פב:
המוכר את הספינה
פרק חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כמלוא אורה. המלקט וסלו בידו ללקט פירות הנופות החיצונות. כמו
שהתנה עמו
לקצוץ כדי שיחליף א"כ ודאי לא מכר לו את הקרקע
נט א מיי' פכ"ד מהל' מכירה
א) [לעיל סה.], ב) [שם לז. וש"נ],
ג) [שם ודף עא.], ד) שם כז:,
הל' א ב סמג עשין פב
ליטע אחר במקומו ובדוחק יש לומר דרישא איירי בזבין לחמש שנים
וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ) אריתי מורי (שיר ה). ולקמן מפרש
❖
ה) לקמן צט:, ו) ג"ז שם,
טוש"ע ח"מ סי' רט"ז סעיף ו:
כמלוא אורה וסלו. אחוצה להן קאי.
ולא סיפא ואין להקשות דהכא משמע דשאר אילנות מתקיימי טפי
כמה יהא ביניהן ויצטרפו:
ז) כלאים פ"ד מ"ט, ח) [לעיל
סה.], ט) בס"א: לן, י) צ"ל ובתי
אורה שייך למימר בתאנים
ובוצר בענבים וקוצר בתבואה וגודר
מן הדקלים ובפ' האשה שנפלו (כתובות דף עט. ושם ד"ה דקלי) אמר
❖
ארעא. רש"ש,
רבינו גרשום ארעא ובתי בתי י) אילני ודיקלי דיקלי
בתמרים ומוסק בזיתים ומלקט בשאר
אילנות: מתקיף לה רבי אלעזר.
דהתם לאו משום דדיקלי מתקיימי
כדי שיכול להלך האורה סביב.
כמלוא אורה וסלו מתקיף לה ר' אלעזר
[דהיינו] הלוקח פירות עם סלו
הגהות הב"ח
טפי אלא משום דחשיבי טפי מאילני
לר' יוחנן דיהיב ליה דרך חוצה להן
השתא דרך אין לו אורה וסלו יש לו דרך
של לוקח: ופריך השתא דרך
(א)
אע"ג דאין מתקיימי כ"כ ואע"ג
כמלוא אורה וסלו כדי להלך סביבות
(א) גמ' מתקיף לה ר' אלעזר
אין לו. לטעמא דרבנן כדאמר
אין לו דארעא אחריתי היא אורה וסלו יש
השתא דרך אין לו דארעא
בחזקת הבתים מכר האילנות
דקאמר התם דיקלי וגופני דיקלי
האילנות ללקט פירותיו השתא דרך
אחריתי היא כמלא אורה
לו א"ר זירא מדברי רבינו נלמד שלשה הוא
ושייר קרקע לפניו לרבנן אין
ואע"ג דגופני חשיבי מדיקלי כדאמרי'
אין לו ליכנס דרך שדהו של בעל שדה
וסלו יש לו כצ"ל ותיבות אורה
לו קרקע דאמרינן מוכר בעין
דאין לו דרך הא
שנים יש לו דא"ל בארעא
וסלו יש לו דרך אין לו נמחק:
רעה מוכר. וכי היכי דאמרינן
לילך לאילנותיו אלא יפרח באויר או
בהחובל (ב"ק דף צב. ושם ד"ה למחר)
(ב) שם אית ליה פסידא לבעל
דאין [לו] קרקע אמרי' נמי
דידך קיימי א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא
יקח לו דרך מבעל הקרקע כרבנן
דשמואל אייתי ליה אריסיה תמרי
האילן דא"ל קמינטפי: (ג) שם
דאין לו דרך לאילנותיו וצריך
לימא ר' אלעזר
לית ליה דשמואל רביה
וכמה יהא ביניהן אמר רב יוסף:
לקנות אלמא ארעא אחריתי
ואכל טעם בהו טעמא דחמרא אמר
דהמוכר את הבית (לעיל דף סד.) דאמרי
(ד) רשב"ם ד"ה מתקיף וכו'
הוא ושל מוכר הוא. וכמלוא
דאמר שמואל הלכה כר' עקיבא דאמר
קא מכחשי גופני כולי האי למחר
גבי מוכר בור ודות בעין רעה מוכר
א)
וצריך לוקח ליקח לו דרך וכו'
אורה וסלו יש לו. בלשון
קרקע לעצמן וחשיבי שדה:
