צז:
המוכר
פירות פרק
ששי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מודים
חכמים לר"א בכוס של ברכה וכו'. קאי אהא דתנן בפרק
הכי גרסינן ואמר רבא סוחט אדם כו'. כלומר ואם תעלה על דעתך
מז א מיי' פכ"ט מהל' שבת
א) [ס"א בודק שהוא קשה
הלכה יז סמג עשין כז
ובודק את כל הגוף ערוך וכן
לדמויי קידוש לניסוך ולמימר דלכתחלה אין מקדשין עליו האמר
שלשה שאכלו (ברכות דף נ:) אין מברכין על היין עד שיתן
טוש"ע א"ח סי' ערב סעיף
בשאלתות פרש' יתרו סימן
רבא סוחט אדם כו' אלמא דמקדשין עליו לכתחלה: מפיה. של חבית:
לתוכו מים דברי ר"א ועלה קאמר ר' יוסי בר' חנינא בגמ' דבכוס של
נד], ב) מנחות פו., ג) ברכות
ב:
ברכה מודים וטעמא מפרש התם משום מצוה מן המובחר: עד שיתן
מח ב מיי' פ"ז מהל'
נ:, ד) סוכה נ: [ב"ק קטו:],
ומשוליה. סמוך לשמרים כדתנן במנחות בפ' כל הקרבנות [פו:] אינו מביא
ה) [פנחס כח ז], ו) הג"ה
איסורי מזבח הל' ו
לתוכו מים. קשה דאמר בפרק שלשה
מפיה מפני הקמחין ולא משוליה
ופכ"ט מהל' שבת הל' יד
בברכות פ' שלשה שאכלו דף
מפני השמרים: כושי. שחור: בורק.
שאכלו (ברכות דף נא.) עשרה דברים
סמג לאוין שיט ועשין כז
נ: איתא הא דר' יוסי בר חנינא
דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים
א
טוש"ע א"ח סי' ערב סעיף
ואמתניתין דהתם קאי בשילהי
נאמרו בכוס של ברכה שטיפה חי
לבן ורע הוא. כמו ברק ברקאי (יומא
ואומר עליו קידוש היום ואלא למעוטי
ג:
פר' ובברכת יין מיירי תוספ'
דף כח.): הלסטון. יין מתוק וחלש
מט ג מיי' פ"ו מהל'
מלא כו' אלמא משמע דכוס של ברכה
יעקב ע"כ, ז) [כך כתב הערוך
מפיה ומשוליה והא תני רבי חייא מפיה
ב
ערך פטם ע"ש], ח) [וע"ע
איסורי מזבח הל"ט
מאד: של מרתף. כלומר סתם יין
צריך שיהא חי ולא מזוג ומפרשים
ומשוליה לא יביא ואם הביא כשר ואלא
ופכ"ט מהל' שבת הלכה יד
תוס' ברכות נ: ד"ה מודים],
גדולי נרבונא דחי קאי אכוס שיהא
של מרתף שלא נבדק. ומשום דאיכא
ט) [וע"ע תוס' ב"מ סד. ד"ה
סמג שם טוש"ע שם כל
❖
למעוטי יין כושי בורק היליסטון של מרתף
א)
הסי':
אי תקפה],
שלם ולא שבור דשייך מיתה בכלי
חביות קוססות כדתנן במתני' [לעיל צג:]
נ ד ה מיי' פ"ו מהל' א"מ
של צמוקים והא ב) תניא ג בכולן לא יביא ואם
כדאמר (ב"ק דף נד.) שבירתן זו מיתתן
קאמרי' דלא יביא ומיהו אם הביא
הלכה י ופכ"ט מהל' שבת
הביא כשר ואלא למעוטי יין קוסס מזוג
הלכה יד יז וסמג שם טוש"ע
וכן משמע קצת דכל י' דברים הן
כשר ואע"ג דאמרי' בסמוך דיין קוסס
תורה אור השלם
א"ח סי' ערב סעיף ה:
מגולה ושל שמרים ושריחו רע דתניא בכולן
בכוס ולא ביין ורש"י פירש בברכות
פסול לנסכים ה"מ בודאי אבל הכא
נא ו מיי' פכ"ט מהל' שבת
ד
1 וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין
מי יימר דהוא קוסס: צמוקים.
