יא:
השותפין פרק ראשון בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא אפשר דמעייל לגואי ומפרק. פרש"י דסתם אכסדרה אין לה
אבל מייחד ליה פיתחא. שהיה לו פתח לסוף ביתו אצל החפירה
קב א ב ג ד מיי' פ"ב
א
א) [מנחות לג:], ב) [תרגום של
החדרה אידרון], ג) [צ"ל דאין],
מהלכות שכנים הל' ג ד
ודרך אותו פתח היה רגיל להשליך הגרעינין וליטלן אין לו בחצר
דפנות כלל וגרס נמי בסוף פ' כל גגות (עירובין דף צד: ושם.
ד) [בדפו"י בחצי ועי' רש"ש],
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
❖
בשביל החפירה אלא ד' אמות שלפני אותו פתח: אכסדרה. שיש (ג)
ד"ה בשתי) כי לית ליה לשמואל פי תקרה בד' אבל בג' אית ליה פירוש
ה) צ"ל אחרת ועי' רש"ש,
סימן קעב סעיף ד:
קג ה מיי' שם הל' ה
לו מן הפתח לחצר: אין לו
ד' אמות. בחלוקת החצר: טעמא מאי.
באכסדרה שאין לה דפנות כלל לית
ליה לשמואל פי תקרה יורד
טוש"ע שם סעי' ה:
וסותם בכל ארבע מחיצות ולכך קאמר
אמור רבנן שיש לפתח בית ד' אמות
קד ו מיי' שם הל' ו טוש"ע
הגהות הב"ח
בחצר: משום פירוק משאו. שיפרק
שמואל באכסדרה בבקעה דאין
שם סעיף ו:
אבל מייחד ליה פיתחא אין לו אלא ארבע
קה ז מיי' שם פ"ה הלכה
(א) גמרא היו ארבעה או
מטלטלין בה אלא בד' אבל בשלש
שם משאו מעל חמורו לפי שסתם
אמות לפני פתחו אמר רב הונא אכסדרה
חמשה בתים פתוחים
טו סמג שם טוש"ע
א
אית ליה דהיינו אם יש בו דופן אחד
בית אינו פנוי מכלים ואי אפשר
למרפסת: (ב) שם ר"ה מרב
ח"מ סי' קסב סעיף ו:
אין לה ד' אמות טעמא מאי משום פירוק
קו ח ט מיי' שם פ"ב
אמי כצ"ל ואות י' נמחק:
אמרי' בג' פי תקרה ולר"י נראה
להכניס חמור עם משאו בבית לפרק
(ג) רש"י ד"ה אכסדרה שיש
משאו הכא אפשר דעייל לגואי ומפרק
הלכה ח סמג שם
לשם: הכא. באכסדרה כיון
דסתם אכסדרה יש לה שלש מחיצות
לה פתח לחצר כצ"ל ותי' מן
טוש"ע ח"מ סי' קעב סעיף ט:
מתיב רב ששת אחד שערי בתים ואחד
קז י מיי' שם פ"ה הל' טז
ואות ה' נמחק: (ד) שם ד"ה
כדאמר בלא יחפור (לקמן דף כה:)
ג) דאית לה דפנות אפשר דמעייל
בני מבוי מעכבין בני מבוי
סמג שם טוש"ע ח"מ
שערי אכסדראות יש להן ד' אמות כי תניא
לגאו ומפרק: אכסדרה דבי רב.
