פח: המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחד
מעשרה בליטרא לי' ליטרא. מלישנא דמתני' דייק דקתני
וחייב להכריע (א). המאזנים מצד הבשר טפח שיהא הבשר שוקל יותר
קכא א ב מיי' פ"ח מהל'
א) יבמות כא., ב) נ"א ואלה
קשה מאל, ג) רש"א, ד) [צ"ל
גניבה הלכה יג יד
אחד לעשרה ולא קתני אחד מעשרה וא"ת אמאי לא תני
מן הליטרא ובגמ' מוקי לה במקום שנהגו להכריע. וה"ה לעשרה ליטרות
בחגיגה ט.], ה) ס"א אלא דלא
סמג עשין עב טוש"ע ח"מ
❖
במתני' אחד ממאה ונראה לרשב"א לפרש דלא מיחייב גירומיו כלל
ביחד להכריע טפח כדאמרי' בברייתא בגמרא [פט.] ונותן הכרע אחד
סי' רלא סעיף יד:
צוה לו לעשות,
קכב ג מיי' שם הל' טז
מדאורייתא אלא כששוקל עשר ליטרין
אבל בפחות מכאן אינו חייב
לכולן. ונראה בעיני דלפחות
מליטרא לא בעי' הכרע טפח דנפיש
טוש"ע שם ס"ח:
יותר מדאי הכרע טפח בדבר קל: היה
מדאורייתא והא דתניא לקמן היה
קכג ד ה ו מיי' שם הל' יג
הגהות הב"ח
שוקל לו עין בעין. בצמצום כגון
מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא לא
יד טוש"ע שם סעיף יד:
וחייב להכריע לו טפח היה שוקל לו עין
א
קכד ז ח מיי' שם פ"ז
(א) רשב"ם ד"ה וחייב להכריע
יאמר שקול לי ג' רבעי ליטרא כו'
במקום שאין מכריעין נותן לו לבד
בעין נותן לו גירומין אחד לעשרה בלח ואחד
לו המאזנים וכו' ביחד צריך
הלכה יב סמג לאוין
ב
לפי שהיה חייב הכרע על כל משקל
המשקל את גרומיו הכרעו כדקתני
להכריע טפח: (ב) ד"ה לא ימוד
קנב טוש"ע ח"מ סי' רלא
לעשרים ביבש מקום שנהגו למוד בדקה
❖
ג
סעיף יט:
בגסה וכו' בצמצום הס"ד ואח"כ
ומשקל הני מילי גבי הכרעה דלאו
אחד מעשרה בלח כו' ובגמ' מפרש לה.
לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה למחוק
מ"ה לא ימוד בדקה וכו' למחוק
דאורייתא ובמקום שנהגו:
ובגמרא נפקא לן מקראי דחייב ליתן
כל כך ובגסה מוחק יותר אי
לא יגדוש לגדוש לא ימחוק: גמ' מנהני מילי
התם אפשר בתשובה. ודוקא
נמי משום שמודד לו בדקה
תורה אור השלם
לו מוכר משלו לבד המשקל. וגירומיו
בריוח וכשמודד בגסה מכביד
אמר ר"ל דאמר קרא 1 אבן שלמה וצדק צדק
בעריות שאין בהן ממזרות
לשון הכרעה הוא וכן הגרמה דשחיטה
1 אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ
ומפסיד הלוקח הס"ד:
(ג) ד"ה גזל הדיוט וכו' דמיד
משלך ותן לו א"ה אימא סיפא היה שוקל לו
אבל הבא על אשת איש והוליד ממנה
נמי לשון הכרעה והטייה הוא שמכריע
אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ
בהתחלת הגזל: (ד) תוס' ד"ה
לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל
עין בעין נותן לו גירומין ואי הכרעה דאורייתא
בן או שאר עריות שיש בהן ממזרות
ומטה את הסכין חוץ למקום שחיטה:
התם וכו' שצוהו הקב"ה דלא
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
❖
צוה לו אלא לעשות תשובה:
בדקה. קב: לא ימוד בגסה. בסאה
זהו מעוות לא יוכל לתקן כדאמר
דברים כה טו
היכי יהיב ליה עין בעין אלא רישא דבמקום
לָךְ:
2 כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל
ד) (ביבמות (דף כא)) וא"א בתשובה
דהוי הפסד דלוקח דאין לו מששה קבין
שנהגו וכי איתמר דר"ל אסיפא איתמר היה
עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר
כי אם הכרע אחד ואובד ה' הכרעות לעזי רש"י
וה"ר חיים אומר אע"ג שהוא מעוות
לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ:
שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין מנהני
ויקרא יח כז
לא יוכל לתקן מ"מ אפשר בתשובה
