קח:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יכול
יהא קודם לבן. פריב"ם יהא קודם לבן ולא לאח כדמסיק
ועוד כדכתיב ואיש כי ימות ובן אין לו וגו'. הא יש לו בן בנו יורשו וכי
ב א ב מיי' פ"א מהל'
א) יבמות ב: וש"נ., ב) ערכין
כה: קידושין יז, ג) [שייך
נחלות הלכה ג סמג עשין
בתר הכי דאדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו
היכי דפרשת נחלות פתחה בירושת הבן לאביו כך היה לו לתנא לפתוח:
לע"א], ד) ס"א ליתא,
צו טוש"ע ח"מ סי' רעו
ג)חדא דאתחולי כו'. מסקנא דקושיא היא: דאתיא ליה מדרשא. שהאב
ליבום ולא פריך השתא שיקדום ו) אב לבן דהא פשיטא ליה להאי תנא
ה) [בחוקותי סוף פרק י],
סעיף א:
❖
ג ג מיי' פ"ד מהל' עבדים
ו) [צ"ל אף. רש"ל],
נוחל את בנו: דתניא ונתתם
את נחלתו לשארו הקרוב אליו זה האב.
שאין להקדימו אלא לאחד מהן או לאח או לבן ולאו לתרוייהו דהא אי
הלכה ז סמג עשין פו:
לאו נכתב שארו לא היינו מקדימין
של מת ואשמעינן קרא שהאב פעמים
ד ד מיי' פ"ד מהל' ערכין
שיורש את בנו דשארו היינו אביו
אפי' לאחד שהרי האב אינו קם
הלכה כ סמג עשין קלא:
ועוד כדכתיב איש כי ימות ובן אין לו ותנא
(ג)
תורה אור השלם
1
ה ה ו מיי' פ"א מהל' יבום
תחת בנו לשום דבר ולכך השתא דכתב
כדכתיב (ויקרא יח) שאר אביך הוא
איידי דאתיא ליה מדרשא חביבא ליה
1 וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר
הלכה א סמג עשין נב
א)
שארו די אם נקדימנו לאחד מהן ובזה
כדלקמן וכתיב נמי כי אם לשארו
טור וש"ע אה"ע סי' קנו
[שם כא]
לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין
ומאי דרשא דתניא שארו זה האב מלמד
❖
סעי' א:
לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ
הקרוב אליו לאמו ולאביו וגו': מלמד
נושא ונותן איזה מהן קרוב יותר אח
א שהאב קודם לאחין יכול יהא קודם לבן
במדבר כז ח
לְבִתּוֹ:
שהאב. של מת קודם לאחיו של מת
או בן ונקדימנו למרוחק שבהן ואין
2 וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו
ת"ל הקרוב קרוב קרוב קודם ומה
ב
ב)
(א)
2
רבינו גרשום
נראה פירושו כלל דכיון דאין סברא
כגון שאם מת ראובן בלא בנים יעקב
וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ
הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ
ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח
להקדימו אלא לאחד מהן מה צריך
יורשו ולא שמעון אחיו יורשו. ולקמיה
הבן ועוד כדקאמר קרא
וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי
מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה
הוה ליה למיסמך כדכת'
לדרשא דהקרוב קרוב מסברא יש לי
מפרש ואזיל היאך למידין אנו מכאן
יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט
ג
איש כי ימות ובן אין לו
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
❖
ולשדה אחוזה אדרבה מרבה אני את האח
להקדימו לאח יותר מלבן כדמסיק
שקודם לאחין ולא לבנים ובנות של מת.
