המוכר את
הספינה פרק
חמישי בבא בתרא צ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במקדש
נמי לגזור. אע"פ שהיו צריכין למדוד שלישית ההין
ליה בהדייהו דהיינו תומן אבל שמינית לשון נקבה היינו שמינית
קמא א ב מיי' פ"ז מהל'
א) [שבת כ. וש"נ], ב) מנחות
עז., ג) [מנחות שם ב"מ מ:],
גניבה הל' ז סמג
הלוג והיינו דקתני לקמיה גבי לוג רביעית ושמינית אבל הכא גבי
לאיל ורביעית לכבש יכולין היו למדוד בלוגין לחצי
ד) קדושין מב: ב"מ נו:
לאוין קנב טוש"ע ח"מ סי'
קב גרס רובע ותומן והתומן חצי לוג ג' ביצים וחצי תומן ביצה
הין ששה לוגין לשלישית ההין ארבעה לוגין לרביעית שלשה לוגין: רלא סעיף ד:
מנחות סט. עז., ה) [בקדושין
והשקל עשרים גרה. תימה והא כ"ד גרה הוי דגרה הוי מעה
קמב ג מיי' שם הל' ז.
איתא רבה], ו) [ב"מ מ:
ומחצה: ועוכלא אחד מחמשה ברובע.
הקב כלומר אחד מה' בלוג
קמג ד מיי' פ"ח מהל'
מנחות עז.], ז) [מנחות שם
❖
היינו ביצה וחומש ביצה שהלוג ו'
כתרגומו עשרים גרה עשרין מעין גניבה הל' יז סמג
בכורות ה.],
ביצים וכן פירש רבינו חננאל ועיקר.
(שמות ל) ואמרי' (קדושין יא: יב.) דסלע
עשין עב טוש"ע ח"מ סי'
ועוכלא וכמה היא
עוכלא אחד מחמשה
רלא סעיף טו:
והשתא לא עדיף חצי תומן על עוכלא
ד' דינרים ושש מעה כסף דינר הוי
ברביע ובמדת הלח הוא עושה הין וחצי
קמד ה מיי' פי"ד מהל'
א
הגהות הב"ח
כי אם חומש שחצי תומן ביצה ומחצה
כ"ד ואומרר"ת דבימיחכמיםהוסיפו
מכירה הל' א סמג
א
הין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי
(א) תוס' ד"ה והשקל וכו'
לאוין קע טוש"ע שם סעיף
שהן ז' חומשין וחצי חומש דהיינו ה'
שתות על הסלע דמעיקרא לא היה
כפלים של חול אלא איירי
לוג ורביעית ושמינית ואחד משמונה
כ:
❖
חומשין וה' חצאי חומש והעוכלא היא
רק עשרים גרה והוסיפו עליו ד' גרה
קמה ו מיי' שם פט"ו
ב
בשקלים שהיו קודם:
בשמינית וזהו קורטוב ולעביד נמי קביים
הלכה א ב ועיין
ביצה וחומש ביצה דהיינו ו' חומשין
ולר"י נראה דיחזקאל הוסיף ד' גרה
בהשגות סמג שם טוש"ע
ב אתי לאיחלופי בתרקב אלמא טעו אינשי
❖
שהן ד' חומשין וד' חצאי חומש
על הסלע ולעולם המנה של חול כ"ה
ח"מ סי' רלב סעיף א:
מוסף רש"י
תילתא אי הכי קב נמי לא ליעביד דאתי
נמצא חצי תומן יתר על עוכלא חומש
סלעים ושל קודש נ' אלא שבתחלה
כהנים זריזין הן. בקיאין
לאיחלופי בחצי תרקב אלא קביים היינו
וחצי חומש ביצה ואישתכח דלא עדיף
היה השקל עשרים והוסיף עליו ד'
הן בכל, דכתיב בהן (דברים
תורה אור השלם
לג) יורו משפטיך ליעקב
מיניה ריבעא אלא חומשא והכי
גרה וה"ק קרא והשקל שהיה תחלה
טעמא דלא עביד דאתי לאיחלופי בחצי
1 וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה
(שבת קיד:) שכולם היו
פרכינן לקמן חצי תומן ועוכלא לא
עשרים גרה ומאותם שקלים יהיה
תרקב אלמא טעי איניש ריבעא אי הכי חצי
בני תורה וחרדים (שם כ.)
עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה
נעביד דכיון דטעו אינשי בריבעא
לכם המנה עשרים שקלים חמשה
או: דכיון שנכנס לעבודה
וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה
תומן ועוכלא לא ליעביד אמר רב פפא מדות
בידוע שלמדוהו הלכות קודש
וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה יִהְיֶה
כ"ש דטעו בחומשא: הין. י"ב לוג
ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל
❖
(ערובין קד.). אין מוסיפין
יחזקאל מה יב
קטנות בקיאי בהו אינשי שלישית ההין
לָכֶם:
הוא דהיינו נמי תרקב: חצי ההין.
והיינו ששים שקלים בין הכל ולא
על המדות כו'. מדות
רביעית ההין לא ליעביד כיון דהוו במקדש
ומטבע כולהו נפקא מקראי
ג
היינו חצי תרקב: שלישית ההין.
איירי בשקלים שניתוספו שמאותם
דלקמן, אבל השתא הוי ס"ד
מוסף תוספות
לא גזרו בהו רבנן במקדש נמי ליגזור כהנים
לא היה המנה אלא חמשים כפלים של
דהיינו קב. לקמיה מפרש למה התקינו:
א)
דשמואל סברא קאמר להכי
פריך מאי טעמא (מנחות עז.
א. שהשקל של תורה
זריזין הן: אמר שמואל אין מוסיפין על
רביעית ההין. היינו שלשה לוגין. והא
חול (א) כשקלים שהיו קודם שהוסיף
ב)
ד
. והמשתכר. בדברים
וכו' הוא הנקרא סלע
מכת"י)
דלא עביד נמי חצי רביעית ההין
והא דנקט קרא חשבון זה ולא רצה
המדות יותר משתות ולא על המטבע יתר
שיש בהם חיי נפש (ב"מ מ:).
כדמתרגמינן כסף שלשים
מאי טעמא. אין מוסיפין
שקלים כסף תלתין סלעין.
דהיינו לוג ומחצה משום דאתי למיטעי
לכלול ששים שקלים יחד אומר ר"ת
משתות והמשתכר אל ישתכר יותר משתות
ג)ה
על המדות יותר משתות
ר"י מיגש. ב. נ"א:
בחצי קב דיבש דהיינו ב' לוגין ואמרי'
לפי שהיה להן משקלות אחת שליש
(מנחות עז.). משום אפקועי
אין מוסיפין על המדות יותר משתות מ"ט
שהוסיפן על הדינרים,
לקמן דבריבעא טעו אינשי: ולוג.
מנה של קודש ואחת מנה של הדיוט
תרעא. שכשמגדיל המדות
דהשקל הוה עשרים גרה
אילימא משום אפקועי תרעא שתות נמי לא
יותר, מתחיל השער להתייקר
ומתרגמינן עשרים מעה
היינו נמי רובע הקב דלעיל [פט:]: וחצי
ואחת של רביע מנה של קודש כמו
מפני יתרות המדות ומתוך
ויגיע לכל דינר חמש
[אלא משום אונאה דלא ליהוי ביטול מקח
לוג. היינו תומן דיבש: ורביעית.
שתרגם יונתן וסלעים עשרין מעין
שיתחיל להתיקר מעט הולך
מעות, והם הוסיפו שתות
והאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל
ומתיקר הרבה, דמי שאינו
ואמרו שש מעה כסף דינר.
ד)
ה)
ו
היינו חצי תומן דאמרן לעיל [שם] ביצה
תלתות מניא עשרים סלעים מנא
❖
יודע תוספי המדות סבור
תוס' רי"ד.
ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר אלא
ומחצה: ושמינית. היינו חצי ביצה
דכספא כ"ה סלעים רביעית מניא ט"ו
דרעב בא לעולם ומתיקר
יותר ויותר (שם מכת"י).
דלא ליהוי פסידא לתגרא פסידא הוא דלא
ורביע ביצה אבל יבש אין דרכו למדוד
סלעין כולהו שיתין מנא רבא דקודשא
אלא. משום הכי אין מוסיפין
רבינו גרשום
בכלי קטן כל כך אלא נמכר באומד
יהא לכון ולפי' ר"י קשיא דאין התרגום
ליהוי ליה רווחא לא בעי זבן וזבין תגרא
משום אונאה
יותר משתות,
ו)
דלא ליהוי ביטול מקח.
