פד: המוכר את הספינה
פרק חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יין
עו א מיי' פ"ה מהל' וחומץ. וא"ת והא אמר לקמן בהמוכר את הפירות (דף צו. ושם)
מין אחד הוא. ואם תרם מזה על זה תרומתו תרומה דקרינא ביה
א) לקמן קמג. יבמות פט:
תרומות הל' כא טוש"ע
קדושין מו: ב"מ נו. [תמורה
הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה ואח"כ נמצאת
והרמותם ממנו (במדבר יח). וכן לענין הודאה ממין הטענה $ דאם
ה.], ב) כתובות קג., ג) [גיטין
י"ד סי' שלא סעיף סד:
חומץ כל ג' ימים (הראשונים) ודאי תרומה מכאן ואילך ספק פי'
טענו יין וחומץ והודה לו באחד מהן חייב שבועה על השני דאיכא
עז ב מיי' שם הל' ג טוש"ע
לט. וש"נ], ד) לעיל עו:,
ה) [לקמן פו.], ו) [בס"י
שם סעיף נג:
הודאה מקצת הטענה וממין הטענה: לא תשאו עליו חטא. אם תרימו
שלא תהא תרומתו תרומה ואמאי והא
לרבנן אמרי' מין אחד הן
עח ג מיי' פ"ד מהל'
והגבהה], ז) עיין הגהות
וי"ל דהתם טעמא משום דלא נתכוין
חלבו כלומר מן היפה הא אם
מכירה הל' ה סמג
וחידושים בשם חש"ל שיש כאן
❖
להפריש אלא יין ונמצא חומץ דהוי
תרימו מן הרע שבאותו המין תשאו
עשין פב טוש"ע ח"מ סי' ר
חסרון בדברי התוס',
יין וחומץ מין אחד הוא רבי אומר שני מינין
א
סעיף ו:
טעות אבל נתכוין להפריש חומץ הוי
חטא שהתרומה תקדש כמו שהיא
אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן
עט ד מיי' שם פ"ג הלכה ז
תרומה וכן משמע בתוספתא דתרומה
רע ואין תקנה להחליפה ולא לחזור
סמג שם טוש"ע שם
תורה אור השלם
עליה דרבי אלא לענין מעשר ותרומה וכדר'
סי' קצח סעיף ה:
ולתרום: נשיאות חטא למה. הא
(פ"ד) אבל קשה דאמר בהאשה רבה
פ ה מיי' שם הל' ב ועיין
1 וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא
אלעא א) דאמר רבי אלעא ב מנין לתורם מן
התורם קישות ונמצאת
לא עבד ולא מידי ויחזור ויתרום מן
בהשגות סמג שם טוש"ע
(יבמות דף פט.)
בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ
הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר
שם א:
היפה: אבל לענין מקח. שזה רוצה
מרה תרומתו תרומה ויחזור ויתרום
וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא
פא ו מיי' שם הל' יח סמג
תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ:
1 ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו
❖
וכן מן הטמא על הטהור אמר התם
לקנות יין או חומץ אע"ג דמין אחד
שם:
במדבר יח לב
פב ז ח מיי' שם פ"ד
ממנו אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן
דבשוגגתרומתותרומהאע"פשטעה
הוא לא קני דאיכא דניחא ליה בטעם
א
ושם פירשתי: מדד והניח ע"ג
הלכה ז סמג שם
❖
לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה
יין ואיכא דניחא ליה בטעם חומץ
ב
טוש"ע ח"מ סימן ר סעיף ז:
גליון הש"ס
סימטא קנה. כשהמוכר מודד איירי
ולא דמי לחטין יפות ורעות דהתם
אבל לענין מקח וממכר דכולי עלמא איכא
גמרא שמא לא שמע רבי.