ד
והעברתם את נחלתו לבתו
במדבר כז יא
כלום יש יבום אלא במקום שאין בן
ולקמן [קט.] פרכינן והא קראי לאו הכי
אלמא דאב מיית מקמי הבן
שכן קם תחת אחיו ליבום כלום יש יבום
ה
וצריך למיעבר נחלתיה אי
ונראה לפרש דהשתא קאמר יכול
כתיבי ומשני קראי שלא כסדרן כתיבי
אלא במקום שאין בן הא במקום שיש בן אין
לית ליה בן. ומשני תנא
הגהות הב"ח
ו
יקדום אף לבן דמדכתב שארו להקדים
דמאי דכתיב הקרוב אליו דמשמע
דמתני' משום הכי נקט
יבום טעמא דאיכא האי פירכא הא
(א) גמ' ת"ל הקרוב הקרוב
למיתני ברישא האב את
אקדמוניה לכל הכתוב בפרשה א תלמוד
הקרוב קרוב קודם אתא לגלויי על
קרוב קודם. נ"ב ע"ל דף קי
הבנים דאיידי דאתיא ליה
לאו הכי הוה אמינא
אח עדיף תיפוק ליה
לומר הקרוב אליו דקרוב קודם
ד)(פי) סדר נחלות דשלא כסדרן כתיבי
ע"ב כתב הרשב"ם דהיינו
מדרשא חביבא ליה: ומאי
דהכא
ה"א דהקרוב קדריש דומיא
דרשא דתניא שארו זה האב
ומה ראית דמוקמת הקרוב לבן ושארו
אלא הקרוב קרוב תקדים לירש וכן
דהעולה ע"ש: (ב) רשב"ם
שמהפכין קראי דלא כתיבי
יכול
יהא קודם לבן. ואם תאמר אם
להקדים לאח אימא איפכא:
תסדר אותן איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם
ד"ה ולשדה אחוזה וכו' לרבות
כסדרן וכדבעי למימר לקמן
את הבן כו' ופרקינן כי הכא
והכי מהפכינן להו איש כי
כן לא יירשו בן ובת ואח לעולם אם האב קודם לבן שהרי האב יורשו
אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב ואח"כ ונתתם וגו' לאחיו
מרבה אני את הבן שכן
ימות ובן אין לו והעברתם
בקבר ואם יקדום אבי המת לבנו ולבתו ולאחיו יקדום אחריו אבי אביו
כלומר שאם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים
קם תחת: (ג) תוס' ד"ה יכול
את נחלתו לבתו ואם אין
וכו' אפילו לאחד מהן שהרי
דנחלה ממשמשת והולכת עד ראובן כדנפקא ליה לקמן (דף קטו:) ויש
ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחין לאביו הקרוב אליו
לו בת ונתתם את נחלתו
וכו' הקרוב אליו הקרוב
לשארו ואם אין לו שאר
ממשפחתו וירש אותה: יכול. יהא יעקב קודם לחנוך בן ראובן דאפי'
לומר דאיכא לאוקומי לקרא דיורשין בן ובת ואח בבן דגר ובבן בנו של
קרוב קודם ומה: (ד) ד"ה
ונתתם את נחלתו לאחיו
גר כדי לקיים שיירשנו אחי אביו אי נמי היכא דאיכא בן ובת או אח לא
היכא דהניח ראובן זרע יירש יעקב ולעולם לא יירש בן ראובן אלא
יכול וכו' דאי היינו אמרינן
ואם אין לו אחים ונתתם
מסברא דאב קודם וכו' ועוד
את נחלתו לאחי אביו ואם
נאמר דממשמשת והולכת כיון דדריש מקרא לקמן (דף קט:) שאין לך
היכא דאין יעקב קיים ונסדר הפסוק כן איש כי ימות ונתתם את
דבכולה שמעתין וכו' לא
אין אחים לאביו ונתתם
מעביר נחלה משבט לשבט אלא בת הואיל ובנה ובעלה יורשה דאם
נחלתו לשארו ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו וגו' כלומר אם אין
הוה שמעינן דנחלה
את נחלתו לקרוב אליו ולא
❖
ממשמשת:
אמרינן הכא לשארו דהא
כן נמצא כל נחלות מעבירות משבט לשבט דממשמשת נחלה עד יעקב
לו שאר וגם בן אין לו שיירש במקום שאין שאר והעברתם את נחלתו
דרשי' ליה שהוא קודם
לבתו: הקרוב קרוב.
אבינו ומוריש לכל ישראל כיון שהאבות קודמין לבן ולבת ולאח רשב"א
למת יותר הוא קודם בנחלה ליורשו והבן של
לאחיו של מת מלמד שהאב
של מת קודם לאחין של
מוסף רש"י
ואם תאמר אחי אביו דכתב רחמנא למה לי תיפוק לי מאין לו עיין
מת כגון חנוך בן ראובן קרוב הוא לראובן יותר מיעקב אביו שהרי
מת ה"נ מהפכי' א) של
עליו דדרשי' מינה לקמן (דף קטו.) דנחלה ממשמשת ובאה ותירץ ריב"ם
קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה כדלקמן אבל האב לא מצינו
חביבא ליה. לתנא ואקדמה
מת וכדמהפכי' לעיל קראי:
ברישא (יבמות ב:). ליעדה.