או במשקל אם דבר יקר הוא: וחצי
עוכלא. אונקרא וחצי וקורין
משמע כדבריו שאם יפרש תלתות
איקרי אלא אמר רב חסדא שמואל קרא
ז)
דקי"ל (ב"מ מט:) אונאה
אותו חצי ורדגו והיינו אחד
מניא דהשתא הוי עשרים סלעים
שמינית גרסינן בתוספתא [פ"ה ה"ד]. וזהו
שתות קנה ומחזיר אונאה,
מח' ברובע דבין שלם
אשכח ודרש 1 והשקל עשרים גרה עשרים
שמקודם א"כ כמו כן יפרש מנא
יתר משתות בטל מקח, הכא
קורטוב הנזכר בהרבה מקומו' מ' סאה
לפלגא לא טעו אינשי:
שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה
נמי התגר שמכר את התבואה
ומקשי' וליעבד נמי קביים.
חסר קורטוב שנפל לתוכו קורטוב יין
דכספא של חול של עכשיו הוי עשרים
אם לא ידע שהוסיפו על
אמאי עביד חצי תרקב ולא
וחמשה שקל המנה יהיה לכם
בפ"ב דחולין (דף כו.) ובפ"ק דמכות
וחמש סלעים של קודם לכן וזה אינו
המדות ומכר לו כדי המדה
קביים: ומשני משום דלמ'
הראשונה וזה קיבל במדה
מנה
אתי לאחלופי קביים
(דף ג:): וליעביד נמי קביים. דליהוי
דהוי שלשים של קודם לכן ורש"י פי'
גדולה, הרי נתאנה שתות,
בתרקב: אי הכי. דחיישי'
שלישית הסאה כי היכי דתקון שלישית ההין: ומשני אתי לאחלופי
בפירוש יחזקאל דמנא דכספא כ"ה סלעים מיירי במנה של חול שהיה
ואעפ"כ קנה הלוקח ונותן לו
דטעי בתלתא: קב נמי לא
דמי אונאה ואין המוכר יכול
ליעבד דאתי לאחלופי בחצי
בתרקב. דהוא שלשה קבין וגדול שליש מקביים וימדוד לו מוכר
קודם משמע שרוצה לומר כפי' ר"י שנשתנה מנה של חול וקשיא דלמה
לחזור בו, ותקנו כדי שיהא
תרקב. דשלישית גדול חצי
בקביים תחת תרקב: בחצי תרקב. דהיינו קב וחצי ואינו פחות
ליה למינקט מנה של קודם כיון ששינו אותו דאם לא היו אותן שלשה
ללוקח מה לאכול (מנחות
תרקב מקב דחצי תרקב
עז.). כל דבר שבמדה כו'
היינו קב וחצי. אלא מדה
מקביים שליש אלא רביע ואתי למיטעי: נראה בעיני דה"ג אי הכי
משקלות באותה שעה היה לו לכלול ששים שקלים יחד והר"ר
חוזר. משום דקפיד עליה
דקביים גדולה מחצי תרקב
חצי תומן ועוכלא לא ניעביד. שהחצי תומן אינו גדול אפי' רביע כי
משולם אומר דנקט קרא חשבון זה כנגד ברכת כהנים ביברכך יש
והרי נתאנה במדה (שם) שאין
רביע אלמא טעו אינשי
אם חומש כדפרישית לעיל וכ"ש דאתי למיטעי: בקיאי בהו אינשי.
זה כשאר אונאות דקי"ל פחות
ט"ו ביאר כ' בישא כ"ה ושמא במדרש הוא כך ויש ליתן טעם שלפי
בריבעא: אי הכי. דטעו
משתות מחיל אינש, דהתם
ברביע: תומן ועוכלא לא
שמתוך קטנותו יודעין בהו לשער כמה מחזיק ולא אתי לרמות:
שמתברכין ישראל בנתינת שקלים עשה יחזקאל חשבון זה בשקלים:
אין כל אדם יכול לצמצם
ליעבד. דמשום דאתי
רביעית ההין. פחותה משלישית ההין רביע ואתי למיטעי: כיון
כך
הדמים, אבל טועה במדה
לאיחלופי תומן בעוכלא
טעות הוא ואדעתא דהכי
דתומן גדול מעוכלא רביע
דהוו במקדש. כדאמרן לעיל (דף פו:) שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל עד כאן לכבש דהיינו חצי ושלישית ורביעית ההין:
. דלא
לא עביד (קדושין מב:)
דתימן ב' אונקיות ועוכלא
אין מוסיפין על המדות כו'. אם באו אנשי העיר להוסיף על כל המדות בין גדולות בין קטנות לפי חשבון אחד מכור עד רביעית ולשבר
ליהוי פסידא לתגרא.
