צא: המוכר את הספינה פרק
חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
(מנהיגו) קברינטא. המוליך את הספינה: ריש גרגותא. שר
דברים הללו. שיצאו מחלון וכליון לחו"ל וע"י כך באה רות ונשאת
קנט א מיי' פ"ה מהל'
א) [ברכות נח. ע"ש],
ב) תענית יט:, ג) [צ"ל יואש
מלכים הלכה ט סמג
לבועז ונולדו מלכי בית דוד: עתיק יומין אמרן. מאתו יצאו כבושים:
הממונה על הבורות מי ידלה ממנו היום להשקות שדותיו ומי למחר
❖
ושרף], ד) נ"א, ה) [אסתר ב],
לאוין רכ:
❖
שבועת אביהם. שלא לשתות יין ולא לבנות בתים כדכתיב
ושררה קטנה היא. ומדכתיב לך ה' הממלכה והמתנשא יליף לה כלומר
ו) [רות א],
על ידך המתנשא לכל דבר אפי' לגרגותא לראש הוא על פיך: בזעקך
(בירמיה לה): לנטיעה. הלוך וגדול כדכתיב [דה"א כט]על כסא ה' למלך:
רבינו גרשום
שגדרו. לעשות סייג לתורה: הכי
יצילוך קבוציך. ע"י שתזעק לקבץ
תורה אור השלם
הנדחים תנצל: אבל מעות ביוקר.
גרסי' במלכותו של שלמה בן בנו של
שאבד קברניטה. הספן
מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברינטא
1 לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה
המנהיגה: ריש גרגותא.
בן בנה. כלומר שלמה בן דוד שהוא
שהפרקמטיא זלה מאד יוצאין כדמפרש
והמתנשא לכל לראש אמר רב חנן בר
א) 1
שממונה על הדולין: משמי.
וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד
טעמא לקמיה: נהירנא. זכורני:
בנו של ישי שהוא בן עובד בנה:
פוסקין לו אותו שררות:
כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְיָ
רבא אמר רב אפי' ריש גרגותא משמיא
שאפי' מצאו מחלון וכליון
הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל
מדלית איסר. לקנות בו לחם: מריח
לאמה של מלכות. שיצאו ממנה כל
מוקמי ליה אמר רב חייא בר אבין א"ר יהושע
סובין. שיוכלו להתפרנס
לְרֹאשׁ:
פיתא מייתין.
בלא סלמנטון.
שרוח מערבית מנשבת
המלכים:
דסלמנטון
לא היו יוצאין מא"י
דברי הימים א כט יא
בן קרחה חס ושלום שאפי' מצאו סובין לא
2 בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ
לחו"ל: שנאמר בזעקך
ומביאה ריח הפת שהוא טוב מאד
אין מניח ליישן התבואה אלא מרקיבה:
יצילוך קבוציך. כלומר
וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ יִקַּח
יצאו ואלא מפני מה נענשו שהיה להן לבקש
רצינתא. תולעת המרקיב את
למזרח העיר ומייתין מתוך ריח טוב
כשתזעק ותתפלל על
הָבֶל וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל אֶרֶץ
רחמים על דורם ולא בקשו שנאמר בזעקך
קבוציך הנקבצים עמך
התבואה: שדיפא. מתחממת התבואה
מרובה כן נראה בעיני. ויש מפרש
וְיִירַשׁ הַר קָדְשִׁי:
2
בעירך מיד אתה נענה
ישעיהו נז יג
מתוך תאות רעבון: מטיילין.
ואין יכולה להתיישן: מצפין לחדש
יצילוך קבוציך אמר רבה בר בר חנה אמר
3 וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ
ותהיה אתה ניצול עמהן
משחקין: טליא וטלייתא. נער
כו'. דהכי קאמר קרא ואכלתם מן
שזכותן מסייעתך: אמר ר'
רבי יוחנן א לא שנו אלא מעות בזול ופירות
וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָע¢ מִי וְשֵׁם שְׁנֵי
יוחנן לא שנו. דאין יוצאין
בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים
ונערה: דמודי להון. לעובדי כוכבים
התבואה ישן עד קרוב לימות הקציר
ביוקר אבל מעות ביוקר אפי' עמדו ארבע
אלא מעות בזול ופירות
מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ
ולא עד בכלל: שכלה. היינו ע"י
מתרצה להן במה שאומרים נפיל
ביוקר: נהירנא. כלומר זכור
שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם:
סאין בסלע יוצאין (סימן סלע פועל חרובא
אני: מדלית איסר. שלא
רות א ב
בידיהון אלא כל דבריהן יסתור:
רצינתא שמרקיבה ומכלה אותה:
4 וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא
היה להן מעות ליתן:
טליא אמרין) ב)דאמר ר' יוחנן נהירנא כד הוו
דמתרחיץ. בוטח. שע"י שמתגלה להן
עד שתבא מאליה. שתתבשל התבואה
למדנה קרתא מריח פיתא.
וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ
קיימין ארבע סאין בסלע והוו נפישי נפיחי
שלא היו רוצין להשכיר
לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי
לָחֶם
לוקחין כל מה שיודעין משלו כדכתיב
יפה ולא יהו צריכין להקדים קציר
עצמן לאחרים למזרח העיר
וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים:
כפן בטבריא מדלית איסר ואמר רבי יוחנן
ולעשות קליות: ישן שרע. היינו
בחזקיה ויראם את [כל] בית נכאתו וגו'
מפני כי רוח מערבית
דברי הימים א ד כב
5 מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן
קשה הוא והיה מוליך רוח
נהירנא כד לא הוו מיתגרין פועליא למדנח
(מ"ב כ): יואש ושרף. בדברי הימים:
שדיפה אבל שלם הוא הגרעין אלא
הפת למזרח העיר והיו
קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו:
שנתחייבו כליה. על שיצאו מא"י:
שמתחמם: הכי גרסי' ואכלתם ישן
קרתא מריח פיתא מייתין ואמר רבי יוחנן
פועלין מריחין ריח הפת
תהלים פט כא
6 וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ
חולין. חו"ל ארץ טמאה היא: מאי
מלמד שכל המיושן וכו'. דמשמע
ומצטערין שלא היה להן
נהירנא כד הוה בצע ינוקא חרובא והוה
מה לאכול ומתים ברעב:
הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר
דכתיב ויוקים ואנשי כוזיבא וגו'. בני
הישן יאכלו ויניחו החדש להתיישן:
נגיד חוטא דדובשא על תרין דרעוהי ואמר
על דרעוהי. מרוב זבת
קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת
דרכן ליישנן. חטה ויין: אין דרכן
יהודה קא חשיב ואזיל בדברי הימים
חלב ודבש: חוטא דמשחא.
שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן
ר' אלעזר נהירנא כד הוה נטיל עורבא בשרא
מרוב שמניות שבו: וכתיב
תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:
ליישנן. כגון מיני פירות שמרקיבין:
ואיכא למימר דכל הני דקחשיב משבט
בדברי הימים יואש ושרף
בראשית יט טו
ונגיד חוטא דמשחא מריש שורא ועד לארעא
ת"ל ישן נושן מכל מקום.
יהודה היו מצד האם או מצד האב:
שנה הכתוב
7 הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי
שנתיאשו מן הגאולה. שלא
ואמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו מטיילין
בטחו בהקב"ה שיגאלם
נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ
זה יהושע. ושמא אמו מיהודה
להודיע שבח א"י שאפי' אותן שאין
מן רעב: שנתחייבו שריפה
בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם:
טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה
דרכן ליישנן יתיישנו ויתקיימו: היאך
כדכתיב נמי איש יהודי אמו מיהודה
ה)
למקום. על שיצאו מא"י
דברי הימים א ד כג
8 וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל
ומתו מזי רעב: שנעשו
(מגילה דף יב:): ואנשי כוזיבא. הכי
נוציא כו'. דהכי משמע וישן מפני
וכבר שב עשרה ולא הוו חטאן ואמר ר' יוחנן
עצמן כחולין. שיצאו מארץ
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְדַבֶּר לוֹ עַל
קאמר מי שהקים שבועה לאנשי
חדש תוציאו בעל כורחכם שלא יהיה
נהירנא כד הוו אמרין בי מדרשא דמודי להון
קדושה: עתיק יומיא. זה
אֲדֹנִיָּהוּ וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ
המקום שגזר ואמר עליהן
כוזיבא דהיינו יהושע אבל אנשי
לכם מקום להצניע החדש ואע"פ
לִ קְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ וַיֵּשֶׁב
נפיל בידיהון דמתרחיץ עליהון דיליה דילהון:
שיתגלגלו בגלגול זה שיצא
עַל כִּסְאוֹ וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם
כוזיבא לא משבט יהודה הם שהרי
שהישן טפי מעלי יוציאוהו מפני החדש
מהן דוד: ותמה המור"ה.
כתיב 3 מחלון וכליון וכתיב 4 יואש ושרף רב
הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ:
כנענים היו שכיזבו ביהושע: אלו
שהחדש ראוי להתיישן טפי מן הישן
א) כל אלו בפסוק אחד
מלכים א ב יט
ושמואל חד אמר מחלון וכליון שמן ולמה
9 וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה
שנצרו שבועת אביהם שלא
מחלון וכליון. שהיו משבט יהודה
שכבר נתיישן: עתיקא. ישן:
שתו יין שהיו ב) סנהדרין
הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן
נקרא שמן ג) (שרף ויואש) יואש שנתיאשו
בני אלימלך בן נחשון: שנתיאשו מן
הרסנא. דגים קטנים:
למלך במלכותו: לאמה
הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה
מן הגאולה שרף שנתחייבו שריפה למקום
של מלכות. זו רות שיצא
הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ
הגאולה. שיגאלם הקב"ה מן הרעב
הדרןעלךהמוכראתהספינה
ממנה מלכות: בלא רצינתא.
