המוכר את הספינה פרק
חמישי בבא בתרא פו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומדכליו
של מוכר ברשות לוקח לא קנה כו'. וא"ת מנא ליה
פירקן. בין מוכר
בין לוקח והכניסן לרשותו דיש כאן הנחה ברשות
צג
א) [גירס' הערוך ערך מסבלין
א מיי' פ"ד מהל'
במסובלי דתומי פי'
מכירה הל' יג סמג עשין
לוקח יש כאן חילוק. ואע"ג דאכתי בהך הכנסה לא קנה משום דלא
דמתורת רשותו קנה דלמא מתורת משיכה קנה דהא
מחרוזות של שומין שאין נותנין
פב טוש"ע ח"מ סי' ר סעיף
פסק אהני לכי פסק בתר הכי דקניא ליה רשותיה שמונחין בו הלכך
משיכה מועלת בכליו של מוכר כדמפרש לעיל וי"ל דהכא דייק דמתורת
בכלי], ב) [לעיל פד:],
ז:
צד ב ג מיי' שם הל' א ב
ג) קדושין דף כו. לעיל דף נא.
פסק אחרי כן אע"פ שלא מדד קניא
ליה רשותיה ואין יכול לחזור
רשותו קנה כדפירש לעיל
בקונטרס דפירקן והכניסן לתוך ביתו
לקמן קנ:, ד) שבת דף צא:
טוש"ע שם סעיף ג:
אפי' קודם מדידה דבשעת פיסוק
משמע בין מוכר בין לוקח וא"ת בלא
צה ד מיי' שם פ"א הלכה
כתובות דף לא. סנהדרין דף
❖
קניא ליה רשותיה ואין כליו של מוכר
פירקן נמי כיון שהכניסן ליקני
עב. [תוספתא ב"ק פ"ט],
ג סמג שם טוש"ע ח"מ
פירקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא
א
סי' קצ סעיף א:
מעכב עליו אלמא כלי לא חשיב
דליבטיל אגב רשות לוקח ואור"י
מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן מדד עד
צו ה ו מיי' שם פ"ג הלכה
רשותיה ומדידה נמי לא מעכבא
דדוקא כלי הוא דבטיל אגב הרשות
א ד סמג שם טוש"ע
הגהות הב"ח
שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן ומדכליו
ח"מ סי' קצח סעיף א:
אבל בהמה לא:
כדתנן [פד:] משך ולא מדד קנה דהואיל
צז ז ח מיי' פ"ג מהל'
(א) רשב"ם ד"ה פירקן וכו'
דמוכר ברשות לוקח לא קנה ב כליו דלוקח
אבל
דברים שדרכן בהגבהה אין
ופסק דמים על כולן מדידה גלוי
לקמן דמדידת כל הכור
גניבה הל' ב טוש"ע
❖
נמי ברשות מוכר לא קנה אמר רב נחמן בר
מעכבא: (ב) ד"ה ומדכליו
ח"מ סי' שנא:
נקנים אלא בהגבהה. והא
מילתא בעלמא היא ולא דמי להיכא
וכו' דקנה רשות לוקח קודם
יצחק בששפכן איקפד רבא מידי שפכן קתני
דלא מכר לו אלא כור אחד דאמרי'
דפריך במי שמת (לקמן דף קנא.) גבי
מדידה: (ג) ד"ה לצדדין וכו'
❖
פירקן קתני אלא אמר מר בר רב אשי
דניחא ליה טפי:
מלוגא דשטרי והא לא משך ודוחק
מוסף רש"י
לקמן [ע"ב] (א) מדידת הכור מעכבא ויכול
לומר שהיה כל כך הרבה שטרות
לחזור בו אפילו בסאה אחרונה דהתם
במתאכלי דתומי א"ל הונא בריה דמר זוטרא
א)
פסק כו' אין שניהן יכולין
לחזור בהן. דאע"ג דלא
שלא היה דרכן להגביה אלא לאו
מעכבא מדידה דלא קניא רשותיה
מוסף תוספות
לרבינא מכדי פירקן קתני מה לי פסק ומה
מדד כיון דפסק קניא ליה
אלא מאי דזבין ליה: מדד עד שלא
דוקא נקט משך אלא כלומר והא לא
לי לא פסק א"ל פסק סמכא דעתיה לא פסק
רשותו במשיכה (ע"ז עב.).
