צו:
המוכר פירות פרק ששי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושמואל אמר. אינו חייב באחריותו אע"פ שהחמיץ בתוך חבית של
לא טעימיה שפיר כיון דאחמיץ בתוך שלש מכאן ואילך ברשות לוקח
לד א מיי' פי"ז מהל'
א
א) שבת עז. עירובין כט:,
ב) [חבקוק ב], ג) [דף צז:],
מכירה הלכה ד סמג
ואפי' לא נתן מעות חייב ליתן ומיהו נראה דהיכא דלא טעימיה בשעת
מוכר משום דחמרא אגבא דגברא שוור על כתף האדם מדלג כלומר
ד) [חולין כו:], ה) גי' מהר"ם
לאוין קע טוש"ע ח"מ סימן
מזלו גורם חטא של בעל היין כדנפקא לן לקמן (דף צח.) מדכתיב ב) אף
לקיחה ה) דה"א המוציא מחבירו עליו הראיה דספיקא הוא והא דתנן
דאמרינן, ו) רש"א נ"א לע'
רל סעיף ז:
לה ב מיי' שם הל' ג
ועיין בר"מ, ז) צ"ל ג"כ
כי היין בוגד והלכך פטור מוכר דא"ל מוכר ללוקח לתא דידך קגרים
(לקמן דף צז:) המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו מיירי
רש"א, ח) [וע"ע תוס' שבת
טוש"ע שם סעי' ה:
❖
(כך שמעתי מרבינו זקני בבבא מציעא
לאחר ג' א"נ בקנקנים דלוקח כר' יוסי
לו ג מיי' פ"ח מהל' ברכות
עז. ד"ה דאמר],
בר חנינא דלקמן כן פ"ה וצ"ל דמיירי
(ד' קו:) וכך מצאתי בתשובות הגאונים
הלכה ח סמג עשין כז
ושמואל אמר חמרא אכתפא דמאריה שוואר
ב
טוש"ע א"ח סימן רד סעיף
וכן עיקר): עובדא. [דן דינא]
הכא דידעינן שהקנקן דהמוכר הוא
עבד רב יוסף עובדא כוותיה דרב בשיכרא
א [וברב אלפס סוף פרק ו
א
הגהות הב"ח
טוב דאי לאו אמאי חייב באחריותו
כוותיה דשמואל דמוכח סתם מתני'
דברכות לו.]:
וכוותיה דשמואל בחמרא והלכתא כוותיה
ב
לז ד ה ו מיי' שם הלכה ט
(א) רשב"ם ד"ה פש להו
לקמן בפרקין ג) כוותיה דשמואל: שמרי
לימא ליה המוכר היין היה טוב והקנקן
❖
דשמואל: ת"ר ג אחד שכר תמרים ואחד
טוש"ע שם סעיף ה:
וכו' דחמרא מעליא כצ"ל
יין. הוא תמד שנותנין מים ע"ג
גרם לו תוך ג' להתקלקל ולא איבעי
ותיבת ופירא נמחק: (ב) ד"ה
שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהם
וביתר וכו' ובכדי מדתו מי
לשהויי אלא לשתותו או להריקו בכלי
שמרים ומתמדין אותן ושותין אותן:
לא: (ג) תוס' ד"ה (בע"א)
רבינו גרשום
שהכל נהיה בדברו אחרים אומרים שמרים
שהכל נהיה בדברו. אבל לא בורא
אחר כמו שהוא אומר לו כשהוא
כל שלשה וכו' התם לאחר
שיש בהם טעם יין מברך עליהן בורא פרי
ג' ובקנקן דלוקח אינו
ושמואל אמר אפי' ג' ימים
בקנקנים דלוקח אבל דוחק לומר
פרי העץ בשכר תמרים ולא בורא
חייב באחריותן ובקנקן
הראשונים ברשות לוקח
הגפן רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין
דמיירי כגון שמוכר שמרו בזה הקנקן
פרי האדמה ובורא מיני מזונות על
דמוכר חייב באחריותן
הוא ואינו יכול לחזור
כיון דאמר ליה למקפה:
זמן גדול ואם הקנקן גרם כבר היה
שכר שעורין דלא חשיבי ולא בורא פרי
בו משום דחמרא אכתפא
הלכה כאחרים אמר רבא דכולי עלמא דרמא
(ד) ד"ה וביותר וכו' מחמיר
דגברי. שנושאין אותו מבית
הגפן בשמרי יין: אחרים אומרים.
מחמיץ מקודם ויותר מתיישב לומר
תלתא ואתא ארבעה חמרא הוא רבא
עליו ר' יהודה לעשר (א"כ)
מוכר. שואר כלומר עקר
אשמרי יין קאי: רמא תלתא.
דהכא תוך ג' ואפי' בקנקן דלוקח
תא"מ ונ"ב ס"א ועיקר אי
ומפיק טעמו ממנו: אחד
❖
לטעמיה דאמר רבא כל חמרא דלא דרי
א)
נמי:
שמרי יין. שעוצרין מן
דאין קנקן גורם להחמיץ תוך ג' אלא
כוסות מים ואייתי נמי תלתא ולא יותר
היין שלועזין ביפ"ט: אמ'
על חד תלת מיא לאו חמרא הוא ה רמא
ודאי לא טעימיה שפיר והתם
אע"פ שיש בו טעם יין דכ"ע לא
רבא דכולי עלמא. בין ת"ק
תלתא ואתא תלתא ולא כלום הוא כי פליגי
בין אחרים סברי להיכא
מוסף רש"י
לאחר ג' ואמר ליה למקפה :
פליגי ולא כלום כלומר אפי' אחרים
(ג)
ג
דרמי תלתא כוזי מיא לתמד
ושמואל
דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא דרבנן
אמר חמרא אכתפיה
מודו דאינו יין חשוב לברך עליו
חמרא אכתפא דמאריה
ואפיק תלתא לא כלום
שוואר. זה קונהו מזה טוב
הוא ומיא בעלמא נינהו
סברי תלתא עייל תלתא נפיק פש ליה פלגא
דגברא שוואר. פירש
בורא פרי הגפן דאע"ג דאשכחן
❖
ומזלו גורם להחמיץ (ב"מ קו:).
משום דלא אשכח אלא
[ר"ש] דחמרא מזליה דגברא גרים
פלוגתא בשילהי הכל שוחטין (חולין דף
ופלגא בשיתא פלגי מיא ולא כלום הוא
ו
כמדתו: על חד דחמרא
דסבירא ליה כר' חייא בר יוסף
תלתא מיא: פש ליה פלגא.
כ"ה:) בין ר' יהודה ורבנן בהמתמד ונתן
ואחרים סברי תלתא עול תרין ופלגא נפיק פש
דאפיק מן חמרא דהוי ליה
מוסף תוספות
דלקמן ולכך אינו ברשות מוכר ואין
מים במדה ומצא כדי מדתו דרבי
ליה כוזא וכוזא בתרי ופלגא חמרא מעליא
האי פלגא כוזי (דמיא)
נראה חדא דהוה ליה למינקט האי
יהודה מחייב ולקמן [צז.] נמי מייתי לה
א. [ו]אי אפשר לו
משום הכי לאו כלום הוא
הוא וביותר מכדי מדתו מי פליגי והא תנן
שיחמיץ בפחות משלשה
ומברכין עליו שהכל משו'
לישנא דלקמן דחמרא מזליה דגברא
הני מילי גבי מעשר ומשום חומרא
ימים. רבינו יונה.
דעל תלתא בעי' [חד] ולא
המתמד
גרים ועוד כי אמר לקמן ופליגא דר'
דמעשר דאפי' ר' יהודה מודי דאין
ב. ולשמואל אתיא אפי'
אשיתא חד ואחרים סברי
בקנקנים דמוכר ואפי' תוך
תלתא עייל מיא ואשכח
מפרישין ממנו על יין גמור אבל לגבי ברכת היין שהיא חשובה לא יברך
חייא בר יוסף ה"ל למימר ופליגא דשמואל ועוד דאין סברא שיגרום מזלי'
שלשה אם לא אמר לו
תלתא ופלגא ותרי ופלגא
דגברא שימהר להחמיץ תוך ג' דלעולם אין היין מחמיץ אלא לאחר ג'
אלא שהכל שהרי על כולן אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא
והלכך
ד
[ברכות מ:]
למקפה. ריטב"א. ג. דכיון
מן מיא נפיק ותו לא משום
דא"ל הכי יש לו להתקיים.
א) דבשק דשמרים בלע
לכתחלה שפיר דמי: תלתא עול. במים ואותן תלתא נפקי: ופלגא.
ועוד הקשה ר"י דר' יוחנן קאמר לעיל ג' ימים הראשונים ודאי יין
תוס' לקמן ד"ה ושמואל.
אותה חציה של מדה ב)
חמרא: בשיתא פלגי. דמיא לאו כלום הוא: ואחרים סברי תלתא.
ודלמא מזליה דגברא גרים והחמיץ מיד ונראה לפרש לר"ת חמרא
ד. ונהי דמזלא דגברא
וכגון מים שנתפזרו אילך
גרים היינו משנעשה שלו
ואילך דהשתא פש ליה
מים עול ותרי ופלגא מים נפיק דאין דרך לצאת כל הנכנס אלא
אכתפיה דגברא שוואר כלומר היין כיון שנשאו בכתפים נתקלקל על ידי
הוא מתחיל להחמיץ אבל
כוזא חמרא וכוזא בתרי
מן המים נשארו והוציאו היין דפירא קפי מלעיל ד): פש להו. חד
שנענע ומיהר להחמיץ וא"ת ור' יוסי בר חנינא דאמר לקמן דבקנקנים
אי אפשר שהיא חומץ גמור
ופלגא כל שכן דחמרא
כוס שלם של יין בתרי ופלגא של מים וכ"ש דחמרא ופירא מעליא
דמוכר מצי א"ל הא חמרך והא קנקנך והיכי מצי א"ל הכי דלמא נתקלקל
בזמן יותר מועט ממה
מעליא הוא ומברכין בורא
(א)
שהואטבעו.ר"ן. ה. וליכא
פרי הגפן: ומקשינן להיכא
על ידי שניענע ולמה ישלם המוכר ה וי"ל דלקמן מוקי לה בדא"ל למקפה
הוי מדליכא על חד תלתא מיא אבל לעיל דרמא תלתא ואפיק תלתא
למימר דהא דר' יוסי בר
דאשכח יותר מכדי מדתו
דכיון דא"ל הכי יש לו להתקיים אפי' כשמנענעו ואפילו אחר ג' א"נ
אין לומר שמן המים נשארו והיין יצא דאין רגלים לדבר הואיל
ו
חנינא פליגא אדשמואל
כלל וכלל מי פליגי: והתנן.
דקיי"ל כשמואל וקיי"ל נמי
גבי מעשר:
י"ל דלקמן כיון שהוא לאחר ג' יותר יש לנו לתלות שנתחמץ כדרכו
ולא מצא יותר מכדי מדתו כי הכא וא"נ נפיק מן היין פלגא הוא
כר"י בר חנניא מדאמרינן
דנפק וחד פלגא בחמשה פלגי מיא לאו כלום הוא: וביתר מכדי
ממה שהנענוע גרם אבל תוך ג' יש לנו לומר שהנענוע גרם מדנימא
וכו'. רבינויונה לקמן צח.אולם
א) ואולי צ"ל דבחוזק דשמרים
עי"ש ברשב"ם ד"ה ודלא
כו'. ב) אולי צ"ל ופלגא כוזא
מדתו מי פליגי כו'. אבל לא פריך
ליה לא טעימיה שפיר אבל ק"ק אמאי לא הוי ברשות מוכר דהא
ובכדי מדתו (ב) לא פליגי
כרביב"ח. ו. [ד]כשאמר
דמיא נתפזר אילך ואילך.
אדעתא דהכי זבן לוקח מיניה להוציא משם ולטלטלו ולפי' ר"ש קשה
בתמיה כדפרישית טעמא דנהי דגבי מעשר פליגי משום חומרא
ז
לו למקפה חייב להעמיד
לו יין חזק ויפה, אבל
דבשיכרא עבד עובדא כוותיה דרב והא לא קאמר שמואל אלא כיון
דמעשר גבי ברכת היין מודי להו רבי יהודה לרבנן דמברך שהכל:
בקנקנים דלוקח אין
דמזליה דגברא גרם ולא שייך אלא ביין כדכתיב היין בוגד וגו':
המתמד
ח
למקפה מועיל לו כלום לפי
אחד שכר תמרים כו' מברך שהכל. לאו דוקא שכר תמרים אלא אפי' דבש תמרים מברך עליו שהכל מ"ט כדאמר בכיצד מברכין (ברכות דף
שכל יין משתנה בעירוי.
רמב"ן. ז. [וי"ל ד]יכול
לח.) אמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברך עליו שהכל מ"ט זיעה בעלמא הוא והיוצא מן הפירות קרי זיעה ולא כמו שפי' בהלכות גדולות
מוכר לומר סבור הייתי
דהיינו דוקא התם דתרו לה במיא אבל דייב מן תמרי מברך עליו בורא פרי העץ דהא קאמר מר בר רב אשי דזיעה בעלמא הוא והיוצא מן הפירות
שתניחנו ברשותי או
ט
שתוליכנו במוט בשנים
קרי זיעה ואפי' היוצא מן הזיתים וענבים הוי זיעה בעלמא אי לא דמפיק בהעור והרוטב (חולין דף קכ:) שסופג את הארבעים על היוצא מהן
שאינו מתקלקל. ריטב"א,
ועוד דמייתי עלה ברייתא דתרומה דקאמר כמאן כי האי תנא דתניא דבש תמרים ויין תפוחים כו' חייב קרן וחומש דברי ר"א ור' יהושע פוטר
ועיי"ש מאי טעמיה דרב
וטעמא י"ל דלא אישתני לעילויא כשנעשה דבש: ואחד שכר שעורים. דלא אישתני לעילויא דאית ליה עילויא אחרינא בפת ועוד דמי יימר
ורב יוסף. ח. עיין
ריטב"א.
ט. ואפשר
אין
דשערי עיקר דלמא מיא עיקר: הלכה כאחרים. אומר ר"ת דאותו יין שעושין מן החרצנים אפי' אית ביה טעם יין כיון דלא רמא תלתא
דטעמא דגאון משום
דבקרא כתיב ודבש ולא
ואתא ארבעה מברכין עליו שהכל וליכא למימר דפורצני עדיף משל שמרים דהא אמר בריש אלו עוברין (פסחים דף מב:) ותמד לאו בר עשורי
י
כתיב תמרים וא"כ קרא
הוא והתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא עליו כדי מדתו פטור ור' יהודה מחייב ומשני הא בדרווקי הא בפורצני פירוש ההיא דפורצני גרוע
איירי בדבש הזב מאליו מן
התמרים ובכלל שבעת
מדרווקי דהיינו של שמרים הוא חשוב ובר עשורי הוא דאין לפרש איפכא דפורצני חשוב וההיא דהמתמד איירי בדפורצני דא"כ מאי פריך לקמן
המינין הוא ומברך עליו
וביותר מכדי מדתו מי פליגי והתנן המתמד ומאי קושיא שאני תמד דפורצני דחשיב אלא ודאי של שמרים חשיב יותר ואפ"ה מברכים עליו שהכל
בורא פרי העץ ולבסוף
כיון דלא רמא תלתא ואייתי ארבע כל שכן דפורצני: כל חמרא דלא דארי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא. והכי אמר בריש המוציא יין (שבת
ברכה אחת מעין ג'. תוס'
הרא"ש ברכות לח. י. לפי
דף עו: ושם) כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית וקשה דאמר בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז.
שהפורצנין עצמן בולעין
ושם) אל יחסר המזג שאם יש שם כ"ג כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא אחד מהן שהוצרך לצאת משמע דממזג דריש דהוי ב'
המים והיין יוצא מאיליו
הילכך הכל לפי טעמו
חלקים מים ואחד יין והכא אמר דהוי ג' חלקים מים ואומר רבינו יצחק דהתם מדמה סנהדרין למזג דיין השרוני דסגי ליה בשני חלקי
וריחו. ר"ן. יא. והכא
מים כדאמר בהמוציא יין (שבת דף עז.) שאני יין השרוני דרפי דבשאר יינות לא מצי למימר דרביע דסנהדרין לא חזו לדיני [נפשות] דנפקא
להקל הוא דניקח בכסף
מעשר ואין פוסל את
לן (סנהדרין דף ב.) מקרא דבעי כ"ג ורבינו מנחם פי' דדריש אל יחסר המזג מז"ג בגימטריא נ' וקאמר אל יחסר המזג מע"א דסנהדרין נ'
המקוה. תוס' חולין כה:
אבל מ"ט יחסרו וישארו כ"ב ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כ"ג ומיהו בירושלמי ובפסיקתא דריש לה בהדיא ממזג דיין
יב. [ד]מאי קושיא נהי דר'
וביותר
יהודה פליג יחידאה הוא
מכדי מדתו מי
וי"מ דאל יחסר המזג דהיינו מזג יין הראוי ו) לג' חלקים מים דהיינו מזוג (מלבר) דהוי ז) כ"ג על חד תלת ח):
ולא סבירא לן כותיה.
פליגי. פי' רבינו שמואל דלא מצי לאקשויי בכדי מדתו מי לא פליגי והא רבי יהודה מחייב דמצי לשנויי דר' יהודה אינו אלא חומרא לענין
רמב"ן.
טבל וקשה מהא דתנן בסוף פ"ק דחולין (דף כה: ושם) התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה משהחמיץ
ניקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה ואמר בגמ' מני לא רבי יהודה ולא רבנן דתנן התמד כו' ומאי קושיא נימא לעולם רבי
יהודה דמעשר ואפילו לא החמיץ חומרא בעלמא הוא יא וי"ל דפשיטא ליה אפילו בלא החמיץ אינו אלא כי אם מחמיר עליו ר' יהודה
לעשר (ד) א"כ ספיקא הוא אם נחשבו יין ולא היה לו לפסול את המקוה כמו בספק מים שאובין דכשר וי"מ דלא פריך ובכדי מדתו מי לא
פליגי דאין זה קושיא כל כך אי הוו רבנן ואחרים כרבנן דרבי יהודה יב אבל אי ביתר מכדי מדתו
פטרי מאן נינהו לא רבי יהודה ולא רבנן:
הוא