צח:
המוכר פירות פרק
ששי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
ישמעאל
אומר רפת בקר היא כו'. נראה דכי היכי דהכא
תנא. היכא דא"ל מיושן צריך שיהא של ג' שנים שלימות ושיתקיים
סב א מיי' פי"ז מהל'
א) לעיל ז., ב) [לקמן צט.],
ג) [צ"ל ורומן], ד) [עי' תוס'
מכירה הל"ו סמג לאוין
גבי תנאי בנין אין חשוב בית אא"כ יש לו שש על שמונה
ויתיישן עד גמר שנה שלישית זו דהיינו עד החג עד הבציר שזו היא
קמ טוש"ע ח"מ סי' רל
סוכה ה: ד"ה בשליש ובתו'
ה"נ לענין חלוקת אחים או שותפין דהא דאמרת אי איכא ד' אמות
תורת מיושן להתקיים שלש שנים שלימות ואם יחמיץ קודם החג
סעיף י:
יומא נב. ד"ה ועשרים מבואר
❖
הרי הוא באחריותו של מוכר: מתני' לעשות לו בית חתנות
סג ב ג ד ה ו מיי' שם
ביותר],
לזה וד' אמות לזה חולקין מוקמינן בפ"ק דסוכה (דף ג: ע"ש וכן
פכ"א הלכה ה סמג
לבנו. כדמפרש לקמיה בית חתנות
לעיל יא.) בחצר המתחלקת לפי פתחיה א:
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
תאנא ומיישן והולך עד החג: מתני' המוכר
כי
קחשיב משפת כרובים ולמעלה.
לבנו שלקח אשה ודרך האב לעשות
ריד סעיף יג:
תורה אור השלם
א
ב
סד ז ח מיי' פכ"א מהל'
לבנו יציע קטן סמוך לביתו שאין
בפירוש מקרא פרש"י דתקרה
מקום לחבירו וכן המקבל מקום מחבירו
1 מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע
איסורי ביאה הלכה טו
(א)
דרך החתן לדור אצל חמיו משום
דעליית היכל היתה גבוהה משל קדשי
סמג לאוין קנו:
אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה:
לעשות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות
סה ט י מיי' פכ"א מהל'
משלי יח יג
חשד חמותו כדמפרש בגמרא והלכך
הקדשים עשר אמות ד) ב ולא עיין כאן:
2 וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ
לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר'
מכירה הל"ה סמג עשין
נקט בית חתנות לבנו. אבל אין רגיל
מתקיף
פב טוש"ע ח"מ סי' ריד
שְׁלֹמֹה לַיְיָ שִׁשִּׁים אַמָּה
❖
עקיבא רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא
סעיף יג:
לעשות בית ארמלות לבנו שהרי עד
אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ
וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ:
זו ג הרוצה לעשות רפת בקר בונה ד' אמות על שש בית קטן שש על ח' דגדול
עתה לא היה דר אצל חמיו אלא אצל
מלכים א ו ב
ח' על עשר טרקלין י' על י' רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר רבן
3 וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים
אביו משום חמותו: בית ארמלות לבתו.
רבינו גרשום
ה
א) ו
שמעון בן גמליאל אומר כבנין ההיכל: גמ' למה לי למיתנא בית חתנות
אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה
שמת בעלה וחוזרת אל בית אביה
בלא חומץ ואם התנה לו
רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ
כבנעוריה שעד עכשיו כשהיתה נשואה
למכור יין ישן צריך שיהא
לבנו ובית אלמנות לבתו ליתני בית חתנות לבנו ולבתו ובית אלמנות לבנו
וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר וַיְצַף
❖
מאשתקד ותנא ושצריך
מִזְבֵּחַ אָרֶז: מלכים א ו כ
לא היתה דרה אצל האב משום בעלה
ולבתו מלתא אגב אורחיה קמ"ל דלא דרכא דחתנא למידר בי חמוה
שיוכל לעמוד ומתיישן
ז
חתנו שהחתן אינו דר אצל חמיו והלכך
והולך עד החג: פיס'
כדכתיב בספר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל
וכן המקבל מעות מחבירו
הגהות הב"ח
נקט בית ארמלות לבתו ולא בית
לבנות לו בית חתנות לבנו
מסובין ח חתן הדר בבית חמיו וקל מחתן אורח מכניס אורח וקל מאורח משיב
חתנות לבתו והכי מפרשינן בגמרא:
(א) במשנה המוכר מקום
או בית ארמלות לבתו. שאם
דבר בטרם ישמע שנאמר משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה: ר'
לחבירו לעשות לו בית
נתאלמנה בתו וחזרה לבית
1
רפת בקר היא זו. וצריך לעשות בית
חתנות לבנו ובית
אביה ורצה האב לבנות לה
ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות כו': רפת בקר מאן קתני לה איכא
גדול יותר ומיהו לא חשש לפרש
אלמנות לבתו וכן המקבל
בית לבד: ליתני בית חתנות
מחבירו לעשות לו: (ב) גמרא
לבנו ולבתו ולמה לי למיתני
דאמר ר' ישמעאל קתני לה ואיכא דאמר ר"ע קתני לה איכא דאמר ר"ע קתני לה
שיעורו: והרוצה לעשות כו'. בגמרא
מאי טרקלין. נ"ב עיין בערוך
בית ארמלות: דלא דרכיה
מפרש מי קאמר לה או ר' ישמעאל או
וה"ק אע"פ שרפת בקר היא פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר ואיכא דאמר
ערך טרקלין: (ג) רשב"ם
דחתנא למידר בבית חמוה.
ד"ה רומו וכו' שהוא ארכו
ר' עקיבא: בית קטן שש על שמונה.
דכיון שלבו גס בחמותו
ר' ישמעאל קתני לה וה"ק שהרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע אמות על שש:
❖
שש על רוחב ד' רומו ה':
אתי לקלקול. אבל מהשתא
הרוצה לבנות בית קטן לחבירו לכל
טרקלין י' על י': מאי טרקלין (ב) קובתא בי וורדי תאני ט וקנתיר שתים עשרה על
כשנתארמלה שבה אל בית
הפחות וכגון דאמר ליה עשה לי בית
אביה מכלל דעד האידנא
י"ב מאי קנתיר תרבץ אפדני: רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר רשב"ג
י
לא הוות קיימא להתם: ר'
מוסף רש"י
סתמא ויד הבונה על העליונה לעשות
ישמעאל אומר רפת בקר
אומר כבנין ההיכל: ראיה לדבר מאן קתני לה איכא דאמר רשב"ג קתני לה
לו פחות שבבתים הואיל ולא פירש
כבנין ההיכל. שהיה ארכו
היא זאת. הואיל דקטנה
והכי קאמר ראיה לדבר מנין אמר רשב"ג הכל כבנין היכל ואיכא דאמר ת"ק
ארבעים ורוחבו עשרים וגבהו
היא כל כך: והרוצה לעשות
כמה יעשהו קטן לכל הפחות ו' על
שלשים (לעיל ז.). לקרייתא.
וכו' רפת בקר דמתני'
קתני לה ורשב"ג אתמוהי קא מתמה והכי קאמר ליה [לת"ק] ראיה מנין
ח' דכיון דלא אמר ליה בית חתנות
לכפרים לראות בתבואות
מאן קתני לה. ר' ישמעאל
❖
(פסחים ג:).
או ר"ע: איכא דאמר ר'
מבנין היכל אטו כולי עלמא כבנין היכל עבדי תניא אחרים אומרים רומו
אלא בית סתמא לעצמו קבעי לה
עקיבא קתני לה והכי קתני.
וצריך להיות גדול מבית חתנות. והוא
כקורותיו ולימא רומו כרחבו איבעית אימא ביתא מעילאי רווח ואיבעית
במתני' בונה ד' אמות
ב)
על שש דברי ר' עקיבא
הדין למוכר מקום לחבירו לעשות לו
מוסף תוספות
אימא משום דאיכא בי כווי רבי חנינא נפק לקרייתא רמו ליה קראי אהדדי
שהרוצה לעשות רפת בקר
בית דצריך ליתן לו קרקע שש על
א. אמנם בשיטמ"ק בשם
וכו'. שפעמים שאדם עושה
כתיב 2 והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו
שמונה: גדול שמונה על עשר. וכגון
תוס' הרא"ש כתב: ואין
דירתו קטנה כרפת בקר:
ושלשים אמה קומתו וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רחב
להביא ראיה מכאן,
מאי טרקלין קובתא בי
3
שפירש לו עשה לי בית גדול: טרקלין.
דהבונה בית מתחלתו,
וורדי. כעין שפורסין אהלים
ועשרים אמה קומתו אמר להו כי קא חשיב משפת כרובים ולמעלה מאי קמ"ל
למושב שרים עשוי ולא לתשמיש הלכך
בונה ארבע על שש אבל
ועגול הוא למעלה כקובה
הא
אדם שיש לו בית
ומוקף הוא מכל דפניו
מרובע בעינן: רומו כחצי ארכו כו'.
בשותפות עם חבירו ניחא
ופורסין שושנים לשם כדי
אכולהו קאי והיינו בית חתנות שהוא ארכו (ג) ד' על ו' רומו ה' דהיינו חצי ארכו וחצי רחבו בבית קטן שבע ותשע בבית גדול ועשר בטרקלין:
ליה בבית קטן של ארבע
שיהא ריחם נודף ושוכבין
כבנין ההיכל. ההיכל על פני הדביר היה ארכו מ' ורחבו עשרים ורומו שלשים דהיינו חצי ארכו וחצי רחבו: גמ' הכי גרסינן ליתני בית
על ארבע מבית גדול
בתוכן שרים: תרבץ אפדני.
בשותפות עם אחר.
גינת ביתן שאחורי אפדנם:
חתנות לבנו ולבתו ובית ארמלות לבנו ולבתו מילתא אגב אורחיה קמ"ל. מדלא תנא בית ארמלות לבנו ולא תנא נמי בית חתנות לבתו משניהן
ב. דהא דאמר (לעיל)
טרקלין י' על י'. מאורך
ושלשים אמה קומתו היינו
ומרוחב: רומו כחצי ארכו.
יש ללמד דלאו דרכא דחתנא כו' וכבר פרישית לה במתניתין: בי חמוה. כדאמרי' בפסחים (דף קיג.) הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון אמרי
כל הבית עד הגג והא
אלו ה' אמות וכחצי רחבו.
לה משום חשד ואמרי לה משום ממון ואיתא להא ואיתא להא. ומיהו הוא הדין לכל החתנים אלא שמן הראשון צריך ליזהר חמיו יותר: קל מסובין.
דכתיב ועשרים אמה
ה' אמות אחרות דהיינו י'
לאו דוקא אלא דבר גרוע ולהכי נקט סובין ולא נוצה דפסולת הוא: אורח מכניס אורח. דיו אם מהנה לו בעל הבית: הרוצה לעשות רפת
קומתו היינו עד עליית בית
אמות בקומתו: ראיה לדבר
קדשי הקדשים. תוס' יומא
רשב"ג אומר כבנין ההיכל.
❖
בקר כו' מאן קתני לה: שהרוצה לעשות כו'. ופירוש לדבריו הוא אומר דקאמר רפת בקר היא זו שהרי הרוצה לעשות כו' אבל לר' עקיבא
נב.
שהבית שבנה שלמה לה'
רפת בקר אינו גדול כל כך ובתרתי פליגי ר' ישמעאל ורבי עקיבא פליגי בבית חתנות ופליגי ברפת בקר ושיעוריה דר' עקיבא מפורש
ששים אמה ארכו ועשרים
רחבו ושלשים אמה קומתו
בבית חתנות ולא ברפת בקר ודרבי ישמעאל מפורש ברפת בקר ולא בבית חתנות: איכא דאמרי רבי עקיבא קאמר ליה והכי קאמר
צא מהן עשרים אמה של
רבינו גרשום (המשך)
ליה.
פני הדביר באורך נשתיירו לרבי ישמעאל דקאמרת רפת בקר היא זו אין הכי נמי דודאי בית חתנות ורפת בקר שיעורן שוה דאע"פ שהרוצה לעשות רפת
מ' אמות מאורך הבית
של מעלה לא כאותו של
בקר עושה ד' על ו' פעמים שאדם עושה דירתו בבית חתנות ארבע אמות על ו' כרפת בקר: קובתא. כעין קובה של זונות. ונראה
והיינו ההיכל שהיה מ'
מטה לפי כי הבנין מתקצר
לי שעשוי חלונות כעין קובה: בי וורדי. נותנין שם וורדין לנוי להסתכל בהן: קנתר. אם התנה לעשות לחבירו קנתר: תרבץ אפדני.
אמה ארכו ועשרים רחבו.
מלמטה: ואיבעית אימא.
טול חצי ארכו של היכל
משום הכי קתני רומו
חצר גדול שעושין שרים בצד אפדני שלהם. ועל שם שמרביצין אותו תמיד במים להשכיב האבק קרי ליה תרבץ: ראיה לדבר מאן
דהיינו כ' אמה ומן רחבו
כקורותיו משום דאיכא בי
קתני לה. דאילו הוה תני במתניתין רשב"ג אומר ראיה לדבר כבנין היכל הוה פשיטא דרשב"ג קתני לה אבל השתא דמיתני מקמי מילתיה
חצי דהיינו עשרה אמות
כווי דכל אורך הקורה עם
דרשב"ג הלכך מספקא לן אי רשב"ג קאמר לה הואיל ומסיים אותו הדבור או תנא קמא קאמר לה לההוא חצי דבור ואתא רבן שמעון בן
הרי כאן ל' אמות וכן הוא
אותו שנכנס מן הקורה
קומתו של היכל: ואיכא
בכתלים מיכן ומיכן וכי
גמליאל לאיפלוגי מדקאמר כבנין היכל ולא קאמר מבנין ההיכל: איכא דאמר רבן שמעון בן גמליאל קתני לה והכי קאמר ראיה לדבר מנין.
דאמר מיפלג פליג ואתמוהי
האי שיעור צריך שיהא
פירש רשב"ג הכל כבנין ההיכל: תנא קמא קתני לה. והכי קאמר תנא קמא וראיה יש לדבר וקפץ רשב"ג והפסיק את דבריו ואתמוהי
קא מתמה והכי קאמר אטו
גבהות רומו דאי קתני
כולי עלמא כבנין היכל
כרחבו הוי משמע בלא עובי
קמתמה כבנין ההיכל אתה רוצה לעשות שאר בנינין בתמיה אין לך להשוותן יחד דכיון דבהיכל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו בשאר בנינין
קעבדי. רומו כקורותיו.
הכתלים: ול' אמה קומתו
דלא חשיבי אין צריך להגביה כל כך: כמלא קורותיו. כאורך קורותיו שהן נתונין ברחבו של בית: הכי גרסינן ולימא רומו כרחבו.
דהיינו
של בית שמחזיקין התקרה
וכתוב אחר אומר מן הדביר
ומשימין אותן ברוחב
עשרים אמה קומתו. דאי
הך: מעילאי רווח. שבתיהם של חומות אבנים היו והחומה מלמטה היא רחבה והולכת ומתקצרת החומה למעלה כדי שיתקיים הרבה:
הבית: ומקשינן הואיל
הוה הבנין גרוע כלום מן
בי כווי. החלונות מקום כניסת הקורות בתוך החומה: רמו ליה. בני העיירות קראי אהדדי: כתיב ששים אמה ארכו.
מן המזרח
שקורות ברחביהן עומדין
אורך ורוחב מן הקומה
ליתני כרחבו: איבעית
נמי הוה נגרע. משפת
למערב מפתח ההיכל עד כותל מערבי של בית קדשי הקדשים דהיינו ארבעים אמה דאורך היכל ועשרים אמה דבית קדשי הקדשים
אימא. אי קתני כרחבו של
כרובים שהיו פורשים
ושלשים אמה קומתו נמצא שגם בית קדשי הקדשים רומו שלשים אמה: וכתיב. בפסוק אחר ועשרים אמה קומתו דכתיב ולפני הדביר
בית שיעורי' זוטר טפי
בדביר קא חשיב דמשפת
משום דכל ביתא מעילאי
גופייהו ולמעלה לא הוי
עשרים כלומר לפנים ממחיצת בית קדשי הקדשים והיא אמה טרקסין שקרויה דביר עשרים אמה אורך מן המזרח למערב ועשרים
רווח לפי כי ביסוד הבית
אלא עשרים באמה לחוד
אמה רוחב מצפון לדרום ועשרים אמה קומתו: כי קחשיב. עשרים דקומת בית קדשי הקדשים משפת כרובים ולמעלה קחשיב שהכרובים
עושין הכותל עבה ומקצרין
של שלמה שנים היו עומדין על הקרקע אחד מימין הארון אצל כותל מערבי ואחד משמאלו ורומו עשר כדכתיב בהדיא במלכים [מ"א ו]
הכותל כשהוא עולה והבנין
ג)
רווח מאליו ולפיכך צריך
וכנפיהן פרושות מקיר לקיר כנף האחת נוגע בקיר צפונה וכנף חבירו נוגע בקיר דרומי נמצא מראשי הכרובים ולמעלה עשרים אמה עד הגג
לומר רומו כקורותיו שיהא
ואותן של משה על גבי הכפורת היו: ומאי קא משמע לן. למה לי דקחשיב קרא כי האי גוונא משפת כרובים ולמעלה לימא שלשים אמה קומתו:
רומו כאותה הרווחת הבנין
ומשני