בית כור
פרק שביעי בבא בתרא
קג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין נמדדין עמה. לפי חשבון הכתוב בפרשה וליכא למימר אין נמדדין
אין נמדדין עמה. לפדות לפי חשבון זה הקצוב בפרשה דחשיבי שדה
ו א מיי' פ"ד מהל' ערכין
א
א) [ערכין כה.], ב) [פירוש
תרי וקב והיינו שלשה קבין
הל' יג סמג עשין קלא:
עמה דלא קדשי כלל דהא תנן בשלהי המוכר את הבית (לעיל
בפני עצמן וכיון דלא הוה שדה זרע כדלקמן דמוקמינן לה בנקעים
ז ב ג מיי' פכ"ח מהל'
שהיא חצי סאה. ערוך], ג) [פי'
מלאים מים אין נפדין אלא בשווייהן. ובתורת כהניםו) מפיק לה מקראי
דף עא.) המקדיש את השדה הקדיש את כולן אפי' בור וגת כ"ש סלעים
מקום אשבורן מלשון שררך
מכירה הל' א סמג עשין
אגן הסהר. ערוך], ד) נ"א
כב טוש"ע ח"מ סי' ריח
ואם משנת היובל יקדיש שדהוז) מה ת"ל מנין אתה אומר היו שם נקעים
ונקעים כפ"ה ועוד דא"כ מאי הוי פריך בתר הכי והתניא שדה כו' התם
ל"ג, ה) ב"מ דף כה.,
סעיף א:
עמוקים כו' שאין נמדדין עמה ת"ל
ודאי קדשי לפי שמקדישו בפירוש אבל
ח ד ה ו מיי' שם הל' ב
ו) [בחוקותי פרק י], ז) [ויקרא
כז], ח) רש"ל, ט) [כשתי
שדהו. וליכא למימר אין נמדדין עמה
טוש"ע שם סעיף ב:
הכא שאין מקדיש בפירוש לא קדשי כלל:
אין נמדדין עמה פחות מכאן נמדדין עמה
ט ז מיי' שם טוש"ע שם
רש"ש], י) ט' רבעין מפוזרין
ואמאי ליקדשו באפי נפשייהו. פי'
❖
דלא קדשי כלל דהתנן בשילהי המוכר
ואמאי לקדשו באנפי נפשייהו וכי תימא כיון
במיעוטה של רוב השדה שהוא
סעיף ג:
א)
את הבית (לעיל דף עא.) המקדיש את
הרשב"ם כמקדיש שתי
ז' סאין כצ"ל רש"ל, כ) [צ"ל
דלא הוי בית כור לא קדשי והא תניא שדה
כמי], ל) [צ"ל בבתי ערי
השדה הקדיש את כולן אפי' בור וגת
שדות שיכול לפדות זה בלא זה ואין
חומה], מ) [צ"ל המוכר ד' לא.
מה ת"ל לפי שנאמר זרע חומר שעורים
רבינו גרשום
1
❖
וכ"ש נקעים וסלעים: פחות מכן נמדדין
נראה לר"י דא"כ אפי' בשדה אחד
ושם תוס' ד"ה תני],
בחמשים שקל כסף אין לי אלא שהקדיש
הכי אתא לאשמועינן דאי
עמה. ונפקא לן בתורת כהנים ואם
יכול לפדות חציו לפי חשבון בית זרע
שויא אותה שדה טפי או
בענין הזה מנין לרבות לתך וחצי לתך סאה
חומר שעורים דבשדה אחוזה אמר
אחר היובל יקדיש שדהו מה ת"ל מנין
גריעא טפי אינה נחשבת
תורה אור השלם
תרקב וחצי תרקב ת"ל שדה מכל מקום אמר
לעולם אלא חומר בנ' שקל
בפ"ק דקדושין (דף כא. ושם) דלכ"ע
אתה אומר היו שם נקעים עמוקים
ב)
1 וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ
כסף: אינם נמדדים עמה.
