בית כור פרק
שביעי בבא בתרא
קח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יש
נוחלין. ואלו נוחלין ומנחילין. איכא דוכתי דנקיט אדסליק
כדי שלא תהא חיה קופצת. על הגדר
איצטריך חריץ ובן חריץ:
א א מיי' פ"א מהל' נחלות
א) [נדרים ב: נזיר ב.],
ב) [לעיל יד:], ג) בס"א:
הל' א סמג עשין צו
ולעביד חריץ. דהשתא נמי לא קפצה שהחריץ מרחיקה מן הגדר:
מיניה ואיכא אדפתח ביה ובמס' נדרים (דף ב:)
כדילפינן בגמ', ד) [עי' לקמן
טוש"ע ח"מ סי' רעו סעיף
האב
❖
את הבנים והבנים את האב. תימה והאב את
איידי דרווח. ששה טפחים נכנסת לתוכו ונמשכת מעט לאחוריה
מפרש לה:
א:
קיד: רשב"ם סד"ה אף],
❖
ה) ס"א אחיו,
וקופצת: קיימא אשפתיה. החיצונה:
הכי גרסינן כמה בין
חריץ
הבנים היינו בנים את האב שאם האב נוחל את בנו אם כן בנו מנחילו
לבן חריץ טפח. ומסקנא דברייתא הוא:
ואם הוא מנחיל לבנו א"כ בנו ד)נוחלו א
רבינו גרשום
ואור"י דאייתר למידק מיניה בנים
כדי שלא תהא חיה
קופצת ולעביד חריץ
הגהות הב"ח
הדרן עלך בית כור
איידי דרויח החריץ ו'
ולא בנות אע"ג דקתני לה בהדיא
ולא לעביד בן חריץ איידי דרווח קיימא
(א) רשב"ם ד"ה ולא מנחילין
טפחים ממשכת עצמה בתוך
יש. קרובים שנוחלין את קרוביהם
בסמוך מכל מקום תנא ליה הכא אגב
וכו' ואי נמי גרסינן בני
החריץ לאחריה וקופצת
בגויה וקפצה ולעביד בן חריץ ולא לעביד
אחיות. נ"ב אבל לקמן בדף
חוץ א) סמוך לגדר ומשום
אורחיה ולקמן נמי (ב) תניא למנות
כשמתים וגם אם הם מתים
חריץ איידי דקטין קיימא אשפתיה וקפצה
קיד ראש ע"ב פירש בע"א:
הכי צריך בן חריץ עדיין
מנחילין להם את ממונם דהיינו
סדר נחלות וכן משמע בגמ' דקאמר
(ב) תוס' ד"ה האב וכו'
שמעכב: איידי דקטין.
וכמה בין חריץ לבן חריץ טפח:
ולקמן נמי תנא ליה למנות:
ג' טפחים קיימא החיה
ששניהם נוחלין זה את זה. והאי דלא
הבנים את האב מנלן אמר קרא ובן
(ג) ד"ה ואחין וכו' היה יורש
אשפתיה וקופצת לעבר
הדרן
עלך בית כור
קתני יש נוחלין זה את זה היינו
אין לו הא יש לו בן בן קודם לבת
לבנו ועכשיו שאינו קיים הרי
אחר הלכך צריכי תרוייהו
הוא יורש בקבר להנחיל
כדי שלא תקפוץ:
משום דבעי למיתני סיפא נוחלין ולא
משמע דמתני' לאקדומי בן לבת
הדרן עלך האומר
לאחיו שהוא אחי אביו:
יש נוחלין
❖
ומנחילין ויש נוחלין ולא
איצטריך אבל מרישא דקתני האב את
מנחילין תנא נמי רישא נוחלין ומנחילין:
א)
לחבירו בית כור
(ד) בא"ד דנקט לה אגב:
יש נוחלין. שנוחלין אחרים
ויש שנוחלין. את קרוביהם אבל אם
הבנים ליכא למידק הכי דהאב מנחיל
מנחילין מנחילין ולא נוחלין
והן עצמן מנחילין
בנים ולא בנות דהא לא מייתר ואם
ימותו הם אין מנחילין לאותן קרובים
לא נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין
ממונם ליורשין: האב
מוסף תוספות
שהן מורישיהן: מנחילין ולא נוחלין.
תאמר דקתני בני אחיות ודייק בגמ'
את הבנים. שהאב יורש
ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב
א
א. [ו]אמאי איצטריך
את הבנים והבנים יורשין
עלה ולא בנות אחיות אע"ג דלא
הם אותם דאמרו בהו נוחלין ולא
למיתני הבנים את האב.