דעולם הזה לאכסדרה הוא דומה
האחר כצ"ל: (ה) ד"ה שמרבה
סי' קסב סעיף ז:
קח כ ל מיי' שם הל' טו
ההיא באכסדרה דבי רב אכסדרה דבי רב
כו' ההולך מראשו לצד סופו
דרוח צפונית אינה מסובבת ובסוף
דפנות סביב לה אלא שמוקפות
א)
❖
כצ"ל ותי' עד נמחק: (ו) ד"ה
טוש"ע שם סעי' ה:
חלונות: אכסדרה רומייתא. מוקפות
פרק כל גגות (עירובין דף צד:) גרסי' כי
פשיטא אידרונ' מעליא הוא אלא באכסדרה
ב
ב)
שלא פרץ וכו' מזוזתו ומשקופו
❖
ומפתנו דגלי:
לית ליה בג' אבל בארבע אית ליה
דפנות נמוכות שאין מגיעות לתקרה:
רומייתא ת"ר ג בית שער אכסדרה ומרפסת
מוסף רש"י
בית שער. בית קטן שלפני פתח
פי' בשלש כשאין כי אם שלש מחיצות
יש להן ד' אמות ד היו (א) חמשה בתים פתוחין
טרקלין וקורין לו פורק"א בלע"ז: לעזי רש"י
לא אמרי' פי תקרה ברביעית אבל
אכסדרא דבי רב. שיש לה ד'
למרפסת אין להן אלא ד' אמות בלבד בעא
דפנות אלא שאין מגיעות לסכך
מרפסת. אלויי"ר והרבה פתחי
בד' כשיש קצת גם ממחיצה רביעית
(מנחות לג:). אינדרונא.
פורק"א. אכסדרה.
אלויי"ר
מיניה ר' יוחנן מר' ינאי לול של תרנגולין
אמר פי תקרה ואכסדרה דבי רב יש
עלייה פתוחין לו וכולן עולין דרך
קמבר"א (שם). באכסדרא
[אלידוי"ר]. גזוזטרה,
יש לו ד' אמות או אין לו ד' אמות א"ל טעמא
רומייתא. עשויה חלונות חלונות
מרפסת.
ה
סולם אחד שקורין דגרי"ד: אין להן
לה נמי שלש מחיצות גמורות
❖
וקורין לויאי' (שם).
דגרי"ד מערכת מדרגות.
מאי משום פירוק משאו הכא מטפס ועולה
אלא ארבע אמות. בין כולן אצל
והרביעית גבוהה ד' אמות ואכסדרה
מכאן שייך לעמוד הבא
בית סתום יש לו ד' אמות.
מטפס ויורד בעא מיניה רבא מרב נחמן
רגלי הסולם: לול של תרנגולין.
רומיתא הרביעית אינה גבוהה רק
קי"ל (לעיל יא.) חצר מתחלקת
מוסף תוספות
עשרה טפחים אי נמי דבי רב גבוהה
בית קטן שמגדלין בו תרנגולין ויש
בית חציו מקורה וחציו אינו מקורה יש לו ד'
לפי פתחיה, לפי פתחי הבתים
הפתוחין לה, אם באו לחלק את
לו פתח לחצר: יש לו ד' אמות.
א. בבקעה. עפ"י תוס'
רביעית עשרה ורומיתא פחות
אמות או אין לו ד"א א"ל אין לו ד' אמות
ו
מעשרה טפחים: בעא רב הונא
החצר בין שנים, שהיה לזה בית
עירובין צד:
ב. וכמו
בחצר או לא: מטפס ועולה. התרנגול
לא מבעיא קירויו מלגיו דאפשר דעייל
שפתוחין לו לחצר שני פתחים
שהוכחתי [לגבי רבי אסי]
מרב אמי. והא דאמר בפרק הניזקין
מטפס וטורח ועולה דרך ראש הכותל
ולזה בית שפתוחין לו לחצר ד'
דתרי הוה, אחד רב אסי
לגואי ומפרק אלא אפילו קירויו כלפי חוץ
פתחים, נוטל לכל פתח ארבע
ואחד רבי אסי, הכי נמי
לתוך הלול: בית חציו מקורה כו'.
גבי רב הונא קרי
(גיטין דף נט: ושם)
אמות בחצר נגד פתחו למדת
הוה אחד רב אמי ואחד
אפשר דעייל לגואי ומפרק בעא מיניה רב
בכהני שאני רב הונא דאפי' ר' אמי
ופתוח לחצר יש לו ד' אמות בחצר
רוחב פתחו והשאר חולקין בשוה,
רבי אמי. שיטמ"ק בשם
הונא (ב) מרבי אמי אחד מבני מבוי שבקש
ואם נסתם אחד מהם קודם
תוס' הרא"ש. ג. וקאמר
או לא: לא מבעיא קירויו מלגיו.
ור' אסי כהני חשיבי דארעא דישראל
חלוקת החצר ולא פירץ את
בברייתא [דהוא] לכל
להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין
מיכף כייפי לרב הונא והכא היכי בעא
והחצי שאינו מקורה לצד החצר דאין
פצימיו אלא סתם בין שני
בני אדם, שכל הקודם
הפצימין אינו מפסיד דין פתחו
בהם זכה. רמב"ן. ועי"ש.
עליו או אין מעכבין עליו א"ל בני מבוי
מיניה וי"ל דרבי אמי לחוד ורב אמי
לו ארבע אמות בחצר דהא אפשר
ב
ז
בכך, פירץ את פצימיו ואחר כך
ד. ולהוציאו מכלל המבוי.
אכסניא
לפי פתחים
לחוד:
דמעייל חמור במשאו ומפרק שם
מעכבין עליו אכסניא לפי בני אדם מתחלקת
סתמו פקע שם פתח מיניה
שם. ה. כי כשמתקצר המבוי
(שבת קמו:). בית סתום. והמת
כו'. פירש רבינו חננאל דמיבעיא
ויהיה בו דחק מפני בנ"א לא
שאין דרך לתת כלים ד) בחצר שאינו
או לפי פתחים מתחלקת א"ל לפי בני
ח
בתוכו, אינו מטמא סביביו, פרץ
יוכלו לעבור ויאריכו להם
❖
מקורה: אלא אפי' קירויו לצד החוץ. הדרך. ריטב"א.
ליה שיירא שחנתה במקום אחד הזבל
את פצימיו. וסתמו נעשה קבר
אדם מתחלקת תניא נמי הכי ט זבל שבחצר
איך חולקין ג: אחד מבני מבוי
וגילוייו לצד פנים נמי אין לו ד' אמות
ומטמא סביביו ד' אמות, כדאמר
מתחלקת לפי פתחים אכסניא לפי בני
בסוטה (מד.) מת תופס ד"א
שבקש לסתום כנגד פתחו. פירש
דהא אפשר דמעייל חמור עד הגילוי
לטומאה וגזירה דרבנן שמא
רבינו גרשום (המשך)
אדם אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש
ומפרק: למבוי אחר. כגון בית שבין
הקונטרס להקיף מחיצות סביבות
. מיצר
יאהיל ולא יבין (שם)
שהחזיקו בו רבים. לעשותו
לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו
שיעור שני בתים: זבל שבחצר
שני מבואות: בני מבוי מעכבין.
הארבע אמות שיש לו במבוי כנגד
להן דרך, אסור לקלקלו. ואע"פ
לפי פתחים מתחלק. שאם היו
שמרבה עליהן את הדרך מיתיבי חמש
פתחו וקשה לרבינו יצחק דלא מצינו
אבני מבוי אחר שאינו רגיל אצלם:
(ד)
שהוא של יחיד (לקמן כו:)
י
בבית ב' פתחים ולבית אחר
שהשווהו ותקנוהו להילוך
פתח א' שמוציאין זבל ובאו
אכסניא. חיל של מלך המוטל על בני
שיהא לו ארבע אמות במבוי אלא
חצרות פתוחות למבוי כולן משתמשות עם
והבעלים ידעו ושתקו, דודאי
לחלקן זה של שני פתחים נוטל
בחצר ונראה לרבינו יצחק כפי' רבינו
העיר לתת להן אכסניא בבתיהם:
החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה
לרבים מחל (רשב"ם לקמן ק.). ד'
פי שנים וחלק שלישי [נוטל
אמות הסמוכות לרה"ר
האחר] לפי שיעור הפתחים היו
לפי בני אדם. הדרים בבית:
חננאל כגון שיושב בסוף המבוי אצל
והשאר משתמשות עם השניה והשניה
כרה"ר דמיין. כגון מקום פנוי
מוציאים הזבל: לסתום כנגד
מתחלקת לפי פתחים. לזבל שדות
צד הסתום ורוצה לסתום כנגד פתחו
הסמוך לרה"ר והוא ארוך הרבה
פתחו. שכשם שיש לו לפתח ד'
משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה
לד' אמות הראשונות, רה"ר
כל רוחב המבוי והשתא קאמר רב
לפי שדרך הפתחים השליכו שם עד
