השותפין פרק ראשון
בבא בתרא
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
קא משמע לן בשאין בה דין חלוקה. אע"ג דקא משמע לן
דאיצטנע מינך. דברי הצנע אבל חצר החלוקה לתרוייהו קביעא
ט א ב ג מיי' פ"ב מהל'
א) [צ"ל דתניא], ב) [לעיל ב.
וש"נ], ג) [לקמן יא.], ד) [שם],
שכנים הל' יד סמג עשין פב
תשמישתי' לכל אחד בחלקו כל שעה ולא עבדי בה מילי דצנעא:
דשמיה היזק ה"פ מאי קמ"ל במאי דאיירי באין בה דין חלוקה
ה) ס"א כ"ז אינו, ו) [ב"מ טו.
טוש"ע ח"מ סי' קנז סעיף א:
כיון דרצו. לחלוק. ולקמן פריך מאי איריא רצו אפילו לא רצו הרי
לישמעינן בשיש בה דין חלוקה [אע"ג דלא רצו] (כשרצו) פלגי
י ד ה ו מיי' שם הל' י טוש"ע
וש"נ], ז) (ב"מ צד), ח) [צ"ל
❖
מגררות במגרה וכן הגי'
שם סעיף ב:
הן יכולין לכוף זה את זה: בונין כותל. של אבנים: גודא. כותל
מ) תימה הא קמ"ל דאפילו באין בה דין חלוקה דאיכא למימר על מנת
א
בערוך ערך שף ב'], ט) [קדושין
אבנים ובחצר שיש בה דין חלוקה
לעשות גודא לא איתרצאי כדפירש
כו.], י) בס"א: חזקה, כ) [לקמן
לעיל: כי רצו מאי הוי ניהדרו בהו.
ה.]., ל) [עי' תוי"ט ריש פ"ה
ועל כרחן חולקים: וטעמא דרצו.
דאיצטנע מינך לישנא אחרינא אמרי לה
רבינו גרשום
דיומא ד"ה לבין שתי דגרס מ'
שהתנו לחולקה בכותל אבנים הא
למ"ד מחיצה גודא לא פריך דאיכא
סברוה מאי מחיצה פלוגתא דכתיב ותהי
אמות וכתב דנתחלף בין מ' למאה
ע"ג הכותל ויגחין ויציץ ויראה
(א)
1
לא רצו אין מחייבין אותו אלא
למימר דקנו ושיעבדו נכסיהן לבנין
ע"ש], מ) ס"א ותירץ מהר"ם
בחלון ומלמטן צריך לנמוך ד'
מחצת העדה וכיון דרצו בונין את הכותל
א
ולפי גירסתו צ"ל כשרצו והגי'
אמות שלא יעמוד זקוף על גבי
מסיפס בעלמא: כדאמרי אינשי כו'.
הכותל ב אלא למ"ד פלוגתא לא מהני
בעל כורחן אלמא ב היזק ראיה שמיה היזק
שלפנינו הוא גי' מהרש"א,
הכותל ויראה בבית אלמא
שאין בה דין חלוקה.
