המוכר את הספינה פרק
חמישי בבא בתרא
פט.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מוהיה אם שמוע.
בפרשת והיה כי תבוא: מוהיה אם לא תשמע עד ואין
קונה. חשוב מוי"ו עד ה' כל האלפ"א בית"א
דהיינו שתים
קכה א מיי' פ"ח מהל'
א) בס"י ליתא, ב) [שבת קח.],
ג) ס"א ל"ג נפקא ליה קרנא
גניבה הלכה טז סמג
מנין שאין מוחקין במקום שגודשין. ואפי' מחיל קונה: ואין גודשין במקום שמוחקין. ואפילו מחיל מוכר: ת"ל
ועשרים אותיות:
בעיניה דלא הוה ליה הכי
עשין עב טוש"ע ח"מ סי'
איפה שלמה וצדק. משמע דלא גרסינן הכא וצדק אלא משלמה נפקא לן שצריך שיהא האיפה שלימה שלא יבא לידי רמאות דאם עושין כן
[ובערוך ערוך קרן א' גרס נפקא
רלא סעיף ח:
קכו ב מיי' שם הל' כ
ליה ופי' קרן של בשר יצא בעינו],
שמא יראו אותן אחרים ויאמרו כך המנהג וירמה הלוקח את המוכר או המוכר את הלוקח והא
ליכא למימר דבלא מחיל מיירי ברייתא
ד) [ויקרא יט], ה) [תצא כה יד],
טוש"ע שם ס"ב:
דההוא מלא תעשו עול ד) נפקא שגוזל
קכז ג מיי' שם טוש"ע שם
ו) רש"ל מוחק מן קמ"ל עד ולא
מנין שאין מוחקין במקום
נהירא לי, ז) [צ"ל לפני ד"ה
לו את שלו בידים: ולפחות לו מן
ס"כ:
מוהיה אם שמוע תשמע ועד לעבדם וקללן
1
2
קכח ד טוש"ע שם ס"ט:
וקנה], ח) [צ"ל לפני ד"ה
❖
הדמים. תילתא דגודשא תילתא [שבת לה.]
שגודשין. שאם הקנה לו
בעשרים ושתים מוהיה אם לא תשמע עד
קכט ה ו מיי' שם הל' טו
טורטני],
3
דהשתא לא אתי לרמות כיון דפחת
יט טוש"ע שם סעיף
סאה חטין אינו רשאי לומר לו
4 ואין קונה: מקום שנהגו למוד בגסה כו':
יד:
לו משער היוצא כולי עלמא ידעי
מחוקה הקניתי לך ואין גודשים
קל ז ח ט י מיי' שם הלכה
(סימן אין מעיינין ואין גודשין באגרדמין
הגהות הב"ח
דבשביל כך פחת לו דאין מנהג
במקום שמוחקין אפילו הלוקח מוחזק
ח ט י טוש"ע שם סעיף
❖
ובליטרא שלשה ועשר נפש משקלות ממחק
(א) רשב"ם ד"ה אלא וכו'
יג:
בעיר למחוק וכן כשמוסיף יודעין
לא יאמר הריני לוקחה גדושה:
ומכריע הס"ד ואח"כ מ"ה מאי
עבה לא תעשו לא יעשה) ת"ר מנין שאין
שבשביל כך מוסיף דאין דרך לגדוש:
כדרך
קמ"ל הא ודאי מה שקונה
❖
מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין ת"ל איפה שלמה
שוקל לו הא קמ"ל דמתקנינן:
ת"ל איפה שלמה וצדק. לטפויי אתא
תורה אור השלם
5
וצדק מכל מקום דאף זה יכול לבא לידי
ומנין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין ולפחות לו מן הדמים והריני גודש
א
1 וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע
רמאות דאיכא דחזי במדידה ולא ידע
פי' רשב"ם העקרי
במקום שמוחקין ולהוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו ת"ל איפה שלמה
בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר
לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר
לא בפחת ולא בתוספת. ובספרי ה)
וצדק יהיה לך ת"ר מנין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום
והיה אם שמוע. בפ' כי תבוא:
אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְיָ
יליף לכולהו מוצדק שהוא מיותר:
מוהיה אם לא תשמע עד ואין
אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי
שמעיינין ת"ל אבן שלמה ומנין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין
קונה. חשוב אל"ף בית מוי"ו
דברים כח א
הָאָרֶץ:
מעיינין. לשקול עין בעין: לא יהיה
דמוהיה אם לא תשמע עד
2 וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים
ולפחות לו מן הדמים והריני מכריע במקום שמעיינין ולהוסיף לו על הדמים שאין
בביתך. ממון. מה טעם משום איפה
סופו וחזור חלילה עד הוי"ו
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם
שומעין לו ת"ל אבן שלמה וצדק אמר רב יהודה מסורא לא יהיה לך בביתך
דואין קונה הרי כ"ב: ת"ל
6
יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי
ואיפה שלוקח בגדולה ומוכר בקטנה.
