יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קי.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אלא אי אבוה
דאמיה כו'. אלא לעולם לאו מבת יתרו ממש נולד
אי אבוה דאמיה מיוסף אמה דאמיה מיתרו. וא"ת א"כ היאך
ט א ב ג מיי' פ"י מהל'
א) [מס' סופרים פט"ו ה"י],
ב) [צ"ל שם ויאמרו לו],
מתנות עניים הלכה יח
פנחס שהרי גם מיוסף היה כדדרשינן לקמן פוטיאל שני פיטפוטין
פנחס בן טובים טפי מיהונתן שהרי אימיה דאמיה דפנחס
ג) בס"א: כומר, ד) פסחים
טוש"ע י"ד סי' רנה סעיף
❖
משמע מיוסף שפיטפט ביצרו ומיתרו שפיטם עגלים והלכך אי אפשר
מיתרו אתיא כי היכי דאמיה דאבוה דיהונתן מיתרו אתיא וי"ל משום
א
קיג. ע"ש, ה) לפ גי' התוס'
א:
צ"ל נשוט, ו) [בכל הכתובים
שתהא אמו בת יתרו ממש דמה ענין בת יתרו אצל שבט יוסף אלא
שיהונתן היה מצד האב שהיה אביו בן בת יתרו ופנחס מצד האם:
איתא משה], ז) הג"ה,
נשוט נבילתא גרסינן בערוך והוי
ה"ק ואלעזר לקח לו אשה מבנות
ח) בס"א: כומר,
רבינו גרשום
ט) בנוסחאות שלפנינו איתא
פוטיאל כלומר שאשתו נולדה מיתרו
כמו פשוט כי ההיא דחלק
אלא אי אבוה דאמיה
מיוסף אמה דאמיה
ויטשון וכן איתא במתורגמן
דיקא נמי. דמתרוייהו
ומיוסף ומהשתא מצינן למימר שדור
(סנהדרין דף ק:) לא תנטוש גילדנא
מיתרו אי אבוה דאמיה מיתרו אמה דאמיה
וצע"ק], י) [צ"ל ואימא אי
אתא מיוסף ויתרו: דכתיב
❖
רביעי או דור חמישי היה פנחס לבת
מאוניה דלא ליזיל משכיה לחבלא פירוש
איכא בן ולמ"ד כסדרן כתיבי],
פוטיאל. מלא שני פוטיאל
מיוסף דיקא נמי דכתיב מבנות פוטיאל תרתי
דפוטי משמע תרתי מיוסף
יתרו ולא היה קרוב ליתרו כיהונתן
דג ששמו גילדנא אל תתחיל לפשטו
שמע מינה אמר רבא הנושא אשה צריך
ומיתרו. ואית דמפקי מבנות
בן גרשם ולהכי אהני מה שדבק
מאזנו פן ילך העור לאיבוד ואע"ג
דמשמע תרתי: מאי היא
תורה אור השלם
שיבדוק באחיה שנאמר ויקח אהרן את
1
דקאמ' ליה לאותו לוי מי
אהרן בטובים. ואותו זקינו של פנחס
דהתם נטוש והכא נשוט רוב פעמים
1 וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע
הביאך הלום ומה אתה
אלישבע בת עמינדב אחות נחשון ממשמע
מצד האם שדבק ביתרו ואעפ"כ יצא
מתחלפין האותיות בענין זה כמו
עושה בזה ומה לך פה
בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן
שנאמר בת עמינדב איני יודע שאחות נחשון
כלומר כולי האי למה
ממנו פנחס ליכא לאקשויי מיניה למאי
(פסחים דף ל:) אין טשין התנור באליה
לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב
להו למישאל בחדא סגי
וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר
היא מה תלמוד לומר אחות נחשון מכאן
דבעינן למילף ממשה שיצא ממנו
דהוי כמו אין שטין כמו וטח את הבית
אלא לאו הכי קאמרי ליה
וְאֶת אִיתָמָר: שמות ו כג
2 הֵמָּה עִם בֵּית מִיכָה
יהונתן שהרי פנחס היה רחוק מיתרו
ומתרגם בירושלמי וישוטון ית ביתא
וכו': נשוט. כמו פשוט:
ט)
שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה תנא
(ויקרא יד): ולא תימא כהנא אנא.
מינהו. לאותו לוי: פיס'
וְהֵמָּה הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַנַּעַר
יותר מיהונתן: אבוה דאמיה מיוסף.
רוב בנים דומין לאחי האם ויסורו (שמה
אלא הואיל דלא האי לירות
א)
ב)
2
הַלֵּוִי וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ
ואמיה דאמיה נפקא מיתרו כגון
מפר"ת ולא תימא אני רב כהנא שאני
מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה
ויאמר) מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה
עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה:
מבניו של יתרו או מבני בניו. וליכא
חשוב ולא מפני שהיה כהן דלאו כהן
שופטים יח ג
ומה לך פה אמרו לו לאו ממשה קא אתית
למימר אמה דאמיה מיתרו בת יתרו
הוה כדאמרינן בהזרוע (חולין דף קלב.
3 וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם
דכתיב ביה אל תקרב הלום לאו ממשה קא
3
שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי
ממש דאם כן קרוב הוא ליתרו
ושם ד"ה רב) רב כהנא הוה אכל
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד
אתית דכתיב ביה מה זה בידך לאו ממשה
כיהונתן ולא ילפינן ממשה ומאהרן
בשביל אשתו ובפ' אלו עוברין (פסחים
4
עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא:
קא אתית דכתיב ביה ואתה פה עמוד עמדי
שמות ג ה
מידי: אבוה דאמיה מיתרו. מבנות
דף מט. ושם) אמר רב כהנא אי לאו
5
4 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְיָ מַה זֶּה
יתרו. ז) ונראה בעיני דה"ג אלא אי
דנסיבי כהנתא לא גלאי אמרו לו
תעשה כהן לע"ז אמר להן כך מקובלני מבית
ג)
בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:
אבוה דאמיה מיוסף כו' ואאמה של
תלמידיו והא למקום תורה גלית אמר
שמות ד ב
אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל
א
5 וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי
אם פנחס קאי וה"ק אי אבי אמה של
להו לא גלאי כדגלו אינשי שגלה ע"י
יצטרך לבריות והוא סבר לע"ז ממש ולא היא
וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל
אשת אלעזר מיוסף כו' דהשתא הוה
דשמטיה לקועיה דההוא גברא וכן
הַמִּצְוָה
וְהַחֻקִּים
אלא ע"ז עבודה שזרה לו כדאמר ליה רב
ב
ד)
וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם
ליה לפנחס דור אחד רחוק מיתרו
מפר"ת ההיא דערבי פסחים (דף קיג.
וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן
לרב כהנא ה) ג נטוש נבילתא בשוקא ושקול
יותר מיהונתן: פוטיאל תרתי משמע.
ושם) לא תדור במתא דרישא אסי
לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ:
אגרא ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי
דברים ה כז
מדלא כתב פוטאל בלא יו"ד הלכך
כלומר שאתה בעצמך תהיה ראש
6 וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן
מילתא כיון שראה דוד שממון חביב עליו
ששמך רב אסי שלא תתבטל מחמת
שני פיטויים דרשינן שפיטפט ושפיטם.
מֹשֶׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת:
דברי הימים א כו כד
ביותר מינהו על האוצרות שנאמר ושבואל
אי נמי מדכתיב מבנות דמשמע משתי
צרכי צבור ולא כמו שפירש רבינו
6
7 וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר
בנות של פיטפוט ופיטום מדלא כתיב
ב
בן גרשם בן ו) מנשה נגיד על האוצרות וכי שמואל דרישא אסי רופא :
לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין
ושבואל בן גרשם בן משה.
בת פוטיאל כן נראה בעיני: שיבדוק
לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ
❖
שבואל שמו והלא יהונתן שמו א"ר יוחנן
במדבר כז ח
לְבִתּוֹ:
באחיה. שהבנים דומין לאחי האם
ה"ג משה שאין לקרותו
ששב לאל בכל לבו: והבנים את האב:
כדלקמן: מלמד שבדק באחיה. לפי
על שם מנשה שהרי כבר שב בכל
מנלן דכתיב 7 איש כי ימות וגו' טעמא דאין
הגהות הב"ח
שהיתה אחות נחשון שהיה נשיא למטה
לבו ויש דגרס בן מנשה וטעמא לפי
לו בן הא יש לו בן בן קודם אמר ליה רב
יהודה מתוך חשיבותו לכך לקחה:
שחזר לקלקולו כדפ"ה:
(א) רשב"ם ד"ה וטול וכו'
טעמא דאין לו בן הא יש לו בן
בתלמיד חכם שיש:
פפא לאביי אימא אי איכא בן לירות בן
ויסורו שם וגו'. ביהונתן בן גרשם
(ב) ד"ה ה"ג ולא וכו' ואית
❖
איכא בת תירות בת איכא בן ובת לא
[בן] קודם. נראה לרשב"א
מיירי בפרשת מיכה: ויאמרו לו. שבט
דגרסי נמי:
הדני שבאו שם: ישכיר עצמו כו'.
דכל הסוגיא אליבא דמ"ד שלא כסדרן
האי לירות ולא
האי לירות ואלא
אלא שלא יהא לבו לע"ז: שהיא זרה
כתיבי מדפריך רב פפא בתר הכי
מאן
מוסף רש"י
לו. הוא חשוב והמלאכה נמבזה
י) (ולמ"ד כסדרן כתיבי ואימא אי
פשוט נבילתא. הפשט
ומכוערה אלא שאין בה איסור: נטוש. הפשט: וטול אגרא. כלומר
איכא בן) למה יש לנו לשנות קראי מכי היכי דכתיבי ג ועוד דקאמר
עורה (פסחים קיג.) פשוט
❖
הפשיטנה בשכר בשוק לעין כל ואין כאן חילול השם כלל ולא קרינא
ליה אביי איצטריך קרא לאשמועינן דמאן דלית ליה אלא וכו' ופ"ה
עורה בשכר (רשב"ם שם).
ביה ומשניאי אהבו מות [משלי ח] דדרשינן ליה במסכת שבת (דף קיד.)
ואמאי כתב ובן אין לו והעברתם את נחלתו פשיטא ולשתוק מיניה
(א) בתלמידי חכמים שיש רבב על בגדו אבל לעשות מלאכה להתפרנס
והכי איבעי למכתב איש כי ימות וזרע אין לו וגו' ואי אליבא דמ"ד
מוסף תוספות
אין כאן גנאי: ה"ג ולא תימא גברא רבא אנא. ואית (ב) דגרסינן
דכסדרן כתיבי היכי נשתוק קרא ולא ליכתוב והעברתם את נחלתו
א. דהיינו צפורה אימיה
נמי ולא תימא כהנא אנא כהן אני וחשוב וגנאי לי הדבר: והלא
לבתו הא איצטריך למידרש במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב
דגרשום. ריטב"א. ב. כי
מתוך טרדתו פושע
יהונתן שמו. שלא היה לו לגרשם בנים כי אם זה בלבד כדכתיב
וליכא למימר דאביי דייק מדלא כתיב ואיש כי ימות והעברתם את
בחולים. שם. ג. [אבל]
בדברי הימים [א כג] ובני גרשם שבואל הראש: ששב לאל בכל לבו. עכשיו
נחלתו לבתו דא"כ מאי פריך ודלמא קמ"ל דבת נמי בת ירושה היא
אליביה דמ"ד לאו כסדרן
כתיבי, כיון שאנו צריכין
דמ"מ הכי הוה מצי למכתב ולא ליכתוב ובן אין לו אלא ודאי אליבא
שהיה לו ממון הרבה. ואי משום דכתיב [שופטים יח] ויהונתן בן גרשם בן מנשה
לשנות סדר המקרא, גם
הוא ובניו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ ואמרינן בסדר עולם
דמ"ד שלא כסדרן כתיבי אתיא דלדידיה לא איצטריך והעברתם
בזה נוכל לשנות דבן ובת
יירשו כחדא. שיטמ"ק בשם
עד יום שגלה מטה דן ופסלו של מיכה עמו כך מפורש בפרק בתרא
ואע"ג דמוקי והעברתם לכדרבי שאין לך מעביר נחלה כו' אין זה
תוס' הרא"ש.
צורך שום דרשה ולא אשמועינן שום חידוש אלא דלגבי בת שייך לשון
דברכות ירושלמי [ה"ב] מתיבין ליה והכתיב עד יום גלות הארץ אמרי כיון
העברה ור"י אומר דאפילו למ"ד דכסדרן כתיבי אתיא ואביי דריש
שמת דוד עמד שלמה והחליף כל הסנקליטין והחליפו עמהן חזר לקלקולו
מדלא כתיב איש כי ימות והעברתם את נחלתו לבנו דהוה מצי
הראשון הה"ד [מ"א יג] ונביא אחד זקן יושב בבית אל אמרין הוא הוה וקבעי
התם כהן ח) לע"ז והאריך ימים אמרי ע"י שהיתה עינו צרה בע"ז
למידרש במקום בן אתה מעביר נחלה מן האב כו' והוה ידעינן
שלו כיצד הוה בר נש מייתי ליה תור או אימר או גדי לע"ז והוה
דבן ובת שוין הואיל ומצינו במקום אחר שהיא בת ירושה:
א"ל פייסיה עלוי והוא אמר מה מועילה לך לא אכלה ולא שותה לא
ודלמא
מטיבה ולא מריעה א"ל ומה נעביד א"ל זיל אייתי לי חדא פינך דסלת ועשר ביעין עלוי ואנא אפייס לה עלך וכיון דאזל ליה אכיל לון אתא חד
בר פחין ואמר ליה כן אמר ליה אם אינה מועילה כלום מה את עביד הכא אמר ליה בגין חיי וכיון שעמד דוד כו': והבנים את האב מנלן.
דהבנים קודמים לבנות מדלא קתני הבנים והבנות את האב. ומיהו בנות נוטלות עישור נכסים כתקנת חכמים במס' כתובות (דף סח.): דכתיב איש
כי ימות ובן אין לו וגו'. והוה ליה למכתב איש כי ימות ובן ובת אין לו אי נמי איש כי ימות והעברתם את נחלתו לבתו ולבנו: טעמא דאין לו בן.
עם הבת הא יש לו בן ובת הבן קודם: א"ל רב פפא לאביי אימא. דהכי אשמועינן קרא איכא בן בלא בת לירות בן איכא בת בלא בן תירות בת
איכא תרוייהו בן ובת לא האי לירות כו' כדמפרש לקמיה [ע"ב] לא האי לירות כולו ולא האי לירות כולו אלא כחדא ירתון דה"ק קרא איש כי ימות
ובן אין לו עם
הבת שיירשו שניהן כאחת אלא בת יחידית בלא בן
יש
לו והעברתם את הנכסים לבתו הא איתנהו תרוייהו יירתון כחדא:
מאן