המוכר פירות פרק
ששי בבא
בתרא
ק.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
שאבדה להן דרך באותה שדה. פירש רבינו שמואל וכ"ש מתני'
רב אשי אמר. מתני' בכל דרכים שבעולם מיירי הן ישרים הן
עח א ב מיי' פ"א מהל'
א) [עירובין צד.], ב) [שם],
ג) ב"ק כח. לעיל יב. כו: ס:,
מכירה הל' יג סמג
עקלתון ולא משום גזירה אלא משום דכולהו הוו עקלתון דכל דרך
שמדעתו נתן להם ובתר הכי דקאמר לרבה בר רב הונא
ד) ותנו. רש"ל, ה) [כתובות
עשין פב וטוש"ע ח"מ סי'
שנותנין מצד אחד שלא היה שם דרך תחלה יש בני אדם שנעשית
דאמר אין הלכה טעמא מאי פירש דפשיטא דלא מוקי מתני' אליבא קצב סעיף ז:
קט:], ו) [שם], ז) רש"ל,
❖
עט ג ד מיי' שם הל' יד
ח) בס"א: ממפרקו,
להם רחוקה מן הראשונה ויש שנעשית להם קרובה יותר דלאותן
דרבי אליעזר ודלא כהלכתא וכמאן מוקי לה וקשה לר"י דבריש המניח
וסמג שם טוש"ע שם
העומדים בעיר מצד דרך הראשון אז
(ב"ק דף כח.) לא מייתי מילתיה דרב
וכגי' שנייה שהביא הרשב"ם:
פ ה ו ז מיי' פכ"א מהל'
נעשית להן עכשיו דרך עקלתון ואין
גידל ולא מילתיה דרבה בר רב
רב אשי אמר כל מן הצד דרך עקלתון
תורה אור השלם
מכירה הלכה ט סמג
הרשות בידו לגזול את הרבים. ובין
הונא ומפרש טעמא דמתני' דהכא
היא קרובה לזה ורחוקה לזה ולימא להו
1 קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ
עשין שם טוש"ע ח"מ סי'
❖
רב אשי לרב זביד ליכא מידי אלא
משום רב יהודה משמע דלכ"ע
ריז סעיף ד:
לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ
שקלו דידכו והבו לי דידי הא מני רבי אליעזר
❖
אֶתְּנֶנָּה: בראשית יג יז
חילוק טעמים כעין משמעות דורשין
הוי טעמא דמתניתין הכי א ועוד
היא דתניא א)ר' יהודה אומר משום רבי אליעזר
איכא בינייהו. ומקשי לכולהו כיון
קשה לרשב"א דאי ניחא ליה אליבא
רבינו גרשום
רבים שבררו דרך לעצמם מה שבררו בררו
גליון הש"ס
דתקנת חכמים הוא או דין הוא דשלו
דרב גידל טעמא דמתניתין משום
להם דרך מן הצד משום
לרבי אליעזר רבים גזלנים נינהו ב) אמר רב
לא הגיעו אם כן למה מה שנתן נתן
דדמיא מתני' לאבדה לרבה בר רב
גמרא מ"ט דר' אליעזר. עי'
גזירה שמא יתן להם דרך
גידל אמר רב כגון שאבדה להן דרך באותה
בפרשת דרכים דרך האתרים
עקלתון דהשתא לאו בדינא
לימא להו כו' דמקח טעות הוא:
הונא נמי לא תיבעי דמודה הוא
❖
דרוש א':
קאתיא לידי': רחוקה לזה.
שביררו דרך לעצמן. דרך שדה אחר:
שדה אי הכי אמאי אמר רבה בר רב
באבדה דמה שביררו ביררו ומה
ב
ולאו זכות היא לו וקרובה
מה שביררו ביררו. אע"פ שלא נטלו
שפי' דמתני' הויא כל שכן אין נראה
לזה ומשום הכי לא מצי
הונא אמר רב אין הלכה כר"א מאן דמתני
למעבד דינא לנפשיה
הגהות הב"ח
רשות מבעל שדה וכדמוקי לה לקמן:
דבמתניתין יש להן ממה נפשך דרך
הא לא מתני הא וטעמא מאי משום דרב
ומש"ה מה שנתן נתן א) ולא
ומתמהינן אטו רבים גזלנין נינהו.
שלא כדין אבל באבדה ממה נפשך
(א) גמרא משום דרב יהודה
מצי למיהדר ביה: ולימא
יהודה דאמר רב יהודה מצר שהחזיקו בו
(א) ג)
אמר רב דאמר רב יהודה
להו שקולו דידכו ויהבו לי
שיגזלו קרקע של אחרים: כשאבדה
אית להו דרכא גביה תדע דפריך אי
❖
אמר רב מצר שהחזיקו:
דידי. ואמאי מה שנתן נתן:
רבים אסור לקלקלו ור' אליעזר רבים במאי
להן דרך באותה שדה. דמ"מ אורחא
הכי אמאי אמר רבה אין הלכה
הא מני. מתני': ר' אליעזר
קנו ליה בהילוכא דתניא הלך בה לארכה
היא. דאמר מה שביררו
אית להו גביה ויפה כח רבים מכח
כר"א אלמא דבאבדה פשיטא ליה
ביררו ומשום הכי הואיל
מוסף רש"י
ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר
יחיד שהיחיד שאבדה לו דרך בשדה
דיש להן דרך ולעיל פריך אמתניתין
שביררו דרך זה לא מצי
קרובה לזה. לעיירות
למימר להו הבו לי דידי:
וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד
חבירו לא יברור מעצמו אלא או בבית
ולימא להו שקולו דידכו והבו דידי
א
היושבות סמוך לאותו צד,
ומקשי' ואליבא דר' אליעזר
דין או ברשותו של בעל השדה אבל
ונראה לר"י דמעיקרא מסיק דמתני'
שיחזיק אמר ר' אלעזר $ מ"ט דר' אליעזר
ורחוקה לזה. לאותן
דאמר מה שביררו ביררו וכי
הסמוכין לצד האחר שיהו
רבים כבית דין דמו דמאן מינייהו
כרבי אליעזר ולבסוף כי משני
רבים גזלנין נינהו. דליגזול
דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה
1
צריכין להקיף כל סביבות
ליה את שלו בכדי: אמר רב
מזמין להאי לבי דינא. וכ"ש מתניתין
כשאבדה לא אתיא מתני' כר' אליעזר ג
כי לך אתננה ורבנן התם משום חביבותא
השדה, וכשהיתה באמצע
גידל. לא גזלנין נינהו
דהוא עצמו נתן להם ומיהו שלו לא
וכן יש בהניזקין (גיטין דף נא. ושם)
השדה לא היו מקיפין כל
אליבא דר' אליעזר דמשום
דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהא
כך (ב"ק כח.). רבים שבררו
הכי שלו לא הגיעו כגון
הגיעו דקנסינן ליה לפי שנתן להם
בשמעתא דשני כיסין קשורין מצאת
דרך לעצמם. בשדה אחת,
שאבדה להן דרך באותה
נוח לכבוש לפני בניו א"ר יוסי בר' חנינא
דרך עקלתון: אי הכי. דכשאבדה
לי ולא גרס לקמן ולרבה בר רב
מה שבררו בררו. ואינו
שדה. שיודעין הן שיש להן
מודים חכמים לר"א בשביל של כרמים
רשאי לגודרה (ערובין צד.).
דרך זה ואין יודעין באיזה
ב
להם דרך מיירי רבי אליעזר: אמאי
הונא דאמר אין הלכה כו' דלכ"ע
שאבדה להן דרך באותה
מקום בשדה משום הכי נתן
הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך כי אתו
אמר רבה בר רב הונא אמר רב אין
צריך לפרושי טעמא דמתני' כדרב
שדה. שהיה להן דרך
בשדה מן הצד שלא ידרסום
בו ואינו יודע אי בצפונו
בשדה ואמטול הכי הואיל
הלכה כר' אליעזר. והלא הדין עמו
לקמיה דרב יצחק בר אמי אמר להו הבו
יהודה ועוד י"ל הא מני ר' אליעזר
ג
אי בדרומו ובררו להן
שביררו דרך זה מה שביררו
שאפילו החכמים החולקין על אדמון
כדמסיק רבי אליעזר איירי כשאבדה
ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר
אוחת מן הרוחות (שם).
ביררו דהשתא לא גזלנין
מצר שהחזיקו בו רבים.
נינהו והיום ומחר כשיכירו
ואומרים יקח לו דרך או יפרח באויר ה)
ומתני' דמיא לאבדה כדמפרש
ולא אמרן אלא דמסיימין מחיצתא אבל
ד
לעשותו להן דרך, אסור
דרכם יטלוה ושלו לא
הא אוקימנא ו) בחד דאתי מכח ארבעה
טעמא בתר הכי ורבנן דפליגי אדר'
לקלקלו. אע"פ שהוא של
הגיעו: אי הכי. דמוקמת לה
לא מסיימין מחיצתא כי היכי דשקיל כרעא
❖
אבל באותה שדה דברי הכל חייב
אליעזר באבדה ואמרי דאין מועיל
יחיד (לעיל כו:).
הכי בר' אליעזר אמאי אמר
ומנח כרעא: דרך היחיד ד' אמות: תנא
רב הונא אין הלכה כר'
בעל השדה ליתן לו דרך ליכנס בה
בירורם כלום ה"נ פליגי אמתניתין
אליעזר הא לאו גזלנין נינהו
אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו
לשדהו וגבי רבים דין הוא שאם ביררו
דלא אמרי' מה שנתן נתן ולרבה בר
ובדין הוא דמה שביררו
מוסף תוספות
אמר רב הונא הלכה כאחרים ד)(ותניא אידך)
ביררו: ומשני מאן דמתני
לעצמן יפה עשו וקשיא לרב דאמר
רב הונא דאאבדה לא פליגי רבנן
א. ואם איתא היכי לא
הא. דרב ברונא לא מתני הא
דייני גולה (אומרים) שני גמדים ומחצה
אין הלכה אדרב דאוקמה כשאבדה:
אתיא מתניתין לד"ה ולבסוף בעי
מדכיר הא דר' גידל
דר' אליעזר. הוא סביר לי'
ודרבה בר ר' הונא
דמשום הכי מה שביררו
מאן דמתני הא לא מתני הא. רב גידל
טעמא מאי כו' מ"ט דמיא מתני'
ואמר רב הונא הלכה כדייני גולה והאמר
ה
לאשמועינן דהאי תירוצא
ביררו כגון שאבדה להן דרך
דמתני משמיה דרב כגון שאבדה לא
לאבדה ומשום דאמר ר"א באבדה
רב הונא הלכה כאחרים אידי ואידי חד
לרבה בר ר' הונא
לרבים והא דקאמר רב
ו
הוא. ריטב"א. ב. ומה לי
ברונא אין הלכה כר'
מתני הא דאמר רבה בר רב הונא אמר
דמה שביררו ביררו נימא הכי נמי
שיעורא הוא: דרך
הרבים שש עשרה
אמרה ר' אליעזר או
אליעזר הכי ס"ל לרב ברונא
רב אין הלכה: ה"ג ולרבה בר רב הונא
במתני' ומסיק משום דרב יהודה:
לא אמרה. שם. ועיין
דר' אליעזר דאמר מה
אמה: תנו רבנן
דרך היחיד ארבע
ורבי אליעזר רבים במאי קנו ליה.
מתני' טעמא מאי. כיון דאמר אין
ר"ן. ג. [ד]במתניתין לא
שביררו ביררו בחנם אע"פ
אמות דרך מעיר
לעיר שמונה אמות
אבדה להן דרך. רמב"ן.
שלא אבדה להן דרך דאי
ז
הלכה לא ס"ל לאוקומי סתם מתני'
דביררו להן דרך משמע
ד. [לכן] נקנה בהילוך
הוה שמיע ליה לרב ברונא
דרך
כר' אליעזר: שהחזיקו בו רבים.
בלא שום תיקון בברירה בעלמא:
דרך הנאתו ואע"ג דלא
דר' אליעזר סבר מה שביררו
בשביל של כרמים. נראה דדוקא בשביל של כרמים שאינו
עביד מעשה בגוף הקרקע
שאבדה להן דרך בתוך
שהשווהו ותקנוהו להילוך והבעלים ידעו ושתקו אסור לקלקלו דודאי
וכדאמרינן בפ' חזקת. שם.
שדהו לא הוה אמר אין
לרבים מחל. וכ"ש מתני' שנתן להם ההוא דרך בידים הלכך מה שנתן
עשוי כלל אלא להילוך אבל שאר דרך עשוי קצת להשתמש
ד
ה. כיון דרויחי. שם.
הלכה כר' אליעזר: ומקשי'
בו צורך אחר ה: ולא אמרן אלא אי לא מסיימי מחיצתא אבל מסיימי
וטעמא מאי. כלומר הואיל
נתן וכגון שהחזיקו: ולר"א. אליבא דרבה בר רב הונא דאמר אין
דס"ל לרב ברונא להיכא
כו'. ולא שיהו מחיצות גבוהות דא"כ היכי דרי טונא אלא מחיצות
הלכה ומוקי לה כשלא אבדה להם דרך ואפ"ה קאמר ר' אליעזר מה
שביררו להן רבים דרך מה
שביררו ביררו ב) כגון
שביררו ביררו בבירור בעלמא בלא חזקה: במאי קנו לה. וכי בדיבור
נמוכות טפח או טפחיים להיכר השביל הלכך כשמכר לו השביל
שאבדה להן דרך באותה
קנו לה. ומשני בהילוכא דהאי שביררו הוא ההילוך ובענין זה ביררו
בשדהו לא יתן לו אלא כמו שהוא עשוי אפי' לא יהא לו אלא כדשקיל
שדה אמאי מה שנתן נתן
אותם שהלכו לשם: עד שיחזיק. להשוות קרקע לחרישה או נעל
כרעא ומנח כרעא וזה דחקו לרבינו שמואל שאינה נראית לו
ושלו לא הגיעו. והוא הדין
נמי שאיל תלמודא אליבא
וגדר ופרץ כל שהוא. והא דאמרינן בפ"ק דב"ק (דף ט.) אימת הויא
גירסא זו לפי שהיה סבור דהנך מחיצות גבוהות הרבה:
דרב גידל דמתרץ למתני'
חזקה מכי דייש אמצרי לאו בהילוך מיירי אלא בהגבהת המצר ודש
והכוכין
אליבא דר' אליעזר מה טעם
מה שנתן נתן ושלו לא
הקרקע לתקן את המצר ולחזקו דהיינו נעל וגדר: כדי שיהא נוח כו'. דהוו להו כיורשין ולא כגזלנין ולא יהיה רשות לשטן לקטרג ולא
הגיעו. ומשני משום דרב
פתחון פה [לבעל] מדת הדין: נקנה בהילוך.
דרך הנאת המעשה קונין אותו כדאמרינן בחזקת הבתים (לעיל דף נג:) הציע מצעות בנכסי
ז)
יהודה וכו' והואיל
שהחזיקו באותו דרך בשדה
הגר קנה: כי אתו לקמיה דרבי יצחק. לדון על עסק אדם שמתנה לחבירו למכור שביל של כרמים. ור"ח פירש דבמי שאבדה
אסור לקלקלו ואותו שנתן
לו דרך שדהו מיירי: הבו ליה.
שביל רחב כי היכי דדרי טונא דזמורות על כתפו והדר אילך ואילך ולא יגעו הזמורות במחיצות
נתן משום שביררו הן:
ואליבא דר' אליעזר
השביל: ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצתא. שיש שם לשביל גדר מזה וגדר מזה אז צריך להרחיב את הדרך ולמשוך כתלים
דמתרצא מתני' אליביה
לאחוריהם כדי שלא יזיקוהו הכתלים להפיל המשוי מעל כתפו: אבל לא מסיימי מחיצתא. לא יתן לו אלא מדרך כף רגליו ויזרע
רבים במאי קנו לה. להאי
דרך שנתן זה והלא לא
המוכר או יטע כרם מיכן ומיכן דאין כאן דבר המזיק לו כשיטעון משוי על כתפו. ואית דגרס ולא אמרן אלא דלא מסיימי מחיצות
החזיקו בה: קנה מקום
הלכך י"ל שמכר לו כל צרכו אבל היכא דמסיימי מחיצתא הדבר ידוע שלא מכר לו אלא שביל זה כמות שהוא ולא נהירא דאם שביל סתם
הילוכו. בלא שטר וכסף
זבין ליה למה לא יתן לו כל צרכו: כרעא. רגל: כדי שיעבור חמור כו'. שני גמדין ומחצה יהו כדלקמן: ה"ג דייני גולה אמרי. והיינו
וחזקה ובלא פריצת וגדירת
[גדר] ונעילת [הפתח]. דברי
שמואל וקרנא בפ"ק דסנהדרין (דף יז: ע"ש) והלכך לא גרסי' תניא דאמוראי נינהו. אי נמי ה"ג תנו דייני גולה שונים ברייתא ובפ' בית כור (לקמן
ר' אליעזר. וחכ"א אין
דף קז:) גרסינן נמי הכי: גמדין. אמות קטנות מפרקו עד אצבעותיו. ויש אומרים אמות שלימות דקרא כתיב גמד ארכה (שופטים ג): חד
ח)
הילוך מועיל כלום. עד
שפרץ וגדר ונעל כל שהוא:
שיעורא הוא. ובשניהם אמר רב הונא הלכה לאשמועינן דחד שיעורא הוא: דרך היחיד. לילך אדם אחד לשדה שלו: דרך מעיר לעיר. שהדרך
כדי שתהא נוחה ליכבש.
מיוחדת לשתי עיירות הללו ואין אנשי עיירות אחרות נכנסין לשם: שמונה אמות.
שאם יפגעו שתי עגלות זו בזו שלא יתעכבו זו בזו:
לפני יהושע: כי אתו לקמיה
דר' יצחק. המוכר והלוקח
דרך שביל לחבירו: אמר להו
זילו הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר. כלומר למהלך בשביל של כרמים יתנו לו כשיעור שיכול אדם לילך בו עם משאו של זמורות ויכול לחזור בשביל של כרמים בריוח דקנהו בהליכתו: ולא אמרן. דליתן ליה הכי:
אלא משום דלא מסיימי מחיצתא. של שביל שאין שם גדר מיכן ומיכן. אבל מסיימי מחיצתא אפילו יהי' השביל צר כל כך כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא לא יהבי' ליה טפי אלא כמה דאיתיה: פיס' שני גמדין ומחצה. שתי אמות
ומחצה: דרך מעיר לעיר שמונה אמות. כדי שיהא ריוח לשתי עגלות שפוגעות זו בזו:
א) נראה דצ"ל נתן ושלו לא הגיעו ולא מצי כו'. ב) פי' רבינו בזה הוא כפי' תוס' בד"ה כגון בתי' השני ועוד י"ל וכו' ודו"ק.