המוכר פירות פרק ששי בבא
בתרא
צג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רישא מאי טעמא. הגיעו והלא אין לך מום גדול מגנב או קוביוסטוס
אית להו וכיון דלא יצא הקול מילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן
ח א מיי' פט"ו מהל'
א) ב"ק מו., ב) סנהדרין לז:
שבועות לד. [תוספ' ב"ק
מכירה הל' יג סמג לאוין
ואפ"ה קנה לוקח ואע"ג דלא קבל עליו מומין בפירוש: לאו משום
להכי והא דאמר בהמגרש (גיטין דף פו. ושם) אתקין רב יהודה בשטרא
א
פ"ג], ג) בס"א נוסף: וכ"ש
קסח טוש"ע ח"מ סי' רלב
דרובא. עבדי הכי איתנהו גנבים או קוביוסטוסין ולדעת כן קנאו
דעבדי עבדא דנן מוצדק ופטיר ועטיר מכל עירורי מלכא ומלכתא
גמל, ד) [קידושין פ.],
סעיף י:
ט ב מיי' פ"ח מהל' נזקי
ה) [וע"ע תוס' כתובות נח.
הלוקח וכמי שקבל עליו דמי אלמא בממונא אזלינן בתר רובא וקשיא
כלומר אינו מוכתב למלכות אפי' לא כתב הוי מקח טעות כדאמר
❖
ותוס' קדושין יא. ד"ה הנהו],
ממון הל' יד סמג עשין
לשמואל דכיון דלא אזיל בתר רובא
הכא ב אלא אתקין רב יהודה משום
סו טוש"ע ח"מ סי' תח
כפלגא ופלגא דמי וא"כ אמאי הגיעו
שופרא דשטרא. ר"ת :
סעיף ב:
ה)
מאי טעמא לאו משום דרובא הכי איתנהו לא
ג
איכא למימר מקמה אתא
י ג מיי' שם [שו"ע שם]
גליון הש"ס
הרי לא היה יודע הלוקח שהיה בו
א כולהו הכי איתנהו ת"ש א) שור שנגח את
וכתנא קמא שאין אומרים
דמביעתותא הפילה.
מום זה וסתם לוקח אעבד שפירא
גמרא ת"ש המוכר. קשה לי
בידוע וכו' [רב אלפס ב"ק
❖
הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו ידוע אם
פרק ה דף כא:]
למה דכתבו תוס' חולין דף יא
יהב זוזי כדאמר נמי לקמן [צד.] אפירי
וסמוך מיעוטא דמפילות למיעוט
ע"ב בחד תירוצא דמוכח
עד שלא נגחה ילדה או אם משנגחה ילדה
שפירי יהב זוזי ומום מבטל כל מקח
דמביעתותא הפילה ואיתרע לה רובא
בבכורות דרשב"ג חייש
משלם חצי נזק לפרה ורביע לולד ואמאי
למיעוטא. אם כן מאי פרכינן
רבינו גרשום
וממכר היכא דלא נודע ללוקח:
דרוב מתעברות ויולדות והא מחמת
הכא הא מסקינן דכולה
לימא הלך אחר רוב פרות ורוב פרות
ומשני לא כולהו הכי איתנהו.
נגיחה הפילה והוה מחצה על מחצה:
מתני' רשב"ג ולדידיה
מאי טעמא. הגיעו: לאו
רבי אחא אומר גמל האוחר בין
דבאיסור חייש למיעוטא ה"נ
משום. דאיכא למימר
גנבים וכמאן דאמר ליה מוכר בהדיא
מתעברות ויולדות והא ודאי מחמת נגיחה
בממון. אבל לדידן דקי"ל
דרובייהודעבדים הכי איתנהו
הגמלים. הא דנקט גמל ולא
דמי שהרי יודע לוקח שהוא גנב:
הפילה התם משום דמספקא לן דאיכא
דאזלי' בתר רובא י"ל דגם
דגנבים וקוביוסטוסים נינהו
ונמצא עוברה בצדה. ואין ידוע לב"ד
בממון אזלינן בתר רובא:
נקט שור דאיירי ביה ת"ק רבותא
וכשהלוקח לקחו ודאי היה
למימר מקמה אתא ומביעתותא הפילה
רשב"ם ד"ה דהוא גופיה
ידע שפיר דהכי איתנהו
ולא עדים יודעין אבל הם יודעין
אשמועינן דאפי' גמל שצנוע בתשמישו
כו' אבל בתר רובא דליתא
וגמר וקנהו. אלמא דאזלינן
ואיכא למימר מאחורה אתא ומינגח נגחה
דלא קתני ואינו יודע והכי אמרינן
תלינן ביה כיון שבועט בשעה שאוחר
קמן לא אזלינן. משמע
בתר רובא בממונא וקשיא
והפילה הוי ממון המוטל בספק וכל ממון
דברובא דאיתא קמן הולכין
לשמואל: ומשני לעולם לא
בשנים אוחזין (ב"מ דף ב:) ולרבה
והא דאמר בפרק כיצד הרגל
בממון אחר הרוב וכן ראיתי
אזלינן בתר רובא בממונא.
