המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא פג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זיל
הב ליה כמלא בקר וכליו. פ"ה אי איכא כמלא בקר וכליו בין
בדורא
דרעותא. בעיר של רועים. שמכר אחד לחבירו שלשה אילנות
ס א מיי' פ"ז מהל' כלאים
א) לעיל כו. [ודף יח.],
ב) כלאים פ"ד מ"ט, ג) [שבת
הל' ד סמג לאוין רפ
ולא היה ח' אמות ביניהן ואמר ליה רב יהודה למוכר זיל הב ליה
אילן לאילן זיל הב ליה ארעא ולפירושו לא מייתי רב יוסף ראיה
כא. וש"נ], ד) לעיל לז: לקמן
טוש"ע י"ד סי' רצו סעיף
ללוקח הקרקע ואע"ג דאין ביניהן אלא כמלא בקר וכליו: כיון
אמאי דאקשי ליה אביי ויש ליישב דמייתי סייעתא לריש מילתיה דרב
א
לד:
קב: עירובין ג: כלאים פ"ה
סא ב ג ד מיי' פכ"ד מהל'
מ"ב, ה) כלאים פ"ז מ"א,
דשמעתא להא דתנן. כלומר כיון דשמעתא לברייתא הנשנית על הא
יוסף דמד' אמות לא הוו
רצופין ואם כן ריש מילתיה דרב נחמן
ו) שם מ"ב, ז) נ"א הפחות,
מכירה הל' [ג] ד סמג
משבשתא היא ומדרישא ליתא סיפא
דתנן בלא יחפור לא יטע אדם אילן
ח) נ"א היותר, ט) [לעיל פ:],
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
י) [וע' תוס' לעיל כו. ד"ה
נמי ליתא ועוד דעובדא דרבי יהודה
בקצה שדהו סמוך לשדה חבירו כדי
רטז סעיף ז:
בדורא דרעותא ואתו לקמיה דרב יהודה
❖
סב ה מיי' פ"ח מהל'
אבל בבבל],
כרבי שמעון אתיא ור"ש אית ליה מד'
שלא תלך מחרישתו לחרוש אילן זה
וא"ל זיל הב ליה כמלא בקר וכליו ולא הוה
כלאים הל' יוד סמג
דרך שדה חבירו: וכרב יוסף מי לא
ועד ח' דלא מסתבר ליה לאוקמה
לאוין רפ טוש"ע י"ד סי' רצו
ידענא כמלא בקר וכליו כמה (א) כיון דשמעת'
סעיף סד:
הגהות הב"ח
תנן. בתמיה. ואמאי אמר ליה אביי
דאתיא כרבנן ורבנן סברי מד' ועד
סג ו מיי' פכ"ד מהל'
להא דתנן א) לא יטע אדם אילן סמוך לשדה
ט"ז כדאמר בסמוך דסבר ליה מדלרבי
לא תפלוג עליה דרב נחמן דתנן כו':
(א) גמ' בקר וכליו כמה הוי
מכירה הל' א סמג עשין
חבירו אא"כ הרחיק ממנה ד' אמות ותני עלה
כיון: (ב) שם מי לא תנן
פב טוש"ע ח"מ סי' רטז
ה"ג לה במסכת כלאים רבי מאיר
שמעון פלגא לרבנן נמי פלגא ב ויש
והתנן ר"מ ור"ש אומרים
סעיף ו:
ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם אמינא
ורבי שמעון אומרים אף הנוטע כרמו
מפרשים אי איכא לכל אילן כמלא בקר
סד ז מיי' פ"ו מהלכות
אף הנוטע וכו' על שמונה
אמות מותר: (ג) רשב"ם
כלאים הל' ט ועיין
ש"מ כמלא בקר וכליו ד' אמות וכרב יוסף
על ח' אמות מותר. וסיפא דהך
וכליו דהיינו ח' אמות תן לו קרקע
ד"ה ועד ט"ז וכו' דסבירא
בהשגות ובכסף משנה סמג
דרבי יהודה היא: אפי' הכי מעשה.
