השותפין פרק
ראשון בבא בתרא
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלא סיימוה קמיה. דר' אמי דלעניי עובדי כוכבים חלקן רבא והנך דאמרן לעיל (דף ח.) דשדרה נמי איפרא הורמיז למצוה רבה משום שלום
צד א מיי' פ"א מהל' רוצח
א) [סנהדרין לז.], ב) [תוס'
פאה פ"ד], ג) [לעיל ב:] סוכה
ושמירת נפש הלכה טז:
מלכות נמי קבלינהו ולא אפשר ליה לחלקן לעניי עובדי כוכבים דאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים [חולין צד.] אבל במעות
צה ב ג ד מיי' פ"א מהל'
ג:, ד) [לקמן קג: כתובות
המתחלקות לעניים אין גניבת דעת דאינהו נמי ידעי שישראל רגילים לפרנס עניי עובדי כוכבים כדאמרי' במס' גיטין (דף סא.) מפרנסין
צח.], ה) [לעיל ג.], ו) [לקמן
שכנים הל' ד ופ"ב
❖
יג: לעיל ג.], ז) [סוכה ג:],
הלכה א סמג עשין פב
עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום: אתה אמרת כו'. מתורתך למדנו לפיכך נברא אדם יחידי לומר לך כל המקיים נפש
טוש"ע ח"מ סי' קעא סעיף
אחת [מישראל] כאילו קיים עולם מלא
ג:
ולא
צו ה מיי' שם פ"א הל' ה
דלא סיימוה קמיה תניא אמרו עליו על בנימין
[סנהדרין לז.] וכתיב (בראשית ד) קול דמי
תורה אור השלם
את השדה עד שיהיה בה
סמג שם:
אחיך דמו ודם זרעיותיו אף כשאתה
ט' קבין וכו'. אף על גב
הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה פעם
צז ו מיי' שם הל' ד סמג
1 אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק
שם טוש"ע שם סעיף ג:
מקיים דמי אחיך עמך מעלה עליך
דבכל דהו מקרי שדה כדאמרינן
מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף:
אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת אמרה
צח ז ח מיי' שם פ"ב
תהלים פה יב
חייו וחיי זרעיותיו שמדה טובה
בפרק האומר בקידושין (דף סא.) אין
2 צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ
לו רבי פרנסני אמר לה העבודה שאין בקופה
הלכה ט סמג שם
מרובה ממדת פורענות: מונבז
טוש"ע ח"מ סי' קעג סעיף
לי (ג) אלא בית כור זרע חומר
חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ:
של צדקה כלום אמרה לו רבי אם אין אתה
א:
תהלים פט טו
המלך.
בנה של הילני המלכה מזרע
שעורים מנין לרבות סאה וחצי סאה
צט ט מיי' שם הל' א וסמג
3 אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי
מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד
החשמונאים: כשאמת מארץ תצמח.
שם טוש"ע ח"מ סי'
תרקב וחצי תרקב ת"ל שדה מ"מ
פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ:
ופרנסה משלו לימים חלה ונטה למות אמרו
קעא סעיף ג:
ישעיהו ג י
אף משמים נשקף הצדק לשלם
אינו חשוב לטרוח לחרוש ולזרוע
ק י כ ל מיי' שם וסמג שם
4 פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ
מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אתה
גמול: נשקף. מביט כמו נשקפה
בפחות מט' קבין והא דאמר בסוף
טוש"ע ח"מ סי' קעב
נְפָשׁוֹת חָכָם: משלי יא ל
5 הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת
סעיף א:
אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל
ותייבב (שופטים ה). כלומר זכות
כתובות (דף קיב.) אמר ההוא
א) א
קא מ נ מיי' שם הל' ב
הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב
❖
הצדקה מביט ומסתכל למטה:
כאילו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק
מינא לר' חנינא יאות משבחיתו
טוש"ע שם ס"ג:
בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶJָ וּלְךָ תִּהְיֶה
צְדָקָה לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ:
מכון כסאך. גניזתן תחת מכון
(ד) בארעייכו בית סאה הניח לי
שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים
דברים כד יג
הכסא: (במקום) [דבר] שעושה
אבא ממנה משח [ממנה חמר]
6 אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ
מועטות הללו מיד קרעו לו גזר דינו תנא
רבינו גרשום
פירות. והקרן קיים לעוה"ב
וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח
ממנה עיבור ממנה קטנית כו' התם
הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו
מונבז ממלכי חשמונים
וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְיָ
❖
והפירות אוכל בחייו שנאמר כי פרי
היה
במקום
שמתברך ביותר:
היה: במקום שאין עושין
ישעיהו נח ח
יַאַסְפֶךָ:
ת"ר מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו
ב)
פירות. שהממון המונח
מעלליהם יאכלו: אוצרות נפשות.
הכא באוצר אינו מייתר כלום:
ואוצרות אבותיו בשני בצורת וחברו עליו
שנאמר ולוקח נפשות חכם בהאי
אם קנה בה קרקע הראוי
הגהות הב"ח
אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו והוסיפו
על של
אבותם ואתה
קרא: מתני' טרקלין ומורן.