אונקא וחצי נמצא דתומן
מפני החמרים שקונה תבואה
גדול מעוכלא רביע:
מדות הראשונות דלא ליתי למיטעי אין מגדילין כי אם שתות יותר שמי שהחזיק ה' ביצים יחזיק עתה ו'. וטעמא מפרש לקמיה: והמשתכר.
בכפרים ומוכר בעיר, שלא
שלישית ההין ורביעית ההין
כגון חנוני הקונה יין ופירות מן הסיטון הרבה ביחד כדי למכור מעט מעט אל ישתכר יותר משתות [וכגון שלא הוקר השער אבל אם
יפסיד, לפי שבני הכפרים
לא ליעבד. משום דאתי
מוכרים לו במדה הראשונה,
לאיחלופי שלישית ברביעית
לקח בשעת הגורן ועכשיו הוקיר ישתכר אפילו כפליים כפי שהשער הולך. ותקנת חכמים היא זו שלא ישתכר יותר]: משום אפקועי
מדה בחמש סלעים, והוא
הואיל דברביע טעי אינש
תרעא. שמביאים תבואה לכאן כשיראו שהוסיפו המדות יוקירו ומשנכנס היוקר מוקירין יותר מכדי תוספת: שתות נמי לא ליעביד.
מוכר בעיר בשש סלעים,
(ורביע פחתו מדה): כהנים
כדאמרינן שלא ישתכר יותר
משום האי טעמא גופיה: אלא. להכי אין מוסיפין יותר משתות משום דאותו מכר דהוי עכשיו אונאה אין שניהם חוזרין כשאין מוסיפין
זריזין הן. ולא אתי
משתות, ומחדש שאין החמר
לאיחלופי במקדש אבל
אלא שתות: ליהוי ביטול מקח. אם נוסיף יתר על שתות ולא נכון לעשות תקנה שיבטלו על ידה המכירות והיכי דמי כגון החמרים
מכיר התוספת של מדה מוכר
בעלמא דאין זריזין לא:
שמביאין תבואה לכאן רגילים ליתן ה' קבין בה' [דינר] וכשהוסיפו המדות שתות והן לא ידעו יתנו כמו כן ה' קבין בה' דינר ונמצא
במדת העיר הגדולה, ואם
אילימא משום דאתי
נוסיף יותר על שתות מפסיד
לאפקועי תרעא. דאי אתי
שנתאנה שתות דו' קבין יש בהני ה' ויחזיר לו פשוט ויהיה המכר קיים אבל אם הוסיפו על החמשה קבין קב וחצי הרי נתאנה יתר
מן הדמים שהוא נתן בה
לאוסופי על המדות יותר
משתות ובטל המקח: והאמר רבא כו'. ואפילו אם יוסיפו על המדות פחות משתות ליהוי ביטול מקח: כל דבר שבמדה. שהוטעה
(מנחות עז. מכת"י). רווחא
משתות קא מפקיע לשערים
לא בעי. דכי מוסיפין שתות
לפי כי המוכר (בכי המוכר)
במדה אפילו פחות מכדי אונאה דהיינו פחות משתות דהוי מחילה בחפץ הנמכר באומד הכא חוזר משום דטעות גמור הוא ושניהן
לא מפסיד ולא משתכר (שם)
שקנה המדה בה' פשיטות
נמי חוזרין אלא משום דפחות מכדי אונאה הוי מחילה לגמרי לא נתכוין רבא אלא לאפוקי ממחילה ומיהו מקח טעות הוי לחזור שניהן
א"כ שאין התגר מרויח כלום
רוצה להרויח עליו השתות
מה תקנה עשו לו (מנחות
כדאמר לעיל המשתכר אל
דהא לרבא לית ליה חזרה במי שנתאנה טפי מן המאנה דפסק רבא בפרק הזהב (ב"מ דף נ.) הלכתא שתות קנה ומחזיר אונאה אבל
זבן וזבין תגרא
שם).
