יב:
השותפין פרק ראשון בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
קטו א ב מיי' פי"ב מהל' המריעין לו לא במהרה מטיבין לו. ובשילהי מרובה (ב"ק דף פ:
משמיה דרבי עקיבא כוותיה. וליכא למימר בני חד מזלא נינהו שהרי
א) [נדה כ:], ב) [צ"ל שדור],
ג) ב"ק פ:, ד) ס"א שאכל כו'
שכנים ה"ב סמג עשין פב
ר"ע חכם ממנו הרבה: ולאו טעמא קאמר. במילתיה וכיון דאמר טעמא
ושם ד"ה לעולם) דקאמר רב אחא גופיה לעולם אין מטיבין לו איכא
ושתה כו', ה) [לקמן קכד.],
טוש"ע ח"מ סי' קעד סעיף ב':
אין זה כסומא שמכוון לירד בארובה במקרה בעלמא אלא סברת הלב
למימר דמתחל' אמר לא במהרה מטיבין שהיה מצפה שיחזירוהו לגדולתו
קטז ג ד ה מיי' שם הל"א
ו) [פי' סמוך לשדה של חמיו ולא
❖
וכשראה שלא החזירוהו שוב אמר לעולם אין מטיבין לו: חלק בכור
טוש"ע שם ס"א:
היה לחמיו בנים כי אם בנות. ערוך
היא הבאה לו בנבואה וזכה להסכים להלכה למשה מסיני: בריסתקא.
וע' תוס' דהכא ד"ה אמיצרא],
שוק רשות הרבים: דמליך. השתא
וחלק פשוט יהבינן ליה אחד מצרא.
ז) [לקמן נט. קסח. עירובין מט.
משמיה דר' עקיבא בר יוסף כוותיה אמר רב
כתובות קג.], ח) [צ"ל שהם],
מוסף רש"י כדנפקא לן ביש נוחלין (לקמן דף קכד.)
במתא מחסיא שעתיד להיות ראש
❖
ט) צ"ל לא נהנה רש"ש,
אשי ומאי קושיא דלמא להא מילתא בר
הישיבה עכשיו: טביומי חתים.
מדכתיב פי שנים מקיש חלק בכורה
יהבינן ליה אחד מצרא. שני
לחלק פשוט: אמיצרא דבי נשי.
כשחותם באיגרת חותם שמו טביומי:
מזליה הוא אלא אמר רב אשי תדע דאמר
חלקים יטול במקום אחד כחלק
א
פשוט שהוא חלק אחד ונוטל
תורה אור השלם
קיימא לי שעתא. מזל: שדרו זוגא
אית דגרס בתר הכי אמרי אחוותא א"כ
גברא רבה מילתא ומתאמרא הלכה למשה
במקום אחד, ונפקא מינה דכל
דרבנן לגביה. דמר בר רב אשי:
בי נשיה היינו חמיו ולא היו לחמיו
1 וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא
מקום שנפל לו הגורל לחלק
מסיני כוותיה א) ודלמא כסומא בארובה ולאו
פשוט, יטול שם בלא גורל חלק
איוב יא יב
לאימלוכי ביה. ליטול עצה ורשות
בנים כי אם בנות ואית דגרס
אָדָם יִוָּלֵד:
טעם (א) יהיב א"ר יוחנן מיום שחרב בית
2 נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ
בכורה, ואם הם שני אחין ושלש
להמליך את רב אחא: פתח ותנא.
אמרי אחי א"כ בי נשיה היינו
שדות לא יפילו שלשה גורלות,
כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן
המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה
שנים לבכור ואחד לפשוט, שהרי
דרשה ונעשה ראש הישיבה: כל
שמות כז ח
אביו [ועי' תוס' שבת כג: ד"ה דבי נשא]:
יַעֲשׂוּ:
3 כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ דָּגָן
אם יפול חלק הפשוט בשדה
כגון זה כופין על מדת סדום. תימה
לשוטים ולתינוקות לשוטים מאי היא כי הא
המריעין לו כו'. כלומר הואיל ונדחה
האמצעי לא יזכה בו, דאם כן
בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב
דמר בר רב אשי דהוה קאי ברסתקא דמחוזא
השעה לא ימליכוני עוד: איש נבוב.
נוטל הבכור בשני מקומות, אלא
לר"י לרבה אמאי איצטריך
זכריה ט יז
בְּתֻלוֹת:
4 וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד
שני גורלות יפילו ויטילום על שני
שמעיה לההוא שוטה דקאמר ריש מתיבתא
כשהוא חלול בלא כרס מלאה: ילבב.
קרא בבכור דיהבינן ליה אחד מצרא ב
שדות החיצונות ואיזה שיעלה
יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא
ואומר ר"י לפי שלא נתן לו כח
כמה לבבות שאינו מסכים לדעת
לבכור יקח ויטול גם האמצעי
(כ)
דמליך (ב) במתא מחסיא טביומי חתים אמר
יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
❖
שאצלו עמו (רשב"ם לקמן קכד.).
דברים כה ו
שלמה: ינובב בתולות. לב אטום
הכתוב אלא כב' אחיו ואילו היו שני
מאן חתים טביומי ברבנן אנא שמע מינה
מדת סדום. שלי שלי (ערובין
כבתולות עושה נבוב וחלול: פשיטא
אחיו רוצים להשתתף לא כפינן לשלישי
מט.) לא היו עושין טובה
לדידי קיימא לי שעתא קם אתא אדאתא
(כתובות קב:) אין מהנה לחבירו
גליון הש"ס
חלק בכור וחלק פשוט. שני חלקין
לתת להם חלק ביחד ועוד דבכור
אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדפתי ברישא
אע"פ שאין חסר בכך כלום
מתנה קרייה רחמנא כדאמר ביש
שהבכור נוטל אחד משום בכורה
גמרא מעלי' ליה עלויא. עיין
(רשב"ם לקמן נט.) כדתנן (אבות
כיון דשמעי דאתא שדור זוגא דרבנן לגביה
ב)
פ"ה מ"י) האומר שלי שלי שלך
פ"ו משנה ח' דדמאי בפירוש
נוחלין (שם) דכתיב לתת לו פי שנים
ואחד משום פשיטות יהבינן ליה אחד
הרמב"ם: תוס' ד"ה כגון כו'
שלך זו מדה בינונית ויש אומרים
לאימלוכי ביה (ג) עכביה הדר שדור זוגא דרבנן
❖
ואין לכוף את הנותן ולאביי נמי אי
מצרא זו אצל זו שהרי שניהן חלקו הן
זו מדת סדום (לקמן קסח.).
אבל הא פשיטא שיכול
אחרינא עכביה גביה עד דמלו בי עשרה
למחות בו. עיין לקמן דף צט
והרי הן כחלק אחד: יבם מאי.
לאו דקרייה רחמנא בכור ה"א יקום
ע"ב ברשב"ם ד"ה אמאי שלו לא
❖
על שם אחיו כאילו הוא ואחיו קיימין
המייבם את אשת אחיו דקם תחתיו
כיון דמלו בי עשרה פתח הוא ותנא ודרש לפי
הגיעו:
רבינו גרשום
וריצב"א מפרש דהא דאמר רבה כופין
לנחלה ונוטל שני חלקים מאי מי מצו
שאין פותחין בכלה פחות מעשרה קרי רב
כרבא לפי שכשחורשין את
לא מדין תורה קאמר דבדין היה יכול
אמרי ליה הואיל ומכח אחרינא קאתי
אחא אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה
הקרקע מתחלה מחמת שהיא
הגהות הב"ח
ג)
למחות שכנגדו דאיכא קפידא ברוחות
לא יהבי להו (ז) ניהליה אחד מצרא זו
קשה צריכה יותר מיום אחד
מטיבין לו וכל המטיבין לו לא במהרה
(א) גמ' ולאו טעם קאמר א"ר
בכרבא אינה צריכה שני ימים
כדאמר בכמה דוכתין ועוד הא דכופין
אצל זו אי לאו מעליתא גבן בדמי:
יוחנן: (ב) שם דמליך השתא
שלמין ונמצא שמפסיד בעל
מריעין לו תנוקת מאי היא כי הא דבת רב
הבכור אשר תלד. ביבם קמשתעי
על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר
במתא מחסיא: (ג) שם לאימלוכי
השדה מט' שעות ולמעלה
חסדא הוה יתבה בכנפיה דאבוה הוו יתבי
ביה עכבינהו הדר שדור וכו'
ואי רדו יומא לכרבא לא הוי
היינו בשכבר דר בחצר חבירו שאינו
דמצוה בגדול לייבם אשר תלד פרט
עכבינהו גביה עד: (ד) שם
חד יומא בין חרישה וזריעה
קמיה רבא ורמי בר חמא אמר לה מאן מינייהו
מעלה לו שכר $אבל הא פשיטא שיכול
לאיילונית והכי מדרש קרא יבמה יבא
ואנא בתרא וכן הוה א"ר
דבפחות סגיא ומשתכח דקא
אבדימי: (ה) שם תרתי ארעתא
מפסיד. איבעית אימא בי רדו
בעית אמרה ליה תרוייהו אמר רבא ואנא
למחות בו שלא יכנס לדור בביתו אפי'
עליה וגו' והיה הבכור איזה מן היבמין
אחד נגרא: (ו) שם אפושי
יומא כרבא ודקשיא לך לא
בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא
יבא עליה הבכור אשר תלד וכגון
בתרא א"ר אבדימי דמן חיפה קודם שיאכל
אריסי לאו מילתא היא:
ד)
הוי יומא זרעא דפחות מיום
(ד)
(ז) רש"י ד"ה יבם וכו' לא יהבי
עביד למיגר דהוה זה נהנה וזה לא
שהיבמה בת וולדות היא פרט
סגיא הא לא קשיא דכריב ותני
ט)
אדם וישתה יש לו שתי לבבות לאחר שאוכל
להו ניהלך אחד וכו' מעלית
זמנא אחריתי דבין ב' כריבות
לאיילונית: דזבן ארעא אמצרא דבי
חסר אלא מתקנת חכמים קאמר הכא
גבן בדמי: (ח) ד"ה אמרו וכו'
ושותה אין לו אלא לב אחד שנאמר 1 איש
צריך (ב' ימים שלמין) [יום
נשא. קנה קרקע אצל שדה אביו: כי
דכופין והשתא אין להקשות כלל אמאי
בשדה בית הבעל: (ט) ד"ה
א' שלם] ואיבעית אימא בי
נבוב ילבב וכתיב נבוב לוחות ומתרגמינן
תרי וכו' אצל אחת מהן ורוצה
2
רדו יומא זרעא ודקשיא לך
מטא למיפלג. עם אחיו בנכסי אביו:
איצטריך קרא בבכור:
שיתן אחיו לו: (י) ד"ה ניחא
לא הוי תרי יומי כרבא הא
חליל לוחין אמר רב הונא בריה דרב יהושע
מעלינן
ליה כנכסי דבר מריון.
על מדת סדום. זה נהנה וזה לא חסר:
וכו' ואחת מכאן כדי שתרבה
לא קשיא בהרורי ארץ הרים
הרגיל ביין אפי' לבו אטום כבתולה יין מפקחו
כצ"ל ותיבת ואחת באמצע נמחק:
וטרשים שקשה היא ביותר
אמרו אחי מעלינן ליה עילואי. לנו
פירש הקונטרס בשדה
(כ) תוס' ד"ה כגון וכו' שלא
ואיכא מלאכה לתרי יומי. וכן
שנאמר ותירוש ינובב בתולות: אמר רב
הבעל (ל) שיכולים לומר שפעמים
היא משובחת כקרקעותיו של בר מריון
נתן לו הכתוב כח אלא: (ל) ד"ה
3
קיבלו חביריו מרבי: דוולא
מעלינן וכו' בשדה הבעל ואיירי
כלומר אם יש להם לחלוק
מתברכת משאר שדות ובתרתי
שהיו מעולות ומסתברא הא דרב יוסף
הונא ברי' דרב יהושע פשיטא חלק בכור
א
שיכולים: (מ) בא"ד ויטול כל
שדה בור שצריך להשקותו
❖
ארעתא אתרי נגרי לא שייך למימר
בשדה (ח) בעל שיכולין לומר פעמים אחד שדה שלם:
וחלק פשוט יהבינן ליה אחד מצרא יבם
בכל שעה מאריתא דדלאי
ה)
שזו מתברכת משאר השדות: תרי
מעלינן כיון שצריך להשקות ואין
כלומר בכמה יש בה באותה
מאי אמר אביי היא היא מ"ט בכור קרייה
שדה דין חלוקה. אמר (רב
ארעתא אתרי נגרי. אם בית השלחין
מתברכת זו יותר מזו ואין נראה דגם
יוסף) [רב נחמן] בי דאלו יומא
רחמנא רבא אמר אמר קרא והיה הבכור
מוסף תוספות
ב
4
אותם שצריך להשקות מתברכת אחת
היא ויש לשני אחין לחלוק שתי שדות
אם יש באותה חלוקה שדה
הוייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור ההוא דזבן
א. ולא חשיבי שני חלקים
שיעור שהפועל יש לו מלאכה
מהם פעמים יותר שאחת לוקה
לכל אחת יש לה יאור להשקות ממנו
אלה אלא כחלק אחד.
כל היום לדלות מן המים
ארעא אמצרא דבי נשיה כי קא פלגו א"ל
ו)
בשידפון ואחת אינה לוקה ופר"ת
וזה קנה שדה אצל האחד מהן
(ט)
נמוק"י. ב. משמע דאי לא
ולהשקותו לכל חלק וחלק
פליגו לי אמצראי אמר רבה כגון זה כופין
כתב רחמנא בבכור פי שנים
יחלוקו ואם לאו לא יחלוקו
מעלינן כנכסי דבר מריון לא ניתן לך
ורוצה שיתן אחיו זו הסמוכה לשלו:
ז)
ג
לא היה נוטל שני חלקיו
שלא ימצא אדם שישכור לו
כגון זו כופין. דהא לקרקע השניה
על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף אמרי ליה
זכות שיש לנו בשדה זו אם לא בדמים
ד
במקום אחד. רשב"א.
לחצי היום ונמצא שמפסיד:
ג. והשני תובע שיחלקו
פרדיסא. שדה גפנים: מנת
יקרים כמו בני מריון שהיו עשירים
גם היא יש לה יאור להשקות ממנו:
אחי $ מעלינן ליה עלויא כי נכסי דבי בר מריון
אותם זה כנגד זה כיון
בכרם. חלק: אין אלו אלא
האי מדויל והאי לא מדויל. דרך היאורים
ולא היו מוכרים קרקעותיהם אלא
והלכתא כרב יוסף תרי ארעתא אתרי נגרי אמר
ששוים הנאתם בדמים
דברי נביאו'. כלומר דבר זה
ובגופם ואין שינוי ביניהם
בדמים יקרים ותרתי ארעתא אתרי
לייבש כשנהר שם נמשכין ממנו
שאתה אומר ג' קבין לכל אחד
ח)
❖
רבה כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה רב
אלא שינוי הנגר. ריטב"א.
ולא אמרת טעמא מאי ג' קבין
נגרי לא קאי אעובדא דההוא גברא
מתמעט לפעמים שזה יבש וזה אינו
או א) מד' או מה' כלומר
יוסף זמנין דהאי מדויל והאי לא מדויל והלכתא
אלא מילתא באנפי נפשיה כלומר
יבש ואומר לו טול חלקך בשתיהם
משום הכי מיחזי כנביאות
כרב יוסף תרתי (ה) אחד נגרא א"ר יוסף
דלית בה טעמא. ל"א דברי
רבינו גרשום (המשך)
שתי שדות שיש לכל אחד נגר ורוצה
דלאו מדת סדום היא או תן לנו עילוי
נביאות כלומר דברים הללו
כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה
בדמי: תרתי. ארעתא יש להם לחלוק
האחד שיחלקו כל אחת לשתים שיקח
ה
עיקר כנביאות. אם מכר לו
אביי אמר היא היא דשקיל
ב) בעל מנת בכרם כמה צריך
נמי בחד מיצר דבכור קרייה
אביי מצי אמר בעינא דאפיש אריסי והלכתא
חצי שדה זו וחצי שדה זו ג אמר רבה
על חד נגרא ואחד מהן קנה קרקעו
למכור לו הואיל שהכרמים
רחמנא והיה הבכור אשר תלד
אצל האחת: כופין על מדת סדום. דכיון
כופין על מדת סדום ויטול כל (מ)
כרב יוסף אפושי
לאו מילתא היא
בזול. תלת אציאתה. כלומר
ודרשי' לי' הבכור מצוה בגדול
(ו)
ג' שורות שבכל אחת י"ג
הלכך דיניה כבכור ואחד מיצר
דאחד נגרא נינהו שתיהן שוות: ניחא
שדה שלם כדי שיהא לכל אחד חלק
חד
גפנים כדי שיעור שפועל יכול
יהבינן ליה. היויתו כבכור
לי לאפושי אריסי. טוב לי שיהא לך שתי שדות אחת מכאן ואחת מכאן
אחד מצרא וכן יש לפרש תרתי ארעתא אחד נגרא שהנגר
לחפור תחתיהן ביום אחד:
ליטול ב' חלקים ולא חלוקתו
וניתנה לחכמים. מכלל דנביא
כבכור ליטול שניהן במיצר
מפסיק בין שתי השדות ואם יחלקו כל שדה לשתים לא יהיה
(י) ואחת לי באמצע כדי שתרבה לך אריסין ותהא שדה שלי משתמרת יפה:
מעיקרא לאו חכם ואטו חכם
אחד: אמצרא דבי נשא. סמוך
חלקו אחד מצרא והשתא בהני לא שייך למימר מעלינן כנכסי
חד לשדה אחר של חמיו ולא היו
לא נביא הוא כלומר מי היה
דבי בר מריון דאטו אם האחד רצה לחלוק לעשרים נאמר
שיחלקו משום מעלינן ולשון מעלינן נמי אינו מתיישב לפ"ה:
נביא כי אם חכם: ונביא לבב
לו לחמיו בנים כי אם בנות
חכמה. כלומר לנביא יש לו
ומת חמיו והניח קרקעותיו
חד לבנותיו אמר האי הבו לאשתי
לב החכם דעדיף מיניה: תדע
דחכם עדיף מנביא. משום גברא רבא מלתא. כלומ' שאומר חכם הלכה מדעתו על בורייה ועל עיקרה כמפי השמועה ואותה
חלקה סמוך לאותה שדה שקניתי אמר רבא ודאי יהבינן ליה סמוך למיצריה וכגון זה אי מעכב אינש כופין על מדת סדום שלא יעשה
הלכה נאמרה משמיה דגברא רבה כוותיה ששמעה מפי השמועה דהא נביא לא מצי למימר נבואה כי אם מפי הגבורה וזה
מדת סדום שהיו מקפידין ואו' שלי שלי ושלך שלך. כך אלו כופין אותם שלא יעכבו ליתן לה חלקה אצל שדה בעלה שזה נהנה וזה
אומרה מדעתו אלמא דעדיף הוא: מאי קושייה. מאי ראייה דמייתית דילמא תרווייהו הני גברי רברבייא בני חדא מזלא נינהו
לא חסר: מתקיף לה רב יוסף והא מצי למימר אחותה הואיל ויש לו הנאה שנוטל שדה סמוך ליה מעלינן ליה האי ארעא וחשבי' ליה
משום הכי אמר האי כגון האי. אע"ג דלא שמיעא ליה ולאו נביאות הוא: ג) אלא דלא. תדע דהכי איכא למימר דנביאות הוא
ביוקר כנכסי דבי בר מריון דהוי ליה מקרקע מעולין והוי אמיד ולא מזבן ארעתיה כי אם בדמים יקרים הכי נמי מעלי לן האי גברא
וליכא למימר דחד מזלא הוא שהרי ר' עקיבא דקים לן דלא היה מעולם גברא כוותיה ואפ"ה כי אתי חד תנא ואמר מנפשיה
דמים אי יהבינן ליה בסמוך לו ואי לא לא יהבי' ליה אמצרא דידיה ואמאי כופין. והלכתא כרב יוסף דמצי מעלי לי' ביוקר. תרי אחי
כוותיה אע"ג דלאו בני חד מזלא נינהו דלית דהוי ליה מזלא בתורה ובעושר כוותיה דר' עקיבא: ודלמא כסומא בארובה. ולא
או תרי שותפי דהוי להו לחלוק תרי ארעתא דקיימן חדא אהאי נגרא וחדא אהאי נגרא דלכל אחת יש לה נגר שלה וזה אמת המים
משום דהוה עדיף ומשני לאו טעמא קאמר שמביא אמתלא לדבריו ראייה. ומדקאמר טעמא ודאי מרוב חכמתו קאמר ולא כסומא
שמשקין אותה ממנו וזבן חד מהני אחי או שותפי חד ארעא אחריתא סמוך לאחת מאלו ואמר האי דזבן הואיל דהני תרי ארעתא דאית
בארובה: ברסתקא. בגישרא דעברי בה [בני] השוק. למ"ה: דמליך. דליעבדי מיניה ראש ישיבה: הכי שמיה. דהכי חתום שמיה
לן לחלוק שוין הן במדה ולכל חדא יש לה נגר הב לי אותה שדה שסמוכה לאותה שקניתי אמר (רבא) [רבה] כגון זה ודאי כופין דלא
בשטר: טביומי. והכי מיקרי שמיה ושמיה דרב אשי טביומי והאי דקרי ליה רב אשי משום שם לווי: בכלה. קרי לה לההוא
מצי לעכב עליו. מתקיף לה רב יוסף אמאי כופין הא מצי טעין אידך לא בעינא אלא נחלוק כל שדה וכל נגר לשנים דשמא זימנין דהאי
מסכתא דדריש ריש מתיבתא: כל המטיבין לו. הואיל והוטב לרב אשי דפתח בראש ישיבה לא במהרה מריעין לו שלא יסלקוהו
נגרא מדוול והאי יבש מסתפינא דלמא יבשא נגרא שלי ונגרא דמיצרך לא יבשה ומצית את להשקות שדך ואנא לא מצינא ומפסדנא
רב אחא אינו יכול להריע לו: בכנפיה. בחיקו: כמה לבבות. שאין לבו מיושב עליו: איש נבוב. חלול הוא שלא אכל: ילבב.
הלכך בעינא למפלג תרווייהו או יעלה לי דמים וכי האי גוונא מצי מעכב ליה. תרי ארעתא אחד נגרא שהיו שניהן מסתפקות מנגר אחד
כמה לבבות: אפי' לבו אטום כבתולה. זו שאינה בעולה ואטומה היא מתנובב: [פשיטא] אם בכור ופשוט באו לחלוק בשדות
וקנה אחד מהן קרקע חד סמוך לאחת משדות אלו ואמר ליה לחבירו הב לי אמצראי דהשתא ליכא למימר דהאי מדוול והאי לא מדוול
אביהם והבכור נוטל פי שנים ואמר [הבכור] אני נוטל חלק בבכור' סמוך לחלק פשוט בחד מיצר אין יכול הפשוט לעכב עליו
דתרווייהו סמיכי אחד נגר. אמר רב יוסף בהאי מודינא דכופין ויהיב ליה. אמר ליה אביי אמאי כופין והא מצי למימר ליה אידך ניחא לי
ולומר שקול חלק פשוט בהאי גיסא וחלק בכור לאידך גיסא ואינו יכול לעלות עילוי דמים אם יניחו ליטול שניהם במיצר אחד
לאפושי אריסי כלומר אם היה שדהו שקנה בצד אחד סמוך למיצר ואמר הבו לי אמיצראי יכול לומר לו הלה איני רוצה שתקח חלקך
דדינו ליטול ירושתו במקום אחד: יבם מאי. יבם שמת אחיו בחיי אביהן וייבם זה את אשתו ושוב מת אביהן דשקיל האי יבם
כי אם מצדי האחר כדי שתהא שדה שלי אמצעית ותשים אריס אחד מצד אחד על אותה שדה שקנית ואריס אחד על חלקך המגיעך
ירושת אחיו שני חלקים אחד חלק אחיו שמת וחלק של עצמו. מי יהבי ליה אחד מיצרא הנהו ב' חלקים אי לא. מי אמרינן
מצד אחר ומהן משתמרת שדה שלי שהיא אמצעית וכי האי גונא מצי לעכבי ואפי' הכי דאיכא למימר הכי הלכתא כוותיה דרב יוסף.
ל"א. אמאי כופין הא יכול למימר אנא בעינא הכי למפלג דמההיא ארעא וחצי נגרא דאמיצרך שקול פלגא ואנא אשקול פלגא כי היכי
דיניה הוא דשקל פי שנים ויהבי' ליה גבי הדדי בחד מיצרא או לא משמע ממש דבכור הוא ולא יהבי' ליה בחד מיצרא.
א) אולי צ"ל ג' קבין ולא ד' או ה'.
ב) נראה דצ"ל אם מכר לו בבבל מנת בכרם וכו'. ג) נראה דצ"ל אלא אמר רבא תדע וכו' ומתאמרה משמיה דר"ע בר יוסף דכוותיה דהכי איכא למימר וכו'.