איפה שלימה. כמו שמודדין
אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם:
מה טעם משום איפה ואיפה לא יהיה לך בכיסך מה טעם משום אבן ואבן אבל
בביתך קרא יתירא קדריש: אבל
7
בעיר: לפחות. תילתא דקיי"ל
דברים כח יד
[שבת לה.] גודשא תילתא והלכך
3 וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל
אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך ת"ר (לא) יהיה לך מלמד
אבן שלמה. ואם בביתך אבן שלמה
א)
יפחות שליש הדמים: ת"ל
יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת
וצדק יהיה לך. ממון כדאמרינן
שמעמידין אגרדמין למדות ואין מעמידין אגרדמין לשערים דבי נשיאה אוקימו
וצדק. לטפויי אתא וצדק מכל
כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי
מקום. ובספרי [תצא כה יד]
בעלמא (נדה דף ע:) מה יעשה אדם
מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל
אגרדמין בין למדות בין לשערים א"ל שמואל לקרנא פוק תני להו מעמידין
יליף כולהו מוצדק וכן נראה
הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:
ויתעשר ישא ויתן באמונה: ת"ר (לא)
בעיני דמשלמה לא ילפינן אלא
אגרדמין למדות ואין מעמידין אגרדמין לשערים נפק דרש להו ב מעמידין
דברים כח טו
יהיה לך (בכיסך) וגו'. אב"ד קמזהר
שלא יעשה חסרה אבל מחוקה
4 וֶהֱשִׁיבְךָ יְיָ מִצְרַיִם בָּא¢ נִיּוֹת
אגרדמין בין למדות בין לשערים א"ל מה שמך קרנא תיפוק ליה קרנא
ג
ב)
או גדושה שלמה קרינא ביה:
בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא
וקרא יתירא קא דריש דמצי למיכתב
מעיינין. לשקול עין בעין:
תֹסִיף
עוֹד
לִרְאֹתָהּ
בעיניה ג) נפקא ליה קרנא בעיניה ואיהו כמאן סבר כי הא דאמר רמי בר חמא
לא יהיה לך אבן ואבן כי אם אבן
במקום שמכריעין. טפח: לא
וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ
א"ר יצחק מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים מפני הרמאין ת"ר היה
יהיה. לו ממון בביתו מה טעם
לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה:
שלמה וצדק: אגרדמין. ממונה
משום איפה ואיפה שלוקח
דברים כח סח
מבקש ממנו ליטרא שוקל לו ליטרא חצי ליטרא שוקל לו חצי ליטרא רביע
להלקות ולענוש מעוותי המדות: ואין
בגדולה ומוכר בקטנה. בביתך
5 אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ
יתירא קא דריש. אבל שלמה
מעמידין אגרדמין לשערים. שלא
ליטרא שוקל לו רביע ליטרא מאי קמ"ל דמתקנינן מתקלי עד הכי ת"ר היה
אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ
ד
וצדק יהיה לך ממון: ת"ר יהיה
לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל
ימכרו ביוקר. סברא הוא דאינו צריך
מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא לא יאמר לו שקול לי שלשה רבעי ליטרא
לך. לב"ד קא מזהר רחמנא.
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
וקרא יתירא קא דריש דמצי
דאם זה רוצה למכור ביוקר אותו
דברים כה טו
לָךְ:
אחת אחת אלא שוקל ליטרא ומניח רביע ליטרא עם הבשר ת"ר היה
ה
למיכתב לא יהיה לך בכיסך
6 לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה
הצריך למעות יתן בזול וילכו הלוקחין
אבן ואבן גדולה וקטנה כי אם
מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת אחת והכריע
וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה:
איפה שלימה וצדק: אגרדמים.