לבית דירה אע"פ שלא
(א) רש"י ד"ה אפי' וכו' תני
עשה בה דירה: פיס': ארבע
מבזבזם אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר אמת
מיני פלטין: בית השלחין. מתוך
1
רישא יחלוקו הס"ד:
אמות לזה וד' אמות לזה
(ב) ד"ה נותן לכל פתח ד'
מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו
שאמרו בחצר חוץ משל
שיש לו מעיין ובידו להשקותו תדיר
אמות להלן מן הפתח כנגדו
פתחים דלכל פתח יש לו
אם אין בו ט' קבין זורעין בו
ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך
והרוחב כפי רוחב הפתח
2
בחצר ד' אמות לפרק משאו.
כצ"ל ותיבת ברוחב החצר
שאר זרעים לפיכך אפילו בפחות
ועכשיו אם יהיה חצר ט"ז
אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר
נמחק ואח"כ מ"ה הכי
אמה דמטי לפתחים ח'
מכאן יש בו דין חלוקה: אפילו
אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אבותי גנזו [אוצרות] ממון
קאמר נוטל ח' אמות
ולחלוק ח' (חלקים) והיינו
3
בפחות מכאן יחלוקו. משום דבעי
באורך החצר דהיינו וכו'
ח' אמות לכל אחד עם
ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם
4
מן הפתח כנגדו הס"ד:
הפתח שלו: אמר רב הונא
למיתני ובכתבי הקדש אע"פ ששניהם
(ג) תוס' ד"ה ולא וכו' אין
חצר מתחלקת לפי פתחיה.
אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר 5ולך תהיה צדקה אבותי גנזו
רוצים לא יחלוקו תני רישא (א): כתבי
לי אלא זרע חומר שעורים
שאם הניח להם אביהן לזה
לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה'
בחמשים מנין לרבות לתך
בית אחד של ב' פתחים
6
הקדש. כ"ד ספרים והיו רגילים
סאה תרקב כצ"ל ותיבת בית
ולזה בית אחד של פתח
יאספך: ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר: מתניתין דלא
לכותבן בגליון כס"ת שלנו לפיכך
כור ותיבת וחצי סאה נמחק:
אחד ולפני בתים הללו
(ד) בא"ד משבחיתו
גנאי הדבר לחתכן: גמ' חוץ
היתה חצר מתחלקת אותה
כרשב"ג דתניא רבן שמעון ב"ג אומר אם קנה בה קרקע כל שהוא הרי הוא
❖
לארעייכו:
חצר לפי פתחיה וזה שיש
משל פתחים.
כאנשי העיר והא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אם קנה שם קרקע
חצר של שניהם
לו ב' פתחים נוטל ב' ידות
מן החצר וזה שאין לו אלא
שני בתים פתוחין לתוכה ולפני
הראויה לבית דירה הרי הוא כאנשי העיר תרי תנאי ואליבא דרבן שמעון
פתח אחד נוטל שליש דלפי
מוסף רש"י
בן גמליאל: מתני' ג)ב אין חולקין את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה
הפתח ארבע אמות צורך הבית
שיש חזקה לזה טפי: ורב
אין חולקין את החצר. אין
חסדא אמר ד' אמות לכל
הן לפרק משאו מעל חמורו וחוץ
וארבע אמות לזה ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה
האחד כופה את חבירו לחלוק
ג
ד)
פתח ופתח. ולא כל שתי
מאותן ד' אמות צריך שיהא ארבע
(לעיל ב:). חצר מתחלקת
ידות החצר דאי מייתר מד'
קבין לזה ר' יהודה אומר עד שיהא בה תשעת חציי קבין לזה ותשעת חציי
לפי פתחיה. חצר שהיו
ד' לכל פתח חולקין בשוה:
אמות לשאר תשמישין: חצר
קבין לזה ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה ר'
בתים פתוחין לה וחלקוה שני
נוטל ח' אמות באורך החצר
ד
מתחלקת לפתחי'. היתה לו חצר
אחין ביניהם, זה נטל ג'
כנגד ח' אמות של רוחב
עקיבא אומר בית רובע ולא את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך
ה
בתים קטנים וזה נטל כנגדן
הפתח וד' אמות ברוחב
ובה שני בתים ואחד מהן פתוחין
בית גדול, אם באו לחלק
החצר כנגד הפתח. כלומר
ולא את הטלית ולא את המרחץ ולא את בית הבד ולא את בית השלחין
לו שני פתחים לחצר ולבית השני
אוירא של חצר, זה שנטל
דלא שקיל אלא (על) ח'
עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין
ג' בתים הקטנים, נוטל ג'
אין פתוח לחצר אלא פתח אחד
ברוחב ד': פירא דסופלי
ו
חלקים כמנין ג' פתחים וזה
אם הגיעם חצר אחרת
וחולק נכסיו על פיו ונותן האחד
ואם לאו אין חולקין אימתי בזמן שאין שניהם רוצים אבל בזמן ששניהם
ה)
ז
נוטל רביע, לפי שהחצר עשוי
גדולה ובתוך אותה חצר
לראובן בנו והשני לשמעון וחצר לא
ליציאה וביאה, שדרך החצר
היתה פירא דסופלי חפירה
רוצים אפי' פחות מכאן יחלוקו ו) ח וכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא
נכנסין ויוצאין מן הבתים
שמשימין גרעיני תמרים
יחלוקו: גמ' א"ר אסי א"ר יוחנן ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים
חילק אם באו לחלוק את החצר
לרה"ר ומכניסין משאותיהן
לצורך מאכל בהמה והגיע
ט
זה שיש לו שני פתחים נוטל שני
ופורקין לפני פתחיהם לפיכך
ליורש אחד אותה פירא
תניא נמי הכי אין חולקים את החצר עד שיהא בה שמונה אמות לזה
חצר מתחלקת לפי הפתחים
דסופלי. יש לו ד' אמות
חלקים בחצר ואחיו נוטל חלק אחד:
בחצר וזה הואיל דעדיין לא
ושמונה אמות לזה והא אנן תנן ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אלא ש"מ
(סוכה ג: וכעי"ז שבת קמו:
נותן לכל פתח ד' אמות. ברוחב
. ורב חסדא
(ב)
נעשה פתח ודרך לאותה
הובא לקמן יב.)
