השותפין
פרק ראשון בבא בתרא
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פרץ
פצימיו מטמא כל סביביו. פי' הקונטר' כל סביביו ד' אמות
בית סתום. שהיה לו פתח לחצר וסתמו: יש לו ד' אמות. בחלוקת החצר
קט א מיי' פ"ב מהל' שכנים
א) שבת קמו:, ב) רש"ל מ"ז,
ג) תוספתא דאהלות ספט"ז,
הל' ז סמג עשין פב
אם באו לחלוק כאילו הוא פתוח: אינו מטמא סביביו. אלא כנגד הפתח
כקבר ואין נראה לר' שמשון כיון דמסיימי מחיצות וליכא למיחש
ד) ב"ק כח. ע"ש לקמן כו: ע"ש
טוש"ע ח"מ סי' קעב סעיף ז:
אם מת בתוכו: פרץ את פצימיו. הרי הוא כקבר וחכמים טימאו את
שמא יעלה על הבית ויאהיל עליו לית לן למימר שיטמא ד' אמות סביביו
קי ב מיי' פ"ז מהל' טומאת
[ודף ס: ע"ש ודף ק. ע"ש],
ה) פסחים ג. וש"נ, ו) עירובין ס:
מת הל' א סמג עשין רלח:
סביבות הקבר ד' אמות כדי שלא יקרבו עושי טהרות עד הקבר
כדמוכח בפ' משוח מלחמה (סוטה דף מד.) גבי חצר הקבר העומד בתוכה
קיא ג ד טוש"ע ח"מ סי'
בכורות מה., ז) [וברש"י שבע"י
ויאהילו ולאו אדעתייהו: לעיר אחרת.
טהור ה"מ חצר הקבר דמסיימי מחיצו'
איתא ונביא יש לו לבב חכמה],
קסב סעיף ב:
❖
קיב ה מיי' פי"ג מהל' נזקי
ח) [צ"ל בעינן לכל כו'],
לדרך עיר אחרת: ובקשו בני העיר.
אבל בעלמא תפיס לכך נראה לו
בית סתום יש לו ד' אמות פרץ את פצימיו
(ה)
א)א
ממון הל' כד סמג עשין
שהמבואות בה לסותמן מאחריהם:
לפרש כגון שיש זיזין הרבה בולטין מן
אין לו ד' אמות (קבר שפתחו סתום אינו
סח טוש"ע ח"מ סי' שעז
ב)
בני אותה העיר. האחרת מעכבין
הבית מכל צד ויש בהן פותח טפח
בהג"ה וסי' תיז סעיף ב:
תורה אור השלם
מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו וסתמו
קיג ו ז מיי' פ"ה מהל' שכנים
עליהן שכבר הוחזקו לקצר דרכן דרך
(ו) לכל אחד ובשלא פרץ פצימיו אף
מטמא כל סביביו) בית סתום אינו מטמא
1 לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא
הל' יג סמג עשין פב
ג)ב
❖
אותן המבואות: בני רה"ר מעכבין
על פי שסתמו אינו מטמא תחת השאר
טוש"ע ח"מ סי' קסב סעי' א:
לְבַב חָכְמָה: תהלים צ יב
כל סביביו פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו
קיד ח ט מיי' פ"א מהל'
עליהן. משום דכי דחקו בני רה"ר
זיזין שסתמו של מת עומד לצאת דרך
שכני' הל' ד' סמג שם
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ג מבואות
❖
מסתלקי לתוך המבואות: הני מילי.
פתח א אבל אם פרץ פצימיו וחזר ובנאן
טוש"ע ח"מ סי' קעא סעיף ג:
גליון הש"ס
המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני העיר
תוך ד' אמות של (ב) ראש המבוי
כשאר כותל ואין כאן פתח כלל מטמא
גמרא אמר ר"נ ד' אמות כו'.
לסותמן בני אותה העיר מעכבין עליהן לא
הסמוכות לרה"ר מעכבין מלהעמיד
כל סביביו דכל זיז וזיז איכא לספוקי
ד
מיימוני פ"כ מהל' שאה"ט:
מוסף רש"י
שם וחכם עדיף מנביא. עי'
דלתות לשם: כרה"ר דמו. לענין ספק
דשמא דרך תחת אותו זיז יצא מן הבית
מיבעי כי ליכא דרכא אחרינא דמעכבי אלא
ב
❖
ירושלמי פ"א דברכות עלה
הובא בעמוד קודם
טומאה ברה"ר: ולא היא. שאפי' רצו
ויש לישב פי' הקונטרס דבית נמי לא
אפילו כי איכא דרכא אחרינא נמי מעכבי
דמתניתין בש"א בערב כל אדם
להעמידם לפנים מד' אמות מעכבין
מסיימי מחיצתא דאע"ג דליכא למיחש
יטו ויקראו: שם שנאמר ונביא
משום דרב יהודה אמר רב דאמר (א) מצר
ד)ה
לבב חכמה. עיין רש"י בשבת
רבינו גרשום (המשך)
עליהן: בי רדו יומא. בית חרישת יום
שמא יעלה על הבית מ"מ איכא למיחש
שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ב)(כדרב גידל
דף קיט ע"ב ד"ה ובנביאי:
אחד לזה וכן לזה לא תחרוש מתרגמינן
שמא יגע בכתלי' דקבר מטמא במגע
תוס' ד"ה פרץ כו' בקבר זה
חורשין אותה ביום זריעה
דא"ר גידל רבים שבררו דרך לעצמן מה
קבר סתום. עיין לקמן דף ק'
ואותו היום אין חורש הפועל
לא תרדי (דברים כב): ה"ג בי רדו יומא
אפי' מן הצד כדמוכח בספרי בפרשת
❖
ע"ב תוס' ד"ה ורומן:
אלא ט' שעות ובג' שעות זורע
שבררו בררו) אמר רב ענן אמר שמואל
מאי אי יומא זרעא תרי יומא כרבא לא
פרה אדומה $ (ז) בקבר זה קבר סתום או
בעל הבית מה שהפועל חורש
מבואות המפולשין לרה"ר ובקשו בני מבואות
בט' שעות והכי מנהג ועכשיו
ו
הוי ואי יומא כרבא יומא דזרעא לא
אינו אלא פתוח אמרת ק"ו ומה אהל
בעי בעל גמרא באיזו חרישת
הגהות הב"ח
להעמיד להן דלתות בני רה"ר מעכבין עליהן
הוי אי בעית אימא יומא דזרעא
שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל
פעולת יום יום זריעה דאינו
(א) גמ' משום דרב יהודה אמר
באתרא דכריב ותני ואי בעית אימא
סבור מינה הני מילי בד' אמות כדר' זירא
הצדדין כשהוא פתוח הקבר שאינו
אלא ט' שעות לא הוי יומא
רב דאמר רב יהודה אמר רב
כרבא כלומר כשחוזר ומשכיר
ביומא דכרבא ובאהדורי: אי יומא
מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל
אמר רב נחמן דאמר רבי זירא $אמר רב נחמן
מצר: (ב) רש"י ד"ה הני מילי
ביום קציר לא הוה פעולת
דזרעא. בשעת הזרע הוא נוח לחרוש
הצדדין כשהוא פתוח משמע דכשהוא
וכו' של ראשי המבואות
יום שלם בחרישה דלאחר
ד' אמות הסמוכות לרה"ר כרה"ר דמיין ולא היא
הסמוכות לרה"ר: (ג) ד"ה אי
קצירה דבט' שעות תשלים
שכבר נחרשת בשעת (ג) הניר: תרי
סתום מטמא אף בנוגע בו מן הצד:
התם לענין טומאה אבל הכא זימנין דדחקי
יומא דזרעא וכו' בשעת הניר
פעולתו ונמצא יושב ובטל
ז
מצר
שהחזיקו בו רבים אסור
יומי כרבא לא הוי. כלומר בשעת
ואי האי בי רדו יומא
ג' שעות ונמצא מפסיד בעל
בני רה"ר ועיילי טובא: ולא את השדה עד
דקאמרת ביומא דזרעא
הבית ואם בי רדו יומא כרבא
לקלקלו. היינו כשהחזיקו
הניר היאך ישכור שוורים אין בו כדי
קאמרת תרי יומי כרבא לא הוי:
כלומר אם מאותה חרישה
שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה
מלאכת ב' ימים ויש בו יותר מכדי
ברשות אבל אם באין להחזיק שלא
ג
(ד) ד"ה הכי קאמר וכו' לא
אמרת דחורשין תיכף לקצירה
כו': ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה
ניטלה הס"ד ואח"כ מ"ה ונביא
כל היום לא הוי תרי יומא
ה)
מלאכת יום אחד: ואי ביומא כרבא. של
ברשות יש למחות בידם ולנקוט פיזרא
יש לו לבב חכמה: (ה) תוס'
דזרעא כלומר אין שם פעולת
בבבל מאי אמר רב יוסף בי רדו יומא מאי
וליתיב כדמוכח בהמניח (ב"ק דף כח.
שעת הניר קאמרת לא הוי יומא דזרעא
ח
ד"ה פרץ וכו' אבל מת בעלמא
חרישת ב' ימים של יום זריעה
ושם): ולא פליגי מר כי אתריה
תפיס: (ו) בא"ד טפח בכל
בי רדו יומא אי יומא זרעא תרי יומא כרבא
שביום חרישה תכף לקצירה
והיאך ישכור שוורים בשעת הזרע:
אחד וכשלא פרץ: (ז) בא"ד
חורש כל י"ב שעות ואם
ומר כי אתריה. פי' ר"י ב"ר מרדכי
אי בעית אימא יומא דזרעא. ודקא
לא הוי אי יומא כרבא יומא דזרעא לא הוי
פרה אדומה או בקבר: (ח) ד"ה
תאמר באותו יום חרישה אמרי
קשיא לך תרי יומי כרבא לא הוי
דבאתריה דרבי יהודה היה קרקע
ולא פליגי וכו' חשוב לטרוח בט'
דהיינו פעולת יום שלם כשיבא
אי בעית אימא יומא דכרבא דכריב ותני ואי
חצאי קבין ואע"פ שלא היה
לאותה חרישה של זריעה לא
באתרא דכרבי ותנו בשעת הניר איכא
חשוב וטוב והיה חשוב לטרוח בתשעה
בעית אימא יומא דזרעא בהדורי דוולא אמר
בו כדי חרישת יום ראוי
ימצא שם פעולת ב' ימים כי
ביומא דזרעא תרי יומי כרבא: ואי
חצאי קבין אבל באתריה דתנא קמא
היה לטרוח אבל באתריה
(ח)
ביום זריעה אינו חורש אלא
רב נחמן בי דאלו יומא פרדסא אמר אבוה
דת"ק וכו' בפחות מט' קבין
ט' שעות ולא ישאר לפעולת
בעית אימא יומא כרבא. ודקאמרת
לא היה קרקע טוב כל כך שיהיה חשוב
והשתא בעי בבבל כצ"ל:
מחרת אלא פעולת ג' שעות
דשמואל ט בת שלשת קבין תניא נמי הכי
לא הוי יומא דזרעא בהדורי עסקינן
לטרוח בפחות מתשעה קבין ואף
(ט) ד"ה ואי בעית אימא וד"ה
ונמצא פועל יושב ט' שעות
האומר לחבירו מנת בכרם אני מוכר לך
ואי בעית אימא הד"א: (י) ד"ה
ויפסיד בעה"ב שצריך לשוכרו
שארץ קשה ויש בה מעלות ומורדות
על פי שלא היה בו כדי חרישת יום
דוולא וכו' הוה ליה למבעי
ביום שלם שלא ירצה פועל
סומכוס אומר לא יפחות מג' קבין א"ר יוסי
ויש טורח בשעת הזרע כשעת הניר:
ראוי היה לטרוח והשתא בעי בבבל
בבבל מאי: (כ) ד"ה אמר וכו'
להשכיר עצמו למחצית היום.
❖
בסוף מומין אלו גבי:
אין אלו אלא דברי נביאות בבבל מאי אמר
איבעית אימ' יומא זרעא.
לישנא אחרינא איפכא גרסינן ואי
מאי שאין הקרקע טוב כל כך ואינו
ו)
ודקא קשיא לך לא הוי יומא
בעית אימא יומא דכרבא. ודקשי' לך
ראוי כשיעור השנוי במשנתינו:
רבא בר קסנא תלת אציאתה בני תריסר גופני
כרבא: דכריב ותני. שחורש
ה"ג ר"ח ואי בעית אימא בכרבא
יומא דזרעא לא הוי באתרא דכריב
באותו יום שתיכף לקצירה
(ט)
מוסף תוספות
כי היכי דרפיק גברא ביומא אמר רבי אבדימי
פעמים מה שחורש בט' שעות
וזרעא ובהדורי. פירוש בית חרישת
ותני בשעת הזרע אחת קודם לזריעה
דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה
א. שיותר נח לפותחו מכאן
חוזר ושונה בג' שעות והוה
ואחת לאחר הזריעה לכסות הזרעי' ואי
יום ושפיר הוי יומא לזרעא דכשיבא
יותר משאר הכתלים שלא
שוה בשוה: איבעית אימא
נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים אטו חכם
נפתח שם מעולם וחשבינן
יומא כרבא. ודקא קשיא לך
בעית אימא יומא זרעא ודקאמר' תרי
לזורעה חורש ובחזירתו עוד מושך
ליה כאילו הוא פתוח ותנן
לא הוי תרי יומא זרעא.
לאו נביא הוא הכי קאמר אע"פ שניטלה מן
יומי כרבא לא הוי בהדורי עסקינן
המחרישה על הקרקע וזורע וזה
נפתח א' מהם הוא טמא
לעולם איכא תרי יומי זרעא:
בהדורי: ואי בעית אימא יומא
הנביאים מן החכמים לא ניטלה אמר אמימר
וכולן טהורין. שיטמ"ק.
בהדורי. שהארץ קשה היא
שיש טורח גדול בשעת הניר ויומא
ב. [ו]כדין בית שיש לו
וארץ סלעים וטרשין היא
$ וחכם עדיף מנביא $ שנאמר ונביא לבב
דזרעא. ודקאמרת לא הוי תרי יומי
זרעא הוי תרי יומי כרבא ולשון זה
1
פתחים הרבה. ריטב"א. ג. כי
ומה שפועל חורש ביום אחד
חכמה מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה
הכא וקנוהו לאלתר בהילוך.
תיכף לקצירה חוזרת ומתקשה
הגון: דוולא. אם יש להן בור שממנו
כרבא כריב יומא ופלגא והדר תני
שם. ד. כלומר צריכים אנו
וצריך לחרוש בה פעולת ב'
משקין שדה: בי דלו יומא. עד שיהא
וכריב עד דשלים יומא:
בגדול אמר אביי תדע דאמר גברא רבה
נביא לברר מה היה בדעתו
ימים דזריעה מחמת הקשיות
דוולא. פר"ח ארץ שמשקין אותה
וכמה נתכווין להקנות. ר"י
בו כדי להשקות שדה כדי פעולת יום
שמתקשה אחר חרישת קצירה.
מילת' ומתאמר' משמיה דגברא רבה אחרינא
❖
מיגש.
ול"א. מוגה בספרים היכי דמי
לזה וכדי פעולת יום לזה משום שכר
ח) בדלי לכל אחד ארץ
כוותי' אמר רבא ומאי קושיא ודילמא תרוייהו
אי בי רדו יומי זריעה לא הוי
פועל: פרדיסא. כרם: ג' קבין.
שדולין לה יום אחד וקשה לר"י דא"כ
תרי יומי כרבא. בהאי לישנא
בני חד מזלא נינהו אלא אמר רבא תדע
משמע דטפי חורש הפועל
רבינו גרשום
לכל אחד לפי חשבון סאתים כחצר
הוה ליה למיתני בבבל מאי כדבעי
(י)
בהני ט' שעות דיום זריעה
דאמר גברא רבה
מילתא ומתאמרא
באינך ע"כ נראה כפ"ה: א"ר יוסי
המשכן: אין אלו אלא דברי נביאות.
מעכבין אלא שלא פרץ את
מבכולה יומא דכרבא דכבר
משמיה
פצימיו הואיל שאין נפרצין
רכיכא ארעא דחרושה כבר
בלא טעם: אוציתא. כל י"ב גפנים
אין אלו אלא דברי נביאות. לא לשבח
חזקה יש לפותחו: אינו מטמא
חדא זימנא והכי קאמר לא
קרי אוציא: דרפיק. עודר: ניטלה נבואה כו'. משום דאמר ליה לעיל אין
קאמר אלא כלומר שאומר בלא טעם דכי האי גוונא בסוף (אלו) מומין
(כ)
ד
כל סביביו. אם היה מת בבית
הוי [תרי] יומי כרבא דטפי
אע"פ שסתום הוא הואיל ולא
מיומא הוי אבל לא הוי פעולת
אלו אלא דברי נביאות שקרא דברי חכמים נבואה נקט לה להא מילתא:
(בכורות דף מה. ושם ד"ה עשו) גבי יתרת שאין בה ציפורן מטמא
פרץ את פצימיו אינו מטמא כל
תרי יומי ואי בי רדו יומא
אטו חכם לאו נביא הוא. וכי אין חכם ראוי להיות נביא דקאמר מר ניטלה
במגע ובמשא אבל לא באהל וקאמר עשו דבריהן כדברי נביאות מה
סביביו דבית בד' אמות כקבר
כרבא להאי לישנא לא הוי
דאיכא למימר הואיל שלא
יומא זרע דכל שחורש ביום
מן הנביאים וניתנה לחכמים מכלל דמעיקרא לא היתה נבואה לחכמים:
נפשך אי אבר הוא ליטמא באהל ואי לא אבר הוא לא ליטמא כלל וכן
י"ל בסוף פ' כיצד מעברין (עירובין דף ס: ושם ד"ה אין): אטו חכם
עקר הפצימין ולא סתמו לגמרי
כרבא יכול לחרוש ביום זריעה
הכי קאמר אע"פ שניטלה מן הנביאים. שאינם חכמים מן חכמים לא
באותו פתח יפתח ויוציאהו
בפחות מט' שעות כדאמר
לאו נביא הוא. וא"ת בפ' בן סורר (סנהדרין דף עה.) דקאמר משחרב
ניטלה ונביאים יש להן לבב חכמה: תדע. שלא ניטלה מן חכמים:
אבל פרץ את פצימיו וסתמו
בהאי לישנא דניחא לחרוש
(ד) ז)
מהכל מטמא כל סביביו דיש
ביום זריעה מתיכף לקצירה.
בהמ"ק ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה תקשי ליה נמי אטו קודם
משמיה
לו דין קבר הואיל וסתום מכל
איבעית אימא בכרבא ודקא
שנחרב לא הוה להו טעם ביאה לעוברי עבירה הא מפיק ליה מדכתיב מים גנובים ימתקו (משלי ט) כדפריך הכא וי"ל דאיכא לשנויי התם
צדדיו כקבר דטומאה בוקעת
קשיא לך לא הוי יומא דזרעא
ויוצאה דליכא למימר מן הצד
לעולם הוי דאע"ג דניחא
כדמשני הכא ניטל טעם ביאה ומעוברי עבירה לא ניטלה ולא
חש להקשות בכל מקום: [וע"ע תוס' גיטין עב. ד"ה ומשום וכו']:
יוציאוהו: ענין אחר שלא פרץ
לחרוש חורשה באותו יום
את פצימיו כלומר היה סותם
זריעה פעמים. ואיבעית אימא
הפתח ולא היה סותר צורת הפתח המשקופין והמזוזות אלא בנה בנין סתימה עלייהו דמתוך שלא עקרן ודאי היה דעתו לפתוח להכי
בזריעא ודקשיא לך לא הוי תרי יומי כרבא להאי לישנא. לעולם איכא תרי יומי בהדורי ארץ טרשים היא ובתחלה היא קשה הרבה
אין מעכבין בו מלפתוח. ודיקא נמי דתניא גבי בית דאע"ג דסתום פתחו יש לו ד' אמות והיינו נמי טעמא [כיון] דלא פרץ פצימיו והיה
דכל מה שחורש בב' ימים תיכף לקצירה יכול לחרוש ביום אחד דזריעא וכ"ך קבלת"י אנ"י מר' אב"ל חבירי"ו הבינו בזה הענין.
דעתו לפתוח: קבר שיש לאדם בחצירו ועשה מחיצה דפנות כל סביביו וסיכוך. והשתא אע"ג דאיכא מחיצה סביב הקבר ואיכא פתח
היכא דמי אי בי רדו יומא בזרעא שבין זריעה ובין חרישה שחורשין את השדה פעם אחרת בימות הגשמים לבד מכריבה ראשונה
בהנהו מחיצות. אם כשסתם אותו פתח לא פרץ פצימה כיון דנראה מקום הפתח. כמאן דאיתא לפתח דמי ובוקעת בו את הטומאה
שכורבין בימות החמה חורשין אותה בימות הגשמים סמוך [לזריע'] לפי שתהא נוחה לזרוע ואם צריך יום אחד למלאכה לפועל
ומטמא סביביו. אבל אם פרץ והוי כשאר כותל לא. למ"ה: מבואות המפולשות פתוחין לעיר אחרת. כלומר דנהיגו בני העיר אחרת
אחד בין חרישה בין זריעה אפילו הכי ליכא יומא כרבא יום חמה כי הימים הן ארוכין ומושכין ביותר ובט' שעות ביום יכול הפועל
לעבור דרך האי מבוי וליכנס לעיר זו ולצאת ממנה דרך מבוי זה: [לקלקלו. לסותמו]. המפולשין לרשות הרבים. להעמיד להן דלתות
לחורשה ולתקנה כל הצורך ונמצא שמפסיד בעל השדה מט' שעות ולמעלה ואי בי רדו יומא כרבא שבכריבה ראשונה יש מלאכה
לעכב בני רה"ר ליכנס במבוי כל שעה שירצו: סבור מינה הני מילי דמעכבין למיעבד דלתות ליסתם לבני רה"ר (הני מילי) בתוך ד'
לפועל אחד לחרוש בימות החמה כל היום כולו אפי' הכי לא הוי תרי יומי בזרעא כלומר בין זריעה ובין חרישה דבפחות מב' ימים
אמות של מבוי אותן ד' אמות הסמוכות לר"ה כדר' זירא: ולא היא דלענין טומאה אמרי' ד' אמות א) במבוי בר"ה דספיקו טהור באותן
בימות הגשמים יכול לחורשה פעם אחרת לזורעה נמצא שמפסיד זה בעל השדה מחצי יום ולמעלה לפי שאין פועל משכיר עצמו
ד' אמות (מבוי דברשות הרבים) דגמרינן מסוטה. אבל הכא בכוליה מבוי מצו לעכב דלא מצו למיזל בני רה"ר אלא דרך אותו מבוי:
לחצאין. איבעית אימא דאיכא בי רדו יומא זרעא ודקא קשיא לך לא הוי יומא כרבא ודאי איכא יומא כרבא שלם ולא קא מפסיד ולא
פיסקא. ואין חולקין את השדה עד שתהא גדולה. דיכולין לזרוע בה ט' קבין לזה וט' קבין לזה דבציר מהכי לא חשיב שדה שהוא
מידי דכרבא הוא דכריב זמנא חדא והדר תני זמנא אחריתא משום דבכריבא חדא לא קא הוי ארעא ניחא מחמת קשייתא דהשתא בין
סאה וחצי שהוא ע"ה אמה אורך על רוחב ג' דגמרי לה מחצר המשכן דהוי ק' על נ' ואמרינן דהיינו בית זרע סאתים: מר כי אתריה
כריבות הללו איכא פעולה ליום אריכא ואיבעית אימא דאיכא בי רדו יומא כרבא ודקא קשיא לך לא הוי תרי יומי בזריעה ודאי איכא
דבהכי חשיב שדה בט' קבין בציר לא ובאתריה דר"י היו השדות ביוקר והוי חשיבי שדה בט' חצאי קבין: בבבל שלא היו שדות ביוקר
תרי יומי שלמין משום דההיא ארעא בהררי כלומר שדה קשה הוא וארץ הרים וטרשים היא ובימות החמה שהיום ארוך הוא צריך
כבא"י מאי בכמה חשוב התם שדה. א"ר יוסף בי רדו יומא. כלומר כי היכי דיש מלאכה לפועל לחרוש בה יום שלם לפי שלא ימצא
לחרוש יום אחד שלם מחמת קשיות שבה ועכשיו בימות הגשמים חוזרת לקשיותה וצריך לחורשה כדי שתהא נוחה לזורעה ובין
פועל שישכיר עצמו כי אם ליום אחד שלם ואם יחלקו פחות מכדי ספוק יום פעולת יום אחד כל חד וחד נמצא הפועל משלים פעולתו
חרישה וזריעה צריך שני ימים מפני כי הימים קטנים הן. ל"א מוג"ה בספרים וה"ג להא. בי רדו יומא בזריעה לא הוי תרי יומי בכרבא
בחצי היום או בט' שעות והיה מבקש הפועל שכירות יום שלם: היכי דמי. הא בי רדו יומא כלומר באיזה חריש אמרת שב' פעמים
ואי בי רדו יומא בכרבא לא הוי חד יומא לזריעה והכי מפרש לה אם צריך יום אחד בין חרישה לזריעה בימות הגשמים לא צריך תרי
יומא לכרבא דפחות מב' ימים יכול לכורבה פעם ראשונה ב) קשה קרקע וצריך ליום אחד של חרישה וזריעה יותר מיום אחד של
חורש את השדה אחת תיכף לקצירה ולאותה חרישה קרי כרבא ובאותה חרישה שתיכף לקצירה חורש הפועל כל היום עד לערב ושוב
א) צ"ל במבוי הסמוך לרה"ר כרה"ר דמי. ב) צ"ל כשהקרקע קשה.