אצלו וימכור זה בזול על כרחו:
דברים כה יד
אלא שוקל לו כולן בבת אחת ונותן הכרע אחד לכולן ת"ר נפש מאזנים
ממונה על המדות להלקות
7 לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן
ו
ז
נפקא ליה קרנא בעיניה. ואע"ג
ולענוש מעוותי המדות: ואין
וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה:
תלויה באויר ג' טפחים וגבוהה מן הארץ שלשה טפחים וקנה ומתנא
❖
דאמרינן במסכת שבת (דף קח.) דרב
מעמידין אגרדמים לשערים.
דברים כה יג
שלא ימכרו ביוקר. מילתא
שלה שנים עשר טפחים ח ושל צמרים ושל זגגין תלויה באויר שני טפחים
לטייה כשבא מבבל ותהא ליה קרנא
באנפי נפשה היא ולאו מקרא
וגבוהה מן הארץ שני טפחים וקנה ומתנא שלה ט' טפחים ושל חנווני
אקנקניה איכא למימר דגרמא ליה
קא יליף אלא סברא היא שאם
ט
רבינו גרשום
זה ימכור ביוקר יהו נמנעין
הא והא: מפני הרמאין. שממתינין
ושל בעה"ב תלויה באויר טפח וגבוהה מן הארץ טפח וקנה ומתנא שלה
מלקנות ממנו: נפק ליה קרנא
אותיות מן ו' ועד מ"ם: וקללן
עד שימכור אותו המוכר בזול ואח"כ
בעיניה לא גרסינן דלא הוה
ששה טפחים ושל טורטני תלויה באויר
שלש אצבעות וגבוהה מן
בכ"ב מוהיה ועד ואין קונה
י
הכי: מפני הרמאין. שמוכרין
מן ו' ועד סוף א"ב וחוזר
מוכרין ביוקר. ל"א מפני הרמאין
הארץ שלש אצבעות וקנה ומתנא שלה איני יודע ואלא הך קמייתא דמאי
ביוקר ואומרים שהוסיפו
חלילה עד ה' היינו כ"ב
המוכרים ביוקר ואומרים שהוסיפו
במדה או שנתן חטין יפות
אותיות: פיס' איפה שלמה
אמר
מלמעלה ורעות מלמטה או כל
במדה או שנתן חטין יפות למעלה
וצדק. כפי ששאר בני המקום
מיני רמאות וכדאשכחן שהיו
מודדין כן יעשה ולא יפחות
ורעות למטה או כל מיני רמאות וכדאשכחן שהיו מעמידים פרהדרין שהיו מכין בעלי חנויות והיו אומרים להם מכרו בזול במסכת יומא
מעמידין פרהדרין שהיו מכין
ולא יוסיף. שאם יגדוש והיה
(דף ט.) (בירושלמי פ"א): מאי קא משמע לן. הא ודאי מה שקונה שוקל לו: הכי גרסינן דמתקני מתקלי עד הכי. בית דין קדמונים התקינו
בעלי חנויות והיו אומרים להם
נותנו בדמי מחוק היה עון
מכרו בזול במס' יומא [ט.]:
ללוקח ואם היה מוחק במקום
המדות עד כאן ופחות מכאן שוקלים במטבעות ואם יבא אדם לתקן בפחות אין שומעין לו פן יבואו לרמות ולומר זהו רביע ליטרא. אי נמי מתקני
לא יאמר לו שקול לי אחת
שגודש ומוכרו בדמי גדוש
מתקלי בענין זה ולא שליש ליטרא ולא חמישית ליטרא מפני שמטעין בהן בפירוש רבינו חננאל: לא יאמר לו שקול לי אחת אחת. כל רביע
אחת. כל רביע בפני עצמו
היה עון למוכר: ומניין שאם
דאיכא הכרעות טובא. ואפי'
אמר הריני גודש במקום וכו'
בפני עצמו שאי אפשר לו שלא ישקול בריוח ומפסיד שאי אפשר לצמצם. ואית דמפרש בשביל ההכרעות ולא היא דאם היה יכול לצמצם
בעיר שנהגו למוד בדקה ה"מ
ת"ל איפה שלמה וצדק. כשאר
ההכרעות חד שיעורא הוה דרביע הכרע ליטרא הוא מכריע שהרי ההכרעות הוא טפח מכריע רבע ליטרא שהוא דבר קל ואפילו במקום
מדות אבל משקלות דרך לשקול
בני המקום שלא ישנה: שאין
הכל ביחד במשקל הגדול:
מעיינין. היינו גבי משקל: לא
שנוהגין למוד בדקה הני מילי מדות אבל משקלות אין דרך לשקול כי אם הכל ביחד במשקל הגדול: אלא שוקל לו ליטרא. ונותן
אלא שוקל לו ליטרא. בכף
יהיה לך בביתך. ליטול שום
ליטרא בכף מאזנים אחד והבשר ורביע ליטרא בכף שניה דהשתא איכא ג' רבעי בשר. ובמקום שאין מכריעין עסקינן דאי מכריעין
מאזנים אחד ורביע ליטרא
ממון מה טעם משום אותו עון
ובשר בכף שניה דהשתא איכא
נמצא נותן לו הכרע של אותו רביע שנותן עם הבשר בחנם ובמקום שמכריעין נותן ג' רבעים באחת ומניח בשר בשניה ומכריע: (קא
שהיה לו איפה ואיפה ואבן
(א)
ו)
שלשה רביעי בשר: מאי קמ"ל.
