קד:
בית כור
פרק שביעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי איכא [מילתא] יתירא לט' קבין. כלומר אם יש
משהו יותר מרובע לכל סאה דהשתא ליכא מחילה כלל לא ברבעין ולא במותריהן
כב
א) רש"ל מ"ז, ב) לעיל דף
א מיי' פכ"ח מהל'
פג:, ג) לעיל דף צד:,
מכירה הלכה י סמג
חזינן אי הוו כוריים דהשתא הוו להו רבעין דידהו יותר מט' קבין כיון דליכא מחילה הדרי באנפי נפשייהו דכיון דאיכא חשיבות שדה לא
❖
ד) דמוכר. רש"ל,
עשין כב טוש"ע ח"מ סי'
ריח סעיף יג: תקנו חכמים למוכר ייפוי כח דמעות אלא יחזיר לו קרקע ואי לא הוי הך מכירה אלא בית כור ואיכא קב ומחצה יתר על הרבעין
כג ב מיי' שם הל' ז טוש"ע
דהוו להו בין הכל ט' קבין הדר. והשתא אסיקנא לר"נ דבכוריים ואע"ג דליכא אלא מותר כל שהוא על הרבעין לא אמרינן יעשה חשבון
שם ס"ט:
הגהות הב"ח
אלא יחזיר קרקע דכיון דדין מחילה ליכא בהו ושיעור שדה יש למה
כד ג מיי' שם הל' ז
❖
(א) רשב"ם ד"ה ה"ג וכדברי
נכוף הלוקח ליקח האיכא בי רדו יומא ולא מפסיד מוכר מידי אבל
טוש"ע שם סעיף י:
ואי איכא מילתא יתירא (דהוי) לתשעת קבין הדרי
א)
וכו' ואין בהן ממש דאמרי
❖
בבית כור אחד צריך קב ומחצה מותר על הרבעין להשלים ט' בית סאתים:
איתיביה רבא לר"נ שאם שייר בשדה בית תשעת
קבין והדר וקיימא לן [כתובות יג.] כר"נ בדיני. כן נראה בעיני פיסקא ופירושא
רבינו גרשום
קבין לאו דזבין ליה כוריים לא דזבין ליה כור ובגנה
ועיקר. וי"מ ואי איכא יתירות כו' שצריך ט' קבין יותר לבד כל
בית חצי קב לאו דזבין ליה סאתים לא דזבין ליה
וסאה רובע הקב כדתני
מוסף רש"י
הרבעין כולן וי"מ קב ומחצה צריך תוספת על הרבעין של בית
מתני': ואי איכא (יתירא
סאה וכדברי ר"ע בית רובע מאי לאו דזבין ליה
לא את המותר בלבד
למילתא) [מלתא יתירא].
כור האחד דכיון דבבית כור אחד הוי ט' קבין הדרי כולהו וקשיא
מחזיר. לא את המותר של
דאיכא לכור אחד ט' קבין
סאה לא דזבין ליה חצי סאה בעי רב אשי שדה
לי מאי חזית דשדית להאי קב ומחצה על חד בית כור מי' כורין
רובע לכל סאה הוא מחזיר
יותר מכולה שאר כורין
ונעשית גנה גנה ונעשית שדה מאי תיקו תנא אם
לבדו, אלא את כל הרבעין
מהדר ליה כוליה מה
ולאינך ליכא אלא ז' קבין ומחצה לכור אדרבה שדייה אכולהו ויהיה
א
ב
כולן. כל ל' רבעים של בית
שהותיר ליה על כל הכורין
היה סמוך לשדהו אפי' כל שהוא מחזיר לו קרקע בעי
בתורת יעשה חשבון דלא מטי לכל בית סאה אלא טפי מרובע
ב)
כור ומותרותיהם הכל מחזיר,
אפי' ז' קבין ומחצה דהבא
דהיכא דבא לשלם משלם את
פורתא ועד שיהיה ט' קבין לכל כור וכור לא הוה לן למימר יחזיר
לנפות מנפה את כולה ורב
רב אשי בור מהו שתפסיק אמת המים מהו שתפסיק
כולו (לעיל צד:).
נחמן אתי להקל טפי מרב
א"נ מנלן האי דדי לנו בקב ומחצה תוספת על רבעי בית כור
דרך הרבים מהו שתפסיק ריכבא דדיקלא מהו שתפסיק
הונא גבי לוקח דרב הונא
שדייה להאי תוספת אבית סאה ועד דליהוו ט' קבין לאחד מן
אמר ט' קבין אפי' בבקעה
תיקו: ולא את הרובע בלבד מחזיר לו אלא כל
גדולה מצטרפין ומחזיר לו
הסאין לבד מרובע לכל סאה וסאה לא אמרינן דהדרי למוכר. כללא
ולא אמרו דנותן לכל כור
המותר: כלפי לייא ג) תאני רבין בר רב נחמן ג לא את
דמילתא כי מעיינת בהו שפיר בהנך לישני לא תמצא טעם וממש
וכור ז' קבין ומחצה כדקתני
המותר בלבד מחזיר לו אלא את כל הרבעין כולן:
מתני' ורב נחמן אמר דנותן
בהן אלא כהלכתא בלא טעמא. ברם כך הוא כמו שפירשתי דהיכא
מתני' מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר בטל
ז' קבין ומחצה לכל כור
דאיכא משהו יתר על כל הרבעין כולן של ב' כורין כיון דמפיק
וכור ולא מחזיר לו וכדקתני
מתני' פיחת רובע לסאה או
הן חסר הן יתר מדה בחבל הן חסר הן יתר מדה בחבל
להו מתורת מחילה ליכא למימר בהו ייפוי כח ד) דלוקח דהא בין
הותיר רובע לסאה הגיעו:
כולן חשיבי שדה דאיכא טפי מט' קבין והדרי למוכר ובבית כור
בטל
מאי לאו דזבין ליה כוריים
אחד בעינן תוספת קב ומחצה על הרבעין להשלימן לט' קבין והדרי
ואם שייר בשדה ט' קבין
לא אמרינן דיהיב ז' קבין
למוכר: מאי לאו דזבין ליה כוריים. דהא לא קתני ואם שייר בבית כור
ט' קבין כדקתני רישא בית כור עפר אני מוכר לך אלמא אפי'
ומחצה לכל כור וכור.
בבקעה גדולה קאמר ט' קבין הדרי למוכר וקשיא לר"נ דאמר מחילה הויין כל היכא דלא מטי טפי מרובע לכל סאה: ומשני לא דזבין
אלמא מחזיר לו אותן ט'
קבין וכדרב הונא וקשיא
ליה כור. דארישא קאי דאיירי בבית כור ועלה קתני דאי הוו ט' קבין הדרי דאיכא טפי מרובע לכל סאה ונפקא להו מתורת מחילה:
לרב נחמן: ומשני ליה לא
ה"ג ובגנה בית חצי קב מאי לאו דזבין ליה סאתים לא דזבין ליה סאה.
והכי קפריך מאי לאו דזבין ליה סאתים ואפ"ה לא אמרי' נותן
דזבן ליה כור ולההוא כור
הויא יתר ז' קבין ומחצה
רובע לכל סאה ואי איכא יתירתא משהו למילתא דחצי קב הדר הא לא אמרי' אלא כיון דה"ל בין הכל שיעור גנה לא מחיל איניש כרב
כדאמר רב נחמן: ובגנה.
הונא והדר ואע"ג דלא מטי אלא רובע לסאה. ומשני לא דזבין ליה סאה גנה והלכך רובע הוא דהוי מחילה טפי מרובע יעשה חשבון
דין גנה סאתים ואם הותיר
בגנה בית חצי קב מחזיר לו.
אבל חצי קב דאיכא שיעור גנה הדר: ה"ג וכדברי ר"ע בית רובע מאי לאו דזבין ליה סאה לא דזבין ליה חצי סאה. והכי קפריך מאי
מאי לאו דזבין ליה ד' סאין
לאו דזבין ליה סאה ואפ"ה לא אמרי' נותן חצי רובע לכל חצי סאה דהוי מחילה אלא כיון דהוי ליה בין כל המותרות שיעור גנה הדרי
ובד' סאין הותיר לו חצי קב
אלמא לא אמרי' דיהב לכל
כרב הונא חצי רובע הוי מחילה לחצי סאה כי היכי דרובע הוי מחילה לסאה. ומשני דזבין ליה חצי סאה הלכך חצי רובע הוי מחילה וטפי
כור וכור ז' קבין ומחצה
מחצי רובע יעשה חשבון רובע דהוי שיעור גנה יחזיר. כן נראה בעיני ועיקר וכן מצאתי כתוב בספרים מדויקים. ולשונות אחרים יש
וקשי' לרב נחמן: לא דזבין
ואין בהן ממש ואמרי' בית סאתים שיעור גנה בבית כור שיעור שדה והבל הוא ודברים ריקים דט' קבין שיעור שדה וחצי קב שיעור
סאתים. כדין גנה דהיינו אי
(א)
איכא יתירא למילתא דט'
גנה וגם מפרשים דלר"ע לית ליה יעשה חשבון בגנה אלא רובע יחזיר פחות מרובע הוי מחילה והכל הבל דהא ודאי אית ליה מחילה
קבין מהדר ליה: בית סאה
כדפרישית דכי היכי דאמרן בשדה רובע לסאה הוי מחילה הוא הדין בחצי רובע לחצי סאה הוי מחילה וכן לגנה חצי רובע לחצי
הוי דין גנה לר' עקיבא
ובית רובע גנה מאי לאו
סאה הוי מחילה יותר מחצי רובע לחצי סאה יעשה חשבון לר"ע כמו לרבנן אבל רובע לחצי סאה יחזיר לר"ע ולרבנן יעשה חשבון
דזבין ליה סאתים טפי מגנה
עד שיהו חצי קב תוספת על חצי סאה דהכי הוי שיעור גנה וגם מפרשים דרובע לסאה בגנה לרבנן יעשה חשבון כיתר מרובע
אליבא דר' עקיבא ואפי'
הכי לא אמרינן דיהיב לכל
לשדה ופחות מרובע הוי מחילה בגנה כרובע בשדה וכל סברות הללו הבל הן ומטעיין הן: בעי רב אשי. מכר לו שדה כגון שמכר
סאה וסאה בית רובע. לא
לו סאה או סאתים והותירו יותר מב' רבעין לסאתים אבל אינן ט' קבין דהוו להו בתורת יעשה חשבון: ונעשית גנה. ביד לוקח קודם
דזבין ליה סאה: בעי רב
אשי. להיכא דשייר בשדה
שהחזיר לו לא מעות ולא קרקע גדל נהר לכאן או נובע מעין לכאן דה"ל ראוי לגנה כדכתיב והשקית ברגלך כגן הירק (דברים יא):
ט' קבין פשיטא לן דמחזיר
מהו. מחזיר לו לוקח למוכר מי אזלינן בתר שעת מכירה ויעשה חשבון רצה נוטל מעות רצה נוטל קרקע או דלמא כיון דתקנתא
כדקתני מתני' אבל הא
דרבנן היא משום ייפוי כח דמוכר שלא יפסיד מיעוט קרקע שאין ראוי לכלום השתא דה"ל חצי קב גנה וחשוב שדה צריך שיטול
מיבעיא לי להיכא דהותיר
שדה מעיקרא ונעשית גנה
את שלו ויחזיר לו לוקח קרקע ולא מעות. א"נ מכרה כשהיא גנה ונתייבשה ונעשית שדה ביד לוקח מי אזלינן בתר שעת מכירה ויחזיר לו
כשמכרה לו מהו. מי אמרינן
החצי קב ולא מעות או דלמא השתא נמי יש לנו לעשות תקנה למוכר הואיל ונעשית שדה ואין ראוי לו בפני עצמו ואם רצה יטול מעות
דאזלינן בתר מעיקרא ואם
שייר בית ט' קבין מחזיר
או קרקע. ונראה בעיני דדוקא קמיבעיא ליה כגון דליכא בין שעת מכר לשעת מדידה אלא תורת חזרה ועשיית חשבון דממה נפשך ליכא
לו ולהיכא דהותיר ז' קבין
מחילה אבל היכא דמעיקרא הוי מחילה ולבסוף לא הוי מחילה ודאי בתר מעיקרא אזלינן כיון דמחל מחל כגון אליבא דרב הונא שמכר
ומחצה או פחות הגיעו או
דלמא בתר השתא אזלינן
לו מתחלה סאתים שדה והיו שם מותר ב' רבעים רובע לסאה דהוי מחילה והשתא נעשית גנה ביד לוקח והוי בתורת חזרה לרב הונא
ואם הותיר ז' קבין ומחצה
התם ודאי מודי רב אשי דבתר מעיקרא אזלינן שהרי מחל ונתן לו הב' רבעין וכן עיקר: תנא אם היה. ההוא שדה שמכר סמוך
מחזיר לו דאיכא טפי מחצי
קב כדין גנה והם הכי נמי
לשדהו אחר אפילו אם הותיר כל שהוא על ז' קבין ומחצה לכור מחזיר לו קרקע ולא יעשה חשבון דהא חזי לאיצטרופי לשדהו ואע"ג
להיכא דהוה גנה מעיקרא
דלא הוי ההוא מותר ט' קבין יחזיר לו קרקע דכיון דלא מפסיד מוכר בחזרת קרקע מידי לא נייפה כחו לכוף הלוקח לקנותו אבל
והשתא נעשית שדה מהו מי
אם הותיר כל שהוא על הבית כור כגון פחות מרובע לסאה א"נ ז' קבין ומחצה לכור דליכא טפי מרובע לסאה ודאי מחילה היא
אזלינן בתר מעיקרא להיכא
דהותיר חצי קב מחזיר
ולא הדר ליה לא קרקע ולא מעות וכן פסק רבינו חננאל. ואית דמפרשי דהאי כל שהוא אפילו פחות מרובע לסאה קאמר דיחזיר
לו או דלמא בתר השתא
ולא מחל הואיל ויש לו שדה בסמוך לזה ולאו מילתא היא דא"כ מאי אהני ליה הן חסר הן יתר דקאמר ליה כדקתני מתני' וא"נ לא אמר
אזלינן דהוה ליה שדה
(ולא) הגיעו תיקו: תנא אם
הן חסר הן יתר הא אוקמינן [ע"א] דסתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי: בור מהו שתפסיק. בין ההוא מותר לשדה ולא יחשב על שדהו
היה אותו שדה שמכר סמוך
ויעשה חשבון. ואם תמצא לומר דאינו מפסיק: אמת המים מהו.
נראה בעיני דגרסינן דרך הרבים מהו כגון שיש כאן שביל של ט"ז
לשדהו והותיר לו אפי'
כל שהוא מחזיר לו קרקע
אמה שהולכין ממנו לשדות אבל רה"ר ממש איכא למימר דאין לך הפסק גדול מזה. וכולהו באם תמצא לומר דאינו מפסיק מפרשינן
שהותיר ולא הגיעו משום
להו: ופרכינן כלפי לייא.
כנגד מה שונה במשנתנו כאן ולאן הדבר נוטה כדאמרינן בברכות (דף נח.) חצבי לנהרא כגני לייא הקדירות
דחזיא ליה דסמוך לשדהו
הוא אבל אם פיחת לו
שלמות הולכין לנהר לשאוב בהן מים אבל השבורין להיכן הולכין. וה"נ במתני' איפכא מסתברא דהמותר לא הוי מחילה אבל הרבעין
כרצונו דמוכר הוא כדאמרי'
אמרנו דהוו מחילה הלכך ה"ל למיתני כדמתרץ לא את המותר על הרבעים בלבד הוא מחזיר דנימא הרבעין כולן מחולין אלא גם
לעיל לייפות כחו של מוכר
אמרי': בעי רב אשי להיכא
את כל השלשים רבעין של בית כור הוא מחזיר דכיון דאיכא קרקע טובא לא מחל מידי והוא הדין לענין הפחת דכיון דחסר טפי מרובע
דסמיך לשדהו ממש אפי'
לסאה לא מחל מידי כדאמרינן לעיל אם בא לנפות מנפה את כולן וכ"ש לענין קרקע כדאמרינן בהמוכר פירות (לעיל דף צד.):
כל שהוא מחזיר לו קרקע
מתני' מדה בחבל כו'. האומר לחבירו ב' לשונות הללו הסותרין זה את זה בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל הן חסר הן
בור מפסיק בינתים מהו.
שתפסיק והגיעו והכי נמי
יתר ביטל לשון אחרון זה דהיינו הן חסר הן יתר את לשון הראשון דהיינו מדה בחבל ואפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה
אמת המים ורשות הרבים
הגיעו דס"ל להאי תנא דכל שני לשונות של מכירה שסותרין זה את זה תפוס לשון אחרון דחזר בו בתוך כדי דיבור מן הראשון:
וריכבא דדיקלי שורה של
דקלים מהו שתפסיק. מי
ביטל
אמרי' דהוה הפסקה ולא
הגיעו או לא: כלפי לייא. כלפי מה אתה אומר כן איפוך מסתברא דהכי איבעי ליה למיתנא כשהותיר יותר מן השיעור שמנו חכמים לא המותר בלבד הוא מחזיר לו הלוקח אלא כל הרבעים כולם
יותר על כור הוא מחזיר לו דהבא לנפות מנפה את כולן. תני רבין במתני' כדאפרש' ולא את המותר בלבד כו': פיסקא ואם אמר לו כלשון הזה מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר
שהן
בבת
אחת אי אמר ליה
הכי ביטל הן חסר הן יתר את מדה בחבל
ואזלי' בתר לשון אחרון.
ואם פיחת רובע לסאה
או הותיר רובע הגיעו. וכן אם אמר לו
הן חסר הן יתר מדה בחבל אני מוכר לך