צ: המוכר
את הספינה פרק
חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כך
קמו א ב מיי' פ"ח מהל' אין מוציאין לסוריא. פי' הקונטרס משום דקסבר כבוש יחיד
מנה מאתן וארבעין הוו. בתמיה וכי הוי המנה ששים שקלים דהיינו
א) [מנחות עז. בכורות ה:],
ב) במס' יבמות עט. בתוס'
גניבה הל' יז סמג
מאתן וארבעין דינר שהשקל ד' דינר והא קי"ל מנה כ"ה סלעים
לא שמיה כבוש ואע"ג דלמאן דאמר שמיה כבוש מצינו שהחמירו
א
ד"ה דונגר גרס דון, ג) [מס'
לאוין קנב ועשין עב טוש"ע
בארץ ישראל יותר מבסוריא כדאמרינן בפ"ק דגיטין (דף ח. ושם)
דהיינו מאה זוזי כדאמרינן (כתובות דף י.) לבתולה מאתים
ד"א פ"ב], ד) [יומא פג. ע"ש
ח"מ סי' רלא סעיף טו:
קמז ג מיי' פי"ד מהל'
רש"י], ה) [תוספתא ע"ז
ולאלמנה מנה: כפול. חמשים שקלים וחמשה שקלים המיותרין
המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ אף על גב דקסבר שמיה
פ"ה], ו) [תוספתא שם ע"ש],
מכירה הל' ו סמג
כבוש כדמוכח התם מכל מקום
הן תוספת שתות שהוסיפו על מנה
ז) [ששית רש"ש], ח) [צ"ל אחר
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
ד"ה והאמר], ט) בס"י מאחר,
נראה לרשב"א כפירוש הקונטרס
של חול חמשה סלעים על כ"ה דהיינו
רלא סעיף כה:
מנה מאתן וארבעין הוו אלא שמע מינה
א)
קמח ד מיי' שם הלכה ה
י) [צ"ל לא יאצור לא יכניס
מדקאמר כשם שאין מוציאין לחוצה
ל' סלעים וכשאתה כופל את של קודש
תלת ש"מ מנה של קדש כפול היה ושמע
וכו'], כ) [צ"ל רבי יוסי אבל
טוש"ע שם סעיף כד:
הוי ששים שקלים: ושמע מינה
קמט ה מיי' שם טוש"ע
לארץ כך אין כו' משמע דסבר דלאו
בסוטה מט: אית' רב יוסף],
מינה מוסיפין על המדות ואין מוסיפין יותר
א
ל) [וע"ע תוס' ב"ק פג. ד"ה
שם ובסעיף כ:
מוסיפין על המדות. ועל המטבעות
שמיה כבוש מדמשווה אותה לחוצה
❖
קנ ו מיי' שם הל' ה טוש"ע
משתות ושמע מינה ב שתותא מלבר רב פפא
לשון],
לארץ וטעמא דלא שמיה כבוש כדיליף
וליכא איסורא משום רווחא דתגר
שם סעיף כד:
בר שמואל תקין כיילא בר תלתא קפיזי אמרו
קנא ז מיי' שם הל' ו:
בספרי בסוף פרשת והיה עקב כל
דלא מרויח מידי דאקראי בעלמא
קנב ח מיי' שם וסמג שם
תורה אור השלם
ליה והא אמר שמואל אין מוסיפין על המדות
מקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו'
הוא שלא ישמע התגר ובמידי דלא
ב
טוש"ע שם סעיף כד:
יותר משתות אמר להו אנא כיילא חדתא
קנג ט י מיי' שם הל' ח
1 לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ
שכיח לא חשו שהרי הכל ידעו
ויליף התם דדוקא מה שיכבשו בחוצה
❖ ג
טוש"ע שם סעיף כו:
וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת
תקיני שדריה לפומבדיתא ולא קבלוה
שהוסיפו שתות ולא יבאו לטעות
לארץ אחר שיכבשו כל ארץ ישראל
וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה
שדריה לפאפוניא וקבלוה וקרו ליה רוז
ומיהו אין מוסיפין יותר משתות
לכם יהיה ודוד לא עשה על פי ב"ד
וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת
ב)
מֹאזְנֵי מִרְמָה: עמוס ח ה
רבינו גרשום
דאיכא פסידא דתגר והכתוב לא
אלא מדעתו וכבש ארם נהרים וארם
פפא (סימן אוצרי פירות אין אוצרין ואין
2 נִשְׁבַּע יְיָ בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם
התיר. והאי ואין מוסיפין פי' בעלמא
צובה עד שלא כבש כל ארץ ישראל
ש"מ דמנה של קדש יש
אֶשְׁכַּח
לָנֶצַח
כָּל
מוציאין ואין משתכרין פעמים בביצים מתריעין
❖
בו כפלים משל חולין.
עמוס ח ז
מַעֲשֵׂיהֶם:
ואינו מחשבון שמע מינה תלת אלא
ולכך קרי ליה כבוש יחיד לפי שמדעתו
ולא מוציאין) תנו רבנן ג) ג אוצרי פירות ומלוי
והואיל דאמרת דכפול
לסוריא.
פירוש הוא דאע"ג דש"מ דמוסיפין
עשה:
סוריא היא
הוא נמצא שאותן מ' הן
ברבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים עליהן
יותר מן הכפילה. וש"מ
גליון הש"ס
אסור להוסיף יותר משתות כדמפרש
ארם צובה וארם נהרים ועל שם
דאותן ארבעין היינו תוספת
הכתוב אומר 1 לאמר מתי יעבור החדש
לקמיה דהאי תוספת שתותא מלבר
סוריא קרי ללשון ארמי סורסי
תוס' ד"ה לסוריא כו' או
שהוסיפו על המנה מ' היינו
ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין
לשון סורסי. בפנינו הגירסא
שתות על מאתן שלכל
הוא על חמשה שקלים הוסיפו שש ז)
כדאמרינן (בראשית רבה פ' עה) אל
❖
שם פרסי:
חמשים הוסיף עשר דהיינו
איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה
תהי לשון סורסי קל בעיניך שהרי
מעלמא כגון על נ' שקלים דהיינו ה'
שתות היינו מ' למאתן.
וכתיב נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח
בתורה ובנביאים ובכתובים חלק לו
פעמים עשרה הוסיפו עוד עשרה
וש"מ דשתות דמוסיפין
2
מלבר ולא מלגיו. דעל
הגהות הב"ח
כבוד בתורה דכתיב יגר שהדותא
והיו ששים אבל שתותא מלגיו זהו
לנצח כל מעשיהם אוצרי פירות כגון מאן
חמשים מוסיפין י' ולא
(א) רשב"ם ד"ה ושמע מינה
ובנביאים דכתיב כדנה תאמרון להון
שתחלוק את החמשים בששה חלקים
שתות החמשים. שאינו
אמר ר' יוחנן כגון שבתי אצר פירות אבוה
ד)
וכו' שמנה שקלים ודינר
עולה אלא לח' דינר וב'
ובכתובים דניאל ועזרא אלמא סורסי
ומגיע לכל חלק שמנה שקלים ודינר (א)
דשמואל מזבין להו לפירי בתרעא חרפא
ושליש דינר הוסיף אחד
שתות דינר: תקין כיילא בר
היינו ארמי דלבן מארם נהרים היה
הוסיף אחד מששה חלקים שבתוך
וכו': (ב) בא"ד ודינר
ג' קפיזי. שהיתה מחזקת
כתרעא חרפא שמואל בריה משהי לפירי
ושליש דינר הס"ד:
ג' רביעיות דהיינו ג'
ודניאל נמי לשון ארמי הוא כדכתיב
הנ' על החמשים והוי נ"ח סלעים
(ג) ד"ה רוז פפא לשון מדה.