כדרבי אסי שמע מינה ואיכא דרמי להו מירמא תנן אין חולקין את החצר
אמר. אין צריך ליתן לכל
חפירה אמרינן דיש לו ד'
החצר להלן מן הפתח כנגד הרוחב
פתח אלא ד' אמות כנגדן
אמות לכל רוח ליכנס באיזה
עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה והתניא שמונה אמות
כפי רוחב הפתח: נוטל שמונה אמות.
מן הפתח והלאה ורחבן
רוח שירצה ולהשתמש ד'
ברוחב הפתח ואפילו הוא
לזה ושמונה אמות לזה א"ר אסי אמר ר' יוחנן ארבע אמות שאמרו חוץ
אמות לכל רוח: אלא שלא
דהיינו כנגד רוחב הפתח וארבע
רחב י' אמות נוטל ד' אמות
ייחד אביהן פתח. לאותה
משל פתחים אמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה ורב חסדא אמר
אמות ברוחב החצר להלן מן הפתח:
ז)
במשך וכנגד כל רחבו לפרק
חפירא דסופלי: אבל וכו'.
ל"א אם יש לאחד מן
משאו (שם).
האי פירא דסופלי. מי שיש לו
נותנין ארבע אמות לכל פתח ופתח והשאר חולקין בשוה תניא כוותיה
י
השותפים פירות דסופלי
חפירה בחצר שנותנין בה גרעיני
דרב חסדא פתחים שבחצר יש להן ארבע אמות היה לזה פתח אחד ולזה שני
חריץ שמשימין בו תבן
כ
ומספוא לשוורים בהאי
תמרים למאכל בהמה יש לו ארבע
פתחים זה שיש לו פתח אחד נוטל ארבע אמות וזה שיש לו שני פתחים
חצר נוטל ד' אמות לכל
אמות בחצר לכל סביבותיה: דלא
רוח של חריץ זו כלומר
נוטל שמונה אמות והשאר חולקין בשוה היה לזה פתח רחב שמונה אמות
כשיעור תשמיש ועבודת
מייחד ליה פיתחא. שלא היה
נוטל שמונה אמות כנגד הפתח וארבע אמות בחצר ארבע אמות בחצר
טלטול החריץ לבד החלוקה
לו פתח אצל חפירה אלא דרך
שחולקין בשווה דיש לו
מאי עבידתייהו אמר אביי הכי קאמר נוטל שמונה אמות באורך
ל
פתח ביתו שהוא יוצא ונכנס בו
ליטול לפי חזקה דאית ליה
בתוך החצר. למורי הרב:
החצר וארבע אמות ברוחב החצר אמר אמימר מ האי פירא דסופלי יש לו
היה לו דרך לצאת לחצר ולילך אחר
אכסדרה גג מקורה הקבוע
ארבע אמות לכל רוח ורוח ולא אמרן אלא דלא מייחד ליה פתחא
החפירה שלפני סוף ביתו ומשתמש:
על ד' קונדסין ופתוחה מכל
נ
צדדיה ואינה עשויה אלא
אבל לצל בעלמא כשחולקין את
אבל
החצר למי שיגיע לו האכסדרה אין נוטל ד' אמות חוץ לאכסדרה כמו לפתח דטעמא מאי אמרו דנוטל ד' אמות כנגד פתחו בחצר כדי עבודת הפתח לפרק משאו מעל גבי בהמתו בהני ד' אמות דאינו רוצה ללכלך ולטנף ביתו מזבל
בהמתו אבל הכא באכסדרה זו הואיל שאין לה דפנות סביב אפשר לו דעייל באכסדרה זו (דבי בי רב שלומדין שם תלמידים שיש לה ג' דפנות) ומפרק דבלאו הכי נמי מטונפות מן הזבלים ומן הגשמים ולהכי אין צריכין ד' אמות: