צג:
המוכר
פירות פרק
ששי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאן
יש אומרים רשב"ג. אע"ג דקיימא לן דיש אומרים היינו
נותן לו דמי זרע. שרוב
פשתן שבעולם נזרע: אמרו לו. אינו
יא
א) רש"ל מ"ז, ב) רש"ל מ"ז,
א מיי' פט"ז מהל'
ג) [רש"ל מח"ז], ד) הא זרע
מכירה הל' א סמג לאוין
חייב באחריותו שהרבה בני אדם לוקחין לדברים אחרים למאכל
ר' נתן כדאמר בסוף הוריות (דף יג:) דאסיקו ליה לר' נתן יש
קע
טוש"ע ח"מ סי' רלב
פשתן אינו חייב באחריותן.
ולרפואה וכנגד אדם אחד שקנה י' סאין לזריעה יש מאה בני אדם
אומרים הכא קבלה היתה בידן דהאי יש אומרים רשב"ג וכן בפרק
רש"ל, ה) ב"ק צט: [תוספ'
סעיף כ:
יב
דב"ק פ"י], ו) תוספתא
ב מיי' פ"י מהל'
שקונין מיהת סאה אחת למאכל ולרפואה ובתר רוב לוקחין אזלינן.
חזקת הבתים (לעיל דף לו:) גבי ניר דקאמר מאן יש אומרים רבי אחא
דברכות פ"ד], ז) ביצה לח:
שכירות הל ה סמג עשין
ובפרק קמא (שם דף טו: ושם) פליגי יש
$ ורבי יוסי בתר רובא דזריעה אזיל
ע"ש, ח) צ"ל דרב הבורר.
פב
טוש"ע ח"מ סי' שו
דק"ס, ט) [כתובות לד:],
אומרים ור' נתן גבי איוב:
שהיחיד הקונה לזריעה קונה יותר
סעיף ד:
נותן לו דמי זרע אמרו לו הרבה לוקחין אותו
❖
חייב מפני שהוא כנושא שכר.
י) [ב"ק כו.],
ג טוא"ח סימן קע:
ממאה הקונין למאכל ולרפואה. ומיהו
לדברים אחרים מאן תנאי אילימא רבי יוסי
יג ד מיי' פי"ח מהל'
ת"ק דר' יוסי היינו טעמיה דודאי
בהגוזל קמא (ב"ק דף צט: ושם)
מכירה הל' יא סמג לאוין
ואמרו לו תרוייהו בתר רובא אזלי מר אזיל
קע טוש"ע ח"מ סי' רכט
גליון הש"ס
בתר רובא דזריעה הוה לן למיזל
מגיה וקאמר אימא מפני שהוא נושא
בתר רובא דאינשי ומר אזיל בתר רובא
סעיף א:
כר' יוסי ולחייבו אלא שאין הולכין
שכר דפריך מינה לר' יוחנן דאמר
יד ה מיי' שם פי"ז הל' ז
רשב"ם ד"ה אמרו לו כו'
דזריעה אלא אי תנא קמא ור' יוסי אי ת"ק
סמג שם טוש"ע ח"מ
ורבי יוסי בתר רובא
בממון אחר הרוב דאי לא תימא
התם טבח אומן שקלקל פטור כיון
סי' רל סעיף א:
דזריעה. עי' יבמות דף סז
ואמרו לו ת"ר מהו נותן לו א דמי זרע ולא
❖
הכי אלא אזיל נמי בתר רובא דאינשי
דעביד בחנם ואם תאמר ומעיקרא
טו ו מיי' שם פי"ח הלכה
ע"ב תוס' ד"ה אין:
הוצאה ויש אומרים אף הוצאה מאן יש
אם כן מאי איכא בין תנא קמא
דס"ד דמיירי הך ברייתא בחנם
טז ז מיי' שיםד:הל' יג וסמג
לאמרו לו: אילימא ר' יוסי ואמרו
אומרים אמר רב חסדא רשב"ג היא הי רבן
למה היה לו להיות כנושא שכר ויש
