המוכר את
הספינה
פרק חמישי בבא בתרא פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
מקום שיש לו רשות להניח. וא"ת והא דאמר לעיל מדד והניח
כליו של אדם. של
לוקח קונה לו אם פסק
דמים בכל מקום
אפי'
פג א מיי' פ"ד מהל'
א) [ע"ב], ב) [פ"ה ה"א],
❖
ג) [ששאלו יעב"ץ],
מכירה הלכה א סמג
ברשות מוכר וכגון דאמר ליה בהדיא יקנה כליך כדאמר לקמן
ע"ג סימטא קנה ואוקימנא לתוך קופתו משמע דוקא מדד אבל
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
בשמעתין [פו.] אבל בסתמא מיבעיא לן לקמן ולא אפשיטא: חוץ מרה"ר.
לא מדד לא קנה לו כליו ואומר ר"י דבעי למימר זיל קני וכיון דמדד
א)
א
ר סעיף ג:
פד ב ג מיי' שם הל' ח
והוא הדין לחצר שאינה של שניהן כדמוכח לקמן בברייתא דד' מדות:
כדאמר ליה זיל קני דמי והשתא ניחא דצריכי הני תרי מילי דר' יוחנן
גליון הש"ס
ב
טוש"ע שם סעיף ט:
כאן בסימטא. הא דר"ל ור' יוחנן:
ומיהו ההיא דלעיל דקאמר אפילו
פה ד מיי' שם הלכה ו
גמרא קונה לו בכ"מ. עיין
כל מקום שיש לו רשות. כגון סימטא
ברשות הרבים ואוקימנא בסימטא
ב"מ צט ע"א תוס' ד"ה כיון:
טוש"ע שם סעיף ב:
כליו של אדם $קונה לו בכל מקום חוץ מרה"ר
פו ה מיי' שם טוש"ע שם
שם ואמאי קרו לה רה"ר.
❖
וחצר השותפין ורשות מוכר וכגון
תימה למאי איצטריכא וי"ל דשמא
ורבי יוחנן ור"ש בן לקיש דאמרי תרוייהו אפילו
סעיף א:
שבת דף ו ע"ב [ח ע"ב]:
פז ו מיי' שם טוש"ע שם
דאמר ליה זיל קני כדלקמן דהיינו יש
חדא מכלל חברתה אתמר:
ברה"ר אמר רב פפא לא פליגי כאן ברה"ר
❖
ארבע מדות במוכרים. פירש
סעיף ב ובהג"ה:
לו רשות: אין לו רשות. כגון רה"ר
כאן בסימטא $ואמאי קרו לה רה"ר שאין רה"י
הגהות הב"ח
לא: ה"ג בתוספתא ב) ארבע מדות
רבינו שמואל דאין לפרש
ה"נ מסתברא דא"ר אבהו א"ר יוחנן כליו
(א) תוס' ד"ה ארבע וכו'
א
רבינו גרשום
במוכרין עד שלא נתמלאה מדה למוכר
ד' רשויות דהא רשות מוכר ונפקד
אלא צריך לומר דחשיב ד'
של אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות
❖
משנתמלאה מדה ללוקח בד"א במדה
חדא היא דהכא והכא שייך למימר
מדות:
לא פליגי כאן ברה"ר.
להניחו יש לו רשות אין אין לו רשות לא ש"מ
כולהו מודי דאם מדד לו
שאינה של שניהן אבל אם היתה מדה
קבלה ושכירות מקום הוצאה והגבהה
בכליו של לוקח ברה"ר
של אחד מהן ראשון ראשון קנה בד"א
ת"ש ארבע מדות במוכרין עד שלא נתמלאה
וקשה לפירושו דאם כן ליערבינהו
ב
דלא קנה לו כליו. וכולהו
מוסף תוספות
ברה"ר או בחצר שאינה של שניהן
וליתנינהו ברשות מוכר ורשות נפקד
מודי דאם מדד לו בכליו
מדה למוכר משנתמלאה מדה ללוקח בד"א
א. [ד]אם הניח בכליו של
בסמטא דקנה. והא דקאמר
אבל ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו
לא קנה עד שקבל עליו או יגביהנה
במדה שאינה של שניהן אבל אם היתה
לוקח בלא מדידה, לאו
רב ושמואל חוץ מרה"ר
ג
מוכר ה"ז קנה ברשות מוכר לא קנה
או יוציאנה או ישכור מקומו ועוד
אדעתא דליקנו כליו
ממש קאמרי הא בסמטא
מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה במה
אתבינהו כיון דמחוסרין
קנה והא דקאמר ר' יוחנן
עד שיגביה או עד שיוציא מרשות
דאין נראה שתועיל קבלה ברשות
מדידה אלא לדעת
וריש לקיש ברה"ר לא
דברים אמורים ברה"ר ובחצר שאינה של
הבעלים ברשות זה המופקדין אצלו
מוכר דאין אדם מקנה רשותו לאחרים
שימדדם ואח"כ ימשוך
רה"ר ממש קאמרי אלא
שניהן אבל ברשות מוכר לא קנה עד
ויזכה בהם, הלכך צריך
בסמטא ואמאי קרו ליה
ד
לא קנה עד שיקבל עליו או עד
ע"י עצמו כדתנן בפ' חלון (עירובין
ג
למימר ליה קני. רבינו יונה.
