המוכר פירות פרק
ששי בבא בתרא
צז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוא
הדין אפי' ביתר מכדי מדתו נמי פליגי. והא דתנן בסיפא
המתמד. מים בשמרים פטור ממעשר: אבל יותר מכדי מדתו. פורתא
לח א ב מיי' פ"ב מהל'
א) פסחים מב: חולין כה:
מעשרות פ"ה מ"ו, ב) [חולין
מעשר שני הל' ז:
לא פליגי רבנן עליה דר"י אלא מחייבין במעשר והוא הדין לברכת
דמס' מעשרות (פ"ה מ"ו) היתר מכדי מדתו מפריש עליו ממקום
לט ג מיי' פי"א הל'
פז:], ג) (מנחות כט),
היין דהא רבנן חומרא לית להו גבי מעשר דהא בכדי מדתו לא מחייבי
אחר ולא פליגי עליה רבנן היינו ברמא תלתא ואתא ארבעה מקשה
ד) רש"ל, ה) [ביבמות פה:
תרומות הל' יג ופי"ג
❖
פו.], ו) רש"ל,
מהל' טומאת אוכלין הלכה
אלא משום דחשיבי ליה יין הוא דמחייבי ביותר מכדי מדתו והלכך
ר"י היכי פטרי רבנן ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא כיון דאית ביה
לגבי בורא פרי הגפן נמי חשיב:
בנותן טעם וקיי"ל בפ' בתרא דמס'
מ ד מיי' פ"יזג: מהל' מעשר
להודיעך כחו דר"י. דמחייב. ולהודיעך
ע"ז (דף עג:) דמין בשאינו מינו
שני הל' יב ופי"ג מהל'
המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו
גליון הש"ס
א)א
טומאת אוכלין שם:
כחן דרבנן לא איצטריך למיתני יותר
בנותן טעם גבי טבל א וי"ל דאינו אלא
פטור ור' יהודה מחייב עד כאן לא פליגי אלא
מא ה ו ז מיי' פי"ג מהל'
גמרא אי דמיא אכשורי
מכדי מדתו דמילתא דפשיטא הוא
קיוהא בעלמא ואין כאן נותן טעם
מכשרי. עי' שער המלך הל'
טומאת אוכלין שם:
בכדי מדתו אבל ביותר מכדי מדתו לא פליגי
❖
מב ח מיי' שם ופ"ג מהל'
ברכות פ"ו הל"ד:
דפטור דפורתא חמרא במיא טובא
וכעפרא בעלמא דמי וכן נראה מתוך
הוא הדין ב דאפילו ביותר מכדי מדתו פליגי
מעשר שני הלכה יב:
מי
פירוש ר"ש: סברת חמרא הוא
בטיל וליכא חידוש כלל לאשמועינן
מג ט י כ מיי' פי"ג מהל'
והאי דקא מיפלגי בכדי מדתו להודיעך כחו
טומאת אוכלין הלכה יז:
הגהות הב"ח
קיוהא בעלמא הוא. מכאן הורה
דפטרי רבנן ביותר ומילתיה דר"י
מד ל מיי' פכ"ט מהל'
דר' יהודה בעא מיניה רב נחמן בר יצחק
חשיב חידוש גדול לחומרא ואע"ג
ר"ת בדיעבד אם רחץ עכו"ם חבית
(א) תוס' ד"ה לא צריכא וכו'
שבת הלכה יד סמג
מרב חייא בר אבין שמרים שיש בהן טעם
שאר משקין כגון יין ושמן
עשין פט טוש"ע א"ח סי'
דליכא טעם יין מיחייב: שמרים שיש
של שמרי יין דשרי דלאו חמרא הוא
כיון דניחא ליה ממילא כצ"ל
רעב סעי' א [וברב אלפס
בהם טעם יין מהו. לברכת היין.