אמות בחצר כך יש לו לכל פתח
ד
נמצאת פנימית משתמשת לעצמה
לטומאה (ע"ז לז:). אין אלו
חצר ד' אמות במבוי וזה בקש
שנעשית אשפה: שבקש לסתום כנגד
הונא שמעכבין עליו בני המבוי אע"פ
אלא דברי נביאות. כמתנבא
לסתום אותן ד' אמות שלו
ומשתמשת עם כל אחת ואחת תנאי היא
פתחו. להקיף מחיצה סביבות ד"א
שהם חיצונים לפי שמרבה עליהם את
מפי הגבורה שאינו נותן טעם
ולהקיפן בגדר בני מבוי שכניו
לדבריו (ערובין ס:) שאין צריכין
מעכבין עליושמרבה עליהן את
דתניא אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו
שיש לו במבוי כנגד פתחו: שמרבה
הדרך פי' רגל בני אדם שיכולין לומר
ליתן טעם לנבואתן לפי שבלא
הדרך להקיף אותו סתום
עליהם הדרך.
למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו היה סתום
בני המבוי [אף] כשיש רבים במבוי
שההולך מראשו
טעם שומעים להם (בכורות
(מבוי): ה' חצרות זו בצד זו
מה.). אציאתא. שורות (רשב"ם
הפתוחות למבוי אותה
יכולים ליכנס עד סוף המבוי וע"י
(ה) עד צד סופו
צריך להקיף סביב
❖
ובקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו
לקמן מא:).
הסמוכה לרשות הרבים קרויה
המחיצה: חמש חצרות הפתוחות
הסתימה תרבה עלינו את הדרך ע"י
חיצונה ואותה שבסוף המבוי
דברי רבי ר"ש בן אלעזר אומר חמש חצרות
מצד אחר קרויה פנימית כולן
למבוי. זו אצל
בני אדם הדורכים עלינו במבוי ה ואף
זו לארכו וסתם
הפתוחות למבוי כולן משתמשות במבוי זו
הד' משתמשות עם חיצונית
רבינו גרשום
לחצרות יצטרכו ליכנס מרוב דוחק
מבואות סתומין הן בסופן ואחד
כלומר דיש לכולן רשות לעבור
עם זו חצרות מאן דכר שמייהו חסורי מחסרא
מקצותיו פתוח לר"ה: כולם משתמשות
ומצינו לשון מרבה עליהם את הדרך
באכסדרה דבי רב שלומדין בה
לפני פתח החיצונה והחיצונה
והכי קתני וכן חמש חצרות הפתוחות למבוי
תלמידין שיש לה ג' דפנות עד
משתמשת לעצמה שרשאה
במבוי עם החיצונה. כנגדה שהרי
בענין זה דתנן לקמן בחזקת הבתים
הסכך (ופ') ודופן רביעית אינה
לסתום כנגד פתחה הד' אמות
כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה
(דף נט:) לקח בית בחצר אחרת לא
לכולם יש דרך במבוי לצאת דרך
מגעת לסכך משום שיהא אורה
ולהשתמש בתוכן. והם הני
ופתח אותה אכסדרה יש לו ד'
השאר משתמשות עם השניה
משתמשת לעצמה וכו' דברי רבי ר' שמעון
יפתחנו לחצר השותפים ומפר' טעמא
ראשו לרה"ר וכל שיש לו דרך יש לו
אמותומקשינן אכסדרה דבי רב
שעוברין לפני פתחיה ושניה
בגמרא (דף ס.) מפני שמרבה עליהם
תשמיש שאינו מעכב דרך המבוי:
בן אלעזר אומר חמש חצרות הפתוחות למבוי
אידרונא חדר מעליא הוא ולא
משתמשת לעצמה שרשאה
צריך למימר דיש לה ד' אמות:
לסתום ד' אמות נגד פתחה
והחיצונה משתמשת לעצמה. כנגדה
את הדרך דהיינו רגל בני אדם
כולן משתמשות במבוי: אמר מר היה
כ
באכסדרה רומייתא דיש לה ג'
ומשתמשת עם החיצונה
ובתוספתא דפ"ק דמכילתין תניא יש
ברוחב המבוי אבל לא כנגד חברותי'
מחיצות מגיעות לסכך ומחיצה
שמקפת ד' אמות ויוצאת לחוץ.