א
שם טוש"ע ח"מ סי'
הגהות הב"ח
❖
לו. דר' יוסי מחייב כרב דאזיל בתר
רכט סעיף ב:
לומר משום דמרבינן (ג) מפצע תחת
שמעון בן גמליאל אילימא רשב"ג דמתני'
(א) רשב"ם ד"ה וחסורי וכו'
פצע לחייב אדם המזיק על אונס
רובא ואמרו לו פטרי כשמואל דלא
דתנן המוכר פירות לחבירו וזרען ולא צמחו
דחוק דטוב כצ"ל ותיבת כו'
חייש לרובא: הא תרוייהו בתר רובא
כרצון אע"ג דלאו בכל אונס חייב
נמחק: (ב) ד"ה דמי בשתו
ב
רבינו גרשום
ואפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן (הא
א)
וכו' לא איירי מידי דמהיכא
אזלי. דאפילו תנא דאמרו לו סבירא
כדאמר בהמניח (שם דף כז: ושם)
תיתי וכו' ביציאה כלל כן
נותן לו דמי זרע. משום
זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן)
דבאפלה ובקרן זוית פטור משום
ליה כרב והאי דפטר היינו טעמא
נראה בעיני הס"ד:
דרובו לזריעה קא בעי
אימא סיפא רשב"ג אומר זרעוני גינה שאינן
(ג) תוס' ד"ה חייב וכו'
לה ואזלינן בתר רובא:
דאונס הוא ואמר נמי (ד) ט)טבחוה
דאזיל בתר רובא דאינשי כדמפרש
משום דמרבינן. נ"ב ס"פ
אמרו לו. חכמים אחריני
נאכלין חייב באחריותן ת"ק נמי הכי קאמר
ואכלוה משלמין דמי בשר בזול וגבי
טעמא הרבה לוקחין אותו כו': ה"ג
ג
כיצד הרגל דף כ"ו:
נינהו ולא ת"ק: הרבה
(ד) בא"ד ואמר נמי. נ"ב
לוקחין אותו לדברים
זרע פשתן הוא דאינו חייב באחריותן הא
אלא אי תנא קמא ור' יוסי אי ת"ק
בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון
❖
הגוזל בתרא דף קי"ב:
אחרים. לאכילה ולרפואה
ואמרו לו: מהו נותן לו. המוכר
תנן בהמניח (שם דף לב. ושם) דאם
זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן
ולא לזריעה. ואמאי חייב
עמד פטור ובירושלמי נמי מוקי הא
זרעוני גינה שאין נאכלין דאמרינן
באחריות: מר אזל בתר
אלא לאו הוצאה איכא בינייהו מר סבר דמי
רובא דאינשי. אמרו לו
מוסף רש"י
י) דאדם מועד לעולם בין ער בין ישן
חייב באחריותן מה ישלם מוכר
זרע ומ"ס אף הוצאה ממאי דלמא איפכא
חכמים אזלי בתר רובא
ללוקח: דמי זרע. ולא דמי יציאה
כשקדמו כלים אבל קדם הוא וישן
המוליך חטים לטחון.
דאינשי דלאו לזריעה קא
הא לא קשיא כל תנא בתרא לטפויי מילתא
אדם הממונה על כך
בעו להו דלאו כולהו
דגרמא בעלמא הוא ופטור: אף
ואח"כ העמידו כלים אצלו ושברן פטור
ועליו ללותתן במים וכותשן
בני שדות נינהו ומשום
קא אתי ודלמא כולה רשב"ג היא וחסורי
הוצאה. יציאת חרישה ושכר פועלים.
וטבח אומן נמי שקלקל קאמר ר' יוחנן
במכתשת להסיר הקליפה
הכי סברי דאינו חייב
מחסרא והכי קתני המוכר פירות לחבירו
החיצונה כדי שתהא סולת
באחריותה. ור' יוסי אזל
ונראה בעיני דקנסא הוא: ומ"ס
שפטור מ"מ אונס שקרוב לפשיעה
נקיה (ב"ק צט:). סובין או
בתר רובא דזריעה ורובא
וזרען ולא צמחו אפילו זרע פשתן אינו חייב
אף הוצאה. והכי קתני רשב"ג אומר
כעין אבידה חשיב ליה בהשואל (ב"מ
מורסן. סובין גסין ממורסן
של זרע פשתן לזריעה עומד
(שם). ניפולין. נשבר ונופל
דבין י' כורים של זריעה
באחריותן (הא זרעוני גינה שאינן נאכלין
דף צד:) קרוב לפשיעה ואדם המזיק
זרעוני גינה שאין נאכלין חייב בכל
ד
❖
ב)
כשאוחזין אותו (שם).
א) לית בהו חדא דלאכילה
אחריותן אפילו יציאה: דלמא
חייב והוה ס"ד טבח אומן שקלקל הוי
חייב באחריותן) דברי רשב"ג שרשב"ג
משום הכי חייב באחריותו
איפכא. דרשב"ג לא מחייב אלא
ונותן לו דמים של זריעה.
כעין אבידה וחייב כמו נושא שכר
אומר (זרע פשתן הוא דאינו חייב באחריותן
ג)
אלא הני תנאי דאמרינן אי
מוסף תוספות
דמי זרע ומנלן דהא רשב"ג היא
ומשני אימא מפני שהוא נושא שכר אבל
תנא קמא ור' יוסי דת"ק
הא) זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב
בחנם פטור והוי כעין גניבה שקרובה
אימא רבנן היא ותנא קמא דברייתא
א. ואי סבר וכו' [ש]חייב
סבירא ליה אע"פ שזרע
באחריותן אלא הא רבן שמעון בן גמליאל
כדין אדם המזיק א"כ מה
פשתן רובא לזריעה קיימי
ד)
היינו רשב"ג: הא לא קשיא. אם
לאונס ופטור בה אדם המזיק דאע"ג
מתרץ אימא מפני שהוא
ומיעוט לאכילה אזלינן בתר
דתניא המוליך חטין לטחון ולא לתתן
ה) ב
דשומר שכר חייב והכי נמי אמר
אין קושיא אחרת זו אינה קושיא. וכל
נושא שכר וכו', בלא שכר
מיעוט ור' יוסי ס"ל דבתר
ועשאן סובין או מורסן קמח לנחתום ואפאו
נמי ליחייב כדין אדם
הרוב אזלינן ומשום הכי
בפרק השוכר את האומנין (שם דף פב:
היכא דאיכא פירכא אחריתי קאמר
המזיק. תוס' ב"מ פב:
נותן לו דמי זרע: אי תנא
פת ניפולין בהמה לטבח וניבלה חייב מפני
גמרא הא לא קשיא: וחסורי מחסרא
ושם) דתנן המעביר חבית ממקום
ב. כדאיתא בשלהי פ'
קמא ואמרו ליה. דת"ק
כיצד הרגל. רשב"א.
אזיל בתר מיעוט ואמרו
כו'. אין זה תירוץ דחוק (א) כו'
למקום ונתקל ושברה שומר חנם
שהוא כנושא שכר רשב"ג אומר נותן לו
ג. גבי הניח להם אביהם
ליה אזלי בתר רובא דאינשי
ישבע ונושא שכר ישלם אלמא
דטוב לנו לחסרה מעט כדרך משנה
דמי בושתו ודמי בושת אורחיו וכן היה
פרה שאולה כסבורים של
והיינו פלוגתא דתנאי ורב
ו)
אביהם היא וטבחוהו
סבירא ליה אי כר' יוסי אי
אע"ג דבשכר חייב בחנם פטור
שמדברת בקוצר ולא נימא יציאה
רבן שמעון בן גמליאל אומר מנהג גדול
ג
ואכלוהו משלמין דמי
כאמרו לו: ת"ר מכר לו
אע"ג דהוי אדם המזיק והיינו משום
איכא בינייהו דהא לא משמע
בשר בזול שכן נהנו אבל
זרעוני גינה שאין נאכלין
היה בירושלים המוסר סעודה לחברו
דבאונס שהוא כעין גניבה פטור :
ממתניתין מידי אלא על ידי דוחק
מה שהזיקו לא דאנוסין
ולא צמחו מהו. כלומר כמה
ה
וקלקלה נותן לו דמי בשתו ודמי בושת
הן. תוס' ב"ק כז:
נותן לו המוכר ללוקח: ויש
דמשמע דרשב"ג היינו ת"ק והלכך
נותן
ד. דגניבה קרובה לאונס
אומרים אף היציאה. שאם
אורחיו עוד מנהג גדול היה בירושלים
טוב לפרש דכולה רבן שמעון היא
ואבידה קרובה לפשיעה.
הוציא לתקן הזרע כולו
שם. ה. והא דפליגי
חייב ליתן לו: מר סבר.
מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה
כדמשמע מתני' דרשב"ג היינו ת"ק:
(לקמן) (ב"ק כט.) אי
ת"ק: דמי זרע קא יהיב
המפה אין האורחין נכנסין: מתני' המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל
ונראה בעיני דה"ג ודלמא כולה
נתקל פושע הוא או לא
ליה לחוד. ורבן שמעון
ד
כגון שנתקל מעצמו ולא
סבר אף היציאה: ממאי.
רשב"ג היא והכי קאמר המוכר
עליו רובע טנופת לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתולעות למאה ה מרתף של
נתקל בשום דבר אבל הכא
מצית למימר דרבן שמעון
פירות לחבירו ולא צמחו אפילו זרע
שנתקל מחמת מכשול ולא
דמתני' היא. דלמא איפכא
יין מקבל עליו עשר קוססות למאה ו קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסות
איבעי ליה לעיוני אנוס
דת"ק סבירא ליה היציאה
פשתן אינו חייב באחריותן שרשב"ג
למאה: גמ' תאני רב קטינא רובע קטנית לסאה ועפרורית לא והאמר
הוא. שם.
ז)
ורבן שמעון לא ס"ל אלא
אומר זרעוני גינה שאין נאכלין חייב
דמי זרע בלבד ואכתי הא
רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרבה בורר צרור מגרנו של חברו
ח)
ז
באחריותן הא נאכלין אין חייב
דתני לעיל ויש אומרים אף
נותן
היציאה לאו רבן שמעון
באחריותן אלא הא ר' שמעון בן
היא: לעולם ר' שמעון
גמליאל דתניא כו': לתתן. במים: מורסן. היא הקליפה העליונה שמוציאין מחטין הכתושין במכתשת: סובין. כשטוחנין גסין ולא הדק נשאר
היא דמתני'. ודקא קשיא
לך ב) הא לא קשיא דכל
בנפה והוא סובין: ניפולין. שנופל פתיתין: מפני שהוא כנושא שכר. בהגוזל קמא [ב"ק צט:] מתרצינן אימא מפני שהוא נושא שכר אבל בחנם פטור אם
תנא בתרא לטפויי מלתא
אומן הוא כדאמרינן התם זיל אייתי ראיה דמומחית לתרנגולי ואיפטרך וכן הלכה דאומן בשכר חייב בחנם פטור כדאמר רבי יוחנן התם:
קאתי ומטפי אף היציאה:
ודלמא לעולם לאו רבן
דמי בשתו. שזימן אורחים ואין לו מה יאכילם וכל שכן יציאה דחסריה ממונא. ומיהו לית הלכתא אלא כרבנן דפטרי מבשת דגרמא
שמעון דמתני' היא משום
הוא. והא ליכא למימר דמדהשתא נוקי מתניתין דביציאה פליגי כי היכי דמיפלגי בהך ברייתא וליהוי הלכה כרשב"ג במשנתנו הא לא
דכולי מתני' רבן שמעון
היא וכו' ג) חייב באחריות
אמרינן דרבי שסתם המשנה לא בעי לאוקומי מתניתין כרשב"ג ביציאה דלא ס"ל כרשב"ג אלא כולה מתניתין רבן שמעון בן גמליאל היא
וזרעוני גינה נותן לו דמי
כדאמר לעיל וביציאה לא איירי מידי (ב) כן נראה בעיני דמהיכא תיתי דביציאה פליגי במתניתין וניהוי הלכה ביציאה כיש אומרים מאחר
זרע ולא הוצאה. ואכתי יש
אומרים דלעיל הי רשב"ג
דאיכא לאוקומי כולה כרשב"ג ולא איירי ביציאה כלל: אורחין נכנסין. ותקנה טובה היא לקבלת אורחין שידעו כי שם יאכלו וילכו שם לאכול:
היא: ולא לתתן. כעין
מתני' המוכר פירות. תבואה: הרי זה. הלוקח: מקבל עליו רובע. הקב של טנופת לכל סאה דסתם תבואה דרכה להיות בה רובע טנופת
שמלתתין אותן שהקליפה
אבל יותר מרובע לא כדמפרש טעמא בגמרא [צד.] אי משום דינא אי משום קנסא: מתולעות. דאורחייהו בהכי והוא הדין אחת לעשר: מרתף
שעל החיטין קולפין ומן
הגרעינין גופה בלא הקליפה
של יין. ויש בו חביות הרבה: קוססות. יין רע כלומר עשר חביות של יין רע דסתם מאה חביות אורחייהו בעשר קוססות ומחיל איניש.
עושה ממנו סולת: סובין.
ובגמרא מוקי לה כדאמר ליה מרתף זה של יין אני מוכר לך. קוססות נראה לי כמו פריה יקוסס ויבש דיחזקאל (יז): קנקנים.
זהו אותו קליפה שמקלפת
[צו:]
כדים: בשרון. באותו המלכות: פיטסות. כדים רעים. ובגמרא [צז:] מפרש לה: גמ' תני רב קטינא. הא רובע טנופת דמתניתין לאו
מעל החטין: מורסן. זהו
מורסן הדק: פת ניפולין.
בעפרורית מיירי דעפרורית רובע לא מחיל איניש אלא רובע קטנית לסאה של תבואה: ועפרורית לא. בתמיה: צרור.
היינו עפרורית:
שנופל מאליו ומתמקמק:
מפני שהוא כנושא שכר.
נותן
כדמפרשינן בב"ק (דף צט)
שהוא נושא שכר עצמו: רשב"ג אומר נותן לו דמי בשתו. שעשה לו בושת שהיה סבור לאכול ועלתה בידו שלא אכל. ודמי בושת אורחיו. שלא היה להן מזומן לאכול. וכי היכי דסבירא ליה הכא דנותן לו דמים
ודמי בשתו נמי הכי סבירא ליה להיכא דזבין ליה זרעוני גינה שאין נאכלין ולא צמחו דיהיב ליה הדמים של זרע ודמי הוצאתו: כל זמן שהמפה פרוסה. על גבי הפתח: אורחין נכנסין. שכך היה סימן זה מסור
להן שרצון בעל הבית שיכנסו אורחין. אבל לא היתה מפה פרוסה אין אורחין נכנסין לפי שלא היה רצון בעל הבית שיכנסו יותר: פיס' הרי זה מקבל. הלוקח: רובע טנופת לסאה. שבסאה דרכו שיתאסף לשם רובע
הקב ולא ערבו המוכר אבל יותר עירבו המוכר ואינו מקבל: עשר מתולעות למאה. כלומר תאנים מתולעים: תני רב קטינא המוכר פירות לחבירו מקבל עליו רובע קטנית שמתאסף בפירות אבל עפרורית לא: ומקשי'
א) נראה דצ"ל דלית בהו אלא חדא דלאכילה וכו'. ב) צ"ל ודקא קשיא לך דלמא איפכא הא לא קשיא וכו'.
ג) זרעוני גינה שאינן נאכלין חייבין באחריותן ונותן לו דמי זרע וכו'.