יכול יהא. האב של מת
דכתביה לאשמועינן דקראי שלא כסדרן כתיבי דאי לא כתב אחי
שיהא קם תחת בנו לכלום ומשום דמילתא דפשיטא הוא לא חשש
שמייעד אמה העבריה
קודם לבנו של מת דכי
אביו הוי אמינא דכסדרן כתיבי ואחי המת קודמין לאב ב אבל השתא
הגמרא להקשות ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האב כי היכי
בכסף מקנתה ואין צריכה
היכי דמהפכי' לקראי שהאב
דכתב אחי אביו על כרחך לא נכתב שארו אלא להקדימו לאחין
דפריך לקמיה ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח דבשלמא
קידושין אחרים, דכתיב ואם
קודם לאחין של מת הכי
ג
לבנו ייעדנה (קדושין יז:
נמי מהפכי' שהאב של מת
דלהקדימו לאחי האב לא איצטריך כדאמרינן לקמן ד וקשיא לר"י התינח
גבי אח אשכחן שום קורבה שקם תחת אחיו ליבום אבל באב לא מצינו
וכעי"ז ערכין כה:). ולשדה
קודם לבן של מת ליורשו
כלל: ומה ראית לרבות את הבן. של מת שיהא קודם לאבי המת וכל
למאן דאמר קראי לאו כסדרן כתיבי אלא למאן דאמר כסדרן כתיבי
אחוזה. המקדיש שדה
ת"ל דלא דכתי' הקרוב
אחוזה פודה בית כור זרע
אליו הקרוב קרוב קודם
אמאי כתב אחי האב ועוד קשיא לרשב"א דאפילו למאן דאמר שלא
שכן שקודם לאחי המת היכא דליכא אב ולהוציא את האח ולומר שהאב
חומר שעורים בחמשים שקל
והבן קרוב הוא לירש את
כסדרן כתיבי לא איצטריך למכתב אחי האב דעל כרחך לא נכתב
קודם לאח וכל שכן שהבן שקודם לאב קודם לאח אדרבה מרבה אני
כסף, ואם לא פדאה ומכרה
אביו שמת יותר מאביו של
גזבר לאחר אין יכול עוד
מת ומשום דאתא מדרשא
את האח כדלקמיה: מרבה אני את הבן. חנוך בן ראובן שיקום תחת
שארו אלא להקדימו לאחיו דבע"א למאי כתבי' רחמנא דאי לאשמועינן
לפדותה וכשיוצאה מיד הלוקח
שהאב קודם לאחיו של
דהיכא דליכא בן ובת ואח שהוא יורש פשיטא אלא מאן לירת אטו
אביו לנחלה טפי משמעון אחי ראובן שהרי קם חנוך תחת אביו
ביובל מתחלקת לכהנים, אבל
מת חביבא ליה למיתני
אם לקחה בנו של מקדיש אינה
האב יורש את הבנים אע"פ
בר קשא דמתא לירת כדאמרינן לקמן (דף קי:) וליכא למימר אי לאו
ראובן ליעוד שאם קנה ראובן אמה העבריה יכול ליעדה לו כשירצה
יוצאה הימנו ביובל להתחלק
שפורענו' הוא ב) דמצטר'
דכתב אחי האב הוה אמינא דאיצטריך שארו לאשמועינן שהאחין
בכסף מקנתה שנתן לאביה זה ימים וכבר ניתנו להוצאה ואין צריך
לכהנים, דהכי תניא בערכין
דהיכא דמת הבן בחיי האב
קודמין לאב דאי לא הוה כתב שארו הוה אמינא דאב קודם לאחיו דאי
ליתן קדושין אחרים אלא כך יאמר הרי את מיועדת לי כדכתיב (שמות
(כה:) ואם לא יגאל את
ואין לו לבן לא בן ולא בת
השדה בעלים, ואם מכר את
אביו יורשו קודם לאחיו של
היינו (ד) אומרים דאב קודם לאחיו לא לכתוב רחמנא לא אב ולא אחי
כא) ואם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה וגו' מכלל שיכול לייעדה
השדה גזבר, לאחר ולא לבן,
מת: ג) והא מצינן למימר
האב ועוד דכולה שמעתין אנו דוחקין למצוא פסוק מנא לן דאב קודם
וגם לבנו יכול לייעדה כדכתיב [שם] ואם לבנו ייעדנה וגו' אבל לאדם אחר
או אינו אלא לאחר ולא לאח,
כי היכי דמהפכת קרא
כשהוא אומר לאיש הרי האח
לרבות את הבן ולהוציא
לאחיו משום דמסברא אית לן למימר דאחיו קדמי ואור"י דמאין לו לא
אין יכול לייעדה אלא א"כ יקדשנה האיש קדושין גמורין ואפי' לאחיו
אמור, הא מה אני מקיים
את האח דהבן קרוב מן
אין יכול לייעדה: ולשדה אחוזה. דדרשינן בערכין בפרק אין מקדישין [כה:]
הוה שמעינן נחלה ממשמשת למעלה אלא למטה כגון בן הבן ובת
לאחר, לאחר ולא לבן, ומה
האב וכל הקרוב קרוב קודם
ראית לרבות את הבן ולהוציא
אימא איפכא שאח קרוב
הבן ובן בת הבן אע"ג דעלה אמר לקמן דנחלה הולכת וממשמשת עד
ותניא נמי בתורת כהניםה) ואם לא יגאל את השדה [ויקרא כז] בעליו שהקדישו
את האח, מרבה אני את הבן
למת אין האב של מת
ראובן דהיינו למעלה אהאי קרא דאחי אביו סמיך וא"ת ואחין דכתב
ואם מכר את השדה הגזבר מכרה לאיש אחר לאיש אחר ולא לבנו של
שכן קם תחת אביו ליעדה
מקודם בירושה אבל לבן
❖
ולעבד עברי (קדושין יז:).
של מת מקדים דהואיל
רחמנא למה לי כיון דנחלה ממשמשת עד ראובן ירש האב בקבר
מקדיש והיה השדה בצאתו ביובל קודש וגו' שיוצאה לכהנים ביובל אבל
דלא כתיבי קראי כסידרן
להנחיל לבניו הנותרים וי"ל דאי לא כתב אחין ה"א שהאב קודם לבת
אם לא פדאו איש אחר אלא בנו חוזרת לאביו ביובל אבל אם אחיו של
מצית [להקדים] האב של
דאית לן לאקדומי אב לחד מהנך דכתיבי בהדיא בקרא:
מקדיש פדאו יוצאה לכהנים כדכתיב לאיש אחר דהיינו אחיו אבל בנו
מת בין המת ובין הבן של
מוסף תוספות
מת ואימא איש כי ימות
שכן
קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה. ה"ה דה"מ למנקט נמי
לאו אחר הוא והתם נמי פרכינן מה ראית לרבות את הבן כו' (ב) כי
א. דכיון דעל כרחין
ונתתם את נחלתו לשארו
ולעבד עברי : כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. אין
הכא שכן קם תחת אביו כו'. אבל לא מצי למימר שבן קודם את אחי
קראי שלא כסדרן כתיבי,
ואם אין לו שאר ונתתם את
ה
ובא הכתוב להקדים האב
נחלתו לבנו. ומשני בדין
לפרש דלא עדיף לענין יבום בן מאח אלא כלומר הן שוין לענין יבום
המת לנחלה כמו שסדור בפרשה ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו
לקרובים הכתובים למעלה
הוא דמרבה אני את הבן
וא"כ הכי נמי עדיף בן מאח משום דקם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה
לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו דכיון דקראי לאו כסדרן
בפרשה, כגון אחי האב
של מת קודם לאביו של
ואחי המת, נאמר מעתה
מת שכן אית ביה בבן
דעל כרחך לקמן גבי בת לא אפשר לפרש כן דאמרינן כיון
כתיבי כדמוכח קרא כדכתב הקרוב קרוב קודם ונימא דאח קודם בין
שבא הכתוב להקדים האב
מה שאין בכולהו קרובים
לאב בין לבן: אדרבה מרבה אני את האח כו'. ומהפכינן קרא כי האי
דלענין יבום כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו
לכולן ואפי' לבן. רבינו
שבן קם תחת אביו ליעדה
יונה. ב. [ו]משום דקרבי
באמה העבריה וכדאמרי'
כלומר ותהא עדיפא בת מאח שיקדום אב לאח ולא לבת ואי
גוונא איש כי ימות ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם
ליה טפי מאב שכן האח
במס' קדושין ואם לבנו
לא עדיפא מאח לענין יבום היכי עדיפא מיניה לענין נחלה אלא
את נחלתו לבנו אי נמי ואם אין לו אחים ובן אין לו והעברתם
ו
קאי תחת אחיו ליבום.
ייעדנה ולא לאחר דהוא קם
רשב"א. ג. על כרחך קראי
תחת אביו דכי היכי דאיהו
ודאי מהאי טעמא דכלום יש יבום אלא במקום שאין בת דהיא
את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו ואם
שלא כסדרן כתיבי דליכא
מייעד ליה לדידיה ה"נ מצי
עדיפא מאח דבת מקימה שם ואח אינו מקים שם אלא צריך לייבם ז:
אין לו שאר ונתתם נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו הקרוב
למימר דכסדרן כתיבי
ליעדה לבריה ולא לאחיו
אליו ממשפחתו וירש: ליבום. כדכתיב (דברים כה) כי ישבו אחים יחדו
ושהאב אינו יורש כל זמן
כיון
וכדדרשינן התם והכי נמי
שיש לו אחי האב, שהאיך
לשדה אחוזה כדאמר במס'
ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' אבל הבן אינו מייבם את אמו:
אפשר שיהו אחי האב
ערכין הקדישה לשדהו
ומשני כלום יש יבום כו' הא יש בן אין יבום. אלמא אפילו לגבי יבום קם הבן תחת אביו טפי מאחי אביו שהרי פוטר אותה ממנו:
קודמין לאב [ו]. ר"ן.
וגאלה אינה יוצאה מידו
ד. דכיון דמכח אב קא
ביובל גאלה בנו חוזר אביו
דהכא אתי, אי אפשר דקאי אב
וגואלה ממנו דבנו קם תחת
אביו וכגופו דמי גאלה אחר וכו' ואמרי' בגמ' ת"ר אם לא יגאל את השדה הבעלי' אם מכר גזבר את השדה לאיש אחר לאחר וירתי אינהו. שם. ה. שעובד את הבן ולא את האח. רבינו יונה. ו. דאי מיעידה, בת לאו בת יעידה היא, ואי משדה אחוזה מהאי
ולא לבן אתה אומר לאחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח אלמא דלא מצי מייעד לאמה העבריה אלא לבנו ד) אלא טעמא נמי נפקא ליה לתנא כדאמרינן לקמן. ריטב"א. ז. נ"א: מה שפוטר את אמו מן היבום הוא קורבה טפי מקורבת האח
שהוא מיבם. רבינו יונה.
מצי למיפרך שדה אחוזה דתיהדר למרה לאחר היובל אלא הבן לחוד דאימא דדרך הבן למהדר לאביו ומשום הכי דין הוא
דבן של מת קודם מכל קרובים בירושה. ומקשינן אדרבה מרבה אני את האח של מת שיהא קודם לאביו של בן ומוצא אני את
הבן שכן קם תחת אחיו לייבום מה שאין כן בבן. ומשני ליה כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין יבום אלמא דמכח הבן קא גרע לאחיו מייבום הלכך מרבה אני את הבן ומוצא אני את האח: ולמה לי לתרוצי כלום יש יבום כו' ותיפוק
א) נראה דצ"ל ה"נ מהפכינן במתני' האב של מת מקודם. או דצ"ל וע"כ דמהפכינן לשארו של מת מקודם וכדמהפכינן וכו'. ב) נראה דצ"ל דמצטריך לאשמעינן. ג) אולי צ"ל ומה ראית לרבות את הבן. והא מצינן למימר וכו'. ד) נראה דזהו הג"ה מאיזה מפרש דמשדה אחוזה
אינו ראיה וצ"ל ומיהו מצינן למיפרך דשאני שדה אחוזה דמש"ה לא תהדר למרה לאחר היובל אלא אם גאלה הבן לחוד וכו' וצ"ע.