סתום ובקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין
רביעית נמוכה ובונין עליה על
נמצאת הפנימית שבמבוי
שאין לה עליהן דרך: משתמש' לעצמה.
לו חנות ברשות הרבי' ומבקש לפותחו
עליו אמר רבא לא שנו אלא שלא פרץ את
פני כולה חלונות גדולות על
שהיא משתמש' עם כולן
ל
לבדה וקשיא לרב הונא דאמר כולן
לחצר השותפים יכולים לעכב על ידו
גבי פצימין כעין אותם שקורין
שעוברת עליהן ומשתמשת
פצימיו אבל פרץ את פצימיו בני מבוי
קלושטי"ר ופתח באמצעיות
לעצמה קשיא לרב הונא:
מפני שמרבה עליהם את הדרך:
מעכבין ואפי' החצונים מעכבין על
והפנימית משתמשת עם כולן
אותה מחיצה נמוכה ולאותו
חסורי מיחסרא והכי קתני
מעכבין עליו א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך
הפנימיים: היה סתום. שהיה לו
פתח יש לו ד' אמות אף על גב
דתנא קמא מיירי [נמי]
בית
ומשתמשת לעצמה.
מקודם פתח פתוח לו וסתמו ולאחר
דיש הרבה סביב חלונות
בחצירות נמצאת הפנימית
גדולות אבל לא לאכסדר'
משתמשת לעצמה ומשתמשת
זמן נמלך לפותחו: כולם משתמשין במבוי. בכל המבוי ואפי' חיצון על
פי' לעצמה שאין
ה) אחרונה משתמשת עמה וחיצונה משתמשת
העומדת על קונדסין. (כלומר)
עם כולן דברי ר' דסבר אין
הפנימי: שלא פרץ פצימיו. כשנסתם פתחו לא סלק מזוזתו ומשקוף
לעצמה דלעיל אין פירושו כמו זה אלא לעצמה שאינה משתמשת
(ו)
בית שער יש לו ד' אמות במבוי
מעכב עליו [בן] המבוי לסתום
מרפסת היינו עלייה שיש לה ד'
ד' אמות שלו ורבי שמעון
עם אחרות:
ומפתן דגלי דעתיה דלא סילק נפשיה וסופו לפותחו לאחר זמן:
פתחים או יותר בשורה אחת
אומר וכן כולם משתמשות
ועושין לפניהם נסר ארוך
במבוי כגון שהוא בהדיא שלא
שרופסין עליו ולסוף אותו נסר סולם שיורדין בו לארץ ולפני אותו סולם יש פתח שנועל בעד המרפסת כל אותן ד' פתחים של עלייה
יסתום כנגד פתחו כדי שלא ירבה על האחרים את הדרך שיכולין בני מבוי לעכב עליו ורב הונא סבירא ליה כר"ש בן אלעזר. א) כפ"ה.