לוג: והאמר שמואל אין
ומזבין להו בתרעא אפלא כתרעא חרפא
(ב) וש"מ שתותא מלבר.
וידברו הכשדים למלך ארמית וא"ת
ודינר :
מוסיפין
נ"ב וביבמות דף ע"ט ע"א
מוסיפין על המדות יותר
שלחו מתם טבא דאבא מדברא מ"ט תרעא
בתוס' ד"ה דונגר משמע
משתות. ומר תקין דלא
דבסוף מרובה (ב"ק דף פג.) תניא
וכל שכן פחות ובלבד שישברו מדות
דלפירוש זה יש לגרוס דון
כהלכתא שלישית משום
דרווח רווח אמר רב ד עושה אדם את קבו
בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא או
הראשונות אבל טפי אין מוסיפין משום
פפא ע"ש שוב מצאתי לקמן
דאמרי' לעיל אבל הוא
אוצר תניא נמי הכי אין אוצרין פירות
דף קכ"ב ע"א דכאן נכון ושם
פסידא דתגר: כיילא. מדה: תלתא
עושה סאה וכו'. וחצי
לשון הקודש או לשון יונית ואמר כ) רב
ה) ה
❖
ביבמות הוא טעות:
קב ב' רביעיות ונמצא
קפיזי. ט' לוגין דקפיזא הוא קב חסר
דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנין
יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או
שמוסיף השליש על המדה
לשון הקודש $או לשון סורסי משמע
לוג דהיינו ג' לוגין כדאמר במסכת
מכדרכה: אמר להו. אנא
וסלתות אבל תבלין כמון ופלפלין מותר
לא אתינא לסתורי מלתא
מוסף רש"י
דלשון סורסי לחוד ולשון ארמי לחוד
שבת (דף קג.) דחק קפיזא בקבא:
במה דברים אמורים בלוקח מן השוק אבל
דשמואל כלל דלאו משום
ו
ח)יתר משתות. וזה נוסף על חצי תרקב
ואומר ר"ת דלשון אחד הוא אלא
מנה מאתן וארבעין הוו.
תוספת עבידנא אלא כיילא
במכניס משלו מותר ומותר לאדם לאצור
ז
דהא ס' סלעין חשיב בקרא
חדתא מתקינא שמחזקת
שמתחלק לכמה ענינים כעין לעז
שליש דחצי תרקב היינו קב וחצי שהן
והסלע ארבע זוזים נמצא
פירות בארץ ישראל ג' שנים ערב שביעית
כך: רוז פפא. כלומר א)
שמשתנה בכמה מדינות ותדע
ו' לוגין. ואית דמפרשי קפיזא לוג תלתא
ד
מאתן וארבעים הוי, והאי
מדת רב פפא שחישב
ושביעית ומוצאי שביעית ובשני בצורת אפי'
ח
קרא גבי מנה של קודש קאי
ברזי לבו. ואיכא דאמרי
דאונקלוס תירגם עד הגל סהיד
קפיזי ג' לוגין דהוה ליה תוספת שליש
ביחזקאל (מנחות עז. מכת"י).
למדה היו קורין בלישנהון
קב חרובין לא יאצור מפני שמכניס מארה
דגורא ולבן קרא לו יגר שהדותא ל):
על חצי קב דלעיל דהיינו שני לוגין:
מנה של קדש כפול
רוז: אוצרי פירות. כדי
חד בשערים אמר ליה רבי יוסי בר' חנינא
היה. דהוי ליה מאתן והנך
למוכרן ביוקר לאחר זמן:
והאמר שמואל כו'. ה"נ הוה
ארבעים דטפי על מאתים
ומפקיעי שערים. שמוסיפין
לפוגא שמעיה פוק אצר לי פירי שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי
מצי לאקשויי והא אתי למיטעי בקב
תוספת הוא דהוסיפו שתות,
על השער: שבתי אוצר
שהוא יתר רביע וללישנא קמא נמי
דארבעים הוי שתות של
פירות. זה היתה אומנתו:
שביעית ת"ר אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות
ו)ט
מאתים (שם וכעי"ז בכורות
הוה מזבין פירא בתרעא
הא אתי למיטעי בתרקב דהוי י"ב
שמנים וסלתות ר' יהודה בן בתירא מתיר ביין מפני שממעט את התיפלה וכשם
ה:). מוסיפין על המדות.
