צב:
המוכר פירות פרק ששי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
ד א מיי' פ"ח מהל' דליכא לאישתלומי מיניה. אומר ר"י דשפיר גרס אי דליתנהו
אי דליכא. מעות מצויות למוכר לאישתלומי לוקח מיניה דמוכר אמאי
א) ב"ק דף מו: ב"מ דף קיח.,
ב) [ב"ק כז: ועי' תוס' שם
מאכלות אסורות הל' יא
אמר רב הרי זה מקח טעות ויחזיר השור ליעכב תורא עצמו בזוזי:
להנהו זוזי ומה שהקשה ר"ש מההיא דבבא קמא (דף ט.) לאו
א
ד"ה קמ"ל], ג) כתובות טו:,
ופ"ח מהל' סנהדרין הל' א
דאמרי אינשי כו'. מקרא נפקא לן בפ"ק דבבא קמא (דף ט.) דאמר
פירכא היא דמצינא למימר דקיימא לן כרב פפא וכרב הונא בריה
ד) [שם טז.], ה) [קדושין יא.
סמג עשין צח ולאוין קמא
טוש"ע ח"מ סי' יח סעיף א
כתובות נז: [תוספ' פ"ד],
רב הונא או כסף ישלם או מיטב שדהו ואיתיביה רב נחמן לרב הונא
דרב יהושע דאית להו התם (דף ז:) דכל מילי מיטב הוא אפילו אית ליה
ו) [שמות כא], ז) [נדה יח.],
בהג"ה וטוש"ע י"ד סי' קי
❖
ישיב ו) לרבות שוה כסף ומשני הב"ע ח) [דף טז:],
זוזי יהיב ליה אפי' סובין ואע"ג דבע"ח
ס"ג:
ה ב מיי' פט"ז מהל'
בדלית ליה מעות מצויות דלית ליה
אי אית ליה זוזי לא מצי מסלק ליה
אי דליכא לאישתלומי מיניה ליעכב תורא
מכירה הל' ה סמג לאוין
פשיטא מהו דתימא אמרינן זיל טרח
בשאר מילי כדאמר בהכותב (כתובות
בזוזיה דאמרי אינשי מן מרי רשותיך פארי
קסח טוש"ע ח"מ סי' רלב
א)
הגהות הב"ח
וזבין ואייתי ליה קמ"ל: רשותך.
דף פו. ושם) דאמר האי מאן דאית
סעיף כג:
אפרע לא צריכא דאיכא לאישתלומי מיניה
ו ג מיי' פט"ז מהל' אישות
(א) רשב"ם ד"ה כתובתה
האיש אשר אתה נושה בו: פארי.
ליה ארעא וזוזי ויש עליו כתובת אשה
רב אמר הרי זה מקח טעות בתר רובא
הל' כה סמג עשין מח
מאתים וכו' בעולה הס"ד
סובין בשוויהן: לא צריכא דאיכא.
ובעל חוב לבעל חוב מסלק בזוזי
ואח"כ מ"ה הא ליכא
טוש"ע אה"ע סי' צו סעיף
❖
אזלינן ורובא לרדיא זבני ושמואל אמר לך כי
עדים כתובתה מנה:
טו:
ולאיתתא בארעא כו' וקאמר נמי
מעות מצויות למוכר לאישתלומי
ז ד ה מיי' פט"ו מהל'
אזלינן בתר רובא א באיסורא ב) ב בממונא
התם ודאי דאמריתו משמיה דרב
לוקח מיניה. פירש ר"ח דשמעינן מינה
מכירה הל' יג ועיין
לא: (סימן אשה ועבד שור שורין ופירות):
בהשגות ובמגיד משנה סמג
נחמן האי מאן דמסיק זוזי בחבריה
דהיכא דאית ליה מעות ללוה לא יכול
מוסף רש"י
לאוין קסח טוש"ע ח"מ סי'
❖
מיתיבי האשה שנתאלמנה או נתגרשה
רלב סעיף י: ואית ליה ארעא ולית ליה זוזי דא"ל
לדחויי למלוה לאפרועי משאר נכסים
ג)
מן מרי רשותיך. מבעל
חובך, פארי אפרע. אפילו
זיל וטרח וזבין ואייתי זוזי א"ל ההוא
דבעו שומא אלא זוזי הוא דפרע ליה
והיא אומרת בתולה נישאתי והוא אומר לא
נותן לך סובין קבלם (ב"מ
תולה מעותיו בעכו"ם הוה והוא עשה
ולא דמי למאן דלית ליה זוזי דשיימי
כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים
קיח.). בממונא לא. לא
רבינו גרשום
ג
שלא כהוגן לפיכך עושין לו שלא
ליה בי דינא מנכסיה ויש מי שאומר
אמרינן בתר רובא זיל
שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה
ולחרישה קנאו והוי טעות,
אי דליכא לאשתלומי מיניה.
