פה: המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כליו
של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא. אע"ג דברשות
מאי לאו רשות הרבים ממש. ואפ"ה קתני דאם היתה מדה של אחד
פח א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [גיטין עח. עט: ב"מ סז:
מכירה הלכה ו ועי'
ע"ז עא: קדושין כה:],
הרבים אמרינן לעיל דלכ"ע לא קנה התם ה"ט משום דלא
מהן ראשון ראשון קנה אלמא כליו של לוקח ברה"ר קונה וקשיא
ב) גיטין עז., ג) [כתובות נג.],
בהשגות ובמגיד משנה סמג
למ"ד חוץ מרה"ר ולר' אבהו א"ר יוחנן: אלא דתרוייהו. חצר
ניחא להו לבני רה"ר שיניח כליו שם דמאן פייס (ב) ודמאן שביק אבל
ד) [גיטין עח.], ה) שם,
עשין פב טוש"ע ח"מ סי' ר
❖
ו) ע"ז עב.,
סעיף ט:
השותפין: כליו של לוקח ברשות מוכר. כגון פסק ונתן לתוך מדה
ברשות מוכר מיבעיא דאע"ג דא"ר יוחנן דכל מקום שיש לו רשות
פט ג ד ה מיי' פ"ה מהל'
להניחו קנה דלמא לא אתא למעט
של לוקח או מדד במדה שלו ושפכן
גירושין הלכה ח סמג
אלא רה"ר אבל מוכר שמא משאיל
לכליו של לוקח והבית של מוכר הוא:
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
מאי לאו ברה"ר ממש אלא סימטא והא דומיא
הגהות הב"ח
קלט סעיף י:
קנה לוקח. כאילו נתן לתוך רשותו
לו מקום ללוקח שיקנה מה שהוא
דחצר שאינה של שניהם קתני מאי חצר
צ ו מיי' פ"ד מהלכות
(א) רשב"ם ד"ה דמחו וכו'
של לוקח: או לא קנה. דרשות עיקר
מוכר לו וא"ת ואמאי לא פשיט מהא
הכאות הכו במשקל:
מכירה הלכה ו סמג עשין
שאינה של שניהם נמי דלא דהאי כולה ולא
(ב) תוס' ד"ה כליו וכו' דמאן
פב טוש"ע ח"מ סימן ר
והכלי בטל לגבי הרשות: תניתוה.
דאמר ר' יוחנן לעיל (דף פד:) מדד
פייס ומאן שביק: (ג) ד"ה
סעיף ג:
דהאי כולה ב אלא דתרוייהו בעא מיניה רב
והניח ע"ג סימטא קנה ואסיק לעיל
משנה היא בגיטין בפרק הזורק (דף
צא ז מיי' שם הלכה ב ועי'
כגון וכו' קנוי לה מ"מ כיון
ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות
דיש לה רשות: (ד) ד"ה ואי
במ"מ ובכסף משנה
א)
עז.): לתוך חיקה. כלומר על בגדיה
במודד לתוך קופתו ודוקא בסימטא
בכליו וכו' אגב הרשות כדי
טוש"ע שם ס"ה:
❖
מוכר קנה לוקח או לא אמר ליה תניתוה
שהיא מלובשת: קלתה. סל שהנשים
אבל ברשות מוכר לא ויש לומר דרבי
צב ח מיי' שם הלכה יג
שיתקיים:
❖
טוש"ע שם סעיף ח:
נותנות לתוכו מחטין וצינוריות: הרי
זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו
יוחנן דנקט סימטא היינו משום
ב)ג
זו מגורשת. דקונה לה קלתה ברשות
דברשות מוכר מיבעי ליה וכן משמע
מגורשת אמר ליה ר"נ מאי טעמא פשטת
מוסף רש"י
המגרש: דמחו [לה] מאה עוכלי
בגיטין בהזורק (דף עח. ושם ד"ה כגון)
רבינו גרשום
ליה מההיא דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא
ג)
הרי זו מגורשת. ואפילו
בעוכלא. כלומר שדו בה נרגא מאה
דקאמר אהא דתנן זרקו לה לתוך
היא בתוך ביתו (גיטין עז.).
מאי לאו ברשות הרבים
דאמר ד)רב יהודה אמר שמואל והוא שהיתה
חיקה או לתוך קלתה מגורשת ודייק
הכאות (א) במשקל ששמו עוכלא
דמחו לה מאה עוכלי
ממש. קנה אם מדד לו
קלתה תלויה בה ור"ל אמר קשורה ואע"פ
בעוכלא. מכין אותה מאה
במדתו של לוקח הא
אמאי מגורשת כליו של לוקח ברשות
ששיברו הטעם הזה דבפרק הזורק
מכות ברצועה שבראשה ברזל
בסמטא אפי' בלא כליו קנה
שאינה תלויה בה רב אדא בר אהבה אמר
ה)
מוכר הוא שמע מינה כליו של לוקח
פרכינן ש"מ כליו של לוקח ברשות
כמין משקולת קטנה ששמה
וכר' אסי: לא. שמדד לו
עוכלא (כתובות נג.). משך
במדתו בסמטא וכדר' זירא:
כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה
ברשות מוכר קנה לוקח ומשני עלה
מוכר קנה לוקח ומתרצי כל הני
חמריו ופועליו. הרי שהיה
והא רה"ר דומיא דחצר
ר' יוחנן מקום חיקה קנוי לה מקום
אמוראי התם דלא תילף מינה:
רב משרשיא בריה דר' אמי אמר כגון שהיה
מביא חמריו טעונין פירות
שאינה של שניהם קתני.
קלתה קנוי לה : כגון שהיה בעלה
ופועליו נושאים בכתף ומשכה
וקא ממעט סמטא: לעולם
תלויה בה. ואינה נגררת בקרקע
א
בעלה מוכר קלתות רבי יוחנן אמר מקום
ד
חבירו ממנו והכניסן לתוך
סמטא ומאי דומיא דחצר
מוכר קלתות. וא"ת נהי דנותן לה
ולכך קונה לה קלתה דדמי להגבהה
ביתו, דלאו משיכה היא,
שאינה של שניהן. שאינה
חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה אמר רבא
שאין משיכה קונה בבני אדם,
רשות ומשאילה מ"מ הא בעי חזקה
שקונה בכל מקום. תלויה בה היינו
דחד לחוד אלא דתרוייהו
מאי טעמא דר' יוחנן לפי שאין אדם מקפיד
ופירות כל זמן שהן עלייהו
והיינו נמי סמטא דהיינו
ה
קשורה ותלויה: קשורה אף על פי
כדאמרינן בהשואל (ב"מ דף צט: ושם)
לא קנה (ע"ז עב.). בין
דתרוייהו: כליו של לוקח
לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה אלא
שאינה תלויה. אלא נגררת בקרקע
כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר
פסק. דמים אחרי כן (שם).
ברשות מוכר. ומדד לו
עד שלא פסק. כלומר כל
בתוכו קנה בלא הגבהת
פשוט לה מהא ברשות מוכר לא קנה עד
ובחזקה כו' כך שכירות קרקע כו'
וקשורה בה. ולא גרסי' תלויה אע"פ
זמן שלא פסק יכול מוכר
לוקח או לא: זרקו לה.
שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו מאי לאו
שאינה קשורה: בין ירכותיה. ואף
ותירץ ריב"א דאע"ג דאין המקום
לחזור בו, דביתו לא עדיפא
הגט והיא יושבת בביתו:
ממשיכה, ומשיכה גופא לא
לתוך חיקה או לתוך קלתה.
קנוי לה (ג) דכיון דיש לה רשות להביא
על פי שמונחת בקרקע אין מקפיד
בכליו דלוקח לא בכליו דמוכר ומדרישא
ו
קניא אלא אם כן פסק, אבל
היינו כלי ופעמים מנחת
קלתה שם קני לה קלתה דכליו של
על מקום מושב אשתו ועד עכשיו היה
מדד ופסק או פסק ומדד
בו חפצים שמשימה בראש
בכליו דמוכר סיפא נמי בכליו דמוכר אימא
קניא ליה ביתו ולא בעי
שלועזין קרנ"ק: הרי זו
אותו מקום קנוי לה: מוכר קלתות.
אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות
סיפא ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר
משיכה (שם. ובדפו"י הגירסא:
מגורשת. אלמא דכליה
להניח כמו גבי סימטא אע"פ שאין
לכך אינו מקפיד על מקומם שיש לו
קונה לה ברשות בעלה
עד שלא מדד כלומר כל זמן
קנה לוקח ואי בכליו דמוכר אמאי קנה
ז
ותפשוט מהא דכליו של
סימטא קנוי לו מ"מ הכלי עצמו קונה
בית לכך. כך פירשה רבינו מ"כ
שלא מדד לא קנה פיסוק דהא
לו: לא בכליו דמוכר. משמע
לוקח ברשות מוכר קנה
לוקח סיפא אתאן לכליו דלוקח ומאי פסקא
ליכא משיכה וביתו נמי לא
במס' גיטין [שם]: לא על מקום חיקה.
לוקח: דמחייה מאה עוכלי
קניא דהא עודן עליהם בין מדד
❖
סתמא דמילתא בי מוכר מאני דמוכר
כשנגררין בגדיה על הקרקע: אלא
מהכא דמשיכה מועלת ללוקח בכליו
דהשתא קניא ליה חצירו).
בעוכלא. כלומר כמה מדות
א) מדד כאן. כלומר תמהו
פשוט לה מהא. דלא קנה: מאי
של מוכר דקתני דקנה כשמוציאה
שכיחי בי לוקח מאני דלוקח שכיחי אמר
עליה ותירצו בה תירוצין
מרשותו : בכליודמוכר אמאי
לאו בכליו דלוקח. שמדדו בו בבית
ב (ד)
הרבה: דאמר רב יהודה
מוסף תוספות
רבא ת"ש משך חמריו ופועליו והכניסן
ו) ח
אמר רב שמואל. אמאי
קנה לוקח. דכי היכי דכליו של לוקח
מוכר ואפ"ה לא קנה לו כליו: ומשני
לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד ובין מדד
א. וא"ת ותיפשוט איפכא
מגורשת כגון שהיתה קלתה
לא בכליו דמוכר. ומש"ה לא קנה
לא מבטל אגב רשות מוכר ה"נ אית
מדמתרצי כל הני אמוראי
תלויה בה בצוארה דהויא
עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן
וכו', וי"ל דהכא לכולהו
הגבהה: קשורה. בראשה:
לן למימר דכליו של מוכר לא מבטל
לוקח עד שיגביהה דאכתי לא נפק
מספקא להו אלא דדחו
אע"פ שאינה תלוי'. באויר
פירקן
אגב רשות לוקח והוי מצי לדחויי
מרשותיה דמוכר כלל: ומקשינן
למתני' דלא נפשוט מינה.
אלא מונחת או תלויה אע"פ
תוס' גיטין עח. ב. דיוציאנו
שאינה קשורה מגורשת
מדרישא בכליו דמוכר כו'. ולפי סדר התוספתא איכא לאקשויי הכי
אע"ג דכליו של לוקח לא בטל אגב רשות מוכר כלי של מוכר בטל
מרשות, מדין משיכה הוא
כיון דמחברא בה כגופה
ומדסיפא בכליו דמוכר רישא נמי בכליו דמוכר: ואי בכליו דמוכר
אגב רשות לוקח דניחא ליה למוכר שיתבטל כליו אגב הרשות
דקני. ר"ן. ג. אלמא דלא
דמי ורשותה הוא: (או)
שיתקיים המקח: משך חמרין ופועלין. בנו"ן ול"ג חמריו
אמאי קנה לוקח. לדידך דאזלת בתר כלי ולא מבטלת ליה אצל הרשות
קני פירות במשיכת
שהיתה מונחת. בקרקע בין
הבהמה. תוס' ב"מ ט:
ירכותיה ודמי כמו חיקה
ופועליו בוי"ו דאם כן הוה משמע דמיירי בחמריו ופועליו דלוקח ולא
שהוא בתוכו א"כ אמאי קנה לוקח בקבלת מוכר הא אכתי לא נפק
ד. ואינו רוצה שיקנה אלא
ורשות שלה: כגון שהיה
❖
יתכן דאם כן בלא פירקן נמי וא"ת הא דבעי ר' אלעזר בפ"ק דבבא
מרשותו דמוכר כלל אלא ודאי בתר רשות אזלינן ולא בתר כלי והלכך
במשיכת פירות עצמן. שם.
בעלה מוכר קלתות. וקנתה
ממנו קלתה ובההיא הנאה
מציעא (דף ט: ד"ה משוך) האומר לחבירו משוך בהמה זו וקני
בי מוכר הרי הוא של מוכר עד שיגביהה לוקח לא שנא בכליו דלוקח
שקנתה ממנו אקני לה
כלים שעליה מהו מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים שעליה
ולא שנא בכליו דמוכר ובי לוקח קנה לוקח ואפילו אי הוי בכליו דמוכר.
מקום הקלתה: ור' יוחנן
רבינו גרשום (המשך)
אמר. כל זמן שהיא בביתו
ומשני סיפא אתאן כו': ומתמה ומאי פסקא. כי פסקת את הדבר
או לא תפשוט מהכא דלא מהניא דקתני שניהן יכולין לחזור בהן ג וי"ל
מקום חיקה ומקום קלתה
דרישא אוקים בכליו של
דהכא כשמשך החמרים אבל החמורים לא משך אלא החמרים משכו
כן דלעולם בי מוכר אין מודדין כי אם בכליו דמוכר ובי לוקח בכליו
קנוי לה לפי שאין אדם
מוכר. סיפא אוקים בכליו
מקפיד גבי אשתו לא על
של לוקח: אין דודאי
דלוקח בתמיה: ומשני סתמא דמילתא כו'. והיינו שתים מדות מד'
את החמורים עמהן א"נ התם דוקא מיבעי ליה דאמר ליה שע"י
מקום כו': מאי לאו כליו
פסקא דסתמא דמילתא כו':
משיכת בהמה יקנה הכלים אבל הכא דלא מיירי בהכי אלא דאמר
מדות של מוכרין דהכי קאמר ברשות מוכר לעולם לא יקנה לוקח
של לוקח. ואפי' הכי לא
משך חמריו ופועליו. שנתן
ליה זיל וקני גרידא ומשום הכי לא קנה תבואה במשיכת בהמה:
כי אם בהגבהה משום דדרך למדוד שם בכליו דמוכר ולעולם ברשות
קני עד שיגביה: ומדרישא
להן תבואה בשכרן ושוב
ד
בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק. ואפי' מדד ופסק
מוקמת בכליו דמוכר סיפא
רצה לחזור ולקנותה מהן
לוקח קונה בקבלת מוכר שהרי נתונים בכליו דלוקח: מצאתי מוגה
נמי בכליו דמוכר. ואי
או חמרין ופועלין דעלמא
בהגהת רבינו זקני מ"כ כן משך חמריו ופועליו והכניסן לוקח לתוך
נמי שניהן יכולין לחזור כיון דעדיין לא פירקן אלא נקט הכי
בכליו של מוכר אמאי
מוכרי פירות: והכניסן לתוך
קנה לוקח בקיבל גרידא:
ביתו בין פסק. שקצץ
ביתו והתבואה על גבן: בין פסק עד שלא מדד. אם באו לחזור
משום דבעי לפלוגי בסיפא בין פסק עד שלא מדד למדד עד שלא פסק:
ומאי פסקא. התנא למתני'
לו דמיהן קודם שהכניסן
קודם מדידה יחזרו דבמאי נקנה לא משיכת תבואה יש ולא רשות
ומדכליו
עד שמדד. כלומר ועדיין
לא מדד או מדד הפירות
א) רבינו ז"ל מפרש מחה לשון
לוקח יש דעודם על צוארם ולא הונחו לרשותו שהרי לא פירקן כדמוכח סיפא דקתני בה פירקן מכלל דרישא בלא פירקן אלא הכנסה בעלמא
מדידה וכ"ה בערוך ערך עכל
ועדיין לא פסק שניהן
שמשכן והכניסן לתוך ביתו קתני והך משיכה לאו משיכה היא לקנות שהרי האדם הוא מושך ומשיכת אדם טעון פירות לא מהניא לקנות את הפירות
יכולין לחזור בהן הואיל
א' כלשון רבינו כאן אות באות
ולא משך התבואה עצמה.
[וע"ש במוסף הערוך] ובערך
עד שימשוך הפירות עצמן: בין מדד. דהונחו לרשותו: עד שלא פסק. אם באו לחזור קודם פיסוק חוזרין אע"פ שהונחה עתה בשעת מדידה
אע"פ שפסק כיון שלא מדד
מ"ם לא הביא הערוך לשורש
ברשותו דלוקח ובכליו דלוקח דלא קניא רשותו קודם פיסוק ואפילו משיכה קודם פיסוק לא מהניא כדמפרש לקמיה [פו.] דלא סמכא דעתיה לא
יכולין לחזור בם שניהם.
הזה דמחה הוא לשון מדידה
וצ"ע.
דמוכר ולא דלוקח שהמוכר שמא יפסוק דמיהן יקרים יותר או הלוקח ישלם בזול יותר ומתני' דקתני משך ולא מדד קנה כשפסק קודם משיכה:
פירקן