יין מהו אמר ליה מי סברת חמרא הוא
אלא קיוהא בעלמא הוא:
ותיבת מים נמחק: (ב) בא"ד
פרק ערבי פסחים ד' קנה:]:
שמרים של מעשר כו'. תימה
מה מ מיי' פ"ו מהל' איסורי
ושמא טל חשוב טפי. נ"ב והא
וברייתא לא הוה שמיע ליה דאי הוה
קיוהא בעלמא הוא ת"ר ג שמרים של תרומה
דבעי בפ' המוכר את הבית
מזבח הלכה ט סמג
שמיע ליה הכי הוה ליה למימר הלכה
במאי מיירי הך
ראשון ושני אסור ושלישי מותר רבי מאיר
דף סו ע"ב מי גשמים שחישב
לאוין שיט:
מו נ מיי' פכ"ט מהל' שבת
כאחרים או אין הלכה כאחרים:
ברייתא אי בכדי מדתו או אפי' רמא
עליהן להדיח את האיצטרובלין
אומר אף שלישי בנותן טעם ושל מעשר
ד
הלכה יז סמג עשין כז
מהו להכשיר את הזרעים
שמרים של תרומה. שנתן לתוכן מים
תלתא ואתא תלתא ופלגא לרבנן
טוש"ע א"ח סי' רעב סעיף
כו' קשה דלא מצי למימר
ראשון אסור שני מותר רבי מאיר אומר אף
❖
ושנה ושילש: ראשון. מים ראשונים
אפי' ראשון יהא מותר ואי ברמא
ב:
דמיירי בחישב עליהן מתחלה
❖
שני בנותן טעם ושל הקדש שלישי אסור
להיות משקין:
ה
ד) [שהכניסו והוציאו] משם: אסור
תלתא ואתא ארבעה אפי' רביעי של
ורביעי מותר ר"מ אומר אף רביעי בנותן טעם
לזרים. וכל הני חומרות בעלמא
מעשר יהא אסור וי"ל דמיירי שאין
רבינו גרשום
ורמינהי של הקדש לעולם אסור ושל מעשר
מוסף רש"י
נינהו מדרבנן ובמצא כדי מדתו
בהן טעם יין כלל אלא קיוהא בעלמא
ו
המתמד. ששופך מים
מיירי: שלישי מותר. ואפילו יש בו
ומ"מ בהקדש החמירו לאסור עד
לעולם מותר קשיא הקדש אהקדש קשיא
ומצא כדי מדתו. ולא
בחרצנים: ומצא כדי
יותר, שאם מצא יותר הכל
טעם יין: אף שלישי. אסור אם יש
שלישי ומיירי שלא הקדיש שמרים
מדתו פטור. ממעשר דמיא
מעשר אמעשר הקדש אהקדש לא קשיא כאן
ז
מודים שחייב לעשר שהרייש
בעלמא נינהו: לא פליגי.
בו נותן טעם: ה"ג של מעשר ראשון
דאי הקדיש לעולם יהא אסור:
כאן יין (חולין כה:). פטור.
בקדושת הגוף כאן בקדושת דמים מעשר
דודאי חמרא היא: להודיעך
לא צריכא כגון שתמדו במי גשמים.
אסור. כלומר של מעשר שני תמד
מלעשר, שהרי אין כאן
כחו דר' יהודה. דאפי'
אמעשר נמי לא קשיא כאן במעשר ודאי תימה דהכא משמע שיש חילוק
ח
אלא מים, שלא מצא אלא
בכדי מדתו מחייב משום
ראשון אסור לאכול חוץ לירושלים
כדי מדתו, ואע"ג דחזותיה
דהיכא דרמא תלת כוזי
כאן במעשר דמאי א"ר יוחנן משום ר"ש בן
אבל מעשר ראשון דלוים מותר לזרים
בין גשמים לשאר משקין ואיזה חילוק
וטעמא חמרא, קיוהא דפירא
ואפיק תלת כוזי תרי
יהוצדק כדרך שאמרו לענין איסורן כך
בעלמא הוא דעייל ביה
ופלגא נפיק ממיא ותו לא
ט
ודלא כרבי מאיר ה): הכי גרסינן
יכול להיות ביניהן ומה שפירש רבינו
(פסחים מב:) הואיל ולא נוסף
ואידך נבלע בחרצנים והאי
אמרו לענין הכשירן הכשירן דמאי $ אי דמיא
של הקדש לעולם אסור ושל
שמואל דבמים בעינן דניחא ליה ולא
בו כלום אע"פ שיש בו טעם
דאפיק כמדתו חמרא איכא
יין אינו כלום (חולין כה:).
בהדייהו וחייב לעשר: מהו.
מעשר לעולם מותר: מעשר
אכשורי מכשרי אי דחמרא אכשורי מכשרי
בשאר משקין כגון יין אפי' לא ניחא
ור' יהודה מחייב. במעשר,
מברכין עליהן בורא פרי
דמאי. שהופרש מפירות הלקוחין
ליה מכשר דבמים כתיב וכי יותן מים
לא צריכא שתמדו במי גשמים וכיון דקא
דכוליה פירא הוא (שם) דאזיל
הגפן או לא: ראשון
ב)
בתר חזותא וטעמא (פסחים
ושני. שמוציאין מן התמד
מעם הארץ ואקילו ביה רבנן משום
על זרע ואין נראה לרשב"א דלא
❖
שקיל ורמי להו למנא
אחשבינהו לא צריכא
י
מב:).
