יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו. וא"ת מנא לן דבת פוטרת
דהכא תרתי. יעידה ושדה אחוזה:
והכא חדא. יבום. והוה מצי
ו א ב מיי' פ"א מהל'
א) [יבמות כב:], ב) [שייך
לע"ב אחר ד"ה ואי], ג) רש"ל
נחלות הלכה ג סמג עשין
לתרוצי הנך נפישי: ומשני משום דשדה אחוזה גופה לא קיימא לן במס'
מן היבום אי מדכתיב ובן אין לו עיין עליו הא איצטריך לאיתויי
❖
הד"א,
צו טוש"ע ח"מ סימן רעו
❖
ממזר כדאמר בפ' שני דיבמות (דף כב: ושם ד"ה בן) וי"ל דשקולין ויבאו
ערכין שיהא הבן במקום האב טפי מאחיו אלא מהך פירכא דפרכינן
א
[כה:]
סעיף א:
שניהן ואע"ג דבפ' אלמנה לכ"ג (שם דף ע.) גבי וזרע אין (ג) לו דבת
התם כלום יש יבום כו' דאמרי' נמי התם מה ראית לרבות את הבן
תורה אור השלם
ולהוציא את האח מרבה אני את הבן
כהן שניסת לישראל משמע דלא
רבינו גרשום (המשך)
1 וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו
שכן קם תחת אביו ליעדה כו' אדרבה
דרשינן מיניה תרתי דקאמר אין לי
דהכא תרתי והכא חדא שדה אחוזה גופה
יש בן אין ייבום ותיפוק
וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ
מרבה אני את האח שכן קם תחת
אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל וזרע
מהאי טעמא הוא דקא קיימא ליה לתנא
ליה דהכא תרי והכא חדא
הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ
אחיו ליבום ומשני כלום יש יבום כו'
אין לה מ"מ אין לי אלא זרע כשר זרע
משום דעבד עברי מהא
וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי
כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא יש
פירכא הוא דנפיק מכלום
יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט
שהרי לא מצינו כתוב בפירוש שיהא
פסול מנין ת"ל וזרע אין לה מ"מ
בן אין יבום (א) אימא שארו זה האב מלמד
יש יבום אלא במקום כו' וכי
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
הבן קם תחת אביו טפי מאחיו אלא
ופריך והא אפיקתי' לזרע זרעה
האי גוונא מקשי' ומפקי'
במדבר כז יא
שהאב קודם לבת יכול יקדים לבן ת"ל
2 וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר
במס' קידושין בעבד עברי
ליעדה שגם האח קם תחתיו ליבום
היינו משום דקמרבי התם זרע פסול
ועיקר תירוץ מלתייהו ליכא
לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין
1 הקרוב קרוב קרוב קודם כיון דלענין יבום בן
ונמצא דהכא חדא והכא חדא הוא
היינו זרע זרעה פסול דאילו זרע
אלא מדמתרצי כלום יש
לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ
❖
ובת כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי בן ובת
ייבום אלא במקום שאין
במדבר כז ח
ושאר דברים שהבן קם תחת אביו טפי
פסול תיפוק ליה דנבעלה לפסול לה
לְבִתּוֹ:
א
בן ואמטול הכי לא חשיב
כי הדדי נינהו ואימא שארו זה האב מלמד
מאחיו כגון שדה אחוזה ועבד עברי
ולהכי פריך שפיר דאי איצטריך קרא
גבי בן אלא חדא דהיינו
במסכת קידושין [יז:] וקדימת הבן לאח
לזרע זרעה כשר היכי תו יליף זרע
יעידה ושדה אחוזה לא
הגהות הב"ח
שהאב קודם לאחי האב יכול יקדים לאחין
מצינן לאוקמה בידא דבן
זרעה פסול אי נמי יש לרבות בת
בנחלה כולהו מייתינן להו מדין יעידה
תלמוד לומר הקרוב קרוב קרוב קודם
(א) גמ' ואימא שארו:
אלא משום דקא מתרץ ליה
שפוטרת מן היבום מלא ימחה פרט
לחוד שכ' בפירוש שהבן קם תחת אביו
(ב) רשב"ם ד"ה אימא דהאי
הכי: ומקשי' ואמאי חזית
אחי האב לא צריכי קרא אחי האב מכח
והעברת וכו' מקמי אח הס"ד
דמוקמת שארו זה האב
לזה שאין שמו מחוי דכי האי גוונא
ואי לא דמשנינן דאפי' לגבי יבום אין
ואחר כך מ"ה אם כן דלגלויי
של מת קודם לאחי של
מאן קא אתו מכח אב קאי אב קא ירתי אחי
האח קם תחתיו כמו בנו דכלום יש
דריש ביבמות (כד.) אבל ממזר איצטריך
וכו' שלא כסדרן כתיבי ואי
מת וכדמהפכת קרא ואימא
האב והא קראי לאו הכי כתיבי דכתיב ואם
משום דדייקינן וכו' במקום
שארו זה האב וכדמוקמת
1
יבום אלא במקום שאין בן לא הוה
ריבוי משום דבזרע פסול אכתי הוי
הבת והאי דקאמר ואי אתה
הכי מצינו לאוקמי מלמד
אין אחים לאביו וגו' קראי שלא כסדרן
מצינן לרבויי בן שיקום תחת אביו
שמו מחוי וא"ת הא דתניא בפ"ק
מעביר נחלה מן האב אפילו
שהאב קודם לבת דמהפכי
במקום בת הך לא משתמעא
לקרא הכי ואיש כי ימות
כתיבי והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא
לכלום טפי מאחיו דליהוי הכא חדא
דקידושין (דף יז:) עבד עברי עובד
מקרא מידי אלא ה"ק מהאי
ושאר אין לו ונתתם את
והכא חדא. ולקמיה פרכינן דבן ובת
את הבן ואינו עובד את הבת ואמאי
את זו דרש רבי ישמעאל ברבי יוסי
וכו' דלא מיירי קרא באב אלא
נחלתו לבתו הא שאר יש
באחין אבל לעולם אימא לך
ואח כמו שסדורין בפרשה ליקדמו
נימא מדלענין יבום בן ובת כי הדדי
לו ונתתם את נחלתו לו
איש כי ימות ובן אין לו וגו' במקום בת
2
דאב כצ"ל והד"א: (ג) תוס'
ואוקמי' לקרא כי היכי
כולהו לאב שהרי כולם קרובים למת
נינהו הכי נמי לענין עבד עברי
אתה מעביר נחלה מן האב ב ואי אתה
ד"ה כיון וכו' גבי וזרע אין
דמקדמי' אביו של מת
טפי מאביו שהם קמים תחתיו ליעידה
כדאמרינן הכא לענין נחלה ומדכתיב
לה דבת וכו' היינו משום
לאחין של מת ה"נ מקדמי'
מעביר נחלה מן האב במקום אחין ואימא
דמאי דקא מרבינן התם
האב של מת לבתו של מת
וליבום אבל האב אינו קם תחתיו
ועבדך שש שנים דמשמע לך ולא ליורש
זרע פסול היינו זרע זרעה:
הואיל דלא כתבו כסדרן
במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין
לכלום: מלמד שהאב קודם לבת.
לא נמעט אלא אח דוקא ואור"י משום
(ד) ד"ה ואי אתה מעביר
ויכול יהא קודם לבן של
❖
ואי
נחלה מן האב:
מת דאמרינן בהאי כדאמרי'
דהא אינה קמה תחת אביה לכלום
דדרשינן ועבדך לך ולא לאחר כל שהוא
באידך ואמר ליה דאמר קרא
כבנו וכאחיו וסדר את הפסוקים כן איש כי ימות ובן אין לו ונתתם את
אחר לגבי בן ובת נמי לגבי בן כאחר דמיא לענין נחלה שהבן קודם
הקרוב דכל הקרוב קודם
והבן קרוב למת מאביו של
מוסף רש"י
נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו
לבת וכה"ג אמרי' בפרק אין מקדישין (ערכין דף כה:) גבי שדה אחוזה
מת ואביו של מת מבת
אחים והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו
דבת אינה מעמדת שדה לאביה משום דכי היכי דגבי נחלה בת לגבי
שדה אחוזה גופה מהאי
ומאחיו. ומשני הא ליכא
טעמא הוא. דאי לאו האי
לאחי אביו ואם אין אחין לאביו הקרוב אליו ממשפחתו וירש: בן ובת
למימר דמקדמינן אב של
בן כאחר דמיא לענין שדה אחוזה נמי כאחר דמיא:
פירכא דכלום יש יבום, לא
מת מקמי בתו של מת משום
במקום
בת אתה מעביר נחלה מן האב. פריב"ם מדלא כתיב
כי הדדי נינהו. כדכתיב ובן אין לו עיין עליו א) נמצאת גם הבת פוטרת
קיי"ל לרבויי בן טפי מאח,
דכיון דלענין ייבום בן ובת
את האחין מן היבום אבל אבי המת אינו פוטר את אשת בנו מן
ונתתם גבי בת כדכתיב בכולהו דהעברתם משמע לשון
דהתם לא בן כתיב בהדיא ולא
כי הדדי נינהו דכי היכי
אח כתיב בהדיא, אלא משום
דהיכא דאית לה בן אינה
היבום נמצאת הבת קמה תחת אביה טפי מאבי המת ואחי המת:
העברה שמעבירין נחלה ממקום הראוי לירש מן הדין למקום שאינו
דקם תחת אביו ליעדה דכתיב
זקוקה לייבום ה"נ אם אית
קודם לאחי האב. של מת ולא לאחין משום דקרובים למת יותר מאביו
ראוי והשתא נושא ונותן מי הוא הקרוב שהיה ראוי להקריבו לבת ומוקי
