המוכר את הספינה
פרק חמישי בבא בתרא
פד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
לאו דאוניתן לא הדרת בך. וא"ת ביתר משתות דקיימא לן
דא"ל. לוקח למוכר: אי לאו דאוניתן. בשעת מכירה היה מתקיים
עב א מיי' פי"ב מהל'
א) [שבועות ו: בכורות מא.
חולין סג.], ב) שייך לעיל,
מכירה הל' יד סמג
המקח ולא מצית הדרת בך ואע"פ שהוקר אחרי כן והשתא מצית
דבטל מקח ואפילו המאנה יכול לחזור אמאי לא אמר נמי התם
ג) ע"כ, ד) אינו וכן בפ"ה
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
הדרת בתמיה וכי בשביל שאוניתני וייפו חכמים את כחי לחזור
אי לאו דאוניתן כו' כמו בשתות וי"ל לפי שהוא רחוק מן המקח רכז סעיף יא:
שלפנינו במקום טוב טוב כו'
עג ב מיי' פי"ז מהל'
פי' רע רע יאמר כו' ועי'
אם ארצה ונתנו ידי על העליונה תחזור בך גם אתה כשהוקר לבסוף
יותר מדאי וכאילו לא מכר
כלל שאין ראוי מקח כזה להתקיים
א
רש"ל, ה) [וע"ע תוס' בכורות
מכירה הל' ב סמג עשין
ותהי גם ידך על העליונה א"כ מצינו
וריב"ם פי' דאפילו ביתר משתות אין
נה: ד"ה מטרא ועיין תוס'
קע טוש"ע ח"מ סי' רלג:
❖
עד ג מיי' פי"א מהל'
חוטא נשכר: ועמדו על שמונה.
המאנה חוזר בו אלא כשהמתאנה
קדושין עא: ד"ה עד היכן],
דא"ל אילו לא אוניתן
לא הוה מצית הדרת
ב)
טומאת צרעת הלכה י
תובע אונאתו כיון שתובע יותר
רבותא נקט ביטול מקח והוא הדין
בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך ותנא
סמג עשין רלד:
עה ד מיי' פי"ז מהל'
משתות דהוי ביטול מקח הוי מקח
דהוה מצי למימר ועמדו על שבעה
תורה אור השלם
תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור
מכירה הל' ב סמג לאוין
טעות ויכול גם המאנה לחזור בו
דאיכא אונאת שתות מעות ורוצה
❖
1 רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה
בו ולא מוכר ואמר רב חסדא אמכר לו שוה
קע טוש"ע ח"מ סי' רלג:
גם מוכר לחזור : ותנא תונא. תנא
ב אבל אם המתאנה אינו תובע אונאתו
ג)
וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל:
שש בחמש והוזלו ועמדו על ג' מי נתאנה
משלי כ יד
דידן כמו אבונא אחונא ולשון קצר
ורוצה להחזיק המקח כמו שקנה אין
2 וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע
רבינו גרשום
מוכר מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח דא"ל
הוא: יפות ונמצאו רעות. הרי
סברא שיוכל המאנה לחזור בו דמצי
וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר
אילו לא אוניתן לא הוה מצית הדרת בך
דמצי למימר לי' אי
א"ל אי לאו דאוניתן כו' כמו בשתות:
נתאנה לוקח לוקח יכול לחזור בו
וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא
לאו דאוניתני מעיקרא
ותנא
אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא צָרַעַת
תונא יפות ונמצאו רעות.
השתא מצית הדרת בך ותנא תונא רעות
ולא מוכר אע"ג דהוקרו דלהך רבותא
לא [מצית] הדרת בך.
הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא:
❖
איצטריך למתנייה: שוה ו' בה'.
שוה בשוה איירי ומאי
כלומר אם לא בשביל
ויקרא יג ל
ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח
שהוניתני מתחלה מן המקח
שתות מקח הוא והוא הדין לשוה ז'
קא משמע לן שיוכל לוקח לחזור בו
מאי קא משמע לן מתני' היא אי ממתני'
שאלמלא היית מוכרו שוה
בשש דהוי שתות מעות: והוזל.