אייתי לי מקורייהו דדיקלי לא קנו
וצריך ליקח לו דרך לבורו ולדותו
קושיא: מדברי רבינו. לר'
(ד)
ב) מוכר בעין יפה מוכר א"ל לא מתוקמא
(ה) ד"ה דא"ל לוקח וכו' גם זה
אלעזר הוה קרי ליה רבינו:
גופני א וגופני קנו דיקלי ב מכל מקום
והוא הדין הכא גבי שלשה אילנות
מתני' כר' עקיבא ממאי מדקתני הגדילו
דרך משאיל לו: (ו) ד"ה גבי
נלמוד הקונה ג' אילנות. שקנה
טוב הוא לקנות דיקלי מגופני דגופני
דדמי לבור ודות משום דארעא
אילן וכו' ליטע אחרים תחתיהן
קרקע הוא דאין לו דרך וצריך
ישפה ואי ס"ד רבי עקיבא היא אמאי ישפה
וכו' כגון זה שמאבד: (ז) ד"ה
ליקח. הא קנה שנים דלא קנה
אית בהו טרחא וצריך להוציא עליו
אחריתי היא שאין האילנות נטועין
ה"ג וכו' כרמו ט"ז אמה על
קרקע יש לו דרך מאי טעמא
האמר מוכר בעין יפה מוכר א"ל אימור דא"ר
❖
הוצאות הרבה ג אבל דקלים אין בהן
בקרקע של בעל השדה שהרי יש להן
ט"ז אמה:
משום דמצי למימר ליה הלוקח
עקיבא גבי בור ודות דלא מכחשי ארעא
כיון דבארעא דידך קיימי
ג)
טורח ובא לו הריוח מאליו:
קרקע וחשיבי שדה האילן בפני
האילנות אית לי דרך עלך:
מדברי
גבי אילן מי שמעת ליה מי לא מודי ר' עקיבא
רבינו נלמד שלשה אין
עצמו דומיא דבור ודות שהוא קרקע
לימא ר' אלעזר. דאמר לעיל
מוסף רש"י
דאין לו דרך לקונה אילנות
באילן הנוטה לתוך שדה חבירו שקוצץ
להן דרך הא שתים יש
בפני עצמו ולא אישתעבד שדהו
ד)
דאמר מוכר בעין יפה מוכר.
בתוך של חבירו משום דמוכר
להן דרך. פי' משמע מתוך דברי
לאילנותיו של לוקח דנימא גם לכל
מלא מרדע מעל גבי מחרישה תניא כוותיה
פלוגתא דר"ע ורבנן בהמוכר את
בעין רעה מוכר לית ליה
הבית בשני מקומות, גבי מוכר
ר' אלעזר דיותר יש להן דרך מאורה
צרכיהן אישתעבד אפי' לתת לו דרך
דשמואל רבו: אלא הא דקאמר
דר' חייא בר אבא הרי זה קנה תחתיהן
את הבית תנן (סד.) לא מכר את
דדרך אין לו אליבא דר' עקיבא
כדלקמן גבי שני אילנות: כמלוא
וסלו ומדתנן בשנים הגדילו לא
וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו א"ל
היציע כו' ולא את הבור ולא את
דמוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי
אורה וסלו. שאין צריך לו כל כך
ישפה אלמא יש לו אורה וסלו כיון
הדות אע"ג דכתב לו עומקא
בור ודות דלא מכחשו בארעא
אביי לרב יוסף אותן אורה וסלו מי זורען א"ל
ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי
להכי מכר לו כל השדה וצריך
דאפילו משפה אינו ומדיש לו אורה
כמו דרך יש לו בתמיה הרי אפשר
ר"ע, דמוכר בעין יפה מוכר ולא
ליקח לו דרך למוכר דלא מצי
תניתוה ה) החיצון זורע את הדרך א"ל מי דמי
וסלו בשנים כל שכן דרך:
לעלות באילן וללקוט אי נמי מתחתיו
שייר במכירתו כלום וחכמים
למימר ליה מוכר מדקמזיק לך
וזורע את הניר. ואינו מרחיק
התם לית ליה פסידא ללוקח אבל הכא אית
אומרים אינו צריך ליקח לו דרך,
