פט: המוכר את
הספינה פרק חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כדרך
שאמרו לענין איסור כך אמרו לענין טומאה. מפרש ר"י
דיגרומי. הן צורפי נחושת וברזל נפחים ששוקלין חתיכות גדולות
קלא א מיי' פ"ח מהל'
א) [צ"ל בגרמיני פי' מאזנים
גניבה הל' ח ט י סמג
ששוקלין בהן ברזל שחוק
של מאה ליטראות ביחד: לענין איסורן. דאסור לשקול אם לא עשויין
בר מרדכי דלענין ידות קתני לה נטמא החוט נטמאו
עשין עב טוש"ע ח"מ סי'
וזכוכית שחוקה. ערוך ערך
בענין זה: כך אמרו לענין טומאתן. דאין מקבלין טומאה אם אין
המאזנים אבל כף המשקלות וקנה שיש להן בית קיבול הרי אלו טמאים
א
גרמן א], ב) כלים פ' כ"ט
רלא סעיף יג:
קלב ב ג מיי' פכ"א מהל'
מ"ה], ג) [צ"ל אשכרוע.
עשויין כך דלא חשיבי כלי כיון דאסור לשקול בהן: תנינא. במסכת
אפילו הן בפני עצמן ופריך מאי קמ"ל ומשני קנה ומיתנא דידיה
ערוך], ד) [כלים פי"ז מט"ז
כלים הל' ה:
איצטריכו ליה דלא ב תנן אע"פ שהחוט
כלים פרק כ"ט ולענין טומאה נשנית:
קלג ד מיי' פ"ח מהל'
תוספתא דכלים ב"מ פ"ז],
ה) ב"מ דף ס"א: ע"ש,
חוט המאזנים של חנוני. הוא החבל
עשוי כתיקון אינו חשוב יד אא"כ
גניבה הל' ד סמג עשין
אמר רב פפא דיגרומי א"ר מני בר פטיש כדרך
א)א
ו) צ"ל מהנדזי. ערוך ערך
עב טוש"ע ח"מ סי' רלא
קנה ומיתנא עשויין כתיקונן:
שתלויות בו (ב) בגג כדתניא לעיל ושל
שאמרו לענין איסורן כך באמרו לענין טומאתן
הנדז], ז) [עי' רש"ל], ח) [שם
סעיף י:
ולא
קלד ה ו ז מיי' שם הל' ה
בעל הבית תלויה באויר טפח וכיון
איתא דמהנדזין בז'], ט) ס"א
בשל בעץ. אומר ר"ת דוקא
מאי קמ"ל תנינא חוט מאזנים של חנוני ושל
❖
ב)ג
משמונה, י) והתקינה. יעב"ץ,
ו טוש"ע שם סעיף ה:
דאשמעינן בשל בעל הבית דמקפיד
משקולת ששוקלים בשר ושומן
קלה ח מיי' שם פ"ז הלכה
בעלי בתים טפח קנה ומתנא שלה איצטריכא
בחוט שיהא ראוי לשקול הוא הדין
ט:
שהלחלוחית מדבק בהן ומתייבש ולא
ליה דלא תנן ת"ר אין עושין משקלות לא של
קלו ט מיי' שם פ"ח הל' ג
ד
תורה אור השלם
לכל הני דלעיל: קנה ומיתנא. שיעור
מטעם שחיקה כדפ"ה אבל משקלות
סמג שם טוש"ע שם
בעץ ולא של אבר ולא של גיסטרון ולא
קנה ומיתנא אשמועינן ר' מני דאית
ששוקלין בהן כסף וזהב מותר לעשותן
1 מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן
סעיף יח:
קלז י מיי' שם הל' ז
של שאר מיני מתכות אבל עושה הוא של
להו הקפדה לענין טומאה כמו למשקל
וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ
של מתכת אלא שצריך לחפותו עור
ג
טוש"ע שם סעי' יא:
וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים
צונמא ושל זכוכית ת"ר אין עושין המחק
ובמקום דקתני איני יודע הוי ספק
מדאמר בהמוציא יין (שבת דף עט.)
קלח כ ל מיי' שם טוש"ע
ה
יִכָּשְׁלוּ בָם: הושע יד י
2 לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט
שם ס"ו:
טומאה והשאר כדקתני בברייתא
של דלעת מפני שהוא קל ולא של מתכת
שלש עורות הן מצה חיפה ודיפתרא
קלט מ נ מיי' שם פ"ז הל'
בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה:
❖
דלעיל: דלא תנן. במסכת כלים:
ומפרש כדי לצור בה משקולת קטנה
מפני שהוא מכביד אבל עושהו של זית ושל
ג [ד] סמג שם
ויקרא יט לה
בעץ. בדיל אשטיי"ן: אבר. פלומב"א:
טוש"ע ח"מ סי' רלא סעיף
ואי בשל צונמא וזכוכית אמאי צריך
אגוז של שקמה ושל אשברוע ת"ר אין עושין
ו
ג)
ג:
גיסטרון. מיני מתכות מעורבבים:
עור אלא בשל מתכת מיירי וטעמא
קמ ס מיי' שם הל' ז
את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר לא
הגהות הב"ח
❖
ז
ולא של שאר מיני מתכות. מפני
טוש"ע שם סעיף ד:
דהני לפי שהן חלוקין ואין מדבק בהן
ימחוק בבת אחת שהמוחק בבת אחת רע
(א) גמ' וחצי לוג
שפוחתין והולכין ז): צונמא. אבן: מחק.
ויכול להדיחן או לקנחן ועוד דאמרינן
ורביעית ותומן וחצי תומן:
למוכר ויפה ללוקח ולא ימחוק מעט מעט
רשטוייר"א בלע"ז שמוחקין בו את
(ב) רשב"ם ד"ה חוט וכו'
בהזהב (ב"מ דף נב. ושם) תנן התם
רבינו גרשום
שתלויות בו המאזנים בגג
שרע ללוקח ויפה למוכר על כולן אמר רבן
המדה: שהוא קל. ואינו נכנס כל
ד)
סלע שנפסלה התקינו שיהא שוקל
י)
כדתניא לעיל של חנוני ושל
אמר רב פפא דגורמני.
כך במדה ולכך אינו מוחק יפה
יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא
בה אלמא עושין משקל מסלע של
בעל הבית: (ג) ד"ה זו
ששוקלין בהן ברזל שחוק
❖
מדידת קרקע:
ומפסיד המוכר: אשברוע. בויישב"ל:
וזכוכית שחוק: כדרך
מתכת ודוקא משקולת קטנה ששוקלין
אומר אם אומר שמא ילמדו הרמאין ואם לא
שאמרו לענין איסורין.
צדו אחד עב וצדו אחד קצר. מפני
בה כסף וזהב צריך לחפות עור
אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים
כלומר באותן שיעורין
שהקצר נכנס בתוך התבואה ומוחק
עצמן שנתנו חכמים בנפש
לעזי רש"י
שבשחיקה מועטת יבא לידי הפסד
בקיאין במעשה ידינו איבעיא להו אמרה או
ובקנה ומיתנא שלא יבואו
יפה והעב אינו נכנס כל כך ואינו
גדול אבל שאר משקלות גדולות
אשטיי"ן [אישטיי"ן].
לידי איסור אונאה (אם יש
לא אמרה אמר רב שמואל בר רב יצחק אמרה
מוחק יפה ואם צדו אחד עב וצדו
להן) באותו שעור עצמו
ששוקלין בהן נחושת וברזל ועופרת
בדיל.
ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים
פלומב"א. עופרת.
מקבלין טומאה שחשוב
אחד קצר כשהוא קונה ימחוק בעב
1
שאין בא לידי הפסד גדול אא"כ
רשטויר"א.
כלי: מאי קמ"ל תנינא.
ילכו בם ופושעים יכשלו בם ת"ר לא תעשו
וכשהוא מוכר ימחוק בקצר. אלא שניהן
ה)
2
ישחקו יותר מדאי אין צריך לחופן וכן
נמי לענין טומאה כי
מקל שמשתמשים בו
האי שיעורא. החוט של
להוריד את עודף המידה.
עול במשפט במדה במשקל ובמשורה במדה
עבים או שניהן קצרים כפי המנהג:
משמע בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סח.)
בויישב"ל [בוי"ש].