ואבן אבל אם יהיה לישראל
משמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי. שהתקינו מדת משקל עד כאן ואין המוכר יכול לומר ללוקח לא אשקול לך דבר מועט כזה שאתן
הא ודאי מה שקונה שוקל
אבן שלמה וצדק יהיה לו
לו: נראה בעיני דה"ג הא
לך הכרע בשביל מקח מועט זה אבל בפחות מכאן אין דרך לשקול ולא יתן לו שום הכרע דלא חשיב מקח בפחות. ורבינו שמואל פירש
בביתו כל טוב: יהיה להאי
קמ"ל דמתקני מתקלי. עד
דרשא נמי שמעמידין בית דין
דלא מתקנינן משקלות מועטין דלמא אתי למיטעי בהו ואע"ג דבמדות קטנות אמרינן לקמן [צ.] דלא טעו אינשי שזה חללו מרובה מזה
הכי ב"ד קדמונים התקינו
אגרדמים ממונה שוטר למדות
ואיכא היכרא טובא במשקלות טעו ולא נהירא לי): ונותן הכרע אחד לכולן. משום דאי אפשר לצמצם ומפסיד המוכר כדפרישית: נפש
המדות עד כאן ובפחות מכאן
שיעיין שיהיו כולן ישרות.
שוקלים במטבעות ואם יבא
ולא לשערים שכל אדם יש לו
של מאזנים. הוא ברזל החלול שהלשון קבוע בו: תלויה באויר ג' טפחים. שיהו ג' טפחים מן הקנה לגג הבית. ובמאזנים גדולות
אדם לתקן בפחות אין שומעין
רשות להוקיר תבואתו אם יפה
ששוקלין בהן נחשת וברזל עסקינן כדלקמן [ע"ב] שהן תלויות בגג הבית וקבועות שם לפיכך צריך הרחקת שלשה טפחים מן הגג שלא תגע
לו פן יבאו לרמות ולומר
הוא משל חבירו וכל כך שלא
זהו רביע ליטרא. ואע"ג
ימעט המדה: מפני הרמאין.
בגג כשיכריעם: וקנה. הוא הקנה שהלשון קבוע באמצעיתו ושתי המיתנות תלויין בראשיו: ומיתנא. הן החבלים שהכפות תלויות בהן:
דבמדות כלים אמרינן לקמן
שלא יערב רעה ביפה וימכרנה
י"ב טפחים. ד' טפחים הקנה וארבעה טפחים כל אחד מן החבלים התלויות בשני ראשי הקנה אבל אי הוי פחות אין מכריע המאזנים
[צ.] דלא אתי למיטעי שזה
ביוקר כיפה אלא היפה ימכור
חללו מרובה מזה ואיכא היכרא
ביפה והרעה ברעה: דעד הכי.
בשביל דבר מועט מתוך שהמשקל מרובה: וגבוה מן הארץ שלשה טפחים. שלא יגע בקרקע בשעת הכרעה: צמרים. מוכרי צמר
ז)
טובא איכא למימר דבמשקלות
עד רביע: מתקנינן מתקלי.