בור ודות ואין אתה יכול
ילקט: מדברי רבינו. ר' אלעזר
דמוכר בעין רעה מוכר וגבי
ורשאי לסותרן הכי נמי יש לי
ליה פסידא ללוקח דא"ל קמיטנפי פירי הא
הזרעים מן השורה אלא
שפירש טעמו משום דארעא אחריתי
(ב)
מוכר את השדה תנן (עא.) נמי
דרך עליך. הא לא יכול למטען
הכי דאמרינן מוכר בעין יפה
משום דלא מזקי ליה מידי
היא: הא שנים יש לו. דרך דהא אין
לא דמיא אלא לסיפא וזה וזה אינן רשאין
כדי עבודת הכרם ששתי שורות
ו)
מוכר ולא שייר אל עצמו דרך
שיכול לחרוש בסמוך להם
לו קרקע: דא"ל. לוקח בארעא דידך
ששערן לצד אחד חשיבי כרם
לזורעה תניא כוותיה דאביי הרי זה קנה
ללכת אל בורו (לעיל לז.). גבי
להכי מכר לו הכל אבל היכא
בור ודות. הוא דקאמר ר"ע
דאית ליה פסידא למוכר כגון
אע"פ שמן העיקר אנו מודדין ט"ז
קיימי ושיעבדת לי קרקע שלך לצורך
תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה
דלא עיכב דרך לעצמו סביבות
גבי מתני' דקתני הגדילו ישפה
ויש בין שני השורות ט"ז אמה והוו
אילנות כאדם שמשאיל מקום לחבירו
הבור כלום, דלא מכחשי
המוכר מפני כי צל הענפים
וסלו א וזה וזה אינן רשאין לזורעה וכמה יהא
ארעא. שיכול הלוקח לזרוע על
מפוזרין והוי גפן יחידי דאין צריך
בביתו להניח חפציו כן גם זה משאיל
שאין מניחים המטר לירד על
(ה)
ביניהן רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל
שפתו ולא יצעק עליו הלוקח
בית השלחין. מי אמר דבעין
(ג)
לו: דאמר שמואל. בהמוכר את
להרחיק אלא שלשה טפחים מכל
לעקור בורו מכאן דהא אינו
יפה מוכר. ומי לא מודי ר'
מארבע אמות ועד שמונה רבא אמר רב
הבית : א"ל. לעולם כרבי עקיבא
מקום ביניהן תחת ענפי הגפנים
מזיקו כלל, הלכך לא אסיק מוכר
ח)
עקיבא דאילן הנוטה לתוך
אדעתיה לעכב לעצמו כלום מן
נחמן אמר שמואל משמונה ועד שש עשרה
שדה חבירו וכו'. ולעולם גבי
סבירא ליה ומיהו מתני' דפריש עלה
אסור לזרוע מדרבנן וחשיבי כרם ד:
הקרקע והלכך צריך ליקח ממנו
דרך ס"ל לר' עקיבא דיש לו
א"ל אביי לרב יוסף לא תפלוג עליה דרב
רבי יוחנן כמלוא אורה וסלו רבנן
זיל
דרך בדמים לילך אל בורו (שם
דרך הואיל דלית ליה פסידא
וכעי"ז עא.). שקוצץ מלא
למוכר דמוכר בעין יפה מוכר
היא והלכך קפריך ליה: דלא מכחשי
נחמן דתנן מתניתין כוותיה דתנן הנוטע את כרמו שש עשרה אמה על שש
ז)
מרדע. מלמד בקר, קוצץ
ור' אלעזר לית ליה דשמואל
בארעא. לא הבור ולא הדרך שאנו
עשרה אמה מותר להביא זרע לשם אמר רבי יהודה מעשה בצלמון באחד
הענפים עד גובה מלא מרדע,
רביה: אותו מקום אורה וסלו
שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו
מי זורעו. הלוקח או המוכר:
נותנין לו הלכך בעין יפה זבין ויהיב
שנטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה והיה הופך שער שתי שורות
שם (לעיל כז:). והחיצון זורע
א"ל תניתוה. באידך פירקן
ליה דרך: גבי אילן מי אמר. בתמיה.