בהדיא הוא דמרבינן להו
לה בת אינה זקוקה לייבום
ופרכינן עלה אדרבה מרבה
ולענין נחלה נמי בן ובת
שהרי קמים תחתיו ליבום אבל אביו אין קם תחתיו לכלום וסדר
לה באב לפי שהמת יוצא יריכו ואין לך קרוב יותר ראוי ממנו ובדידיה
אני את האח שכן קם ליבום
כי הדדי נינהו דלא מקדמי'
המקרא כך הוא ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם
מיסתבר לאוקומי אפי' שלא נכתב בפירוש אלא ע"י אחי האב דממילא
ואיצטריך לשנויי עלה כלום יש
אב מקמי בת כי היכי דלא
יבום כו' הא אם יש בן אין
מקדמי גבי בן: והשתא
את נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם
והעברתם עליה קאי לדרוש ולקבוע בו מקום ואע"ג דאי לא כתיב
יבום, והתם ליכא למילף
דדרשת שארו זה האב
אין אחים לאביו הקרוב אליו ממשפחתו וירש: ומשני אחי האב לא
והעברתם לא הייתי אומר שהאב קרוב אפי' מן האח שאינו קם תחת
מדהכי תרתי והכא חדא, דהא
ובעית לאקדומי מקמי אחין
חדא וחדא נינהו, אלא דאיכא
של מת ואימא לעולם אחין
צריכי קראי. לא היה צריך לכתוב לבסוף שארו לקדם את אחי האב
הבן לכלום מיהו השתא דכתיב והעברתם בבת משמע שמעבירים
יעידה בבן ויבום באח דכתיב
של מת קודמין לאב והאי
❖
דסברא הוא דקודם האב לאחיו שלו לירש את בנו דאחי האב מכח
הנחלה ממקום הראוי מוקי לה באב:
בהדיא (קדושין יז:).
דאוקמת שארו זה האב
ואי אתה מעביר נחלה ממקום האב במקום האחין. כלומר
מאן קאתו לירש את נכדם בן אחיהן פשיטא דמכח אבי המת שהוא
להכי ללמד שהוא קודם
ג)
(ד)
לאחין שלו של אב עצמו
אחיהם אתו והלכך למה לי קרא מאחר שכתוב למעלה שאחי האב
מדלא כתיב אלא והעברתם אחד אין לנו לעשות אלא
והכי מוקמי' לקראי ואם
מוסף תוספות
יורשין את נכדם מי איכא למימר דהיכא דקאי אב ירתי אחים של אב
העברה אחת ולא שתים ומכאן ואילך הקרוב קרוב קודם דהשתא
אין לו בת ונתתם את נחלתו
א. אע"ג דסתם אח ובן
לאחיו ואם אין לו אחים
בתמיה הלכך לא נכתב שארו אלא לקדם אחיו של מת דלקדם אחי
דכתיב והעברתם משמע שהיה האב ראוי לקדום לבת כ"ש שראוי
הוי אפי' ממזר וכו', אלא
למת ונתתם את נחלתו
האב כבר שמעינן ליה ממאי דאמר ואם אין לו אחים ונתתם את
לקדום לאח שהבת קרובה מן האח שהיא יוצאת יריכו של מת
משום דלא נילף מבני
לשארו דהיינו אביו של מת
❖
יעקב. תוס' יבמות כב:
ואם אין לו שאר ונתתם את
נחלתו לאחי אביו הרי הוא כמי שכתב ואם אין לו אחים ונתתם את
ועוד דאין יבום במקום בת לפיכך אין להעביר נחלה מן האב
נחלתו לאחיו של אביו ואם
נחלתו לאביו ואם אין לו אב ונתתם את נחלתו לאחי אביו הלכך לא
אלא במקום בת לחודה כיון דכתיב בבת העברה ולא במקום אחין:
אין אחים לאביו ונתתם את
נחלתו לקרוב אליו וגו' יכול
רבינו גרשום
נכתב שארו אלא לחדש ולומר שיקדום לאחד מהני דכתב לעיל ומנו
ואימא
יהא קודם האב לאחיו של
אחי המת שהן בניו דלקדם אחי האב לא שדינן ליה דהא לא צריך כדפרישית ולקדם את בנו ואת בתו של מת לא אמרי' שהרי קרובים למת
דהכא. גבי בן איכא תרי
מת ת"ל הקרוב לו ואחיו
יותר מן האחין כדאמרן הלכך שדינן ליה אאחין של מת לקדם האב לבניו לירש את בנו דסד"א יקדמוהו הם שהרי קמים תחת אחיהן ליבום
מילי שכן קם תחת אביו
קרוב טפי מאביו שקם
ליעדה ולשדה אחוזה משום
תחתיו לייבום. והיכי מצינן
מה שאין כן באב: והא קראי לאו הכי כתיבי. דשארו לבסוף כתב אחר אחי האב והוה לן למימר דגזירת הכתוב הוא שאחי האב של מת
הכי דין הוא דמרבינן ליה:
לאוקמי ולהקדים אביו
קודמין לאביו: קראי שלא כסדרן כתיבי. דהא כתיבי אחי האב ואח"כ שאר אב ובעל כרחך אב קדים להו כדאמרן דהא מכח אב קאתו
לאחיו דמאי חזית דמהפכת
והכא. גבי האח ליכא אלא
חדא שכן קם תחת אחיו
לקראי הכי אפכינהו הכי.
דלא דקדק הכתוב בסדרן משום דסמך אמאי דכתב הקרוב קרוב קודם ומעצמך תסדר אותם כפי קורבתן. ואם תאמר כיון דאין אנו
לייבום ולא איצטריך ליה
ומשני משום אחי האב
הולכין אחר הסדר לשתוק קרא מיניה וליכתוב איש כי ימות ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו וגו' איכא למימר דקרא
לתרוצי כלום יש ייבום:
לא צריך קרא למעוטינהו
ומשני גבי בן נמי ליכא
במקום אב דודאי דאב קדים
צריכא טובא כדלקמן בפירקין (דף קטו.) ובן אין לו עיין עליו ואם אין לו בת עיין עליה וכן כולן: הכי גרסינן והאי תנא מייתי
דהיכי שבקי' אב ולירש
אלא חדא דהיינו יעידה
לה מהכא. דהאב קודם לאחין: והעברת. משמע תעביר מקרוב זה שהוא קיים כדי לתת לזה והעברת מן האב כדי לתת לבת: במקום אחין.
דשדה אחוזה גופה מהאי
אחי אב דאתיין מכח אב
פירכא הוא דקיימא ליה
אלא ודאי למאי אתא קרא
שאין למת בן ובת אלא אחין. ובסיפרי [פנחס כז ח] מסיים לה הכי ומנין שהאב יורש אמרת קל וחומר כו': אימא. דהאי והעברת אאחין דקיימי קמן קאי
לתנא. כלומר מכח קושיא
לאקדומי לאחין של מת.
וקאמר והעברת מן האחין לתת לבת הא אין בת אחין יורשין אותו ואכתי אב מנלן דירית מקמי אח (ב) ואי משום דדייקינן ואי אתה מעביר
זו דקא מקשינן ליה כלום
והא קראי לאו הכי כתיבי
דמקדמי' אביו של מת מקמי
יש ייבום אלא במקום שאין
נחלה מן האב ואפי' במקום בת הך דיוקא לאו מוהעברת שמעינן לה דאדרבה מוהעברת איכא למידק אתה מעביר נחלה מן האב
בן מעמיד שדה אחוזה
שאר קרובים דשארו אחר
במקום הבת: ב) אם כן. דלגלויי אתא האי והעברת דאחין ירתי במקום שאין בת לא ליכתוב והעברת דממילא שמעינן לה מדכתב
שקם בן תחת אביו ולא
כולהו קרובים כתיב. ומשני
ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו [במדבר כז] דהא להאי תנא קראי כסדרן כתיבי דהא לא דריש שארו לאב דנימא שלא כסדרן כתיבי:
אח וכדאמרינן נמי כי
קראי שלא כסידרן כתיבי
האי גוונא במסכת ערכין
והכי צריכי למיכתבינהו
ואי כדמוקמינא להו לעיל: והאי
דמקשי' להיכא דמוקים
שדה אחוזה בידא דבן ומפיק ליה מידא דאח מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן
תנא. דאמרינן לקמן: מייתי לה. דאביו של מת קודם לאחיו של מת: מהכא דתניא את זו דרש ר' ישמעאל בר' יוסי.
קם תחת אביו ליעדה ולעבד עברי כדאמרינן במסכת קדושין עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את האח ומפיק לה
מוהעברתם דקא משני הכתוב [לכתוב והעברתם] בבת להכי דבמקום שיש בת אתה מעביר נחלה מן האב של מת ואי אתה
התם מדרשא דקרא אדרבה מרבה אני את האח שקם תחת אחיו לייבום כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן הא
מעביר נחלה וכו' ומקשי' מאי חזית דאמרת הכי אימא לצד אחר הכי במקום בת אתה מעביר נחלה מן אחיו של מת