המוטל בספק חולקין לימא כתנאי שור שהיה
בר רב הונא דאמר אמר סומכוס
(ב"ק דף כד: ושם) והיכי מיעדי ליה
בתה"ד סימן שי"ד דהוציא כן
והכא משום הכי הגיעו
מלשון הרשב"ם הנ"ל. ואולם
דכולהו עבדים הכי איתנהו
רועה ונמצא שור הרוג בצדו אע"פ שזה
אפילו ברי וברי כו': אם עד שלא
דא"ל תורא נגחנא אית לך בבקרך
מלשון הרשב"ם לעיל דף
ולעולם לא אזלינן בתר
נגחה. השור ילדה ופטור בעל
איבעי לך לנטורי כולי בקרך וכשיגח
מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד
צ"ב: ד"ה באיסורא כגון ט'
רובא: ונמצא עוברה בצדה.
חנויות. משמע דבממון גם
מת: משלם חצי נזק לפרה.
השור: משלם. בעל השור: חצי
רביעית הוי מועד דתלינן ביה כל
לישוך אין אומרים בידוע שזה נגחו וזה
ב
כה"ג דהוי דאיתיה קמן לא
דשור תם הוא: ורביע נזק
❖
נזק לפרה. דשור תם משלם חצי
הנגיחות אומר ר"י דהיינו כרבי
אזלינן בתרה וצ"ע:
לולד. משום דמספקא לן
נשכו ב) רבי אחא אומר ג גמל האוחר בין
נזק: ורביע נזק לולד. משום דחצי
אחא אי נמי אפילו כרבנן ומיירי
אי קודם נגיחה ילדה ואם
הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה
לאחר נגיחה ילדה. ואם
נזק דולד הוי ממון המוטל בספק
שבנגיחה רביעית נודע הדבר ע"י
איתא דאזלינן בתר רובא
הגהות הב"ח
הרגו סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו
וחולקין ואליבא דסומכוס מוקמינן
עדים שאותו עצמו היה שנגח שלש
בממונא אמאי לא משלם
(א) גמרא בתר רובא לא
אלא רביע בלבד לימא
לימא רב דאמר כר' אחא ושמואל דאמר
לה התם. ולרב קפריך ואמאי חשיב
נגיחות והא דתנן בהמניח (שם דף
אזלינן. נ"ב עיין בקדושין דף
הלך אחר רוב פרות ורוב
❖
כתנא קמא אמר לך רב אנא דאמרי אפילו
ליה ממון המוטל בספק אליבא דרב
לה:) זה אומר מועד הזיק וזה אומר
פ:
פרות מתעברות ויולדות
שאין מפילות. והא ודאי
דאזיל בממונא בתר רובא לימא
תם הזיק כו' מודה רבי אחא שיש
לתנא קמא עד כאן לא קאמר תנא קמא
מחמת נגיחה ילדה וחצי
הלך אחר רוב פרות שיולדות בן
לתלות בתם כמו במועד כיון
נזק מבעי ליה לשלומי לולד
מוסף רש"י
התם אלא דלא אזלינן בתר חזקה אבל
אלא ש"מ דלא אזלינן בתר
קיימא ואינן מפילות ופרה זו מן
שגם התם רודף ואמרינן המע"ה :
ד
בתר רובא אזלינן ושמואל אמר לך אנא
ונמצא עוברה בצדה.
רובא בממונא וקשיא לרב:
הרובא היתה והיה לה לילד בן קיימא
מאן
ומת, ואין ידוע אם עד
ומשני לעולם בעלמא אזלינן
דאמרי אפילו לר' אחא עד כאן לא קאמר ר'
שלא נגחה ילדה. ולא
בתר רוב בממונא. והתם
כרוב פרות דעלמא והלכך ודאי
מת מחמת הנגיחה, או אם
מאי טעמא לא משלם אלא
אחא התם אלא דאזלינן בתר חזקה דהוא גופיה מוחזק אבל (א) בתר רובא לא
השור נגחה בעודה מעוברת ומתוך
משנגחה. ומחמת הנגיחה
רביע לולד משום דמספקא
אזלינן ת"ש $ המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו ואפי' זרע פשתן אינו חייב
הפילתו (ב"ק מו.). ורביע
כך הפילה וליחייב בעל השור חצי
לן דאיכא למימר מקמה
לולד. דתם חייב חצי נזק
של פרה אתא האי שור
נזק לולד אלא ודאי רובא בממונא
באחריותן מאי אפי' לאו אפילו זרע פשתן דרובא לזריעה זבני ואפ"ה לא אזלינן
והאי ולד מוטל בספק
ומביעתותי' דשור הפילה
לאו כלום הוא אלא כי פלגא ופלגא
הוא וחולקין (שם). האוחר.
ולא קא מחייב ולא מידי
בתר רובא תנאי היא דתניא המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו זרעוני גינה
נושך, שמעתי (סנהדרין לז:)
לשלומי לולד כלום דמקמא
דמי והלכך קאמר סומכוס חולקין
שאין נאכלין חייב באחריותן זרע פשתן אינו חייב באחריותן רבי יוסי אומר
או: בועט ברגליו, ולי
נגיחה ילדה. ואיכא למימר
דהוי ממון המוטל בספק. ומיהו
נראה כשבא ליזקק לנקיבה
נמי דמאחורה אתא וקא
נותן
הוא נלחם ומכה ברגליו
נגחה והפילה מחמת נגיחה.
בדשמואל מודי סומכוס דאמרינן
גמלים שסביבותיו, ולשון אוחר
ובדין הוא דחצי נזק לישלם
המוציא מחבירו עליו הראיה שהרי לא נולד ספק במעשה כי הכא כדפרישית לעיל שהרי הדבר ידוע היאך היה המכר ולא הוי
נופל בתשמיש גמלים דתניא
אלא משום דמספקא לן
בבכורות (ח.) גמל אחור
והוה ליה ממון המוטל
ממון המוטל בספק אלא כשנולד ספק בדבר שאין ידוע היאך היה המעשה: ומשני התם משום דמספקא לן כו'. כלומר לעולם
כנגד אחור (שבועות לד.
בספק וחולקין: גמל האוחר
בממון הלך אחר הרוב והתם היינו טעמא דחשיב ליה ממון המוטל בספק משום דכי נמי אזלינן בתר רובא אכתי איכא ספיקא
וכעי"ז סנהדרין שם). בידוע
בין הגמלים. כלומר שמועד
זה הרגו. שדרך סוסים
בהך נגיחת שור למפטריה דאיכא למימר מקמה כנגד פניה אתא השור ונגחה ומחמת ביעתותא קודם נגיחה הפילה שכך דרך להפיל
הוא לנשוך ולחרחר ולבעט
מזויינים להכות סוסים שבצידו
בין הגמלים: סברוה דרובא
❖
מחמת פחד כמו מחמת נגיחה ממש וקי"ל (ב"ק דף נו.) המבעית חבירו פטור מדיני אדם וכ"ש בהמתו המבעתת לבהמת חבירו
(סנהדרין שם).
וחזקה כי הדדי נינהו. דר'
דגרמא בניזקין פטור: מאחורה. ליכא ביעתותא דהא לא חזיא ועד דנגח לה אינה מפלת. והלכך איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי
אחא דאית ליה חזקה מאותו
גמל דכיון דמוחזק הוא
הוי ממון המוטל בספק וחולקין: שור שהיה רועה ונמצא שור כו'. ולא גרסי' על גב הנהר ובתוספתא [ב"ק פ"ג ה"ו] לא גרסי' ליה ופירוש
לישוך בידוע שזה הרגו
מוסף תוספות
תינוקות היה. והאי דנקט שהיה רועה משום דדרך שוורים הרבה להיות לשם ואיכא לספוקי בשוורים טובא: שזה. המת מנוגח: אין
אית ליה רובא א) דכולי
א. וכיון שקנאו רשאי
עלמא בתר רובא אזלינן.
אומרים כו'. דרבנן לא אזלי בתר אומדנא ואפי' ממון המוטל בספק לא הוי לשלומי פלגא דמאן לימא לן שזה נגחו הואיל ואיכא
הוא להאכילו תרומה
ות"ק דלית ליה חזקה אלא
שוורים אחרים ולא דמי לשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין אנו יודעין אם נגח את הולד אם לאו ואפ"ה מחייבינן ליה
ומיהו אם לאחר מכאן
בתר רובא אזלינן דרובא
נודע שהוא כן, בטל מקח
עדיף מחזקה. אלא דהוא
פלגא דהתם היינו טעמא שהרי רואין שנגח את הפרה והעמד פרה על חזקתה והשתא הוא דילדה בשעה שאנו מוצאין עוברה בצדה:
ואומר לו למוכר הרי שלך
גופיה מוחזק דבגופו של
ורבי אחא אומר כו'. בתר אומדנא אזיל בדיני ממונות והכי אמרינן בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות [לז:]: גמל האוחר. עסוק בתשמיש
לפניך. רשב"א. ב. ולמה לי
גמל הויא חזקה דדרכו
לאתקוני הכי. שם. ג. דלא
רביעה דאמרינן בבכורות (דף ח.) לגבי תשמיש גמל אחור כנגד אחור וסתם בהמות בשעת תשמיש משתגעות ומכין זכרים זה את זה
לישוך בין הגמלים אבל
ג)
ליתו לאנצויי. רשב"א.
בממונא לא אזלינן בתר
(כך שמעתיה מרבינו זקני מ"כ). ואיכא דאמרי אוחר כמו נוחר ולא נהירא: בידוע שזה הרגו. דמוחזק הוא בשעת רביעה להכות וכ"ש
ד. והוה ליה כמועד לגבי
רובא משום דבגופו של
בשור המועד ליגח שנגח כבר שלש פעמים ורבותא נקט גמל אוחר אע"פ שמעולם לא נגח ונשך: וחזקה. דהאי שור המוחזק ליגח:
הך נגיחה. רמב"ן.
מעשה לא הוי רובא לעלמא
אלא אחריני הוויין רובא
כי הדדי נינהו. דמאן דאזיל בממונא בתר חזקה אזיל נמי בתר רובא: בתר רובא אזלינן. דרובא עדיף מחזקה ד) ואיכא למימר דרוב
לדיליה כגון המוכר שור
שוורים שבעולם נגחוהו ולכך פטור: דהוא גופיה מוחזק.
וכיון דהוא עומד בצדו אזלינן בתר אומדנא $ אבל בתר רובא דליתיה קמן
לחברו דלאו בדידיה הוא
רובא כי באחריני דרובא
לא אזלינן: ת"ש. ממתני' המוכר פירות לחבירו כו'. ומשום דאיצטריך לשנויי תנאי היא אקדמיה להאי לימא כתנאי דלעיל מקמי האי
לרדיא זבני ומשום הכי
ת"ש: מאי לאו האי.
דקתני אפילו היינו רבותיה דאע"ג דרוב פשתן הנלקח בשוק לזריעה קונין אותו ואפ"ה לא אזלינן בתר רובא וקשיא
לא אזלינן בתר רובא:
דרובא לזריעה זבני. ומיעוט
לרב. וליכא לתרוצי דהאי תנא בתר רובא דאינשי אזיל כדלקמן [ע"ב] ולא בתר רוב זריעה שרוב בני אדם לוקחין פשתן לדברים אחרים למאכל
לאכילה לצורך רפואה ואפי'
ולרפואה והלכך אינו חייב באחריותן דאזלינן בתר רוב לוקחין והכי קתני אפילו זרע פשתן דסד"א ניזיל בתר רובא דזריעה וניחייב
הכי לא אזלינן בתר רובא
כי אם בתר מיעוט משום
באחריותן אפ"ה אינו חייב דאזלינן בתר רובא דאינשי ולא תקשי לרב ליכא למימר הכי דאם איתא דרובא דאינשי חשוב רוב ורובא
הכי אינו חייב באחריות
דזריעה כמאן דליתיה לא הוי ליה למיתני אפי' דממאי תיסק אדעתין למיזל בתר רובא דזריעה טפי מרובא דאינשי דליתני אפילו
דאיכא למימר לצורך אכילה
אלא ודאי הכי קתני אפילו זרע פשתן שהיה לנו לחייבו מן הדין משום דרובא דזריעה שהוא רוב גמור אפ"ה אינו חייב דבממונא לא
קא זבין ליה. וקשיא לרב
(דבעי) [דאזיל בתר] רובא:
אזלינן בתר רובא. ומיהו אם לא מפני שמוצא תנאים דפליגי בדרב ושמואל גמרא הוה ליה לשנויי ע"י הדחק תנא דמתניתין אזיל בתר
זרעוני גינה שאין נאכלין
רובא דאינשי אבל כיון דאשכח תנאי ניחא ליה טפי לאוקומה כתנאי: המוכר פירות לחבירו ולא צמחו. כגון זרעוני גינה כו'. ולי
כלל חייב באחריותן דודאי
הואיל שאין נאכלין לצורך
נראה דלא גרסינן כלל בהך ברייתא המוכר פירות לחבירו ולא
צמחו ויש ברייתא דוגמתה
בתוספתא (רפ"ו) דקתני המוכר לחבירו
זריעה זבין ליה. אבל זרע
זרעוני גינה שאין נאכלין כו' זרע
גינה שאין נאכלין כלל חייב
באחריותן אבל זרע
פשתן
דנאכל קצת לעולם אינו חייב כשמואל:
פשתן אע"ג דרובן קונין
אותו לזריעה אינו חייב
נותן
באחריותן משום דמיעוט
לאכילה קא בעי ליה ואזלינן בתר מיעוט: ר' יוסי אומר
א) צ"ל אבל בתר רובא אזלינן. דת"ק דלית ליה חזקה מ"מ ס"ל דבתר רובא וכו'.