א. וכלום יש לחלק גבי
הגביה: והא כיס דבר הגבהה הוא
פסק לא קנה. ויכולין לחזור קודם
מדד כו' שניהן יכולין
חצר בין דברים שאין דרכן
לא סמכא דעתיה א"ל רבינא לרב אשי ת"ש
לחזור בהן. כל זמן שלא
להגביה ובין דברים
כו'. לא פריך להאי לישנא דמשני בריש
שיפסקו אבל משיפסוק קנה. ואית
פסק, דמדידה לא מהניא
שדרכן להגביה והם ה"נ
ב)דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם
דמפרשי פירקן והכניסן לתוך ביתו
אלו נערות (כתובות דף לא:) כשצירף
מידי ורשותו לא קניא עד
גבי ידו. תוס' רי"ד.
קונה לו בכל מקום לאתויי מאי לאו לאתויי
דיפסוק (שם). כליו של
ב. [ו]אע"ג דאורחייהו
היינו משיכה והאי דקתני פסק עד
ידו למטה מג' וקבלה דלא קנה מטעם
אדם. של לוקח, קונה לו.
נמי במשיכה, לא מיקני
רשות מוכר התם ג דא"ל זיל קני תנן התם
שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור
משיכה אלא מטעם חצר וידו כחצרו א
אם פסק דמים (לעיל פה.)
.
אלא בהגבהה, דלא מיקני
נכסים שיש להן אחריות.
במשיכה אלא דברים שאין
נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר
מוקמי לה כשפסק קודם שפירקן
אלא לההוא לישנא דהתם דקני משום
ג)ד
היינו קרקעות, שאחריות כל
דרכן להגביה כלל. ר"ן.
וקני במשיכה שאחר פיסוק וטעות
משיכה פריך וא"ת והיכי ס"ד דמיירי
ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא
אדם הלוה והנושה בחבירו
ה
ג. דדרכו בגרירה. תוס'
עליהן, לפי שקיימין ועומדין
כתובות לא: ד. ולא פריך,
הוא בידם דא"כ היכי יליף מיניה
בכיס דבר הגבהה הוא א"כ היכי
במשיכה בסורא מתנו לה להא שמעתא
לפיכך נסמכין עליהן (קדושין
וכן דרך הש"ס בכמה
דכליו של מוכר לא מעכב קנייה
מיחייב לענין שבת הא אין דרך
כו.). ובחזקה. רפק ביה
משמיה דרב חסדא בפומבדיתא מתנו לה
מקומות. שם. ה. דהגבהה
דרשות לוקח דלמא הא דקנה לוקח
הוצאה בכך כדדייק בריש אלו נערות
פורתא או דייש אמצרי או
עדיפא ממשיכה וכל
משמיה דרב כהנא ואמרי לה משמיה דרבא
נעל או פרץ כל שהוא (שם).
שבמשיכה קונה כ"ש
לאו משום קניית רשותו הוא אלא
אי בזוטרי אין דרך הוצאה
(שם)
הגונב כיס בשבת. הגביהו
בהגבהה ואע"פ שישבר
ו לא שנו אלא דברים שאין דרכן להגביה אבל
משום משיכה: ומדכליו של מוכר
בכך אלא במיצעי ויש לומר דיש
ברשות הבעלים והוציאו
בהגבהה וכו', אבל מדברי
דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה
לרשות הרבים (כתובות לא.)
הראב"ד ז"ל נראה דדבר
ברשות לוקח לא קנה. מוכר כלומר
דברים שדרך הוצאה בכך לענין שבת
שהגביהו וקנאו בהגבהה
הראוי במשיכה ולא
לא יתיב אביי וקאמר להא שמעתא איתיביה
שאין כליו של מוכר מעכב על רשות
ואפי' הכי לענין קנין אין נקנין אלא
(סנהדרין עב.). חייב. להחזיר
בהגבהה אינו נקנה
ואע"ג שהוציאו אחר כך
בהגבהה וכו', והראשון
רב אדא בר מתנה לאביי הגונב כיס
הלוקח לקנותן הלוקח כדקתני פירקן
בהגבהה שדרכן להגביה אי נמי
ב
❖
ד) ז
לרה"ר ונתחייב בהוצאתו
נראה עיקר. רשב"א.
ופסק קנה דקנה רשות קודם
במגרר דרך מחתרת דהוי דרך הוצאה
(ב)
ג
בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם
חייב בתשלומין
מיתה (שם)
אע"פ שנדון בנפשו (שבת
אי נמי הוה ליה למימר וליטעמיך :
מדידה ואע"פ שעדיין הפירות בתוך
ד
שיבא לידי איסור שבת היה מגרר ויוצא
ח
לצדדין קתני. תימה לרשב"א
צא:). שכבר נתחייב
רבינו גרשום
שקין של מוכר וכיון דאהני רשות לוקח
בגניבה. לשלם, דהגבהה
מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת וגניבה
לבטל כליו של מוכר ולהוציאן מרשות
אמאי לא מוקי לה
קונה בכל מקום וקמה
אבל פירקן. המשואות
באין כאחד והרי כיס דבר הגבהה הוא ואפי'
לה ברשותיה אף להתחייב
הלוקח ברה"ר והכניסן
מוכר כל שכן וכל שכן כליו דלוקח
בכלים שאין דרכן להגביה שגם הן
באונסים (כתובות לא.) בשעה
בביתו שמשך התבואה
הכי קני במשיכה א"ל במיתנא אנא נמי
נמי ברשות מוכר יבטל הרשות את
נקנין בהגבהה כדמשמע לעיל
שהגביה הכיס בבית הבעלים
ה
עצמה לרשותו אם פסק
(שבת צא:). קודם שיבא
במיתנא קא אמינא א"ל במידי דבעי
קודם ושוב הכניס ועדיין לא
דאוקמינן במידי דבעי מיתנא וקתני
הכלי של לוקח שלא להוציאן מחזקת
לידי איסור שבת. ובשביל
מדד אין שניהן יכולין
מיתנא תא שמע ברשות מוכר לא קנה
הגונב כיס בשבת חייב שכבר
המוכר שמוחזק בהן עד עתה:
חיוב מיתה הבא לאחר מכן
לחזור הואיל וקצץ ושוב
אינו נפטר מן התשלומין
הכניס. אבל מדד קודם
בששפכן. האי פירקן היינו שפירקן
נתחייב בגניבה דהיינו בהגבהה:
עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו
. היה מגרר
והכניס ועדיין לא פסק
(סנהדרין עב.)
אטו ויוצא. שלא הגביהו ברשות
לשפכן מן השקין לקרקע ביתו
אלמא מידי דבר הגבהה אי בעי בהגבהה
שניהן יכולין לחזור בהן:
הבעלים ולא קנאו אלא
מדכליו דמוכר ברשות
של לוקח דליכא כליו דמוכר והלכך
קני ליה ואי בעי במשיכה קני ליה אמר רב נחמן בר יצחק לצדדין
בהוצאה מרשות הבעלים
לוקח לא קנה מוכר. דהיכא
קניא ליה ללוקח רשותו: איקפד
(כתובות לא.) שלא קנאה
דפירקן והכניסן דעדיין הן
קתני מידי דבר הגבהה בהגבהה מידי דבר משיכה במשיכה
רבא. דאיהו אמר האי ת"ש: פירקן
בהגבהה אלא בהוצאה מבית
בתוך כליו בתוך שקו של
ת"ש
הבעלים (שבת צא:) שלא
מוכר. ואפ"ה כיון דפסק
קתני. דמשמע כמות שהיו מונחין
הגביהו ולא קנאו בתוך הבית
אע"ג דלא מדד א) אין
החבילות כן פירקן: במתאכלי דתומי. חבילות שומים דליכא שקין: מכדי פירקן קתני. שהונחו ברשות לוקח וקני ליה רשותו מיד
אבל כשיוצא לרה"ר קנאו
מועיל לו כלום שעדיין הן
בשנוי רשות שהוציאו מרשות
בו שיהא יכול לחזור בו
כשקיבל עליו מוכר למכרן לו כדקתני בברייתא לעיל [פה:]: לא סמכא דעתיה. דמי יימר שיתקיים המכר שמא המוכר יעלה בדמיהן והלוקח
הבעלים וצירף ידו למטה
אלמא אין שניהן יכולין
יזלזל בדמיהן שהרי אין דמיהן קצובין: התם דאמר ליה. מוכר זיל קני אני רוצה שיקנה לך כליך דכמאן דמושיל ליה מקום הנחת כליו
משלשה וקבלה בידו, דידו
לחזור: כליו דלוקח.
חשובה לו כארבעה על ארבעה
בעלמא ברשות מוכר נמי
דמי כי קמיבעיא לן סתמא: תנן התם. בפ"ק דקדושין: שיש להן אחריות. שקיימין לעולם: בכסף. במתן מעות: בשטר. אם כתב לו
והרי הוא לו כחצרו ואע"פ
לא קנה לוקח: אמר רב
שדי מכורה לך או נתונה לך ומסר לו את השטר: ובחזקה. נעל וגדר ופרץ כל שהוא. והתם [קידושין כו.] יליף טעמא מקראי: ושאין להם אחריות.
שאין כאן הגבהה, והכי מוקי
נחמן בר יצחק. לעולם כליו
לה בכתובות (סנהדרין עב.).
דמוכר ברשות לוקח קנה
מטלטלי: במשיכה. שמושכן לרשותו או לרשות שיש לו חלק בו כגון סימטא וחצר השותפין. וכל שכן בהגבהה דהגבהה קונה בכל מקום
פטור. מתשלומין, שהרי
מוכר דכליו דלוקח ברשות
ובכל דבר דמשהגביהה הניחה ברשותו אפי' בלא משיכה. כן נראה לי: להא שמעתא. דלקמיה האי לא שנו: שאין דרכן להגביה. שכבידין:
איסור שבת כו', ובכתובות
מוכר קנה [לוקח] והכא
פריך אי דאפקיה לרה"ר
שדרכן להגביה. דברים קלים: הגונב כיס בשבת. והוציאו לרשות הרבים: חייב. בתשלומין דליכא למימר קם ליה בדרבה מיניה דליכא הכא שתי
ליכא כליו של מוכר לפי
איסור גניבה ליכא, דרה"ר
ששפכן לפירות מן החמור
רשעיות ביחד: שכבר נתחייב בגניבה. משעת הגבהה דהגבהה בכל מקום קונה ואיסור שבת ליכא עד שעת הוצאה: היה מגרר. בקרקע
לאו מקום קנייה היא, ומוקי
לארץ והכניסן הלוקח בכלי
דהגבהה ליכא ולא קני ליה אלא בשינוי רשות שימשכנה לרשותו: פטור. מן התשלומין דקם ליה בדרבה מיניה וכתיב כדי רשעתו (דברים כה)
לה בצדי רה"ר, אי נמי שצירף
שלו להכי אין יכול לחזור
ידו למטה מג' וקבלה (שבת
בו: אקפד רבא אדברי רב
משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות [מכות ד:]: שהרי איסור שבת וחיוב גניבה באין כאחד. דבשעת הוצאת חוץ
❖
.
נחמן והא פירקן והכניסן
צא:)
קנייה ונתחייב בסקילה. ובכתובות בפרק אלו נערות [לא:] פרכינן דמשכיה להיכא אי לרשות הרבים איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא
קתני. דמשמע דהכניס
המשואות כמו שהן בכליו
ומוקמינן לה כשצירף ידו למטה מג' וקבלה וידו של אדם חשובה לו כד' על ד' וקניא ליה ולא בטלה לגבי רה"ר לגבי קנייה ויש כאן
של מוכר: אלא אמר מר בר
רבינו גרשום (המשך)
[איסור] שבת וגניבה באין כאחד והך קנייה לאו משום הגבהה היא אלא משיכה לתוך ידו שהרי ידו סמוכה בתוך ג' לקרקע. ואית דמוקי
רב אשי. אנא מתרץ לך
פירקן ובלא שפכן ואפי'
רצועה: אמר ליה רב אדא
ליה התם בצידי רשות הרבים דלענין גניבה מיקנא קני ולענין שבת הוי רשות הרבים כרבי אליעזר: והא כיס דבר הגבהה הוא. ואפילו
הכי ליכא כליו של מוכר
אנא נמי במיתנא קאמינא.
הכי אי לאו משום איסור שבת הוה קני ליה במשיכה כגון אם היה מגרר ויוצא בחול: אמר ליה במיתנא. כך השיבו סתם. וסבור רב אדא
דמאי פירות הללו במסובלי
ההוא כיס דיש לו מיתנא
דתומי. חבילות של שומין
אמאי כשגוררו לרה"ר
דכיס קטן הוא ותמה על תירוץ זה ואמר ליה אנא נמי מיתנא קאמינא לך דאע"ג דאיכא ביה מיתנא דרכו להגביהו הוא: א"ל דחזי
שנושאין אותן על גבי
באותו מיתנא אמאי הוי
למיתנא קאמינא לך. כיס גדול מאד [כך שיטת הגמרא נכונה וכך מצאתי הגהת רבינו זקני מ"כ]: או עד שיוציאנה. היינו משיכה:
החמור בלא כלי: מכדי
איסור גניבה והא יכול
אלמא מידי דבר הגבהה. דבר קל: לצדדין קתני. עד שיגביהנה אם דבר קל הוא או עד שיוציאנה אם דבר כבד הוא. ולפי עניות
פירקן קתני. דמשך הפירות
להגביהו ודרכן של רוב בני
עצמן מאי שנא דפסק קנה
אדם להגביה כיסן יותר
דעתי נראה לי דהוה מצי לתרוצי הכא במידי דבר משיכה עסקינן הלכך אי בעי בהגבהה ליקני דהגבהה עדיפא ממשיכה וקונה בכל
מאי שנא דמדד ולא פסק לא
מאותן שגוררין: א"ל אביי.
דבר ואי בעי במשיכה ליקני דהא אורחיה במשיכה אלא דניחא טפי לאורויי דין תרוייהו דמידי דבר הגבהה בהגבהה ולא במשיכה
(ג)
קנה: פסק סמכא דעתיה.
האי דקאמרי לך מיתנא לא
דמוכר ומקני לו דאומר לו
בכל כיס קטן שיש לו מיתנא
ומידי דבר משיכה אפי' במשיכה וכן נראים הדברים דהא בפ"ק דקידושין (דף כה:) תנן אמר רבי מאיר בהמה גסה במסירה והדקה בהגבהה ולא
זיל קני: כי קמבעיא לן
אמינא. לא דצריך מיתנא.
במסירה ומשיכה ואמרי ליה רבנן בהמה דקה נקנית במשיכה כלומר אף במשיכה ובגמרא [שם] אמרי רבנן אחרים זו וזו במשיכה ואמר להו
שאין דרכו להגביה דנקנין
שהיה כיס כמו שק גדול
במשיכה: בשבת חייב.
שאין אדם יכול להגביהו
רבי שמעון זו וזו בהגבהה אלמא הגבהה עדיפא ממשיכה דהא
אפילו [גסה] לרבי שמעון בהגבהה ולא במשיכה כדמפרש התם:
לשלם שכבר נתחייב
אלא קושרן בחבל או
תא ברצועה ומושכן ובההוא
בגניבה משעת הוצאה
דקנייה ואיסור שבת לא הוי עד דמוציאה לרה"ר: היה מגררו. בארץ ויוצא וכך הוציאן פטור מתשלומין שאיסור שבת וגניבה
מיירי היה מגרר ויוצא: ת"ש ברשות מוכר לא קנה. דמשמע אפי' מידי דבר משיכה לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה
באין כאחת וקם ליה בדרבה מיניה: והא כיס דבר הגבהה הוא. ואמאי קאמר איסור [שבת ואיסור] גניבה באין כאחת דהא לא
מרשותו אפי' מידי דבר הגבהה משמע דקנה במשיכה וקשיא לרב חסדא: ומשני רב נחמן לצדדין קתני. האי דקאמר עד שיגביהנה
אגבהיה עדיין כשהוציא: אמר ליה במיתנא. כלומר בההוא כיס כגון ארנקי גדולה יש רצועה בתוכה ונוהגין שגוררין אותו באותה
במידי דבר הגבהה ולא בר משיכה ודקתני עד שיוציאנה מיירי במידי דבר משיכה הוא ולא בר הגבהה:
א) נראה דצ"ל אע"ג דלא מדד שעדיין הן בו אין מועיל לו כלום שיהא יכול לחזור בו.