פג: המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רשות הרבים מהו שתפסיק. לאו ברוחב ט"ז איירי אע"פ
❖
בעי רב אשי. אם תימצי לומר דהנך אין מפסיקין משום דליכא
סו א מיי' פכ"ד מהל'
א
ב
א) לקמן קד:,
שסתמו כך: מכר את הקנה כו'. קנה היא ריאה
מכירה הל' ד סמג עשין
שום הפסק בינתים אבל אם יש בור של מים מכונסים בין ג'
פב טוש"ע ח"מ סי' רטז
אילנות מהו שתפסיק ואת"ל דאינו מפסיק דהא לא מיתחזו המים
סעיף ז ואין לו: עם הלב ומספקא ליה לר"י אם מכר הלב אם מכר ריאה אם מכר
הגהות הב"ח
ריאה אם מכר הלב: לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר. אור"ת
סז ב מיי' שם הל' א
מבראי אבל אמת המים מהו ואת"ל דלא מפסיק רשות הרבים כגון
(א) גמ' רשות הרבים מהו.
טוש"ע שם סעיף ו:
מד' אמות עד ט"ז ולא ט"ז בכלל מהו
דרבא דפסיק בפ' הזהב (ב"מ דף נ:
סח ג ד מיי' שם הל' ג
נ"ב עיין לקמן דף קד ע"ב
שתפסיק: ריכבא דדיקלי. הרכבת
ושם ד"ה אמר) שתות קנה ומחזיר
טוש"ע שם סעיף ז:
גרסינן דרך ע"ש:
בעי רב אשי בור
מהו שתפסיק אמת
א)
סט ה ו מיי' פכ"ז מהל'
(ב) רשב"ם ד"ה מכר וכו'
אונאה אתי שפיר כרב חסדא ולא
דקלים הרבה ביחד דמי להפסקה
המים מהו שתפסיק רשות הרבים מהו
אלא אונאה כעין אונאת
מכירה הלכה ט טוש"ע
(א)
טפי מכולהו: עלה ארז ביניהן.
בעי למימר דקנה בעל כרחו אלא
שתות וכו' בהזהב הלכתא
ח"מ סי' רכ סעיף יד:
ריכבא דדיקלי מהו תיקו בעא מיניה הלל
א
ע ז מיי' פי"ז מהל' מכירה
שתות קנה: (ג) ד"ה ונמצאת
רצה קנה ומחזיר אונאה אלא שלא
לאחר מכירה מהו מי הוי הפסקה
וכו' ששוה יפה מה שקנאו:
מרבי עלה ארז ביניהן מהו עלה ברשותא
הלכה א סמג עשין סב
חש רבא לפרש רצה משום דקאי
ולא יקנה קרקע. הכי ס"ד השתא.
(ד) ד"ה אמר וכו' שוה ו'
ולאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
דידיה נפק אלא היה ארז ביניהן מהו אמר
בה' מי נתאנה וכו' הלכך
רלג:
אמתניתין דהתם דקתני ידו על
ומתמה עלה הא ברשותיה דלוקח
❖
עא ח מיי' פי"ב מהל'
לוקח יכול לחזור:
ליה ב קנה וקנה: כיצד הן עומדים רב אמר
העליונה ותניא כוותיה דרבא דקא
קאי דכיון דמעיקרא לא היה שום
מכירה הל' יג סמג
כשורה ושמואל אמר ג כחצובא מ"ד כשורה
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
הפסק קנה קרקע וכיון דקנה
מייתי התם ג היינו מרבי יהודה הנשיא
❖
רכז סעיף י:
מוסף תוספות
כ"ש כחצובא ומ"ד כחצובא אבל כשורה לא
קרקע הארז שלו הוא דבקרקע שלו
דאמר רצה אומר תן לי מקחי ולא
ד
גדל: היה ארז. בשעת מכירה:
כר' נתן אע"ג דלכאורה משמע דהוי
א. פי' דרך שהרבים
מ"ט משום דמיזדרע בינתייהו מתקיף לה
עוברים בו. רבינו יונה.
רבינו גרשום
קנה וקנה. וגם הארז קנוי לו
כר"נ דנקט רבא ממש לישנא דנקט
רב המנונא ולמ"ד כחצובא מ"ט דלא
ב. דחשיב י"ו אמה
ר"נ מכל מקום רבא הוי כרבי יהודה
כדתניא לעיל ואת האילנות שביניהן:
מפוזרים. ריטב"א. ג. וז"ל
דמצטרפין וקנה קרקע.
מיזדרע בינתייהו אלא מעתה זבין ליה תלת
הגמ' שם: תניא כוותיה
או דלמא הואיל וההוא
כיצד הן עומדין. היאך הן נטועין
הנשיא וקנה דרבא לא הוי כקנה
דרבא וגו' שתות קנה
שלישי לאו בדידיה קאי
היגי רומייתא דלא מיזדרע בינתייהו הכי
דר"נ דקנה דרבא אם רצה וקנה דר'
הני ג' אילנות שיש בהן מארבע ועד
ומחזיר אונאה, דברי רבי
לא מצטרפי: בעי רב אשי.
נמי דיש לו קרקע א"ל הנך לא חשיבי הנך
נתן. רבי יהודה הנשיא
מכר לו ג' אילנות בתוך
נתן על כרחו והא דאמר התם בתר
ט"ז היאך סדר נטיעתן דקני קרקע:
חשיבי: מתני' המוכר ראש בהמה גסה
אומר יד מוכר על העליונה
שלו ובור אחד מפסיק
כשורה. כזה והוי ד' אמות או
הכי מתני' דלא כרבי נתן ולא כרבי
ה
(אם נתאנה מוכר, רש"י)
בין האילנות הללו מהו
רצה אומר תן לי מקחי
מי אמרינן הואיל דבתוך
לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא
עד י"ו בין כל אחד לחבירו: כחצובא.
יהודה הנשיא כו' וקאמר רבה לעולם
וגו'.
שלו מכרן קנה קרקע או
רבי נתן ותני נמי בברייתא רצה רבא
קנקן שיש לו שלש רגלים אחד כנגד
מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את
דלמא כיון דבור מפסיק
אויר השתים כזה : כל שכן
אמר לעולם כרבי יהודה הנשיא מה
כשתי שדות דמיין ולא קנה.
הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה
והכי נמי מפרשי גבי אמת
כחצובא. דאין הקרקע ראוי לחרישה
שלא רצה רבא להעמיד כר"נ ותני
ואבל בדקה מכר את הראש מכר את הרגלים
המים וריכבא דדיקלי בין
ולא שיירה לעצמו: תלת היגי רומייתא.
רצה אע"ג דרבא גופיה קאמר קנה
האילנות הללו אלא שבור
מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר
עמוק והוי טפי הפסקה
ובעי למימר רצה היינו משום דאיהו
סנאים או אטדים גדולים כחצובא.
מאמת המים. ואמת המים
את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד
קאי אמתניתין אבל ר"נ דלא קאי
ולי נראה אפילו כשורה נמי לא
הוי הפסקה טפי מן ריכבא
לא מכר את הקנה: ארבע מדות במוכרין
דדקלי: בעי מיניה הלל
ז
אמתניתין הוה ליה לפרושי:
מיזדרע בינתים שדואגים ללכת
מרבי לא הלל הזקן הוא זה
אי מכר לו חטין יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול
בסמוך להם מפני שנועצים בגוף כקוץ
לפי שלא היה בימי רבי א)
שרבי היה בחורבן ראשון
ומכאיב: הנך לא חשיבי. היגי
לחזור בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו
והלל הזקן בחורבן השני:
רומייתא ואנן תרתי בעינן חשיבות
יפות אין אחד מהם יכול לחזור בו שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית
עלה ארז בין אילנות הללו
מהו. מפסיק או לא מפסיק:
דאילנות והוא דלא מיזדרע:
עצים של זית ונמצאו של שקמה של שקמה ונמצאו של זית יין ונמצא חומץ חומץ
ומקשי ליה מאי קא תיבעי
מתני' לא מכר את הרגלים.
ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן: גמ' אמר רב חסדא ח מכר לו שוה חמש
לך. עלה ברשותא דידיה
ובתוספתא (פ"ד ה"ו ע"ש) תני בד"א
דלוקח נפיק ושלו הוא:
בשש והוקר ועמד על שמנה מי נתאנה לוקח לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר משום
אלא היה ארז ביניהן. בשעת
במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו
מכירה מהו אמר ליה קנה
דא"ל
הכל כמנהג המדינה: הקנה. היא
וקונה קרקע דלא מפסיק:
כיצד האילנות עומדין.
הריאה ונקראת על שם קנה שלה: ד' מדות במוכרין. ד' דינין חלוקין זה מזה ואלו הן לוקח יכול לחזור בו מוכר יכול לחזור בו אין אחד
דקנה הקרקע כשורה: ור'
מהן יכול לחזור בו שניהן יכולין לחזור בהן הרי ד' והשתא מפרש להו ואזיל. ומניינא לא למעוטי מידי אתא אלא להודיעך שצריך לתת טעם לכל
יוחנן אמר כחצובא. כלומר
כמו בקבוק שהוא עגול
ארבעתן למה הן חלוקין זה מזה: מכר לו חטים יפות. התנה לו למכור חטים יפות ונמצאו רעות אין זה מקח טעות שיוכלו שניהם לחזור
כך הם עומדים בעגול.
שהרי חטין התנה לו למכור וחטין מכרו ואי משום דרעות נינהו אין זו אלא אונאה (ב) כגון אונאת שתות ויכול לוקח לחזור שהרי נתאנה אבל מוכר
מאן דאמר כשורה הן
עומדין קנה קרקע תחתיהן
שלא נתאנה לא יכול לחזור אפי' אם הוקיר השער דבשעת מכירה לא נתאנה הוא אלא לוקח ותנן בהזהב (ב"מ דף נא.) מי שהוטל עליו אונאה
וביניהן וחוצה להן כמלא
ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני והכא נמי מי שנתאנה יכול לחזור בו. ואע"ג דלית הלכתא כי ההיא משנה
אורה וסלו אע"ג דכשורה
דהא פסק רבא בהזהב (שם דף נ:) שתות קנה ומחזיר אונאה ואינו יכול לומר תן לי מעותי וההיא משנה מוקי לה רבא כר' יהודה הנשיא
עומדין כ"ש כחצובה דודאי
קנה קרקע: ומאן דאמר
ואיהו סבירא ליה כרבי נתן אפילו הכי הכא גבי יפות ונמצאו רעות כ"ע מודו דיכול לחזור שהרי הטעהו ולא היה דעתו ליקח רעות אבל גבי
כחצובה. מאי טעמא יש לו
אונאת שתות שקנה מה שרוצה לקנות וליכא שום טעות אלא מכירת יוקר התם מחזיר אונאה משום דכתיב [ויקרא כה] אל תונו אבל המקח קיים כרבי
קרקע משום דלא מזדרע
ביניהן להכי מכר לו הקרקע
נתן וכדפסק רבא: רעות ונמצאו יפות. מוכר נתאנה והלכך יכול לחזור ולא לוקח ואפי' אם הוזל השער: אין אחד מהן יכול לחזור בו. ואפי'
שביניהן שאין יכול לחרוש
אם הוקר השער דנתאנה מוכר או הוזל השער ונתאנה הלוקח דסד"א דהיכא דהוזל השער ורוצה לוקח לחזור מצי טעין גבי רעות ונמצאו רעות
בצמד בקר ביניהן להיות
תלם שלו שלם אבל כשורה
אני ליפות נתכוונתי והאי דאמרי לך רעות לאו משום דנתרציתי אלא משום דרע רע יאמר הקונה [משלי כ] כדאמר בגמ' [פד.] וכן היכא דהוקר השער ורוצה
דמצי למזדרע מיכן ומיכן
מוכר לחזור מצי טעין גבי יפות ונמצאו יפות רעות הייתי סבור למכור והא דאמרי יפות משום דטוב טוב יאמר המוכר דמדרע רע יאמר
סמוך לאילנות וביניהן לא
קנה קרקע: תלת רומיתא.
הלוקח המוכר אומר טוב טוב קמ"ל דתרוייהו לא מצו הדרי הואיל ונמצא כמו שאמרו שניהן. והוא הדין במוכר סתם שלא פירשו לא רעות
אילנות של אטד בעגול אחד
ולא יפות דאין אחד מהן יכול לחזור: שחמתית. אדומה על שם חמה שמאדימתן: ונמצאת לבנה. שניהן טעו דכיון דהתנה לו למכור
דלא מזדרע בינתייהו הכי
שחמתית חפץ היה לעכב הלבנה וגם הלוקח לא היה חפץ בלבנה כי אם בשחמתית. וכן כל הנך דקתני ואזיל דהוו שני מינין ואיכא דניחא ליה
נמי דיש לו קרקע ללוקח.
רומיתא גדולות וגבוהות.
בהאי ולא ניחא ליה בהאי הלכך הוי מקח טעות ושניהן נתאנו הלכך שניהן חוזרין ואע"פ ששוה יפה (ג) ממה שקנאו מיהו אין חפצים במכירה זו
אמר ליה. הכא ודאי יש לו
לא לוקח ולא מוכר אבל גבי חטין יפות ורעות כולי עלמא ניחא להו ביפות ולא ברעות ורצון המוכר לעכב היפות ולמכור הרעות ודעת הלוקח
קרקע משום דחשיבי הני
ביפות ולא ברעות: יין ונמצא חומץ. אין זה יפות ונמצאו רעות דאיכא דניחא ליה בחלא ואיכא דניחא ליה בחמרא כדמפרש בגמ' [פד:]: גמ' אמר רב
אילנות ומכר לו קרקע אבל
גבי היגי אין לו קרקע דלא
חסדא מכר לו שוה חמש בשש.
שעתה נתאנה לוקח שתות מעות שהרי מו' מעות שנתן לו למוכר לא היה לו ליתן כי אם ה' דאינו שוה אלא ה'
חשיבי: פיסקא המוכר את
הראש. סתם בבהמה גסה
אבל שוה ו' בה' דלקמיה [פד.] הוי שתות מקח שנתאנה המוכר מפשוט אחד שהוא חלק שש משוייו של מקח ששוה ששה ובה' מכרו וקרי ליה רב
לא מכר את הרגל משום
חסדא אונאה וקאמר בתרוייהו שנתאנה יכול לחזור בו דסבירא ליה כשמואל דאמר בפרק הזהב (ב"מ דף מט:) אף שתות מעות שנינו דלא שנא
דהנהו חשיבי לחוד והני
חשיבי לחוד והכי נמי כל
אונאת שתות דמעות או אונאת שתות דמקח דהויא אונאה ויכול לחזור מי שנתאנה כדתנן [שם נא.] מי שהוטלה האונאה עליו ידו על העליונה ותניא
הני מכר האי לא מכר
כוותיה דשמואל ורב חסדא בפ' הזהב (שם מט:) מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו שוה ה' בו' מי נתאנה לוקח יד לוקח על העליונה רצה
האי דכל חדא וחדא מלתא
חשובה באנפי נפשה היא:
אומר לו תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני מכר לו שוה ו' בה' (ד) נתאנה מוכר יד המוכר על העליונה רצה אומר לו תן לי מקחי כו'. ומיהו
מכר את הקנה. הריאה קרי
לית הלכתא כרב חסדא אלא כרבא דפסק התם [נ:] הלכתא שתות קנה ומחזיר אונאה ומיהו רב חסדא כסתם מתני' דהתם ס"ל דמי שהוטל