חד טעמא אית להו וחד שמא אית
אע"פ שמשיכת המוכר אינה מועלת
דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא
כעין זה חולין ה' ב':
רבינו גרשום
להו ומה ששאל מכר לו אלא שאינהו
ללוקח הכא שאני כשמודד ומניח
רשב"ם ד"ה מין אחד וכו'
(ד)
ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה
דאם טענו יין וחומץ. קשה
קצת: מתני' המוכר פירות
ר' אומר שני מינין הן.
על גבי סימטא ג אבל מדד לוקח
בחמרא: מתני' ב) ג המוכר פירות לחבירו
לי הא קי"ל בשבועות דף מ
משום הכי יכולין לחזור
לחבירו. ופסק לו הדמים (א) בשער
פשיטא ד ובהא לא הוה ס"ד דא"ר זירא
ע"א דטענו חטים ושעורים
בהן: אלא לענין מעשר.
משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה
והודה באחד דחייב והו"ל
חשוב מין אחד דתורם
שמא לא שמע רבי אלא במודד לתוך
הידוע כל איפה בכך וכך ומשך כגון
להרשב"ם למנקט טענו יין
מן החומץ על היין
❖
אם היה פיקח שוכר את מקומן הלוקח
קופתו אבל על גבי קרקע לא אע"ג
בסימטא ובחצר של שניהן קנה
ד
ה
ז) ה
והודה חומץ:
וכדר' אילעא: ולא תשאו
עליו חטא. כשאתם צריכין
פשתן מחבירו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו
דמשיכה מועלת בסימטא כאילו מושך
ואע"פ שלא מדד דמדידה לא מעכבא
להרים חלבו ממנו שלא
ברשותו בלא משיכה מיהא לא קנה
דאינה אלא גלויי מילתא בעלמא כמה
ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע
ו
תשגו ותרימו הרע: אבל
הגהות הב"ח
בסימטא: חצר השותפין קונין
ותלש כל שהוא קנה: גמ' א"ר אסי א"ר
מכר אבל אם לא פסק אע"פ שמדד
לענין מקח וממכר. מודה
(א) רשב"ם ד"ה המוכר
דהוו ב' מינים ואיכא דניחא
זה מזה. משמע מתוך הלשון שהחצר
ומשך לא קנה כדאמרינן בגמרא [פו.] דלא
יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה א"ל ר'
וכו' הדמים כל איפה בכך
ליה בחלא וכו' ומש"ה
סמכא דעתייהו שעדיין המוכר יכול
קונה בלא זכיית כליו ומשמע ליה דקנה
וכך אי נמי בשער הידוע
שניהן יכולין לחזור בהן:
זירא לרבי אסי $ שמא לא שמע רבי אלא
ז
תא
פיס' משך. הלוקח ברשותו
כצ"ל ונ"ב כנ"ל וכן פירש
אף בלא משיכה ו: שמע מדד
להעלות דמיהן כל מה שירצה וזה
לקמיה בדף פ"ו ע"א דלא
אע"פ שלא מדד לו המוכר
במודד לתוך קופתו א"ל ג) דמי האי מרבנן
יכול לומר לא אקנם אלא בזול:
ולא משך לא קנה מאי לאו בסימטא.
בעינן פיסוק דמים אלא כשאין
עדיין קנה: אם היה פיקח.
כדלא גמרי אינשי שמעתא מדד לתוך קופתו
דמיהן קצובין אבל כשדמיהן
הלוקח כיון שמדדו לו והן
מדד ולא משך לא קנה. וכגון שמדד
וקשה לר' אסי וא"ת דלמא בכליו של
קצובין אפי' בלא פיסוק קני
ברשות המוכר שוכר את
מימרא בעי קיבלה מיניה או לא קיבלה
מוכר איירי ולא הניח על גבי סימטא
בכליו של מוכר והניח ע"ג סימטא
וכן באשר"י פ"ה סי' ט"ז:
מקומו של מוכר שמונח
(ב) ד"ה שמא לא שמע
שם הפירות ונחשב כמו
מיניה תא שמע דאמר ר' ינאי אמר רבי חצר
ומשום הכי לא קנה וכי תימא אי
אבל מדד ונתן לתוך כליו של לוקח
ח
רבי כלומר: (ג) ד"ה מאי
רשות הלוקח הוא וקנאן:
קנה כדאמר בגמ': אם היה פיקח.