את הדרך. דכיון דבאמצע שדהו
דלקמן במשנה דהמוכר פירות.
לצד אחד וזורע את הניר לשנה אחרת היה הופך את השער למקום הזרע וזרע
הוא, אנן סהדי דלא מחל לו
מי אית ליה עין יפה גבי אילן כל כך
מי שיש לו גנה לפנים מגנתו
את הבור ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו א"ל אנא לא ידענא אלא עובדא הוה
הדרך מכל וכל שלא יוכל לזרוע
של חבירו וכו' החיצון זורע
לשעבד לו קרקע שלו לכל מה שיגדלו
לשם (לקמן צט:). וזה וזה אינן
את הדרך. הכא נמי המוכר
בדורא
נופותיו ויאבד קרקע שלו שהצל רע
רשאין לזורעה. דכיון דמן
דהוי חיצון זורע את הדרך: מי
הצד היא לגמרי ייחדוה להילוך
דמי התם. כשהוא זורע הדרך
לבית השלחין וגם לא יוכל לחרוש בבקר בשביל גובה המרדע דנהי נמי דאית ליה עין יפה גבי אילן במכר אילנות ושייר קרקע לפניו שיש
❖
גרידא (שם)
.
לא קא מפסיד בארעא דהאי
לו קרקע לרבי עקיבא על מנת ליטע (ו) תחתיהן כדאמרן בחזקת הבתים (לעיל דף לז.) מיהו היזק גדול כל כך כגון שמאבד לגמרי קרקע
פנימי אבל הכא מפסיד בארעא
דלוקח האילן משום דקא
שלו לית ליה עין יפה: דמי לא מודי ר' עקיבא. בהך סתמא דתנן בלא יחפור [לעיל כז:] אילן הנוטה לתוך שדה חבירו כו' והא נמי לההוא דמי
מיטנפי פירי מחמת הזריעה
מוסף תוספות
שהרי האילנות הללו אינן נטועין בקרקעו של מוכר דהא יש להן קרקע בפני עצמן ואיסתלק ליה מיניה לגמרי ולעולם הא סיפא
והזבל שנופלין הפירות
א. [ד]אין שבחן עולה אלא
ביניהן: אלא הא מלתא לא דמי
מתוקמא כר"ע ומיהו שיעורא דאורה וסלו אית ליה לר"ע דלר"ע דרך יש לו דומיא דבור ודות דלא דמי להיזק גדול של אילן הנוטה
לדבר מועט. רש"י ב"ק צב.
אלא להך דקתני בסיפא דההיא
ולעולם לית ליה דשמואל רביה ומיהו רישא ודאי דקתני גבי שני אילנות אם מתו אין לו קרקע לא מתוקמא כרבי עקיבא דאמרן
ב. מדמי היין יכולין אנו
משנה וזה וזה אינן רשאין
בחזקת הבתים [לעיל לז:] מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר' עקיבא ורבנן כו': מלא מרדע. בגבהו: אותן אורה וסלו מי זורען. בעל
לקנות קרקעות. שם.
לזורעה הכי נמי תרוייהו אינן
ג. דבגפנים כשאדם טורח
רשאין לזורעה: וכמה. צריך
האילן דשלו הן או בעל השדה דהא לא נשתעבדו לבעל האילנות אלא בשעת לקיטת פירותיו לדרוס עליהן וא"כ בעל השדה זורען
לזמר ולתקן הכרם יש בהן
ריוח בין האילנות הללו שקונה
ובעת הלקיטה ידרוס הלוקח אפילו בזרעים. אבל תחתיהן וביניהן פשיטא לך דבעל האילן זורען: תניתוה. בפרק המוכר פירות לקמן [צט:]
ריוח גדול, אבל בנכסי אשתו
הקרקע: מד' עד ח'. כלומר אם
ט)
אם היה קונה גפנים מתוך
נטועין הן בתוך ד' אמות
מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו כו' והחיצון זורע הדרך הכא נמי בעל השדה זורע את הדרך כלומר אורה וסלו: התם לית ליה
שצריכים הוצאה מרובה לא
חשוב יער ואין לו קרקע
פסידא ללוקח.
לבעל הגינה הפנימית שידרוס יפה כשיצטרך על זרעיו של זה הכא גבי אורה וסלו אם בעל השדה זורען אית ליה פסידא
היה הבעל חושש להוציא על
ללוקח אבל אם נטועין הן מד'
נכסים והיו הולכים לאיבוד.
ועד ח' אמות ולא ח' בכלל
לבעל האילן: קמיטנפי. כשיפלו על הזרעים: הא לא דמיא. הא דאורה וסלו לא דמיא אלא לסיפא דההיא דקתני [שם] נתנו לו ב"ד דרך מן
תוס' ב"ק צב. ד. ועיין
שיש בין אילן לאילן ד' אמות
הצד מדעת שניהן כו' וזה וזה אין רשאין לזורעה הואיל ונתרצו שניהן ובחרו להן דרך זה על ידי ב"ד ואע"ג דהפסד מועט הוא
ברבינו יונה דחולק על תוס'
חשוב שדה אילן ומכר את
וס"ל דהוי כגפן יחידי דאין
הקרקע ואם מפוזרין הן יותר
שהזרעים יעכבו הליכתן קצת וכל שכן גבי אורה וסלו דהוי כמדעת שניהן דמסתמא הקונה אילנות יש לו שיעור אורה וסלו והוי
❖
מרחיק ממנו אלא ג"ט.
מכדי שיעור זה לא חשיב שדה
פסידא טובא טינוף פירות: וכמה יהא ביניהן. דנימא קנה כל מה שביניהן דאי קרובין יותר מדאי הרי הן כיער העומד ליתלש ולא
אילן אלא שדה לבן הוא ולא
מכר הקרקע משום דמפוזרין
חשיבי ואם רחוקים נמי יותר מדאי לא מצטרפי: מארבע אמות. לכל הפחות בין כל אילן לאילן מן השלשה שתהא ראויה המחרישה
הן ודמי כמאן דמכר אילן אחד
רבינו גרשום (המשך)
לחרוש בינתים לבד עובי האילנות כדמוכח לקמיה : ועד ח' אמות. ולא עד בכלל: ועד ט"ז. ולא ט"ז בכלל: לא תפלוג עליה דרב נחמן
[פג.]