תירוצא הוא:
קנין דקנין דברים בעלמא הוא דלא
נ) [וע"ע תוס' כתובות נד: ד"ה
היזק ראיה שמיה היזק: היזקא
❖
ח' אמות לא יחלוקו: ובכתבי הקדש. אימא מאי מחיצה גודא (דתנן) מחיצת
א)
ב)
(ב)
אע"פ],
דבית שני טפי מחצר. דאינש
מסיק אדעתיה שקנו ברוחות:
א) צניע דשמיש בבית טפי
קנין
הכרם שנפרצה אומר לו גדור נפרצה אומר
דברים בעלמא הוא. בפרק
ספר תורה שהוא בכרך אחד וכן
מבחצר: גג הסמוך לחצר
לו גדור נתיאש הימנה ולא גדרה הרי זה
חבירו. דחצר גבוה קרקעיתה
נביאים וכתובים הכתובים בגליון
השוכר את הפועלים (ב"מ דף
תורה אור השלם
ושוותה לגג חבירו צריך בעל
כס"ת: קנין דברים הוא. ואין חליפין
קידש וחייב באחריותה וטעמא דרצו הא
צד.) דתנן מתנה ש"ח להיות כשואל
1 וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן
הגג לעשות (מעשה) מעקה
קונין אלא דבר הנקנה או מכר או
ומוקי לה בקנו מידו התם לאו קנין
גבוה ד' אמות שלא יסתכל
(ו)
לא רצו אין מחייבין אותו אלמא היזק ראיה
הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף
בתוך חצר חבירו אלמא היזק
וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים
מתנה או שעבוד קרקעות שהקנין חל
דברים הוא אלא קנין גמור הוא
לאו שמיה היזק אי הכי בונין את הכותל
ראיה שמיה היזק: לא לעולם
וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: במדבר לא מג
עליו או מטלטלין: ברוחות. זה בורר
שמשעבד את עצמו שאם יאנס שישלם :
2 כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת
נ) ג
אימא בחצר של שנים לא
בונין אותו מבעי ליה אלא מאי פלוגתא
רב
אמרי' היזק ראיה שמיה היזק
כְּמִדֹּת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה
אשי אמר כגון שהלך כו'. תימה
לו חלק מזרחי וזה בורר לו חלק
ושאני התם לגבי חצר וגג
אי הכי שרצו לעשות מחיצה שרצו לחצות
מִבַּיִת וּמִחוּץ וּמִמַּסָּד עַד
מערבי וקנו מידם ומעתה נקנה חלק
לר"י מה בא רב אשי להוסיף
דאמר בעל החצר לבעל הגג
הַטְּפָחוֹת וּמִחוּץ עַד הֶחָצֵר
מבעי ליה כדאמרי אינשי תא נעביד פלוגתא
לדידי קביעא תשמישתאי בכל
מלכים א ז ט
הַגְּדוֹלָה:
מזרחי לזה ואין לזה חלק בו וכן השני
וכי איצטריך לאשמועינן דחזקה
3 גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה
שעה בחצרי לדידך לא קביעא
ואי היזק ראיה שמיה היזק מאי איריא רצו
לחבירו: והחזיק. בחלקו רפק ביה
מועלת כמו קנין ונראה לר"י דהא
תשמישתך בכל שעה לגג
הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר יְיָ
ולהכי בעי למיעבד מעקה:
אפי' לא רצו נמי א"ר אסי א"ר יוחנן משנתנו
פורתא וקרקע נקנה בחזקה ט) אחרי
קמ"ל דאע"ג דקאמר לקמן בחזקת
צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן
ל"א
[מפיך] כולה הלכה דכיון
שָׁלוֹם נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת:
❖
אשר רצו בשעת חלוקה י): אריח. חצי
הבתים (דף נג.) שלא בפניו צריך
כשאין בה דין חלוקה והוא דרצו מאי
ג
שרצו לחלוק אם מעכב א'
חגי ב ט
לבינה והלבינה ג' טפחים והאריח
למימר לו לך חזק וקני הכא כיון
מלעשות כותל בונין אותו בעל
ד
קמ"ל דכי לית ביה דין חלוקה כי רצו
(ג)
כרחו: ב) וטעמא דרצו לעשות
טפח ומחצה ועובי הכותל אריח מכאן
שאמרו אתה תקח רוח צפונית ואני
פליגי תנינא אימתי בזמן שאין שניהם רוצים
[כותל] מש"ה בונין הא לא
גליון הש"ס
ג)
ואריח מכאן וטפח באמצע שנותן שם
רוח דרומית והלך והחזיק לו כל אחד
רצו בין שניהן אלא א' רוצה
אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו פחות מכאן
גמרא כגון שהלך זה. עי'
וא' מעכב אין מחייבין אותו
טיט לחברו: לבינים ליבני. שלימות
בשלו זה שלא בפני זה נעשה כמי
בתשובת רשב"א סי' אלף רכ"ו
אלמא היזק ראיה לאו שמיה
חולקין אי מהתם הוה אמינא אפילו פחות
❖
לבינה לעובי הכותל: למורשא דקרנת'.