חנוני ושל בעה"ב. החוט.
בבת אחת. בפעם אחת ובמהרה
זו מדידת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות
שלא היו מכסין אלא משקולת קטנה
היינו תלויה באויר טפח
תאשור.
ח
ט
אשקומ"א [אישקומ"א].
שאינו מוחק יפה: מעט מעט. כגון
ומאי קמ"ל ר' מני: קנה
דאמר הכדור והאימום והקמיע
❖
החמה ולאחד בימות הגשמים במשקל שלא
י
ומתנא שלה איצטריכא
קצף.
מוחק רוחב טפח לבד ומגביה את
ומשקולת קטנה מהו [וע"ע תוספות
ליה דלא תני. לענין
יטמין משקלותיו במלח במשורה כשלא ירתיח
המחק וחוזר וכובש את המחק ומוחק
טומאה שיעורייהו וקמ"ל
ב"מ נב: ד"ה שיהא]:
וק"ו ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה
דילפי' להו מאיסורין: בעץ.
ל
מוסף רש"י
שלא יטמין משקלותיו במלח.
טפח. אלא בפעם אחת ובנחת א"נ
בדיל: גיסטרון. מיני מתכות
בלוג הקפידה עליו תורה ק"ו להין וחצי הין
בשתי פעמים כגון מוחק עד חצי
שלא ימדוד לאחד בימות
מעורבין יחד שלועזין
פ"ה מפני שהוא מכביד ואין
החמה כו'. אחין הבאין
ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג
מטל"ו מפני שמתחסרין
המדה ומגביה המחק וחוזר ומוחק
נראה לר"ת דמשמע דבמוכר איירי
לחלוק את השדה, לא ימדוד
אגב משמושן: מפני
ורביעית וחצי תומן ועוכלא אמר רב יהודה
חצי המדה השני: על כולן. על כל
המודד לאחד בימות החמה
(א)
שהוא מיקל. והוי פסידא
דומיא דבמשורה שלא ירתיח ומפרש
ולאחד בימות הגשמים באותו
דמוכר: שמכביד. והוי
מיני עוולות הללו: (ילמדו) שמא יאמרו
אמר רב אסור לאדם שישהה מדה חסרה או
מ
רבינו תם לפי שהמלח מיקל המשקלות
החבל, מפני שהחבל לח בימות
פסידא דלוקח: אשכרוע.
כו'. ומתוך כך יבאו לרמות יותר:
יתרה בתוך ביתו ואפילו היא עביט של מימי
הגשמים ומתפשט כל צרכו,
לועזין בוס"ו: צדו אחד
ושואב כדאמרינן בירושלמי דמלח
ובימות החמה מתוך יובשו
עב. למחוק בו כשמוכר:
וקבעי גמרא אמרה. רבן יוחנן לבסוף
שואב את המשקלות:
רגלים אמר רב פפא לא אמרן אלא באתרא דלא
נ
הוא נגמד וכויץ (ב"מ סא:).
שמוחק. הרבה בדוחק:
או לא אמרה דמעיקרא הוה מספקא
ובמשורה שלא ירתיח. וא"ת
במשורה. מדת הלח היא,
בבת אחת. במשיכה אחת:
חתימי אבל באתרא דחתימי אי לא חזי חתימה
שלא ירתיח. אשקומ"א
ליה אם יאמר או לא ולבסוף מי
רע למוכר. שאין מוחק
פשיטא דגזל גמור
לא שקיל ובאתרא דלא חתימי נמי לא אמרן
בלע"ז, שממלא את המדה
כל הצורך מעט מעט:
איפשיט ליה: דרכי ה'. דברי תורה:
כשמוציא את היין ולאחר זמן
רע ללוקח. א) שמדקדק
הוא תיפוק ליה משום לא תגזול ד וי"ל
❖
אלא דלא מהנדסי אבל מהנדסי לית לן בה
ו)
וצדיקים ילכו בם. יזהרו בם שלא
נמצאת חסרה (שם).
הרבה: שלא ימוד לאחד.
דאתא קרא להתחייב משעת הרתחה
בחבל קרקע חלקו: בימות
ולא היא זימנין דמיקרי בין השמשות ומיקרי
לרמות הבריות: יכשלו בם. ילמדו
החמה. שהחבל יבש ונכווץ
ואע"פ שעדיין לא מדד וכי האי גוונא
לרמות: זו מדת קרקע.
ושקיל תניא נמי הכי לא ישהה אדם מדה
שהרי מדת
(ג)
ומתקצר לא ימדוד לחבירו
מוסף תוספות
אמרינן בריש איזהו נשך (ב"מ דף סא:)
באותו חבל עצמו בימות
כלי כתב לקמיה דהיינו משורה
חסרה או יתרה בתוך ביתו ואפי' היא עביט של
דלאו דכתיב במשקלות ל"ל לטומן
א. שהנפש
והקנה
הגשמים מפני שהקרקע
כדכתיב ומים במשורה תשתה (יחזקאל
והמתנא אינן כלי קיבול
מלוחלחת מתפשט החבל
מימי רגלים סאבל עושה הוא סאה תרקב וחצי
משקלותיו במלח האי גזילה מעלייתא
אלא הן ידות לכפות
והוי חלק של זה יתר משל
ד): שלא ימדוד. לשני לקוחות שלקחו
תרקב וקב וחצי קב ורובע ותומן וחצי תומן
היא לעבור עליו משעת עשייה:
המאזנים ומכניסות טומאה
חבירו אלא לשניהן מודד
קרקע בשותפות או לאחד משני אחין
לכפות אם נגע בהן השרף
בימות החמה או בימות
ועוכלא
במקדש
שחלקו: לאחד בימות החמה. ולאחר
אע"פ שלא נגע בכפות וכו'.
הגשמים: שלא יטמין
תוס' רי"ד. ב. פירוש התם
משקלותיו במלח. מפני
באותו חבל עצמו בימות הגשמים שבימות החמה החבל יבש וקצר יותר מבימות הגשמים. ורבינו
חננאל פירש בימות הגשמים הקרקע
בכלים לא מפרש אלא
שנעשין כבדין: ובמשורה.
כווץ ובימות החמה הקרקע מתבקע בפתיחיו ומוסיף במדתו: במלח. שמכבידן: שלא ירתיח. שלא ישפוך המוכר את היין בחוזק
שיעור החוט שהוא תליית
זו מדת הלח: שלא ירתיח.
הנפש אבל שיעור להקנה
כלומר שלא ישפוך לו
ומגביה לתוך משורתו של לוקח מפני שעולה הקצף אשקומ"א בלע"ז ונראה כמלא: ומה משורה שהיא. קטנה כל כך שלשים וששה
והמתנא לא תני התם. שם.
כדי שיעלה חלאת הקצף
יש בהן בלוג הקפידה תורה ברתיחה שלה שהיא פחותה ממאה בלוג קל וחומר ברתיחת כלי גדול כגון הין או אפי' חצי הין או אפי'
ג. שלא ישחקו. תוס' ב"מ
למעלה לפי שנראית המדה
נב: ד. נ"א: אי דליכא שוה
כמו מלאה: שהיא אחד
שלישית ההין כו': וחצי תומן ועוכלא גרסינן בתוספתא [פ"ה ה"ד]: תומן. שמינית הקב חצי לוג: עוכלא. לקמן [צ.] מפרש: שישהה.
פרוטה מאי איסורא איכא
מל' וששה בלוג. שכך
דזימנין דאתי למדוד ומיהו קרא לא אזהר גדולה וקטנה אלא כשיתקנה לו על מנת למוד בהן דאי לא תימא הכי מאי אצטריך ליה
ואי דאיכא שו"פ פשיטא,
שיערו חכמים: ואפי' היא.
שהוא גזל גמור, ועוד מה
שעשאה אותה עביט של
למימר: ואפילו היא עביט. דאיכא למיחש פעמים שרוחצו ומעביר טינופו ומודד בו הלכך אין לו תקנה אלא שבירה: דלא חתימי.
שייך למימר הכי (ומה
מימי רגלים. משום שמא
שאין ממונה של מלך עושה חותם במדות הלכך אסור דאתי לרמויי: לא שקיל. לוקח ומותר לשהות: מהנדסי. הולכין ובאין ממונים
משורה וכו') מה לי מדה
אינו מוצא אחרת ויקחנה:
גדולה מה לי מדה קטנה
לא אמרן. דאסור: אלא
של מלך לבדוק את המדות. כמו זימנין דמהנדסי בהדי הדדי באלו טריפות (חולין דף מג.) ח): דמתרמי בין השמשות. שהכל טרודין ואין
כיון שהוא גוזלו שו"פ.
באתרא דלא חתימי. המדות
❖
רואהו. א"נ הלוקח עצמו מתוך טורדו אינו נותן אל לבו ומיקרי ושקיל והלכך יבא המוכר לרמות בו: וחצי סאה לא גרסי'. דהיינו
שיטמ"ק בשם תוס' הרא"ש.
כעין ששורפין אותן כולן
תרקב תרי וקב היינו ג' קבין: וחצי תרקב. קב ומחצה: וקב. דלא אתי למיטעי בחצי תרקב כדלקמיה [צ.] דבתילתא לא טעו אינשי:
בברזל אחד ומסמנין אותן:
אלא דלא מהנדזי. שאין
וחצי רובע. היינו שמינית הקב חצי לוג: תומן. איכא למימר היינו שמינית הלוג דלקמן [שם] ועוכלא לקמיה מפרש אחד ט) מחמשה
בני אדם ממונין שחוקרין
פי' רשב"ם העקרי
ברובע. וקשיא לי דא"כ כמו שכתוב בספרים שלנו מאי האי דקפריך לקמן תומן ועוכלא לא ליעבד ומשום דטעו אינשי בריבעא
ומחפשין על כל מי שמעוול
[שם]
דיגרומני. נפחים שמוכרין
ב) מי זה ומענישין אותן:
קפריך לה והאי לאו קושיא היא שהרי התומן גדול מן העוכלא יותר מכפלים אם שמינית הקב הוא ואם שמינית הלוג הוא היינו
חתיכות גדולות של מתכות
אפי' באתרא דמהנדזי.
עוכלא ועוד אם שמינית הקב הוא היינו חצי רובע. אלא הכי גרסינן בתוספתא [פ"ה ה"ד] ובפירושי רבינו חננאל קב וחצי קב ורובע ותומן וחצי
ושוקלין מאה ליטרות ביחד:
שמזריזין לעיין: לא ישהה.
כדרך שאמרו. הני שיעורין
דזימנין דמתרמי ערב שבת
תומן ועוכלא וכמה היא עוכלא אחד מה' ברובע. ופירושה קב ד' לוגין ולוג ו' ביצים נמצא הקב כ"ד ביצים וחצי קב שני לוגין ורובע
המאזנים: לענין איסורין.
בין השמשות שהממונין
היינו לוג ו' ביצים כל רובע רובע הקב וכל רביעית שבגמרא רביעית
הלוג וכן תומן שמינית הקב דהיינו חצי רובע. וחצי רובע לא גרס
שאסור לשקול בהן: כך
בבתיהן ואין מחפשין
אמרו לענין טומאתן. דאינן
ומיקרי ושקיל האי באותה
ליה
מקבלין טומאה אא"כ
מדה: אבל עושה. מדות
עשויין כענין הזה דכיון דאסור לשקול בהן אינן כלי וכשבורין דמיין: חוט מאזנים. הוא החוט שתלויין בו המאזנים כדקתני לעיל
גדולות וקטנות כגון מדות סאה ותרקב. תרי וקב ג' קבין דהיינו חצי סאה וחצי תרקב וחצי רובע היינו
[ע"א]: של חנווני ושל בעה"ב תלויה באויר טפח. ולענין טומאה נשנית במס' כלים בפ' כ"ט: קנה ומיתנא שלה איצטריכא ליה.
רובע הקב שיהא לוג
דהיינו ליטרא וחצי רובע היינו חצי ליטרא: ותומן. ב'
אונקיות אחת
מי' ברובע:
לאשמועינן דכי היכי דהכא קתני איני יודע לגבי טומאה נמי איני יודע והוי טמא מספק ושארא כמו שמפרש השיעורים בברייתא
דלא תנן במס' כלים:
א) אולי צ"ל שמוחק הרבה.
ב) נראה דצ"ל על כל מי שמעוול ועושה כמו זה ומענישין אותן.