ישתכר יותר משתות
בפחות משתות הוי מחילה וביותר משתות שניהן חוזרין: דלא ליהוי פסידא לתגרא. שבא מעיר אחרת ואמרן דמשתכר שתות ובשלא הוסיפו
איקרי. בתמיה, משל הוא
ועכשיו אם מוסיף על המדה
לאמר לשוטה לקח בדמים
שמגדילין אותה יותר
כי אם שתות והוא לא ידע ומכר כמו שהיה רגיל עד עכשיו לא איבד כי אם שתות שהיה לו להרויח ולא הפסיד מקרן שלו
וחזור ומכור בלא שכר ותיקרי
משתות ויראה שאין המדה
כלום אבל אם הוסיפו יותר משתות אית ליה פסידא מקרן שלו: ומתמה גמרא פסידא הוא דלא ליהוי ליה. כלומר להכי חשו דלא
תגר (ב"מ מ:). קרא אשכח
מלאה מאותה מדה א) שקנה
יפסיד מקרן שלו כלום אבל לריוח שלו לא חשו חכמים אם לא ירויח: זבן וזבין תגרא איקרי. בתמיה. משל הוא וכי לכך קנה
ודרש. דגזירת הכתוב
ה' פשיטי אם ממלאה
היא (מנחות עז.). עשרים
יתייקר מן אותן דמים וקאתי
התבואה רחוק מכאן שיתננה כאן באותן דמים כדי שיקרא תגר ולהרויח אינו חושש הא ודאי אין לך פסידא גדולה מזו שטורח ואוכל
שקלים חמשה ועשרים
לאפקוע שערים ולייקר
ואינו מרויח. והכי הוי להו למימר אין מוסיפין על המדות שתות כי אם פחות משתות כדי שירויח התגר פורתא: קרא אשכח.
שקלים עשרה וחמשה
אותה מכמות שהיו רגילין
שקל. הרי ששים שקלים,
לקנותה קודם לכן: אי הכי
דאמר מוסיפין שתות והלכך מותר להוסיף שתות דלא חייש קרא אתגר אם יטעה בתוספת ולא ירויח ומיהו יותר משתות אין
אותן ששים שקלים יהיה
מאי חזית מיותר משתות.
מוסיפין משום פסידא דתגרא שהרי לא התיר הכתוב [כן נראה הטעם בעיני]: השקל. סלע: עשרים גרה. מעות קטנות שיש
להם המנה, וסלע ארבעה
אפילו שתות נמי לא יוסיף
זוזים הרי ר"מ זוזי דינרים
דמצי למימר הכי נמי משום
מהן ה' בדינר: עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל. שלש חשבונות הללו ביחד המנה יהיה לכם ויש לומר דיש
הוו בהאי מנה, וקי"ל דמנה
אפקועי תרעא: אלא משום
מקומות שהמנה חמשה עשר סלעים ויש עשרים סלעים ויש חמשה ועשרים לכך נאמר שלשת המנים הללו המנה של קודש יהיה לכם:
דאורייתא אינה אלא כ"ה
אונאה. אין עושין יותר על
סלעים שהם ק' זוזים (שם).
שתות דאי הוה מוסיפין
מנה
יותר משתות ונתן לו במדה
ישנה והוא קצץ עמו מדה חדשה הוי ביטול מקח דיותר על שתות בטל מקח ויהיה יכול לחזור בו מי שנתאנה אבל שתות מוסיפין דלא ליהוי בטול מקח אלא מחזיר אונאה: והאמר רבא כל דבר וכו'. אלא מש"ה אין מוסיפין יותר
על שתות: דלא ליהוי ליה פסידא לתגר. והא רווחא לא בעי למיהוה ליה בתמיה. וכי לכך הוא עשוי תגר דיקנה וימכור בלא ריוח: דזבן וזבין תגר איקרי. ואין צריך ריוח אחר: אלא. ודאי בדין הוא שאין מוסיפין אפי' שתות שלם
כדי שירויח בו התגר מקצת משום טרחו. והא דאמר שמואל שתות קרא אשכח ודרשו דעד שתות רשות אבל מפני תקנת חנוני פוחתין. והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל. צרוף שקלים
הללו ביחד תמצא ששים שקלים משקלם. ולכל שקל ושקל ד' דינר הרי למנה מאתן וארבעין דינר וכך היה שיעור מנה של קודש והמנה של חולין אינו כ"א כ"ה שקלים שעולין ק' דינר. ואיכא למישמע מהדין קרא תלת
א) נראה דצ"ל שקנה בעד ה' פשיטי יתייקר מן אותן דמים וכו'.