כהוגן משמע כשיש לו זוזי צריך ליתן
היכא דאיתנהו לזוזי דמי זה השור
אלא אמר המוציא מחברו עליו
שאין למוכר שור אחר
מאתים טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים
לו זוזי ונוכל לחלק בין לוקח דהכא
בעינייהו וצריכא עיון כן פר"ח ולא
הראיה ויכול לומר לשחיטה
שראוי לרדיא והדמים כבר
לא ואמאי לימא הלך אחר רוב הנשים ורוב
מכרתיו לך (ב"ק כז:). האשה
הוציאם. מאי טעמא דרב
לבע"ח דהתם אדעתא דפרע ליה
נהירא לי האי לישנא בתרא כלל דמה
שנתארמלה או נתגרשה.
דאמר מקח טעות וחוזר
נשים בתולות נישאות ד) אמר רבינא משום
זוזי אוזפיה אבל לוקח דהכא דהוי
לי הני מה לי אחריני כדפרישית
ותובעת כתובתה (כתובות
מוטב ליה למשקליה לתורא
טו:). והוא אומר לא
מידיה דמרא בזוזיה דאמרי
דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות
מילתיה דרב הונא דלא אמרינן ישיב
טעות לא משלם ליה זוזי כי ליתנהו
ב
כי. אנתגרשה קאי, ולאלמנה
אינשי ממרי רשותך וכו'.
לרבות שוה כסף אלא היכא דלית ליה
להנהו זוזי אפילו אית ליה זוזי אחריני
ומיעוט אלמנות וכל הנישאת בתולה יש לה
היורשין אומרים לה אלמנה
לא צריכ' דאיכא לאשתלומי
נשאך אבינו, ואין לך אלא מנה,
זוזי: ורובא. דשוורים לרדיא זבני:
דכשהוציא אותן מעות הוי כמו מזיק
מיניה. ובהא פליגי. רב
קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא
ושטר הכתובה אבד (שם).
דאמר הרי זה מקח טעות
באיסורא. כגון תשע חנויות מוכרות
מעות של חבירו והוי דינו כנזקים ג
אם יש עדים. על נשואיה
אי כל הנישאות בתולות יש להן קול כי איכא
משום דבתר רוב אזלינן
וה"ר חיים כ"ץ זצ"ל פירש דאפילו
בשר שחוטה והאחת מוכרת בשר
שיצאת מבית אביה לבית בעלה
דרובא דעלמא לרדיא
עדים מאי הוי מדלית לה קול סהדי שקרי
בהינומא (שם). וראשה
זבני וצריך למטרח מוכר
בע"ח אע"ג דאית ליה זוזי לא משלם
נבילה דאמרינן בנמצא הלך אחר
פרוע. איצטייבליד"ה, שערה
שימכור שור זה וליקח שור
נינהו אלא רוב הנישאות בתולות יש להן קול
הרוב ז): לא אזלינן בתר רובא. אלא אחר
ליה אלא מה שירצה דכל מילי מיטב
על כתפה, כך היו נוהגין
לרדיא ויתן ללוקח. ושמואל
וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא ת"ש
להוציא את הבתולות מבית
אמר הואיל דהאי גברא
המוחזק אם יש לו שום טענה: האשה
הוא דלא עדיף מנזקין דהא נזקין
אביהן לבית החתונה (שם).
