המוכר את הספינה פרק
חמישי בבא בתרא פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בדרך מביא ואינו קורא. תימה הא נראו לקריאה ונדחו והוה לן
מכדי פסוקי
נינהו ליקרי. ואמאי עביד להו כדר' יוסי כמו שמביא
נה א מיי' פכ"ד מהל'
א) צ"ל באחד, ב) לפנינו
הגירסא שם, רבי יוסי וריש
מכירה הל' ז סמג עשין
מספק כך יהא קורא מספק כאדם שקורא בתורה: משום דמיחזי
למימר ירקבו כדא"ר זירא בפרק בתרא דמכות (דף יח: ושם) הפריש
לקיש, ג) [נ"א שנותן בעין
פב טוש"ע ח"מ סי' רטז
❖
כשיקרא. שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע
ביכורים לפני החג ועבר עליהם החג ירקבו משום דקודם החג הוו
סעיף י:
יפה],
נו ב מיי' שם טוש"ע שם
שלו גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים קא)
חזו לקריאה ואחר החג תו
לא חזו וחשיב להו מטעם זה התם אין
ס"ט:
אבל כשקורא בתורה לא מיחזי
ראוים לבילה דבילה מעכבת בהן
נז ג מיי' שם טוש"ע שם
הגהות הב"ח
כשיקרא: דלמא אתי לאפקועינהו
ותירץ רבינו חיים דהכא איירי כגון
סעיף י:
עד שתהא לקיחה והבאה א)כאחד והא ליכא
נח ד מיי' שם הל' א ב
(א) רשב"ם ד"ה וחוצה וכו'
❖
כו'. מאן דחזי דקרי עלייהו כביכורים
שהיה בדעתו מתחלה כשבצרן לשגרן
א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מכדי
ממקום שכלין: (ב) תוספות
טוש"ע שם סעיף ו:
ביד אחר דאז יכול לשגרן ביד אחר
ודאים כשיהיו לו ביכורים כאלו לא
ד"ה מתקיף וכו' ונראה לר"ת
פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא
דלרב זביד: (ג) בא"ד
כאילו לא נראו לקריאה מעולם
יפריש מהן תרומה דקסבר ביכורים
❖
שנקצצו שהם מרובין:
רבינו גרשום
רב משרשיא בריה דרב חייא אמר דלמא
כדמוכח בירושלמי דביכורים (פ"א)
ודאין הן אי נמי האי גברא גופיה
אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר: הגדילו
ולקחת והבאת וצריך שיהא
הלכך עבוד בהו היכרא שלא לקרות:
דגרס התם ר' יוחנן וריש לקיש ב) בשם
לקיחה והבאה בחד והא
מוסף תוספות
לא ישפה כו': היכי דמי מן הגזע והיכי דמי
כל שרואה פני חמה. היינו כל האילן
רבי אושעיא אומרים כשלקטן לשלחן
ליכא דהא הביאן אחר:
א. ואי נמי בצרן דנקט
ומקשי' ואמאי אינו קורא
חוץ מן הקרקע: ושאינו רואה פני
ביד אחר אבל אם לקטן להביאן הוא
מן השרשין א"ר יוחנן כל שרואה פני חמה
א
לרבותא נקטיה, דאפי'
מכדי פסוקי נינהו. אותו
חמה. היינו מתחת לקרקע: וליחוש
לא ישלחנו ביד אחר דכל הביכורים
זהו מן הגזע ושאינו רואה פני חמה זהו מן
בצרן הוא ושגרן ביד
וידוי ליקרי ומה בכך: אמר
זימנין דמסקא כו'. כיון דאמרת מן
שנראו להיתר קריאה אין נתרין אלא
שליח מן הבית והביאן עד
ליה משום דמחזי כשקרא.