ואית דאמרי חיצונה משתמשת לעצמה דיש לכולן רשות לעבור דרך עליה אבל היא משתמשת לעצמה דאין לה רשות לעבור דרך
אין להם בחצר אלא ד' אמות שלפני פתח הסולם שכולם יוצאין באותו פתח: לול של תרנגולים. ארובה של עלייה שמשימין דרך אותה
עליהן. ולהכי אם ביקשה החיצונה לסתום לפניהם מלעבור עליה אינה יכולה לסתום מתוך דרשות כולן יש (לו) לעבור עליה. אבל אם
ארובה תרנגולין לעלייה כלומר אם אין לאותן היורשין שום פתח לשם אלא לול של תרנגולין משום חזקת אותו לול אינו נוטל ד' אמות
בקשו כולן לסתום לפני החיצונה כדי שלא תעבור עליהן. יכולין לסתום משום שאין דרכה של חיצונה לעבור עליהן. וכיון דסתמי לה
בחצר כמו לפתח דליכא התם משום פריקת משוי שהתרנגול מטפס ועולה (ניסרין). יש לו לאחד מן היורשין בית שחציו מקורה וחציו
הני שלא תעבור עליהן תהא החיצונה משמשת לעצמה וכן לשניה וכן לשלישית וכן לרביעית עד לחמישית שהיא פנימית דהשתא נמצא
אינו מקורה. מי אמרי' כיון דחציו אינו מקורה יכול לפרק משאו באותו צד שאינו מקורה ואין לו ד' אמות בחצר או דילמא כיון דיש
שיש לה רשות לעבור על כולן ואין לכולן רשות לעבור עליה להכי יכולה פנימית לישתמיש ולסתום בפני עצמה כדי שלא יעבור כולן
לו ד' מחיצות ופתח כשאר בית אע"פ שחציו אינו מקורה יש לו ד' אמות: לא מיבעיא. היכא דהוה אותו חצי (קורה) [קירוי] כלפי פנים
עליה והן אין יכולין לסתום פנימית כדי שלא תעבור עליהן אלמא דהני יכולין לסתום זה על זה וקשיא למאן דאמר אחד מבני מבוי
הבית כלומר לאחורי הבית והא דאינו מקורה סמוך לחצר דאע"ג דאיכא פתח בית הפתוח לחצר דאינו נוטל ד' אמות בחצר מתוך דהכא
דהכי משמע ותני דמשום אחד מבני מבוי בין לחיצונה על כולן בין לכולן על החיצונה אין להם רשות זה על זה לסתום מפני שמרבה
מצי לפרק משאו בהאי חצי דאינו מקורה שסמוך לחצר אלא אע"פ אי הוה אותו חצי קירוי לצד חוץ סמוך לחצר ושאינו מקורה לצד
עליהן את הדרך לא תנאי היא וכן כו' עד החיצונה משתמשת לעצמה כדדייקינן לעיל דלכולם יש להן רשות לעבור ולסתום בפני
אחורי הבית אפי' הכי אינו נוטל ד' אמות בחצר כנגד פתח הבית משום דיכול להכניס באותו חצי שאחורי הכותל שאינו מקורה ומפרק
החיצונה ואין לחיצונה רשות לעבור ולסתום בפניהם: ר' שמעון אומר כולם משתמשות במבוי אמטו להכי דאית לכולן תשמיש למבוי
שם לחצר: פתחו למבוי אחר. שאם היה פתחו פתוח למבוי זה ואחרי פתחו איכא מבוי אחר ורוצה לסתום פתחו מיכן ולפותחו למבוי
להכי יש רשות לכולן לעבור זו על זו בין לחיצונה על כולן בין לכולן על החיצונה וכי היכי דזו אינה יכולה לסתום בפני כולן כך כולן
שאחורי ביתו: בני מבוי. שעכשיו רוצה לפתוח פתחו לשם יכולין לעכבו לצאת ולבוא דרך מבואן הואיל ועד עתה לא הוחזק באותו
אינן יכולין לסתום בפניהם כ"ז ב) למ"ה אבל מסתבר הכי: היה סתום ובקש לפותחו. כעין אמר מר שאם היה פתח פתוח לכתחילה
מבוי או לא. ותו בעא מיניה אכסניא. אכסנאין של מלך שעוברין בעיר ומחלקין אותן בבתי העיר ליתן להם לינה ופרנסה השתא בעי
לאותו מבוי שעכשיו רוצה לחזור פתחו שם וסתמו הואיל דהוה תמן מעיקרא אין יכולין לעכב עליו. אמר רבא לא שנו דאין
לפי בני מבוי שיש להם בתים לכל בית מחלקים או לפי פתחיה מחלקים שאם יש בבית ב' פתחים שיתנו לו ב' חלקים מן האכסנאין
א) הוא ר"ת כן פי' המורה.
ב) הוא ר"ת לא מפי המורה.