בכליו של מוכר היכי מהניא משיכה
השותפין קונין זה מזה מאי לאו על גבי
לאו וכו' כי שמעה לדרבי
מדד לו מוכר והניח הפירות
ינאי: (ד) תוס' ד"ה מדד
הלוקח: שוכר את מקומו. אם ברשות
על גבי סימטא. היינו מקום
דודאי מהניא כמו שאפרש לקמן (ה)
קרקע לא לתוך קופתו הכי נמי מסתברא
וכו' הכא שאני שמסתלק
שיש לו רשות למוכר ולוקח
בעלים הם כדאמרינן בגמ'. ובשליפי
ז ונראה דמדנקט מדד ולא משך משמע
כשמודד וכו' ובהא לא הוה
בלבד קנה דדמי כמונח
דא"ר יעקב א"ר יוחנן מדד והניח על גבי
אמר ר' זירא כצ"ל ותיבת
רברבי מוקי לה בגמ' [פו:] והלכך קתני
דלא מהני מידי אלא משיכה מדלא קתני
ברשות לוקח: שמא לא
סימטא לא קנה קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ
ס"ד נמחק: (ה) ד"ה ת"ש
שמע רבי. מיניה דר' יוחנן
מדד ולא הניח ע"ג קרקע ולא משך:
בהו משך דאין דרכם בהגבהה דלא
וכו' שאפרש לקמן. נ"ב בדף
דקנה לוקח בשביל סימטא
כאן במודד לתוך קופתו כאן במודד על
❖
ואי
ברה"ר ממאן אגר. אבל
שייכא משיכה אלא במידי דלאו בר
פה ע"ב בד"ה לא בכליו:
אי לאו דקופתו של לוקח
גבי קרקע שמע מינה תא שמע מדד ולא
הוא בסימטא ומדד לו
הגבהה הוא כדאמרינן בגמ' [פו.]: אבל
בסימטא מצי אגר מבני ההוא
בתוכה: אי מודד לתוך
משך לא קנה מאי לאו בסימטא לא ברשות
הלוקח פשתן.
מבוי דפתוח לההוא סימטא:
דהיינו שליפי זוטרי
קופתו מאי למימרא כל
מוסף רש"י
הכי קאמר אי ברשות בעלים היא
היכא דמנחא קניא. דכליו
כדאמרינן בגמ' [פו:]: הרי זה לא קנה.
הרבים אי הכי אימא רישא משך ולא מדד
ולא תשאו עליו חטא. הא
של לוקח קונה בכל מקום:
כו'. כולה ה"מ לאוקמה ברשות בעלים
במשיכה: עד שיטלטלנו כו'. כלומר
קנה משיכה ברשות הרבים מי קניא והא
אם לא תרימו מן המובחר
קיבלה מיניה ר' זירא. דבלא
תשאו חטא (יבמות פט:)
קופתו קניא ליה סימטא או
ולפרש משך מרשות בעלים לסימטא
שיגביהם ויטלם ממקומם למקום אחר.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו מסירה קונה
ד)
בהרימכם את חלבו לא תשאו
לא: ת"ש דאמר רבי דחצר
אלא דלא הוה שייך לשון משך דהוה
ואורחא דמילתא נקט דאין דרך
חטא, הא אם תרימו את
השותפין קונין בו מקח
ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהן
הרעה שבו תשאו חטא
ליה למימר הוציאו מרשות בעלים:
להגביה מקחו אלא כדי ליטלו ולילך:
זה מזה. שותף מן חבירו
משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של
(קדושין מו:) שלא עשית מצוה
כאן
והוא הדין לסימטא דשל
ברה"ר כאן בסימטא. וא"ת
ואם היה מחובר כו'. בגמרא [פז.] מפרש
מן המובחר (לקמן קמג.). אם
שניהן היא אלא שאינה
שניהן והגבהה קונה בכל מקום מאי משך
לה: גמ' מדד. בכליו של מוכר:
אם כן מאי אפילו ויש לומר
היה פיקח. זה שלוקח פירות
מוקפת מחיצות. מאי לאו
הרבה ואין לו שהות למושכם
על גבי קרקע מדד לו
נמי דקתני מרה"ר לסימטא אי הכי אימא
והניח ע"ג סימטא קנה. הלוקח
דהכי קאמר לא מיבעיא בחצר של
אלא נתן מעות, שוכר את
וקונין: ת"ש דלא קבלה.