רה"ר לפי שאינה רה"י
שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו ברשות
שישכור את מקומן. ופירוש ארבע
דף עט: ושם) דמזכה להן על ידי בנו
ה
ב. עיין ברבינו יונה מה
דאינה מוקפת מחיצה. ה"נ
הדין במדד ברשות מוכר
מסתברא דבסמטא מיירי
לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ברשות
מדות במוכרים לאו ד' רשויות קחשיב
ובתו הגדולים אבל לא ע"י בנו ובתו
ו
ולא אמר ליה זיל קני.
דאמר ר' אבהו וכו'. והאי
רה"ר רשות מוכר רשות לוקח רשות
הקטנים מפני שידן כידו ומ"מ אין
הלה המופקדים אצלו לא קנה
עד שיקבל
ג. דחצירו כידו הוא
דקאמר ליה ר' זירא לר'
וכשם שבידו של מוכר לא
המופקדין אצלו דהא רשות מוכר
לפרש דחשיב רשויות דלמאי דבעי
אסי שמא לא שמע רבי
ד
עליו או עד שישכור את מקומן קתני מיהא
קנה לקוח שאם אתה אומר
וכו'. משום דס"ל לר' זירא
ורשות נפקד חדא הוא דהכא והכא
למימר השתא דמדה של לוקח קני
ברשות הרבים ובחצר שאינה
של שניהן
קנה לא היינו צריכים
כר' אבהו א) אמר ר'
שייך למימר קבלה ושכירות מקום
אפילו ברה"ר כל שכן ברשות מוכר
למשיכה והגבהה, ה"נ
יוחנן ור' אסי אמר אפי'
מאי
בחצירו וכו', ורשות נפקד
בלא כליו ס"ל לר' יוחנן
והוצאה והגבהה דהא תנן במתניתין
דקני דהא לבסוף דמסקינן דברה"ר
שאני שכשם שאם היה
דבסמטא קנה: עד שלא
גבי רשות מוכר שכירות מקום דקתני ואם היה פיקח שוכר את
לא קנה אפ"ה מיבעיא לן אי קנה ברשות מוכר כליו של לוקח אי לא
ה
בידו ואמר לו (המוכר)
נתמלאה מדה כולה למוכר.
זכה לפלוני ורצה לזכות לו
דהמוכר יכול לחזור בו:
ואם כן מיבעי לן לפרושי דהא דקאמר ברשות מוכר לא קנה עד
מקומו ואוקימנא [פד:] ברשות בעלים וכיון דדינן שוה ליכא ד' מדות ומה
זוכה, אף חצרו נמי זוכה
ומשנתמלאה מדה ללוקח.
הן ארבע מדות ד' חלוקין של דינין שחלוקין זה מזה. ואלו הן מדה
שיגביהנה דבכליו של מוכר איירי ובלאו הכי צ"ל כן לקמן כי אמר
מדעתו. ר"ן. ד. דרשות
הרי הוא ברשות לוקח ואם
מוכר ורשות המופקדים
רצה קנה: בד"א דעד שלא
שאינה של שניהן ברה"ר ובחצר שאינה של שניהן דאמרינן בה עד
דכליו של לוקח קנה ברשות מוכר א"כ לא חשיב אלא רשות אחד כיון
אצלו חלוקין הן בקבל
נתמלאה למוכר שמדד לו
שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח הרי אחת מדה
דכליו של לוקח קנה בכל מקום דהשתא אין חילוק בין רה"ר לרשות
עליו. שם. ה. [ד]מוכר
במדה שאינה של שניהן.
