קב:
המוכר פירות פרק
ששי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
במאי עסקינן בניפלי. אין לפרש דלא חששו לבדוק במערה
אמות על ו' ואותן בדק באלכסון כדי שימצא יפה את המתים שאם
א א מיי' פכ"ח מהל'
א) [צ"ל דתנן], ב) לעיל לז:
מכירה הל' א סמג עשין
פג. כלאים פ"ה מ"ב עירובין
שניה אלא עד כ' דלא החמירו כולי האי לבדוק רק למערת
זה נמשך לפנים מזה או שהאחד מן המתים קצר והאחד ארוך הרי
ג:, ג) קדושין סא., ד) שם
פב טוש"ע ח"מ סי' ריח
הנפלים מדפריך בתר הכי מדהך בניפלי הנך נמי בניפלי משמע
נקל למצוא כולן באלכסון ואלכסון של ד' אמות על ו' הרי ח' אמה
ערכין כה., ה) [צ"ל כ'],
סעיף א:
ב ב מיי' שם טוש"ע שם
ו) [שייך לע"א], ז) בס"י איתא
דאותו שמצא מוקמי בניפלי וקשה דהא קתני מארבע אמות ועד ח'
כיצד ו' על ו' הוי ח' אמות וב' חומשין ה' על ה' הוי אלכסונן אמתים
לנוולו, ח) רש"ל מ"ז ורש"א
סעי' ב:
ומערת נפלים אינה אלא ו'א וצ"ל דאף
וה"ה לד' אמות על שש הוי אלכסון
ג ג מיי' שם הלכה ד
כתב דצ"ל רע"ג אמות וה"ט
אמתים דמאי שנא ה' על ה' מארבע
על גב דרישא איירי בגדולים מכל
טוש"ע שם סעי' ו:
ואצבע קטנה על רע"ג אמות
רב שישא בריה דרב
אידי אמר לעולם ר"ש
ד ד מיי' פ"ד מהל' ערכין
וה"ט ואצבע קטנה,
אמות על ו' אידי ואידי חד שיעורא
מקום הא דקתני ובודק ממנו ולהלן
היא והב"ע בניפלי ומדהא בניפלי הא נמי
ט) [ארבעה על ארבעה
הל' ב סמג עשין קלא:
❖
ה ה מיי' שם הלכה יג:
הוא הלכך אלכסון שניהן שוה ואידך
כ' איירי בניפלי ולא קאי ארישא:
רש"ש], י) [צ"ל מי כתיב בשנת
בניפלי תמני סרי הויין חדא בניפלי אמרינן
❖
משנת היובל כתיב],
מערה לא תבדק באלכסון כדלקמן הרי
הדרן עלך המוכר פירות
תרתי בניפלי לא אמרינן ורמי דרבנן אדרבנן
ה) נ אמה בחלל המערה א"צ לבדוק
רבינו גרשום
בית כור עפר. נראה דנקט
ורמי דר"ש אדר"ש (דתניא) כרם הנטוע
א)
ב)
גליון הש"ס
שאין קוברין אלא בכותלים. ובספרים
ורב שישא בריה דרב אידי
על פחות מארבע אמות ר"ש אומר אינו
עפר לרבותא דאפי'
כתוב כדאמר רב הונא [קא:] באלכסונא
תוס' ד"ה המקדיש כו'
אמר לעולם מתני' דנזירות
כרם וחכמים אומרים הרי זה כרם ורואין את
דלשון תורה לחוד. כדאיתא
דקתני בודק ממנו ולהלן
הכי פחות מי' טפחים נמדדין עמה
דאמר לעיל כי חרותא הכא נמי כו'
❖
בחולין דף קלז ע"א:
כ' אמה ר' שמעון היא.
האמצעים כאילו אינן קשיא דרבנן אדרבנן
ולא כמו שפירש הקונטרס דאי לא
וקשיא לי בה טובא חדא דהתם דרב
ודקשיא לך אי ר"ש כ"ב
אמר ליה עפר אלא בית כור סתם
הונא בריה דרב יהושע הוא ולא הוה
הויין: הכא במאי עסקינן.
וקשיא דר"ש אדרבי שמעון דרבי שמעון
דבחדא מן המערות איכא
הגהות הב"ח
קרי ליה גמרא רב הונא סתם ועוד
כוכין דניפלי ולא צריך אפי' כולן סלעים הגיעו :
ב
אדר' שמעון לא קשיא (א) התם לא נטעי אינשי
המקדיש שדהו. פי' בקונט'
לא הזכיר למעלה לשון אלכסון אלא
(א) גמרא דר"ש אדר"ש
כולי האי דהם מושכבין
אדעתא ליעקר הכא זימנין דמיתרמא ליה בין
לא קשיא הכא זימנין וכו'
בשש אמות ולא צריך ח'
חרותא והגמרא אין דרך לשנות את
דלא גרסינן בשנת
ומיקרי ומנחי התם לא
לבדוק במערה ולכ' אמה
השמשות ומיקרי ומנחי ליה דרבנן אדרבנן
הלשון ועוד מה ראיה צריך להביא
היובל דבשנת היובל עצמה פליגי רב
נטעי וכו' ליעקר דרבנן:
סליק חשבון משלם ו'
נמי לא קשיא הכא כיון דמינול לא מקרי קבר
(ב) רשב"ם ד"ה האומר
אמות מן המערה שביק
משם הלא אין דומה מדידת אלכסון
ושמואל בפרק אין מקדישין (ערכין
וכו' והוא בריבוע רע"ד
בניפלי ו' מן החצר וח'
התם מימר אמר הי מינייהו דשפיר שפיר
לכוכים דעבידא כי חרותא כרחוק
דף כד. ושם) ומיהו ברוב ספרים
אמות חסר טפח פחות
אמות מאידך מערה של
משהו והמשהו פחות
אידך צד מן החצר הרי
ודלא שפיר ליהוי לציבי:
מזרח ממערב ועוד הא אוקימנא
גרסינן התם בסדר המשנה בשנת
מחצי רוחב אצבע ויתר
כ' אמה: ומקשינן מדהך
❖
דברותא הוא ואמאי מייתי ראיה
היובל וי"ל דבשנת היובל משמע שפיר
על שליש כנ"ל:
הדרן עלך המוכר פירות
מערה בניפלי מוקמת לה
מברותא ואומר אני ששיבוש הוא אלא
שנה שאחר היובל ולא שנת חמשים
אידך מערה נמי בניפלי
מוקמת לה אכתי בצר
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר
ממש מדלא קתני בשנת היובל עצמה
משום דאמרן לעיל [שם] גבי מילתא דרב
להו מכ' אמות ותמניסרי
מוסף רש"י
ג)
הונא בריה דרב יהושע כדאמר רב
כדקאמרבפלוגתאדרבושמואל ואע"ג
הויין ואכתי מתני' לא ר"ש
ג
לך היו שם נקעים עמוקים
א
כרם הנטוע על פחות
היא: ומשני חדא בניפלי
דכתיב בשנת היובל ישוב השדה
שישא בריה דרב אידי בניפלי הכא נמי
מארבע אמות. שאין בין
אמרינן וכו': למימרא דר"ש
עשרה טפחים או סלעים גבוהין י' טפחים
וגו' והתם ע"כ בשנת היובל עצמה
כו' לכך טעו וכתבו גם בכאן אצל
שורה לשורה ד' אמות
אית ליה רואין דהכי קתני
אינן נמדדין עמה פחות מכאן נמדדין עמה
(ערובין ג:). אינו כרם. אלא
ברייתא דלעיל ורבנן לית
ב
יש לחלק $דלשון תורה לחוד ד דקרא
דברי רב שישא בריה דרב אידי כדאמר
יער ומותר בכלאים (לעיל
להו רואין והא אפכא
ואם אמר לו כבית כור עפר אפילו היו
לאו אורחיה לכתוב עצמה והתם נמי
רב הונא כו' ושיבוש הוא: ו)ומקשינן אי
ג
פג.) ומותר לזרוע לשם
שמעי' להו. דתנן כרם
(ערובין ג:) והמביא זרע לשם
הנטוע על פחות מד'
שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או
יליף רב מדכתיב ואם משנת היובל
הכי כיון דמצרכת ליה לבדוק באלכסון
אינו לוקה משום לא תזרע
אמות בין שורה לשורה
ושנת היובל בכלל ופריך ליה
גם מערה שניה שחוץ לחצר יבדוק
סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים הרי אלו
כרמך כלאים ומותרין באכילה
ר' שמעון אומר אינו כרם.
נמדדין עמה: גמ' תנן התם המקדיש שדהו
(לעיל לז:). ורואין את
ומותר להביא זרע אחר
שמואל י) מי כתיב משנת היובל:
באלכסון והוו להו אכתי כ"ב. ומשני
ד
ד)
האמצעים. הנטועים בתוך
לשם וחכ"א כו'. קשיא
חדא באלכסונא הוא דמחייבין ליה
אין
ריוח הראוי להיות בין שורה
וכו'. דר"ש אדר"ש לא
בשעת היובל נותן לו לבית זרע חומר שעורים
לשורה (ערובין ג:). כאילו
אבל לא החמירו כל כך לבדוק גם
קשיא התם משום הכי
חמשים שקל כסף היו שם נקעים עמוקים י' טפחים או סלעים גבוהין י' טפחים
אינה. שורה בין שתי שורות
לית ליה רואין גבי כרם
ה
השניה באלכסון מאחר דבראשונה לא
רואין כאילו אינה והוו להו
משום דלא נטעי אינשי
אין
מצא כלום: רב שישא בריה דרב אידי
שש אמות בין שורה לשורה
כרם אדעתא למיעקר. וכיון
(לעיל לז:) דכל העומד ליעקר
דנטועה היא בפחות מד'
אמר. הך סיפא נמי ר"ש היא וכגון דהני שלשה מתים הוו ניפלי ומערה של נפלים ארכה שש ומערה השניה ח' אמה הרי כ' אמה: ומקשי'
כעקור דמי וחומרא היא גבי
אינו חשיב כרם ומותר
מדהא בניפלי כו'. והוה להו י"ח: תרי בניפלי לא אמרי'. דדיו באחת לנפלים: ורמי דרבנן כו'.
דלעיל לית להו רואים ולר' שמעון אית
כלאים (לעיל פג.).
להביא זרע לשם דלא
הדרן עלך המוכר פירות
נטעי לה כלל למיעקר
ליה רואין וגבי כרם איפכא שמעינן להו: מיקרי ומנח ליה. בין שאר המתים הנקברין כסדרן ואהדר איפנייה ושמא נאנס או שכח: לא נטעי
בשעת היובל. בזמן שהיובל
אבל גבי בריי' דכוכין
אינשי אדעתא למיעקרא. מבינתיים הלכך לשם כרם נטע הכל וכיון דלא נטע כהלכתו לא חשיב כרם: אדעתא ז) לטלו. לחזור ולפנותו משם
נוהג, שכל שדה אחוזה פדיונו
להיכא דמצאן רצופין
שוה מגזירת הכתוב אחת יפה
ודאי לאו דעתייהו דאינשי
הלכך לגמרי נקברו לשם כולן ע"י הדחק באקראי בעלמא וכיון דאין זה מקומן לא חשבינן ליה שכונת קברות: כרם עביד איניש דנטע יותר
ואחת רעה, אבל בזמן שאין
לשבוקינהו הכי. דזמנין
מכשיעור דקסבר דשפיר שפיר ודלא שפיר ליהוי לציבי. כלומר הנטיעה שתקלוט ותצליח תשאר ואותה שלא תצליח אעקור ויהיה לעצים לשריפה:
היובל נוהג נפדית בשויין
דמתרמי ליה בין השמשות
של ערב שבת ומקרי וקברי
(קדושין סא. וכעי"ז ערכין
הדרן עלך המוכר פירות
כה.). נקעים. כמין גומות
ולאו אדעתייהו למשבקינהו
❖
(קדושין סא.).
הכי ומשכונת קברות הוא
האומר לחבירו. כשיעור בית כור עפר אני מוכר לך דהיינו לפי חשבון סאתים בחצר המשכן דהיינו מאה על חמשים ומכאן צא וחשוב
ושוב אירע טרדא ולא
פינו ומשום הכי רואין
לבית כור ט"ו פעמים מאה על נ' שבית כור הוא חומר והוא עשרה איפות שנאמר (יחזקאל מה) כי עשרת הבתים חומר וכתיב [שם]
כאילו אינן ובודק וכי
מוסף תוספות
האיפה והבת תוכן אחד להן והאיפה שלש סאין נמצא בית כור ל' סאין ולאו מקום הראוי לזרוע כור תבואה קאמר אלא לפי חשבון ששיערו
תימא ה"נ איכא למימר
א. [ד]בכוכין דנפלי
גבי כרם דזימנין דנטע
חכמים כדפרישנא הכא ח)(והוא בריבוע (ב) ארבע אמות חסר משהו פחות משליש רוחב אצבע ויתר על רובע כנ"ל): בית כור עפר. כלומר
בפחות מיכן סגי, שהרי
להו אהדדי ולאו אדעתיה
הראוי לזריעה אבל אם לא אמר עפר אפילו כולה סלעים הגיעו דשמא לבנות בית או למישטח בה פירי זבין ליה ויד לוקח על התחתונה. ונראה
יתכן להיות ד' כוכין
דנוטע למישבקינהו הכי:
באורך הואיל וקטנים הם,
דרבנן אדרבנן נמי לא
בעיני דבית כור קרקע אני מוכר לך אפי' כולו סלעים הגיעו: נקעים. בקעים חריצים ונעיצים: אין נמדדין עמה. אלא נותן לו בית כור
וא"צ שיהא ברוחב כל כוך
קשיא הכא. לגבי ברייתא
שלם מקרקע חלק דכיון דעמוקים או גבוהין עשרה וכגון שרחבין ארבע על ארבע ט) דהוו מקום חשוב בפני עצמן אפילו לענין רשות היחיד
וכוך אמה וגם הריוח
היכא דמצאן רצופין משום
דשבת אין דעתו של אדם לקנות שדה אחד ויהיה לו טורח כשתי שדות לחרוש ולזרוע בשני מקומות למעלה ולמטה כדמפרש בגמרא [קג.]: פחות
שביניהם א"צ להיות אמה
הכי לית להו רואין דכיון
אלא לפי רוחב. ר"י מיגש.
דמינוול המת לא מיקרי
מיכן. בגובה או בעומק: נמדדין עמה. דאין שדה בלא טרשים ונקעים פורתא ובטלי להו. ובגמרא [שם] מפרש דעד ארבע קבין בטילי בבית כור
ב. דסתם בית כור
קבר לדעת רבנן דמי
אבל טפי לא: כבית כור. משמע כמות שהוא בין סלעים בין עפר דהכי משמע כבית כור עפר ולא בית כור עפר ממש: אפילו היו שם
לזריעה הוא, והיינו לישנא
חפר ליה והיכי מתרמי
דבית כור. ריטב"א.
דהתם קברו להו ולית להו
נקעים עמוקים כו' נמדדין עמה. דלהכי אהני כבית כור לטפויי הני. ומיהו אי הוי יותר מד' קבין אין הלוקח מקבל דלהכי אהני מאי דאמר
ג. ונקט מתני' שנה
שכונת קברות ולא צריך
ליה עפר דראוי לחרישה וזריעה בעינן. כן נראה בעיני: גמ' המקדיש שדהו בשעת היובל.
בזמן שהיובל נוהג דאילו בזמן שאין היובל נוהג תנן
ראשונה דמנין יובל משום
למיבדק דהואיל דרצופין
דלא משכחת דיהיב
היכי מיתרמי דמיקברי כי
בערכין דנפדה בשויו כדתנן [ערכין כז:] המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג אומר לו את פתח ראשון כו' ובמקדיש שדה אחוזתו בתחלת היובל מיירי. ולא
חמשים סלעים בכור אלא
האי גוונא. אבל כרם
גרסינן בשנת היובל דפלוגתא דאמוראי היא בערכין המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר כו': נותן לבית זרע.
קרקע הראוי לזריעה:
[כד.]
כשמקדיש שנה ראשונה
איכא למימר דרואין את
ופודה דמכאן ואילך פוחת
האמצעיים כאילו אינן
חמשים שקל כסף. כדכתיב (ויקרא כז) ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו זרע חומר שעורים וגו' והיינו בית כור:
הוא סלע ופונדיון לשנה.
משום דדרכייהו דאינשי
אין ריטב"א. ד. ולשון חכמים
לנטוע כרם רצופין. דמימר
אמר. הנוטע הי מינייהו דשפיר. כלומר איזה מהן שיהיה טוב לצורך גפן אשבקהו: ודלא שפיר אשקליה לציבי בעלמא ומשום הכי אסור להביא זרע לשם דככרם דמי: הדרן עלך המוכר פירות
לחוד (חולין קלז:). שם.
האומר לחבירו. סתם: בית כור עפר אני מוכר לך. מקום שיכול אדם לזרוע בו כור תבואה. להכי נקט עפר דבר הראוי לזרוע: לא נמדדים עמה. משום דדבר חשוב בפני עצמו הוי ולא כגופה של קרקע דמי: אי
אמר ליה כבית כור עפר אני מוכר לך. משמע כעין שהוא ואפי' היו שם נקעים וכו': תנן התם. במסכת ערכין: המקדיש את שדהו בשעה שהיה היובל נוהג ורצה לפדות פודה בית כור היינו חומר [שעורים]
בחמשים שקל כסף כדכתיב אם משנת היובל יקדיש שדהו והיה ערכך לפי זרעו וגו' דהיינו לכל שנה של יובל סלע ופונדיון משום דמ"ט שנה הוי יובל ושנת חמשים הוא יובל מ"ט שקלים למ"ט שנים ושקל נ'
מחלקו לפונדיון שקל דהיינו סלע דהוי ד' דינר וכל דינר ו' מעות הרי כ"ד מעות בסלע וכל מעה ב' פונדיון הרי מ"ח פונדיון בסלע ושנת מ"ט אין לה פונדיון והואיל ולא הוי דבר חשוב לא קפיד עליה כדאמר
התם פונדיון זה מה טיבו וזה שפודה הכור בנ' שקלים היינו אם פודה בשנה ראשונה של יובל אבל אם פודה לסוף חמש או י' פוחת לו הגזבר מן הפדיון סלע ופונדיון לפי השנים שהיו בידו שנאמר ונגרע מערכך ומשום