קא:
המוכר פירות פרק
ששי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קבורת חמורים. שמשליכין
כך דעביד
הארון שהוא ד' אמות בכוך שהוא
באורך
בבור: יש מפרשים שיטה
זו
פח א מיי' פ"ט מהל' טומאת
א) [גדילין באלכסון ואינן גדילין
❖
שוין. ערוך ערך חרת ג'], ב) [עי'
מת הל' ג:
להו בקרן זוית. בחצי אמה הפנויה בזוית מזה ובחצי אמה שבזוית
המערה ואפי' השתא שהמערה שהיא רחבה
מ"ש על הגליון ב"מ ט.], ג) סוכה
ארבע קשיא אמתא באמתא היכי יתיב אלא
הכותל שכנגדו אצל הפתח בתחלת המערה לשם חוקק הכוכין בכתלים
דף ח. [עירובין נז. וש"נ],
ד) אהלות פט"ז מ"ג נזיר סד:,
שלא היתה רחבה ארבע בצמצום אלא יותר
סמוך לכוכין האחרים והא נגעי כו' שכוך זה שהוא רחב אמה נכנס
רבינו גרשום
ה) נ"א אלא, ו) בדפוס פיזארו
מעט מארבע
חצי אמה בכוך שבכותל המרוחק חצי
צוייר ציור זה, ז) [בתוספתא שם
קבורת חמורים היא זו ואיכא
קבורת חמורים היא זו לר' יוחנן דעביד להו
מוכח דליתא], ח) הציור לעיל
אמות ועוד יש
אמה מן הזוית ומשני במעמיק לא
זילותא דשכבא. אלא אמר רבי
בקרן זוית והא נגעי כוכין להדדי אמר רב אשי
שייך לכאן והוא ע"פ הרש"ל
יוחנן הכי מנח להו בקרן זוית
לפרש דלכל
יחפור בשוה לאחרים אלא מלמטה
והרש"ש, ט) שייך לעיל ע"א,
באותה חצי אמה שפנוי בכותל
במעמיק דאי לא תימא הכי ארבע מערות לר'
הפחות הפתח רחב שתי אמות ומחצה
יחפור אותו שיהא אמה בינתים כעין
אורך המערה שיש הפרש מן
כותל הרוחב לכוך הראשון
שמעון היכי עביד להו הא קא נגעי כוכין
ואותו שבימין רחוק אמה מקרן זוית
עילית ותחתית ומיהו בכל המערה
באותה חצי אמה חופר וקובע
ושבשמאל חצי אמה ח) וכן נראה לר"י
לא היה מצריך ר"ש כן במעמיק משום
להדדי אלא במעמיק הכא נמי במעמיק רב
הכוך האחד וכן נמי לאידך
גיסא דפתח בסוף כותל הפתח
דבכאן סמוך לחצר הוי הקרקע קשה
וצריך לדקדק היאך יורדין מחצר
הונא בריה דרב יהושע אמר ארבע מערות
בחצי אמה של כותל הפנוי
שאינו חופר כלל לא למעלה ולא
למערה שאם היה חצר משפיל והולך
עביד אידך כוך דהשתא לא
לר"ש דעביד להו כי א) חרותא והא דרב הונא
❖
מיתדשי וליכא למיחש משום
למטה אבל באמצעית המערה שיש
במקום שנכנסין לארבע מערות של
בריה דרב יהושע ברותא היא מכדי כל
טומאה בחצר דלא נפקי כלל
ב)
ג)
מכל צד כוכין וחפירות לא היה מצריך
ארבע רוחותיה אם כן לא היה ראוי
בחצר. ומקשי' לר' יוחנן אכתי
אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא
ר"ש לעשות כוכין למטה מן העליונה
להשתמש מטה וקובריה אלא ודאי
איכא למיחש משום זילותא
הגהות הב"ח
כמה הוי להו חד סרי וחומשא כוכין כמה הוו
דשכבי דהא נגעי כוכין בהדדי
פן תפול המערה. י"מ כן ולא נהירא
החצר היה שש על שש שוה ודרך
(א) רשב"ם ד"ה כמה הויא וכו'
שיפחת כוך של זוית זה בכוך
תמניא תמניא בחד סרי וחומשא היכי משכחת
חדא דאין זה לשון קרן זוית ועוד א"כ
הסולם היו יורדין מן החצר למערה
ד' אמות ורחבן ששה כולן
הראשון משום דכל כוך וכוך
יוצאין: (ב) ד"ה מת מושכב וכו'
רחבו אמה וקרן זוית אינו אלא
לה אלא הא דרב הונא בריה דרב יהושע
למה אינו עושה כמו כן בכל המערה
או מורדות היו מן החצר למערה:
וחופר ג' טפחים. נ"ב ותימה
חצי אמה והיכי מצינן לאוקמי
דעביד
להו כמין נגר. והא
כוכין הרבה זה תחת זה דהא מוקי לה
ט)
ברותא היא ואי בעית אימא כדאמר רב שישא
דבנזיר דף ס"ה ע"א איתא
כוך מאמה רוחב בחצי אמה
להדיא דשיעור תפיסה הוא ג'
בקרן זוית אא"כ מתערבין
במעמיק וא"ת מפני שאינו רוצה
דתנן בסוף נזיר (דף
❖
בריה דרב אידי
בניפלי הכא נמי בניפלי תנן
ד)
אצבעות ע"ש:
ביחד הכוכין לפי שלשני כוכין
לעשות כוך תחת כוך והלא בעל
סד:) המוצא מת מושכב כדרכו ואמר
אין להם מקום אלא אמה וחצי
התם א המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו
וכל אחד צריך לו אמה נמצא
כרחך כוך זה שבסוף הכותל הסמוך
בגמרא מושכב פרט ליושב לר' יוסי
ואת תפוסתו
שנים
נוטלן ואת תפוסתן
שיהו ב' הארונים מורכבין זה
מוסף רש"י
לפתח הלא יש על גביו כוכין ראשונים
בר' חנינא דהכא דוקא יושב ממעט
על זה חצי אמה נוגעין זה בזה
ולא עומד: דעביד להו בקרן
מצא
כל אמתא בריבועא אמתא
של מערה השנית הסמוך לה אליבא
ולדברי הכל שמעינן ממתני'
ותרי חומשי באלכסונא.
דמרחיקין כוך מחבירו אמה
זוית. וא"ת כיון שהוא מעמיק אמאי צריך שיעשה בקרן זוית יעשה
דר"ש. הלכך הכי מפרשי לה דעביד להו בקרן זוית ממש מאחורי
כשאתה מודד אלכסון שלהם
שלימה. ואית דמפרשי בקרן
המערה ולא לצד פתח בשני הזויות שכנגד הפתח חצי הכוך בכותל
ברוחב המערה או באורך המערה בין כוך לכוך באמה שבינתים
אתה מוצא לכל אמה שבריבוע
זוית דאידך כותל שכנגד
ה)
תוספת שני חומשים, כך שיערו
הפתח שיש לכל צד חצי אמה
זה וחצי הכוך בכותל זה והיינו מימין הפתח ומשמאל הפתח דקתני
ויעמיק וי"ל לפי שהיה מקלקל כותל המערה והיה קרקע נופל והכוכין
. המוצא מת
חכמים (סוכה ח.)
פנוי מכאן וחצי אמה פנוי
מתניתין כזה א: ומקשינן והא קא נגעי
היו מקלקלין הואיל וזה הכוך שמעמיק הולך באותו צד ששאר כוכין
מושכב כדרכו. ולא יושב ולא
מכאן ובאותו אלכסון הזוית
הולכין אבל בקרן זוית אינו כן: המוצא מת מושכב כדרכו.
ראשו בין ירכותיו ולא הרוג (נזיר
חופר הכוך ולא קא נגע
כוכין. של זוית שני הכתלים [בהדי
. נוטלו ואת תפוסתו.
באחריני. ומקשי' נמי סוף סוף
סד:)
בפ"ב דנזיר (דף סה.) אמר המוצא פרט למצוי ופ"ה פרט לידוע אם
הדדי] והוו להו שלשה כוכין זה בתוך זה
א
ומפנהו למקום אחר ואינו חושש
הכא בפתח הכוך שאין לו אלא
שיש כאן במקום הזה שום מת
חצי אמה מכאן וחצי אמה
אחד מהן ידוע והשנים אינן ידועים וקשה לפי' דמדממעט מצוי משמע
לכל זוית וזוית דהך כוך דבקרן מחבר
ב
אחר, ומותר לו להלך בכל מקום,
מכאן דהיינו כשיעור רוחב
❖
דגריע טפי אחד ידוע ושנים תחלה משנים ידועים ואחד תחלה
כוך שמכאן שהוא חצי אמה רחוק מן
וכן אם מצא שנים (נזיר סד:).
הכוך בלבד הא קא נגעי האי
אמצעי שבקרן להאי כוך
מדקממעט ליה וזה אינו דכך שוה זה כמו זה דבין שנים ידועים
הקרן בסוף כותל מזרחי וכוך שבסוף
ראשון דהאי כותל ולהאי כוך
ואחד תחלה בין אחד ידוע ושנים תחלה אין להן שכונת קברות
כותל דרומי שאין בין כוך זה לכוך זה
דהאי כותל. ומתרץ לתרוייהו
מוסף תוספות
עד שיהו שלשתן ידועים או שלשתן תחלה כדאמר בנזיר ונראה לר"י
אלא חצי אמה על חצי אמה ואלכסונה:
לישנא. אלא אמר רב אשי
ג
א. דהא דתנן מצא ג' מתים
לעולם בקרן זוית מוקים להו
ומשני במעמיק. ולפיכך עושה אותם
פרט
מושכבים כדרכן דקנו מקומן
ואפי' אחד לימין זוית כותל
לשם שכל מה שנכנס הכוך שבקרן בקרקע מתרחק מן הכוכין שמכאן ומכאן הרבה אבל בכל המערה אי אפשר
ויש להן שכונת קברות וגו'.
הפתח ואחד לשמאל ומצית
רש"י נזיר סה. ב. עיין בסוף
לתרוצי דלא נגעי כוכין הדדי.
עוד שהרי יש כוכין שיהו נוגעים בכל צד. כן נראה בעיני ועיקר: דאי לא תימא הכי. אלא כל הכוכין שבמערות
התוס' הטעם לזה. והרמב"ן
דהכא במאי עסקינן דמעמיק
בשוה הן ואין זה גבוה מזה כלל: א"כ ארבע מערות לר"ש היכי
עביד להו.
לכוכין של מערה מזרחית ושל
כתב טעם אחר וז"ל: מפני
האי כוך בקרן זוית שמעמיק
שאנו אומרים גויים הם או
וחופר מתחת אמה של כוך
מערה דרומית והוא הדין לכל שתי המערות הסמוכות זו לזו: והא קנגעי כוכין אהדדי. כוך של מערה
לאקראי נקברו שם שאלו
הראשון שבאורך הכותל
מזרחית שבקרן דרומית מערבית רחוק חצי אמה מן הזוית נכנס הוא לתוך כוך של מערה דרומית באותו
לשם קבר עולם נקברו שם
דהשתא יש הפסק קרקע עובי
היו יודעין כמו שהאחר ידוע.
אמה בינתים דלא נגעי באידך
שבכותל מזרחי שהוא בקרן מזרחית צפונית כזה ב דכיון דאין זה רחוק מן הזוית אלא חצי אמה וזה שבא
רמב"ן. ג. [עוד] קשיא
כוך דאי לא תימא הכי
ארכו כנגד רחבו אינו רחוק מן הזוית אלא חצי אמה נמצא כל אחד נכנס בשל חבירו שלש אמות ומחצה:
לשיטתו דא"כ בחנם נקט
כדתריצנא בהעמיק אלא קס"ד
רב הונא בריה דרב יהושע אמר. מהכא לא תפשוט דלעולם שוין הן ואינו מעמיק ואפי' הכי לא נגעי כוכין
המוצא דה"ה לשלשתן
למימר דעביד לה שוה בשוה
ידועין דיש לו שכונת קברות.
לאורך אי הכי ד' מערות דקתני
❖
דארבע מערות בהדדי משום דעבידי כחרותא עשויין הכוכין של שתי המערות באלכסון כחריות של דקל
תוס' נזיר סה.
לר"ש במתני' דעביד בכל
כזה ג: כמה הויא להו. הקרקע של כותלי שתי המערות שבהן יוצאין ח' כוכין כחרותא ח' אמות על ח'
כותל חצר מערה שברחבה של
כל אחת כרוחב כותל החצר
אמות מרובעות הוי אותו קרקע באורך ב' הכתלים אחד שתי ואחד ערב דהוי להו אלכסונה ח' אמות וט"ז
חוץ מאחת שמקצרה מן
רבינו גרשום (המשך)
חומשים דהיינו חד סרי אמה וחומשא היאך יתכן לצאת דרך אותו אלכסון ח' כוכין של שמונה אמות ושבעה
הכותל שבאותה כניסה נכנסין
לחצר. אי עביד להו לכל הני
על ח' אמות שהן בריבוע הוי
אוירים בינתים של שבע אמות הרי ט"ו אמה ואיהו לא הוי אלא י"א אמה ובעל כרחך כיון דאורך הכוכין ארבע אמות (א) כולן יוצאין ונוגעין
להו חד סרי אמות וחומש
כוכין א) דהכי ד' אמות שוה
באלכסון ויוצאין דרך שם ו): ברותא היא. ולא מתוקמא דר"ש אלא במעמיק והכא נמי במעמיק כדאמרן: ואיבעית אימא. לא תיקו
באלכסון וסוף סוף תמניא
בשוה אישתכח דקא נגעי
כוכין בחד סרי אמין וחומשא
כוכין אהדדי אותן שסמוכין
להנך שני כוכין ולא לארבע מערות דר"ש במעמיק אלא כדאמר רב שישא כו' לקמן בשמעתין [קב:]: ה"נ בנפלי. אותן שני כוכין עושה
של אלכסון היכי משכחת לה
לזוית החצר לפי כי ד' מערות
אותן בתוך חצי אמה הריקנית וללשון אחרון בתוך האמה הריקנית שבקרן זוית בשוה לכוך ויעשנו קצר לצורך לתת שם נפלים וכיון
ד' כוכין של כותל כותל מערה
מקיפות החצר והחצר באמצע
דקצר הוא אינו מזיק כל כך לכוך גדול שבצידו אלא שיהא משהו כותל בינתים ואתא ר' שמעון לאורויי דמנהג בונה קבר לעשות
זו וד' כוכין כותל מערה אחרת
וכל מערה שש על ח' וקובע
דקיימי בהנך חד סרי אמין
בכל מערה י"ג כוכין
שם שני כוכין לצורך נפלים ולר' שמעון נמי הכוכין שהן בתוך הארבע אמות של מערה השנית קברי נפל הן שאין ארכן אלא חצי אמה
אפי' באלכסון היכי משכחת
ומתחלקין הכוכין ד' מכאן
והלכך אין כוכין הללו נכנסין לתוך ארכן: תנן התם. בסוף מסכת נזיר: המוצא מת. תחלה שלא נודע עד עכשיו שהיה כאן מת
לה והלא אורך הכוך ד' אמות
באורך וד' מכאן באידך גיסא
ובין כל כוך וכוך אמה אותו
באורך וג' מנגד הרוחב וב' על
אי נמי נודע שיש כאן מת ואחר כך מצא שנים אחרים תחלה שלא היו ידועין לא הוי שכונת קברות לקנות מקומן אלא נוטלן ואת תפוסתן
כוך רביעי שבכותל זה וכוך
פתח המערה וכן לכל מערות
עד שיהיו שלשה ידועין או שלשה תחלה כדתניא בשילהי מסכת נזיר והכי גמירי לה: מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו.
אם
רביעי שבכותל אחר יוצאין
ועכשיו כשתקבע באורך
הרבה חוץ מזוית האלכסון וגם
הכותל ד' כוכין במערה
רוצה לעשות שם טהרות מפנהו למת משום דלא קנה מקומו כל זמן דלא הוו שלשה דאיכא למימר לא היה המקום הזה מקום קבורה
שאר הכוכין כשעומדין כנגד
שבמזרח החצר לדרום המערה
אלא על ידי הדחק שלא היה להם פנאי להוליכו לבית הקברות קברוהו לשם ומיהו כיון דמת הוא ולא הרוג ומושכב כדרכו נוטל גם
האלכסון נוגעין ראשיהן זה
ד' כוכין ובאורך כותל המערה
בזה ואי אפשר להעמידן
שבדרום החצר ד' כוכין לצפון
את תפוסתו כדמפרש במסכת נזיר (דף סה.) כמה שיעור תפוסה פירש ר"א ז) (ברבי צדוק) נוטל עפר תיחוח (ב) וחופר שלשה טפחים
באלכסון מפני שיוצאין
המערה לכניסת המערה נמצא
בקרקע בתולה ונוטל הכל דחשיבי כרקב של מת ונפקא לן מדכתיב [בראשית מז] ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי כלומר מקרקע מצרים.
העליונים חוץ מן שתי הזויות
שאותן ב' כוכין שבצפון
של האלכסון והם ה"נ לכל
המערה שעומדות בדרום
אבל אם הוי הרוג שמצאוהו מגויד לא קנה מקומו כלל אפילו לתפוסה דאיכא למימר שם נהרג ונפל וכן אם לא מושכב כדרכו איכא
מערה ומערה ומי שמכר החצר
החצר ואותן ב' כוכין
לספוקי בעכו"ם ואין לו תפוסה וגם אם יהיו שלשה אין להם דין שכונת קברות אלא נוטלן כולן משם כדדייקינן התם להך משנה
והמערות לעשות כוכין אינו
הראשונים שבדרום המערה
המוצא פרט למצוי כלומר פרט לידוע שאם אחד מהן ידוע ושנים תחלה לא מיתני בסיפא גבי מצא שלשה הרי זו שכונת קברות מת
רוצה שיצאו חוץ מן האלכסון
לכניסת המערה שעומדים
לגמרי כלל וכלל ולהכי לא
במזרח החצר נוגעין ונכנסין
פרט להרוג שאם נמצאו מגוידין אפילו הן שלשה אין להן שכונת קברות דאיכא למימר כאן נהרגו ולא ניתנו לקבורה מושכב פרט ליושב
מתרץ כי חרותא ולא ביוצאין
זה בזה אותן שנים מזה
כדרכו פרט לשראשו מונח לו בין ירכותיו דאיכא למימר עכו"ם הוא הואיל ואין מושכב כדרך ישראל מת אי נמי אם ישראל
כנגדן בשוה משום דקא נגעי
שעומדין לקרן מזרחית
כוכין דסמוכין לזויות אהדדי
דרומית של חצר נוגעין ביחד
הוא באקראי בעלמא השליכוהו לשם עד שיהא להם פנאי ויטלוהו מכאן לקברו בבית הקברות הלכך אין להם לא תפוסה ולא שכונת קברות:
כדאמרן לעיל אלא להכי צריך
ראשיהן ונכנסין זה בזה וכן
מצא לאוקמי ביוצאין בכנגדן בשוה
לדרומית מערבית וכן
ובמעמיק אותן שבכותל אחר שסמוכין לזויות שלא יגיעו באותן היוצאין מכותל מערה אחרת סמוך לזוית וכי היכי דמוקמי הני
למערבית צפונית של חצר אותן כוכין הסמוכין לדרום החצר נוגעין זה בזה אלא אין להן תקנה אא"כ השנים שבזוית זו מעמיקין
במעמיק מוקמי נמי כולהו תרי כוכין דאחד מימין ואחד משמאל במעמיק ג) אלא כדאמר רב ששת בריה דרב אידי לקמן בנפלי
יותר מן השנים שבזוית זו שפוגעין כנגדן כדי שלא יגעו הללו והללו הכי נמי אותן שבקרן זוית שבימין הפתח ושמשמאל מעמיקין
בכוכין של נפלים קטנים הכא נמי בנפלי ובאותה חצי אמה של קרן מערה זו עושה כוך של נפל קטן ואל יגע בכוכין האחרים והם
יותר מן האחרים שלא יגעו או יקבעם באידך כותל רוחב המערה בקרן זוית אחד מכאן ואחד מכאן ומעמיקן: רב הונא בריה דרב
הכי נמי לזוית כותל מערה זו עושה כוך של נפלי כדי שלא יגעו לכוכין של כותל מערה האחרת ולא צריך מעמיק. ולרב הונא
יהושע אמר. לא צריך לתרוצי לד' מערות דר"ש במעמיק שום כוך יותר מחבירו כלל ומהכא לא תפשוט לשני כוכין הללו דד' מערות
דמוקים להו בחרותא באלכסון מצית נמי לתרוצי בנפלי שכל מקום שהוא שלא יגעו זה לזה או שלא יצאו חוץ מן האלכסון עושה
לר' שמעון בלא מעמיק מתקנו כוכייהו שפיר דלא נגעי אהדדי וכגון דעביד להו לכוכין דידהו כחרותא. כלומר כמו ענפי הדקל שאין
כוכין של נפלי כדי שלא יגעו זה בזה ולא יצאו חוץ מן האלכסון. תנן התם במסכת נזירות המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת
יוצאין מן הדקל כנגדן בשוה אלא מצדדין ופונין למעלה כך כל הכוכין שבכותלי אורך המערות יצדדם כלפי מעלה כמו ענפים ולא
תפוסתו של מת ומפרש התם המוצא באקראי פרט למצוי שאם ידוע אותו מת ששם היה קבור לא יזיזו ממקומו מת פרט להרוג
יפגעו ולא יגעו זה בזה אותן שסמוכין לזוית החצר אבל אותן ב' כוכין שבימין הפתח ובשמאל לא מצית לאוקמינהו כי האי גוונא
דודאי נוטלו ואת תפוסתו מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לראשו בין ירכותיו דכל הני אפי' יותר מג' נוטלן ואת תפוסתן משום
במצדד דאין להם מקום כל כך ויגיעו ב) לחללו שסמוכין להן מכאן ומכאן: והא דרב הונא. דמוקים להו בחרותא שמצדדן ומחזירן
הכוכין כנגד האלכסון ולא כנגדן בשוה בכותל ברותא היא. כלומר לאו מילתא הוא דאותו מקום דכוכין שיוצאין בו הכוכין בין
דהכי אתרמי להו דהוי מושלכין התם ולאו שכונת קברות הוא ואינו צריך לבדוק מכאן ואילך דודאי ליכא בית הקברות לשם ומצי
מערה למערה בכותל אורך מערה זו ובכותל אורך מערה זו הרי ח' על ח' בריבוע לפי שאורך כותל מערה זו ח' אמות ואורך כותל
למיזל כהנים להתם [או] אוכלי חוליהן בטהרה. מצא שנים הבודק מן מתים כדרכן ומושכבין נוטלן ואת תפוסתן דלא קנו מקומן
מערה אחרת שבצידה ח' אמות היינו ח' על ח'. ומכדי קים להו לרבנן דכל אמתא בריבועא הויא אמתא ותרי חומשי באלכסונא
תפוסתו אותו קרקע שסביבו שהליחה והמוח של מת שם כל אותה קרקע נוטל עמו דכמת עצמו דמי וחופר עוד בבתולת הקרקע עם
כלומר כל אמה שהיא מרובעת אמה אם תמדוד באלכסונה קא מייתרא טפי מאמתא תרי חומשי אמה וכיון דהני מקום כוכין שבסלע
התפוסה ג' אצבעות והיינו תפוסתו כדאמר להו יעקב לבניו בשעת פטירתו ונשאתני ממצרים מאי אמר להו ונשאתני ממצרים אלא
הכי קאמר להו מקרקע מצרים טול נמי דהיינו נמי תפוסתו שלשה קנו בציר לא עד שנים איכא למימר דהכי איתרמי ערב שבת עם
שבין ב' מערות הוה ח' על ח' בריבוע וכל אמה ואמה מהני ח' אמות אי מחזרינן לה באלכסונה מייתרא כל אמתא ואמתא תרי
חומשי וכמה הוי להו מאותן ח' אמות כמה עודפות ט"ז חומשין דהיינו ג' אמות וחומש הוסיף אלו ג' אמות וחומש שעודף באלכסון
השמשות וקברום התם ולא שכונת קברות הוא ולא צריך למיבדק טפי:
א) נראה דצ"ל לכל הני כוכין דאורכן ד' אמות או דצ"ל לכל הני כוכין דידהו. ב) נראה דצ"ל ויגיעו לחללו של כוכין שסמוכין להם מכאן ומכאן.
ג) נראה דחסר כאן וצ"ל ואיבעית אימא דלא תוקמא במעמיק אלא וכו'