קו:
בית
כור פרק שביעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושמואל
אמר
מקמצין. פ"ה שיתן לו כל אחד שליש ויחלקו
והא עשרים אמר לי. ולדעת כן אמר לי כך שישלים לי הפחת משדה
כט א ב מיי' פכ"ח מהל'
א) (ב"ק ט.), ב) צ"ל ואזיל
חד כ"ה בס"א. רש"ל, ג) לעיל
מכירה הל' יג סמג
ומשמע מתוך פירושו שלא בגורל וקשה דלמה יגרע
אחר או ינכה לי מן הדמים דלדעת כן אמר לי עשרים שהוא עצמו
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
פו: קה. [ב"מ קב:],
ריח סעיף טז: הוא שהם נטלו בגורל והם יתנו מה שירצו בלא גורל ולימא להו
היה סבור דהויא כ' ועל מנת להשלים לי מדת כ' אמר לי עשרים:
ד) [וע"ע תוס' גיטין לד. ד"ה
❖
ל ג מיי' פ"ב מהל' שכנים
ב"ד],
א"ל. אביי מצי למימר לך דהאי דקאמר כ' לא לתת לך כ' שהרי גם
מעלינן להו כנכסי דבר מריון (א) וקי"ל כרב יוסף בפ"ק (לעיל דף יב: ושם)
הלכה יא ועיין בהשגות
ואפי' בגורל אין לו להטיל עם כל
הוא היה יודע שאין בשדה אלא
ובמ"מ סמג עשין פב טוש"ע
אחד ואחד בפני עצמו אלא עם
חמיסר אלא דעדיפא כעשרין של
ח"מ סימן קעג סעיף ב:
אמר ליה הויא עשרין גריוי משחיה ולא הואי
הגהות הב"ח
לא ד מיי' פ"י מהל' נחלות
שניהם יחד כדי שיפול לו חלק בבת
שדה אחר אמר לך ולהשביח מקחו
אלא חמיסרא אתא לקמיה דאביי אמר ליה
(א) תוס' ד"ה ושמואל וכו'
הל' א סמג עשין צו
אמר כן: תניא ר' יוסי אומר כו'.
אחת אלא מפרש ר"י מקמצים כגון
דקיימא לן וכו' כמו שהיו
טוש"ע ח"מ סימן קעה
א
סברת וקבילת והתנן פחות משתות הגיעו
❖
א
סעיף ג:
מתחלה כצ"ל ותיבת
אם יש להן שלש שדות ולקחו כל
איידי דאיירי במתני' במוכר קרקע
הראשונים נמחק: (ב) בא"ד
עד שתות ינכה הני מילי היכא דלא קים ליה
אחד שדה והשלישית חלקו וכשבא
לחבירו במדה ומצא יותר מכדי
וכן הני בי תלתא דקיימי
❖
בגוה אבל היכא דקים ליה בגוה סבר וקביל
ואזול בי תרי:
רבינו גרשום
אחיהם יפילו גורל על כל השדות
מדתו דמחזיר ולא אמרינן בטל
והא עשרין אמר לי אמר ליה ב דעדיפא
ובאיזה שיפול גורלו יזכה ולענין זה
המכר נקט נמי להך דאיתמר לקמן
הגיעו: משחה. מדתה:
כעשרין תניא ר' יוסי אומר האחין שחלקו
והאנן תנן פחות משתות
לא בטלה מחלוקת שאם יפול השדה
שני אחין שחלקו ובא להן אח דקאמר
מוסף רש"י
ג
הגיעו עד שתות ינכה.
כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם מ"ט
השלישית לחלקו זכו הראשונים
שמואל מקמצין מחזיר את מה שיש
כור בשלשים אני מוכר
והכא קא חסר רובע: מר
לך. צריך היה לו למעות
בחלקם כמו שהיו הראשונים
לו יותר דומיא דמתני' ואגב גררא
קים ליה בגויה. דלא הויא
אמר ר' אלעזר כתחלת ארץ ישראל מה
כנגד דמי הכור ולא נתכוין
כ' אלא חמיסר: דעדיפא
מתחלה ואפילו נפל לו שדה שהיה
דההיא קתני ברישא הך ברייתא
תחלה בגורל אף כאן בגורל אי מה להלן
שיהא זה קונה פחות מכור
כעשרים. כי היכי דקרקע
של אחד מהן מכל מקום לא יחלוקו
לאשמועינן דחלוקה בגורל קניא
ולא יותר מכור אלא כור
אחרת של כ' הכי נמי
בקלפי ואורים ותומים אף כאן בקלפי ואורים
בצמצום מקנה לו לא פחות
הא שויא כעשרים דשפירא
כל המותר אלא שדה שלישית שהיה
דעלה פליגי רב ושמואל היכא
ולא יותר, הלכך אם משך
היא: כיון שעלה גורל
ותומים אמר רב אשי בההוא הנאה דקא
מחצה לזה ומחצה לזה יהיה כבתחלה
דחלקו ובא להן אח דדמיא להך דר'
ואע"פ שפסק ואפילו ברשות
לאחד מהן. אע"ג דעדיין
צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי: איתמר
לוקח ובכליו של לוקח לא
לא עלה לאידך הגיעו ולא
האחין
ושדה שניה יחלוקו וכן הני בר
יוסי שלא עלה הגורל לכולן:
(ב)
ב
קנה עד שיהא הכור מדוד
אפשר בחזרה: בקלפי. ארגז
שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים
שחלקו. ביררו שנים ושלשה
תלת דקיימי ואזול תרי מינייהו ופלוג
חלקין
א)
כולו, דהכא מדידה מעכבא
שמצניעין שם הגורלות:
הואיל והקפיד במכירה פחות
דקא צייתי להדדי. למיפלג
רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר
פירוש כשנפל לזה שדה ולזה שדה
שוין ואח"כ יפילו גורלות
וה"ה
ד
מכור ויותר מכור, ומשום
בגורל: גמרי ומקני להדדי.
לשותפין: כיון שעלה כו'.
ושדה שלישית נשארה כשיבא שלישי
שנפל
מקמצין אמר ליה רבא לרב נחמן לרב דאמר
הכי יכול לחזור בו מכל
אע"ג דאידך לא עלה
המכירה, אפילו כשמדד לו
יפילו גורל על הכל ואם יפול אותו
הגורל על אחד מהם והוברר
חלקו:
גורלו קנה זה מזה: רב
בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא
כ"ט סאין חוזר הוא כל זמן
אמר בטלה מחלוקת. כלומר
קנו כולן. כלומר זה קנה לגמרי
שדה הנשאר לחלקו זכו הראשונים
מעתה הני בי תלתא דקיימי ב) ואזול בי תרי
שלא נמדד סאה אחרונה,
אותה מחלוקת שחלקו
בחלקם ולא כפ"ה דמועלת חלוקתם
בגורל ולא יוכלו לחזור בו ואם הם
ואע"פ שמשך הכ"ט סאין
בטלה ליחלוק כדמעיקר'
מינייהו ופלוג הכי נמי דבטלה מחלוקת הכי
אינה משיכה מעליא, דכור
ויחלוקו בשוה: ושמואל
לגמרי אף לשלישי ואע"ג דפלוג בלא
שנים זה קנה חלקו שנפל עליו
זה חד מקח הוא ועד דמשיך
אמר מקמצין. כל אחד
השתא התם נחיתי אדעתא דבי תלתא
דעתיה ומה שהביא ראיה אינה
הגורל וגם חבירו קנה דעל מי יפול
כוליה לא קני כדאמרינן בפרק
מחלקו ויתנו לו עד שיהא
מעיקרא הכא לא נחיתי אדעתא דבי
הזהב (מז.) דהיכא דמכר
חלקו גדול כחלק אחד
ראיה דהתם במטלטלין אבל
גורל שני כי אם על השני ואם ג'
לו חמור בפרה וטלה ומשך
מהם: הנהו בי תלתא. אחין
תלתא מעיקרא אמר ליה רב פפא לאביי
במקרקעי דשייך קפידא ברוחות
אותו שנפל לו הגורל קנה חלקו
את הפרה ולא משך את
או שותפין דקמו ואזלי בי
הטלה שניהם יכולין לחזור
תרי מינייהו. שלא בפני
לשמואל דאמר מקמצין למימרא דקם דינא
אין אחד יכול לחלוק בלא דעת
והשנים קנו בין שניהם שני החלקים
בהם משום דלא הוי משיכה
השלישי ופלגי: התם. ודאי
חברו כדאמרינן באלמנה ניזונת (כתובות
לחלוק ביניהם כל שעה שירצו אף
והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור
מעלייתא (לעיל פו: וכעי"ז
לא בטלה מחלוקת (התם)
ג)
ב"מ קב:). ראשון ראשון
דכי נחתי אדעתא דבי תלתא
דף ק. ושם) יתומים שבאו לחלוק
לחלוק בענין אחר ואחר כך יפילו
בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו
קנה. כיון דא"ל סאה בסלע
נחתי לחלק ג' חלקים לפלגי
בנכסי אביהן כו' משמע התם דאי
גורלות ומיהו היכא דנפל הגורל
כל סאה וסאה הוה ליה חד
בשוה אבל הכא לא נחיתי
אפילו בסאה האחרונה כור בשלשים סאה
לאו משום מה כח בית דין יפה הוה
לכולן פשיטא דקנו כולן ואע"ג דלא
מקח ומשיכת כל אחת קנאה
אדעתא דבי תלתא ומשום
בסלע אני מוכר לך
ראשון ראשון קנה
(ב"מ קב:) שכל אחד מכירה
הכי בטלה מחלוקת: אלמא
אמינא אע"ג דלא טעו הגדילו
אחזוק כל אחד בשלו דכיון דמוחזקין
בפני עצמו היא וכגון דהויא
קם דינא. כלומר כל מה
התם
יכולין למחות ברוחות והכא דלא
ועומדין הן כולן בכל הקרקע אין
מדה דלוקח ובסימטא, דקני
שחלקו מקויים הוא ולא
ליה כליו, א"נ ברשות מוכר
אפשר בחזרה: אפילו בסאה
שייך מה כח ב"ד יפה למה לא יוכל למחות כי פלג חד בלא דעתא
הגורל מקנה להן כלום אלא מברר לכל אחד חלקו המגיעו (ולא
וכגון דא"ל מעיקרא יקנה לך
אחרונה. ואם איתא דקם
❖
דחבריה ומיהו לפר"י דמפרש התם דבוררין להן חלק יפה בלא
שנא קרקע ולא שנא מטלטלין כיון שעלה הגורל לזה קנה חברו כמו
כליך ברשותי (לעיל פו:).
דינא אמאי מצי למיהדר ביה
והא אתני ליה הכור שלם:
גורל קאמר לא קשיא מידי לפ"ה דאי לאו מה כח ב"ד יפה לא
כן חלקו המגיעו מיד בלא נפילת גורל דהא לא מפליג גמרא בין
מקרקעי למטלטלין הכא מידי): מ"ט. במאי קנו הרי לא נפל גורל
הוה מהני בלא גורל אבל בגורל מהני ואפילו בלא מה כח ב"ד
מוסף תוספות
ולא החזיקו כל אחד בשלו עדיין דאי אחזוק מאי למימרא: בקלפי
יפה [חולקין] ואפילו לפירוש ר"ת דע"י גורל קאמר איכא למימר
א. [ו]מה טעם הם נותנים
ואורים ותומים. כדאמרינן ביש נוחלין (לקמן דף קכב.) אלעזר מלובש
דהתם ודאי שהיתומין קטנים ואין אחד מהן תובע לחלוק אי לאו
לו במפוזר והם נוטלים
מה כח ב"ד יפה היו יכולין למחות אבל אם אחד מהן גדול ותובע
אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדין לפניו קלפי של שבטים וקלפי
חלקם במכונס, וכי בשביל
שלא היה שם בשעת
של תחומין מונחין לפניו והיה מכוין ברוח הקודש כו': אמר רב אשי.
לחלוק כי הכא בלא כח ב"ד יפה חולקין ד):
חלוקתם הפסיד את זכותו.
לעולם כתחלת ארץ ישראל קונה גורל ודקשיא לך אי מה להלן
ובא
שם. ב. ורב סבר בטלה
מחלוקת וכיון שבא האח
כו' היינו טעמא דלא צריך כולי האי משום דגמרי בלבב שלם ומקנו למי שיעלה הגורל מיד מהני גמר דעתם עם הגורל באורים ותומים
הג' יכול כל אחד לומר
דמהני אפילו היכא דלא גמרי ומקנו דבההיא הנאה דצייתי להדדי ונשמעין זה לזה לחלוק בגורל כדי שיטול כל אחד חלקו בפני עצמו דאינן
נחזור גם אנחנו ונחלוק
בגורל עם זה האח הג' לפי
חפצים עוד בשותפות הלכך אין רוצין שיהא עוד עכוב בדבר וגמרו ומקנו אהדדי. כן זקוק אני לפרש שהרי אין כתוב בספרים אלא אמר
שבטלה מחלוקת כיון
רב אשי הלכך לא בא לסתור טעמו של ר' אלעזר אלא לתרצו: שני אחין שחלקו. קרקעות: בטלה מחלוקת. ויחלקו לכתחלה בשלשה
שלא היה זה הג' עמנו
במחלוקתינו. שם.
חלקים ובגורל דנהי נמי דנפל גורל לאחד מהן קנו כולן הני מילי היכא דחלקו כראוי אבל היכא דכל אחד נטל יותר מחלקו חלוקה בטעות
הוא והדרא: מקמצין. נוטל כל אחד שליש מחלקו ונותנין לזה כגון שירשו שש שדות ונטלו זה שלש וזה שלש ובא להן אח זה נותן לו
שדה אחת וזה נותן לו שדה אחת הרי לכל אחד שני שדות והנם שוים: הדר דינא. כלומר חוזרת החלוקה בשביל שנטלו חלקם שלא
מדעת אח השלישי: אלא מעתה הני בי תלתא. אחין או שותפין דקיימי ואזול בי תרי מינייהו ופלוג בלא ידיעת השלישי בשלשה חלקים
בפני שלשה בית דין הדיוטות כדאמרי' באלו מציאות (ב"מ דף לב.): הכי נמי דבטלה מחלוקת. כשיבא השלישי ויאמר איני חפץ בהך
חלוקה בתמיה. מהכא שמעינן דפשיטא להו דתלתא אחים או תלתא שותפין אי נמי תרי אחי או תרי שותפי כדמוכח באלו מציאות (שם דף לא:)
באיסור ורב ספרא דעבוד עיסקא בהדי הדדי והלך רב ספרא ופלג בלא דעתא דאיסור באפי תרי כו' ופלג חד בלא דעתא דחבריה
וכגון דפלג בלא דעתא דחבריה באפי תלתא ואית ליה סהדי דפלג כדאמרינן באלו מציאות תתקיים החלוקה ואין חבירו יכול לערער
עליה ואם חלק שלא בפני בית דין לא כלום הוא ומה שהשביחו הנכסים השביחו לאמצע. והני מילי מידי דצריך שומא אבל חלוקת מעות
דלא צריך שומא אין צריך לחלוק בפני ב"ד: אדעתא דבי תלתא. בשלשה חלקים חלקו הכל דמטי לכל חד חלק הראוי לו הלכך לדעתו
לא חיישינן דאילו הוה הכא נמי הוה פליג בגורל אבל הכא דאגלאי מילתא לבסוף דנטל יותר מדאי טעות הוא ובטלה מחלוקת: ולשמואל
דאמר מקמצין אלמא קם דינא. דכל מי שנוטל דבר הראוי לו אלא שאינו נוטל כשיעור הראוי לו אלא יותר וה"ה לפחות קאמר שמואל
דמאי דתפיס תפיס אי הכי אמאי אמר
שמואל יכול לחזור בו מוכר ואפילו בסאה אחרונה ומוציא מיד הלוקח כ"ט סאין שבאו כבר
לידו ואמאי הא כיון דהוה ראוי ליטול
כור כדאתני ליה מוכר במה שזכה כבר יזכה
אף על גב דלא בא לידו כשיעור הראוי לו
אלא לאו שמע
מינה דהדר דינא
היכא דנטל פחות וכל
שכן היכא דנטל
יותר
כדלעיל וקשיא דשמואל אדשמואל:
ומשני