המוכר פירות פרק
ששי בבא בתרא
קא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורחבן
❖וע"ש:
ששה. ואפי' למ"ד בסוכה (דף ח.)
ארבעה מכאן. בכותל שארכו ח' ד' אמות לרוחב הד' כוכין וג' אמות
שהאדם
תופס אמה
פז א מיי' פ"ו מהל'
א) סוטה מד. אהלות פט"ו
❖
מ"ח, ב) הציור ע"פ הרש"ש
טומאת מת הלכה ט
לשלשה אוירות שביניהן ושני חצאי אמה לשני הזויות של אותו הכותל
היינו כשהוא לבוש אבל מת שאינו לבוש כל כך אף עם
הרי ח' אמות: אחד מימין הפתח כו'. בגמרא מפרש היכי קיימי:
הארון לא הוי כי אם אמה ותדע דבלא מלבוש אין מחזיק אמה דהא
ועושה חצר כו'. בין המוכר מקום לחבירו לעשות קבר בין המקבל
מקוה אינו אלא אמה על אמה ברום ג' אמות ואי אדם ערום מחזיק
מוסף רש"י
רבינו גרשום (המשך)
אמה אמה באמתא היכי יתיב:
לעשות לחבירו קבר צריך לעשות חצר
חצר הקבר. שלפני המערה
ועושה חצר על פתח המערה.
למעלה על פי המערה מקום פנוי ו'
כדאמר סדר בנין הקברות
אמה ובין כוך שלישי לכוך
ורחבן ששה רבי שמעון אומר עושה תוכה
בב"ב, שעושין מערות גדולות
רביעי אמה וכוך רביעי
על ו': כמלא המטה וקובריה. כלומר
כאן
משמע שהחצר גבוה
של מערה שש אמות על שמונה ופותח
של שש (צ"ל ד') על שש וחופר
אמה ובין כוך רביעי לכותל
נושאי המטה: ופותח לתוכה שתי
מן המערה דהא בעי למימר
בכותליה סביב כוכין ארוכות
המערה חצי אמה הרי לך
לתוכה שלשה עשר כוך ארבעה מכאן
כמדת המת ותוחבו לתוכן
כאן בין ד' כוכין והפסקות
מערות. הך מערה דלעיל ועוד
בגמרא שאחד מימין הפתח ואחד
וארבעה מכאן ושלשה מכנגדן ואחד מימין
והמערה מקורה בתקרה
שבין הכוכין ועם שני חצאי
משמאל נכנסין
לתוך החצר דקאמר
מערה אחרת כנגדה דהוו להו ב'
וכיסוי ועושה גומא רחבה
אמה שסמוך לקרנות ח'
הפתח ואחד מן השמאל ועושה חצר על פי
בצד המערה ופותח פי
אמות והם הכי נמי עבדין
בגמרא אי לבראי הא קא מיתדשי
מערות בין הכל לחצר ובכל אחת יש
המערה לתוך הגומא בכותל
באידך כותל דאורך המערה
המערה שש על שש כמלא המטה וקובריה
וקשה דבפרק משוח מלחמה (סוטה דף
בה ח' כוכין ועכשיו יוכלו נושאי
המערה כמין פתח, ואותה
הרי לך ח' כוכין בין שני
ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן
גומא היא חצר הקבר (סוטה
צידין אורך כותלי המערה
המטה לבא מכאן ומכאן מן הצדדין
מד.) משמע שאין החצר שוה עם
מד.). העומד בתוכו טהור.
וג' מכנגדן ברוחב המערה
ואחת מכאן רבי שמעון אומר ארבע
שאין שם מערה לחצר ולא יהו
קרקע עולם אלא עמוק וצריך לעלות
כל מקום שהוא עומד בה
שרוחב המערה ו' אמות
טהור, דכיון דמערה חלוקה
דורסין על גבי המערות. וליכא
כשיוצא ממנו דמפליג בין פתחה
ובין ו' אמות הללו עבוד
לארבע רוחותיה רבן שמעון בן גמליאל
הימנה ומחיצותיה ניכרות, לא
ג' כוכין שצריך להרחיק
אומר הכל לפי הסלע: גמ' הני תרי
לפרושי ופותח לתוכה שתי מערות
למעלה לפתחה מן הצד וכן פ"ה
גזור רבנן במתים שבתוכה
מכותלי אורך המערה חצי
בר מהך דלעיל דהוו להו ג' דהא
שם וי"ל דאע"פ שהחצר עמוקה
שיתפסו ד' אמות סביבותיה
אמה מכאן וחצי אמה
להיכא שדי להו אי לבראי הא קמיתדשי
לצד המערה, דכי גזור רבנן
מכאן דהיינו אמה וג'
המערה עמוקה הימנה:
פרכינן בגמ' [ע"ב] דאי לא תימא הכי ד'
ארבע אמות במת המוטל
כוכין ג' אמות וביניהן ב'
להו ותו הא א) תנן א חצר הקבר העומד
אי לבראי הא קא מיתדשי. ה"ה
מערות לר"ש היכי עביד להו כו'
באויר, וכגון למעלה אצל גג
אמות היינו ו' אמות וכוך
בתוכו טהור אמר רבי יוסי ברבי חנינא דה"מ למיפרך הא קא נגעי
המערה, כדי להרחיק את
אחד עשה מימין הפתח
ואי איתא הכי נמי הוה מצי לאקשויי
האדם מלהאהיל על הטומאה,
וכוך אחד משמאל הרי
❖
דעביד להו כמין נגר
והא אמר ר' יוחנן
ההיא קושיא עצמה בג' מערות
אהדדי אלא אומר ר"ת משום דה"מ
א
אבל כאן יש היכר (שם).
כאן י"ג כוכין בכותלי
קבורת
המערה מד' רוחותיה. וקא
לרבנן. והא דתנא לעיל מערה ואח"כ
לשנויי במעמיק כדמשני בסמוך
שייל בגמ' אליבא דר'
ותו
ועדיפא מיניה פריך: התנן חצר הקבר העומד בתוכה טהור.
חצר ואחר כך מערה שניה שכנגדה דהיכי ליתני עושה חצר ופותח
שמעון להיכן מוקים ב'
מוסף תוספות
לתוכה ב' מערות והלא אין קרוי חצר עד שיעשה תחלה המערה שהחצר
וא"ת לר"ש היכי אזיל כיון שיש ד' מערות לד' רוחות וכי תימא באמה
כוכין הללו שבכותל פתח
א. שאין החצר מספיק
המערה: ועושה חצר על
לפניה דאין קרוי חצר אלא דבר שהוא כניסת בית או כניסת מערה:
שבין כוך לכוך האמר בפרק משוח מלחמה (שם) דמת תופס ארבע
להם שהרי שתי מערות זו
פתח המערה לדברי הכל
ופותח לתוכה. שהמוכר או המקבל צריך לתת מקום ולעשות שתי
אמות היכא דלא מסיימי מחיצות ודוקא בחצר הוא דמסיימי מחיצות
כנגד זו יש והכוכין ארבע
בין אליבא דתנא קמא ובין
אמות נמצאו צריכין שמונה
אליבא דר' שמעון שתהא
מערות שכל זה תורת קבר הוא: מערה דרבנן כזה:
אינו תופס ופ"ה דאזיל שם בשידה תיבה ומגדל ב:
וחצר הקבר אינה אלא שש.
ו' אמות באורך ושש אמות
דעביד להו כמין נגר.
תימה אכתי העומד בתוכו אמאי טהור
רמב"ן. ב. עיין ריטב"א
ברוחב כמלא המטה וקוברי
למה אין לתרץ דלא מיטמא
המת שיכולין ליכנס שם
הא מת תפיס ד' אמות דהא לא מסיימי מחיצתא ג שהוא
משום דיש פותח טפח.
ובהכי סגי להו וקסבר תנא
קבור בתוך החצר עצמו ואם היינו אומרים דכותל המערה הוא אמה
ג. [ד]חכמים גזרו שיהא
קמא אם רצה לפתוח מי
המת מטמא כל הנכנס
שקנה חצר הקברות שתי
אתי שפיר אבל לא משמע הכי לקמן דחשיב כ"ב לר"ש וי"ח לרבנן
בארבע אמותיו כדי שלא
מערות אחת פתוחה מצד
משמע שאין בין חלל המערה לחצר כלום וכ"ת דמהדר ליה מחיצה
ירגילו אוכלי טהרות ליקרב
אחד של חצר ואחת פתוחה
לו ויהא סבור שלא האהיל
מצד שני של חצר רשאי
סביב המת א"כ לא הוי חצר שש על שש וחסר ממנה הרבה שיש ח'
ויש לחוש שמא יפשוט ידו
לעשות כן דליכא למיחש
מתים לד' פתחי החצר הפתוחין לד' מערות [ועוד] קשה לר"י דאיך
ויאהיל ולאו אדעתיה. רש"י
לשום טומאה בחצר ור'
יתכן שאין פתח המערה רחב אלא ב' אמות ואיך יכנסו עם המת
סוטה מד. ד. [היינו] אם
שמעון אומר רשאי לפתוח
ר' שמעון אומר ארבע. מערות
צריך לעשות מארבע רוחות
נפרש שהכוכין כמין נגר
ד' מערות (ד' מערות) לד'
דע"כ אין בו יותר דכוך העשוי כמין נגר רחב אמה
על
אמה וא"כ
עומדין בתוך החצר.
רוחות לד' כותלי החצר וכל
החצר ובכל מערה
י"ג
כוכין כזה:
צריך להרחיק כל כוך מקרן זוית אמה
שיטמ"ק בשם תוס' הרא"ש.
מערה י"ג כוכין: רשב"ג
ועיי"ש דמהרשב"ם משמע
אומר הכל לפי הסלע.
דאי לאו הכי אי אפשר דלא נגעי
דהכוכין כמין נגר היו בתוך
כלומר לא אזלינן בתר אותו
אהדדי ח' כוכין שבחצר הרי לב'
המערה, ולפי"ז לא קשה
שיעור חשבון של כוכין
❖
קושיות התוס'.
דרבנן ור' שמעון אא"כ היא
הכוכין ב' אמות ואמה שמניח לכל קרן
חזקה וקשה אותה שחופרין
וקרןולא נשאר כי אם שתי אמות לפתח ד
בה את הכוכין יכול לפתוח
בו כוכין יותר מאלו בתוך
ואומר רשב"א דיכול להיות הפתח
רבינו גרשום
ח' אמות ולא צריך להרחיק
רחב שלש אמות וכגון שירחיק לעולם
הפתח ובכותל הרחב
כוך מן חבירו אמה כי אם
הכוך שמימין הפתח אמה ושבשמאל
שהפתח של מערה שם אין
בפחות הפסק סגי בינתים
עושין בו כוכין וכן דין
ואם סלע הבא בידים הוא
יעשה בקרן זוית ב) הרי ג' אמות לב'
השיעור הכוכין של כל
צריך הרחקה טפי מאמה
כוכין עם הריוח נשארו ג' אמות לפתח
אחד ארכו ד' אמות ורומו
בין כוך לכוך שלא תפחת:
ארבעה טפחים ורחבו ששה
וקא בעי השתא בגמ' היאך
ואע"פ שהכוך שבשמאל שהוא ממש
ומכניסין בתוכה המת עם
תרי כוכי אליבא דר' שמעון
בקרן זוית אינו רחוק מאותו שמונח
ארונו וכיצד מחלקין ג'
דקתני דעבדי שני כוכין
כוכין בכותל הארוך של
אחד מימין הפתח ואחד
לאורך המערה בשכיבה אלא חצי
מערה מרחיק הכוך הראשון
משמאל הך תרי כוכין היכן
האמה אין להקפיד הואיל וזה עשוי
מכותל רוחב המערה חצי
שדי להו כלומר באיזה
אמה והכוך עצמו רחבו
מקום מן המערה מוקים להו
כמין נגר ואין רחבו אלא אמה על
אמה ובין כוך זה לכוך
אי לגואי לתוך גופה של
אמה ואע"פ שאנו מקפידין באותו שמושכב לרוחב המערה להרחיקה
אחר צריך אמה הרחקה
מערה בתוך חללה חופרין
מקרן זוית חצי אמה אע"פ שאותו שמושכב באורך המערה רחוק
ומקום הכוך השני אמה
בקרקע הא קמיתדשי להו
ובין כוך שני לכוך שלישי
כלומר הן נידושין ונרמסין
כמו כן מקרן זוית חצי אמה ומתרחק והולך בשוה לצד דרום והמונח
אמה בינתים כי היכי דלא
בדריסת רגלי מכניסין שאר
הכל לפי הסלע. אכוכין קאי שאם הקרקע חזק א"צ הפרש אמה בין
ברוחב המערה הולך בשוה לצד מזרח ואינן מקורבין יחד אלא
נגעי אהדדי והכוך השלישי
המתים בכוכין של כתלים
אמה הרי בין תפישת ג'
ודורסין על אותן הקברים
כוך לכוך לכותל ועושה יותר מי"ג כוכין ואם סלע הבא בידים ירחיק
בראשיו מ"מ לא חילקו חכמים בשוכבין ועוד יש ליתן טעם דאפילו
כוכין וביניהם ה' אמה ובין
כשנכנסו במערה ואיכא
יותר מאמה זה מזה ולא יעשה יותר מד' או ה' כוכין במערה ומי
לא היו מרחיקין אותו שמושכב לרוחב המערה חצי אמה מן הקרן לא
כוך שלישי לכותל המערה
זילותא דשכבי ואי עביד
בסיום המערה חצי אמה
להו להך תרי כוכי לבראי
שמקבל לעשות קבר לחבירו אין חושבין לכוכין אלא לפי חוזק הקרקע
היו מרויחין כלום שלא היו יכולים לפחות אמה ברוחב המערה
הרי בין חצי אמה זו וחצי
של מערה בחצר בקרקע
ירבה או ימעט כוכין. ונראה בעיני דאמערות נמי קאי דהכל לפי
בשביל כך ולקצר דאם כן רחבה ה' וזה אינו יכול להיות לר"ש מפני
אמה אחרת אמה אחת א)
אחד מימין הפתח ואחד
הוי פה על הו' הרי י'
משמאל לא אפשר דהתנן
אותן הכוכין שבצד הפתח מימין ומשמאל ולרבנן נמי דליכא כוכין
הסלע יעשה מערות הרבה מכל צד ולשון התוספתא (פ"ו ה"ז) מוכיח דקא
אמות והם הכי נמי שיש
חצר הקבר העומד בתוכה
תני ופותח לתוכה שתי מערות ר"ש אומר ד' לד' רוחותיה ר' יהודה
לצד הפתח לא הוו יכולים לקצר רחבה מד' דאם כן איך היו מכניסין
ג' כוכין לאידך כותל של
טהור מפני שאין בה שום
אורך המערה הרי כאן י'
טומאת מת ואם איתא
אומר בסלע הבא בידו פותח את שתיהן מרוח אחת אמרו לו אי
הארון
כוכין ובכותל אחר של
דהללו ב' כוכין משוכין
אפשר לר"ש נושאי המטה עוברין על גבי המערות: גמ' ה"ג בפי' ר"ח הני תרי להיכא שדי להו אי לבראי הא קמיתדשי ותו התנן חצר הקבר
רוחב המערה חופר ב' כוכין
ונקבעין מחוץ למערה
העומד בתוכו טהור. והכי פירושו הני תרי כוכי דר"ש דקתני אחד משמאל הפתח ואחד מימינו לאיזה צד ממשיך ארכו והיאך חופרין ד' אמות
כנגד של כוכין שבאורך
בחצר ופתוחין למערה
הכתלים שפונים להללו ב'
משתכח דאיכ' קברי' בחצר
של ארכן. אם בכותל המערה שתחת החצר חופרין אותו אחד מימין הפתח ואחד משמאל ותופסין הכוכין תחת קרקע החצר ד' אמות: הא
ועושה וחולק אותם באלו
ואמאי העומד לתוכה טהור
קמיתדשי. ברגלי נושאי המטה וקובריה שמושיבים שם המטה ומשתהין שם הרבה. ולא דמי לדריסת נושאי המטה שדורסין על גבי המערות
ד' אמות של רוחב המערה
טמא מיבעי ליה דכהן דקאי
וכיצד. ירחיק חצי אמה
או מי שעושה חולין בטהרה
המוקפות מכל צד כשמביאין את המטה לחצר דהתם בשביל הילוך לפי שעה לא קפיד ר"ש: ותו. דאם תמצי לומר דלדוושא לא חייש התנן בהדיא
מכותל המערה ועושה כוך
דזימנין דדריס על מקום
דהנכנס לחצר הקבר בשידה תיבה ומגדל ולא נטמא במה שעבר על גבי המערות לר"ש ועכשיו עומד בחצר הקבר טהור דאין כאן
אמה רוחב ובין כוך לחבירו
הקברים ודמי כמאן דקאי
אמה והכוך השני עצמו
בגופה של מערה והוה ליה
כוך ואם איתא הרי נטמא באהל שמאהיל על גבי הכוכין שתחת החצר. ובספרים שלנו כתוב אי לגואי בתוך המערה שחופר קבר ד' אמות
אמה ובין כוך שני לכותל
טמא: א"ר יוסי בר חנינא
בקרקע המערה הא קא מיתדשי כשרוצה לקבור בכוכי הכותל הסמוך לו ולא נהירא דאין זה דומה לשאר הכוכין ולא אסיק אדעתיה
המערה חצי אמה הרי כאן
דעביד להו על פתח המערה
בין שני כוכין (בין מקומן)
אחד מימין ואחד משמאל
לאקשויי שיהא כוך זה משונה מן שאר הכוכין להיות תחת שולי המערה אלא בכותל הוא כשאר כוכין והלכך פריך אי לבראי הא קא
וביניהן שלש אמות ושני
כמין נגר. כלומר הכותל של
מיתדשי: דעביד לה כמין נגר. מנעול של פתח זקוף שיורד מלמעלה למטה כן עשה שני כוכין משני צידי הפתח זקופין כמין בור עמוקין
חצאי אמה הסמוכין לכותלי
פתח המערה אינו עבה ד'
ד' אמות ורחבין ו' על ו' ונתן המתים זקופים ובסמוך לכותל החצר עשאן דמשום ההוא פורתא לא מיתדשי שאין מתקרבין כל כך אחורי הפתח:
המערה הרי כאן ד' אמות
אמות שיהא יכול למיקבע
ותוך המערה ד' אמות על
הכוכין בעוביו שלא יצא
קבורת לפנים או לחוץ ואין יכול
שש הכל פנוי אבל בכתלים
ולפנים מהם בתוך הסלע היו חופרין שיעור כוכין הללו ומכניסין בכוך המת בארונו: ר' שמעון אומר עושה תוכה של
לתקן בענין אחר אלא חופרין בעובי הכותל מלמטה למעלה ומשים אחד מכאן של פתח ואחד מכאן ומשים בתוכו
מערה פנוי שש ברוחב על ח' אמות באורך ופותח לתוכה וכורה בכתליה י"ג כוכין ד' מיכן בכותל הארוך שירחיק מכותל
המת עם ארונו זקוף כמין נגר כמו בריח החלון היורד ונועל מלמעלה למטה זקוף דהשתא ליכא למיחש משום טומאה
רוחב המערה חצי אמה מכל כותל והכוך אמה בין כוך ראשון לכוך שני אמה וכוך שני אמה ובין כוך שני לכוך שלישי
דחצר ולא משום דמיתדשי בדריסת רגלי בני אדם. ומתקיף לה ר' יוחנן
אם כן דבעמידה זקופין מוקים להו בכותל
א) נראה דצ"ל הוספה על הה' הרי ו'.