שמא משאיל לו מקום
אלא ששאלוה אבל אם
מוכר אלא (א) דחשיב ד' מדות דכלים מדת סרסור ומדת מוכר ומדת
של אחד מהן ראשון ראשון קנה הרי שתים רשות לוקח מיד כשקיבל
ו
לוקח ומדת נפקד ז: הכי גרסינן בתוספתא (רפ"ה) ברשות הלה
ללוקח שיקנה מה שהוא
היתה מדה של אחד מהן של
מוכר קנה הרי ג' רשות מוכר ורשות נפקד דקמפרש בהן דין הגבהה
מוכר לו. תוס' לקמן ע"ב ד"ה
לוקח ראשון ראשון שמדד
והוצאה קבלה ושכירות הרי ד'. וסמך מצאתי לי מדברי רבינו זקני
הנפקדים אצלו לא קנה עד שקיבל עליו או עד שיגביהנה ויוציאנה או
כליו. ו. [ד]כי היכי
לתוכו קנה הלוקח. בד"א
דאמרינן דברשות מוכר
דקנה ראשון ראשון ברה"ר
מ"כ: עד שלא נתמלאת המדה למוכר. שאם נשפך היין או השמן
ישכור את מקומו אבל לפי ספרים דגרסי עד שיגביהנה או עד שיוציאנה
ובכליו של מוכר לא קנה
ובחצר ב) מפרש לקמן
קשה ליערבינהו וליתנינהו רשות מוכר בהדי נפקד והשתא משמע
או אם הוקר למוכר ויכול לחזור בו דמוקי לה לקמיה במדה שהשאילו
ג)
עד שיגביהנו ה"נ ברשות
בסמטא. וזו מדה אחת.
[פז.]
הרבים ובחצר שאינה של
ומדה ב' אם ברשות מוכר
שניהן הלכך כל זמן שלא נתמלאת המדה הרי היא ברשות מוכר:
דבקבלה כדי זוכה לו לקונה וא"ת בסוף פ"ק דגיטין (דף יג. ושם:) דאמר
שניהם דהא אמרינן לעיל
מדד לו במדת לוקח לא קנה
משנתמלאת הרי היא ברשות לוקח.
לקחתה וליטול בה מקחו עד
מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ומה צריך מעמד ג' הא
עד שלא נתמלאה המדה
עד שיגביה דהגבהה קונה
למוכר. שם. ז. מדת
בכל מקום או עד שיוציא
שיצניענו או יניחנו בכליו דלדעת כן השאילוה להם לזה למדידה ולזה
מוכח התם דתן כזכי דמי דתנן (שם יא: ושם ד"ה כל) האומר תן גט
סרסור דמפלגינן בה בין
מרשותו כגון דשוכר את
להצניע את שלו וכל זמן שעוסק במדידה למלאות המדה הרי היא
זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי חוזר בגט ואינו חוזר בשחרור משום
עד שלא נתמלאת
מקומו: ואם ברשות לוקח
ומשנתמלאת, ומדת לוקח
הן. שהיו מופקדין בידו כיון
ברשותו דמודד דהיינו מוכר ואין הלוקח יכול לקנות בתוך כליו של
דתן כזכי וא"כ בלא מעמד ג' יקנה לו כדאמר הכא ולמאי דפירש ר"ת
ח
דראשון ראשון קנה, ומדת
שקבל עליו מוכר למכרן
מוכר כל זמן שלא משך או שלא הגביה משנתמלאת המדה ללוקח
דמעמד שלשתן קנה אפילו בעל כרחו של נפקד אתי שפיר דאיצטריך
מוכר דבעינן הגבהה או
לו אע"פ שלא מדד לו
כדפרישית שעכשיו נעשית כליו של לוקח דלדעת כן נשאלה לו. וס"ל
לכך מעמד ג' ולמאי דמפרש נמי ר"ת דלא אמרינן תן כזכי אלא היכא
משיכה, אע"ג שמגביה או
עדיין קנה לו לוקח רשותו
מושך בכלי המוכר קנה,
וזו מדה ג'. מדה ד' אם
להאי תנא דכליו של לוקח קונה ברה"ר כדמפרש ואזיל ודלא כרב
דבשעה שנותן לו אומר לו תן אבל אם כבר היה בידו לא אמרינן תן
ומדת הלה המופקדין
היו הפירות ברשות הלה
כזכי אתי שפיר ועוד י"ל דאהני נמי מעמד ג' דאפי' אין הפקדון ביד
ושמואל ומיהו בסימטא ובחצר של שניהן מוקי לה לקמיה [ע"ב] דהתם קני
אצלו שאם קבל עליו
המופקדין אצלו. כלומר
הנפקד קנה לוקח. רבינו
שהיו מופקדין ביד אחר
כליו של לוקח: במדה שאינה של כו'. וכדפריש טעמא: אבל אם
הנפקד ט דקני דאי לאו מעמד ג' אינו יכול לזכות לו אלא כשהוא ברשותו:
יונה. ח. וזו הקושיא
ולא ביד לוקח לא קנה
כליו הלוקח עד שיקבל עליו זה
היתה המדה של אחד מהם. או של לוקח או של מוכר: ראשון ראשון.
לדברי מי שאמר במ' גיטין
(שם) כי אמר רב בפקדון
המופקד שישאיל לו ללוקח
שנותנין לתוך המדה קנה בעל המדה שאם המדה של מוכר אע"פ שנתמלאת המדה הרי היא של מוכר ולא קנה לוקח ואע"פ שפסק
אבל במלוה לא. דאי
מקום שהפירות מונחין שם
הדמים לא קנה עד שימשוך דבכליו של מוכר ברה"ר אי נמי בסימטא לא קני לוקח דהא אפי' ברשות לוקח נמי אמרינן לקמן [פו.] דלא קנה לוקח
במלוה אמר ודאי צריך
או עד שישכור את מקומו
מעמד שלשתן דהא ליתיה
של מופקד שהפירות שם:
כל זמן שהפירות בכליו דמוכר עד שישפכם לקרקע ואם המדה של לוקח אף על גב דלא נתמלאת נמי ראשון ראשון קנה דדמי למשך
שיזכה לו. רמב"ן. ט. או
אע"פ שלא מדד דקתני מתני' דקנה דכליו של לוקח קונה לו: ברה"ר. וקשיא למ"ד חוץ מרה"ר: ובחצר שאינה של שניהן. וכגון שלא נתן
שהוא בחצר שאינה
א) ר"ל דס"ל כר' אבהו דאפי'
בעל חצר להם רשות למדוד שם דהיינו דומיא דרה"ר: אבל. אם היו מודדין ברשות מוכר לא קנה לוקח אע"פ שהמדה שלו דכליו של לוקח
משתמרת שאינו קונה לו.
בסימטא בעינן כליו דוקא.
רמב"ן.
ב) נראה דצ"ל ברה"ר ובחצר
ברשות מוכר לא קנה ואע"פ שפסק ומדד ומשך דמשיכה לא מהניא בי מוכר עד שיגביהה דהגבהה קונה בכל מקום או עד שיוציאנה
שאינה של שניהם ולקמן
מרשות של מוכר לרשות של לוקח או לסימטא או שצירף ידו למטה מג' ברה"ר סמוך לאיסקופת הבית וקיבלה כדאמרי' בכתובות (דף לא.)
מפרש דרה"ר דקאמר היינו
בסימטא.
גבי היה מגרר ויוצא ולקמן בשמעתין (דף פו.) מייתי לה. ומיהו לקמן [ע"ב] מוקי לה במדה דמוכר בי מוכר ומדה דלוקח בי לוקח דבי מוכר שכיחי
מאני דמוכר ובי לוקח שכיחי מאני דלוקח: ברשות לוקח. שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח: כיון שקיבל עליו מוכר. שנתרצה
וא"ל כל תבואה זו קנויה לך בכך וכך כל סאה וסאה: קנה לוקח. מיד אע"פ שלא מדד דקני ליה רשותו ואע"פ שהמדה של מוכר דהכלי
בטל אצל הרשות. ומיהו לקמיה [ע"ב] מוקי לה במדה דלוקח ולא גרע ממשך ולא מדד דקתני מתני' דקנה: המופקדין אצלו. שהפקיד שם מוכר
פירותיו ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך פירותיו למכור ולמדוד פירותיו בביתו כדרך כל הנפקדים: עד שיקבל עליו.
נפקד במצות מפקיד לייחד לו רשות ללוקח לקנות הפירות באשר הוא שם או שישכור. והוא הדין נמי גבי רשות מוכר שייך קבלה ושכירות
והכא נמי שייך הגבהה והוצאה אלא תנא אורחא דמילתא קתני דסתם מוכר כשמוכר רוצה הוא לפנות את ביתו הלכך קתני
התם הגבהה והוצאה דאינו חפץ להשאיל ולא להשכיר רשותו וגבי נפקד שייך קבלה ושכירות דכי היכי שהיה נפקד של זה
הראשון הכי נמי
ישמור פקדונו של שני
ורבותא תנא הכא קבלה ושכירות וכל שכן הגבהה והוצאה. ולמאן דמוקי לקמן במאני
דמוכר בי מוכר
ומאני דלוקח בי
לוקח
איכא לאוקומי
נמי
במאני דמופקד בי מופקד
והלכך לא קני לוקח בכליו דנפקד:
מאי