הל' יד טוש"ע שם סעיף
דחי דקאמר היינו שיתנו יין חי בכוס
לא יביא ואם הביא פסול למעוטי מאי אי
רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה
א:
אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא
שמברכים עליו ואח"כ מוזגין בו מים
פרכילי ענבים יבשים ועשה מהן יין:
למעוטי קוסס פלוגתא דר' יוחנן ור' יהושע
נב ז ח מיי' פכ"ט מהל'
לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא
יין קוסס. הוא יין הנמכר בחנות
לאפוקי שלא ימזגנו בכוס זה ויברך
שבת הלכה טו טוש"ע
פָנֶיךָ אָמַר יְיָ צְבָאוֹת:
בן לוי היא אי למעוטי מזוג עלויי עלייה
ה
שם סעי' ז וסי' רד סעיף ה:
מלאכי א ח
בכוס אחר ור"ת מפרש דחי דהתם
ופסול הוא דלא הוי שכר ולא ראוי
נג ט י מיי' שם הל' יד
2 אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי
ג) דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מודים חכמים
היינו מזוג ולא מזוג דה"נ מוקי בפרק
להיות שכר כיין מגתו דסופו מיהא
טוש"ע שם סי' ערב
יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ
❖
לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו
סעיף א:
בְּמֵישָׁרִים: משלי כג לא
להיות שכר: מזוג. אינו בכלל שכר.
בן סורר (סנהדרין דף ע: ושם) הא
נד כ טוש"ע שם ס"ד:
עד שיתן לתוכו מים אי ו למעוטי מגולה
דקאמר רב אינו חייב עד שיאכל בשר
ובספרי ה) דריש הכי ונסכו רביעית
נה ל מיי' פי"ח מהל'
מכירה הלכה יד:
סכנה היא אי למעוטי של שמרים היכי דמי
גליון הש"ס
וישתה יין חי במזוג ולא מזוג והא
ההין חי אתה מנסך ולא המזוג:
א
נו מ נ מיי' פי"ז שם הל' ג
ויין מגולה. ואיכא למיחש שמא
דמשמע בהמוציא יין (שבת דף עו: ושם)
אי דרמא תלתא ואתא ארבעה חמרא מעליא
רשב"ם ד"ה חמר. לנסכים.
סמג שם טוש"ע ח"מ
ז
❖
עי' בבאר שבע ריש תמיד
סי' רל סעיף ה:
שתה הימנו נחש: או של שמרים.
שמוזגין אותו עד רביעית דקאמר
הוא אי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא
ח
ד"ה איבעיא להו עליות
❖
תמד: ושריחו רע. מוסרח אבל יש
כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע
פלוגתא דרבנן ואחרים היא אלא ט למעוטי
ממש:
בו טעם יין: למעוטי מאי. מהני
רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על
רבינו גרשום
שריחו רע ואיבעית אימא לעולם למעוטי
רביעית אומר ר"ת דבברכת הארץ
פסולים דהך ברייתא אתא רב
טובים: דאמר רב' סוחט
מוסף רש"י
מגולה ואע"ג דעברי' במסננת כר' נחמיה
י
ד)
מוסיף בו מים כדאמר בפרק שלשה
למעוטי אילימא למעוטי יין קוסס
וכו': מפיה. של אותה
אפילו הכי הקריבהו נא לפחתך הירצך
במסננת. קוליי"ר בלע"ז
חופי' של מעל' אשקומ"א
שאכלו (ברכות דף נא. ושם) ומוסיפין
אתא למימר דאין אומר עליו קידוש
1
מסננת שמסננין בה קונדיטון,
של יין: ומשולי'. השמרים
או הישא פניך בעא מיניה רב כהנא חמוה
בברכת הארץ ולא כמו שפי' שם רש"י
היום הא בורא פרי הגפן מברכין
ב
כמו שעושין בעלי חנויות
שבתחתית החבית כבלמו"ן
חמר
שתלוי כמין כברה ובו אבקת
סימן הוא: (מפני) יין כושי.
דמוסיפין יין ח): חיוריין מהו.
דרב משרשיא מרבא חמר חווריין מהו אמר
ואמאי הא פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל
כ
רוכל ויין ותחתיה כלי
שהוא שחור: בורק. יין
פירש ר"ש דחיוריין היינו בורק ולא
היא לעיל (דף צו.) דלר' יוחנן חמרא
ליה אל תרא יין כי יתאדם: קנקנים בשרון
והקונדיטון מסתנן לתוכו
לבן: ליסטון. ירוק שהפיג
2
(סוכה נ.) או: כלי על גבי כלי
טעמו ונפק מצורתו: של
שמיע ליה ברייתא דלעיל דקתני
הוא ואפי' לענין קידוש שפיר דמי
וכו': תאנא פיטסות נאות ומגופרות:
ל
ונותנין השמרים בתוך העליון
מרתף. אותו יין הנמכר
בורק לא יביא ואם הביא כשר ולר"י
דכיון דלגבי תרומה חשיב ליה יין
מתני' מ המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו
והוא ככברה והיין מסתנן
בחנות שאינו כל כך יפה:
❖
נראה דשפיר שמיע ליה וחיוריין
הוא הדין לגבי קידוש דלא שנא
מאליו (ב"ק קטז:).
של צמוקים. מן ענבים
חייב באחריותו ואם
ידוע שיינו מחמיץ
יבשים שעשו מהן צימוקין
נ
גרוע מבורק דחיוריין לבן יותר מדאי
קידוש מבורא פרי הגפן אלא לענין
אם הביא כשר וא"כ
הרי זה מקח טעות
ואם אמר לו יין
אבל בורק אינו אלא מבהיק ומתלבן
מיאוס כדלקמן משום הקריבהו נא
אפי' לכתחלה מקדשין:
מוסף תוספות
מבושם
ג"ב שק"ר סימן הוא יין
קצת ודומה קצת לאדמומית ולכך אם
לפחתך ולר' יהושע בן לוי חלא הוא
א. אלמא מזיג ולא מזיג
קוסס שרע משל חנות
הביא כשר: ואם ידוע שיינו מחמיץ חייב באחריותו.
וקשה לר"י
ואפי' בורא פרי הגפן אין מברכין כדאמרן לעיל ואי ס"ל כר' יוחנן
נמי חי מיקרי. רמב"ן.
כמו קוסס: למעוטי מאי.
ב. כלומר מוסיף בו מים
אין מברכין עליהן: אי
דאמר אביי באיזהו נשך (ב"מ דף סד.) שרי ליה לאיניש למיתן זוזי
הכי ה"ל למימר מברכין עליו בורא פרי הגפן ואנא אמינא דהוא
להשביחו משום דבברכת
למעוטי יין קוסס. הא
לחבריה אחבית יין ולמימר הכי אי יקרא אי זולא ברשותי ואי תקפה
הדין לקידוש ואי כרבי יהושע בן לוי ס"ל הכי ה"ל למימר אין
הארץ ואילך מדבר בשבח
פליגי רב יהודה ורב חסדא
ארץ ישראל. ריטב"א.
לעיל דפליגי ביין הנמכר
מברכין עליו אלא שהכל: עלויי עלייה. לקידוש: מודים חכמים
ברשותך והשתא מאי קמ"ל אביי מתני' היא הכא אם ידוע שיינו
ג. [ועוד] אכתי כי לא
בחנות דהיינו יין קוסס
לר"א. דפליגי בניסוך ומכשרי במזוג. כן נראה בעיני ולא ידענא
מחמיץ חייב באחריותו אע"ג דאי יוקרא או זולא ברשותיה דלוקח
אתני נמי יכול לחזור בו אי
אלא למעוטי מזוג דאין
פלוגתייהו היכא : עד שיתן מים לתוכו. דלא חשיב לשתיה חי אלא
הויא וכן בקנקנים דמוכר אע"פ שאין ידוע שיינו מחמיץ ועוד דפריך
תקפה דמקח טעות הוא.
מקדשין אם מזגו עלי' קא
ו)
תוס' ב"מ סד.
מעליי' לי ואמאי אינו רשאי
מזוג. וביינות שלהן מיירי דדרו על חד תלתא מיא: סכנה הוא.
ליה התם האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא תקשי ליה אמתני'
א) לנסך על גבי המזבח:
ואפילו בלא קידוש אסור לשתותו: ואי למעוטי תמד של שמרים
דהכא וליכא למימר דיש חילוק בין תקפה להחמיץ דהכא דהא אמר
דאמר ר' יוסי מודים
חכמים וכו' כדאמר במס'
פלוגתא דרבנן ואחרים. וקיימא לן כרבנן דאפי' בורא פרי הגפן לא
בברכות (דף ה:) רב הונא תקיפו ליה ד' מאה דני דחמרא אייקר חלא
ברכות (דף נ:)
: אלא למעוטי
מברכינן: אלא למעוטי שריחו רע ומשום הקריבהו נא לפחתך.
ואיזבן בדמי חמרא אלמא דהכל אחד ועוד קשה לר"י דמה רבית
מגולה. דאין מקדשין בלאו
הכי נמי ידענא דאין
שייך שם הא אי תקפה הוי מקח טעות דאיגלאי מילתא שלא היה
משום מיאוס. ומיהו בפה"ג מברכים עליו דריחיה חמרא וטעמי' חמרא
מקדשין משום גלוי דסכנה:
סופו להתקיים וי"ל דאביי אשמעינן דאפילו בחמרא דידעינן ביה
אלא שהסריח קצת משום דמונח בכלי מאוס והכי קאמר רב אין אומר
ג
אלא למעוטי שמרים. דאין
מקדשין פלוגתא דרבנן
שראוי להתקיים אפילו הכי מקבל עליה מוכר אי תקף מחמת שום
קידוש היום אלא על היין נקי והגון שראוי לנסך מחמת נקיותו
ואחרי' היא כדאמר' לעיל:
דבר מחמת חום או מחמת טלטול או מחמת דשני בברזא ולהכי דמי
ע"ג המזבח ולא אתא רב למעוטי בהאי כלל שאר יינות שאין מנסכין
אלא לעולם למעוטי מגולה
לרבית אבל הכא לא מיירי בראוי להתקיים ולכך מתחלה בשעת
ע"ג המזבח כגון יין קוסס ומזוג אלא הנהו יינות שמתוך שמאוסין
דאין מברכין ודקא קשיא
לך תיפוק ליה משום
מכירה לא היה מקחו מקח דכשהחמיץ לבסוף איגלאי מילתא והוכיח
פסולין לניסוך משום הקריבהו נא לפחתך דפסולין נמי לקידוש משום
סכנה אע"ג דעברי' במסננת
האי טעמא גופיה: לעולם למעוטי מגולה. ודקשיא לך סכנה הוא:
סופו על תחלתו שלא היה ראוי להתקיים ולא מיחזי כרבית כלל :
ב) אוקיל דייר דליכא
ט)
למיחש משום גלוי דהא
כגון דעבריה במסננת. דמותר לשתיה ואיצטריך למימר דלקידוש
מבושם
סינוהו ונשאר הארס למעלה
פסול כרבי נחמיה דאמר ארס נחש צף ועומד במקומו ויש לו תקנה בסינון במסכת סוכה בשילהי פרק רביעי: הקריבהו נא.