זבן להכי ולהכי ואייקר
המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או
שנתארמלה. וטוענת אבדתי כתובתי
מדאורייתא מעידית מה שאין כן
ה) ד
וכל הנישאת בתולה יש
בשרא וקם ברדיא מצי
לה קול. והרבה יודעים
למימר ליה מוכר לשחיטה
קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או מוכתב
בבע"ח וההוא דהכותב ה"פ ההוא
א"נ במקום שאין כותבין כתובה
ה
שיצאה בהינומא (שם טז.). וזו
מכרתיו לך דכי אזלינן בתר
כדמפרש בכתובות ח): בתולה נישאתי.
תולה מעותיו בעכו"ם הוה פירוש
למלכות אומר לו הרי שלך לפניך רישא
הואיל ואין לה קול. שאין
רובא לענין איסורא. כגון
מעיד עליה שיצתה בהינומא
ויש לי מאתים: אלמנה נשאתיך. ואין
תשע חנויות מוכרות בשר
מעיקרא כששאלו ממנו אמר שכל
מאי
(שם טז:). כי איכא עדים
שחוטה ואחת מוכרת בשר
לך אלא מנה: שיצאה. מבית אביה לבית
נכסיו של עכו"ם הן הקרקע
מאי הוי. כיון דחזקה דיש
נבילה דהוה ליה קבוע וכל
בעלה כשנכנסה לחופה: בהינומא. קלתא דמנמנמא ביה כלתא או
הן דברים אחרים ועכשיו אומר שקרקע זו שלו והלכך לפי שעשה
לה קול הרבה היו יודעין
קבוע כמחצה על מחצה
(שם). הגיעו. הרי הוא שלו,
דמי כלומר כיון דאותה
ראשה פרוע בשוק בשעת כניסה לחופה שכן דרך הנישאות בתולות:
שלא כהוגן אומרים לו שימכרנה שמא אינה שלו אלא של אחר ורוצה
דסתם עבד גנב הוא (קדושין
חנות נבילה קבוע ביני
❖
כתובתה מאתים. ואע"פ שאין לה עדים מעידים על בתוליה ואין יודעין
לפטור עצמו בממון אחרים לכך אומרים לו כיון שאתה אומר
יא. וכעי"ז כתובות נח.).
הני אידך חנויות המוכרות
בשר שחוטה חשבינן שכל
אם נישאת בתולה או בעולה: (א) כתובתה מנה. דהמוציא מחבירו
שהיא שלך מכור אותה והבא מעות והא דאמר התם לבע"ח מסלק
חצי החנויות מוכרות בשר
עליו הראיה: ורוב נשים.
שבעולם שנישאות לבעל בתולות הן. אלא
בזוזי התם ודאי מאחר שיש לו זוזי מוטב שיתן זוזי לבע"ח מלאשה
נבילה ואסור. ובנמצא הלך
מוסף תוספות
אחר הרו' דכל דפריש
ודאי בממונא לא אזלינן בתר רובא אלא אחר המוחזק כשמואל
כדמסיק התם יותר משהאיש רוצה לישא כו' והכא אי איתנהו להנהו
א. כלומר המעות שנתן
מרובא פריש אבל גבי
וקשיא לרב: ומיעוט אלמנות. וזו איכא למימר דמן המיעוט היא
זוזי צריך להחזירם כיון שהוא מקח טעות ולא דמי להלואה דהלואה
הלוקח למוכר, ולגרסא
ממונא לא אזלינן בתר
זאת אפי' יש למוכר מעות
רובא ואמטול הכי אם
הואיל ואין לה קול כדמפרש ואזיל: כי איכא עדים. שיצאה בהינומא
להוצאה ניתנה ומרגלא בפומיה דר"ת דג' דינים יש בבע"ח אי אית
מצד אחר כל שהוציא
רוצה לוקח להוציא מן
מאי הוי מאחר שהן עצמן אין יודעין אם ניסת בתולה או אלמנה
ליה זוזי לא מצי מסלק ליה אלא בזוזי ואי לית ליה לא אמרינן ליה
אותן מעות בעצמן שקבל
המוכר יביא ראיה דלרדיא
נמצא דאין כאן קול כלל: סהדי שקרי. ולא ראוה יוצאת בהינומא: יש
טרח ואייתי זוזי אבל בנזקים אפילו אית ליה מצי לסלוקי במאי
מן הלוקח אין מחייבין
זבין: היא אומרת. אם
אותו ליתן לו מעות אלא
נתגרשה: בתולה נישאתי.