תֹּאכְלוּ יָשָׁן: ויקרא כה כב
וחד אמר יואש ושרף שמן ולמה נקרא שמן
כדכתיב כי פקד ה' את עמו לתת להם
ו)
01 וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן
שלא יאכלוה תולעים:
בלא שדיפא. כמו שדפון:
לחם סבורים היו שלא יפקדם: זו
מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ:
מחלון וכליון מחלון שעשו גופן חולין וכליון
שנתחייבו כליה למקום תניא
❖
עד שתבא מאליה. שלא
ויקרא כו י
רות המואביה. שנקראת על שבט
כמאן דאמר מחלון וכליון שמן דתניא מאי דכתיב ויוקים ואנשי כוזיבא
תהיו מתאוים לחדשה לפי
4
שאותה שתחת ידיכם טובה
יהודה כלומר בנים שיצאו ממנה:
ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים ויוקים זה יהושע
היא שלא ואכלוה תולעים
הגהות הב"ח
ואינו כלה: מפני ישן
שהקים שבועה לאנשי גבעון ואנשי כוזיבא אלו אנשי גבעון שכזבו ביהושע
(א) גמ' בלא שדיפא נ"ב ס"א
שרע. שנלקית בשדפון. עד
❖
ויואש ושרף אלו מחלון וכליון ולמה נקרא שמן יואש ושרף יואש שנתיאשו מן הגאולה שרף שנתחייבו שריפה
שרפה:
שתבא מאליה. שלא תחושו
לחדשה מפני הישנה שהוא
למקום אשר בעלו למואב שנשאו נשים מואביות וישבי לחם זו רות המואביה ששבה ונדבקה בבית
טובה: ומנין. שהיא טובה:
ת"ל ג) ישן נושן. כלומר
מוסף רש"י
לחם יהודה והדברים עתיקים דברים הללו עתיק יומיא אמרן [דכתיב מצאתי דוד עבדי וכתיב שתי בנותיך
ד)
5
6
היאך נוציא זה הישן הטוב
הנמצאות]: המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם המה היוצרים אלו בני יונדב
והמתנשא לכל לראש.
מפני החדש:
7
הדרן עלך המוכר את
לכל הקם להיות לראש
בן רכב שנצרו שבועת אביהם יושבי נטעים זה שלמה שדומה לנטיעה במלכותו וגדרה זו סנהדרין שגדרו
הספינה
הוא מתנשא, כלומר שהוא
גוזר ומעמידו (ברכות
פרצותיהן של ישראל עם המלך במלאכתו ישבו שם זו רות המואביה שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן
. ריש גרגותא. בור,
א) נראה דחסר כאן איזה
נח.)
בנה שנאמר וישם כסא לאם המלך וא"ר אלעזר לאמה של מלכות ת"ר ואכלתם מן התבואה ישן בלא סלמנטון
הממונה על החופרין
תיבות וצ"ע. ב) נראה מזה
8
9
חפירות למלאותן מים כדי
שגי' אחרת היה לו בגמ'
מאי בלא סלמנטון רב נחמן אמר בלא רצינתא ורב ששת אמר בלא (א) שדיפא תניא כותיה דרב ששת תניא
להשקות בהן שדותיהן (שם)
.
בכאן. ג) אולי צ"ל ת"ל וישן
מדלית איסר. מאין מעות
כותיה דרב נחמן תניא כותיה דרב נחמן ואכלתם ישן יכול יהו ישראל מצפין לחדש מפני ישן שכלה ת"ל 9עד
מפני חדש תוציאו כלומר וכו'.
(תענית יט:).
בא תבואתה עד שתבא תבואה מאליה תניא כותיה דרב ששת ואכלתם מן התבואה ישן יכול יהו ישראל
הדרן עלך המוכר את
הספינה
מצפין לחדש מפני ישן שרע ת"ל עד בא תבואתה עד שתבא תבואה מאליה ת"ר 01ואכלתם ישן נושן מלמד
שכל המיושן מחבירו הוי יפה מחבירו ואין לי אלא דברים שדרכן ליישנן דברים שאין דרכן ליישנן מנין ת"ל ישן
נושן מכל מקום וישן מפני חדש תוציאו מלמד שהיו אוצרות מלאין ישן וגרנות מלאין חדש והיו ישראל אומרים
היאך נוציא זה מפני זה
אמר רב פפא כל מילי עתיקא מעליא לבר
מתמרי ושיכרא
והרסנא:
הדרן עלך המוכר
את הספינה