אבל בטפי הוו מפוזרים ורב יוסף
מי לא תנן ר"מ ור"ש אומרים הנוטע את
ליה במאי: (ד) ד"ה ג' בדי
לאוין רפ טוש"ע י"ד סי' רצו
א
(ב) ב)
וכו' רוב בדי כל אילן:
סעיף כו:
דצלמון רב והלכך אמר ליה אביי לא
שמיע ליה בהדיא מרב יהודה דלמעוטי
כרמו שמונה אמות על שמונה מותר להביא
סה ח מיי' פכ"ד מהל'
(ה) תוס' ד"ה זיל וכו' משדה
תפלוג עליה דרב נחמן דמעשה
יותר מח' אמות אתא שהן מפוזרין
חברו יש חילוק בין בבל וכו'
מכירה הל' ד סמג
זרע לשם אפי' הכי ג) מעשה עדיף בשלמא
❖
השנוי במשנה מסייעיה וההיא משנה
ולא למעוטי פחות מח' ולומר שהן
אין חילוק ביניהן תדע:
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ג ❖
לרב יוסף אליבא דר"ש שמעינן ליה מפוזרין
רטז סעיף ז ואין לו:
עיקר טפי מהך דר"ש דסמכינן
רצופין ולכל הפירושין כמלא בקר וכליו
ושמעינן ליה רצופין מפוזרין הא דאמרן
אעובדא: וקמפרש גמרא בשלמא
לא נקטי אלא לשיעורא בעלמא ולא
מוסף רש"י
רצופין דתנן כרם הנטוע על פחות מד"א
רבינו גרשום
לרב יוסף. דאמר מד' ועד ח' וסבירא
משום דצריך שיעור שיעבור לבקר
ד)
לא יטע אדם אילן סמוך
ליה כר"ש שמעינן דאיירי ר"ש
וכליו דהא בדורא דרעותא בבבל הוה
אינו כרם דברי ר"ש וחכ"א כרם ורואין את
לשדה חבירו. בין שדה
בדורא. בשדה אילן שהיה
הלבן בין שדה האילן, וטעמא
נטוע מד' אמות ועד ח' ולא
מתרוייהו שיעורי כרב יוסף: מפוזרין.
ובבבל שיעור בקר וכליו לא הוי אלא
האמצעיים כאילו אינן אלא לרב נחמן
כדי עבודת הכרם, שכשיחרוש
ח' בכלל ומכר האילנות
ח' אמות דהיינו לכל ז) היותר: רצופין.
שתי אמות כדאמר בלא יחפור (לעיל
את אילנותיו לא יהא צריך
אליבא דרבנן מפוזרין שמעינן ליה רצופין
לאחד ואתא לקמיה דרב
להכניס מחרישתו לתוך שדה
ד' אמות לכל הפחות: אינו כרם.
דף כו.) ואע"ג דלענין הרחקה משדה
יהודה ואמר ליה זיל הב
ח)
מי שמעינן ליה סברא הוא מדלר"ש פלגא
חבירו (לעיל כו.). אא"כ
ליה בין אילן לאילן כמלא
אלא יער ומותר בכלאים: רואין את
חבירו (ה) חלקנו בין בבל לארץ ישראל
הרחיק ממנה ד' אמות.
בקר וכליו דהיינו ד' אמות
לרבנן נמי פלגא אמר רבא הלכתא מארבע
ב
האמצעיים כו'. דכל העומד ליעקר
לענין רצופה דשמעתיןאיןחילוק תדע
כדמפרש טעמא כדי עבודת
כדי עבודתו מכלל דהכי
ד
הכרם, שהיו חורשים הכרם
אמות ועד שש עשרה תניא כוותיה דרבא
חשוב שדה אילן אבל טפי
כעקור דמי וחומרא היא גבי כלאים:
דאמר רב נחמן אמר שמואל דפחות
במחרישה, וכן בשעת הבציר
לא חשוב שדה: הנוטע
כמה יהו מקורבין ארבע אמות וכמה יהו
אלא לרב נחמן. דסבירא ליה ט"ז
מח' הוו רצופין ואילו לענין הרחקה
בוצרין אותם בעגלות וצריך
ג
את כרמו [ח' אמות] על
להן מקום פנוי ד' אמות
ח' אמות. שמניח ח' אמות
כרבנן בשלמא מפוזרין ט"ז שמעינן
לא בעינן אלא ד' אמות כדאמר בלא
מרוחקין שש עשרה הרי זה קנה קרקע ואת
שלא תיכנס עגלת מחרישתו
בור בין שורה לשורה:
ליה ממעשה דצלמון: ומשני סברא
יחפור וקצת יש גמגום אמאי נקט
בקרקע חבירו (לעיל יח.).
האילנות שביניהן לפיכך יבש האילן או
מותר. דלא חשיב כרם
אפי'
כרם הנטוע על פחות
אותה הרחקה ומותר להביא
האי לישנא י): הכי מעשה רב.
