המוכר את הספינה
פרק חמישי בבא בתרא צא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חד
אמר על חד תרי. וא"ת מאי איריא ביצים
מהיפרכיא. אחרונה של א"י להיפרכיא ראשונה של סוריא
דכיון
אפי' שאר דברים
קנד א מיי' פי"ד מהל'
א) [תוספתא ע"ז פ"ה],
ב) [תוספתא שם],
מכירה הלכה ח ועיין
דסמוכים כל כך מותרין: אין משתכרין. לקנות יין ושמן וסלתות
נמי כדאמרי' (לעיל דף צ.) המשתכר אל ישתכר יותר משתות
ג) [בתוספת' לית' בן יוחאי],
במ"מ סמג עשין עב טוש"ע
מבעה"ב למכור בשוק אלא בעה"ב עצמו ימכור לצריכין כמו שימכור
ותירץ ריב"ם דמיירי אפי' טרח דהיכא דאיכא טירחא יכול להשתכר
ד) עי' רש"א שמוחק שנאמר],
ח"מ סי' רלא סעיף כו:
קנה ב ג מיי' שם הל' ד
ה) גי' הערוך מנוביתיה
לחנוני ומיהו לקנות חטין ולעשות פת
מותר דכיון דאיכא טירחא
יותר משתות כדאמרי' בהמפקיד (ב"מ דף מ:) איכא טירחא ודמי
בתיבה אחת ופי' המזומנת
טוש"ע שם סעיף כג:
שרי אבל למכור הדבר בעין כמו
ברזנייתא ולרשב"א נראה דהכא מיירי
קנו ד ה ו מיי' שם הל' ג
לביתו וי"א מקוננת, ו) נ"א
יצחק, ז) [קדושין ע:],
שקונה אותה מבעה"ב אסור דהא
אפי' בביצים שאינו לוקח מן השוק
טוש"ע שם סעיף כב:
מהיפרכיא להיפרכיא ת"ר אין משתכרים
א
א) ב
קנז ז ח ט מיי' פ"ב מהל'
ח) נ"א נשיק, ט) [גי' ערוך
❖
בעה"ב נמי מצי מזבין ליה בלא טורח:
אלא מתרנגולת שבביתו דכי האי
בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש
כרדו],
תענית הל' יד טוש"ע
סבר ליה כר"י בן בתירא. הלואי
גוונא בשאר דברים שרי:
א"ח סי' תקעו סעיף י:
כגון יינות שמנים וסלתות אמרו עליו על ר'
קנח י כ ל מ מיי' פ"ה
אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח מהל' מלכים הלכה ט
שיוקיר ולא יקנו ממנו: פעמים.
אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ושמן
תורה אור השלם
❖
כו'. תימה אם אינו מוצא סמג לאוין רב:
לקמיה מפרש: בביצים. נ"ל משום
ביין סבר לה כר"י בשמן באתריה דר' אלעזר ליקח אפי' אלף סאה בסלע מה יעשה
1 וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד
דביצים אין בהם חיי נפש כל כך
בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם וַיְהִי
בן עזריה גשכיח מישחא ת"ר ד אין משתכרין
וגם טורח מרובה וריוח מועט הוא
כיון שאינו מוצא ליקח א:
כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל
רבינו גרשום (המשך)
פעמים בביצים אמר מרי בר מרי פליגי בה
לעני המחזר בעיירות לקנות ביצים
הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה
הדרן עלך המוכר את הספינה
סאה בסלע. דיוקר גדול
הֲזֹאת נָע¢ מִי: רות א יט
רב ושמואל חד אמר על חד תרי וחד אמר
ולכך התירו לו להשתכר יותר משתות:
ה
ו
2 וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים
הוא לא יצא: מה עלתה
על חד תרי. מה שלקח בדינר לא
לה שאין בידה כלום:
תגר לתגרא ת"ר ז מתריעין על פרקמטיא (א) ואפי' בשבת א"ר יוחנן ח כגון כלי
וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח
קיימא מנו בייתיה. איכא
הַחוּצָה וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת
ימכור בשני דינרים: תגר לתגרא.
פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל אמר רב יוסף והוא דזל וקם עשרה
דאמרי מי שיתמנה במקומו
ט
הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ
אלא תגר ראשון ימכור לצריכין אבל
בביתו ומשל הוא. כלומר
וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע
❖
בשיתא ת"ר אין יוצאין מארץ לחו"ל אא"כ עמדו סאתים בסלע $ א"ר שמעון
ב)י
עד שלא מתה אשתו
שופטים יב ט
שָׁנִים:
לא לתגר אחר דיש כאן ריוח שתי
של בועז היתה רות
אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח כ אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' עמדה סאה
פעמים לתגר ראשון ולתגר שני
מזומנת שקמה תחתיה:
בסלע לא יצא וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור
ואמר המור"ה מנו בייתיה.
ג)
ל
גליון הש"ס
ומוקירין יותר מדאי אבל בשאר
היינו מקוננות שמקוננת
היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ
דברים מותר שאם יוקיר זה ימצא
מ
גמרא אמר ר"ש. בכ"מ הל'
לה ויושבת במקומה: ב)
מלכים היה הגירסא אמר
שעשה לל' בניו ול' בנות.
שנאמר ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי מאי הזאת נעמי א"ר
אחרים שימכרו בזול: מתריעין.
ד)
1
רשב"א. וכן משמע לכאורה
שהי' לו. ששים משתאות
בתפלה: על פרקמטיא שהוזלה.
יצחק אמרו חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה וא"ר יצחק אותו
דהא סתם ר"ש הוא רשב"י
משנולדו. ובשלחן חוצה
ואיך שייך עלה וכן היה
הבגדים טובים שהוזלו דאין כאן
לבנותיו עשה ל' משתאות
היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בעז והיינו דאמרי
רשב"י. אולם מצינו כזה בר"ה
וכשהכניס בניו לחופה עשה
❖
הפסד לעניים אם יוקירו: והוא דזל.
אינשי עד דלא שכיב שיכבא קיימא ה) מנו בייתיה אמר רבה בר רב ו) הונא
דף ד' ע"א נדה דף מז:
ל' משתאות. הרי כאן
כל כך דקים עשרה בגדים בדמי
ק"כ ג) משתאות: אמר
אמר רב אבצן זה בעז מאי קמ"ל כי אידך דרבה בר רב הונא דאמר רבה בר
אבצן למה איזמנינן. הא
שיתא שהוזלו קרוב למחצה: אין
אין לו בנים שיזמנני
הגהות הב"ח
רב הונא אמר רב מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו שנאמר ויהי לו
2
יוצאין כו'.
שמפקיע עצמו מן המצות:
לחופתן שהוא כפרדה
שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ
(א) גמ' על פרקמטיא
עקרה שאין לה בנים:
מתה אשתו של בועז. ולאשמועינן
שהוזלה ואפי' בשבת:
מתו בחייו. של אבצן:
וישפט את ישראל שבע שנים ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות אחד
אתא שהקב"ה מקדים רפואה למכה
(ב) שם במאי פרעא לי וכולן
בחייך ילדה איתתך [שיתין
❖
כצ"ל ותיבת תאנא נמחק:
שיתין למה ליך] ואיכפיל
ויש לו לאדם לבטוח בהקב"ה: עד
בבית אביו ואחד בבית חמיו ובכולן לא זימן את מנוח אמר כודנא עקרה
ואוליד חד דטב דמשיתין
דלא שכיב שיכבא. קודם שימות
במאי פרעא לי (ב) תאנא וכולן מתו בחייו והיינו דאמרי אינשי בחייך דילדת
זריז כנגד מנוח אמר
המת: קיימא מנו בייתיה. עומד
שהיה לו שמשון שהיה
מוסף תוספות
שיתין שיתין למה ליך איכפל ואוליד חד דמשיתין זריז (סי' מלך אברהם עשר
טוב מששים בנים הללו
ומזומן כבר הממונה על ביתו ועומד
א. דדמי לפירות בזול
לפי שהיה אומר כך
שנים שנפטר נתנשא לבדו) אמר רב חנן בר רבא אמר רב אלימלך ושלמון
במקומו: אבצן. מן השופטים הוא
ומעות ביוקר דקיי"ל יצא
אבצן אירע לו כך.
ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולן בני נחשון בן עמינדב הן מאי קמ"ל שאפי'
כדבעינן למימר לקמן. יד
ואית דמפרשי ליה כנגד
❖
בספר שופטים [יב]: מאי קמ"ל. מה
רמה.
אבצן ממש שהיו לו
מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ
ריוח יש בדבר ומה אנו למידין שום
ששים בנים וכולם מתו
ואמר
רב חנן בר רבא אמר רב אמיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו אמיה
בחייו ואח"כ היה לו
מצוה מכאן: כדרבה בר רב הונא
בן שיצא ממנו דוד
רבינו גרשום
דהמן אמתלאי בת עורבתי וסימניך טמא טמא טהור טהור אמיה דדוד
כו'.
דקאמר שכל בניו [של אבצן]
ז)
מלך ישראל שהיה טוב
מתיר מהיפרכיא להיפרכיא.
מכולן: וסימן לגירסא טמא
מתו בחייו ומדקאמר אבצן זה בועז
נצבת
בת עדאל שמה אמיה דשמשון צללפונית ואחתיה נשיין למאי נפקא
ח)
טמא. אמתלא שהיתה אמו
כלומר מפלך אל פלך
וכתב בבועז שנשא רות ואע"פ שהיו
מינה לתשובת המינים ואמר רב חנן בר רבא אמר רב עשר שנים
משום דסמכי אהדדי וכעיר
של המן שהיה טמא
עצמה דמיין: ביין סבר
היתה בת עורב שהוא
לו עדיין בנים הרבה אשמעינן
נחבש אברהם אבינו שלש בכותא ושבע בקרדו ורב דימי מנהרדעא
ט)
לה כר' יהודה בן
טמא: טהור טהור. בת
(יבמות סב:) שאם נשא אדם אשה
בתירא. דלמעט את התיפלה
כרנבו כמו כרים שהן טהור
מתני איפכא אמר רב חסדא עיברא זעירא דכותא זהו אור כשדים ואמר
בבחרותו ישא אשה בזקנותו כמו
היא היתה אמו של אברהם:
מותר: שכיח משחא טפי.
רב חנן בר רבא אמר רב אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם
ואע"ג דמשתכר לא מפקע
לתשובת המינין. שידעו
שעשה אבצן דהיינו בועז לפי שהיה
השער כלום: חד אמר
ויכירו שלא נכחד דבר
עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד
ירא שמא ימותו בניו מאשתו ראשונה
אין משתכרין בביצים
מתלמידי חכמים: כותא
פעמים. דאין משתכרין
וקדרו. מקומות הן: עיברא
מנהיגו
בחייו ולא יהיה לו זכר וכתיב בבקר
זעירא. אותו מעבר קטן:
בביצה שני ביצים: וחד
זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא) דמהכא נמי דרשי' ליה וכדמפרש קרא טעמא כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה וגו' אבל אי לא
אמר תגר לתגרא. שלא
ימכרנה חנות אחד לחנות
ב) נראה דחסר כאן וצ"ל מאה
אמר לן אבצן זה בועז הוה אמרי' אבצן לא נשא אשה אחרת ובועז נמי מעולם לא היו לו אשה ובנים עד שלקח רות: מאה ועשרים
אחר שישתכרו ב' פעמים
ועשרים משתאות. שעשה לל'
משתאות. לששים בנים ובנות: לכל אחד ב' סעודות. סעודת אירוסין שהיא מצוה כדאיתא בפסחים (דף מט.) וסעודת נשואין. כל שבעת
בביצים: מתריעין על
בניו ול' בנותיו שהי' לו. ששים
הפרקמטיא. כעין שרגילין
משתאות משנולדו.
ימי המשתה קרי סעודה אחת. יש לשונות אחרים ואין בהן ממש: כודנא עקרה. פרדה עקרה: במאי פרעא לי. אין לו בנים שיזמין לי
להתריע על עצירת גשמים
ג) מפי' רבינו הלזה נראה דלא
לסעודתן: וכולן מתו. ולא גרס תנא ומסקנא דמלתא דרבה בר רב הונא היא והכי הוה קים להו: בחייך דילדת שיתין. שסופן למות:
כך מתפללין ומתריעין על
גריס בגמ' אחד בבית אביו
למה ליך. מה בצע בלידתן: איכפל. ונסיב אשה אחרת: ואוליד חד דמשיתין זריז. והיינו עובד שהוליד בועז מרות ויצא ממנו דוד
הפרקמטיא שלא תיזול
ואחד בבית חמיו וגם מפי'
משום דאיכא הפסד בעלי
הרשב"ם ד"ה לכל אחד נראה
מלך ישראל. ואיכא דפתרי ליה בשמשון דזריז משיתין דאבצן ולא נהירא כלל: ושלמון. אבי בועז כדכתיב [רות ד] ושלמון הוליד את בועז:
בתים: והוא דזל וקם
קצת דלא הי' גורס כן ודו"ק.
ופלוני אלמוני. משמע ליה שם הגואל כדכתיב [שם] סורה שבה פה פלוני אלמוני: בני נחשון. כדכתיב [שם] ונחשון הוליד את שלמון ושלמון הוליד
י' בשיתא. שהיו נותנין
י' בגדי פשתן באותן
וגו': זכות אבות. אלימלך בן נחשון שהיה נשיא וחסיד: אימיה דאברהם כו'. לפי שאמותן של יצחק ויעקב הוזכרו צריכין אנו לידע
דמים שקנו ו' דהשתא
שם אם אברהם. ואגב גררא נקט אימיה דהמן לפי ששמותיהן שוין: כרנבו.
כרים מצאן טהורין הן ואברהם טהור. עורב טמא הוא
איכא הפסד גדול מש"ה
מתריעין: אין יוצאין. א)
והמן נמי טמא היה: אימיה דדוד. לפי שכל אמהות של מלכים כתובות בנביאים הוצרך לפרש גם אם דוד: אימיה דשמשון. משום
מפני רעב מא"י לחוצה
דאיירי בה קרא טובא וכתיב נמי לאביו ולאמו לא הגיד [שופטים יד] הוצרך לפרש שכל הדברים האלו שואלין המינים מה טעם אין אנו יודעין
לארץ אא"כ נתיקרו החטים
שעמדו סאתים בסלע דודאי
שמותן: ואחתיה נשיין. כך שמה ואגב גררא דאימיה נסבה: לתשובת המינים. ששואלין לנו יותר באלו מנשים אחרות כדפרישית
רעב ויוצאין: אפי' עמדה
טעמא ואנו משיבין להן שמסרו לנו הנביאים בעל פה: נחבש. שחבשו נמרוד. ובאגדה ראיתי דתרח אביו חבשו בשביל שהיה
של אברהם אבינו: עיברא זעירא. כך שמו וזהו אור כשדים
א) אולי צ"ל אין יוצאין מפני
מאבד צלמיו: כותא וקרדו מקומות הן. וכל זה להודיע חיבתו
היוקר מא"י לחו"ל וכו'
שהושלך שם אברהם אבינו והרואה צריך
לברך ברוך
שעשה
נסים לאבותינו
במקום הזה כדתנן בהרואה (ברכות דף נד.):
דוודאי יהי' רעב ויוצאין.
מנהיגו