לה על שם קנה: אבל
עליו ידו על העליונה ואתא למימר דהיכא דמכר לו שוה חמש בו' דנתאנה לוקח והיה יכול לחזור בכדי שיראה לתגר או לקרובו כדאמר בגמ'
בבהמה דקה מכר את הראש
מכר את הרגלים. משום
בהזהב (שם) הוקרו בתוך אותו זמן ועמדו על שמנה דהשתא לבסוף נתאנה מוכר אפילו ביותר משתות דהוי ביטול מקח ורוצה מוכר לחזור
דלא חשיבי כלום לגבי
עתה משום דעדיין לא נתקיים המקח לגמרי כל זמן שיכול לוקח לחזור דעדיין לא הראה לתגר או לקרובו והלכך הואיל ובתוך כך נתאנה גם
הראש דדבר מועט הוא
והכי רגילי אינשי למיקני:
הוא רוצה לחזור שהרי עתה נתאנו שניהם אפ"ה אינו חוזר דמי הוא שנתאנה מעיקרא בשעת מכירה לוקח הלכך יכול לחזור בו כל שעה
מכר את הרגלים לא מכר
שירצה בתוך זמן הקצוב לו אבל לא מוכר שהרי הוא היה המאנה וידו על התחתונה ואע"פ שלא נתקיים המקח עדיין כשחזר ונתאנה גם הוא: משום
את הראש. משום דראש
חשוב בפני עצמו הוא: מכר
דא"ל
את הכבד לא מכר את
הקנה. משום דקנה מלתא חשובה באפי נפשה היא: מכר לו חטים יפות. שהתנה לו לתת חטין יפות ונמצא שנתן לו רעות עכשיו נתאנה לוקח ויכול לחזור בו הלוקח. אבל אם מוכר רצה לחזור בו שנתייקרו אחר מיכן אינו יכול לחזור
בו כדמפר' בגמ': התנה לתת לו חטין רעות. ונמצא שנתן לו יפות שנתאנה מוכר. מוכר יכול לחזור כדמפר' בגמ': התנה לתת לו יפות ונמצאו יפות כתנאם אין אחד מהם יכול לחזור בו הואיל שהשלים לו תנאו. וכל מי שנתאנה ב)
יכול לחזור בו וידו על העליונה משום דמין אחד הן. אבל התנה עמו לתת לו שחמתית. כלומר חטין אדומים שנתאדמו מחמת החמה הזורחת עליהן ועל שם החמה קרויים שחמתית. ונמצאו לבנות. או לבנות התנה ונמצאו שחמתית
והואיל דכל הני שני מינין הן יכולין לחזור בהן שלא כזה התנה ליתן לו: אמר רב חסדא מכר לו שוה חמש בשש. דהשתא איכא אונאה וסבירא ליה לרב חסדא דשתות כיותר על שתות ובטל מקח. ושוב הוקרו ברשות הלוקח ועמדו על
ח'. מי נתאנה מעיקרא הלוקח והלוקח אע"ג דנתייקרו ועמדו על ח' אם רצה יכול לחזור בו הואיל דמעיקרא הוה בו חזרה. אבל המוכר אם רצה לחזור בשביל שנתייקרו דהשתא מיהא נתאנה אינו יכול לחזור בו משום
א) צ"ל שרבי הי' אחר חורבן הבית והלל הזקן קודם החורבן היה. ב) ר"ל אם נתאנה בשתות כשיעור אונאה. או אפשר דרבינו קאי ארישא איפות ונמצאו רעות.