ואפילו במקום שמוחקין נמי אי אפשר
3 כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל
קונבלי"ר. למלא על כל
מילי אמר ר"ל דאמר קרא וצדק צדק משלך
❖
(ד) שצוה לו הקב"ה ה) דלא צוה אלא
למחוק כל כך בצמצום (ב) ג)[א"נ משום
גדותיו עד שיעבור.
עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל:
ותן לו וכמה גירומין א"ר אבא בר ממל אמר
דברים כה טז
לעשות לו תשובה אבל גזלן שתשובתו
שמודד לו בריוח ובדקה מודד יותר
4 וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרֹת
רב אחד מעשרה בליטרא בלח לעשרה
וכשמודד בגסה מפסיד הקונה]: לא
הוא שיחזיר הגזילה כדכתיב והשיב את
מוסף תוספות
אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה
ליטרין: אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים
ימוד בדקה. דמפסיד מוכר משום
הגזלה וגו' והיכא דגזל לרבים אינו
וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח:
א. [ד]הנך דאתם נצבים לא
יחזקאל יז יג
שאינו יכול למחוק כל כך: למחוק.
יודע למי ישיב דאע"ג דאמרי' (ב"ק דף
ביבש וכו': איבעיא להו היכי קאמר אחד
5 כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל
חשיב כקללות אלא העברת
את המדה: לא יגדוש. קונבליי"ר
ברית שהעביר ישראל
צד:) יעשה בהן צרכי רבים מ"מ לאו
הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ
מעשרה בלח לעשרה דלח ואחד מעשרים
ה
בברית. שיטמ"ק בשם תוס'
הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם:
תשובה מעלייתא היא:
בלע"ז. אע"פ שמוסיף לו שליש בשביל
ביבש ו לעשרים דיבש או דלמא
אחד
הרא"ש. ב. שלא להסמיך
ויקרא יח כט
וקללם בעשרים ושתים. מוהיה
גודשא כדמפרש בגמרא [פט.] וכן לא
6 אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת
הקללות לראש השנה. תוס'
❖
מעשרה לעשרה דלח ולעשרים דיבש תיקו
מגילה לא:
מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם
אם לא תשמעו וגו' מכאן
ימחוק אע"פ שפוחת מן הדמים:
ויקרא כו ג
אֹתָם:
א) א"ר לוי ז קשה עונשן של מדות
יותר
גמ' מנהני מילי. קא סלקא דעתך
אין נראה לר"י פירוש רב נסים גאון
7 אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר
מעונשן של עריות שזה נאמר בהן 2 אל
פי' רשב"ם העקרי
הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
דפירש דהאי דמחלקים וילך מאתם
דבעי אהא דצריך להכריע טפח:
מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר
וזה נאמר בהן אלה ומאי משמע דהאי אל
וצדק. מיותר הוא למדרש אע"פ
נצבים כשיש שתי שבתות בין ר"ה
וחייב כו'. כבדפוס: [גמ']
3
מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם
מנה"מ. קס"ד דאהכרעה
ויקרא כו יג
קשה הוא דכתיב ואת אילי הארץ לקח
לסוכות בלא יו"ט אע"פ שהיא פרשה
שאיפה שלימה מדדת צדק משלך
קוֹמְמִיּוּת:
4
טפח קאי: וצדק. מיותר הוא
8 וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם
קטנה ומחברין מטות ומסעי שגדולות
ותן לו והיינו הכרעה ובמדה נמי
גבי עריות נמי הכתיב אלה ההוא למעוטי
לדרשה שאע"פ שמדה שלימה
ב)
5
אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם
מדדת לו צדק משלך עוד
יותר היינו משום דבעינן שיתמו שנה
למדוד בריוח כדי שיהא יתר על
לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי
מדות מכרת ואלא מאי עודפייהו דהתם
ותן לו דהיינו הכרעה. ומיהו
לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:
מדתו: היכי יהיב ליה עין בעין.
וקללותיה שיש קללות באתם נצבים
במדה לא שייך הכרעה כי
ויקרא כו טו
אפשר בתשובה והכא חלא אפשר בתשובה
אם במשקל והוא הדין למדה
9 וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ
האמרת דגזירת הכתוב הוא שיכריע
ואין אנו רוצים שיכנסו תוכחות של
וא"ר לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה
שימדוד יותר מן המדה כגון
אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם
בשעת המשקל: אלא [רישא] במקום
שנה שעברה בשנה הבאה דהא הכא
אם נהגו למחוק יגדוש מעט:
וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן
שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה
שנהגו. כלומר אין גזירת הכתוב
משמע דלא קרי קללות אלא באם
היכי יהיב ליה עין בעין.
בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי
❖
והא איסורא קא עביד אע"פ
לחטא ואמר רבי לוי בוא וראה שלא כמדת
גָּעֲלָה נַפְשָׁם: ויקרא כו מג
להכריע בשעת המשקל אלא במנהגא
בחקותי ובוהיה כי תבוא דקאמר מואם
שמשלם לו לבסוף דבשעה
הקב"ה מדת בשר ודם הקב"ה ברך ישראל
לא תשמעו עד ואין קונה אבל משם
תליא מילתא דאם רוצין להכריע
שהוא מודד בעינן צדק משלך
כדכתיב [דברים כה] ואיפה
רבינו גרשום
ואילך לא חשיבי קללות אבל נראה
בשעת המשקל תחת גירומיו דאחר
בעשרים ושתים וקללן בשמנה ברכן בעשרים
א
שלמה וצדק האי האיפה
לר"י דלהכי אנו קורין לעולם אתם
מדידה הרשות בידו ואותו הכרע
צדק: אלא רישא במקום
ושתים מאם בחקותי עד קוממיות וקללן
השאר: אטו משום דגמר
6
7
שנהגו. להכריע תחת גירומיו
בלבו לקנות. יקנה מעשר
נצבים לפני ר"ה כדי להפסיק בפרשה
צריך טפח דאין הכתוב מקפיד אלא
בשמונה מואם בחקותי תמאסו עד ואת
דאחר מדידה ואתא לאשמועינן
8
9
והלא לא הוציא בשפתיו לומר
בין קללות דשנה שעברה דוהיה כי
שיוסיף על המשקל או בשעת המשקל
דאותה הכרעה ליהוי טפח:
זה אני רוצה ולא הגביהו
חקותי געלה נפשם ואילו משה רבינו ברכן
מנה"מ. דצריך ליתן יותר
או לאחרי כן: מנהני מילי. דצריך
תבוא לשנה הבאה ולכך נמי לעולם
א"כ במה קנאו: דמקיים
ב
בשמונה וקללן בעשרים ושתים ברכן בשמונה
מכדי מדה אחד מעשרה
בנפשו ודובר אמת בלבבו.
להוסיף על המשקל: אחד מעשרה
אנו קורים במדבר לפני עצרת כדי
בליטרא כששוקל עשר ליטרין
כדרב ספרא שהיה לו חמור
מוהיה
בליטרא. כששוקלין י' ליטרין דהיינו
להפסיק בה בין קללות דאם בחקותי
דהיינו חלק אחד ממאה.
למכור ובשעה שהיה קורא
ומלישנא דמתני' קא דייק
ק"ש בא אחד ואמר לו
לעצרת שהוא ר"ה לפירות האילן שנדונין על הפירות והכי איתא במס' אחד ממאה (ס"א. ומדמצריך הכרעת טפח במקום שמכריעין דייק הכי
דקתני אחד לעשרה בלח ולא
תנהו לי בכך וכך דמים
מגילה (דף לא: ושם) דקורין קללות שבתורת כהנים לפני עצרת: דשיעור אחד ממאה במשקל מכריע טפח והגירומין במקום הכרעה
קתני אחד מעשרה בלח הלכך
ונתרצה בלבו ולא היה יכול
חסורי מחסרא והכי קתני
להשיבו והוסיף לו עוד הלוקח
קיימי. ע"כ). ומלישנא דמתניתין דקתני אחד לעשרה בלח ולא קתני אחד
מנין
אחד מעשרה לעשרה בלח כן
דמים וכשגמר קריאת שמע
מעשרה בלח דייקינן ליה הלכך חסורי מחסרא והכי קתני אחד מעשרה לעשרה בלח כן נראה בעיני. וטורח היה לתנא להזכיר ב' פעמים עשרה
נראה בעיני וטורח היה לתנא
אמר ליה בדמים ראשונים
להזכיר שני פעמים עשרה
אמרתי בלבי לתנו לך לא
וחיסר האחד: מתני' דקתני אחד לי' בלח ואחד לכ' ביבש איבעיא להו היכי קתני כו'. ולפרושי סיפא קאתי היכי קאמר מתני' אחד מי' בלח לי'
וחסר האחד: אחד לעשרה בלח
אטול ממך התוספת ונתנו לו
דלח והוא הדין אחד מכ' ביבש לכ' דיבש דהיינו חלק אחד מד' מאות: או דלמא אחד מי' בלח לי' דלח וכן אחד מי' ביבש לכ' דיבש. דהיינו
ואחד לעשרים ביבש איבעיא
בדמים הראשונים: פיסקא
להו היכי קתני כו'. ולפרושי
חלק אחד ממאתים ואחד מי' אתרוייהו קאי. ונראה משום שהלח נדבק בכלי ואינו מטיף לו הכל צריך להוסיף לו יותר מביבש: עונשן של מדות.
הסיטון. היינו שקונה יין ושמן
סיפא קאתי היכי קאמר מתני'
ומוליכו לשווקים ומוכרו:
אם עושה בהן עול: מעונשן של עריות. אם נכשל בהן: שזה נאמר בהן אל. עריות דכתיב את התועבות האל ובמדות כתיב אלה דכתיב כל
אחד מעשרה בלח לעשרה
מקנח מדותיו אחת לל'
עושה אלה כל עושה עול: ואלה קשה מאל. דמש"ה הוסיף הכתוב בהן ה' לרבות ולהגדיל הקישוי: בעריות נמי כתיב. כל אשר יעשה מכל
דלח וכן אחד מעשרים ביבש
יום שמתייבש בתוכה השמן
לעשרים דיבש דהיינו חלק א'
ובעובי אותו שמן כך המדה
התועבות האלה ונכרתו [ויקרא יח]: למעוטי מדות מכרת. דס"ד אמינא כיון דעול מדות נקראו תועבות ה"א הרי הן בכלל כל אשר יעשה מכל
מארבע מאות חלקים או דלמא
חסירה. ובעל הבית שאינו
התועבות אי לא כתב אלה דמשמע מיעוט. ולא משום ג"ש דאפי' לא כתב אלה לא דיינינן דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אא"כ למדו מרבותיו ולא
האי שיעורא דא' מעשרה
מוכר כל כך תדיר. אחת
קאי נמי אעשרים דיבש והכי
לי"ב חדשים מקנח: חילוף
מק"ו דהאי אפשר בתשובה והאי לא אפשר בתשובה דאין עונשין מן הדין אלא ממשמעותו כדפרישית: ואלא מאי עודפייהו. דמדות כיון דבעריות
קאמר א' מעשרה לעשרה דלח
הדברים. בעה"ב הוא עשיר
איכא כרת ובדידהו ליכא כרת: אפשר ליה בתשובה. עריות מועלת תשובה אי עביד ליה תשובה מעלייתא כדכתיב (ירמיהו ג כב) שובו בנים שובבים ארפא
וה"ה לעשרים דיבש שנוטל א'
ויש לו יותר למדוד. חנוני
מעשרה במדה שיש עשרים
שבכל יום ויום מודד מקנח
משובותיכם ואמרי' נמי (מכות דף כג.) כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אבל מדות שגוזל את הרבים א"א לו בתשובה שהרי תשובתו
מדות דהיינו חלק א' ממאתים.
אחת בשבת המדה וממחה
תלויה בהשבת גזילה דכתיב והשיב את הגזלה (ויקרא ה) והוא אינו יודע למי יחזיר. ואע"ג דאמרינן [ב"ק צד:] יעשה בהן צרכי רבים אין זו תשובה מעליא
ונראה בעיני משום דמן הלח
משקלותיו דשמא נדבק בהם
נשאר בכלי ולא מן היבש
כלום ושוקלין יותר. אבל
מאחר שאינו משיב לבעלים אלא שביררו לו המוטב: גזל הדיוט הקדים בו חטא למעילה דכתיב (ויקרא ה) נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש
הלכך בעי הכרעה יתירא טפי
ביבש אין צריך לקנח כל כך
בעמיתו וגו' (ג) מיד התחלת הגזל קרי ליה חוטא משעת כפירה. וגבי הקדש כתיב [שם] כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דאינו נקרא חוטא עד שנהנה:
מיבש: קשה עונשן של מדות.
תדיר: וחייב להכריע לו טפח.
כשמודד במדה שאינה ישרה
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. שהקב"ה רחמן וברכתו מרובה מקללתו אבל אדם קללתו מרובה מברכתו: בעשרים ושתים. מאם בחקותי
לגבי אוכל נפש מפני שיש
או כשעושה בו שום עול.
בו פסולת: ואם שוקל לו עין
עד קוממיות מאל"ף שבאם עד תי"ו שבקוממיות והיינו בעשרים ושתים אותיות שבאל"ף בי"ת לבד הכפולות. ומוי"ו עד מ"ם שמנה אותיות:
ולקמיה מפרש משום דלא
בעין. בלא הכרע: נותן לו
אפשר בתשובה ומקרא יליף
גירומין. תוספת משקל אחד
לה כדמפרש ואזיל: עריות נאמר בהן אל. כי את כל התועבות האל: במדות כתב כל עושה אלה כל עושה עול. אלה משמע לשון
מי' מליטרא לי' ליטרא בלח לפי שבכל משקל מידבק ממנו למאזנים ואינו ממצה לו. ואחת מכ' בליטרא לכ' משקלות ביבש.
רבים: בעריות נמי הכתיב. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות וגו' [ויקרא יח]: למעוטי מדות מכרת. דסד"א
מוסיף לו גירומין לפי שאינו מדבק כל כך לכף מאזנים: מקום שנהגו למוד בגסה. מי שקונה סאה נוהגין לשוקלה ביחד: לא ימוד
נילף התועבות תועבות לג"ש. ופרכינן לרבי והא אמרינן דאין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ למדה מרבו ורבו מרבו ורבו הלכה למשה
לו בדקה. כל קב בפני עצמו לפי שמודבק ממנו בכל פעם ומפסיד הלוקח: ומקום שנהגו למוד בדקה. שחייב להכריע לו בכל פעם
מסיני ותירץ לי דהכי אית לפרושי מכל התועבות מכל דברים שכתוב בהן תועבות ואפי' מדות כיון דכתיב בהן תועבות אתא אלה
טפח: לא ימוד לו בגסה. לפי שממעט בהכרעות. מקום שנהגו לגדוש. אינו רשאי למחוק כדמפרש בגמ': מנה"מ. דחייב להכריע לו
ומיעט ולא קאי מכל אלה התועבות דכתב לעיל מכל התועבות: ואלא כיון דבעריות איכא כרת ובמדות ליכא כרת מאי חומרייהו
טפח: להכי כתב זימנא אחריתי צדק דצדק משלך ותן לו. אלא מתני' דקתני דחייב להכריע לו טפח היינו במקום שנהגו אחת מי'
מעריות ואמאי כתב בהו אלה: אפשר בתשובה. דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מדין כרתן [מכות כג.] א"נ בלא מלקות תשובה מועלת
בליטרא לי' ליטרין היינו אחד מק': איבעיא להו היכי קתני אחד מי' בליטרא בלח לי' ליטרין בלח דהיינו אחד מק'. ואחד מעשרים
בכל דבר כדכתיב [הושע יד] שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם אי עביד תשובה מעלייתא כל ימיו כו' אבל מדות דאינו יודע למי
א) בליטרא ביבש דהיינו אחד ממאתים לי' ליטרא דיבש. או דלמא אחד מי' במשקל בלח יהיב ליה ב) כי שקיל ליה אחד מי'
ישיב ותשובתן תלויה בוהשיב את הגזלה [ויקרא ה] ואינו יכול לקיים מקרא זה הלכך אי אפשר בתשובה מעלייתא דכל ימיו בוהשיב את
משקלות דלח ואחד מכ' דיבש נמי תיקו: שזה. עריות: נאמר בהן אל. דכתיב את כל התועבות האל: וזה. במדות נאמר בהן אלה ה'
הגזלה קאי: גזל הדיוט הקדים בו חטא למעילה כדכתיב [שם] ונפש כי תחטא ומעלה מעל וכחש בעמיתו דמיד בהתחלת הגזל קרי
יותר דכתיב כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול: גבי עריות נמי הא כתיב אלה. כמו במדות דכתיב כי כל אשר יעשה
ליה חטא. גבי הקדש כתיב [שם] תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי וגו' לא מיקרי חוטא עד שנהנה כבר: בעשרים ושתים אותיות.
מכל התועבות האלה ונכרתו וגו'. ההוא אלה דעריות לא אתי אלא לאורויי דעריות אפשר בכרת למעוטי מדות מכרת. אלא הואיל
כדמפרש לקמיה אם בחקותי קוממיות אל"ף שבתחלת הפרשה ותי"ו שבסופה הרי כ"ב אותיות. ומוי"ו עד מ"ם שמונה אותיות:
דבמדות ליכא כרת מאי עודפייהו מדעריות איכא: דעריות אפשר בתשובה. דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כרת: ומדות לא
אפשר בתשובה דאין תשובה מועלת עד שיחזור הגזילה וזה גזל הרבה בני אדם ואין יודע [מאיזה] מהן: דגזל הדיוט הקדים חטא
למעילה. דכתיב ונפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו: ובגזל גבוה הקדים מעילה לחטא. דכתיב כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה': מאם בחקותי תלכו עד קוממיות. היינו מא' ועד ת': קללן בשמונה אותיות. ואם לא תשמעו ועד געלה נפשם הוי ח'
א) צ"ל ואחד מעשרים בליטרא לעשרים ליטרין דיבש. דהיינו אחד מד' מאות. ב) נראה דצ"ל כי שקיל ליה אחד י' משקלות דלח ואחד כ' דיבש נמי.