ולא מוכר פשיטא אלא הא קא משמע
בשוה והוקר ברשותי לא
הגהות הב"ח
הוה אמינא דלמא דרב חסדא תרוייהו מצו
היית יכול לחזור בך
אחר זמן מרובה ורוצה לוקח לחזור
לן דאפילו הוקרו אחרי כן אין
(א) גמ' מאי קמ"ל מתני'
ועכשיו בשביל שהוניתני
הדרי בהו ומתני' (א) הא אתא לאשמועינן
דהא אכתי לא נתקיים המקח דהא
המוכר יכול לחזור:
היא אי ממתניתין ה"א דלמא
תרצה לחזור בך כשם
והוזלו ועמדו על שלש. ה"מ
דלוקח יכול לחזור בו דס"ד אמינא משום
דרב חסדא תרוייהו מצו הדרי
שבתחלה בשעה שהוניתני
מוכר לעולם חוזר כדאמרינן בהזהב
בהו ומתניתין ה"ט משום
לא חזרת בך לא תחזור בך
דכתיב רע רע יאמר הקונה: שחמתית
(ב"מ דף נא.): על שלש. ה"נ הוי מצי
למימר על ד' דהוי נמי
ב
1
דכתיב וכו' כצ"ל ותיבות
עכשיו: ותנא תונא. ממתני'
הא אתא לאשמועינן דלוקח
מייתי סייעתא לרב חסדא:
ונמצאת לבנה כו': אמר רב פפא מדקתני
למימר על ד' דהוי ביטול מקח: הכי
ביטול מקח אלא איידי דנקט לעיל
יכול לחזור בו דסד"א נמחק
התנה לו למכור חטין
גרסינן בסיפא כמו שכתוב בספרים
שהוקרו שנים נקט נמי שהוזלו שנים:
לבנה ש"מ האי שמשא סומקתי
היא תדע
ונ"ב זו היא גירסת רשב"ם
יפות ונמצאו רעות. הואיל
מאי קא משמע לן רב חסדא היינו
אבל ס"א ממאי דלמא
מאי קא משמע לן מתניתין היא אי
שנתאנה לוקח יכול לחזור
דקא סמקא צפרא ופניא והאי
דלא קא
דרב חסדא תרוייהו מצו
בו אבל לא מוכר ואף על
מתניתין. דע"כ מתניתין
ממתניתין הוה אמינא דרב חסדא
הדרי בהו ומתניתין ה"ט
חזינן כוליה יומא נהורין הוא
דלא ברי
גב דשוב הוקרו אותן רעות
תרוייהו הדרי בהו ומתניתין היינו
להכי הוא דאתא דאי לאו הכי
משום דכתיב רע רע
הוקרו ברשות לוקח. ואע"ג
מיתיבי ומראהו עמוק מן העור
כמראה
א) ג
יאמר הקונה וגירסת ר"י
2
דהשתא הוי אונאה למוכר
טעמא משום דרע רע יאמר הקונה.
מאי קא משמע לן וכי תימא
מאי קמ"ל מתניתין וכו':
ועדיין לא קבל דמיהן אינו
חמה עמוקה מן הצל והתם לבן הוא
כלומר דרב חסדא דאיכא אונאה
אע"ג דלא קא משמע לן מידי
(ב) רשב"ם ד"ה ומתניתין
יכול לחזור בו משום ההוא
כמראה חמה ולא כמראה חמה כמראה חמה
וכו' אומר לו זה אתה בחזקת
טעם דרב חסדא: ואמר
תרוייהו הדרי הואיל ונתאנה המאנה
יש לו לשנות (ד) כי היכי דקתני
רעות: (ג) ד"ה לימא וכו'
רב חסדא מכר לו שוה
דעמוקה מן הצל ולא כמראה חמה דאילו
לבסוף בתוך זמן שהיה המתאנה יכול
יפות ונמצאו יפות ואע"ג דהוקרו
מין אחד הוא אין: (ד) תוס'
שש בה' והוזלו. לאחר
ד"ה מאי קמ"ל וכו' יש לו
שמכרו לו קודם שקבל
התם לבן והכא אדום ולמאי דסליק דעתין
לחזור וכיון דלא נתקיים המקח לגמרי
והוזלו אלף פעמים ברשות לוקח
לשנות כדי למנות ד' מדות
הדמים: מי נתאנה. מעיקרא
עד דנתאנה גם המאנה תרוייהו
הוקרו והוזלו שלגמרי נתקיים
מעיקרא הא קא סמקא צפרא ופניא
כי היכי דקתני יפות ונמצאו
המוכר. מוכר יכול לחזור
יפות ואף על גב דמילתא
הדרי: ומתניתין. בדליכא אונאה
בו אם רוצה אף על גב
המקח לאלתר וי"ל
דאי רישא
בצפרא דחלפא אבי וורדי דגן עדן בפניא
דפשיטא הוא דאע"ג
דהשתא לבסוף נתאנה לוקח
כלל אלא בשוייהן מכרו ועכשיו טוען
(ה) חידוש הוה ניחא הא דנקט
דהוקרו והוזלו: (ה) בא"ד
שהוזלו. משום דמצי למימר
דחלפא אפתחא דגיהנם ואיכא דאמרי
רישא הוי חידוש ניחא:
איני חפץ באלו הלכך במכר יפות
סיפא אע"ג דפשיטא כדי למנות
ליה המוכר ללוקח אי לאו
איפכא: יין ונמצא חומץ שניהן יכולין לחזור
(ו) ד"ה אי ממתניתין וכו'
דאוניתני שנתתי לך שוה
ד
ונמצאו רעות יכול לוקח לחזור בו
ארבע מדות אבל אי
ברישא נמי
אע"פ שאמרת שהן יפות
ו' בה' משום ההיא טענה
בהן: לימא מתניתין רבי היא ולא רבנן דתניא
דא"ל יפות בקשתי ומקחי טעות אבל
ליכא חידוש א"כ בחנם הזכיר
יודע הייתי שהן רעות:
דהואי בה אונאה מעיקרא
(ז) ד"ה בצפרא וכו' א"כ
יין
ובטול מקח בשביל ההוא
אם בא מוכר לחזור ולומר גם אני
במתניתין כל דין יפות ורעות:
מסתמא עומד במזרח
טענה קא בעית למיהדר
אי ממתניתין ה"א דרב חסדא תרוייהו מצו הדרי בהו.
אחזור שמקח טעות הוא הלוקח אומר לו אינו טעות שאף אני
בהוקרו
והא דאמר: (ח) בא"ד צריך
בך השתא הואיל דהוזלו
לומר דמקדם דקרא היינו
כיון דמעיקרא בעידנא
בחזקת רעות לקחתים דרע רע יאמר הקונה וסיפא נמי רעות
והוזלו ומתניתין היינו טעמא ביפות ונמצאו רעות דלוקח מצי
קדם של עולם שאצל גן עדן
דאוניתני לא הדרת בך לא
❖
ונמצאו יפות המוכר חוזר דאמר טעיתי ולא היה בדעתי למכור
הדר ביה ולא מוכר אע"פ שהוקרו משום דאם בא מוכר לחזור א"ל
במערבו והיינו:
תיהדר בך השתא משום
דברשותך הוזלו: ותנא