או ב' אילנות דלא מכר קרקע
דתנן כו'. ואתה חלית ושכחת: ה"ג במס' כלאים הנוטע כרמו על ט"ז אמה מותר כו'. שאם כל הכרם נטוע שורות שורות זו בצד
הא חשבון מד' ועד ח' לא אתי
להביא זרע לשם: מעשה
(ז)
שוה לההוא חשבון מטע
בצלמון על ט"ז אמה. שבין
זו רחוקות זו מזו ט"ז אמה שלימות לא מיצטרפי למיהוי כרם דשורה בפ"ע אינה כרם אא"כ יש שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב כדתנן
עשרה לבית א) סאה ואמר רבי
שורה לשורה של גפן הניח
: מותר להביא זרע לשם. בין שורה לשורה דלא הוה כרם אבל בפחות מט"ז הוי כרם ואסור להביא זרע לשם. ומיהו אנן
במס' כלאים
דההוא לא איירי אלא לענין
ט"ז אמה והיו לו שורות הרבה
[פ"ד מ"ו]
מחזיק או לענין מקדיש. ורבה
של גפנים והיה רגיל להפוך
האידנא קיימא לן כרבי יאשיה בכלאים עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בשחיטת חולין (דף קלו:): א"ר יהודה. סייעתא
אמר רב נחמן אמר שמואל
השער של ב' שורות כלומר
לת"ק: בצלמון. שם מקום: שנטע את כרמו ט"ז אמה על ט"ז והפך שער שתי שורות לצד אחד.
שער היינו הענפים הנוטים הפכן לצד אחד
מח' אמות אם נטועין הן בתוך
הנופות של שורה זו ושל
שמונה לא חשוב שדה אילן
שורה שסמוכין ביחד היה
כגון שאורך שתי השורות מן המזרח למערב וסדורות זו כנגד זו מצפון לדרום והפך זמורה של שורה דרומית לצד צפון ושל צפונית לצד
אלא יער ולא מכר קרקע אבל
מהפכן ומחזירן לצד אחר
דרום נמצא אויר שבין שתי שורות הללו מלא ושחוצה להן ריקן וכן כל הכרם: וזרע את הניר. החרישה ריקנית דהוי ט"ז ריקנות.
אם נטועין הן מח' ועד ט"ז
ומחברן יחד הענפים של גפנים
חשוב שדה ולא ט"ז בכלל.
הללו והענפים של גפנים
אבל אם לא היה מהפך נמצא שכל שורה תופסין זמורותיה מאויר הט"ז ואסור להביא זרע לשם: למקום הזרע. שזרע בו אשתקד:
ואם נטועין הן יותר מכדי
הללו: והיה זורע את הניר.
וזרע את הבור. שהיה בור אשתקד מחרישה וזריעה: והתירוהו. משום דהיפך. אבל אם לא היפך דבציר ליה אויר ט"ז אמות אסור
שיעור הזה אין לו קרקע
כלומר אותו חלק אותן ט"ז
דהוי כרם כדרב נחמן: אנא לא ידענא. כלומר לא סבירא לי כי ההיא משנה אלא עובדא הוה כו' וכר' שמעון סבירא ליה כדלקמן [פג.]:
ללוקח דמפוזרין נינהו: על
אמה שמצד השני לגפנים היה
ט"ז אמה דבין שורה לשורה
זורען ולא היה בהן שום איסור
בדורא כלאים. כלומר שלא היו
איכא ט"ז אמה לאו שמיה כרם
אותו החלק ומותר להביא זרע לשם דלא חשיב כלאים הואיל דאיכא הרחקה כולי האי. אבל בציר מהאי שיעור חשוב כרם ואסור
מסתבכין ענפי הגפנים בענפי הזרעים ולשנה אחרת היה הופך את השער למקום הזרע למקום שהיה זרוע אשתקד וזורע את הבור
אותן ט"ז אמה שהיה השער הפוך על גביהן אשתקד לפי שכך מנהג בני אדם שבמקום שזורעין בו שנה אחת לשנה שניה מברין
שלא לזורעה כדי שתוציא תבואתה יותר וכך היה נוהג זה: ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו. אלמא לא חשיב כרם אותן הבינים
א) וכן כתב ג"כ הרשב"ם ז"ל לעיל ד' עב. ד"ה ממטע י' ע"ש ומיהו לקמן דף פג ברשב"ם ד"ה כמה כתב להיפך. ועי' היטב לעיל לו: תד"ה
מהרחקת ט"ז אמות ולית בה משום כלאים אבל חשוב שדה: אמר ליה. אביי לרב יוסף: אנא לא ידענא אלא שמעשה היה
ממטע שהעירו על הרשב"ם בזה ע"ש היטב