רב עוקבא בר חמא הכא בנקעים מלאים מים
פחות מעשרה או סלעים גבוהים
פודה וגואל לחצאין ולא פליגי התם ר"ש
א
ומשמע דאינם מקודשים
יַקְדִּישׁ אִישׁ לַיְיָ וְהָיָה עֶרְכְּךָ
ורבנן אלא ל) (בשדה מקנה) ולא כמו
פחות מי' טפחים הרי אלו נמדדין עמה
ואמאי לא הוין מקודשין.
עסקינן דלאו בני זריעה נינהו דיקא נמי דקתני
לְפִי זַרְעוֹ זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים
ליקדשו הני נקעים והני
בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף:
❖
ת"ל שדהו: נמדדין עמה. לפדות לחשבון
שפ"ה בפ' מ) (המקדיש) שדהו (ערכין דף
דומיא דסלעים שמע מינה אי הכי אפי' פחות
סלעים באנפי נפשייהו בלא
ויקרא כז טז
סלע ופונדיון לבית כור לשנה: ואמאי.
כח) דפליגי בשדה אחוזה ונראה לר"י
מדידה. וכי תימא כיון דלא
מכאן נמי הנהו נגאני דארעא מיקרו שדרי
ג)
הויין הנהו נקעים וסלעים
אין נמדדין לפדות לפי חשבון: ליקדשו
דה"פ וליקדשו באפי נפשייהו ב כלומר היכי
בית כור ומשום הכי לא
דארעא מיקרו הכא מאי אמר רב פפא אע"פ
הגהות הב"ח
ב
באפי נפשייהו. כלומר אם אין רוצה
אמרת דלפי שהן נחשבים בפני עצמן
יקדישו והא תניא הא דכתיב
שאין מלאים מים מאי טעמא אין אדם רוצה
(א) רשב"ם ד"ה בעי רב חייא
ואם את שדה מקנתו וגו'
למודדן עמה לפי שהן שדה חשוב
אין נמדדין עמה ליקדשו אע"ג דהן
וכו' אבל אם רובן של ד' קבין
ומה ת"ל א) שדה הא
נחשבין באפי נפשייהו : אי הכי אפי'
❖
שיתן מעותיו במקום אחד ויראו לו כשנים
בפני עצמן ויכול לפדות כל אחד ואחד
ג
כצ"ל ותיבת שדה נמחק:
כבר אמר ואם את שדה
מקנתו לפי שנאמר זרע
ושלשה מקומות מתקיף לה רבינא והא דומיא
פחות מכאן נמי. לשון אי הכי מגומגם
בפני עצמו כמקדיש שתי שדות שיכול
חומר שעורים דהיינו כור
לפדות זה בלא זה ליקדשו מיהא באנפי
דמשמע דאי לאו דאוקימנא בנקעין
דסלעים קתני מה סלעים דלאו בני זריעה נינהו
אין לי דמצי למיפרקיה
מוסף רש"י
נפשייהו שכשירצה יפדה אותן הנקעים
אלא שהקדיש בענין הזה
מלאים מים הוה אתי שפיר והא מסלעים
אף הני נמי דלאו בני זריעה נינהו כי קתני
אין נמדדין עמה. והן
זרע חומר. מנין לרבות
בפני עצמן לפי חשבון בית זרע חומר
לעולם איכא למיפרך שאינן ראוין
דומיא דסלעים גאפחות מכאן: ד)(פחות מכאן
נפדין בשווין והשאר לפי
לתך חצי כור חצי תרקב
לזריעה דהשתא נמי פריך מינייהו
שעורים בנ' שקל כסף כדין שדה אחוזה
חשבון חמשים סלעים לבית
קב וחצי ואפי' רובע הקב
נמדדין עמה): אמר ר' יצחק טרשים שאמרו
ד
כור (ערכין כה.). לקדשו
ת"ל שדה מכל מקום והני
ואמאי קתני אין נמדדין דמשמע כלל
מדאיצטריך לשנויי שידרי דארעא מיקרו
באנפי נפשייהו. נהי
סלעים והני נקעים ליקדשו
בית ארבעת קבין אמר רב עוקבא בר חמא
וכלל אינן בקדושת תורת שדה אחוזה
ומיהו בכמה מקומות מצי למימר
דבהדי ארעא לא קדשי
באנפי נפשייהו. ואמר רב
והוא שמובלעין בחמשת קבין רב חייא בר
להיות נמדדים בקרקע שוה
עוקבא בר חמא משום הכי
ה
אלא קדושת דמים לפדות בשווייהן: וכי
ולטעמיך ולא קאמר ועוד אומר ר"י
להיות קטפרס שלהן נמדד
אין מקודשין ואפי' באנפי
אבא אמר רבי יוחנן והוא שמובלעין ברובה
תימא כיון דלא הוי בית כור. אותן
דמעיקרא לא ס"ד דבעינן שיהא ראוי
ו
לעלות בחשבון, נקדשו באנפי
נפשייהו דבנקעים מלאים
נפשייהו להיות נמדדין לפי
מים עסקינן דלאו בני זריעה
הנקעים: לא קדישי. בפני עצמן בתורת
של שדה בעי רב חייא בר אבא רובן במעוטה
לזריעה אלא אפי' לא יהא ראוי לזריעה
מה שישבהן, ולא יעלה מדרון
נינהו. וגבי הקדש בעינן
קדושה לפי חשבון בית זרע חומר
שדה אחוזה אלא לפדות בשווייהן כשדה
ומעוטן ברובה מהו תיקו בעי רבי ירמיה
שלהן בחשבון (קדושין סא.)
ראוי לזריעה דכתיב זרע
ז
ה)
וליפרקו נמי לפי חשבון
חומר: דיקא נמי. דמלאין
מקנה ומשום דגבי שדה אחוזה זרע
שעורים ומשום הכי הוה אתי שפיר
כשיר
חמשים לבית כור ומה הנאה
מים מדקא מדמי לסלעים
חומר שעורים כתיב: והתניא. בתורת
דפחות מכאן הוי הכל שדה אחת
יש במה שאין נמדדים עמה,
דלאו בני זריעה משום
כהנים גבי שדה אחוזה דכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו
וגבוהין עשרה או עמוקין י' חשובין בפני עצמן אבל השתא דקאמר
הא אינהו נמי הכי מיפרקי
הכי לא מקדשי אפי' באפי
דבעינן ראוי לזריעה אפי' פחות מכאן נמי: כי קתני נמי דומיא
(ערכין כה.). שדה מה
נפשייהו ש"מ: אי הכי.
שדה מה ת"ל שיכול אין לי אלא המקדיש בית כור שגואל בענין הזה
ת"ל. והוה ליה למכתב ואם
דלאו בני זריעה אפי' פחות
דסלעים אפחות מכאן. אע"פ שדוחק עצמו לומר כן אפחות מכאן מכל
הקדיש בית לתך בית סאה בית קב מנין ת"ל שדה מכל מקום הכי מיתניא
מאחוזתו יקדיש איש וגו'
מיכן עמוק י' וגובה י'
וכתב ואם משדה אחוזתו
נמי לא ליקדשו הואיל ולא
בתורת כהנים: דלאו בני זריעה נינהו. ולא קרינא להו בית זרע הלכך
מקום שפיר קאמר לעיל דיקא נמי דמשמע טפי דאגבוהים עשרה
. בענין הזה.
חזיין לזריעה ואמאי נמדדין
(קדושין סא.)
אין נמדדין עמה אלא [בפני עצמן] לפדות בשווייהן: אי הכי. כיון
קתני דומיא דסלעים דהא ברישא הוא דקתני סלעים ונקעים :
ח)
ד
כדי זרע חומר שעורים (שם)
עמה. ותריץ הכי פחות מיכן
בית כור שלם (ערכין כה.).
ודאי נמדדין דהנהו נקעים
דטעמא משום דאינן בני זריעה אפי' פחות מי' נמי לא יהו נמדדין עמה:
אם דאינן עמוקין י' אפי' מלאין
לתך. חצי כור, תרקב.
נגאני דארעא. ביקועי הקרקע ואין להם שם בפני עצמן וכיון דעיקר השדה ראוי לזריעה הרי כל השדה נקרא בית זרע דהנהו נגאני בטילי
חצי סאה, תרי וקב דהיינו
מים כאגני דארעא מיקרו.
שלש קבין שהן חצי סאה
כלומ' ספלים של קרקע
לגבי שדה: שידרי. גבשושיות שאי אפשר לקרקע להילקט במלקט ורהיטני שלא יהו בה בקועים וגבשושיות: נגאני. אנקעים קאי ושידרי קאי
(שם). דלאו בני זריעה
וכגופה של קרקע דמו.
אסלעים: הכא מאי. נקעים עמוקים י' דמתניתין גבי מכירה דקתני נמי אין נמדדין עמה מי מיירי נמי בנקעים מליאין מים דומיא דסלעים
נינהו. וכתב הכתוב זרע
וסלעים נמוכין מי' שידרי
ומידי דלאו בני זריעה נינהו
והלכך לא הוו בכלל בית כור עפר אבל אי הוו ראוין לזריעה נמדדין עמה כדאמרן גבי הקדש או דלמא לא דמי מכירה להקדש דאין
דארעא מיקרו. כלומר כמו
אינן נפדים בדמים הללו
שידרא שבקרקע משום הכי
אדם רוצה כדלקמן: אין אדם רוצה. הלוקח וגם המוכר יודע היה שלדעת כן קונה הלוקח הלכך עליה דמוכר רמיא לגלויי שימכור לו
אלא בשוויה (קדושין סא.).
נמדדין אע"ג דלא חזו
בשני מקומות וכיון דלא פירש לא מקבל לוקח: כשני מקומות. בשני שדות דאיכא טורח מרובה בחרישה וזריעה וקצירה בשני שדות יותר
דומיא דסלעים. שסתם
ט)
לזריעה. גבי הקדש אמרינן
סלע אין ראוי לזריעה,
כהאי גוונא. הכא גבי מקח
משדה אחד גדול ביחד: אפחות מיכן. כלומר משום סיפא דקתני פחות מכאן נמדדין עמה תנא רישא נקעים וסלעים דלאו בני זריעה נינהו
. נגאני
דקשה הוא (שם)
וממכר דמתני' מאי. מי
לאשמועינן דהיכא דהוו פחות אע"ג דלאו בני זריעה נינהו נמדדין עמה. ומיהו רישא דקתני דומיא דסלעים הוא הדין נמי אי לא הוי דומיא
דארעא מיקרו. הנקעים
אמרינן הני נקעים דעמוקין
קרויין אגנות הקרקע, שהמים
י' משום הכי אין נמדדין
דסלעים אין נמדדין עמה כיון דהוי מקום חשוב בפני עצמו דאין אדם רוצה כו'. וגבי הקדש דאמרן לעיל דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים
מתמצין לתוכן כמו (שמות
דמלאין מים הן אבל לאו
שפיר קדייקא דומיא דסלעים דאילו ה"נ גבי מכירה בעל כרחנו רישא דומיא דסלעים קתני בשאינן ראוים לזריעה אלא שאנו דוחקים
כד) וישם באגנות (שם) נקעים
הכי נמדדין: אמר רב פפא
פחותין מי' נגאני דארעא,
אע"פ שאין מלאין מים.
לתרץ ה"ה בראוים לזריעה והא דנקט שאין ראוין לזריעה דומיא דסלעים משום סיפא נקט לה ומכל מקום דומיא דסלעים קתני: טרשין
ספלים של קרקע שהמים
הואיל דעמוקין י' אין
שאמרו. במתניתין פחות מיכן נמדדין עמה והוא הדין לנקעים מלאים מים דלא חזו לזריעה ה"מ דנמדד כגון דלא הוו אלא בית
מתכנסין שם ועל שם הקרקע
נמדדין משום דאין אדם
הם נקראים ואינן חשובין
ארבעת קבין בין כולן כי מצרפת להו בההוא בית כור והוא הדין לקביים בחצי כור אבל טפי מד' קבין לא מקבל לוקח דהא בית כור
רוצה שיתן מעותיו בשביל
בפני עצמן, וסלעים הנמוכין
שדה אחת ויראו לו ב'
עפר אתני ליה מוכר ללוקח וכולי האי לא מחיל איניש: והוא שמובלעין. הנהו ארבע קבין: בחמשת קבין. שמפוזרין בכל חמשת קבין
מעשרה שדרי דארעא
וג' מקומות אבל פחות מי'
וכל שכן אם מפוזרין יותר כגון בששה או בז' קבין דבטילי אבל אם אינן מפוזרין אלא בד' קבין ומחצה כמו שמכונסין דמו ולא בטילי
מיקרו. כמו שדרה של בהמה
נמדדין משום דהנהו שדרי
שגבוהה (ערכין כה.) מקום
ואגני מיקרו דאפי' מלאין
ואין נמדדין עמה דכאבן אחת רחבה ד' קבין דמי. ודוקא ד' קבין אבל פחות מד' קבין כיון דאין גבוהין עשרה אפילו הוו סלע אחת
הסלעים אין להם שם סלעים
מים נמדדין: מתקיף לה
נמדדין עמה: רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן. אפילו מובלעין בטפי מה' קבין כרצופים דמו ואין נמדדין עמה וכל שכן בה' קבין
לעצמן אלא על שם הקרקע
רבינא. והיכי מצית למימר
הם נקראים, שידראות
דהכא במתני' במאי עסקינן
דאין נמדדין עמה עד שיהו מובלעין ברובה של שדה כגון דבית כור הוי ל' סאין ורובן הוי ט"ז סאין וד' קבין היינו ט"ז רבעים רבעי
❖
הקרקע (קדושין סא.)
.
דאע"ג דאין מלאין מים אין
הקב נמצאו ד' קבין המובלעין ברובה של שדה היינו רובע לכל סאה אבל ביותר מרובע לסאה חשיבי כמכונסין ולא בטילי ואין
נמדדין. והא דומיא דסלעים
קתני מה סלעים דלאו בני
נמדדין עמה: בעי רב חייא בר אבא. בהך מילתא דרבי יוחנן דאמר והוא שמובלעין ברובה של שדה פשיטא לי דאם מפוזרין כל הארבע
זריעה נינהו. אבל אי לאו
מוסף תוספות
קבין בכל רובה של בית כור בשוה כגון רובע לסאה ט"ז רבעין לט"ז סאין דבטל אלא הכי קמבעיא לי אם רובן של ד' קבין דהיינו ט'
י)
מלאין מים לעולם נמדדין
א. אבל ליגאל בשווין
הואיל דחזיין לזריעה כי
רבעין בז' סאין ומיעוטן של ארבע דהיינו ז' רבעין מפוזרים ברובה של רוב השדה שהן ט' סאין דהיינו ז' רבעים בט' סאין מהו מי אמרינן
מיהא קדשי. תוס' קידושין
היכי דגבי הקדש. ומהדר
כיון דרובן של ארבע קבין מכונסין הן ואין מפוזרין כראוי משום דהוו תשע רבעין בז' סאין ולפי חשבונו של ר' יוחנן רובע לכל סאה בעינן
סא. ב. לחשבון בית זרע
ליה לעולם אע"פ שאין
נמי שכל הארבע קבין [אין] מפוזרין כראוי דמי ואין נמדדין עמה או דלמא כיון דבין כל הארבע קבין מפוזרים ברוב כל השדה דהיינו ט"ז
חומר שעורים. ריטב"א.
מלאין מים אין נמדדין
כ)
ג. ונהי שאינם נפדין
משום שאין אדם רוצה
רבעין בט"ז סאין שפיר דמי ולא קפיד ר' יוחנן אלא שיהו כל הארבע קבין מובלעין ברובה של שדה ולא אתא למעוטי אלא היכא דכולן
עמה מתורת שדה, הרי הן
שיתן מעותיו כו' ויראו לו
במיעוט שדה דהוו כולן רצופין יותר מדאי אבל אם רובה של שדה ד' קבין רצופין ומיעוטן מפוזרין יפה וכגון שבין כולן תופסין
(א)
נפדין לעצמן באותו פדיון
ב' וג' מקומות ודקא קשיא
עצמו וא"כ אמאי אין
לך הא דומיא דסלעים קתני
רוב השדה שפיר דמי ונמדדין עמה. כן נראה בעיני ועיקר: והכי גרסינן רובן במיעוטה ומיעוטן ברובה מהו תיקו. וחדא בעיא היא:
נמדדין עמה. שם. ד. עיין
וכו'. כי קתני דומיא דסלעים
כשיר אפחות מיכן קתני דקתני
ריטב"א.
מתני' פחות מיכן נמדדין עמה אע"ג דמלאין מים הן ולאו בני זריעה נינהו משום דאגני דארעא מיקרו. אבל גבי רישא אע"פ שאין מלאין מים אין נמדדין וכדפרשי': קתני מתני' פחות מיכן נמדדין עמה אמר ר' יצחק סלעים וטרשים
שאמרו. דפחות מיכן דנמדדין כשהן בת ד' קבים שהן גופן הסלעים אם יהי' מקובצין ביחד לא יהו יותר מבית זרע ד' קבים מחזיקים בשדה לא הוי דבר חשוב באנפי נפשייהו וכגופה של קרקע דמיא אבל מחזיקין בשדה יותר מד' קבין
הוי דבר חשוב אע"ג דנמוכין טפי אין נמדדין: אמר רב עוקבא. אימתי קתני ר' יצחק ד' קבין דנמדדין והוא שמובלעין הנהו טרשין בבית זרע ה' קבין הואיל דהנך טרשים דד' קבין מפוזרין בה' קבין לא הוי חשיבי בפני עצמן ונמדדין עם
השדה וכל שכן אם מובלעין בתוך ו' קבין או ז' או ח' אבל אי מובלעין בבציר מה' קבין לא הוי מפוזרין כל כך והוי חשיבי בפני עצמן ואין נמדדין. ור' חייא מחמיר טפי מרב עוקבא דר' חייא בעי דליהוו טרשין דד' קבין מובלעין מפוזרין
ברובה של שדה ואמטול הכי נמדדין עמה אבל אי מובלעין במיעוטה של שדה אע"ג דמפוזרין בה' קבין או בו' אין נמדדין עמה דדבר חשוב בפני עצמו הוא: בעי ר' חייא. להיכא דמובלעין הן כולן טרשין ברובה של שדה פשיטא לי דר'
יוחנן דאמר דודאי נמדדין דלא חשיבי בפני עצמן. אלא הא מבעיא לי אי רובן של הנהו טרשין הללו במיעוטה של שדה מהן מי אמרינן הואיל דרובן של טרשין במיעוטה של שדה כמאן דאיתנייהו כולן דמי ואין נמדדין דדבר חשוב בפני
עצמו או דלמא הואיל דליתנייהו כולן הנהו טרשין במיעוטה של שדה לא הוי דבר חשוב ונמדדין דכמפוזרין דמי. והיכא דרובן דסלעין במיעוטן של שדה מיעוטן דסלעין ברובה של שדה וחדא מילתא היא: בעי ר' ירמיה. בין אליבא
דרב עוקבא דאמר שמובלעין בה' קבין משום הכי נמדדין עמה וכל שכן אי מובלעין בטפי מהאי שיעורא דנמדדין בין אליבא דר' חייא דאמר שמובלעין ברובה של שדה נמדדין אליבא דכולהו קא בעי ר' ירמיה אם עשויין הנהו סלעים
א) נראה דצ"ל ומה ת"ל אשר לא משדה אחוזתו הא כבר אמר וכו' כצ"ל ומיהו בת"כ מפיק לה מקרא דואם גאול יגאל וגו' וכמ"ש הרשב"ם.