השרשין וליחוש דלמא מסקא ארעא
ירושלים ואח"כ לקחן
דמספיקא היכי מצי למיקרי
בקריאה וקאמר בתר הכי מתניתין
הגזע היינו כל שרואה פני החמה
בעל הבית והביאן לעזרה
מן האדמה אשר נתת' לי
שירטון וא"ל תלתא זבינת לי ואית לי ארעא
פליגא הפריש ביכוריו ומכר שדהו
ואפילו סמוך לקרקע הרי הוא של
אינו קורא מפני שהלקיחה
ה': ורב משרשי' בריה דרב
אלא אמר רב נחמן יקוץ וכן אמר רבי יוחנן
שלקחן השליח מן הבית
חייא אמר. משום הכי לא
ב
מביא ואינו קורא קיימונה שנתן
בעל האילן וא"כ היכי תקון רבנן
עיקר ולא הבצירה. רשב"א.
מצי למקרי דכי קרי בכי
יקוץ אמר רב נחמן נקיטינן דקל אין לו גזע
דעתו למכור משעה ראשונה והא
מילתא דאתי בה מוכר לידי פסידא
ב. [אבל] כשבצר הוא
האי גוונא אתי לאפקועינהו
והוליך השליח וכו' י"ל
מתרומה ומעשר דביכורים
דתנינא יבש אילן או נקצץ מביא
והא זימנין שיש לו אילן אחד בתוך
סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל דקל
דגזירת הכתוב שתהא
לאו בני תרומה ומעשר
ואינו קורא כשייבש משעה ראשונה
שדה של חבירו ואמור רבנן דהיוצא
דכיון דלמחפר ולשרש קאי אסוחי מסח
ההולכה והלקיטה בגוף
נינהו: כל שרואה פני
אחד ממש ולא מקצתה
החמה. כל שעולה וגדל
ולפי זה הפריש ביכורים לפני החג
מן הגזע שלו ומסקא ארעא שירטון
דעתיה מתקיף לה רב פפא והא קונה שני
ע"י שליח ואע"פ שהוא
מן הקלח של עץ מאותו
על מנת להביאן לאחר החג לא ירקבו
ותגביה הקרקע עד שיתכסה אילן
כמותו. ריטב"א. ג. והלא
שרואה פני חמה היינו
אילנות דלמחפר ולמשרש קיימי וקתני דיש
צריך הוא לומר הנה
אלא אחר החג מביא ואינו קורא
היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע
הגזע והוי של בעל האילן
לו גזע אלא אמר רב פפא ג אין לו גזע לבעל
הבאתי ולא הביא הוא.
וכל שעולה מאותו שאינו
ומה שפירש הקונטרס דבצירה היא
ויראו כשלשה אילנות וכגון שהיה
רמב"ן. ד. ואם באת
רואה פני חמה. שמכוסה מן
דקל לפי שאין מוציא גזע ולרב זביד קשיא
הלקיחה אין נראה לרבינו תם דלקיחה
רוחב בין הגזע לאילן כשיעור
לדחות וכו' הא דקתני אם
הקרקע היינו מן השרשים
מתו אין לו קרקע, כגון
והרי הן כקרקע: והעולה
מתניתין דזבין לחמש שנין: קנה שלשה קנה
לא משמע בצירה אלא לקיחה מתוך
המפורש לפנינו ויטעון לוקח שיש לו
שמתו אחר חמש שנים,
מן הגזע אמאי שלו וליחוש
הבית ועוד דלא קתני או מת שליח
קרקע ויפסיד המוכר דהוי כשלשה
לא מצית למימר הכי,
קרקע: וכמה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן
דלמא מסקא ארעא שירטן
שאם בפי' התנה עמו שאם
א)
גרבי ל"א בלע"ז מן הגזע
אלא ומת משמע דמת הויא לקיחה
אילנות וקנה קרקע והוה להו לרבנן
הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן
מת או ייבש עד חמש
ד
וקלחו כלומר שהגדילו
והבאה בתרתי ועוד דהכי הוה ליה
למימר היוצא מן הגזע יחתוך בעל
שנים, יטע אחר במקומו,
ומיחזו כג' בדי אילנא יאמר
כמלוא
א"כ הרי מכלל תנאם,
הלוקח אלו ג' אילנות זבינת
האילן פן יפסיד המוכר: אמר רב
למיתני בצרן ושגרן ביד שליח או בצרן
דמחמש שנים ואילך לא
לי ואית לי ארעא: יקוץ.