שקנו מידם ברוחות אע"פ שלא אמרו
וצ"ע:
היזק: שרצו לחצות מיבעי
מכאן במסיפס בעלמא קמ"ל הכא כותל
ליה. כלומר אם איתא דמחיצה
ראשי האבנים בולטות לחוץ שאינן
זה לזה לך חזק וקני ה:
דמתני' פלוגתא אמאי תני
ארבע אמות גובה אפותיא דה'
וליתני הא ולא ליתני הך סיפא איצטריכא
חלקות ולהכי בעי רוחב טפח יתירא:
לעשות ליתני לחצות בשלמא
הגהות הב"ח
אי אמרת גודא אמטא להכי
קאי טפי לא קאי. וקשיא
לביני אורבי. בין דימוס שמכאן ובין
ליה וכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים
ד)
(א) גמ' כדכתיב ותהי מחצת:
תני לעשות דלא מיתני בלא
לר"ת הא לבינין דגריעי קאי בשלשה
דימוס שמכאן ונותן טיט באמצע: ה"ג
לא יחלוקו (ל"א וכי רצו מאי הוי ליהדר
(ב) שם ואימא מאי מחיצה
לעשות. ומשני לעולם מחיצה
(ד) ה)
גודא כדתנן מחיצת הכרם
אימא לביני דלא משפיין: ש"מ כו'.
פלוגתא ודקא קשיא לך שרצו
טפחים ועוד הא קא חזינן דקאי
ביה אמר רב אסי א"ר יוחנן בשקנו מידו כו'
שנפרצה אומר לו גדור חזרה
לחצות מיבעי ליה לא קשיא
ונפקא מינה למקבל עליו לבנות כותל
בגזית טפי אפורתא ותירץ דהכי
ונפרצה: (ג) שם מאי קמ"ל
דמתני' משתעי בלשון בני אדם
אדאשמעינן בשאין בה דין חלוקה והוא דרצו
לחבירו: בריכסא. אבנים דקות וטיט
קאמר טפי לא קאי כמשפט גזית
(דכי לית ביה דין חלוקה) תא"מ
דאמרי תא ונעביד פלוגתא
לישמעינן ביש בה דין חלוקה ואע"ג דלא
ונ"ב גי' תוס' כשאין בה דין
ולעולם היזק ראיה שמיה
בין שני הדימוסות: למימרא דבגזית
שרוצים בני אדם לבנותו שיעמוד
חלוקה: (ד) שם לא יחלוקו וכי
היזק: מאי אריא דתני מתני'
רצו אי אשמעינן ביש בה דין חלוקה ואע"ג
(כו') כל ד' אמות גובה אי הוה פותיא
ימים רבים כשבונים בגזית:
רצו מאי הוי ליהדר ביה וכו'
רצו לחלוק מש"ה בונין את
טרקסין. אומר ר"ת דטרק הוי
בשקנו מידן כו' לישנא
דלא רצו הוה אמינא שאין בה דין חלוקה
הכותל באמצע בעל כרחו
ה' טפחים קאי ואי לא לא קאי. כדתנן
אחרינא אדאשמעינן בשאין
משום היזק ראיה דהואיל
אפילו רצו נמי לא קמ"ל ומי מצית אמרת הכי
במתני' בגזית זה נותן טפחיים ומחצה
כמו טרוקי גלי ברכות
בה: (ה) שם למימרא דבגזית
דנתרצו לחלוק בונין אפי' לא
כל כצ"ל ואות ד' נמחק:
רצו שניהן לחלוק הואיל
וזה נותן טפחיים ומחצה וקתני סיפא
(דף כח.) וסין הוי סיני כלומר שהיה
והא קתני סיפא אימתי בזמן שאין שניהם
(ו) רש"י ד"ה קנין וכו' או
דנתרצה א' מהן לחלוק בדין
כ)מחייבין אותן לבנותו עד ד' אמות
מפסיק וסוגר את הלוחות שנתנו
במכר או במתנה: (ז) ד"ה
רוצים אבל בזמן ששניהם רוצים יחלוקו מאי
הוא דבונין את הכותל לאמצע
בבנין שהיה גובהו ק'. נ"ב נראה
אע"ג דלא נתרצה אידך משום
ולפי חשבון זה לגובה שמנה צריך י'
בסיני שהיו מונחות בארון שהיה
לאו אכותל לא אמסיפס בעלמא ליתני האי
דזה הוא טעות דהרי בית ראשון
היזק ראיה: משנתנו בשאין בה
טפחים רוחב: והא אמה טרקסין.
