בית כור פרק שביעי בבא בתרא
קד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פחות
כל שהוא ינכה. מה שפ"ה דהא
אלא מהא ליכא למשמע מינה. דלגופה איצטריך ומשום סיפא דקתני
דאמר רבא כל דבר
יט א מיי' פכ"ח מהל'
א) [ברכות כה. וש"נ עי'
נדרים עב.], ב) רש"ל,
מכירה הלכה ו סמג
מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר ביטל הן חסר הן יתר מדה
שבמדה אפי' פחות מכדי אונאה חוזר היינו במטלטלי אגב
ג) דהשתא. רש"ל, ד) נ"א
עשין כב טוש"ע ח"מ סי'
בחבל דתפוס לשון אחרון הלכך איצטריך למתני ברישא היכא דאמר
חורפיה לא עיין דבהדיא אייתי לה בריש פ"ב דקדושין (דף מב: ושם)
מחילה, ה) נ"א דמוכר,
ריח סעיף ח:
כ ב ג מיי' שם הל' ח
ו) [וע"ע תוס' ב"מ נו: ד"ה
ליה האי או האי דאזלינן בתר ההוא
לישנא דאמר ליה אבל בסיפא
אמקרקעי דאמר ובמקרקעי נמי לא אמרן אלא דטעו בעילויא
כל דבר], ז) ס"א כדמפרש
טוש"ע שם סעי' יא:
דאמר לתרוייהו וסותרין זה את זה
אבל במשחתא לא כדרבא כו' ואור"י
כא ד מיי' שם הל' ז
והיינו רשב"א לקמן, ח) רש"ל
❖
מ"ז, ט) [ע' תוס' בכורות לא:
הלך אחר האחרון: כבית כור עפר.
דרבא איירי כשמדדו והטעהו במדה
טוש"ע שם ס"י:
פחות כל שהוא ינכה יתר כל שהוא יחזיר הא
ד"ה א"כ וע' תוספות מ"ק
משמע קרוב לבית כור דמתחזי כבית
אבל הכא לא מדדו עדיין אלא בבאין
א
כב: ד"ה ולשמחת], י) לפחות
❖
סתמא כהן חסר הן יתר דמי אימא סיפא ואם
כור אבל לא הוי בית כור ממש אלא
למדוד ומתחלה היה נמי יודע שאינו
יותר מרובע כצ"ל רש"ל,
רבינו גרשום
אמר לו הן חסר הן יתר אפילו פיחת רובע
או פחות או יותר: הן חסר כו'.
מכוין כ"כ שלא יהא או פחות או
מי אמרינן כמדה בחבל
יותר : פחות כל שהוא ינכה.
כלומר או שאמר לו בית כור עפר הן
לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו הא
ו) ב
דמי או כהן חסר הן
הגהות הב"ח
יתר דמי א) שאם פיחת
חסר הן יתר אני מוכר לך: הגיעו.
וא"ת ולימא ליה דאדעתא דהכי
סתמא כמדה בחבל דמי אלא מהא ליכא
א)
(א) תוס' ד"ה פחות וכו' ויש
רובע לסאה אית ליה כי
לא זבני וי"ל דקאי בתוך השדה
אכולהו הנך תלתא לישני קאי:
לומר דקאי בתוך השדה
האי דינא ותפשוט לך
למשמע מינה ת"ש בית כור עפר אני מוכר
כדאפרש. נ"ב רומז על מה
מהא: אימא סיפא וכו'
פרושי קמפרש. דהן חסר הן יתר
(א) ז) כדפרישית דמתחילה היה נמי
לך כבית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן
שכתבו בסמוך בד"ה אלא לאו
והא סתמא כמדה בחבל
❖
דסיפא ארישא קאי דקתני בית כור
יודע שאינו מכוין לגמרי:
בשם רשב"א:
דמי. ולא הגיעו: ת"ש בית
יתר אני מוכר לך אפילו פיחת רובע לסאה
אלא מהא ליכא למשמע מינה.
עפר אני מוכר לך וה"ק האומר
כור עפר אני מוכר לך
או הותיר רובע לסאה הגיעו אלמא סתמא
וכו'. דהיינו סתמא אמר
לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך
ולא קשיא רישא לסיפא
ליה. כבית כור עפר אני
מוסף רש"י
נמי כהן חסר הן יתר דמי התם פרושי קא
ל"ש אם אמר לו כבית כור עפר אני
דלישנא דחד מינייהו לאו דוקא ולא
מוכר לך או הן חסר (או)
אלא מהכא ליכא
הן יתר אני מוכר לך אפי'
מפרש איזהו בית כור שהיא כבית כור כגון
מוכר לך ולא שנא אם אמר לו לבסוף
נקטיה אלא משום סיפא כדפ"ה ג:
למשמע מינה. דודאי
וכו'. ומדקתני להו אהדדי
פרושי קמפרש איזהו בית כור
הן חסר הן יתר לאחר שאמר בית
דא"ל הן חסר הן יתר מתקיף לה רב אשי א"כ
מתני' לאו כולה דוקא, אלא
ש"מ דסתמא כהן חסר
חדא מנייהו דוקא, או רישא
הן יתר דמי ותפשוט לך
שהוא כבית כור כגון דאמר ליה
כור עפר אני מוכר לך דבתרוייהו
אני מוכר לך אני מוכר לך למה לי אלא לאו
או סיפא, ותנא אידך אטו
מהא: מהא לא תפשוט
הן חסר הן יתר. תימה דתלי הן
אמרינן הגיעו: א"כ אני מוכר לך
ההוא ולא ידעינן הי מינייהו
דהתם פרושי קא מפרש אי
שמע מינה אסתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי
דוקא דנגמר מניה (שבת
זהו בית כור. שאם אמר
אני מוכר לך כו'. אם איתא דפרושי
חסר הן יתר בכבית כור ח)(והן חסר
❖
שמע מינה: מהו מחזיר לו מעות וכו': ליפות
קכא.).
לו בית כור אני מוכר לך
קמפרש הכי ה"ל למיתני בית כור
והן יתר משמע טפי דהגיעו ממאי)
שהוא כבית כור. כלומר
כחו של מוכר אמרי' ליפות כחו של לוקח לא
עפר כבית כור עפר הן חסר הן יתר
דמשמע כבית כור וי"ל דכי א"ל בית
דודאי להיכא דאמר ליה
ד
כבית כור עפר אני מוכר
מוסף תוספות
אמרינן והתניא פיחת שבעת קבין ומחצה
אני מוכר לך: ומקשינן ליפות כחו
כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן
לך היינו משמע הן חסר
לכור או הותיר שבעת קבין ומחצה לכור
של מוכר אמרי' אבל ליפות כחו של
יתר איכא למימר תפוס לשון ראשון
א. והיינו לישנא דכל
הן יתר דהיינו כבית כור
דבר שבמדה. ריטב"א.
עפר ולא בית כור ממש
לוקח לא חיישינן מידי. דאפי' היכא
הגיעו יותר מכאן כופין את המוכר למכור ולהכי תלי ליה בכבית כור:
ב. [ד]כשהסכימו קודם
דאפי' פיחת רובע לסאה
אם כן אני מוכר לך אני מוכר [לך]
דחפץ הלוקח לקנות את המותר כדי
שימדדו ליכא קפידא כולי
או הותיר רובע לסאה
ואת הלוקח ליקח התם כגון דהוה יקירא
ב
האי. שם. ג. ומסקנא
הגיעו ודינייהו שוו אהדדי
למה לי. בכמה דוכתי דייק
שלא יכנס זה המוכר בשדהו לא
מעיקרא וזל השתא דאמרינן ליה אי ארעא
דסתמא כהן חסר הן יתר
ואפי' היו שם נקעים או
כפינן למוכר למכור בתמיה: שבעת
הכי ובכמה דוכתי לא דייק ט):
דמי ומתני' דתנא הן חסר
סלעים יתר מעשר נמדדין
יהבת לי הב לי כזולא דהשתא והתניא כשהוא
אלא לאו ש"מ סתמא נמי כהן
הן יתר ולא תנא בית כור
עמה ולפרושי אתא וליכא
קבין ומחצה לכור. היינו נמי רובע
נותן לו נותן לו כשער שלקח ממנו התם גכגון
סתמא, לאשמועינן דאפי'
למשמע מהכא אם אמר
חסר הן יתר כו'. ותימה
לסאה כדקתני במתני': כופין את
בהן חסר הן יתר, יתר
ליה סתמא: מתקיף לה רב
דהוה זולא מעיקרא ויקרא לה השתא: שאם
מכאן יעשו חשבון. ר"ן,
המוכר למכור. את המותר ללוקח
אשי אם כן הוא. דלפרושי
דכיון דתנא רישא בית כור עפר
ועיין לקמן תוד"ה אלא.
אתא הא דקתני ברייתא
שייר בשדה בית ט' קבין וכו': אמר רב הונא
אם הלוקח רוצה לקנותו דכי היכי
סתמא דהגיעו אמאי איצטריך למיתני
ד. והיכי תלי תניא בדלא
תרי זימני אני מוכר לך
ט' קבין שאמרו ואפי' בבקעה גדולה ורב נחמן
דכופין את הלוקח ליקח משום תקנת
סיפא הן חסר הן יתר דכ"ש הוא וי"ל
תניא. רמב"ן. ועיין ר"ן.
למה לי ליתני בית כור
ה. דכשהם
יותר
עפר כבית כור עפר אני
המוכר שלא יהא נפסד ההוא מיעוט
לאשמועינן דאפ"ה דוקא בית רובע
אמר ד נותן שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור
מארבעה קבין מצטרפים
מוכר לך הן חסר הן
קרקע דכופין על מדת סדום ה"נ
אבל יתר מרובע לא א"נ תנא סיפא
להשלים החסרון אבל
יתר ודאי [אי] תני הכי
ואי
בפחות מארבעה קבין
משמע כדקאמרת דלפרושי
עבוד רבנן תקנתא ללוקח שיהו כופין
לגלויי רישא שלא תאמר רישא דא"ל
בטלים אגב שדה ואינם
אתי אלא לאו ש"מ הואיל
את המוכר למכור לו ההוא מיעוט
קרקע כדי שלא ידרוס אצל
הן חסר הן יתר תנא סיפא הן חסר הן יתר מכלל דרישא דלא קא"ל
בכלל החסרון.
שיטמ"ק
דקתני אכל חד אני מוכר
בשם תוס' הרא"ש.
ו. עיין
לך סתמא נמי כהן חסר הן
שדהו ויהא צריך להשמר ממנו והמוכר אינו ניזוק בכך דהא לא
וכענין זה יש בכמה מקומות ותימה דרבי יצחק קאמר לעיל טרשין
ריטב"א.
יתר דמי דאפי' פיחת רובע
חזי למידי ההוא פורתא וה"ל זה נהנה וזה אינו חסר: ומשני התם
שאמרו בית ד' קבין אבל יותר אין נמדדין עמה הא אמר הכא דבית
לסאה או הותיר הגיעו:
פיס' מהו וכו' ליפות כחו
כגון דהוה יקירא. כלומר לעולם כדי ליפות כחו של מוכר אמרי'
כור סתמא כהן חסר והן יתר דמי ואפילו לא היו טרשין כל עיקר
של לוקח לא אמרינן והא
ליפות כחו של לוקח לא אמרינן דלעולם לא כפינן המוכר למכור
אלא היה הקרקע חסר הוה אמינא דהגיעו כ"ש השתא וי"ל דרבי
תניא פיחת ז' קבין ומחצה
בעל כרחו המותר אלא אם רצה מוכר יחזיר לו לוקח קרקע כדקתני
יצחק לא קאמר אלא להצטרף לפחות מרובע לסאה ולרשב"א
לכור. המוכר ללוקח או
י)
ה
הותיר לו ז' קבין ומחצה
מתני' והאי דקתני כופין את המוכר למכור לא למכור ממש את
נראה דלא קשיא מידי דהכא מיירי בעומד באותה שדה ורואה
הגיעו: יותר מיכן. כגון
הקרקע בעל כרחו אם רצה שתחזור לו אלא הכא במאי עסקינן
כמה יש בה אבל באינו
רואה אותה פשיטא ליה דהתם לא
ח' קבין ומחצה אם פיחת
ו
לו המוכר ללוקח יותר
כשהמוכר חפץ למכרה ללוקח שיחזיר לו בה מעות למוכר כמו שייפו
אמר הגיעו דאם התנה בית כור עפר למכור לו מי מצי
מז' קבין ומחצה ואינו
חכמים כחו של מוכר שאם רצה יחזיר לו לוקח מעות והך ארעא
למיתב ליה בית כור שהוא פחות רובע לסאה וסברא הוא דהתם
רוצה להשלים לו והלוקח
רוצה להשלים לו כופין
הוה יקירא מעיקרא בשעת מכירה והשתא זול ארעתא והוא רוצה
אפילו ע"י ניכוי לא היה מקבל לוקח דא"ל אדעתא דהכי לא
המוכר למכור ולהשלים
לכפות את הלוקח שיחזיר לו דמי המותר כפי שעת היוקר דמעיקרא
זבני שלא היה דעתו לקנות אלא בית כור שלם ובהכי איירי רישא
לכור שלם והיינו ייפוי
כח ללוקח. ואם הותיר
והיינו דקתני כופין את המוכר למכור כשעת הזול דעכשיו: דאמרי'
דמתניתין ולהכי א"ר יצחק טרשין שאמרו בית ארבעת קבין אבל
לו המוכר יותר מז' קבין
ליה. למוכר אי ב)[אתה] ארעא [המותר] יהבת ליה ומעות אתה רוצה
טפי לא דאי הוה חזינן להו כאילו אינן כלל אפילו לא היה
ומחצה והלוקח אינו רוצה
שיחזיר לך שקול מאותו [המותר] מעות כזולא דהשתא דדי לך אם
חסר אלא קב חייב להשלים שלא קנה אלא בית כור שלם לגמרי:
לקנות ליתן דמים כופין
אותו ללוקח דמצי למימר
ייפו חכמים כחך לתלות בך מכר המותר במעות או חזרת קרקע
ובא
ליה המוכר הואיל דלית
היכא דליכא הפסד ללוקח דה"ל זה נהנה וזה אינו חסר אבל לקנות לוקח בשעת הזול כשער היוקר לא אמרינן אלא או תן לו בזול
ביה שיעור שדה איני רוצה
ליקחנו ויהיב ליה דמי
או טול קרקע שלך והאי דקתני ואת הלוקח ליקח היינו שאם חפץ מוכר ליתנהו בדמי הזול כופין את הלוקח ליקח משום ייפוי כח
אלמא דכי היכי דאמרי'
דמוכר דהתם לא מפסיד הלוקח מידי: כשהוא נותן לו. מוכר ללוקח: כגון דהוה זולא מעיקרא.
דא"ל לוקח לא בעינן לקנות קרקע
ג)
ליפות כחו של מוכר
אמרינן ב) היכא דהותיר
ביוקר דמעיקרא נמי אם לא מפני שמצאתיה בזול לא הייתי לוקחה וכל היכא דאית ליה טענה מעלייתא ללוקח לא ייפו חכמים כחו
לו דמקבל כל מאי דבעי
דמוכר הלכך אם רוצה מוכר לכפותו יתן לו כשעת שלקח דהיינו בזול דהשתא לית ליה טענה ללוקח ויקנה בעל כרחו: אמר רב הונא
או קרקע או מעות וליפות
כחו של לוקח לא אמרינן
ט' קבין שאמרו. במתני' דאם הותירו בשדה ליתנהו בתורת ד) מכירה ולא בתורת עשיית חשבון ליפות כחו ה) דלוקח אלא לחזרת
והכא טעמא מאי כופין
קרקע: ואפילו בבקעה גדולה. שמחזקת י' כורין קאמר דמחזיר קרקע אע"ג דלא הותיר בין הכל אלא ט' קבין דס"ל לרב הונא דרובע
את המוכר למכור דמשמע
דהיינו ייפוי כח דלוקח
לסאה הוי מחילה טפי לא הוי מחילה אלא יעשה חשבון וכן לבית כור דהויא ל' סאים ל' רבעים הוו מחילה טפי מל' רבעין דאיכא
כגון דהוה יקירא ארעא
טפי מרובע לסאה יעשה חשבון עד דמטי לט' קבין דהויא חזרה והני מילי בית כור אבל שני כורים דכי איכא רובע לכל סאה הוי
כשמכרה לו ופיחת לו
טפי מט' קבין כל כך ודאי במכירת שדה אחת לא מחיל איניש הואיל ויש במותר חשיבות שדה ויחזיר לו קרקע ומיהו כל זמן דלא
יותר מז' קבין וזל השתא
ואמרינן ליה הרשות בידך
הוו ט' קבין מודה רב הונא דרובע לבית סאה הוי מחילה כגון בית ל"ה סאין אני מוכר לך ואיכא ל"ה רבעין מותר דהיינו ט' קבין
ליתן לו או מעות או קרקע
חסר רובע הוי מחילה: ורב נחמן אמר נותן ז' קבין כו'. דלא שנא רובע אחד לסאה אחד ולא שנא אלף רבעים לאלף סאין הוו מחילה:
אלא אי ארעא יהבת ליה
להשלים הכור הב ליה
ואי
כזולא דהשתא או תשלם
לו מעות כדי שלא יפסיד הלוקח: והתניא כשהוא נותן לו. המוכר ללוקח: נותן לו כשער שלקח ממנו. ביוקר אע"פ שמפסיד הלוקח דהשתא בשעת פרעון הוזלה: מאי הא ברייתא דקתני נותן לו כשער שלקח
ממנו דהוה זולא כשמכרה והשתא יקרא ונותן לו כשעת הזול בשעה שקנאה לוקח ולא מפסיד לוקח אבל בשעה שהותיר לו המוכר על ז' קבין ומחצה ידו על העליונה לקבל מן הלוקח איזה שירצה או קרקע
או מעות: ואם שייר בשדה. היינו שהותיר אצל הלוקח בית ט' קבין חשוב שדה בפני עצמו ומחזיר: אמר רב הונא ט' קבין שאמרו אפי' בבקעה גדולה. שאם מכר לו י' כורין בבקעה גדולה אחת או י"ב ובין
כולן הותיר לו ט' קבין מחזיר לו דחשוב שדה בפני עצמו הוא ולא אמרינן הואיל דליכא לכל כור וכור ט' קבין להחזיר לו אינו מחזיר: ורב נחמן אמר נותן ז' קבין ומחצה לכל כור וכור. דהיינו לכל סאה
א) נראה דחסר כאן וצ"ל ת"ש בית כור עפר וכו' פיחת כ"ש ינכה וכו' הא סתמא כהן חסר או יתר דמי שאם פיחת וכו'.
ב) נראה דצ"ל ה"נ אמרינן ליפות כחו של לוקח: התם כגון וכו'. כלומר דהיכא דהותיר לו וכו'