אלו אבל אם בא הלוקח לחזור בעלילה זו מפני שהוזלו חטין ורוצה
לוקח לא נתאניתי אע"פ (ו) שאמר יפות יודע היה שהן רעות דטוב טוב
תונא. ממתניתין מסייע ליה
לומר לו אלו לא מכרת לי אומר לו בחזקת רעות לקחתם ואני
יאמר המוכר אבל במוכר לו שוה חמש בשש והוקרו דרב חסדא לא
(ב)
ג
לרב חסדא: התנה לו למכור
מוסף רש"י
מודה לך וכן פירש רבינו זקני מ"כ. ולי נראה דהכי מצי טעין ליה
שייך למימר הכי ולכך יכול לחזור בו אפי' מוכר וסיפא מתניתין
לו רעות ונמצאו יפות
עמוק. דהיינו שפל כמראה
דנתאנה מוכר. מוכר יכול
אני לא הטעתיך דבחזקת יפות מכרתים לך דטוב טוב יאמר המוכר
דרעות ונמצאו יפות דמוכר מצי הדר ביה ולא לוקח אע"פ שהוזלו
חמה שנראית עמוקה שפל מן
לחזור בו משום דנתאנה
בשעת מכירה. אבל גבי אונאת שתות דרב חסדא שאין אדם יודע
משום דא"ל מוכר לא נתאניתי יודע הייתי שהן יפות אע"פ שהיית
הצל (בכורות מא.) חמה אצל
אבל לוקח אינו יכול לחזור
צל נראית עמוקה וכן כל לבן
בו אע"ג דשוב הוזלו אותן
שויו של מקח עד שיראה לתגר התם ליכא למימר רע רע יאמר
אומר דרעות הן דרע רע יאמר הקונה ד אבל מכר לו שוה שש בחמש
ושחור בבשר נראה הלבן
יפות ברשותו הרבה יותר
הקונה ויודע היה שקנאו ביוקר דאי הוה יודע לא הוה זבין אלא
והוזלו יכול לחזור בו אפילו לוקח דלא שייך למימר הכי כן פ"ה ד)
עמוק, כך בהרת לבנה היא
מב' שתותין. אפי' הכי לא
❖
(חולין סג.).
מצי למיהדר ביה משום
בשויין דהוא נאמן לטעון יודע הייתי שרעות הן ואעפ"כ גמרתי
בשם רש"י ועוד פר"י בע"א דלרב חסדא מצו הדרי תרוייהו
טעמא דרב חסדא: ומקשינן
בדעתי לקנותן דכיון ששוות הדמים דעתי לקנותן אבל בהא לא מהימן
דממתניתין ליכא למשמע מידי דאפשר דמתניתין איירי דלא הוקרו
ממאי מצית למימר דההיא
מלתא דרב חסדא בההיא
מוסף תוספות
אי טעין הייתי יודע דאיכא אונאה וגמרתי בדעתי לקנותן דהא ודאי
ולא הוזלו וכי תימא מאי קא משמע לן איצטריך סד"א דיפות ונמצאו
לישנא בתרייתא דמיא
לא עביד איניש: מדקתני לבנה ש"מ. שחמתית אדומה ולא שחורה
רעות לא יוכל לחזור בו אפילו לוקח שיודע שהן רעות אע"פ שהמוכר
א. בזו תקנו וכו' ועשאוהו
למתני' ודלמא במלתא
מפני חזרתו, כדין מקח
דהא שני מראות יש בחטין ולא יותר לבנות ואדומות ומדקרי לחדא
אמר שהן יפות דטוב טוב יאמר המוכר וכענין זה יש לפרש סיפא:
דרב חסדא איכא למשמע
ה
האי שימשא סומקתי היא. פי' ה"ר מנחם דנפקא מיניה לנודר מן
טעות, ושיהיו שניהם
מינה דתרוייהו מצו למיהדר
לבנה ולאידך שחמתית ש"מ שחמתית אדומה ועל שם חמה שהיא
חוזרים בו להראות כי מקח
בהן ודקא מייתית סיועא
האדום : בצפרא חלפא אבי וורדי דג"ע. ומשמע דג"ע
אדומה קרי לחטין אדומות שחמתית: נהורין דלא ברי. מאור עינינו
כזה ראוי שיהא בטל.