בבית קדשי הקדשים וי"מ טרקסין
היה גבוה ק"כ אמה דהיינו צ'
דין חלוקה שאין בה ד' אמות
ולא ליתני האי סיפא אצטריכא ליה ובכתבי
מעלייה ראשונה והבית גופיה ל'
דבנין שלמה דגזית הוה דכתיב אבני
פנים וחוץ שאותה אמה היתה ספק
לזה וד' אמות לזה מש"ה אם
הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו):
א"כ מקדש ראשון גבוה יותר
נתרצו שניהן לחלוק בונין את
גזית (מלכים א ה) והוי שלשים אמה
אם מקודשת פנים או חוץ ולכך היו
וע"כ צ"ל מ' וחשיב עד העלייה
הכותל בעל כורחו הואיל
במאי אוקימתא למתני' בשאין בה דין חלוקה
קומתה ואין עוביו אלא אמה להבדיל
שם שתי פרוכת כדאמרינן ביומא
דראשון לא הוה רק שלשים ושני
דנתרצו לחלוק משום היזק
❖
(דף נא:): שאני התם דאיכא
מ' וע"ל דף צ"ח ע"ב:
ראיה ואם לא נתרצה א' מהן
אי בשאין בה דין חלוקה כי רצו מאי הוי
בין ההיכל לקדשי הקדשים: דאיכא
לחלוק אע"ג דמעכב אידך אין
טפח יתירא. ה"מ לשנוי דאגב תקרה
טפח יתירא. ומשום האי טפח פותיא
נהדרו בהו א"ר אסי א"ר יוחנן שקנו מידן
בונין הואיל דאין בה דין
ו)
חלוקה: תנינא. בסיפא דמתני'
מוסף רש"י
מצי לאגבוה טובא ואין צריך לתת
ומעזיבה קאי טפי כדאמרי' בסמוך:
וכי קנו מידן מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא
ד
אימתי אמרי' דאין חלוקה
לכל ארבע אמות ה' טפחים רוחב:
אמר
אבל בזמן ששניהם רוצים
הואיל דלית בה דין חלוקה
ה בשקנו מידן ברוחות רב אשי אמר $ ו כגון
כו'. משום דבעי למיתני ובכתבי
בזמן שאין שניהן רוצין:
בבנין. שהיה גובהו (ז) ל) מאה אמות
שהלך זה בתוך שלו והחזיק וזה בתוך שלו והחזיק: מקום שנהגו לבנות כו':
הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא
במסיפס בעלמא. חולקין
כדתנן במסכת מדות (פרק ד מ"ו):
יחלוקו תני רישא יחלוקו (לקמן
הואיל ונתרצו קמ"ל רישא
גויל אבני דלא משפיא גזית אבני דמשפיא דכתיב כל אלה אבנים יקרות
ז)
2
. וכתבי הקדש. כ"ד
דמתני' דקתני כותל דלא סגי
בשנים
יא.)
ספרים והיו רגילים לכותבן
כמדות גזית ח) (וגו') כפיסין ארחי לבינין ליבני אמר ליה רבה בריה דרבא לרב אשי ממאי דגויל אבני דלא
בלא כותל משום היזק ראיה:
בגליון כס"ת שלנו לפיכך גנאי
וליתני הא רישא דמתני' ולא
❖
משפיא נינהו והאי טפח יתירא למורשא דקרנתא דילמא פלגא דגזית הוא והאי טפח יתירא לביני אורבי הוא
הדבר לחתכן (שם).
בעי סיפא למיתני. ומשני סיפא
איצטריכא לה למיתני דקתני
כדקאמרינן כפיסין ארחי לבינין ליבני והאי טפח יתירא לביני אורבי אמר ליה וליטעמיך כפיסין ארחי מנלן אלא
וכתבי הקדש לא יחלוקו.
גמרא גמירי לה גויל נמי אבני דלא משפיא גמרא גמירי לה איכא דאמרי אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא
משום דקא נהוג בהו מנהג
מוסף תוספות
בזיון ואגב סיפא דלא סגי דלא
לרב אשי ממאי דהאי כפיסין ארחי נינהו והאי טפח יתירא לביני אורבי דילמא מאי כפיסין אבני דלא משפיין
א. כופין זה את זה לבנות
ליתני קתני רישא אימתי בזמן
כותל באמצע דהיזק ראיה
כו': בשקנו מידן. דלא מצי
והאי טפח יתירא למורשא דקרנתא כדקאמרינן גויל אבני דלא משפיין גזית אבני דמשפיין והאי טפח יתירא
שמיה היזק, אלא הא
למיהדר בהו: קנין דברים
למורשא דקרנתא אמר ליה וליטעמיך גויל אבני דלא משפיין מנלן אלא גמרא גמירי לה הכא נמי גמרא גמירי לה
אתי לאשמעינן אגב אורחיה
בעלמא הוא כלומר (אין זה)
דאע"ג דלית ביה דין חלוקה
[איזה] קנין הוא עיקר כגון
אמר אביי שמע מינה כל ביני אורבי טפח הני מילי בטינא אבל בריכסא בעי טפי ואיכא דאמרי הני מילי בריכסא
כי רצו פליגי תנינא וכו'.
מתנה או מכירה או שום דבר
רמב"ן. ב. דמסתמא היה
שמראה לו החפץ שנותן
אבל בטינא לא בעי כולי האי למימרא דבגזית (ה) דכל ד' אמות גובה אי הוי פותיא חמשא קאי אי לא לא קאי
יודע שקנו מידן כיון דאפשר
למקבל וקונין מידו על כך אבל
והא אמה טרקסין דהואי גבוה תלתין אמהתא ולא הוה פותיא אלא שית פושכי וקם כיון דאיכא טפח יתירא
בקנין. רשב"א. ג. אע"פ
הכא שאדם אומר לחבירו
שאין מקנה לו שום נכסים
ניטול קנין שנחלוק כגון זה
קאי ובמקדש שני מ"ט לא עבוד אמה טרקסין כי קאי בתלתין קאי טפי לא קאי ומנלן דהוה גבוה טפי דכתיב
אלא שמשעבד גופו לזה
קנין דברים בעלמא הוא דלא
החוב מעתה ולכשיהיו לו
נברר על מה נוטל קנין ואכתי
3 גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור"א חד אמר בבנין וחד אמר
נכסים חל שעבודו מעתה.
ליהדרו בהו: שקנו מידן
בשנים
תוס' כתובות נד: ד. דאינו
ברוחות. דזה הקנה לזה אותו
זוכה בשל אחרים אלא בירור חלקים בלחודא הוא. רשב"א. ה. שאין דין חלוקה כדין מכר או מתנה. רבנו יונה. חלק שבצד רוח מזרח וזה לזה חלק שבצד רוח מערב דהיינו קנין גמור הואיל והוברר על מה קנו: רב אשי אומר מש"ה לא מצי
למיהדר בהו הואיל דקני אע"ג דלית בה דין חלוקה כגון שהלך זה לאחר קנין להחזיק בחלקו דנעל גדר ופרץ כל שהוא ודאי בתר
הכי לא מצי למיהדר: פיסקא גויל. אבנים שנחצבו מן ההר דעדיין אין משופין והם ו' טפחים: גזית. אבנים משופין והן של ה' טפחים. כפיסין ארחי חצי לבינה לבינה שלימה היא ג' טפחים. מקום שנהגו לבנות בגויל דמן ו' טפחים זה נותן ג' טפח מחלקו בקרקע
וזה ג' טפח. בגזית של חמש טפחים זה נותן טפחיים ומחצה בקרקע וזה נותן טפחיים ומחצה. כפיסין שהן טפח ומחצה זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים לפי שכשיתן זה כפיס אחד מטפח ומחצה וזה כפיס אחד מטפח ומחצה דהיינו ג' טפחים עדיין צריך טינא ביני
אורבי לפי שכשמניחין כפיס מכאן וכפיס מכאן ג) ובאמצע כשיעור טפח של סיד כדי שיהיו מדובקות בטינא יפה והיינו ב' טפחים מן הקרקע לכל אחד: לבינים. כותל של לבינים לא הוי אלא ג' טפחים שאין מניחין לבינה כנגד לבינה אלא זו על גב זו: דלא משפיין.
שאין משופות ומסותתות: ארחי. חצי לבינה: לבינים ליבני. הכי קרו להו בלשון [המון]. (האי) ממאי דהאי טפח יתירא דמייתרי מתני' בגויל טפי משום דצריך ההוא טפח למורש' דקרנא מן הכותל טפי מכותל של גזית משום דגזית משפייא וגויל לא משפייא דילמא
האי גויל לאו מו' טפחים הוי כי אם פלגא דגזית דהיינו ב' טפחים ומחצה ומש"ה צריך ליתן לכל חד וחד ג' טפחים מן הקרקע משום דהאי יהיב גויל מב' טפחים ומחצה [וכן] אידך הכי (טפי) וטפח דמייתר מתני' [בגויל] על אבני גזית משום טינא שמניחין ביני ארבי
כדאמרי' כפיסין ארחי כול' וממאי דהני כפיסין דקתני מתני' ארחי נינהו דהיינו חצי לבינה והאי טפח יתירא דמייתר בכפיסין טפי מליבנא משום (דביה) [דביני] ארבי דלמא האי כפיסין דקתני מתני' אבנים דלא משפיין נינהו ולא מתוקנות כשאר ליבני. והאי טפח יתירא
דמייתר למורשא דקרנתא שבולט מן הכותל הוא מי לא קאמרת נמי הכי כול': אמר אביי ש"מ ממתני' דקתני בכפיסים זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים איכא למשמע מינה כל ביני ארבי טפח ליתן בלי סיד. והני מילי דסגי בטפח בטינא שמגובל מחול וסיד אבל
בריכסא היינו טיט חוצות שמגובל במים ועפר הואיל ואינו מדובק יפה בעי ודאי טפי מטפח: למימרא דכל כותל (בוני) [שבונין] מגזית גבוה ד' כגון זה שהיא להיזק ראיה שאין צריך להגביהו אלא ד' אמות כדתנן כותל חצר שנפל וכו' והוא מאבני גזית שהם ה'
טפחים וקמ"ל מתני' דאי פותיא ה' טפחים ההוא כותל דגבוה ד' אמות מצי קאי הכותל אבל אי גבוה טפי מד' לא קאי בה' טפחים רוחב: והא אמה טרקסין. הכותל שהיה מפסיק בין ההיכל לקודש הקדשים קרי ליה אמה טרקסין דעובי הכותל הוי אמה בת ו' טפחים
ואי קשיא אמאי מקשה מגזית טפי מגויל וכפיסין וליבני תריץ משום דבעי לאקשויי ליה מאמה טרקסין (דביני) [דבנו] מאבני גזית ומקדש ראשון היה גבוה ל' וההוא אמה טרקסין לא הוה פותייה אלא י' פושכי אפ"ה קם ההוא כותל והיכי אמרת עד ד' אמות בגובה
קאי כותל דעבה ה' טפחים ותו לא שאני התם הואיל ואיכא טפח יתירא על ה' טפחים מצי קאי עד גובה ל': במקדש שני מאי טעמא לא עביד אמה טרקסין. אלא פרוכת כדתנן בפ' הוציאו לו (יומא נא.) שתי פרוכות היו שם וביניהם אמה וכו': אתלתין קאי. כלומר
מקדש ראשון שהיה גבוה ל' אמה כעובי אמה מצי קאי טפי לא קאי וחד אמר בבנין. שהיה גבוה יותר מן הראשון:
א) [אולי צ"ל דאיניש צניע בתשמיש דבית טפי מבחצר]:
ב) [נראה דצ"ל בונין אותו בעל כרחו משום דהיזק ראיה שמיה היזק ואימא מאי מחיצה גודא וכו' וטעמא דרצו וכו']:
ג) [צ"ל צריך להניח באמצע וכו']: