קט:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואימא
במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין ואי אתה כו'.
ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפי' במקום בת. הך לאו דוקא מקרא
ז א מיי' פ"א מהל' נחלות
א) [לקמן קיא:], ב) שם קמז.,
ג) [שם קי: יבמות נד:],
הלכה ו סמג שם טור
משתמעא מידי אלא ה"ק מהאי קרא לא תילף דבת קודמת לאב דלא
כלומר השתא דמשמע לך מוהעברתם אתא לקבוע מקום
ד) רש"ל מ"ז, ה) סנהדרין
ש"ע ח"מ סימן רעו ס"ד:
מיירי קרא באב אלא באחיו אלא לעולם אימא לך דאב קודם לבת דהוא
לאב אדרשנו כך שאפילו לבת יקדום וה"ה דהוה מצי למימר דבמקום
ח ב מיי' פכ"א מהל'
פב: [סוטה מג.], ו) [דף
❖
קיא.], ז) בס"א: כומר,
איסורי ביאה הל' לב סמג
קרוב טפי: שארו זו אשתו.
בת אתה מעביר נחלה מן האחין אבל אי אתה מעביר מן האחין במקום
כדכתיב והיו לבשר אחד (בראשית ב)
לאוין קכו טוש"ע אה"ע
❖
וכתב נמי שארה כסותה ועונתה לא
אב ונימא שאח יקדום לאב אלא לפי
סימן ב סעיף ו:
יגרע (שמות כא): יורש את אשתו.
משמעות הברייתא דאב חשוב יותר
ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום
תורה אור השלם
מכולם נסיב: א"כ לא לכתוב
דקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין וקרי
בת אם כן לא נכתוב רחמנא והעברתם
1 וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר
1
מוסף תוספות
הכי ונתתם את נחלת שארו לו והכי
רחמנא והעברתם. כלומר לא תוכל
לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין
ולמאן דנפקא ליה מוהעברתם האי שארו
א. אי אמרת בשלמא
לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ
מפרשינן לה לקמן בפירקין [קיא:] ויליף
לדרוש במקום בת אתה מעביר נחלה
מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא א)2שארו זו
העברה זו מן האב היא
במדבר כז ח
לְבִתּוֹ:
לה מוירש אותה לשון נקבה: האי
2 וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו
מן האחין דאין זו העברה שהבת
דשמעת מינה שהאב קודם
אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו ולמאן
לאחים, היינו דאמרינן
והעברתם מאי עביד ליה. לכתוב
וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ
קרובה למת יותר מאח לפי שהיא
דאפקה רחמנא בלשון
הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ
דנפקא ליה משארו האי והעברתם מאי עביד
ונתתם: משבט לשבט. נחלת שבט
יוצאת ירכו ולענין יבום לא הוה ליה
והעברתם לרמוז לך שיש
וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי
ליה מיבעי ליה לכדתניא רבי אומר בכולן
לה יורש אחר שאינו כתוב
ראובן לשבט שמעון: הואיל ובנה
יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט
ב)
למכתב אלא על כרחך יש לדרוש
בהדיא שהוא היה ראוי
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
ובעלה יורשין אותה. כגון סרח בת
נאמר בהן נתינה וכאן נאמרה בהן העברה
במקום בת אתה מעביר נחלה כו' אלא
לנחלה לולי בת דשמעת
במדבר כז יא
3 עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא
אשר שנשואה לחנוך בן ראובן ומת
מינה שאם אין שם בת
שאין לך שמעביר נחלה משבט לשבט אלא
ק"ק דהשתא משמע דלא שייך העברה
האב קודם לנחלה לאחים
תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא:
❖
אשר בלא בנים זכרים וירשתו סרח
בת הואיל ובנה ובעלה יורשין אותה וממאי
מאחין לבת דפשיטא דקרובה יותר
אלא וכו'. ר"י מיגש.
ויקרא יח יב
בתו ומתה סרח וירשה בנה או בעלה
4 עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא
מאחין אבל מן האב ובת ניחא ליה
דשארו זה האב דכתיב שאר אביך הוא אימא
3
תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא:
שהם משבט ראובן נמצא שהוסבה
דשייך העברה ובכולה שמעתין מספקא
ויקרא יח יג
שארו זו האם דכתיב 4 שאר אמך היא אמר
רבינו גרשום
נחלת שבט אשר לשבט ראובן
5 שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת
לן אי אב קרוב טפי מאח או לא
רבא אמר קרא ממשפחתו וירש אותה
ואי אתה מעביר נחלה
2
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם
ואשמעינן קרא שהבעל או הבן יורש
ולרשב"א נראה לפרש א"כ לא ליכתוב
מן האב אפי' במקום
לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת
משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם
ג)
א
את אשתו ואת אמו. ואיכא דדריש לקמן
ו)
בת. שהאב קודם לבתו.
כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:
רחמנא והעברתם כלומר א אי לא אתי
ומשני אם כן לא לכתוב
אינה קרויה משפחה דכתיב למשפחותם
במדבר א ב
ירושת הבן את אמו מקרא אחרינא
5
למדרש אלא דבמקום בת (אי) אתה
6 וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם
רחמנא והעברתם אלא
ורבי דריש לה מהכא: אימא שארו זו
לבית אבותם ומשפחת אם אינה קרויה
ונתתם את נחלתו לבתו
יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה
מעביר נחלה מן האחין ולא מן האב
האם. ונילף מכאן דבין אביו בין אמו
כדכתב באינך. אלא מדשני
וְהוּא לֵוִי וְהוּא גָר שָׁם:
משפחה והא כתיב ויהי נער מבית לחם
6
א"כ לא הוה ליה למכתב והעברתם
רחמנא וכתב והעברתם
שופטים יז ז
יורשין אותו: ממשפחתו. היינו
7 וַיֹּאמֶר מִיכָה עַתָּה יָדַעְתִּי
יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר שם
משמע דאפי' במקום אב
אלא ונתתם והוה ידעינן דבת אינה
הקרובים לו מצד אביו: ויהי נער
דהוא קדים לאחין צריך
כִּי יֵיטִיב יְיָ לִי כִּי הָיָה לִי
הא גופא קשיא אמרת והוא לוי אלמא
יורשת במקום אב דהוה דרשינן
(א)
להעביר נחלה מן האב
הַלֵּוִי לְכֹהֵן: שופטים יז יג
וגו'. בספר שופטים כתיב בפרשת
8 וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת
וליתנה לבת: ולמאן דנפקא
מלוי אתי ממשפחת יהודה אלמא מיהודה
מיתורא דונתתם את נחלתו לבתו
פסלו של מיכה: וקא מתמה גמרא
ליה מוהעברתם. דמקדמי'
הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן
דוקא מן האחין אתה מעביר נחלה
אתי אלא לאו דאבוה מלוי ואימיה מיהודה
אב לאחין האי לשארו
מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים
ממשפחת יהודה אלמא מיהודה קאתי
מאי עביד ליה: שארו זו
לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת
במקום בת ולא מן האב דהא לגופה
וקאמר ממשפחת יהודה אמר רבא בר רב
וכתיב והוא לוי אלמא מלוי קאתי.
אשתו. דגורעין ומוסיפין
שופטים יח ל
הָאָרֶץ:
לא איצטריך שהרי מוכל בת יורשת
9 בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם
ודורשין לו כלומר א) דהכי'
קשיין אהדדי: אלא לאו דאבוה מלוי.
חנן לא גברא דשמיה לוי אי הכי היינו
נחלת שארו לו. וירש אותה
וֶאֱלִיעֶזֶר:
נחלה שמעינן דבת ירושה היא וממילא
להכי קרו ליה לוי שהלוים למטה דברי הימים א כג טו
דקאמר מיכה עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי
דגורעין ו' מנחלתו ול'
7
ידעינן שהיא קודמת לאח שהרי היא
01 וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו
מלשארו ומצרפין אהדדי
אבותם נקראים לוים והאי דקאמר
היה לי הלוי לכהן אין דאיתרמי ליה גברא
ודורשין לו כלומר דיהבין
לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ
קרובה יותר שהיא מקימה שם ואח
ממשפחת יהודה על שם שאמו משבט
נחלת שארו דהיינו אשתו
דשמיה לוי וכי לוי שמו והלא יהונתן שמו
וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד
אינו מקים שם אלא צריך ליבם ואי
יהודה: ומשני לא גברא דשמיה לוי.
לו: בכולן. של קרובים
וְאֹתוֹ
יָלְדָה
אַחֲרֵי
שנאמ' ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו
נאמר בהן נתינה וגבי בת
אַבְשָׁלוֹם: מלכים א א ו
8
להקדים בן לבת הא מוהתנחלתם
האי דכתיב והוא לוי כלומר כך שמו
11 וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח
כתיב העברה לומר לך ב)
היו כהנים לשבט הדני (ב) אמר ליה וליטעמיך
אותם לבניכם נפקא לן לקמן ומדכתי'
ולא משבט לוי הוא אלא משבט יהודה
מי שמעביר נחלה משבט
לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ
וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא דכתיב
לשבט אלא הבת שהוא
לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס
והעברתם אתא למימר דבמקום בת
כדכתיב ממשפחת יהודה דמשפחת
משבט ראובן והיו לה אחין
אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם
❖
בני משה גרשם ואליעזר אלא מתוך שעשה
אב קרויה משפחה: היינו דקאמר
אתה מעביר נחלה מן האב:
הראויין לירש את אביה
9
לְמִשְׁפְּחֹתָם: שמות ו כה
ונשאת לאחד משבט שמעון
מיכה כו'. בתמיה. שהיה מתגאה
אלא
מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה הכא
ולאחר שנשאת מת אחיה
בעצמו על שנקרה לו איש לוי לכהן
נמי מתוך שעשה מעשה מנשה דאתי מיהודה תלאו הכתוב ביהודה אמר
ולא היה להן יורש אלא
הגהות הב"ח
זו ועכשיו מעברת משבט
לע"ז ואי משבט יהודה הוא ממה היה
רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מכאן שתולין את הקלקלה במקולקל רבי
(א) גמ' הא גופא קשיא
לשבט הואיל שכשמתה
משתבח לעצמו אלא ודאי משום
אמרת ממשפחת יהודה
בנה או בעלה שהן משבט
יוסי בר חנינא אמר מהכא 01 וגם הוא טוב תואר מאד ואותו ילדה אחרי
אלמא מיהודה אתי והא
דמשבט לוי הוא שבהם בחר הקדוש
שמעון יורשין אותה:
אבשלום והלא אדניה בן חגית ואבשלום בן מעכה אלא מתוך שעשה מעשה
כתיב והוא לוי אלמא
וממאי דהאי שארו אב הוא.
ברוך הוא לשרתו ולעולם אבוה מלוי
מלוי אתי אלא לאו דאבוה:
דמצית למדרש מיניה מלמד
אבשלום דמרד במלכות תלאו הכתוב באבשלום (ה"נ מתוך שעשה
ד)
(ב) שם כהנים לשבט הדני
ואימיה מיהודה והדרא קושיין לדוכתה:
שהאב קודם לאחין משום
וכי בן מנשה כצ"ל ותיבות א"ל
דאב איקרי שאר דכתיב
מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה) אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם
ומשני דאתרמי ליה גברא ששמיה לוי.
ב
וליטעמיך נמחק: (ג) שם
שאר אביך הוא דלמא שאר
בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן אהרן שנשא בת עמינדב
בכך היה משתבח כאילו הוה משבט
מאי לאו מבנות יתרו
זו האם דכתיב שאר אמך
שפיטם עגלים לע"ז לא
היא ואימא שהאם קודמת
לוי ולעולם לאו לוי הוא אלא משבט
יצא ממנו פנחס ופנחס לאו מיתרו אתי והא כתיב 11 ואלעזר בן אהרן לקח לו
מבנות יוסף שפטפט:
לאחין של מת. ומאי חזית
יהודה: והלא יונתן שמו. בעל כרחך
(ד) רשב"ם ד"ה בן מנשה
דאמרת הכי אימא הכי
מבנות פוטיאל לו לאשה מאי לאו (ג) דאתי מיתרו שפיטם עגלים לע"ז
❖
וכו' דבן משה היה הס"ד:
ואכתי שהאב קודם לאחין
האי דקרי ליה לוי היינו דמשבט לוי
לא דאתי מיוסף שפטפט ביצרו והלא שבטים מבזים אותו ואומרים ראיתם
ה)
מנא לך. אמר רבא לא
הוי וקרי ליה משפחת יהודה אלמא
מצית למימר שהאם קודמת
בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז יהרוג נשיא שבט מישראל
משפחת האם קרויה משפחה: בן
לאחין ולא האב משום
מוסף רש"י
אלא
דבתר האב אזלינן דאמר
מנשה. הנו"ן תלויה לפי שהיא יתירה
הואיל ובנה ובעלה. שהן
קרא ממשפחתו של אב
דבן משה הוא ויהונתן בן גרשם כו' בההיא פרשתא כתיב שגזלו שבט הדני פסלו של מיכה והלוי הלך עמהם להיות להם לכהן. ומשני וכי
משבט אחר, יורשין אותה.
ולא ממשפחתה של אם
(ד)
והכי אתא קרא לאשמועינן
וירש אותה נחלה ומשפחת
בן מנשה הוא והלא בן משה הוא דלכך הנו"ן תלויה וגם מדקרי ליה לוי שהיה משבט לוי וכדכתיב בדברי הימים ובני משה גרשום
והעברתם את נחלתו משבטו
אב קרויה משפחה דכתיב
ואליעזר: אלא מתוך שעשה מעשה מנשה. בן חזקיה מלך יהודה שעבד ע"ז תלאו הכתוב במנשה. הכא נמי לעולם משבט לוי הוא
על ידי בתו שתירשנו ושמא
ויתילדו על משפחותם לבית
תינשא אחרי כן לאיש משבט
אבותם ולעולם אב של
כדקאמרת והאי דקרי ליה ממשפחת יהודה לאו משום דאתי מיהודה לא אביו ולא אמו אלא מתוך שעשה מעשה מנשה בן חזקיה כו':
אחר ותמות ויירשנה (לקמן
מת קודם לאחיו של
מכאן. מדקרי ליה בן מנשה וממשפחת יהודה: הקלקלה. דבהך פרשתא מיירי שנעשה כהן ז) לע"ז: במקולקל. מנשה: ילדה
קמז.) שלא תסוב נחלה לא
מת: וקרו לה משפחה.
נצטוה אלא לאותו הדור בלבד
אלמא דמשפחת אם קרויה
אחרי אבשלום. משמע שמאם אחת היו: והלא אדניה. היה בן חגית: יצא ממנו יהונתן. בן בנו של משה: פנחס. בן בנו של
והלא שבטים
(במדבר כז ז).
משפחה: כי היה לי הלוי
אהרן: ומתמהינן פנחס והלא מיתרו קאתי. מבת יתרו אלמא קרוב היה ליתרו יותר מיהונתן בן גרשום ואפי' הכי חסיד היה ואין
מבזים אותו. לפיכך הוצרך
לכהן. ואי שמיה לוי מאי
לייחסו שם פנחס בן אלעזר
הטבה איכא אלא משום
ללמוד מכאן שידבק אדם בטובים שהרי אלעזר אבי פנחס לקח בת יתרו ויצא ממנה פנחס ואם אהרן דבק בטובים אלעזר בנו לא
בן אהרן הכהן (סוטה מג.).
דמשבט לוי הוה דיצאו
דבק בטובים: מאי לאו מבנות יתרו כו'.
כלומר בת יתרו ממש אחת מבנותיו: מבנות יוסף. כלומר משבט יוסף:
אבי אמו. יתרו, דאלעזר
ממנו כהנים להכי קאמ' כי
שפטפט. מתריס ונלחם כנגד יצרו כדאמרי' לקמן בפירקין (דף קטו:) חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו: ופרכינן והלא
אבי פנחס לקח מבנות יתרו,
ייטיב דאית ביה צד כהונה.
דכתיב ואלעזר בן אהרן לקח
ומשני לא לעולם לוי שמו
שבטים מבזין אותו כו'. בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין התחילו שבטים מבזין אותו כו': שפיטם. כדכתיב כהן און (בראשית מא) כומר:
לו מבנות פוטיאל לו לאשה,
ומשבט יהודה היה ומשום
אלא
ומפרש באגדה פוטיאל זה
דשמו היה לוי ג): לשבט
יתרו שפיטם עגלים לע"ז
הדני. היינו מיכה: מעשה
ואמרו בסוטה (מג.) פוטיאל זה בנו של יוסף שפטפט ביצרו, ומשנינן אי אבוה דאמיה מיתרו אמיה דאימיה מיוסף, אי אבוה דאימיה
מנשה. ששימש לע"ז תלאו הכתוב ביהודה ולעולם משבט לוי הוה ולעולם משפחת אם אינה קרויה משפחה:
מיוסף אימיה דאימיה מיתרו, דיקא נמי דכתיב פוטיאל (תרי) ולא פוטאל (סנהדרין פב:).
ואותו ילדה אחרי אבשלום. משמע דבני אם אחת היו והלא אדוניה בן חגית וכו': שפטפט ביצרו. שכבשו:
א) אולי צ"ל ונתתם נחלת וכו'.
ב) צ"ל לומר לך שאין לך מי שמעביר. ג) אולי צ"ל ומשום דשמו היה לוי לפיכך קאמר והוא לוי