הוא. דח' הוו רצופין מדלר"ש הוי
נקצץ יש לו קרקע פחות מכאן או יתר על
מד"א. שאין בין שורה
זרע לשם: אפי' הכי מעשה
ואם תאמר ממעשה אין להוכיח כלום
שיעורא דרצופין פלגא דמפוזרין לרבנן
לשורה ד' אמות (ערובין ג:)
רב. ממעשה שהיה בצלמון
כאן או שלקחן בזה אחר זה הרי זה לא קנה
שאין בין שורה לשורה אלא
נמי פלגא דט"ז הוי רצופין: אמר רבא
טפי עיקר למילף: בשלמא
דשמא ביותר מח' נמי היו מתירים
ג' אמות (לעיל לז:). אינו
לא את הקרקע ולא את האילנות שביניהן
רב יוסף. דאמר מד' עד
הלכתא מד' אמות. כעובדא דרעותא:
ומעשה שהיה כך היה וי"ל דסברא
כרם. ומותר לזרוע לשם
ח' אמות ולא ח' אמות
לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע
ועד ט"ז אמות. כעובדא דצלמון. וכולה
הוא דעל פי חכמים עשו וכל מה שהיו
(ערובין ג:) והמביא זרע לשם
בכלל חשוב כרם אליבא דר'
אינו לוקה משום לא תזרע
שמעון כדקתני במשנה זו
בעי רבי ירמיה כשהוא מודד ממקום קצר
כרבנן קפסיק דסבירא (ג) במאי
יכולין להתיר לו התירו:
כרמך כלאים ומותרין באכילה
ר"ש ור"מ אומרים הנוטע
כמה
יהו מרוחקים ט"ז אמה הרי
דפליגי פליגי ובמאי דלא פליגי לא
(לעיל לז:). ורואים את
הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד א"ל
את כרמו על ח' וכו':
האמצעיים. הנטועים בתוך
שמעינן ליה. לר' שמעון
זה קנה קרקע כו'. ותימה
פליגי פליגי בח' אמות מפוזרין דר"ש
רב גביהה מבי כתיל לרב אשי תא שמע
ד
ריוח הראוי להיות בין שורה
דמפוזרין מח' אמות לא
ואמרי ט"ז אבל ברצופין ד' אמות מודו
דגבי מכר בט"ז לא חשיבי מפוזרים
לשורה (ערובין ג:). כאילו
חשיב כרם שמעינן ליה
דתנן הרכובה שבגפן אינו מודד אלא
ה) ה
אינן. שורה בין שתי שורות
רצופין. מפוזרין הא דאמרן.
ליה ולא נאמר מדלר' שמעון פלגא
וקנה קרקע ה וגבי כלאים חשיבי
מעיקר השני בעי רבי ירמיה מכר לו שלשה
רואין כאילו אינה והוו להו
לעיל הנוטע את כרמו
לרבנן נמי פלגא: כמה יהו מקורבין
מפוזרים דקתני לעיל כרם הנטוע
שש אמות בין שורה לשורה
על ח' אמות דמפוזרין
❖
בדי אילן מהו אמר ליה רב גביהה מבי כתיל
(לעיל לז:).
נינהו לא חשוב כרם
כו'. נראה בעיני דהוא הדין למקדיש
על ט"ז אמה מותר להביא זרע לשם
ולהיכא דנטועין רצופין נמי
לרב אשי ו ת"ש דתנן ו) המבריך ג' גפנים
אילנות דאיכא נמי האי שיעורא והך
ויש לומר דגבי מכר מודדין אמות
שמעינן ליה דלא חשיב
ועקריהן נראין ר"א ברבי צדוק אומר אם
ברייתא דקתני גבי הקדש ממטע
מצומצמות אבל אמות כלאים הן
כרם ומותר לזרוע הבינים
מוסף תוספות
ז
דתני הנוטע וכו': אליבא
עשרה לבית סאה בשילהי המוכר את
אמות שוחקות ו ואי אפשר שלא יהא
יש ביניהן מד' אמות ועד שמונה מצטרפין
א. [ד]מנא ליה דמשמונה
דרבנן מפוזרין שמעינן להו.
הבית (לעיל דף עב.) פליגא אהך
יותר מט"ז לכך חשיבי מפוזרים והשתא
ולמעלה מרוחקין הן.
דלהיכא דנטועין מפוזרין
ואם לאו אין מצטרפין בעי רב פפא מכר לו
רמב"ן. ב. דקסבר סברא
מט"ז לא חשוב כרם כההוא
ברייתא דלא שנא מוכר ממקדיש
הא דקאמר לעיל מד' ועד ח' וכן מח'
שנים בתוך שדהו ואחד על המצר מהו שנים
הוא דלעולם רצופין פלגא
מעשה דצלמון שהיה ואמרו
וראיה לדברי מתוספתא דבבא בתרא
ועד ט"ז הוי עד ועד בכלל: חכמים מותר להביא זרע
דמפוזרין.
ריטב"א.
בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו מאי תיקו
הרכובה שבגפן כו'. לפ"ה
ח
ג. ולסימנא בעלמא נקט
לשם. אלא דהיכא דנטועין
(פ"ד ה"ז) דקתני בתרוייהו ממטע י' לבית
ליה. רשב"א. ד. [ד]התם
רצופין בתוך ח' אמות מי
בעי
סאה: שש עשרה אמות. כלומר עד
דמפרש לשון הרכבה
טעמא הוא דצריך הוא
שמעי' להו. דלא חשיב
להכניס בקר וכליו בשדה
כרם. ומשני סברא הוא
ט"ז אמות ולא ט"ז בכלל: ואת האילנות. קטנים: לפיכך יבש האילן
קשה חדא דבמשנת כלאים גרס הארכובה ועוד דלא איירי ההיא
ז
חברו כשאינו מרחיק ארבע
מדלר"ש פלגא לא דהיינו
או נקצץ אין לו קרקע. ליטע אחר במקומו: ממקום קצר. מגובה
משנה בהרכבה כלל ועוד דמאי נפקא מינה בהך הרכבה לענין
אמות הלכך בבבל
ד' אמו' הויין רצופין ולא
גזע האילן הוא מודד הט"ז אמות והד' אמות: או ממקום רוחב. סמוך
שהמחרישות קטנות סגי
כלאים ונראה דארכובה היינו הברכה כאדם הכורע על ברכיו כן
חשיב כרם דלית ליה דין
ח
בשתי אמות, אבל הרחקות
כרם ומותר לזרוע הבינים.
לקרקע הוא עב. ואית דפתרי מקום קצר כל הגזע עד הענפים מקום
כורעין הגפן בארץ כשהוא זקן הרבה ומכסין אותו בקרקע
דהכא היינו משום דאין
לרבנן נמי פלגא מט"ז
רחב מקום הנופות הענפים שמרחיבין אילך ואילך ולא נהירא: ת"ש.
באמצע כדי שתשתרש וקאמר דאין מודדין לענין כלאים אלא
האילנות מתקיימים בפחות
אמות אם נטועין בתוך
הלכך אין חילוק בין בבל
ח' אמות הויין רצופין
דמן הבינוני הוא מודד: הרכובה שבגפן. גפן בחור מרכיבין בגפן
מעיקר השני ומדנקט לשון עיקר מוכח שמודדין ממקום רוחב ט:
לארץ ישראל. שיטמ"ק
ולא חשוב כרם: אמר
רשות רבה הלכתא מד' אמות.
זקן: כשהוא מודד. ד' אמות בינתיים כדי שיהו שתים כנגד שתים
בשם תוס' הרא"ש.
ה. [ד]מדקתני כמה יהו
דהיינו פחות מן השיעורין
ואחת יוצאה זנב: עיקר השני. פקק השני כדתניא ט) בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה אבל לא מן העיקר הראשון שרחב יותר ולא מן
מרוחקין י"ו משמע די"ו
הללו: עד ט"ז אמה. דהיינו
השלישי שקצר הרבה אלא מן הבינוני והוא הדין לאילנות: ג' בדי אילן. אילן אחד מכר לו שיש לו שלש בדים מרוחקין זה מזה ד' אמות והעלה
בכלל. ר"ן. ו. כדאיתא
שיעור גדול מהני שיעורין.
בפ"ק דעירובין (ג:). שם.
אם נטועין הכי הוי כרם
הקרקע שירטון ונראין בשעת מכירה כשלשה אילנות מי אזלינן בתר גוף האילן דמיניה קא רבו ואין לו קרקע או דלמא כיון דנשרשו כל אחד
ז. דכל היכא דבעי למיתני
אבל פחות מד' אמו' הויין
בקרקע קנה קרקע ואע"ג דמיחברי מתחת לקרקע. ואית דמוקמי לה בג' אילנות ומכר לו בד בכל אחד ולא נהירא דכיון דשייר לעצמו רוב
הברכה או הרכבה קתני
(מפוזרין) [רצופין] ולא
המבריך או המרכיב. שם.
חשיב כרם ולא קנה קרקע
(ד) כל בדי אילן ואילן שייר גם הקרקע לעצמו: המבריך. כופף אמצעית הגפן בקרקע ומכסהו בקרקע באמצעיתו וכשנשרש באמצעיתו חותכין
ח. כמו ויברך הגמלים.