נחמן יקוץ. מתניתין דקתני היוצא מן הגזע שלו לא שיניחנו כך
שליח והוליכן הוא אלא נראה לר"ת דלקיחה שהיא מתוך הבית
יטע אחר במקומו, ומאי
כלומר כשיגדיל מן הגזע
קמ"ל תנא דמתני' בהא
ויגדל אלא הרי הוא שלו על מנת לקצוץ ולשרוף: נקטינן. מרבותינו
יכול בעל הבית לכופו לבעל
הויא לקיחה ובצרן אורחא דמילתא נקט שהוא רגיל ללקט
דקתני ואם מתו אין לו
האילן לקוצצו כדי שלא
דקל אין לו גזע. לקמיה מפרש: אין לו. היוצא מן הגזע לבעל הדקל
מה ג)(שנראה בעיניו) ולא שליח משום דביכורים אין להם שיעור א:
קרקע. רבינו יונה.
יחזיק בקרקע: דקל אין
עד שתהא לקיחה והבאה באחד. פ"ה דבצרן שליח והביאן
דכיון דלחפור ולשרש קאי כשייבש האילן דהא לא קנה קרקע:
ה. [ד]מימר אמר בעל
לו גזע. שאם מכר דקל
הקרקע מי יימר שיוציא
לחבירו ויבש אין לו ללוקח
אסוחי מסח דעתיה. בעל הדקל מן העתיד לצאת מן הגזע דסבור
לירושלם קורין בעלים דשלוחו של אדם כמותו ויכול לקרות הנה
הדקל העולה מן השרשין
בגזעו של דקל כלום.
הוא שמא ייבש הדקל מהרה ולא יוציא גזע דלא דמי לשאר אילנות
הבאתי וגו' ואין נראה שיקראו בעלים כדמשמע בירושלמי:
פירות קודם שיבש האילן
ב
ג
דכיון דלחפור ולשרש
מתקיף לה רב פפא והא קונה שני אילנות דלחפור ולשרש
בראשו ויבא הלוקח
קיימי כדאמר לעיל בדקלים
שאם יבשו בראשן קוצצן למטה וחוזרין וגדילין שהרי גזען מחליף
ויחפור וישרש, ומשום
ובארזים חופר ומשרש
קיימי כו'.
כדתניא לעיל (דף פ:) אבל דקל מאחר שייבש אין לו תקנה כדתניא לעיל
פי' הקונטרס דפריך משום דמתניתין לא
הכי מסח לדעתיה מיניה
אסוחי מסח דעתי' הלוקח
ומחיל ליה לגבי לוקח.
דקסבר דבעל הקרקע
[שם] בדקלים ובארזים חופר ומשרש הלכך מייאש מן היוצא מן הגזע ולא
מפלגא ומיירי אפילו בדקל ותימה דאם כן מאי משני רב פפא לדידיה
רבינו יונה. ו. שאע"פ
שיחפור ויקח השרשים יקח
נתכוין לקנותו: והא הקונה שני אילנות. דמתני' בכל אילנות מיירי
נמי תקשי ומה שתירץ בקונטרס זהו דוחק ועוד דמפרש דמזבין
שגזעו מחליף (פ:), אם
נמי הגזע. אותן שרשים
הוא קצץ אותם כדי
הרואין פני החמה: והא
ואפילו בדקלים ואע"ג דלחפור ולשרש קיימי כשימותו דהא אין לו
ליה לחמש שנים שאם ימות תוך כך יטע אחר במקומו הא קתני
שיחליף גזעם, לא יניח לו
קונה שני אילנות. בתוך
קרקע אפי' הכי קתני מתני' דיש לו גזע: אלא אמר רב פפא.
ואם מתו אין לו קרקע היינו שלא יטע אחר במקומו דאי לזרוע
ד
המוכר לקיימם בקרקע
של חבירו דלחפור ולשרש
לא תיתלי טעמא דאסוח דעתא בחופר ומשרש אלא אין לו גזע
תחתיו קאמר דאין לו קרקע כשמתו פשיטא דהא אפי' בעודן
שלו, שהרי כנוטע אילן
קיימי כדקתני מתני' הרי
אחר דמי, [ו]ע"כ לחפור
זה לא קנה קרקע וכו'
לבעל הדקל כדקאמרת ולא מטעמיך: אלא לפי שאין דרך. דקל
האילנות חיות קתני דלא קנה קרקע ונראה לרבינו תם (ב) דרב זביד
ולשרש קאי. שם. [כיון]
ואם מתו אין לו קרקע
להוציא מן הגזע כלום אלא מלמעלה בראשו גדילים כל ענפיו
נקט דקל וכל דדמי ליה כגון ארזים ושאר אילנות שכבר נקצצו
שמכרן סתם שלא עמ"נ
ואפי' הכי העולה מן הגזע
לקוץ, לא שייר מוכר
שלו: אלא אמר רב פפא.
והלכך עולין לו בחבל כדאמרן בהמוכר את הבית (לעיל דף סט:)
פעם אחת דתו אי יבשי אין גזען מחליף והשתא פריך ליה רב פפא
לנפשיה באילנות. יד רמה.
הכי תריץ לה אין לו
ומשום הכי הסיח דעתו ואפי' אי מיקרי ויוצא מן הגזע הרי הוא
שפיר דמסתמא מתני' איירי ברוב אילנות דקלים וארזים ושאר
ז. ואם ייבש בראשו אין
גזע לבעל דקל לפי שאינו
הלוקח רשאי לחפור
מוציא גזע ואינו יכול לכוף
של בעל הקרקע ומתני' באילנות הרגילין להוציא גזע מיירי ולא
אילנות שנקצצו (ג) מרובין משאר אילנות שלא נקצצו ומשני דמתני'
ולשרש שהרי לא מכר לו
לבעל הקרקע לומר לו אל
בדקל הואיל ולא שכיח להוציא גזע דכל מילתא דלא מסיק לוקח
איירי דזבין ליה לחמש שנים ומסתמא לפי שהן נטיעות ואין דרכן
האילן אלא לחמש שנים
תעקרהו שמא יעלה כלום
אפי' אם יהא קיים, הלכך
מן הגזע לפי שאין גזעו
אדעתיה לא קני: ולרב זביד. דסבירא ליה דמוציא גזע: קשיא
למות בה' שנים איירי ולא אסח דעתיה ומיהו אם מתו תוך ה'
כשיבש בראשו המוכר
מחליף: ולרב זביד. דאמר
מתני'. דבכל אילנות המוציאין גזע מיירי: דזבין ליה לחמש
שנים לא יטע אחרים במקומן ובג' אילנות דקנה קרקע יטע אחרים
קוצץ אותו שיחליף גזעו
לעיל אין לו גזע לבעל דקל
שנין. שאף אם ימות יטע אחר במקומו והלכך כיון דמשעבדא
והרי הוא של מוכר. רבינו
במקומן עוד מפרש ר"ת לפי שיטת ר"ח דלא גרס במילתיה דרב
משום דאסוחי מסח דעתי'.
יונה.
קשי' מתני' דקתני העולה
ליה ארעא לזמן קצוב לא מסח דעתיה מן הגזע אבל היכא דזבין
זביד אין לו גזע לבעל הדקל אלא סבר רב זביד למימר אין לו גזע
מן הגזע שלו. אלמא הוי
סתמא שאפילו אם ימות לסוף יום או יומים לעקור ולשרש קאי
כלומר אין לו דין גזע דנימא העולה משרשים לבעל הקרקע אלא
דבעל האילן של לוקח:
ומשני מתני'. מתוקמא כגון
התם ודאי מסח דעתיה: תחתיהן. תחת עיקר האילנות
הכל לבעל הדקל ואפי' העולה מן השרשים כיון דלחפור ולשרש
דזבין ליה קרקע של מקום
והנופות: וביניהן.
קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן
קיימי דכשיבש האילן יקח בעל האילן את השרשין ויחפור וישרש
האילנות לחמש שנין שאם
מתו רשאי לנטוע אחרים
זה: וחוצה להן. סביב האילנות (א) מקום שכלין נופותיהן ולחוץ:
את הכל אסוחי אסח דעתיה בעל הקרקע ה ולאו דוקא נקט דקל דהוא
תחתם עד סוף ה' שנים
הדין שאר אילנות והיינו טעותא דא"כ אמאי קאמר רב נחמן דקל
כמלוא
ו
דהשתא בתוך שנים הללו
לא מסח דעתי' מיניה ויש
ומתני' לא קשיא דהא משני ליה בדזבין ליה לה' שנים ובתר חמש שנים הדרי למוכר דלא קיימי השתא לחפור ולשרש ואין להקשות לכל
ז
לו גזע אבל להיכא דלא
הפירושים דכיון דלוקח מסתלק מן האילנות לאחר ה' שנים היכי אית ליה העולה מן הגזע שהיא שלו לקוץ כדאמר רב נחמן לקוץ הא
זבין להן אלא דקל לחוד
אסוחי מסח דעתי' ואין
אפי' ענפים שבאילן אין יכול לקוץ כדאמרינן בהמקבל (ב"מ קט. ושם) המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות אין לו קורות שקמה ואמר אביי
לו גזע: פיסק' וכמה.
שקמה אין לו שבח שקמה יש לו ורבא אמר אפי' שבח שקמה אין לו פי' ענפים שגדלו אחר שקבל שדהו והלכה כרבא דשאני הכא דאם
קני מן הקרקע תחתיהן
לא היה קוצץ היה לוקח פירות הגדילים ביוצא מן הגזע ולכך כשאומר לו לקוץ משום דחייש דלא לימא תלת זבנת לי הרי הוא של לוקח תחת
באותו שיעור שהנופות
נוטות: וביניהן. בין כל
הפירות ולר"י נראה דסלקא דעתיה דרב פפא דרב זביד ה"ק דוקא דקל אין לו גזע לבעל הדקל דאסוחי אסח דעתיה לפי שכשמתייבש בראשו
אילן ואילן קנה אותו קרקע
וקוצצין אותו שוב אין מחליף גזעו דסבור הוא שלא יעלה כלום מן הגזע קודם שיתייבשו אבל שאר אילנות שיכול לקצוץ כשיתייבשו בראשן
כשיעור דמפ' לקמן: וחוצה
להן. לחוץ מרוחב הנופות
ויחליפו גזע לא מסח דעתיה ומשום הכי פריך ליה רב פפא ממתניתין דקנה ב' אילנות יש לו גזע והא קיימי לחפור ולשרש אפי' שאר
אילנות כשמתייבשין בראשן ואע"ג דגזען מחליף אין מועיל לו כלום דאין יכול לקצוץ כדי להחליף גזע כדמוכח לקמן (דף פג.) דתניא גבי שני
א) נראה דצ"ל למעלה מן
הגזע והקלח: וא"ל תלתא
אילנות לפיכך יבש או נקצץ אין לו קרקע משמע נקצץ אע"פ שלא יבש עדיין וראוי להחליף גזע וא"כ מה לי דקל מה לי שאר אילנות כך זה עומד
זבינת לי. כלומר לאחר שיגדילו
לשרש ולחפור כשייבש בראשו כמו זה ולבסוף מסיק רב זביד מתניתין דזבנה לה' שנים שאם יבש בתוך ה' יקצצו להחליף גזעו ומכר לו האילן
ומחזו וכו'
בחייו לפיכך
לא מסח דעתיה והשתא רב זביד דנקט דקל לאו דוקא דהוא הדין שאר אילנות אלא משום דשאר אילנות לא פסיקא ליה
דפעמים יש
להם גזע כשמוכרן לה' שנים לקצצן כדי להחליף גזע אבל דקל לא שייך למכרו לה' שנים כדי לקצצו כדי להחליף גזעו דאין
גזעו מחליף
ומיהו
קשה לפי' זה דבקנה ג' אמאי קתני דאם מתו
יש
לו
קרקע ויטע אחר במקומו כיון דמתני' איירי דזבין לה' שנים
שהתנה