חרפא כחרפא. שהיה מוכר
לוגין וטעי איניש בריבעא אלא משום
דהיינו מ' למאתים של קודש,
תבואתו בימות הקציר
שאין מוציאין מארץ לחו"ל כך אין מוציאין מארץ ישראל לסוריא ורבי מתיר
י
דכוותיה למאה של חול כ'
באותו שער שהיה הולך
דאמר שמואל בהדיא קפריך מינה
מהיפרכיא
. ושמע מינה
בתחלה ולא היה מאצרו:
(מנחות עז.)
אבל ההיא פירכא מכללא דברייתא
שתותא מלבר. שלחמש
ושמואל היה מאצרן ומזבין
מוסיפין הששי, דאי הוי שתות
להו בתרעא אפלא כחרפא.
שמעינן לה: אנא כיילא חדתא מתקנינא. שאין בעיר הזאת מדה אחרת דליהוי תוספת ולא יבא לידי הפסד תגר וגם לא לטעות בריבעא
מלגיו לא היה צריך להוסיף
שהיה מוכרו בסוף שנה
שאין בעיר הזאת לא חצי תרקב דליהוי מוסף עליו שליש ולא תרקב דליהוי פחות רביע דליתי למיטעי (כן נראה בעיני): ולא קבלוה.
ארבעים על מאתים (שם)
והיה מוכר בשער של אפלא
שעל ה' פעמים ארבעים
בזול כחרפא כמו שהיה
אע"פ שאין בעיר הזאת תרקב וחצי תרקב: רוז פפא. (ג) לשון מדה הוא באותו המלכות. ואית דגרס רז פפא כלומר עצת רב פפא
הביאו מבחוץ ארבעים פעם
נמכר בשעת לקיטה: שלחו
ולא נהירא דאינו לשון גמרא: אוצרי פירות. שקונין בשוק לאצרם למכור ביוקר וגורמין שמתייקר השער ואיכא הפסד עניים. ונראה לי
ששית, ולא אמרינן שיחלוקו
ליה דאבא טבא מברא.
המאתים לשש חלקים, דהוי
דבעיר שרובה ישראל מיירי: מפקיעי שערים. מוסיפין על השער: מתי יעבור החדש ונשבירה שבר. כלומר נמכור ביוקר לסוף
כלומר יותר חסידות היה
לכל חלק שלש ושלשים זוזים
עושה אבוה דשמואל שהיה
חדש אחר ימות הגורן והיינו מפקיעי שערים דלחדש לא מיקרי אוצרי פירות: והשבת ונפתחה בר. כלומר מתי תגיע שנת השמטה
ושליש, ומאותן חלקים נוסיף
מוכרן בחרפא כחרפא
ונפתחה אוצרות בר והיינו אוצרי פירות: להקטין. היינו מקטיני איפה: להגדיל שקל. נ"ל דהיינו מלוה ברבית שמגדיל שקלו ע"י הלואת
את השתות על המנה, דהוה
משמואל בריה דהוה מאצר
ליה שתות מלגאו, ומההוא
ומזבן להו באפלא כחרפא:
רבית דאי משום להגדיל שקל ממש ממקטיני איפה שמעת לה וממאזני מרמה שמעת נמי אונאת משקלות: וכתיב. בתריה נשבע ה' בגאון
קרא נפקא מדות ומטבע,
מ"ט. משום דתרעא כיון
יעקב וגו': כגון שבתי אוצר פירי. כדי למכור לעניים ביוקר אבל כגון דאצר פירי בשעת הזול ומוכרן בזול לעניים בשעת היוקר כדלקמן
דמנה הוי משקל וסלע הוי
דרוח רוח. דאע"ג דשמואל
מטבע (שם מכת"י). שבתי
מקיל השער ונותן עכשיו
אע"פ שגורם יוקר השער מותר: בתרעא חרפא. בשער המוקדם דהיינו בשעת הגורן: כי חרפא. בזול כדי שימכרו גם הכל ויזדלזל השער
אצר פירות. להפקיע שערים
בזול אינו כלום שאחרים
❖
כל השנה: שמואל. ט) מאצר הוא לפירי של שדותיו ומזבין להו בתרעא אפלא בעת היוקר כדתרעא חרפא בשעת הזול. ומיהו מן השוק לא
(יומא פג.).
אינן מרויחין השער כמותו
ולכך עושה אביו יפה
הוה מאצר בשעת הגורן דמ"מ מוקיר השער קצת ויצא שכרו בהפסדו כן נראה בעיני ומיהו איסור ממש ליכא: טבא דאבא מדברא. טובים
ממנו שכשמכר בתחלה
מעשה האב ממעשה הבן שהאב גורם מתחלה שלא יוקר השער דכיון דרווח והוזל השער רווח עוד כל השנה אבל משהוקר השער אינו יכול
אביו בזול פתחו האחרים
מוסף תוספות
ב) השער אחרפא בזול.
להזדלזל מהרה: את קבו. מה שמלקט משדותיו ולישנא מעליא נקט כלומר אותו מעט שנתן לו הקב"ה ואין איסור אלא שלא יקח מן השוק ע"מ
א. כיבוש יחיד דדוד
אבל הבן אע"פ שמרויח
לאצור ומיהו לפרנסת ביתו יכול לקנות אם אין לו משדותיו: י) ולא יכניס משלו. ומיהו ישייר לעצמו כדי הוצאתו לשנה: לאצור פירות.
שלא היו כל ישראל ביחד
הוא השער אחרים לא
ג' שנים לקנות בששית לצורך ששית ושביעית ושמינית למכור לעולם פן ימותו בשביעית ובשמינית ברעב דהא מפירות שמינית לא
וכו', [ו]לא כבש אלא
מרווחי: עושה אדם את
לצורכו. רש"י גיטין ח:
קבו אוצר. כלומר מה
אכלי עד סוף השנה: לפוגא פוק אצר כו'. ובארץ ישראל היה וסבירא ליה קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא וכמאן
ב. שכל מה שהיו
שכונס משדהו רשאי לאצר
דאמר במגילה (דף י.) שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית: מפני שממעט כו'. דנכנס יין יצא סוד: לסוריא. דכבוש יחיד לא שמיה כבוש:
כובשים מחו"ל היה קדוש
אבל מה שלקח מן השוק
ואפי' יחיד. תוס' גיטין ח.
לא: תניא נמי הכי. דאין
מהיפרכיא ג. שלא תהא ארץ ישראל
אוצרין בלוקח מן השוק:
טמאה בגילולים ואתם חוזרים ומכבשים חו"ל. תוס' הרא"ש גיטין ח: ד. שמדברים אותו לשון צח במדינה אחת יותר מבאחרת.
מוצאי שביעית. עד דחצדי וזרעי ורשאי להשתכר בשער: מפני שממעט את התיפלה. דע"י שכרות אתיא
תוס' ב"ק פג.
ג) אתיפלות לשון: סוריא. משום דכיבוש יחיד היא שדוד כיבשה ולאו שמיה כיבוש: ורבי
א) וכ"ה בערוך ערך רז. ב) צ"ל פתחו האחרים ג"כ למכור בתרעא חרפא בזול. ג) צ"ל דע"י שכרות אתי לידי תיפלות.