במשקל: וזגגין. מוכרי כלי זכוכית: טורטני. מאזנים של כסף וזהב וקטנות הן. טורטני הצורף קרוי כן. וכל אחת לפי מה שהן גדולות
אתי למיטעי. א"נ דמתקני
(לאוכלי נשפת). לפחות אין
מתקלי בענין הזה ולא שליש
צריכות להרחיק מן הגג ומן הקרקע לפי ששוקל בהן משקל כבד ומכריע יותר: וגבוה מן הארץ טפח. דכך צריך להכריע: שלש
צריך משקל אלא לפי אומד:
ח)
ליטרא ולא חמישית ליטרא
שקול לי ג' רבעים ליטרא כל
אצבעות. ואף על גב דאינו יכול להכריע כי אם שלש אצבעות דכי אמרינן [לעיל פח:] דצריך להכריע טפח הני מילי בשר ומיני מאכל
מפני שמטעין בהן וכן פירש
אחת לבדו. מפני ההכרעות
אבל באלו אינו צריך כי אם דבר מועט: איני יודע. תנא דברייתא קאמר ליה: ומתמה תלמודא ואלא הך קמייתא דמאי.
רבינו חננאל: נפש מאזנים.
אלא שוקל לו במשקל הליטרא
הוא הברזל חלול שהשלשון
ומניח משקל רביע ליטרא
כיון דקחשיב צמרים וזגגין וחנונים ובעל הבית וצורפי זהב וכסף: (בפירוש זה העמוד יש פרישות נכריות מהופך ומבולבל והספרים
(חלול) זקוף בתוכו: תלויה
עם הבשר הרי ג' רביעי
הם כאלו וכאשר מצאנו בהעתק ישן דפסנו והלכנו אחריו):
באויר שלשה טפחים. במאזנים
שונות זה אומר בכה וזה בכה וכן יש עוד שלש הלכות בפרק זה אשר
בשר שוקלין ביחד: נפש של
גדולים מיירי ששוקלים בו ברזל
מאזנים. גדולה ששוקלין בה
דיגרומי
ונחשת כדלקמן [ע"ב] ותולין
דבר גדול כמו נחשת ובדיל.
אותן ביתד או בעמוד והן קבועין ותלויין לשם וצריך שתהא המיתנא שהיא תלויה בהם ארכה שלשה טפחים דהו"ל תלוי באויר
נפש היינו הלשון אותו צבת שאוחזין בו צריך להיות ארוך ג' טפחים והוא תלוי באויר ולאותו צבת תלוין המאזנים. וצריך להגביה
שלשה טפחים אבל כשהחבל קצר יכול להטות המאזנים אילך ואילך. א"נ לכך תלוי באויר שלשה טפחים שלא יגע בגג של מעלה: כפות המאזנים ששוקלין בהן מן הארץ ג' טפחים שלא יבעט הכף שבה המשקל לארץ בכח ויחזיר מהרה למעלה ונראה הכף האחר
וגבוה מן הארץ. כפות המאזנים פן יגעו בקרקע. הכל לפי מה שהמאזנים גדולות זו מזו צריך הרחקה יתירא שהרי מכריעים למעלה
מכריע ויאמר הרי כבר שקל. וקנה היינו הברזל הארוך שתלוין בו הכפות צריך להיות ארוך י"ב טפחים: ומיתנא. היינו הרצועות
ולמטה הרבה מתוך שהמיתנא של כף ארוכה: וקנה. הוא שיש לו שתי מיתנות ששני כפות מאזנים תלויין בו והלשון קבוע מלמעלה
שתולין בהן הכפות: י"ב טפחים. ושל חנוני ושל בעל הבית שמוכרין בהן חפצים: טורטני. משקלות ששוקלין בהן כסף וזהב: אלא
באמצעיתן: מיתנא. שהכף תלוי בו: שנים עשר. אבל אי הוי פחות אין מכריעין המאזנים בשביל דבר מועט מתוך שמשקל מרובה:
הך קמייתא דקאמר של חנוני ושל בעה"ב דמאי. כלומר מה שוקלין בהן:
צמרים. מוכרי צמר שישקל (צ"ל במשקל): זגגין. עושי כלי זכוכית ואין שוקלין הרבה ביחד כלדעיל: טורטני. הצורף קרוי כן שאומנתו
לשקול כסף וזהב וקטנות הן: איני יודע. תנא דברייתא קאמר ליה: ומתמה תלמודא ואלא הך קמייתא דמאי. כיון דחשיב של צמרים ושל זגגים ושל חנוונים ושל כסף וזהב הך קמייתא דקתני רישא נפש מאזנים כו' מה שוקלין בו: דטורטני. הם צורפי נחשת וברזל: