ק:
המוכר פירות פרק
ששי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והכוכין
ארכן ד'. פי' רבינו שמואל שהמת ג' אמות ובשביל הארון
דרך הרבים. כגון עיר שיש בה מעבר שבאין דרך שם מארץ רחוקה:
פא א מיי' פ"ח מהל' רוצח
א) ב"ק ס: סנהדרין כ:
ושמירת נפש הלכה ה:
[יבמות עו: פסחים קי.],
דרך. מצי למיכתב וכתיב הדרך לאוסופי דרך אחרת וסתם דרך
צריך אמה רביעית ואין נראה דבפרק המצניע (שבת צב.
פב ב מיי' פ"ה מהל'
ב) כתובות פד. בכורות נב:,
ושם ד"ה אישתכח) משמע בהדיא דעד כתפיו של אדם ג' אמות דאמרי'
שבתורה ט"ז אמה כדילפינן מעגלות דמשכן [שבת צט.] ועוד דאפילו לא הוה
ג) מגילה דף כג:, ד) בס"א:
מלכים הלכה ג:
פג ג מיי' פכ"ד מהל'
לקרובם, ה) ר"מ, ו) [פי' בין
התם ארון ט' וכפורת טפח הרי כאן עשרה וגמירי כל טונא דמידלי
כתיב אלא דרך הוה אמינא ט"ז אמה דסתם דרכי ערי מקלט רה"ר
מכירה הלכה יז סמג
תקרת הכוך לארון עי'
במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי
הם כדי שיוכלו מכל עיירות לנוס
תוי"ט], ז) [וע"ע תוס'
עשין פב טוש"ע ח"מ סי' ריז
שמה: שהמלך פורץ. משנה היא
מלתחת ואישתכח דלמעלה מעשרה
סעיף ז וטוש"ע י"ד סי' שסו
פסחים קט: ד"ה ברום],
דרך הרבים שש עשרה אמות דרך ערי
א
ח) [התוי"ט כתב דצ"ל
סעיף א:
הוה קאי דמכתפיו עד למטה י"ח
בסנהדרין (דף כ:) ואגב גררא נקטה
מקלט שלשים ושתים אמות א"ר הונא מאי
פד ד מיי' פי"ב מהל' אבל
הארונות], ט) צ"ל מדתנן,
במתני': משום יקרא דשכבי. שאין
טפחים ותרי תילתי ששה טפחים
י) ר"מ, כ) [ריעב"ץ ורש"ש
הלכה ד סמג עשין
קראה דכתיב תכין לך הדרך דרך הדרך:
❖
1
מד"ס ב טוי"ד סי' שעו
מ"ז],
ושני שלישים אישתכח דלמעלה מי"א
זה כבוד המת להבריח את המלוים
דרך המלך אין לה שיעור: א) ב שהמלך פורץ
[וברב אלפס מ"ק פ"ג דף
אותו מכאן: המוכר קברו. מערות
ושליש קאי ואי מראשו לא הוי אלא
רצו:]:
גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו: דרך
פה ה ו ז ח ט מיי' שם
תורה אור השלם
י"ח לא הוה קאי למעלה מי' דמראשו
היו עושין להן בחייהן לקבור שם מתי
הל' ד:
הקבר אין לה שיעור: משום יקרא דשכבא:
משפחה כדתנן במתניתין [להלן]: מקום
ועד כתפו מחזיק הרבה יותר
פו י מיי' פכ"א מהלכות
1 תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ
המעמד דייני ציפורי אמרו בת ד' קבין כו':
מכירה הלכה ו סמג
מעמדו. שעומדין ויושבין שם סמוך
מטפח ושליש ובתרגום אחשורוש
אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר
עשין פב טוש"ע ח"מ סי' ריז
יַנְחִילְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה
❖
ת"ר המוכר קברו דרך קברו מקום
אספתא איצטליב על ג' אמות כו'
לבית הקברות בשובם מן הקבר
ב) ג
סעיף ו:
לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ:
כדלקמן: על כרחו. של לוקח. ותקנת
וחתוכי ראש היו והכוכין דארכן
דברים יט ג
מעמדו ובית הספדו באין בני משפחה
2 הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת
חכמים היא: משום פגם משפחה.
ארבע משום צוארו וראשו ודפי
וקוברין אותו על כרחו משום פגם משפחה:
רבינו גרשום
הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל:
הארון : ורומן שבעה. פירש
❖
גנאי הוא להם שאין לקרובים מקום
ז) א
ד)
קהלת א ב
ת"ר אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות
ד
דרך הרבים א) י' אמה
רבינו שמואל כדי שיהא פותח טפח
קבורה הלכך אמור רבנן לישקול
כדגרסינן במסכת שבת (דף
למת כנגד 2 הבל הבלים אמר קהלת הבל
בארון שלא תהא הטומאה בוקעת
דמי וליהדר והכי אמרינן בהדיא
צט) שתי גזוזטראות ברשות
הגהות הב"ח
הבלים הכל הבל א"ל רב אחא בריה דרבא
הרבים זו כנגד זו ואמרינן
ועולה ומטמא העובר על גביו
בבכורות בשלהי פ' יש בכור לנחלה :
ב (ב)
[נב:]
(א) רשב"ם ד"ה ורומן ז'
בגמ' אמר רב משום ר' חייא
לרב אשי היכי עבדי א"ל כדתניא אמר רבי
משבעה מעמדות ומושבות. בחזירתן
שאמר בפ' מי שמתו (ברכות דף יט:
וכו' העוברים על גבי
עגלות תחתיהן וביניהן
המערה: (ב) תוס' ד"ה
וצדיהן רשות הרבים אמר
יהודה ביהודה בראשונה לא היו פוחתין
ושם) מדלגין היינו ע"ג ארונות כו'
מן הקבר הולכין מעט ויושבין לנחם
ורומן וכו' על גביו כמו
אביי בין עגלה לעגלה
❖
ומפ' התם טעמא משום דרוב ארונות
האבל או להרבות צער על המת
משבעה מעמדות ומושבות למת כגון
שאמר:
ה
כמלא אורך עגלה וכמה
יש בהן פותח טפח ומיהו לא היה
שמת ולהרבות בבכי ולתת איש אל
אורך עגלה חמש ועגלה
עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו אמרו
ג)
אחרת חמש ובין עגלה
מועיל אלא לענין טומאה דאורייתא
לבו לשוב בתשובה כי חיי האדם
לו א"כ אף בשבת מותר לעשות כן אחתיה
לעגלה חמש אמות ואמה
הגהות הגר"א
אבל מדרבנן מיהא טמא העובר
הבל ועומדין והולכין מעט וחוזרין
יתירה דקאי בה בן לוי
דרמי בר פפא הוה נסיבא ליה לרב אויא
[א] רשב"ם ד"ה ושנים
דכי משתלפי קרשים נקיט
עליהן כדאמר התם דגזרו עליהן ג
ויושבין מעט כך עושין ז' פעמים
כנגדו כו'. אבל הרמב"ם כתב
להו והרי לך עשרה כעגלות
שכיבא עבד לה מעמד ומושב א"ר יוסף
ולא התירו אלא ללכת למקום מצוה
כדי לתת אל לבם שחיי האדם הבל
שבין כל קבר שבצדדים אמה
דמשכן: תכין לך הדרך.
טעה בתרתי טעה שאין עושין אלא
ומחצה ובין שנים האמצעים
דרך מצי למכתב למה לי
ו
לקראת מלכים ד ומפרש ריב"ם
והיינו דמפרש לקמיה כנגד שבעה
ב' אמות (ועמ"ש רבינו ביו"ד
דכתב הדרך הרי מרבי
❖
בקרובים והוא עבד אפילו ברחוקים וטעה
ח)שהכוכין שלהם היו פתוחים מן הצד
הבל הבלים שכתובין בראש ספר
סי' שסב ס"ק ח):
עוד כשיעור דרך אחר
דהיינו ב' דרכים ששיעורן
שאין עושין אלא ביום ראשון והוא עבד ביום
שהיו מניחין את המתים לתוכן דאילו
קהלת כן נראה הטעם בעיני. וראיתי
ז
ל"ב אמה: משום דזילותא
היו סתומין היתה בוקעת טומאה
כתוב מפני שהשדים מתלוים עם
שני אביי אמר בהא נמי טעה שאין עושין
דשכבא. צריך הרחקה יותר
מוסף רש"י
ח
שלא יריחו הכל ריחו:
החוזרים מבית הקברות לכך תקנו
ועולה ואדרבה יותר יש טומאה כשהוא
אלא בבית הקברות והוא עשה בעיר רבא
שהמלך פורץ גדר. שדה
מעמד. מקום שעושין בו
פותח טפח כיון שהוא סתום דאילו
מעמדות ומושבות כדי שבתוך כך
אחרים (ב"ק ס:) גדרות של
הספד לנחם אבל: וקוברין
אמר בהא נמי טעה ט שאין עושין אלא
לא היה פותח טפח לא היתה טומאה
יסתלקו השדים מעליהן ולא נהירא
אחרים (יבמות עו: סנהדרין
למוכר בעל כרחו של לוקח
במקום שנהגו והתם לא נהוג מיתיבי אמרו
כ:). לעשות לו דרך. קצר
משום פגם משפחה. של
בוקעת ועולה אלא כנגדה והשתא
דא"כ יהיו עושין כן בכ"מ ולקמן
מביתו לפרדסו או לכרמו
מת כלומר שלא יאמרו
לו אם כן אף בשבת מותר לעשות כן ואי
כשהוא פותח טפח הוי כאילו כל
אמרינן דבמנהגא תליא מילתא ועוד
(יבמות עו:) לשדהו ולכרמו
לא היה לו מקום לקבור
(סנהדרין כ:) ולאוכלסין שלו,
אמרת בבית הקברות וביום א' בית הקברות
ומחזירין דמיו ללוקח: הבל
מאי כנגד הבל הבלים: היאך עבדי.
ארכו ורחבו מלא טומאה ובוקעת
דאמרינן דרך המלך אין לה
הבלים ג' הבל הבלים ג'
בשבת מאי בעי בעיר הסמוכה לבית הקברות
היאך היו רגילין לעשות במקום
ועולהאפי' שלא כנגדהטומאה והביא
ה
שיעור (ב"ק ס:). מקום
הכל הבל אחד הרי כולן
מתני'
מעמדו. שעושין מעמדות
ז'. כלומר מה שנברא בז'
שנהגו: עמדו יקרים. לאחר שישבו
ראיה מדאמר בפ"ק (לעיל דף יב. ושם)
דאמטיוהו בין השמשות:
המוכר מקום
❖
י
שבעה למת (בכורות נב:)
.
ימי בראשית הבל הוא
פרץ פצימיו מטמא כל סביביו ומטמא
מעט היה הממונה אומר להן עמדו
לחברו לעשות לו קבר וכן המקבל מחברו
סופו ליבלות: אמרו לו
אם כן. דלא עבדו טפי
במגע מן התורה הנוגע כל סביביו
ולכו אל מקום אחר. כך נראה בעיני:
לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ד'
אלא כי האי גוונא דעומדין
מוסף תוספות
אמרו לו. חכמים א"כ אף בשבת
אע"פ שאין המת ממלא כל הבית
ז' פעמים. אפי' בשבת
אמות על שש ופותח לתוכה שמונה כוכין
כולו ומסתמא כמו כן יטמא על גביו
היכא דקברו את המת סמוך לחשיכה
א. ומקוה דאמר (יומא
יהא מותר לעשות כן דאין
שלש מכאן ושלש מכאן ושנים מכנגדן
לא.) דהוי כל גופו עולה
בו שום איסור ולא שום
אע"פ שיש פותח טפח ואין להאריך
כדלקמן יהא מותר לעשות כן מאחר
בהן אפי' ראש, באמה על
מלאכה ואמאי לא עבדו
וכוכין ארכן ארבע
אמות ורומן שבע
כאן וא"ת כיון שגזרו בקבר אפילו
שלא היו עושין כי אם עמידות
אמה ברום ג' אמות
הכי בשבת: עבד לה. רב
דכשיכנס במים יעלו המים
אויא בעלה אפי' ברחוקים
ורחבן
יש שם פותח טפח א"כ גם בבית
וישיבות. ומדרבי יהודה מייתי ראיה
למעלה מראשו. רמב"ן.
של המת העמיד והושיב.
כלום: אלא בקרובים. קרובי המת שאינם
אפי' לא פרץ פצימיו יטמא סביביו כי היכי דבית סתום יש לו דין קבר
ולא מרבנן שהם לא פירשו
ב. דהא ודאי בו' טפחים
ביום ראשון כשקברו המת.
סגי דגופו של אדם חי עם
ס"ד דלא עבדו אלא ביום
מתאבלים באים למעמדות ומושבות לכבוד המת: ביום ראשון.
סתום ה"נ פתוח יש לו דין קבר פתוח וי"ל דבקבר גזרו יש בארון
מלבושיו ששה טפחים
ראשון ובבית הקברות ביום
שנקבר המת: ומשני בעיר הסמוכה לבית הקברות והוא דאמטיוהו
פותח טפח אטו אין בו כו' אבל בית אין בית שלא יהא בו פותח
כדמוכח במ' סוכה שהרי
ראשון בשבת היכי משכחת
שיעור סוכה קטנה שבעה
לה והא לא מצי למיקבר
כו'. ולאחר שהחשיך היה להם לעשות מעמד ומושב בחזירתן
טפח ובית אטו קבר לא רצו לגזור ור"י הביא ראיה דבסתום אפי'
טפחים ופי' בירושלמי
בשבת אלא שמע מינה אפי'
פותח טפח בוקע ועולה דתניא גבי אהל דנזיר (נזיר דף נג: ושם)
דאכתי יום ראשון קרינא ביה דהא לענין אנינות נמי אמרינן [זבחים ק:]
(סוכה פ"ב ה"ח) ו'
בעיר וביום שני מצי עבדו.
אנינות לילה דרבנן שהלילה הולך אחר היום: מתני' לעשות לו
טפחים לגופו ואחד
או בקבר לרבות קבר סתום ומדקאמר סתום ולא פתוח א"כ הוי
ומשני לעולם בבית הקברות
לשולחנו וכיון שכן די
וביום ראשון ולא ביום שני
קבר. והם לא היו רגילים ליקבר אחד אחד בפני עצמו אלא כל
כפותח טפח ואפ"ה מרבה סתום ומיהו מה שפירש דאם אין בו
לאדם וארונו בו' טפחים
והכא במאי עסקינן בעיר
פותח טפח אין בוקע ועולה אלא כנגד הטומאה לא ידע ר"י מנא
בני משפחה נקברין במערה אחת כל אחד בכוך בפני עצמו הלכך
ויש כאן טפח מיותר.
הסמוכה לבית הקברות
ריטב"א. ג. דרוב ארונות
ואמטייה למת בין השמשות
ליה דבכל ענין מרבה קרא קבר סתום שיטמא כל סביביו ולמעלה
המוכר לחבירו מקום קבר מכר לו מקום לב' מערות וחצר ביניהן
יש להם פותח טפח
וכשקברוהו מבעוד יום ולא
אפי' אין בו פותח טפח ועוד יש ראיה ט)(מדתניא) באהלות (פ"ג מ"ז)
ומקום הכוכין חוץ מן המערות ד' אמות תחת הקרקע לכל כותלי
ומיעוט אין בהם ורבנן
הספיקו לבוא עד שחשיכה
גזרו על רובו משום
ומשום הכי הואיל דליכא
המערות כדלקמן ולר"ש ד' מערות: עושה תוכה של מערה. כלומר
ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח וביציאתו פותח
מיעוטו. ריטב"א. ועיין
איסור שבת מצי למיעבד
טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור
עושה חללה של מערה ד' אמות רחב באורך שש וגובה המערה
בדברי התוס' בהמשך.
התם בבית הקברות. כך
ד. [ד]במקום מצוה לא
אמר המורה מפני מה
מפורש בתוספתא [פ"ו ה"ז] ארבע אמות: ופותח לתוכה. חופר בכותלי
יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח הבית טמא כו' דכיון דאין
ו
גזרו רבנן. שם. ה. כיון
היו עושין המעמד ויושבין
המערה ונמצאו פתוחין לחללה: שלש מכאן. בכותל הארוך שש
ביציאתו פותח טפח חשיב כסתום אע"פ שיש בו פותח טפח בוקעת
שאין לה מקום לצאת
כשחוזרין מבית הקברות
בוקעת ועולה כנגד כל
מפני ששדין מלוין אותן
אמות שמימין הפתח וכן בכותל השני שמשמאל הפתח: ושנים
ועולה ומיהו קשה לר"י מתני' באהלות (פ"ד מ"ב) ומייתי לה בהעור
החלל. ר"ן. ו. כלומר
וכשיושבין ועומדין הצבור
כנגדו. [א] של פתח בכותל אמצעי שרחבו ד'. וכן סדרן מרחיק חצי
והרוטב (חולין דף קכה:) [תיבת] המגדל י) [שיש בה פותח טפח] ואין
ואע"פ שהטומאה היא
במקום אחד הולכין להם
ביציאתו פותח טפח (ויש בה כוך) טומאה בתוכה מה שבבית טמא
אמה מזוית הכותל הארוך של צד הפתח וחופר כוך רחב ששה טפחים
באותו חלק מן הביב
השדין ומפני מה לוקחין
כ)
שהוא חוץ לבית לפי
עפר ומריחין אותו ואחר
טומאה בבית מה שבתוכה טהור לפי שדרך טומאה לצאת ואין
דהיינו אמה ומניח כותל אמה וחופר כוך שני אמה ומניח כותל
שהיא מתפשטת בו ובוקע
כך משליכין על ראשם
דרך טומאה ליכנס פי' שדרך להוציא מן השדות והמגדל דרך הבית
אמה וחופר כוך שלישי אמה ומניח חצי אמה בזוית פרנסת כותל
ועולה מכל הצדדין. שם.
ואחריהם מפני שנזכור כי
עפר אנחנו: פיס' המוכר
והשתא קשה ל"ל טעמא שדרך טומאה לצאת תיפוק ליה דבוקעת
של ו' אמות לשלשה הכוכין ג' אמות לשני אוירים שביניהם שתי אמות
לחבירו מקום לעשות בו
ועולה כיון דאין ביציאתה פותח טפח ורבי יוסי נמי אמאי פליג
לשתי הזויות חצי חצי אמה דהיינו ה)[אמה והיינו] ו' אמות וכן יעשה
קבר. כלומר לעשות בו
מערה וכוכין עושה תוכה
התם ומטהר לפי שיכול להוציא חצאין חצאין פי' כחצי זית שאין
לכותל הארוך שכנגדו וכענין זה יעשה שני הכוכין בכותל הקצר
של מערה ד' אמות על
מטמא באהל או מפני שיכול לשרפה במקומה וכן קתני סיפא העמידה
שכנגד הפתח דהוי ד' אמות מניח חצי אמה בזוית מכאן וחצי
ו' אמות ופותח לתוכה
של מערה שכורה בג'
על פתחו פתח לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור ואמאי והא טומאה
אמה בזוית השני וחופר ב' כוכין של ב' אמות וריוח ביניהן אמה
כתליה בסלע ח' כוכין
והכוכין ארבע אמות ארכן. שהמת ארכו
הרי ארבע אמות:
בוקעת ועולה וי"ל דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו:
ג' מיכן בכותל הארוך
שלש אמות ובשביל
ארון
שהוא מונח בו צריך אמה רביעית:
וג' מיכן בכותל הארוך
ורחבן
השני וב' כנגדן בכותל
ורומן שבעה. להכניס הארון בריוח וגם להיות אויר
טפח
בין ו) הקרקע לארון
שלא
לטמא העוברים
(א) דרך המערה:
הרוחב ובאותו כותל שכנגד
ארבעה
א) לכאורה צ"ל ט"ז אמה דכן הוא שיעור רה"ר ואכן בסוף הדיבור מסיים ג"כ והרי לך עשרה כעגלות המשכן וצ"ע