לה קול. מתוך שיש שמחה בנישואי בתולה נזכרים בה בני אדם:
דבעי דכל מילי מיטב הוא כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע ד
שם לו מנכסיו. רשב"א.
ויש לי כתובה מאתים:
איתרע לה רובא. דבתולות נישאות דרובן יש להן קול מכחיש כחו של
ובפועל אפילו לית ליה זוזי א"ל זיל טרח ואייתי זוזי דתנן בהבית
ב. [ו]לא על דעת להחזיר
והוא. הבעל: אומ' אלמנה
ה
לו מעות לקח. רשב"א.
נשאתיך. ואין לך כתובה
והעלייה (ב"מ דף קיח.) השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש
אותו רוב וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי המוציא
ג. [אבל] אי דאיתנהו
אלא מנה. ואם נתארמלה
מחבירו עליו הראיה: נמצא שהיה גנב. קודם לכן גונב ממון:
וא"ל טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ואפילו לית ליה זוזי דהא
לזוזי, דידיה נינהו כיון
טעני לה הכי יורשי הבעל
שאין מקחו מקח. רמב"ן.
כדמפרש במס' כתובות
קוביוסטוס. גונב נפשות: הגיעו. ללוקח ואין כאן מקח טעות:
אמר בגמרא דאיצטריך לאשמועינן דלא נימא ממרי רשותך פארי
ד. אלא דאם שם לו
א) קרתא דמנמנמא ביה
לסטים מזויין. הורג
נפשות וסופו ליהרג: או מוכתב
אפרע והיינו היכא דלית ליה זוזי דבעל חוב אי אית ליה זוזי לא
קרקע דינו בעידית דכתיב
כלתא. שהיו עושין לכלה
(שמות כב) מיטב שדהו
כעין יריעה סביב לה
למלכות. ליהרג: הרי
שלך לפניך. דגברא קטילא זבין ליה:
מצי לסלוקי בשאר מילי כדאיתא בהכותב. רבינו תם:
ו
ומיטב כרמו ישלם ואם
ותמן מנמנמא: וראשה
ואמאי
לימא הלך אחר רוב נשים כו'. וא"ת נימא דנאמן במיגו
רישא במטלטלין אפי' סובין
פרוע. שהיו שערותיה נראין
דכל מידי איקרי מיטב.
דאי בעי אמר פרעתי ועל כרחך בדליכא כתובה איירי דאי איכא כתובה ניחזי מאי
דכתב בה וי"ל דאליבא דרב קיימי דאמר
מתחת הצעיף שלה הפרוש
בשילהי הכותב (כתובות דף פט. ושם) דגט גובה עיקר כתובה גובה תוספת: וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. ואם תאמר
רשב"א. ה. דמשום כדי
על ראשה שכך נוהגין
חייו דפועל אמרינן ליה
לבתולה. טעמא דאיכא
דתנן בפרק ב' דכתובות (דף כח. ושם) אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן זכורני בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע ואמר
זיל טרח וזבון. ר"ן.
עדים דבתולה נשאת משום
ו. דאי בדאית ליה זוזי
הכי כתובתה מאתים הא
בגמרא מאי טעמא כיון דרוב נשים בתולות נשאות גלויי מילתא בעלמא הוא והשתא לרב היכי דמי אי דאית לה קול למה לי עדים כדפריך
פשיטא דאטי גרוע פועל
ליכא עדים לא אם איתא
הכא ואי דלית לה קול אמאי הוי גלויי מילתא בעלמא הא איתרע לה רובא כדאמר הכא והיכי מפקי ממונא בקטן וגדול שעמו וליכא למימר
מבעל חוב. רשב"א.
דאזלינן בתר רובא דממונא
ז. ועוד דמוכתב למלכות
אמאי אזלינן הכא בתר
דבהך עדים קטן וגדול שעמו הוי הקול דהא פריך הכא מדליכא קלא הני סהדי שקרי נינהו ולא אמר דהנך סהדי היינו הקול ולשמואל
הוא זה. רשב"א. ח. ומה
עדים. לימא הלך אחר רוב
דלא אזיל בתר רובא אתי שפיר דאע"ג דאיכא רוב גמור אכתי צריך לגלויי מילתא ויש לומר דאע"ג דאיתרע לה רובא מכל מקום רובא
ענין גונב נפשות לחסרון
נשים ורוב נשים בתולות
השקלים. תוס' קידושין יא.
נישאות. אלא ש"מ דלא
דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מרוב הנישאת בתולה יש לה קול וסגי בגלויי מילתא בעלמא:
קוביוסטוס. פרש"י בכל מקום גונב נפשות והכא לא משמע הכי דמסיק דכולהו הכי איתנהו אטו כולהו גונבי נפשות נינהו ומיהו
ט. ומה שאמרו בחשבון
אזלינן בתר רובא בממונא
ז
הפקודים משה רבכם או
וקשיא לרב: אמר רבינא.
קוביוסטוס הוה ה"ק ליה
לעולם אזלי' בתר רובא
בפ"ק דבכורות (דף ה. ושם) אין להקשות לפירושו דאמרינן גבי שקלים שאל קונטרקוס את רבן יוחנן בן זכאי
שמא משחק במקצת כסף
דממונא והכא מאי טעמא
משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או שאינו בקי בחשבונות היה ח דכיון שהשקלים היו כנגד ישראל קורא אותו כאילו גונב
הפקודים בקוביא. רשב"א.
לא משום דאיכא למימר
נפשות ונראה כפר"ח דמפרש קוביוסטוס משחק בקוביא והא דאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף צא:) דאמר ליה יעקב למלאך וכי
י. לפי שדרך משחקים
כו' וזו הואיל ואין לה קול.
ט
בקוביא ללות מעות. ר"ן.
איכא למימר מן המיעוט
גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר יש ליישב נמי לפירוש רבינו חננאל דלפי שחייב לכמה בני אדם י ואין
יא. ולפיכך מתיראין מן
היא ואתרע לה רובא ומשום
לו מה לשלם מתיירא פן יתבעוהו : לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך. מכאן קשה לפ"ה שפירש בפרק
יא
השחר שלא ימצאו אותם
הכי אזלינן בתר עדים אבל
בעלי חוב. שם.
בעלמא אזלינן בתר רובא:
אע"פ (כתובות דף נח. ושם) גבי הא דפריך אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל לא יאכל בתרומה משום סימפון ומשני סימפון בעבדים
ומקשינן אי כל הנישאות
ליכא דאי מאבראי הא קא חזי ליה ואי מגוואי מאי איכפת ליה למלאכה קא בעי ליה כו' מאי אמרת ליסטים מזויין או מוכתב
יש להן קול. כי איכא עדים
שיצאת בהינומא מאי הוי
למלכות הנהו קלא אית להו פי' וסבר וקיבל ואי אפשר לומר כן דבהדיא אמר הכא דהוה מקח טעות ומפרש התם ר"ת דהנהו קלא
והאיכא למימר מדלית לה
אית
קול האי דאשתכח סהדי
שקרי נינהו וסהדותא דשיקרא הוא דמסהדי על הא דיצאה בהינומא. דהואיל דאין לה קול מעולם לא ב) היה ואמאי אזלינן בתר עדים. וכתובתה מאתים. אלא תריץ הכי רוב הנישאות בתולות יש
להן קול ומיעוט אין לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע ליה רובא משום הכי אזלינן בתר עדים דאיכא למימר הא ודאי מן המיעוט היא ומשום הכי לא אזלינן בתר רובא דאיכא למימר כדמפרש
אבל בעלמא ודאי אזלינן בתר רובא: גנב. שהוא גונב ממון: קוביוסטוס. גונב נפשות: הגיעו. ללוקח
דלא
מצי למיהדר ביה: לסטים מזויין.
הורג נפשות: מוכתב למלכות. חייב מיתה: רישא
א) חסר כאן וצ"ל אם יש עדים שיצאה בהינומא. מפורש בכתובות קרתא וכו'. ב) צ"ל מעולם לא יצאת בהינומא בעת נישואין.