חשוב יין ואסור ליהנות
דרוב עמי הארץ מעשרין הן: בקדושת
אשכח בשום דוכתא שיהא חשיבות
מהן ושלישי מותר דאינו
שנתמד מאליו וכיון דקא נגיד קמא קמא
דמים. שהקדיש חבית יין לבדק
ביין מבמים לענין הכשר ומאשר
תרומה ומיא בעלמא נינהו:
אחשבינהו אמר רב
פפא בפרה ששותה
ושל הקדש חמור מכולם:
כ
מוסף תוספות
הבית וימכר ויקחו בדמיו צרכי בדק
יבא עליו מים מפקינן הכשר לכל
בקדושת דמים. שהקדיש
ראשון ראשון: אמר
רב זוטרא בר טוביה
הבית: בקדושת הגוף. [דחמירא] יין
משקין ובפ"ק דפסחים (דף יח. ושם)
ו)
א. ואין לומר דנ"ט לפגם
הדמים שיקחו מן אותו
אמר רב ל אין אומרים ג) קידוש היום אלא על
הוא הכא דא"כ למה
יין לא חמירי כולי האי
שהוקדש לנסכים ושמרים שלו אסורים
איכא דלא מוקי וכל משקה אשר ישתה
מתמדין אם הוא פוגם.
ועד שלישי אסור ורביעי
היין הראוי לינסך על גבי המזבח למעוטי
בשביל מעט יין המעורב בו: כשם
בכל כלי לענין הכשר וא"כ מנא ליה
רבינו יונה. ב. והנה כוס
מותר. אבל אם הקדיש הגוף
ראשון מקדשין עליו
התמד לעולם אסור: כאן
שאמרו לענין איסורן. דבתרומה
דלא בעינן דניחא ליה ונראה לר"י
מאי אילימא למעוטי יין מגתו והא תאני ר'
קידוש היום. רשב"א.
במעשר ודאי. ראשון אסור
ראשון ושני הוי יין ושלישי הוי מים
דבגשמים בעינן תרתי שיחשיב אותו
חייא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר וכיון
ג. ואע"פ שאמרו (ע"ז
ושני מותר אבל מעשר
מ
ל.) אין בו משום יין נסך,
דמאי לעולם מותר: לענין
ושל מעשר הראשון יין והשני מים
מתחלה שיהו משקין ואח"כ בעינן
דאם הביא כשר אנן
אפילו לכתחלה נמי
נ
לפי שאין מנסכין כך
איסורן. דראשון ושני אסור
וכן כולן: כך אמרו לענין הכשר.
דניחא ליה אבל שאר משקין כגון (א)
אמרו, ולא משום גריעותו
ושלישי מותר: כך אמרו
דאמר
דראשון ושני של תרומה חשוב נמי
מים ויין ושמן כיון דניחא ממילא הן
של יין. רמב"ן.
לענין הכשירן. דראשון
ושני דבר חשוב הוא
יין לענין הכשר והראשון של מעשר חשיב יין לענין הכשר וכדמפרש
מכשירין אפי' לא יחשיב אותן להיות משקה אבל קשה מהא דתנן
ומכשר טפי לא חשוב
ואזיל. וכל זה חומרא מדרבנן הוא דמדאורייתא כולהו חשיבי מים
במסכת מכשירין (פ"ו מ"א) ומייתי לה בפ"ק דחולין (דף יג. ושם)
ולא מכשר זרעים: והשתא
קשי' לן הכשירן דמאי
בעלמא כדאמרן לגבי מעשר דמאי וכרבנן דאחרים. וקבעי גמרא
המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם הטל אינן בכי יותן
אי דמיא אכשורי מכשר
הכשר דמאי על איזה הכשר הוצרך לומר כך אמרו לענין הכשרן
ואם לכך נתכוין הרי הן בכי יותן אע"פ שלא החשיב אותו מתחלה
וחמרא נמי מכשר דחמרא
מכשיר בין חשיב עליה
של מים או של יין הא תרוייהו מכשרי פירות לקבל טומאה ומאי נפקא
להיות משקה (ב) ושמא טל חשוב טפי להיות משקה ממי גשמים:
לשתיה ובין לא חשיב
ונתמד
מאליו. נראה דהשתא איירי שפיר אפילו במים יפין
לן מיניה אי הוי חמרא אי מיא: אי חמרא אכשורי מכשר. דכתיב
עליה משום דחשיב הוי
אבל מיא לא מכשרי
(דברים לב) תשתה חמר וכתיב וכל משקה אשר ישתה וגו' (ויקרא יא):
שאינן מי גשמים דכיון שנתערבו בשמרים אין ראוים
בלא מחשבה וזהו חומר
לא צריכא. כלומר לא נפקא לן מינה אלא שתמדו לההיא דתרומה ומעשר
להכשיר והא דלא קאמר אלא לפי שלא נזכר אמורא למעלה:
ביין מבמים: לא צריכא
אילימא למעוטי יין מגתו כו'. אין להוכיח מכאן דיין מבושל
במי גשמים דצריכי מחשבה אבל אי חשבינן ליה יין מכשיר בלא
כגון שתמדן בימי גשמים.
דלא חשיבי אפי' הכי
מחשבה דבמים הוא דכתיב (שם) וכי יותן מים מה יתן דניחא לי' אף
כשר לקידוש ומברכין עליו בפ"ה מדלא קאמר למעוטי
ראשון ושני מכשירין:
יותן דניחא ליה. ופרכינן וכיון דשפכינהו האי גברא להני מי גשמים
יין מבושל דלאו ראיה היא דאפילו אין מקדשין עליו לא מצי למימר
לא צריכא. דאיהו לא
רמא להו אלא מאליו
ממנא שניטפו בו למנא דשמרים אחשבינהו ומכשרי ומאי נפקא לן
למעוטי יין מבושל דאם כן הוה ליה למימר אין מברכין עליו בפ"ה אבל
נתמד שנפלו לשם הגשמים
מינה ל"ש מעשר ולא שנא תרומה לעולם מכשרי: שנתמד מאליו.
יש להביא ראיה מירושלמי דשקלים ודערבי פסחים דיין גמור הוא דאמר
דהשתא איהו לא חשבינהו
למי גשמים ואפילו הכי
שנפלו הגשמים לתוך השמרים והלכך בתרומה דראשון ושני חשיב
התם ארבע כוסות שאמרו יוצאים ביין מבושל ב אלמא מקדשין איין מבושל
אצטרכא למימר דמכשירין:
יין לענין הכשר נמי מכשרי אבל שלישי דחשוב מים לגבי תרומה
ודלא כפרש"י והר"ש שכתבו דיין מבושל מברכין עליו שהכל דאישתני
ג
והא כיון דנגיד. מן
התמד מי הגשמים קמא
לענין הכשר נמי מי גשמים נינהו ולא מכשרי דלא הוה בהו
לגריעותא ואין להאריך כאן:
קמא אחשביה והואיל
מודים דאחשבינהו ודאי מכשירין
מחשבה: ופרכינן ואכתי מאי נפקא מינה והא כיון דנגיד. מושך:
ואמאי איצטריך למימר:
קמא קמא. ראשון ושני גלי דעתיה דניחא ליה שירדו גשמים לכאן לעולם אולי יקלטו טעם יין ושלישי לתרומה נמי מכשר ולא שנא יין ולא שנא
אמר רב פפא. הכא במאי
מים אכשורי מכשרי ומה חילוק יש עדיין בהכשרן: בפרה ששותה ראשון ראשון. והלכך בשלישי ליכא שום מחשבה ולא מכשר שלישי דתרומה
עסקינן. דאיצטריך למימר
ושני דמעשר. ולא מצי לתרוצי בשנשפך ראשון ראשון דכיון דלא נשתהה שם כלל אלא נופל ונשפך אין ידוע לעולם מהו תמד שני או תמד שלישי:
דמכשירין כגון דפרה
היתה שותה ראשון ראשון
אין אומר קידוש היום כו'. משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א) כדלקמן [ע"ב]. וביין הראוי לברך עליו בפה"ג קאמר דאע"ג דמברכין עליו בפה"ג לקידוש
דהשתא לא חשבינהו
היום מיהא לא חשיב ולקמיה בא לפרש איזה יין בא למעט: יין מגתו. תירוש: לא יביא. משום דכתיב הסך נסך שכר (במדבר כח) מידי דמשכר: ואם
ונתמד מאליו דסד"א הואיל
דלא חשבינהו דפרה שותה
הביא כשר. דליכא עיכובא. אי נמי
הסך נסך מכל מקום וכיון דלנסכים כשר בדיעבד לגבי קידוש חשיב לכתחלה דלא חמיר קידוש כניסוך:
להו אין מכשירין אפ"ה
הכי איצטריך למימר דמכשירין
הואיל דחזו לשתייה: יין מגיתו. שעדיין תירוש הוא ואינו תוסס כשהוא מתוק לא יביא לנסכים: אפי' לכתחלה נמי. מקדשין ביה קידוש היום של שבתות וימים