סיפא אם היה פיקח שוכר את מקומן ואי
שניהם אלא אפילו בסימטא נמי קנה:
כאילו הניחם מוכר ברשותו של לוקח
מקומן. דהוי לה כי חצירו
דקתני במתני' מדד ולא
וחצירו קונה לו (כתובות קג.).
משך לא קנה. מאי לאו מדד
וכגון שפסק הדמים. וסימטא אית
כל
ברה"ר ממאן אגר
הכי קאמר ואם ברשות
אביי ורבא דאמרי
על גבי סימטא ולא קנה.
דאמר שביל של יחידים ואני שמעתי
תרוייהו. סברות נינהו (לעיל
לא מדד ברה"ר קתני דבלא
בעלים היא אם היה פיקח שוכר את מקומן רב ושמואל דאמרי תרוייהו
ה)
. מסירה. כגון בספינה
משך (ברה"ר) לא קנה: אי
כניסה בולטת מרה"ר ויש רשות לבני
עו:)
כליו
ובבהמה גסה, קונה ברשות
ברה"ר משיכה מי קניא.
אדם להעמיד שם חפצים שלהם
הרבים. דהא לא אפשר
מסירה קונה ברה"ר אם הוא
במשיכה (שם). משיכה. בין
כחצר השותפים דאינו עשוי להילוך בני רשות הרבים: שמא לא שמעת. כלומר שמא לא שמעת מר' יוחנן אלא במודד והניח לתוך
דבר שאינו יכול להגביהו
(ב)
בספינה בין בבהמה גסה,
כיון שמסרו בידו קנאו.
קופתו של לוקח דקני ליה כליו בסימטא שהרי יש לו רשות להניח שם כליו כבחצר השותפין אבל סימטא בלא כלי לא קני דלא משיכה
וכ"ש בבהמה דקה, קונה
משיכה קונה בסמטא וכל
איכא ולא רשות המיוחדת ללוקח איכא וכן כלי בלא סימטא לא קני כגון כליו ברשות הרבים דאין לו רשות להושיבם שם: מודד לתוך
בסימטא. שהוא מקום
מקום שיש בו רשות ללוקח
מיוחד לעומדים שם באותה
והגבהה קונה בכל מקום.
קופתו. בסימטא: מימרא בעי. בתמיה. הא אפי' ברשות מוכר קני ליה כליו דלוקח: קיבלה מיניה. רבי זירא מרבי אסי או לא
שעה וכחצר של שניהן דמי
אלמא דמשיכה ברה"ר לא
קיבלה מיניה: תא שמע. דקיבלה מיניה: דאמר רבי ינאי. רבו של רבי יוחנן: חצר השותפין. והוא הדין לסימטא: קונין. מקח זה
וכיון דאפשר במשיכה לא
קניא: לעולם ברה"ר קתני
מהניא ביה מסירה כלום,
מדד ולא משך להכי לא
מזה כדמפרש ואזיל: מאי לאו על גבי קרקע. כרבי אסי אלמא קיבלה בתר הכי כי שמעה (ג) מרבי ינאי: קשיין אהדדי. דרבי אסי ודר'
דעיקר מסירה אורחה ברה"ר
קנה. הא אם מדד על
ינאי קשיין אהך דרבי יעקב: אלא ש"מ כו'. ר' אסי אמת אמר ששמע מרבי יוחנן קנה וגם ר' יעקב שמע לא קנה כדאמר משמיה דר'
ומשיכה אורחה ברשות שיש
גבי סימטא קנה כדר' אסי.
לו חלק בו (שם). והגבהה
ודקא קשיא לך היכי מצית
יוחנן וכדמפרשי כאן במודד כו' ורבי אסי טעה בפירוש שמועתו ואיכא למימר דלא קיבלה: ת"ש. קשיא לרבי אסי משום הכי לא
קונה בכל מקום. אפילו
מוקמת לה ברה"ר משיכה
קיבלה: מדד ולא משך לא קנה. ובעל כרחך במדד והניח על גבי קרקע מיירי דאי בתוך קופתו קשיא לכולהו בין לרבי ינאי בין לר'
ברשות המיוחד למוכר לבדו
ברה"ר מי קניא. תריץ
❖
(שם).
מאי משך דקתני מרה"ר
יעקב בין לרבי אסי אלא בלא כלי מיירי וקשיא לרבי אסי לבדו דאמר קנה והכא קתני לא קנה: לא ברשות הרבים. ואפילו אם
לסימטא וקנה. ומדד היינו
מדד לתוך קופתו נמי לא קנה דאין כליו של לוקח קונה לו ברשות הרבים כדלקמן [פה.]: והאמר אביי ורבא כו'. בפירקין לעיל (דף עו:)
ברה"ר: אי הכי דמוקמת
פרישית לה: מסירה. כגון בספינה ובהמה גסה: אי הכי. דלא בסימטא מיירי אלא ברשות הרבים אימא סיפא אם היה פיקח שוכר
לה למתני' ברה"ר אימא
מוסף תוספות
סיפא אם היה פיקח וכו'.
את מקומו ואי ברשות הרבים היא ממאן אגר אלא ודאי בסימטא או בחצר השותפים מיירי דמצי אגר מבני ההוא מבוי הפתוח לההיא
א. אמאי הוי תרומה כיון
הכי קאמר כלומר חסורי
סימטא: הכי קאמר ואי ברשות בעלים כו'. דהאי דקתני ואם היה
פיקח מילתא באפי נפשה היא לאשמועינן דיש מקום שאם יהיה
שאין חפץ לעשות תרומה
מחסרא מתני'. והכי צריך
גרועה כ"כ. תוס' יבמות פט.
לאוסופי עלה דסיפא ואם
פיקח ישכור רשות בעלים כדי לקנות מקחו. ומשפטי קנייה בא להשמיענו דמשיכה קונה ושכירות מקום ו) כהגבהה גבי פשתן:
ב. דיין וחומץ אע"פ
ברשות בעלים ברשות של
כליו שהם מין אחד מ"מ שני
מוכר מדד לו לא קנה ואם
שמות הן זה יין וזה חומץ ולכך הוי טעות טפי ולא הוי תרומה אבל קישות ונמצאת מרה לא הוי טעות כ"כ דלקישות נתכוין
היה פיקח כו'. אבל לעולם אם מדד לו בסימטא קנה כדר' אסי:
והרי היא קישות וכן מן הטמא על הטהור בשוגג תרומתו תרומה דתרם אותו שם שנתכוין לו. שם. ג. דכיון שיש לו רשות
ללוקח להניח שם כליו הרי הוא קונה לו כחצירו ואע"פ שהמוכר יש לו בו רשות ג"כ להניחו שם ונראה כאילו הניח המוכר ברשות עצמו אפ"ה יכול המוכר להיות כשלוחו של לוקח והרי הוא כאילו הניחו שם הלוקח ממש. ריטב"א. ד. [ד]אם מדד הלוקח
אין לך משיכה גדולה מזו ולא עוד אלא הרי הוא מגביהן במדידתו. רשב"א. ה. עיין מהרש"א. ו. [ד]אין לפרש במשיכה, דהא ודאי פשיטא, ומאי אתי לאשמעינן. תוס' רי"ד. ז. דניחא ליה למוכר שיתבטל כליו אגב הרשות שיתקיים המקח. תוס' לקמן פה: