המוכר פירות פרק
ששי בבא בתרא
צה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם
הן חסר הן יתר א"ל. ה"פ התם בית כור הן חסר הן יתר א"ל
ולמאי דפשיט ליה התם [לקמן קד.] דאי א"ל בית כור סתמא כמאן דאמר ליה
כא א מיי' פי"ב מהל'
א) בבא מציעא דף נ:, ב) [ב"מ
נ:], ג) שייך לע"ב, ד) ר"מ
מכירה הל' ג סמג
הן חסר הן יתר דמי והויא נמי מחילה רובע לסאה ויותר מרובע יחזיר
ואפי' כי א"ל בית כור סתמא אני מוכר לך ולא אמר לו הן
מ"ז וצ"ל וכיון, ה) נ"א כל,
לאוין קע ועשין פב טוש"ע
❖
ו) ר"מ מ"ז, הכל הוה ליה לשנויי הכא הכי השתא התם מעיקרא בית כור א"ל
חסר הן יתר אמר בפ' בית כור (לקמן קד.) דאם פיחת או הותיר רובע
ח"מ סי' רכז סעיף ג:
כב ב מיי' שם הל' ד
דמשמע לא פחות ולא יותר מיהו רובע הויא מחילה טפי מרובע לא
הגיעו ד) (ולהכי היכא) דא"ל בית כור סתמא אית לן למימר דיותר מרובע
טוש"ע שם סעי' ד:
הויא מחילה כלל והדר הכל דאין דרך
לא הויא מחילה א וכיון דהדר הדר כולו
כג ג מיי' שם הל' ב טוש"ע
הגהות הב"ח
להיות בבית כור יותר מבית כור אבל
אבל גבי סאה כשאדם אומר לחבירו
שם סעי' ב:
התם הן חסר הן יתיר א"ל מיהו רביע לא
כד ד מיי' פ"ח מהל'
(א) תוס' ד"ה כל וכו' שהוא
❖
עסוק במלאכה: הכא דודאי אית ביה טנופת לעולם
סאה פירות אני מוכר לך רגיל להיות
חשיב יתר מרביע חשיב דכיון דחזי ליה
שכירות הל' יא סמג
אימא לך דלא ינפה אלא את המותר
שם רובע טנופת וכשיש שם רובע
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
לאיצטרופי בתשעת קבין הויא לה ארעא
של סעיף א:
על הרובע. ונראה בעיני דה"ג לה דכי
טנופת קרי ליה שפיר סאה פירות
כה ה מיי' פי"ז מהל'
חשיבתא באפי נפשא והדרא ת"ש האונאה
מוסף רש"י
א)
האי גוונא מתרץ לקמיה הכי השתא
ולכך אין לנו לומר דאי איכא יותר
מכירה הל' ח סמג
פחות משתות נקנה מקח יותר משתות
פחות משתות נקנה מקח.
א
ב
עשין פב ולאוין קמ טוש"ע
התם מעיקרא שוה בשוה א"ל כו' וכן
מרובע שינפה את כולן:
❖
לאלתר, יותר משתות בטל
ח"מ סי' רל סעיף ב:
בטל מקח ג שתות קנה ומחזיר אונאה אמאי
כל
יתר מכאן כבא ליטע מתחלה
עיקר: נקנה מקח. לגמרי ולא יחזיר
מקח. ושניהם חוזרין, שתות
ליהדר עד פחות משתות ש"מ כל היכי
קנה. ואין אחד מהן יכול
דמי. פירוש בתחלה כשמתחיל
לו המאנה כלום דמחילה היא: שתות
❖
לחזור (ב"מ נ:).
רבינו גרשום (המשך)
קנה. אליבא דר' נתן אבל אליבא
דבעי לאהדורי כולה מהדר הכי השתא
ליטע אינו יכול ליטע אות' שיודע
בודאי שהוא גרוע ואפילו הפחות
דר' יהודה הנשיא רצה אומר תן לי
י"א אילנות לעצמה דמי
התם מעיקרא שוה בשוה א"ל מיהו פחות
שאילו היו י' בלבד היה
מוסף תוספות
מעשר ואם נודע ה) דכל זמן שהוא
מעותי או תן לי מה שאוניתני בפרק
משתות לא ידיעה במנה ומחיל איניש
פטור שהיו נבלעין בתוך
הזהב : ואמאי. מחזיר כל האונאה בין
עסוק במלאכה שנטע אפילו אחד
ב)
א. כיון שהזכיר לו בית
המאה ועכשיו הואיל והן
שתות ידיעה ולא מחיל איניש יתר משתות
כור ודאי לבית כור שלם
יותר מי' לא מקבל עליו
בשתות בין ביתר משתות ניהדר
שאינו טוב חייב להסירו וליטע אחר
נתכווין. יד רמה.
בעל השדה וכבא ליטע
מקח טעות הוא ובטל מקח ת"ש ד המקבל
המותר שעל הפחות משתות דהא
במקומו הלכך כשיש יותר מעשר
ב. משא"כ ברב הונא
עכשיו דמי ומגלגלין עליו
שדה מחברו ליטע הרי זה מקבל עליו עשר
שכבר מכר ומשך וגמר
את הכל ואינו מקבל עליו
פחות משתות מחיל איניש ואין כאן
אע"פ שלא נודע עד זמן ארוך אחר
מלאכתו ואם יש שם יותר
בעל השדה אלא אחד לי'
בוריות למאה יותר מכאן מגלגלין עליו את
לא אונאת שתות ולא אונאת יתר
שיצא מן המלאכה אכתי כיון דלכל
אילן: פיס' המוכר מרתף
מן הראוי ישלם לו המותר
ולמה לא יקבל מאי
של יין לחבירו. כלומר
הכל א"ר הונא בריה דרב יהושע כל יתר
משתות אלא אונאת שני משהויין
הפחות צריך ליטע היתר א"כ עדיין
דשכיח וירד על דעת כן.
אוצר מלא יין מקבל עליו
משהו יתר משתות ומשהו פחות
לא יצא מן המלאכה ועדיין הוא עוסק
מכאן כבא ליטע מתחלה דמי: מרתף של
ריטב"א. ג. וז"ל הריטב"א:
הלוקח י' קוססות לק'. עשר
הני מילי לענין ברכה
משתות דאידך מחילה הוו אלא לאו
בה וכבר פי' דכל זמן שהוא
חביות של יין קהוי שהקרים
(א)
יין וכו': היכי דמי אי דא"ל מרתף של יין
ומעשרות, אבל לענין מקח
לק': היכי דמי אי דאמר
❖
שמע מינה אם בא לנפות מנפה את
במלאכה אפי' נודע שאחד מהן גרוע
סתם קשיא אי דאמר ליה מרתף זה של יין
וממכר שפיר מיקרי יין.
ליה מרתף של יין סתם.
כולו כרב הונא: שוה בשוה א"ל. מוכר
חייב לעקור וליטע אחר במקומו :
אני מוכר לך ומקבל עליו
ב
קשיא אי דאמר ליה מרתף זה קשיא דתניא
נותן
עשר קיססות. קשיא להך
לו יין הנמכר בחנות. היינו
ללוקח ובכך נתרצה לוקח ואם אינו
ברייתא דקתני נותן לו יין
רבינו גרשום
מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו
שוה לא יתרצה והלכך בדין הוא דאפי'
ריחיה חלא וטעמיה חמרא
שכולו יפה בלא קוססות.
יפה מרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו יין
התם בין חסר בין יתיר אמר
ואי אמר ליה מרתף זה
פחות משתות יחזיר מיהו לכך אין
כדמוכח לקמן בשמעתין ותימה למ"ד
ליה. והואיל דאשכח יותר
של יין קשיא ברייתא דנותן
הנמכר בחנות מרתף זה אני מוכר לך אפילו
מחזיר דכיון דלא ידיע כל כך וכשוה
ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא היכי
מרובע מיהו רובע לסאה לא
יין הנמכר בחנות. ואי הכי
חשיב והויא מחילה. יותר
שאמר זה אפי' שאמר זה
כולו חומץ הגיעו לעולם דא"ל מרתף של יין
יהיב ליה והא מרתף זה של יין קאמר
דמי הויא מחילה אבל שתות ידיעה היא
מרובע עולות לכור לט'
של יין נותן לו יין גרוע כגון
והא לאו יין הוא ואומר ר"י דאע"ג
ולא מחיל מידי. אבל גבי פירות דאורח'
סתם ותני ברישא דברייתא ומקבל עליו
קבין ולא הויא מחילה דכיון
הנמכר בחנות לפי שיש
דהויא ליה ט' קבין הויא לה
לבעל הבית יין גרוע שאינו
דמילתא היא שיש שם טנופת התם
דהוי חלא מיקרי יין שפיר וקשה
ג
עשר קוססות למאה ובסתם מי מקבל והא
ארעא חשיבא באפי נפשה
יכול למוכרו בבית נותנו
ודאי איכא למימר דמחיל לגמרי ואפי'
לרשב"א דבפרק בתרא דע"ז (דף
והדרא ליה. ואכתי לעולם
לחנוני למוכרו לפי שהחנוני
תאני ר' חייא ההמוכר חבית יין לחברו נותן
היכא דאיכא יתר מרובע הרובע מיהו
סו. ושם) פליגי אביי ורבא בחמרא
מהא לא תפשוט הבא לנפות
מוכר בשוק מקום שעוברין
לו יין שכולו יפה שאני חבית דכולא חד
דמנפה את כולו: יותר
ושבין בני אדם וקונין
הויא מחילה: המקבל. פועל שמקבל
לגו חלא אביי אמר במשהו ורבא אמר
משתות בטל מקח שתות
אותו פועלים ועוברי דרכים
חמרא הוא והא תני רב זביד דבי ר' אושעיא
עליו בשכר ליטע כל שדה חבירו
בנותן טעם ומפרש גמרא דבהא פליגי
קנה ומחזיר אונאה. ואמאי
שאינן מבקשים כל כך יין
מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו
להיכא דנתאנה ביותר על
יפה ומתני' קתני דכולו יפה
כשיעור שיכולין ליטע כגון ממטע
דאביי סבר ריחיה חלא וטעמיה חמרא
שתות אמאי בטל מקח
נותן לו חוץ מי' קוססות.
עשרה לבית סאה: מקבל עליו. יפה מרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו
בעל
חלא והוה ליה מין במינו ורבא סבר
ניהדר ליה מוכר ללוקח
וקשיא להך בריית' דקתני
עד פחות משתות והוה
היכא דאמר ליה מרתף
השדה עשר בוריות למאה אם יש
דהוי חמרא והוה ליה מין בשאינו מינו
יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססו' למאה
המקח קיים: אלא ש"מ דכל
זה של יין משמע דמזה
עשרה אילנות בורות שאין עושין
ואם תמצא לומר אפי' למ"ד חלא ו) (מ"מ)
וזהו
היכא דבעי לאהדורי כוליה
יין שהוא במרתף ולהיכא
מיהדר. הכי נמי תפשוט
דא"ל מרתף זה משמע כעין
פירי לא יצטרך מקבל ליטע אחרים
מיקרי חמרא אם כן לימא דלכ"ע
דהבא לנפות מנפה את
שהוא ואפילו כולו חומץ
תחתיהן דאורחייהו דאילנות להיות בהן בוריות כל כך ומחיל: יתר
ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא והוה ליה מין במינו ורבא לטעמיה
כולו: הכי השתא התם שוה
הגיעו: אמרי לעולם מתני'
מכן. כגון י"א למאה: מגלגלין עליו את הכל. יטע לו י"א אילנות
דאמר התם בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד:
בשוה. קאמר ליה לזבוני
מתוקמא דאמר ליה מרתף
חבית של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה. אבל ביין
ליה המקח ומיהו להיכא
של יין סתם ודקשיא לך
תחתיהן דהשתא ליכא מחילה כלל. ולעיל נמי אם בא לנפות מנפה את
דנתאנה פחות משתות נקנה
מן ברייתא תני לה נמי הכי
כולו כרב הונא: אמר רב הונא בריה דרב יהושע כל יתר. מעשר
הנמכר בחנות לא אפילו למ"ד ריחיה חלא חמרא מכל
מקח משום דלא ידיע ליה
ברישא דברייתא מרתף של
אי נתאנה אי לא נתאנה
יין אני מוכר לך נותן לו יין
בוריות לק' אין לנו לחייבו לחזור וליטע את היתר על עשר אילנות לבד
מקום אהאי חמרא לא יהבי אינשי דמי:
והוי מחילה והיכא דנתאנה
שכולו יפה ומקבל עליו כו'.
חד מקשי' על עשר קוססות
דהרי הוא באותו מותר כשבא ליטע אותו כאילו בא עכשיו ליטע שדה
שתות דידיע ללוקח לא
הויא מחילה יותר משתות
למאה דמתני' ודברייתא כי
אחר מתחלה דמי שהרי קרקע הרבה יש שראוי ליטע וחשוב שדה
שלם בפני עצמו והרי הוא כאילו לא עשה כלום מעיקרא מקבלנותו
מקח טעות ובטל מקח
להיכא דאמר ליה סתם
שהרי קיבל שדה ליטע ועדיין כשיש יתר מי' בוריות הרי יש לו שדה ליטע הלכך כשאמר לו בעל הבית נטע לי שדה זו ליטע את כל השדה
ומהא לא תפשוט ולעולם
מרתף של יין אני מוכר
הבא לנפות אינו מנפה את
לך מקבל עליו י' קוססות
אמר לו והרי לא קיים את תנאו היכא דנשאר י"א בוריות וכשבא לחזור וליטע יטע את כולן דכמתחיל עכשיו לקיים את תנאו דמי ובאילן אחד
כולו: ת"ש המקבל עליו
לק' מהא דתני ר' חייא
שיטע לאו כלום הוא שהרי הרוב של שדה נשתייר עדיין שלא נטעו והיכא דלא נשארו מתחלה כי אם י' בוריות לק' לא הקפיד בעל השדה בדבר
שדה חברו ליטע בשכר
וכו' אלמא דלא מקבל.
מועט כזה ומשראוי לקרות שדה כגון י"א אילנות לק' חשיבי ולא מחיל כלל. אבל גבי טנופת יתר מרובע לסאה כיון דרובע שכיח מחיל כי איכא
הרי זה מקבל עליו בעל
ומשני ליה שאני חביות
השדה עשר בוראות למאה
של יין הואיל דאתני ליה
טפי מרובע נמי המותר ישלם והרובע מחיל דהא ליכא למימר התם כל יתר מרובע כבא להחזיר לו את הסאה מתחלה דמי דהא סאה זבין ליה
אילנות. דאי מביר הנוטע
חבית של יין דין הוא
עם רובע טנופת וכי משלם ליה מותר דרובע הרי נתקיימה מכירתו וקיים תנאו. ולא דמי למקרקעי דחשיבי די"א בוריות הרי הן שדה הניכר
כשיעור י' אילנות בין ק'
דליתן ליה יין יפה משום
שלא נטע (אעפר) לא קא
דחבית כוליה חד חמר הוא
לעינים ולא מחיל מידי אבל יותר מרובע טנופת דמטלטלי ליכא קפידא כל כך אלא שישלים לו תנאו ולעולם אימא לך אין מנפה את כולו: היכי
מפחית מדמיו ומקבל עליו
ולהיכא דאיתרע במקצת
דמי.
מתניתין דקתני מרתף של יין מקבל עליו כו' דמשמע המוכר לחבירו מרתף של יין אבל אין אנו יודעין איזה לשון אמר המוכר
בעל השדה אבל אם מביר
איתרע נמי כולו. וליכא
יותר מכן מגלגלין עליו
למימר דיהיב ליה האי יפה
ללוקח בשעת מכירה: אי דא"ל. מוכר ללוקח בסתמא מרתף של יין אני מוכר לך ולא קאמר זה: קשיא. ברייתא דלקמן דקתני נותן
את הכל אפי' עשר בוראות
מחבית זו וקוסס מחבית
לו יין שכולו יפה ומתני' קתני מקבל עליו י' קוססות לק': ואי דא"ל מרתף זה של יין. אני מוכר לך: קשיא.
נמי הך ברייתא דלקמן דקתני
ואמאי מגלגלין עליו את
אחרת משום דלא אתני
הכל וליהדר וליטע ליה
ליה הכי. אבל גבי מרתף
נותן לו יין הנמכר בחנות: אי דא"ל מרתף זה. ולא הזכיר יין: קשיא. ברייתא דקתני אפילו כולו חומץ הגיעו: שכולו יפה. דסתם
הנוטע עד י' אלא ש"מ
דכל חבית וחבית באנפי
יין יפה בעינן ולא מקבל עליו י' קוססות דלא דמי לרובע טנופת לסאה וי' מתליעות תאנים למאה דלא חשיבי וגם שכיחי ומחיל
דמגלגלין עליו את הכל דכל
נפשה הוא ודאי מקבל עליו
היכא דבעי אהדורי כולו
עשרה קוססות לק': והא
אבל חביות של יין דבר גדול הוא כל חבית בפני עצמו וגם לא שכיח כל כך והלכך כי אמר ליה סתמא יפה בעינן: נותן לו יין
מהדר. ותפשוט לך מהא
תני רב זביד וכו' נותן
הנמכר בחנות. היינו כולו קוססות והכי מוכח לקמיה בשמעתא דלהכי אהני זה כמות שהוא: מרתף זה. אפילו חומץ משמע: לעולם.
הבא לנפות מנפה את כולו:
לו יין שכולו יפה. אע"ג
מתניתין דאמר ליה מרתף של יין סתם ולא קאמר ליה זה הלכך יין טוב בעינן ומקבל עשרה קוססות לק' דעבידי דשכיחי ומחיל. ודקשיא לך
אמר רב הונא בריה דרב
דאמר ליה סתם ולהיכא
יהושע. מהא לא תפשוט
דקא מפרש ליה ואמר ליה
ברייתא דקתני יין שכולו יפה תני ברישא דברייתא הכי נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו כו': ובסתם מי מקבל. בתמיה דאוקמת
דהכא משום הכי מגלגלין
מרתף זה של יין אני מוכר
למתניתין בסתם ואפילו הכי מקבל י' קוססות לק': חבית של יין כו'. רבותא נקט דסלקא דעתך לשתייה לאלתר קא בעי ליה או
עליו את הכל דכל יותר
לך נותן לו יין שכולו יפה
מיכן. יותר מעשר למאה
ומקבל עליו עשר קוססות.
למכרו ולא להכניסו באוצר קמ"ל: נותן לו יין שכולו יפה. ואם איתא דמקבל קוססות הכא נמי נימא הגיעו אפילו הוא יין קוסס:
כבא ליטע לו מתחלה שדה
דכולה חד חמרא הוא. אבל בחביות טובא מקבל עשרה קוססות לק': וזהו אוצר כו'.
כלומר היינו מרתף דמתניתין. אלמא מתניתין במרתף
ג)
בפני עצמה דמי כמו שקיבל
עליו ליטע לו שדה של
זה של יין קמיירי
ולא בסתם והיינו
טעמא דאהני של יין למכור יין
יפה
ואהני זה לקבל קוססות
דא"ל מרתף זה של
יין אני מוכר לך:
קשיא