את האב: ליתני הבנים
והאחין מן האב נוחלין ומנחילין האיש
מייתר ומתוך כך צריך לומר דמתני'
מנחילין מכלל דאינך שאלו נוחלין
רמב"ן. ב. נ"א: וכ"ת כיון
יורשין את האב תחלה.
את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות
דאחי האב כתיבי בהדיא
משום דתרי טעמי איכא
איני יודע מי שנאה לימא דבנים לאו
אותם ולא מנחילין להן מיקרו מנחילין
לא קתני והא אחין דכתיבי
דהוה ליה למיתני הבנים
נוחלין ולא מנחילין האשה את בניה
דוקא אלא הוא הדין בנות ואתיא שפיר
ולא נוחלין. ובגמ' [קיד:] מפרש למאי
וקתני. ר"ן. ג. עיין ברמב"ן
את האב חדא משום
דתמה א"כ למה כתב
דאתחולי לא ב) מתחלינן
והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא
כרבי זכריה בן הקצב אע"ג דתנא
איצטריכו הנך תרי בבי דהא חדא
רחמנא אחי האב, ועיי"ש
בפורענותא הוא שהבנים
נפקא מכלל חבירתה: האב. נוחל את
בגמ' בני אחיות ולא בנות אחיות [יש]
נוחלין והאחין מן האם לא נוחלין ולא
מה שמתרץ.
מתים בחיי אביהן והאב
גמ'
לומר דברייתא פליגא אמתניתין ויודע
הבנים וגם מנחיל להם וכגון שאין
יורשן שמנהג העולם שהבן
מנחילין: מאי שנא דקתני האב את
יורש האב ולא האב את
מי שנאה ואור"י דקים ליה דברייתא
לאותן הבנים זרע אז נוחל אותן האב
הבנים ברישא ליתני הבנים את האב ברישא
נשנית על המשנה לפיכך דייק מינה
אבל אם יש להם בנים הם קודמין
א) לכאורה צ"ל וקופצת מחוץ
חדא דאתחולי בפורענותא לא מתחלינן
ב)
על הגדר וכו'. או דצ"ל
לזקנם כדמפרש בגמ' [ע"ב]: והבנים את
ועוד אומר ר"י דכיון דבנים את האב
וקופצת מחריץ על הגדר.
ועוד
האב. נוחלין ומנחילין: והאחין מן
אייתר למידק בנים ולא בנות אית לן
ב) נראה דצ"ל דאתחולי
למימר דכולהו בנים דמתני' דוקא ולא בנות לקדום: ואחין מן האב.
בפורענותא לא מתחלינן דהאב
האב. כגון ראובן ויוסף בני יעקב אע"פ שהן מלאה ומרחל יורשים
את הבנים פורענותא הוא
זה את זה בשביל שהן אחין וכגון שמת יעקב אביהן אבל אם יעקב
הקשה ר"י אמאי לא קתני אחי האב נוחלין ומנחילין שהן כתובין
שהבנים וכו'.
נמי בפרשה ב ותירץ משום דאחי האב וכל שאר אב נפקי מהנך האב
קיים הוא קודם וכגון שאין להם בנים. ודוקא אחין מן האב דמשפחת אב
קרויה משפחה כדילפינן כו'ג) [קט:]: האיש נוחל את אמו. אבל לא מנחיל
את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב דכיון שנודע שהבנים
שהרי קרובי האב יורשין אותו דמשפחת אם אינה קרויה משפחה [שם]:
קודמין ואחר הבנים האב ואחר האב אחין הרי אחי האב נפקי מכלל
והאיש את אשתו. נוחל אותה כדנפקא לן בגמ' [קיא:]: ה"ג בסדר המשנה
זה על ידי משמוש דאם היה האב קיים היה יורש (ג) ועכשיו שאינו
ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין. דבן נוחל את אחות אמו שהרי הוא בא
קיים הרי הוא יורש בקבר להנחיל לבנו שהוא ה)(אחי אביו) של מת
מכח האם ואילו מתה דודתו בחיי אמו יורשתה וגם הוא יורש את אמו
ומשמוש שמעינן מדתנן בסמוך בני אחות שמנחילה בקבר נכסי
נמצא שבאו לידו נכסי דודתו: ולא מנחילין. דכשמת הבן אינו מנחיל
אחיה לבנה ג וא"ת אם כן אחין מן האב נמי לא ליתני דשמעינן ליה
לאחות אמו אלא לקרובי אביו דמשפחת אם אינה קרויה משפחה ועוד
מהאב את הבנים על ידי משמוש נחלה שהאב יורש את בנו להנחיל
דאחות אמו היאך תירשנו הלא היא באה מכח אחותה שהיא אמו של
לשאר בניו הקיימין שהן אחי המת ויש לומר דנקט (ד) אגב דבעי
זה ולא האם יכולה ליורשו כדאמרן האיש את אמו נוחל ולא מנחיל קל
למיתני אחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין דההוא איצטריך למיתני
וחומר שהיא לא תירש את בן אחותה. ובאחיות מן האב מיירי אבל
אע"ג דתנא האשה אינה נוחלת את בנה סד"א נהי דאינו יורש אחיו
אחיות מן האם אין נכדה בן אחותה יורש אותה דממשפחת אם הוא.
מן האם מכח אמו מכח אח הוה אמינא דיורש דכתיב ונתתם את
ל"א ובני אחות בני אחותו של ראובן כגון בני דינה נוחלין אותו שהרי
נחלתו לאחיו לא שנא מן האב ולא שנא מן האם וכי תימא דמכל מקום
דינה יורשת את ראובן אחיה ובניה באין מכחה אבל לא מנחילין לראובן
לא איצטריך למיתני דשמעי' מרישא דקתני אחין מן האב דוקא ולא
שהרי ראובן מכח אחותו דינה בא לירש אותן והלא דינה עצמה אין
אחין מן האם איצטריך דהוה אמינא אחין מן האב לרבותא נקט
יורשתן כדאמרן דהאם אינה נוחלת את בנה אלא קרובי בעלה של דינה
אף על פי שאין כל כך ודאין כמו אחין מן האם ואם תאמר אם
יורשין את בניה דמשפחת אב יורשת ולא משפחת אם. וזה נראה בעיני
כן אחי האב נמי ליתני אגב אחי האם דסיפא ויש לומר דאי הוי
משום דקתני סיפא האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם
תני אחי האב תו לא הוה צריך למיתני אחי האם דמכלל אחי
מנחילין ולא נוחלין וכל הנך תלתא שמעינן להו מהנך תלת דהך בבא
האב שמעינן להו ועוד דלא שייך למיתני אגב אחי האם דהיא
גופה משנה דלא צריכא היא כדדייקינן בגמ' דהיינו בני אחות:
דנוחלין ולא מנחילין כדאמרינן בגמ' [קיד:] דהיינו הך דקפריך בגמ' דאחי
האם היינו דבני אחות והלכך גרסי' בני אחות דהיינו נמי דאחי האם
יכול
מנחילין את בן אחותם ולא נוחלין. ואי נמי גרסינן בני אחיות (א) איכא לפרושי בבני אחיות כלומר בני אחיותיו של אדם נוחלין אותו אבל לא
מנחילין דהוא אינו יורשן: האשה את בניה והאשה את בעלה כו'. בגמ' [שם] פריך דהיינו נמי הך בבא דנוחלין ולא מנחילין דמההיא שמעינן לה
דהיינו הך: לא נוחלין ולא מנחילין. זה לזה אלא קרובי אביו של זה ואביו של זה יורשין אותו. וכל הנך קרובים דקתני שיורשים זה את זה הנ"מ
כשאין קרוב למת יותר מזה. גם הנהו קרובים דקתני בהן לא נוחלין ולא מנחילין כגון קרובים שמצד האם הני מילי שיש קרובים מצד האב
היורשין אותו וקרובים לו יותר מקרובי האם ואע"פ שגם אמו ממשפחת אביו אבל אם אמו קרובה לו מצד משפחת אביו ואין לו
קרוב מאביו שקרוב לו כמו אמו אז האם יורשת את הבן ואם אין האם בחיים קרובי האם יורשין אותו דהוי ליה משפחת אב דמכח
קורבת אביו באין ליורשו כגון ראובן שנשא סרח בת אשר וילדה לו נפתלי ומת נפתלי בלא בנים הרי ראובן אביו יורשו ואם אין לו
אב ונתתם את נחלתו לאחיו של נפתלי ואם אין לו אחין ונתתם נחלתו לאחי אביו דהיינו אשר אבי אמו ואם אין לו אחין לאביו דאין
אשר קיים ונתתם את נחלתו לקרוב אליו נמצאת סרח דהיינו בני אשר או בנות אשר אם אין לו בנים דהיינו סרח יורשת את בנה:
גמ' מאי שנא דתני. ברישא דמתני' האב נוחל את הבן ומנחיל והלא בעת שנוחל האב לבנו נמצא שמת הבן בחיי האב ולא הניח הבן
ההוא זרע ליורשו לפיכך אביו יורשו וזו קללה היא כשאדם מת בלא בנים וגם כשהאב רואה במיתת בנו והיה לו לתנא דמתניתין לפתוח
הבן נוחל את האב שזה ברכה שימות האב ויקברנו בנו
כדכתיב
(בראשית מו) ויוסף ישית
ידו על עיניך הבטיחו שיקברהו בנו:
ועוד