פו: המוכר את הספינה פרק
חמישי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אטו
פשתן בשליפי רברבי מי לא עבדי ליה. בשלמא אי מוקמינן
תא שמע. ממתניתין המוכר פירות כו' [פד:]: והא פירות דבני הגבהה
צח א ב מיי' פ"ג מהל'
א) ב"ק דף יא: קדושין דף
כה:, ב) ב"מ דף קב: לקמן
מכירה הל' ב ועיין
נינהו.
רישא בשליפי זוטרי וכן פשתן בשליפי זוטרי ובעינן ביה
דבשליפי זוטרי משמע מתניתין (ג) מדקמפלגי בסיפא גבי
קה. קו:, ג) שבת דף פ:
בהשגות ובמגיד משנה סמג
בהגבהה משום שאין דרכו במשיכה כלל אבל שאר דברים אע"פ
פשתן
דהכי קתני המוכר פירות משך ולא מדד קנה דמשיכת כל
א
מנחות דף פז:, ד) [אינו שם
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
קצח סעיף א:
לגמרי וע' תוס' מנחות פז:
שדרכן בהגבהה נקנית נמי במשיכה אבל השתא דמוקמינן בשליפי
שהוא מהניא בפירות שהרי
דבר מועט הוא ובמשיכת כל שהוא
❖
צט ג מיי' שם פ"ב הל' ה
ד"ה שנתות ותוס' דהכא],
רברבי אמאי פשתן אינו נקנה אלא
נעקר כולו ממקומו כדאמר שמואל
סמג שם טוש"ע ח"מ
עד שיטלטלנו דהיינו בהגבהה והא
לגבי ספינה (לעיל דף עה:) עד
סי' קצז סעיף א:
ת"ש המוכר פירות לחבירו
משך ולא מדד
ק ד מיי' פ"ד שם הל' ז ועיין
הגהות הב"ח
אורחיה במשיכה כיון שהוא בשליפי
שימשוך את כולה אבל המוכר פשתן
קני והא פירות דבני הגבהה נינהו וקתני דקני
בהשגות ובמ"מ סמג שם
רברבי : ראשון ראשון קנה.
שהוא ארוך אע"ג דהוי שליפי זוטרי
(א) גמרא פשתן מחברו ה"ז
טוש"ע ח"מ סי' ר סעיף ז:
ב
במשיכה הכא במאי עסקינן בשליפי רברבי
א
קא ה ו מיי' שם הל' י
לא קנה: (ב) שם דלא
לא קנה במשיכת פורתא דעדיין לא
פ"ה דלא מצי למיפרך מסיפא דקתני
נתמלאה המדה הב"ע כגון:
אי הכי אימא סיפא הלוקח פשתן מחבירו
טוש"ע שם סעיף י:
נעקר כולו ממקומו עד שיטלטלנו
ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר
קב ז מיי' פ"ז מהל' מלוה
(ג) רשב"ם ד"ה והא פירות
לא קנה עד שיטלטלנו ממקום זה למקום
וכו' מדקמפליג בסיפא:
(א)
ולוה הל' יב ועיין במ"מ
ממקום זה למקום אחר כלומר
קנה דאיכא לאוקומי כשנתמלאה
(ד) ד"ה כור כו' הלכך אפי'
סמג לאוין קצג טוש"ע י"ד
אחר אטו פשתן בשליפי רברבי מי לא עבדי
❖
שימשכנו או יגביהנו למקום אחר
המדה ואין נראה לר"י דלא מצי למימר
אם משך: (ה) ד"ה מצאתי
סי' קעו סעיף ח:
שאני פשתן דמשתמיט א"ל רבינא לרב אשי
וכו' שייך למפרך דקתני כצ"ל
שיהיה נעקר כולו ממקום שהיה שם
דאיירי כשנתמלאה המדה דא"כ ליתני
ב
ותיבת הא נמחק: (ו) בא"ד
ת"ש בהמה גסה נקנית במסירה והדקה
דאיכא למימר דאפילו רב דפליג
בהדי' בבא דסרסור ולתני ברה"ר
א)
ולא נתמלאת המדה אין יכול
רבינו גרשום
וכו' לבליטה העליונה
בספינה הכא מודה דהתם מים יש
ובחצר שאינו של שניהן וברשות לוקח
בהגבהה דברי ר"מ ור"ש בן אלעזר וחכ"א
❖
נתמלאת:
בשליפי. במשואות של
תחתיו ומדניידא פורתא חשיבא
כו' ומיהו לא ניחא ליה למיפרך מסיפא
בהמה דקה במשיכה והא בהמה דקה דבר
פירות שקושרין בחבילות
ג
כנעקרה כולה ממקומה אבל על גבי
כיון דמצי פריך מרישא:
שאין יכול להגביהן:
הגבהה היא וקתני דקני במשיכה שאני
כדאמר רב כהנא שנתות היו
עד שיטלטלנו. היינו עד
מוסף רש"י
קרקע איכא למימר דמודי: הכא
שיגביהו ואע"ג דעביד
בהמה דסרכא ב)רב ושמואל דאמרי תרוייהו
בהין. תימה לרבינו
במאי עסקינן בשליפי רברבי. והכי
בהמה גסה נקנית
בשליפי רברבי: שאני
כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו
במסירה. בעליה מוסרים
פשתן דמשתמיט. שיכול
ד
חיים והלא לא רב כהנא אמרה אלא
קא מפליג בין פירות לפשתן המושך
אותה ללוקח באפסר או
לשומטן ולהשליך ממנו עד
אפילו בסאה האחרונה כור בשלשים סאה
משנה היא בפ' ב' מדות (מנחות דף פז:)
פירות פעמים שאם משך קנה כגון
בשערה, אבל משיכה לא
שיכול לטלטלו מה שאין
מקניא דאין דרכה בכך
כן בשאר חבילות: שאני
בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה ת"ש
ואר"י דבפ' המוציא יין (שבת דף עח:)
בשליפי רברבי דהתם ודאי מהניא
להוליכה לפניו (קדושין כה:).
בהמה דמסרכא. שכשרוצין
תנן סיד כדי לעשות אנדיפי ומפרש
משיכה וכל שכן הגבהה אבל המוכר
אם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון
והדקה בהגבהה. ולא
למושכה נמשכת היא עצמה
במשיכה (שם). יכול לחזור
רב כהנא (שם פ:) מאי אנדיפי
פשתן דאי אפשר בשליפי רברבי
לאחריה ופעמים כסבור
קנה ואע"ג דלא נתמלאה המדה כגון
ה
(ב)
בו אפילו בסאה אחרונה.
שמשכה לפנים ולא משכה
שנתות כדתנן שנתות היו בהין כו'
כדמפרש לקמן אלא שליפי זוטרי נינהו
דאמר ליה הין בשנים עשר סלעים לוג בסלע
ואע"פ שמשך אינה משיכה,
אלא לאחור א) להכי
הלכך מביא הכא רב כהנא דאשמעי'
לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום
דכוליה חד מקח הוא ועד
קתני והדקה בהגבהה: רב
אני מוכר לך וכדאמר רב כהנא שנתות היו
ג)
דמשך כוליה לא קני מידי
ושמואל דאמרי תרוייהו.
דאפילו במדות של חול עושין ולכך
כלומר שיגביהנו ולא במשיכה כדלעיל
(ב"מ קב:). ראשון ראשון
נמי לענין מדות מוכר אם
בהין ה"נ ו שנתות היו במדות ת"ש ז השוכר
מיחייב המוציא סיד כשיעור לעשות
ודרך המגביהין מקחן אין מגביהין
קנה. כיון דא"ל סאה בסלע,
אמר לו כור סתם שהוא ל'
את הפועל לעשות עמו לגורן היום בדינר
כל סאה וסאה הוה ליה חד
סאין בל' סלעין אני מוכר
בו שנתות אבל ממתניתין דמנחות לא
ע"מ להחזירו במקום שהגביהו אלא
מקח ומשיכת כל אחד קנאה
לך יכול לחזור בו המוכר
ולגורן
חזינן שיש שנתות אלא במדות של
מגביהו והולך לו ונוטלו לרשותו
(שם). שנתות. סימנים, כלי
אפי' בסאה אחרונה כל זמן
קודש: דינר ליום כו'. נראה לרשב"א דהא דתנן באיזהו
חרס גדול ויש בו בליטות
שלא מדד לו כור שלם.
והלכך נקט ממקום למקום והיינו דקפריך אי הכי אימא סיפא כו'
בליטות כמין אגוזים קטנים,
אבל אם אמר לו כור בל'
נשך (ב"מ דף סה.) מרבין על השכר ואין מרבין על המכר האי
דבשלמא לדידי דמוקמינן לה אפי' בשליפי זוטרי איכא לפלוגי בין
עד כאן לסאה עד כאן
אני מוכר לך כל סאה וסאה
❖
לסאתים (שבת פ:).
בסלע: ראשון ראשון קנה.
דשרי להרבות על השכר כגון שנכנס מיד לתוך הבית דבענין
רישא לסיפא במשיכת כל שהוא כדפרישית אלא לדידך דמוקמת נמי
הלוקח דאינו יכול לחזור
אחר לא שרי להרבות דמיחזי כאגר נטר כדאמרינן הכא:
לרישא בשליפי רברבי ארוכין ליכא לפלוגי בין רישא לסיפא אלא
המוכר במה שכבר מדד
דברישא מהניא משיכה דרגילין להיות שליפי רברבי ובפשתן לא מהניא
לך
לו ללוקח: ואע"פ שלא
מוסף תוספות
נתמלאת המדה. ואע"ג
משיכה אלא הגבהה משום דלא הוו רברבי אלא זוטרי: אטו פשתן בשליפי רברבי מי לא עבדי. כמו פירות בתמיה ותהני בהו נמי משיכה
א. מפני שהוא מתטנף
דאמר ליה כור סתם ולא
[כן נראה שיטה זו בעיני ועיקר]: שאני פשתן דמשתמיט. שמחליק ואין יכולין לעשות ממנו משאות גדולות הלכך בעי הגבהה דדרכו בכך.
או נשמט. רמב"ן.
אמר ליה סאה בסלע קנה
ב. ומפרש שאני פשתן
לוקח ואין יכול לחזור
ורבינו חננאל פי' שאני פשתן דמשתמיט כיון שאם ימשך מתנתק אין דרכו להמשך לפיכך קני בטלטול ולפי הלשון הזה איכא לאוקומה אפי'
דמשתמיט, וכיון שיש לו
המוכר: ומשני להכי קנה
בשליפי רברבי ואפי' הכי ליתיה במשיכה אלא בהגבהה משום דמתנתק במשיכה: ה"ג בפירושי רבינו חננאל ת"ש בהמה גסה נקנית במסירה
פסידא כ"כ במשיכתו, אף
אע"פ שלא נתמלאה המדה
כשהוא עשוי שליפי
לפי ששנתות יש במדה.
והדקה בהגבהה דברי ר"מ ור' שמעון בן אלעזר וחכ"א בהמה דקה במשיכה והא בהמה דקה דבר הגבהה היא ותנו חכמים במשיכה.
רברבי, מתיר קשריו
סימנין עד כאן סאה עד
ומשנה היא בפ"ק דקידושין. ומדרבנן קפריך דבהמה דקה מיקניא נמי במשיכה ואע"ג דבת הגבהה היא: דסרכא. מסתרכת ומתדבקת ברגליה
ומגביהו פחות פחות ואין
כאן סאתים ועד כאן ג'
דרכו במשיכה. שם.
וכן עד ל' ולהכי דמי
בקרקע ולא אפשר בהגבהה כי אם בקושי הלכך אורחה במשיכה. ורבינו חננאל פירש דסרכא שורטת מלשון שרוך נעל (בראשית יד):
כמאן דאמר ליה סאה בסלע
כור בשלשים אני מוכר לך. צריך היה לו למעות כנגד דמי הכור ולא נתכוין שיהא זה קונה פחות מכור ולא יותר מכור אלא כור בצמצום
ראשון ראשון לשנתות קנה.
מקנה לו לא פחות ולא יותר הלכך אם משך ואע"פ שפסק ואפילו ברשות לוקח ובכליו של לוקח לא קנה עד שיהא הכור מדוד כולו דהכא
כדאמר רב (הונא) [כהנא]
(ד)
במס' מנחות שנתות היו
מדידה מעכבא הואיל והקפיד במכירה פחות מכור ויותר מכור ומשום הכי יכול לחזור בו מכל המכירה אפילו כשמדד לו כ"ט סאין חוזר הוא
בהין עד כאן לפר עד
כל זמן שלא נמדד סאה אחרונה ואע"פ שמשך הכ"ט סאין אינה משיכה מעליא דכור זה חד מקח הוא ועד דמשיך כוליה לא קני כדאמרי' בפרק
כאן לאיל עד כאן לכבש:
השוכר את הפועל. וקוצץ
הזהב (ב"מ דף מז.) דהיכא דמכר לו חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא משך את הטלה שניהם יכולין לחזור בהם משום דלא הוי משיכה
עמו שיעשה עמו מלאכה
מעלייתא ומתניתין דקתני משך ולא מדד קנה היינו כשמקנה לו כל החבילה כמות שהיא והמדידה גלויי מילתא בעלמא היא להודיע כמה מכר:
לזמן הגורן לקצור. ובאותו
זמן שקוצץ עמו הפועל
ראשון ראשון קנה. שכל אחד מכירה בפני עצמו היא. וכגון דהויא מדה דלוקח ובסימטא דקני ליה כליו א"נ ברשות מוכר וכגון דאמר ליה
בזול שאינו עושה מלאכה
מעיקרא יקנה לך כליך ברשותי: תא שמע. משום דפרכינן מינה טובא בשמעתין לעיל לא קאמר מיתיבי: מצאתי גירסא זו על העיקר
כל כך ומשכיר עצמו בדינר
ולשעת הגורן מוצא מלאכה
בפירושי רבינו חננאל איש רומי ת"ש אם היתה המדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה ואע"ג דלא נתמלאת המדה הכא במאי עסקינן בדאמר
הרבה ומשכיר עצמו בסלע.
ליה הין בי"ב סלעים לוג בסלע אני מוכר לך וכדאמר רב כהנא שנתות היו בהין הכא נמי כו'. וכן עיקר דמההיא רישא שייך למיפרך (ה) הא
והיינו דקאמר ליה בעה"ב
דקתני בה בהדיא עד שלא נתמלאת המדה למוכר כו' אבל במדה של אחד מהן לא חיישינן לנתמלאת המדה אלא ראשון ראשון הנכנס בכליו
אם תרצה אני אשכירך
היום כשמלאכתך אינה שוה
של לוקח קנה לוקח דאפי' בחצי מדה שהיא חסירה ואין ידוע כמה יש הואיל ולא נתמלאת (ו) אין יכול לחזור בו ואע"ג דא"ל כור אני מוכר לך
אלא דינר על מנת שתעשה
ביחד או סאה אני מוכר לך ביחד כל שכן הכא דזבין ליה כור ומדד כ"ט סאין מלאין שקנה כל מדה ומדה כשנתמלאת וקשיא לתרוייהו.
עמי בזמן הגורן ואיני
נותן לך אלא דינר כמו
ופרקינן בדאמר ליה הין בי"ב סלעים לוג בסלע אני מוכר לך והיו י"ב שנתות כעין בליטות יוצאין בדופני הכלי מתוכו לסימנים כיון שמגיע
שאתה יכול לטול עכשיו
השמן או היין בכל בליטה ידוע שהוא לוג וכיון שהגיע לבליטה נתמלאת המדה קרינא ביה ודמיא ממש לכור בשלשים סאה בסלע אני
אע"ג שמלאכתך באותו זמן
יפה סלע ועל מנת כן
מוכר לך דקנה כל סאה וסאה ה"נ כל לוג ולוג קני כשמגיע לסימן. ורישא דקתני חילוק בין נתמלאת ללא נתמלאת נהי נמי דמיירי
אקדים לך שכרך מיד
כמו בסיפא בדאמר ליה הין בי"ב לוג בסלע אפי' הכי לא קני לוקח ראשון ראשון המגיע לסימן דכיון דבמדה שאינה של שניהן עסקינן
א) רבינו מפרש דהקושיא הוא
והוא רוצה למדוד ולמלאותה כולה הרי היא מושאלת לו עד שיגמור את מדידתו דלא הויא שאולה ללוקח עד שתתמלא כדפרישית לעיל [פה.]
מדברי ר"מ דאמר והדקה
דעל מנת כן שאלוה שניהן זה למדידה וזה לקחתה משתתמלא לשפכה בכליו או ברשותו. והאי דקפריך בספרים שלנו מסיפא דקתני ברשות
בהגבהה ואף דלאו אורחה
בהגבהה ומשני דבהמה א"א
לוקח כיון שקיבל כו' לאו פירכא היא כלל דהתם כשהקנה לו כל התבואה מיירי דקני ליה רשותא בלא מדידה כדקתני נמי מתני' [פד:] משך ולא
במשיכה משום דמסרכא ועי'
מדד קנה ועוד אדרבה הוה ליה לפרוכי ממתניתין דקתני בהדיא משך ולא מדד קנה דאילו התם לא מדד כלל ואפי' הכי קנה ועוד שינויא
רשב"ם.
דקמשני לפי לשון הספרים דלא מפרשי דבהכי מיירי דקאמר הין בי"ב לוג בסלע לאו שינויא הוא דמה מהניא שנתות היכא דאמר ליה
סתם הין אני מוכר לך אפי' אם מדד לו הין בי"ב לוגין לא קני לשמואל עד דאמר בהדיא הין בי"ב לוג בסלע אני מוכר לך: כדאמר
רב כהנא. במסכת מנחות ד): שנתות היו בהין. של קדש עד כאן לפר עד כאן לאיל עד כאן לכבש כלומר סימנים למדת חצי
ההין לכבש יין: השוכר את הפועל.
ונותן לו שכרו עכשיו בניסן כדי לעשות עמו בגורן: היום
ההין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית
בדינר. כלומר כל
יום של ימות הגורן
בדינר ונתן לו עכשיו ל'
דינר לל'
ימי הגורן.
ולא גרסינן מהיום בדינר בפי' רבינו חננאל:
ולגורן