פחות מיכן מד' אמות
עיקר הראשון ונעשו שתי גפנים: ג' גפנים. כשהוברכו בקרקע נעשו ו' והוי כרם דבכל ו' איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב. והלכך נקט
רמב"ן. ט. ומ"מ אינומודד
ויותר מט"ז והוא הדין
ג' דאינו יכול למצוא ה' גפנים בפחות מג' דשתי גפנים מוברכות לא הוו אלא ד': ועיקריהן נראין. כלומר שהשרישו: מד' אמות ועד ח'. כרבי
מן הקרקע ממש אלא
נמי לשדה אילן: בעי ר'
מעיקר שני. רבינו יונה.
ירמיה. כשהלוקח מודד
מאיר ור"ש לעיל: מצטרפין. ואע"ג דכל שתי גפנים ינקי משורש אחד והוא הדין לשלש בדי אילן דקנה קרקע: ואחד על המצר. מי הויא
מד' אמות ועד ט"ז אמות
הפלגה ולא מצטרף דלא דמי לשדה האילן ולא קנה קרקע או דלמא קנה: ואת"ל דקנה שתים בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו מהו.
ממקום קצר הוא מודד
היינו סמוך לענפים היכא
כגון שיש לו שני אילנות בקצה שדהו ויש לו עדיין אילן אחד שקנה בשדה חבירו הסמוך לאילנות הללו ויש לו גם הקרקע עם האילן:
דמתחיל להקלש ולהתקצר
בעי ויש לו ללוקח פחות מן
הקרקע. או דלמא ממקום רחב מודד היינו סמוך לעיקרין מקום שהאילן עב יותר ויש לו יותר מקרקע: הרכובה שבגפן. כגון שמרכיבין גפן בחור בגפן זקן. שכשמזקין הגפן קוצצו בעל הבית סמוך לקרקע ועושה למעלה
במקום חתך חור במקדח ומרכיב לשם גפן בחור ועכשיו כשהוא מודד הכרם שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב הנטוע על ארבע אמות אינו מודד אלא מעיקר השני הבחור דהיינו ממקום קצר. ותפשוט לך מהא: בעי ר' ירמיה
מכר לו ג' בדי אילן. בג' אילנות מהו שיצטרפו ויש לו קרקע. מי אמרי' הואיל דג' אילנות נינהו מצטרפין וקנה הקרקע או דלמא הואיל ולא אילנות ממש נינהו כי אם בדין לא מצטרפין ולא קנה הקרקע. ואית דאמרי הכי
בעי מכר לו ג' בדין שעלו מגזע אחד וביניהן שירטון הפסקת עפר שנראין כג' אילנות מי אזלינן בתר דנראין או בתרה דגזע: ת"ש המבריך ג' גפנים בארץ. כמו שעושין בני אדם להרחיב הכרם חופרין בקרקע וכופין גפן
שלמה באמצע ונוטעין אותה כפופה באותה חפירה וכשרואין שקלטה פוסקין אותה מכנה הראשון ואז שני ראשי' למעלה נזקפין. והיינו ועיקריהן נראין. כלומר ראשיהן נראין מבחוץ ובאמצע במקום כפיפה נקלטת בארץ.
ר' אלעזר בר' צדוק אומר רואין אם יש ביניהם של גפנים למעלה מן הארץ ריוח מד' אמות ועד ח' דלאו רצופין נינהו בתוך ד' מצטרפין וחשוב כרם ואי לא לא מצטרפין. הכי נמי אם יש ריוח מד' אמות ועד ח' בהנהו
בדים מצטרפין ויש לו קרקע. ואם לאו אין מצטרפין. ולהכי נקט ג' גפנים דהיינו כרם. ב' כנגד ב' ואחד יוצא זנב דראשיהן דג' גפנים הללו היינו ו' אבל מפני דלא סגי בלאו הכי היכא דמבריך ג' ועולות לו' ולא מצי
למימר המבריך ב' גפנים דהא ליכא שיעור כרם. ולא ד' דהא איכא טפי מכרם. בעי רב פפא מכר לו ב' דקלים בתוך שדהו ואחד על המצר מהו. מי אמרינן הואיל דמכר לו ג' אילנות יש לו קרקע ומצטרפין או דלמא הואיל
דההוא חד על המיצר הוא לא מצטרפי ולא קנה קרקע דלא אהדדי נינהו. אם תמצי לומר דמצטרפי הואיל דבתוך שלו הוא אכתי הא מיבעי לי מכר לו ב' בתוך שלו ואחד אילן שהיה לו בתוך של חבירו מהו. מי אמרינן