צט:
המוכר פירות
פרק
ששי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נותן
לו שתי אמות לתוכה. לפי ספרים דגרסי ואמה יש לפרש
משום חשד אשתו. אבל השתא דאינו יכול לשאוב בלא בעל הבית
סז א מיי' פ"ו מהל' שכנים
א) לעיל פב:, ב) ג"ז שם,
ג) ב"ק כח., ד) [שבת צט.],
הל' יג טוש"ע ח"מ סי'
ב' אמות לתוכה היינו להרחיב אמת המים שתהא רחבה
לא יכנס לשם עד שיבא בעה"ב. אבל משום גניבה שלא יגנוב חפציו
ה) סנהדרין כ: ו) ב"ק שם.,
קסט סעיף א:
של בעה"ב לא חיישי' שהאשה משמרת את הבית: מתני' מי שיש
שתי אמות ומה שהיא קרויה אמה משום דעומקה אמה:
א
סח ב מיי' שם הל' יד
ז) פי' שבט. ערוך, ח) בס"א
ואמה מכאן ואמה מכאן כו'. אמה לאו היינו ניגרא דבניגרא
נוסף: או, ט) בס"א ליתא
טוש"ע שם סעיף ב:
לו גינה כו'. כגון יורשים או
שותפין שחלקו ונתרצה חיצון לפנימי
❖
סט ג ד מיי' פכ"א מהל'
חזקה, י) [עי' רש"ל],
לתת לו דרך באמצע שדהו: נכנס
משמע בהמקבל (ב"מ דף
מכירה הל' ז טוש"ע
משום חשד אשתו: מתני' מי שיש לו
בשעה כו'. דכיון שהוא עושה לו
ח"מ סי' ריז סעיף א:
קז:) דבעינן ד' אמות ועוד דהכא קאמר
ב
א
ב
ע ה ו מיי' שם הל' ח
הגהות הב"ח
היזק גדול שעובר באמצע שדהו
דלמ"ד נוטען ולמ"ד זורען והתם פ"ה
גינה לפנים מגינתו של חברו נכנס בשעה
טוש"ע שם סעיף ב:
עא ז ח מיי' שם טוש"ע
הדבר ידוע שלא נתרצה לו בריוח
דאין זורעין אותן אלא ניגרא היינו יאור
(א) רשב"ם ד"ה בית ד' קבין
שדרך בני אדם נכנסים ויוצא בשעה שדרך
שם סעיף ג:
וכו' וד' טפחים ושלש אצבעות
אלא במה שצריך לו הרבה: תגרין.
כדפ"ה לעיל בפרק קמא (דף יג. ושם)
עב ט מיי' פי"ג מהל' נזקי
וג' רבעי אצבעות ומשהו
בני אדם יוצאין ואינו מכניס לתוכה תגרין ולא
לקנות מירקות גינתו: ולא יכנס
וגדול יותר שכל בני הבקעה משקין
והמשהו פחות מאחת
ממון הל' כז סמג עשין
❖
יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת והחיצון זורע
מכ' ברוחב אצבע הס"ד:
א)
סו טוש"ע ח"מ סי' שעז:
מתוכה לשדה אחרת. כלומר לא
ממנו שדות וצריך ארבע אמות :
ג
עג י מיי' (פכ"א מהל'
שמע מינה דלא עביד איניש
את הדרך נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהן
יכנס בתוכה לכתחלה כשאין צריך
מכירה הל' ט) ופ"ג
נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שרוצה
מהל' מתנות עניים הל' ג'
דינא לנפשיה. לפי זה
לזו הגינה כלום אלא ליכנס דרך
לעזי רש"י
סמג עשין פב (טוש"ע ח"מ
ומכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לתוך
עליה לשדה אחרת שלו כדי לקצר
בחנם נקט במתני' שהיתה עוברת
סי' ריז סעיף ד):
פורק"א [פירק"א].
❖
עד כ מיי' פכ"א מהל'
את דרכו דדמי להכנסת תגרין שזה
דרך הרבים תוך שדהו ונתן להם
קלשון.
שדה אחרת ב) זה וזה אינן רשאים לזורעה:
מכירה הל' ט ופ"ג
גמ' א"ר יהודה אמר שמואל אמה בית
החיצון לא שיעבד לו דרך אלא לתקן
כו' דאפילו נטלו לו בחנם נמי כיון
מהל' מ"ע הלכה ג ופי"ג
ג
דלא עביד אינש דינא לנפשיה:
גינתו ללקוט פירותיה אבל למידי
מהל' נזקי ממון הל' כז
ח)
מוסף רש"י
השלחין אני מוכר לך נותן לו ב' אמות לתוכה
טוש"ע ח"מ סי' ריז ס"ד:
דאינו צורך הגינה לא שיעבד לו:
כגון
עה ל מיי' פכ"א מהל'
לינקוט פזרא וליתיב. יקח
ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה ד אמה
והחיצון זורע את הדרך. דכיון
מכירה הלכה י ועיין
מקל וישב על דרך הראשון
בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה וחצי אמה מכאן
בהשגות ופ"ה מהל' מלכים
דהא דינא הוא, דהא אמרת
דבאמצע שדהו הוא אנן סהדי דלא
הלכה ג (טוש"ע שם):
מה שנתן נתן אלמא חילוף
וחצי אמה מכאן לאגפיה ואותן אגפיים מי זורעם רב יהודה אמר שמואל
מחל לו הדרך מכל וכל שלא יוכל
עו מ מיי' פכ"א מהל'
מעליא הוי (ב"ק כח.). דרך
עקלתון. דלאו דינא הוא
מכירה הלכה י:
בעל השדה זורעם רב נחמן אמר שמואל בעל השדה נוטעם מאן דאמר
לזרוע לשם: מן הצד. אינו נפסד
ה
❖
עז נ מיי' שם הלכה יא
.
(שם)
❖
כל כך דכיון דמדעת שניהן הוא אנן
זורעם כל שכן נוטעם ומ"ד נוטעם אבל זורעם לא חלחולי מחלחולי ואמר
טוש"ע שם:
ו
סהדי דמסתמא מחל לו את כל הדרך
רב יהודה אמר שמואל אמת המים שכלו אגפיה מתקנה מאותה שדה
ז
מוסף תוספות
לגמרי להיות מיוחד להליכה ולא
בידוע שלא כלו אגפיה אלא באותה שדה מתקיף לה רב פפא ולימא
רבינו גרשום
לזריעה: וזה וזה אין רשאים לזרעה.
א. [פי'] כיון שנותן שתי
ליה מייך אשפלוה לארעיך אלא אמר רב פפא שעל מנת כן קבל עליו
ח
אמות לתוכה למה נקראת
חשד אשתו. שאלמלא היה
דכיון דמן הצד היא לגמרי ייחדוה
בעל השדה: מתני' ג) ט מי שהיתה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו
אמה. ר"ן. ב. לאגפיה.
עושה לו פותחת יחשוד
גמ'
אמת המים.
להילוך גרידא:
תוס' ב"מ קז: ג. [והכא]
לאשתו מבעל הבור אבל
נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו דרך היחיד ד'
מיירי באמת המים שהוא
עכשיו שיש לו פותחת
י
גדולה כדי להשקות בית השלחין אני
לאדם אחד שהוא עושה
ובעל הבית עשה הפותחת
אמות דרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לה שיעור דרך
מוכר לך צריך ליתן לו שתי אמות
ד) כ
ה) ל
מ
חריץ תוך שדהו להשקות
לא יכנס שם אלא אם כן
יהיה שם בעל הבית: פיס'
ממנה וכו' אבל (הכא)
הקבר אין לה שיעור המעמד דייני צפורי אמרו בית ארבעה קבין:
ברוחב שאם קצרה היא יחפור בקרקע
נ
[התם] אין זורעין ונוטעין
ואינו מכניס לתוכה תגרים.
גמ' אמאי שלו לא הגיעו לינקוט פזרא וליתיב שמעת מינה לא עביד איניש
וירחיבנה עד שתי אמות כדי שיבאו
כלל שכל העם הולכים שם
משום שלא יפסיד לאידך
ו)
ז)
❖
להשקות שדותיהם. שם.
ירקותו בדריסת רגליהם:
לכאן מים הרבה שזה שיעור להשקות
דינא לנפשיה אפי' במקום פסידא אמר רב זביד משמיה דרבא גזירה שמא
ולא יכנס בתוכה לילך
בית השלחין וגם נותן לו אמה מן השדה
לשדה אחרת. כי אם לגינתו
יתן להן דרך עקלתון רב משרשיא משמיה דרבא אמר בנותן להם דרך עקלתון
מכאן ואמה מכאן משני גדותיו כדי
בלבד: והחיצון. אם רוצה
רבינו גרשום (המשך)
רב
הוא זורע את הדרך. אע"פ
לתקן מאותה קרקע אגפיה של אמת
שאם כלו אגפיים מתקנן
שיש לזה דריסת רגלים
המים אם יפול. לישנא אחרינא אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה של שדה לתקן אגפיה אמה מכאן ואמה מכאן. בשם
משדהו: פיס' נטלה. מבני
עליו ונוטל מה שישתייר
רה"ר: ונתן להם דרך
שלא נדרס: נתנו לו. בית
רבינו יעקב בר יקר ועיקר: אמה בית הסילון. ואיכא דאמרי קילון ולהשקות בהמות ורחיצת בגדים וכלים הוא ואין גדול כל כך
אחרת מן הצד מה שנתן
דין: דרך מן הצד. לסוף
ונותן לו אמה אחת לתוכה להרחיבן עד אמה. ל"א נותן לו אמה אחת לשפתו לתוכה של קרקע מוכר כגון חצי אמה מכאן וחצי אמה
נתן. דחילופין הן ואינו
גינתו של זה בסמוך לכותל
יכול לחזור בו: ושלו לא
מדעת שניהן כיון שלדעת
מכאן ועיקר: בעל שדה זורעם. דדמי למתני' דאם שיעבד לו ליקח עפר מכאן אם יצטרך לא הפסידו לגמרי בכך מלזרען: כ"ש
שניהן נתנו לו ליכנס לגינתו
הגיעו. כלומר אותו דרך
נוטעם. דאינו מקלקל האגפים שהשרשים מעמיקים הרבה ואין מזיקין את שפתו אבל הזרעים מתפשטים מיד בתוך השלשה ומחלחלין
שרצה לקנות לא הגיעו לפי
נכנס בשעה כו': אמר רב
שהוא יכול ליתן ולזכות
יהודה אמר שמואל. האומר
הקרקע מלמעלה בשפתו: שכלו אגפיה. שנפלו: מאותה שדה. הסמוכה לה: אלא באותה שדה. חזקה ט) שנתפזר העפר של אגפיה לתוך
לכל בני רה"ר ולאותן
לחבירו מקום אמת המים
אותה שדה אילך ואילך: ולימא ליה. בעל השדה מייך אשפלוה לארעך שגברו המים ושטפו אגפיהן: אלא אמר רב פפא. תריץ
שאין בפניו אבל אין אחר
אני מוכר לך כדי להשקות
ואימא הכי שעל מנת כן כו' דסתם מוכר אמת המים גמר ומקנה ליה עפר שדהו לתקן אגפיה כשיכלו דמהיכן יביא לו עפר אם לא
ממנו בית השלחין נותן
יכול להחליף ולמכור חלק
של אותן שאינו בפנינו:
לו ב' אמות לתוכה של
מאותה שדה ואע"פ שנתן לו כבר אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה כדאמרן לעיל כיון דכלו להו מתקנן עדיין מעפר השדה. מיהו להכי
אמאי לא הגיעו. הואיל
אמת המים. כלומר שיהא
אהני לו מה שנותן לו מתחלה אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה דאין לו לבעל השדה לעשות שם שום תשמיש שיקלקל האגפים אלא נטיעה
שנתן להם דרך שהוא יפה
ב' אמות רחב: ואמה מיכן
או זריעה אבל בנין או כל דבר שמכביד אין לו רשות לעשות שם אבל מן האמה ולפנים יעשה בתוך שלו מה שירצה: מתני' מי שהיתה
כמו הראשון: לינקוט פנדא
ואמה מיכן. נותן לו מן
השדה לצורך אגפי' כלומר
וליתב. כלומר יקח מפצו
דרך הרבים עוברת בתוך שדהו. שהוחזקו לעבור שם מעולם או ע"י בעל השדה שנתן להם מתחלה את הדרך: מה שנתן נתן ושלו.
בידו וישב באותו דרך
לגידודי שלא יצא לחוץ
שקנה וכל מי שירצה לעבור
ויעשה מהן גידודין גבוהין
שנטל עכשיו לא הגיעו והרי יש להם שני דרכים וטעם מפרש בגמ': דרך היחיד. המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו צריך ליתן לו ד'
במה שקנה יכהו וימנעהו:
אמה: בית הקילון. שעוברת
אמות כרוחב עגלה: י"ו אמה. במס' שבת (דף צט.) נפקא לן מעגלות דמשכן: דרך המלך אין לה שיעור. כדמפרש בגמ' [ק:] שהמלך
מדלא מצי למיעבד הכי
בחצר שרוחצין לשם כלי
ש"מ לא עביד אינש דינא
הבית ואינו גדול כל כך
פורץ בתים וגדר מלפניו לעשות לו דרך ולא יטה ימין ושמאל. ובספרי בפרשת המלך [שופטים יז יט] נפקא לן מקראי. ונראה בעיני דמדכתב לבלתי רום
לנפשיה. כלומר אין אדם
נותן לו כו' והוא כמדת חצי
לבבו מאחיו [דברים יז] קדריש גדלהו משל אחיו כדדרשינן נמי (הוריות דף ט.) והכהן הגדול מאחיו [ויקרא כא]: דרך הקבר. כשנושאין המת לקברו: אין לו
רשאי לעשות דין לעצמו
אמת השלחין: בעל השדה
שיעור. תקנת חכמים היא משום יקרא דשכבי כדאמרינן בגמרא [ק:] ואמרינן בכתובות (דף יז.) דצריכים ללוותו הרבה בני אדם שיחזיקו מלא כל
מן האחרים אפי' במקום
זורען. לפי כי שלו הן שלא
שיש לו הפסד כמו כאן
מכרן לו כי אם לתשמיש
הדרך מאבולא עד סיכרא. ונראה בעיני דהא אין לו שיעור דמת לא חמיר כדרך המלך לפרוץ בנינין להפסיד ממון אחרים אלא להלך
שיש לו הפסד דמה שנתן
גידודין: בעל השדה נוטען.
על גבי תבואה ולא יטו ימין ושמאל. א"נ במוכר דרך הקבר לחברו ללכת דרך שדהו מיירי דמסתמא אין לו שיעור אלא כל מלוי המת
לפי שאין נטיעת אילן
נתן ושלו לא הגיעו.
ותיובתא למאן דמוקים
מזיק למים כזריעה משום
יעברו שם ועיקר: המעמד. בגמרא [ק:] מפרש: דייני צפורי. לא אתפרש: בית ארבעה קבין. ברבוע צא ולמד מסאתים בחצר המשכן
בבבא קמא דמאן דאית ליה
דזרעים מחלחלי חלחולי.
דהוי מאה על חמשים נמצא בית סאה חמשים על חמשים והסאה ששה קבין נמצא בית ארבעת קבין שלש ושלשים אמות ושני טפחים
היכא דליכא פסידא דלא
מחלידין ומעלין עפר
רוחב על נ' אורך ובריבוע מ' אמות וד' טפחים וג' אצבעות (א) ומעט יותר י): גמ' אמאי שלו לא הגיעו. כלומר למה לא תקינו לו
עביד אינש דינא לנפשיה
לתוכה עד שמקלקלין המים
אבל נטיעה הולכת כדרכה
אפי' הכי מודי דלהיכא
חכמים שיהא לו רשות לתת להן דרך מן הצד בעל כרחן שהרי אין מפסידין כלום דכגון זה כופין על מדת סדום והלכך יהא הדרך שלהן
דאיכא פסידא כגון הכא
ולא מזקת: שכלו אגפיה.
דדרסי אינשי בשדהו דודאי
שנפלו: מתקנה מאותו
קנוי לו לגמרי שאם ירצו לעבור בהאי דרך שלקח לעצמו והוא אינו יכול להעמיד רבים בדין: לינקוט פזרא. מקל או רחת שקורין
עביד אינש דינא לנפשיה
שדה. שמכרו לו לפי כי
פורק"א וליתיב בההוא דרך להכות את כל מי שירצה לעבור וליעביד דינא לנפשיה מאחר דאית ליה פסידא במה שעוברין בתוך
לשם כך ניתן לו אגפיה
ולינקוט פנדא וליתב: אמר
שאם נפלו שנוטל בקרקע
רב זביד לעולם במקום
שדהו. והמקשה סבר דכיון דקתני מה שנתן נתן בדין עשה מה שעשה ודרכם קנוי לו והאי דקתני לא הגיעו היינו משום דרגילין בני
ומתקן לה אגפיה: ונימא
דאיכא פסידא עביד אינש
רשות הרבים לעבור בכאן והוא לא יוכל למנען דלא עביד איניש דינא לנפשיה: ש"מ דלא עביד כו'. בתמיה ואנן קיימא לן בבבא קמא
דינא לנפשיה והכא טעמא
ליה. בעל השדה: מיא דידך
בהמניח [כז:] דכולי עלמא סברי עביד איניש דינא לנפשיה במקום דאיכא פסידא: גזירה שמא יתן כו'. כלומר לעולם עביד איניש דינא
מאי (לאו) משום דלא
אשפילו לארעך. כלומר לא
בדינא קאתיא לידיה כשנתן
נפלו לתוך שדי כי אם מים
לנפשיה אבל הכא מן הדין אנו אומרים דשלו לא הגיעו שכך תקנו חכמים דלא ליהוי דידיה אפילו היכא דנתן להם דרך ישר
שלך ממש אכלו הקרקע
כשלהן דזימנין דאתי למיתב להו דרך עקלתון והם לא יתנו אל לבם דקדירא דשותפי לא חמימא ולא קרירא (לעיל כד:) וחשו חכמים
והשפילו הגידודין לתוך
א) צ"ל לאו היינו טעמא
המים ואין לך משדי לתקן:
דמילתא אלא על מנת כן.
לתקנתא דרבים טובא. ולקמיה [ק.] פריך אם כן אמאי מה שנתן נתן דכיון דלא עשה ולא כלום מקח טעות הוא ויחזירו דרך שלו: רב
אלא אמר רב פפא. לאו
משרשיא משמיה דרבא אמר. היכא
דנתן להם דרך ישר
אמרינן שלו הגיעו ולינקוט פזרא וליתיב דלא גזרינן שמא יתן להם דרך
היינו טעמא הוא א) דכי
זריע אלא על מנת כן
עקלתון אבל הכא
במאי עסקינן
שהדבר ידוע שנתן
להם
דרך
עקלתון ולכך לא
הגיעו
וגם שלו הפסיד כדמפרש לקמן:
קיבל עליו בעל השדה
רב