ממתני' לעולם ממתניתין
ו
ריטב"א. ובר"ן כתב: דאנן
לא תסייעה. דמתני' היינו
אינו ברור כל כך מתוך אור היום שמכהה עינינו אבל צפרא ופניא
במזרח הוא ואפילו למאי דאמר איפכא הוי במזרח כדפ"ה ז וכן משמע
סהדי שאין הלוקח רוצה
טעמא דמוכר יכול לחזור
שהיום חשוך ניכר אדמומית החמה. ורב פפא לפרש משנתנו בא
במדרש דארץ כוש במזרחו של עולם כדכתיב (בראשית ב) הוא הסובב
באותו מקח ומסתמא
בו ולא לוקח משום דרע
ברשות מוכר עומד ויכול
רע יאמר הקונה כלומר
אמאי מקרי שחמתית: עמוק. הלבן נראה עמוק אצל השחור:
את כל ארץ כוש וזה הנהר יוצא מעדן א"כ (ז) עומד במזרח מסתמא והא
ליטלו לעצמו או למכרו
מעיקרא כשהתנה הלוקח
לבן הוא.
כדכתיב (ויקרא יג) ואם בהרת לבנה היא. ומדמדמי
דאמר בבראשית רבה בפ"כ שרוח מזרחית קולטת היא קלטה אדם
לאחר וכו'. ב. [ו]למימר
עם המוכר למכור לו חטין
ליה אי ניחא לך לקיומיה
רעות בקש ממנו ובתורת
ליה לחמה שמע מינה לבנה היא: ולמאי דס"ד מעיקרא.
הראשון כדכתיב (שם ג) ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן וגו'
למקח בהני דמי לחיי, ואי
רעות באו לידו הואיל
דהוה פרכינן לרב פפא מברייתא דלבנה היא אמאי לא הויא
קלטה קין כדכתיב וישב בארץ נוד קדמת עדן משמע דאדם הראשון
לא, בטליה למקח לגמרי.
שנתאנה מוכר יכול לחזור
יד רמה. ג. [ו]יאמר
בו אבל לא לוקח דהוא
קשיא לן האי דסמקא צפרא ופניא מה היינו יכולין לפרש אמאי
וקין במזרחו של עולם היו ושם אנו עומדים א"כ ג"ע היה במערב
הלוקח אני על דעת רעות
אמר רע רע בשעת קניה
סמקא אם לבנה היא: בפניא. ששוקעת במערב דחלפא אפתחא
העולם צריך לומר (ח) דמזרח דקרא היינו קדם של עולם שאצל ג"ע
לקחתי ולא סמכתי על
ואע"ג דהוזלו מכדי דמיהן
דגיהנם ומאדמת מכח אש גיהנם. בצפרא דחלפא במזרח אוורדי
והיינו קדמת עדן קדם העולם שאצל גן עדן והא דאמר בב"ר
דבריך שאמרת לי שהם
לאחר מיכן לא מצי למיהדר
יפות. ריטב"א. ד. כי
ביה דמצי למימר ליה
דגן עדן שהוא במזרח כדכתיב גן בעדן מקדם (בראשית ב):
שרוח מזרחי קולטת היינו רוח מזרחי של עולם ולא של גן עדן ה):
כשאמרת לי רעות הם לא
המוכר מה אתה מתרעם עלי
ואיכא דאמרי איפכא. בצפרא סמקא משום דעומדת במזרח
יין
סמכתי עליך כי יודע הייתי
דידי והא מעיקרא בחזקת
שדרך הלוקח לגנות מקחו.
רעות קניתם והשתא נמי
ומאירה החמה כנגדה במערב ומאדמת מכח גיהנם שבמערב לפי שעמוד של אור החמה מכה כנגד גיהנם ומאדים החמה
שם. ה. שאין כאן טעות
רעות נינהו ומש"ה לא
בגן עדן ומאדים מכח אדמומית וורדי דגן עדן: לימא מתניתין רבי
מכחו בפניא דחלפא במערב ועמוד שלה הולך לצד מזרח ומכה
כי דרך הלוקח לגנות המקח
מצי למיהדר בו לוקח אבל
ודרך המוכר לשבחו. שם.
לגבי מלתא דרב חסדא
היא ולא רבנן. דכיון דאמרי מין אחד (ג) הן אין שניהן חוזרין אלא המתאנה דדמי לחטין יפות ונמצאו רעות רעות ונמצאו יפות:
ו. שאסור באורו של
איכא למימר דתרוייהו מצי
מין למיהדר בהו היכא דמכר
שמש. רמב"ן. ובר"ן כתב:
שאסור לראות בשמש. ז. ולא מסתבר לומר דפליגי בהכי דמר סבר גן עדן במזרח ומר סבר במערב. תוס' בכורות נה:
לו שוה ו' בה'. המוכר לא היה בדעתו ליתן לו אלא שוה ה' וטעה ונתן לו ו'. להכי מוכר יכול לחזור בו. ולוקח נמי שנתן חמש
היה רוצה שלא יהיה שוה פחות מה'. וכיון שהוזלו ועמדו על ב' דנתאנה מוכר מעיקרא ולוקח השתא שניהן יכולין לחזור בהן
המוכר משום דנתאנה מעיקרא והלוקח משום דמצי למימר למוכר מעיקרא מיהא בתורת מקח יפה מכרת לי ונמצא עכשיו דלא מקח יפה הוא דהוזל יותר משתות ומצינא למיהדר ביה אבל גבי מלתא קמייתא דרב חסדא ליכא למימר הכי ומילתא דווקא הוא.
וממתני' מצי לסייע שפיר דלהיכא דמכר ליה שוה ה' בו' דעתיה דלוקח הוא לקנות יפה שוה ו' דמעיקרא נתאנה לוקח. דהכא ליכא למימר רע רע יאמר הקונה דמעיקרא בתורת יפות לקחן והשתא נמי דנתייקרו יפות נינהו ומיבעי למיהדר לוקח דנתאנה מעיקרא מצי
למיהדר אבל לא מוכר. ותנא תונא נמי מתני' דמסייע ליה דוקא הוא ש"מ. ל"א מאי קמ"ל רב חסדא במלתא בתרייתא דמוכר יכול לחזור בו ולא ליקח. מתני' היא ומאי קמ"ל. אי ממתני' הוה אמינא דרב חסדא תרוייהו מצו הדרי בהו ולא דמי למתני'. דמתני' היינו
טעמא דמוכר מצי הדר ולא לוקח משום דרע רע יאמר הקונה והשתא דהוו יפות לא רעות נינהו ואין כאן מקח טעות להכי אצטריך לאשמועינן רב חסדא אע"ג דלא דמיא למתני' כדאמרן לעיל קסבר נמי דמוכר יכול לחזור בו ולא לוקח. א) ואוזל לו כשהולך לו
המוכר. אז יתהלל הלוקח במקחו: אגב דקתני שחמתית קאמר רב פפא במלתא דחמה ב): והאי דלא חזינא כולי יומא. דתיהוי סומקא: משום נהורן הוא דלא ברי. מחמת שמאור היום הוא גדול אין כח לראות אדמדומית החמה ג) נגד הערב: מיתיבי ומראהו של נגע
עמוק מן העור ולא עמוק עמוק ממש אלא כמראה החמה שנראית עמוקה מן הצל היכא דזורחת בתוך הבית ואינה עמוקה והתם לבן הוא הנגע ומדמה החמה לנגע עמוקה אלמא דחמה לבנה היא וקשיא לרב פפא. ומשני דל"ק דהאי דמדמה לה לנגע לעומקא ולא
כמראה חמה דאילו התם הנגע לבן הוא והכא אדום החמה כרב פפא: ולמאי דסליק אדעתא מעיקרא דקא סמקא צפרא ופניא. משמע לפי הלשון שאותן שעות מאדימות מכל היום ומאי שנא. בפניא חלפא כו'. וכן ללשנא קמא משמע דגיהנם במזרח וגן עדן במערב:
א) גי' רבינו רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל. ב) צ"ל דחמה סומקתי היא
ג) אולי צ"ל רק סמוך לערב.