גבי
מן המסננת אפי' הכי
אתי למעוטי דאין מברכין
חולה כתיב. אלמא כל דבר מגונה אסור לקרבן: חמר חיוריין מהו. $ לנסכים. ויש מפרשים לקידוש ולא נהירא: חמר חיוריין. נראה
ואין מנסכין הואיל ונתגלה
בעיני דהיינו יין בורק דתניא לעיל לא יביא ואם הביא כשר וברייתא לא שמיע ליה: אל תרא יין. לשתותו: כי יתאדם.
שמשכר יותר
משום דכתיב הקריבהו נא
לפחתך: חמר חיווריין מאד
מדאי. אלמא יין אדום קודם לנסכים דשכר כתיב בהו: תנא פיטסות. דאמרן [לעיל צג:] דמקבלין עשר לק' אינן שבורות ורעועות ממש דא"כ
מהו. ראוי לנסך ולקדש אי
אפי' אחת לא מקבל אלא נאות כשאר קדירות שבשרון ומגופרות בגפרית והגפרית סותם את השבר ומחברו קצת ויכולין להשתמש
לא: אמר ליה אל תרא
יין כי יתאדם. מדשבחיה
בהן קצת אלא שאין מתקיימין זמן מרובה כשלמין והואיל ולא הוו שבורין לגמרי מקבל עליו י' לק'. ופירוש כתוב בספרים ז) כשבא
קרא ליין אדום ש"מ
לבשלן מביא גפרית ונותן בהן האור ומלחכתן האור עם אותו גפרית ונראות מבושלות והן נאות: הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל תנא יתר
דהוא חזי והאי חיווריין
על כן בכולן מחזיר את השאר ונוטל את הדמים ממנו. וברייתא מצאתיה בתוספתא (פ"ו ה"ב) ויש ללמוד דבספרים שלהם כתובה. וילפינן מינה לדון כן
לא חזי: (ומכר לו) מכר
לו קנקנים בשרון. באותו
דהמותר על י' קוססות ופוטסות יחזיר אבל העשר הגיעוהו דליכא למימר ערובי עריב כלגבי טנופתא [לעיל צד.] וליכא למימר נמי אפירי שפירי
מקום שהיו רגילין לעשות
יהיב דטעמא דטריחא לא שייך הכא: מתני' אינו חייב. המוכר באחריותו דבשעת מכירה יין הוה: ואם ידוע שיינו מחמיץ.
הקנקנים: עשר פיטסות
[שם]
למאה. ותנא שבורות. נאות
בכל שנה הרי זה מקח טעות כדמוקי לה בגמרא [צח.] כדאמר ליה למקפה דאי לא א"ל למקפה למה יתחייב באחריותו הרי היה יכול לשתותו
ומגופרות כשבא לבשלן
ולא איבעי ליה לשהויי דהא אפי' אי רובא לשהויי זבני אין הולכין בממון אחר הרוב וכל שכן השתא דפלגא לשתייה ופלגא לשהייה:
מביא גפרית ונותן בהן
(עם) האור (ומהלכתן)
מבושם
[ומלחכתן] האור עם אותו
הגפרית ונראות מבושלות והן נאות ונעשה השבר מגופף מאותו גפרית אבל שבורות ממש אין מקבל: פיס' המוכר יין לחבירו אינו חייב המוכר באחריות. אם ידוע שיינו רגיל להחמיץ הרי זה מקח טעות וחוזר. מילתא דרב ושמואל
דפליגי לעיל בחבית שהחמיצה קשיא לי וכי לא סבור להו הך מתני' אבל כך פירש המורה דאינהו לא סבור להו כמתני':
א) צ"ל אמאי אינו רשאי לקדש עליו. ב) אולי צ"ל דקיי"ל כר' נחמיה דליכא למיחש משום גילוי.