קי:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודלמא
הא קמ"ל דבת נמי בת ירושה. דסד"א דלאו בת ירושה
מאן ו) כו'. אם לא קרוביו הקרובים לו יותר:
בר ז) קשא. מושל
י א מיי' פ"א מהלכות
א) ס"א בו. רש"ל, ב) [שבת
קלה.], ג) [שם קה:],
נחלות הלכה ג סמג עשין
העיר: א"ל אביי לרב פפא. אי איתא דאמר רחמנא דכחדא יירתון
היא משום דמסבת נחלה דבנה ובעלה יורשין אותה:
ד) יבמות יז: כב., ה) [לעיל
צו טוש"ע ח"מ סי' רעו
ושדה
❖
אחוזה נמי מהאי פירכא הוא דקיימא לן. אוריב"ם דל"ג
נמצא שאין הבן ראוי לירושה יותר מן הבת ובן ובת כשני בנים דמו
קט: וש"נ], ו) ס"א בו. רש"ל,
סעיף א:
ז) [ורשב"ם בפסחים קיא:
כלום יש יבום אלא במקום שאין בן דהלשון משמע שהוא
וכי איצטריך קרא לאשמועינן דמאן דלית ליה אלא חד ברא לירתינהו
כתב בר קשא פי' שוטר העיר],
מודה שהבת אינה קמה לשדה אחוזה
לכולהו נכסי דאב בתמיה ואמאי כתב
ח) [לעיל קט:], ט) [בראשית
רבינו גרשום
❖
מהאי טעמא כי ההיא דלעיל גבי אח
ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו
לג],
מאן (א) א)כו' לירות אטו בר קשא דמתא לירות
ולא האי לירות בר
דמסיק בהאי לישנא ופ"ה דחוק הוא
לבתו פשיטא לישתוק קרא מיניה והכי
הכי קא אמינא איכא בן ובת לא האי לירות
קשא דמתא לירות. בלשון
מאד דמפרש דה"ק ושדה אחוזה נמי
איבעי ליה למכתב איש כי ימות וזרע
תמיה כלומר הממונה על
תורה אור השלם
כוליה ולא האי לירות כוליה אלא כי הדדי
העיר יירשנו: אלא כי
איכא למימר דקמה תחת אביה ומייתי
אין לו ונתתם את נחלתו וגו' וממילא
1 וְכָל בַּת יֶֹרשֶׁת נַחֲלָה
הדדי לירתו. דהכי משמע
לירתו א"ל אביי ואצטריך קרא לאשמועינן
סייעתא למילתיה (ג) דהך פירכא
ידענא דאם אין לו בן הבת תירש את
והעברתם את נחלתו לבתו
מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד
היכא דלית ליה אלא חד ברא לירתינהו
הא איכא בן ובת תרויהו
הכל מאחר ששניהן שוין בנחלה אלא
דכלום יש יבום כו' קיימא ליה לתנא
מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ
לירתו. ואכתי בן קודם
תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ
לכולהו נכסי ודלמא הא קמ"ל דבת נמי בת
ודאי לאשמועינן אתא דבן קודם לבת.
שהבן קם תחת אביו לשדה אחוזה ולא
לבת מנלן. אמר ליה האי
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת
דכתיב ובן אין לו הא יש
במדבר לו ח
ירושה היא ההוא מוכל בת יורשת נחלה
ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דאין
האח וה"נ איכא למימר גבי בת דמה
אֲבֹתָיו:
1
2 לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ
לו יורש וכי איצטרי' קרא
הבת יורשת במקום שיש בן וסד"א
לו לתלות הטעם בפירכא שהיא גבי
נפקא רב אחא בר יעקב אמר מהכא למה
לאשמועי' דמאן דלית ליה
2
מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ
אח ולא היה לו לומר אלא בת נמי
היכא דלית בן ונתתם את נחלתו
אלא חד ברא לירשינהו
(ב)
בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ
יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן
לכולהו נכסי ודאי הא לא
אֲחֵי אָבִינוּ: במדבר כז ד
תיקום לשדה אחוזה ולכך נראה לו
לאחיו אבל לא לבתו דכי היכי דאין
3 וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו
אתי לאשמועינן דברא ירית
טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם
דלא גרסינן (ד) אלא הכי גרסינן ליה
אמו יורשתו דמשפחת אם אינה קרויה
אלא מאי אתא לאשמועי'
וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ
ודלמא בנות צלפחד הוא דקאמרן הכי
להיכא דאית ליה בן ובת
הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ
שדה אחוזה נמי מהאי פירכא הוא
משפחה ח) הכי נמי אין בתו יורשתו דאין
דבן קודם לבת. ודלמא
וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי
ניתנה תורה ונתחדשה הלכה אלא
ב)
דקיימא ליה וה"פ והלא שדה אחוזה
משפחת נשים קרויה משפחה לא
קרא לא אתא אלא משום
יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט
סיפא דכתיב והעברתם את
מחוורתא כדשנין מעיקרא רבינא אמר מהכא
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
גופה מה שאין בבת כבן זהו מטעם
למעלה דידיה כגון אמו ולא למטה
נחלתו לאשמועינן להיכא
במדבר כז יא
שהבן קודם לנחלה מן הבת וכל כמה
דידיה כגון בתו קמ"ל והעברתם את
הקרוב אליו הקרוב קרוב קודם ומאי קורבה
4 וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם
דלית בן ירתא בתו א)
3
אימא לירתו בהדדי. ומשני
נחלתו לבתו: אמר ליה רב פפא
דלא קיימא לן שהבן קודם לנחלה
לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת
דבן מבת שבן קם תחת אביו ליעדה ולשדה
היכ' דלית כן לא איצטריך
אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ
לאביי. אימא להכי כתב רחמנא כי
מן הבת מעמדת הבת שדה לאביה
לאשמעינן מהאי קרא דבת
אחוזה יעדה בת לאו בת יעדה היא שדה
וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ
כמו הבן דהכי אמר בפ' אין מקדישין
האי גוונא ובן אין לו והעברתם ולא
בת ירושה היא דההיא מוכל
בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ
אחוזה נמי מהאי פירכא גופה הוא דהא
בת יורשת נחלה נפקא
ויקרא כה מו
בְּפָרֶךְ:
(ערכין דף כה:) בעא מיניה רבה בר
כתב ונתתם את נחלתו לבנו ולבתו
5 לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי
והאי קרא ואיש כי ימות
קיימא ליה לתנא כלום יש יבום אלא במקום
אבוה בת מהו שתעמיד שדה אחוזה
דהא קא משמע לן דבת נמי בלא בן
לא אתי לאשמעינן אלא
בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר
היכא דאיכא בן ובת דהבן
שאין בן אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא ואי
נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת
לאביה כיון דלענין יבום כי הדדי נינהו
בת יורשת הויא דסד"א בן ובת יירתון
קודם: ורב אחא בר יצחק
לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל
❖
בעית אימא מהכא והתנחלתם אותם לבניכם
מוקמינן או דלמא כיון דלענין נחלה
כחדא אבל היא לבדה איכא למימר
אמר מהכא. מצינן למידק
דברים יא כא
4
הָאָרֶץ:
דבן קודם לבת דכתיב
בת במקום בן כי אחר דמיא לא
דלא תירות מידי קמ"ל והעברתם את
אחריכם בניכם ולא בנותיכם אלא מעתה
למה יגרע וכו'. ודלמא
מוקמינן ופשיט ליה דכי אחר דמיא
נחלתו לבתו וכל שכן שתירש עם הבן.
בנות צלפחד אינהו דקאמרי
למען ירבו ימיכם וימי בניכם ה"נ בניכם ולא
הגהות הב"ח
5
מהך טעמא: האיש את אמו מנא
הכי ולאו משום דהכי
כל רבותי מפרשין כן ולא נהירא דכיון
בנותיכם ברכה שאני: והאחין מן האב
(א) גמ' מאן לירות
דינא ואח"כ נתנה תורה
ג)
א
הני מילי כו'. אומר ריב"ם דבשאר
דא"ל אביי איצטריך קרא לאשמועינן
כצ"ל ותיבת כו' נמחק:
ונתחדשה הלכה ודדייקינן
נוחלין ומנחילין וכו': מנלן אמר רבה אתיא
ד)
(ב) רשב"ם ד"ה א"ל אביי
מואיש כי ימות דאי איכא
ירושות של נשים כגון בתו או אחותו
דמאן דלית ליה אלא חד ברא כו'
וכו' דלית ליה בן: (ג) תוס'
בן ובת לא האי ירית
אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן מן האב
פשיטא ליה דיורשת אביה או אחיה
אלמא פשיטא ליה הך סברא דכיון
ד"ה ושדה וכו' דמהך
כולה ולא האי ירית כולה
ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם
פירכא דכלום: (ד) בא"ד
כיון שאין הירושה נעקרת ממשפחת
דכחדא יירתון היא שקולה כבן ופשיטא
ואלא תרוייהו כי הדדי
דלא גרסינן ליה אלא הכי
והיינו חידוש הלכה: אלא
דתירות כל הנכסים כי ליכא בן
אב ופשיטא שהזכרים והנקבות שוין
ולמה לי ממשפחתו וירש אותה כתיב
3
גרסי' שדה וכו' מה שאין
מחוורתא כדשנינן מעיקרא.
בהדה ואין זו שיטת גמרא שיכחיש
בין לירש בין להוריש דמה לי זכרים
הבת כבן:
דאי אמרינן הכי איכא
ה) משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם
למיפרך כדפרכינן אמר ליה
המקשה סברת המתרץ בלא טענה
ומה לי נקבות דאטו נכסי נשים יהיו
אינה קרויה משפחה אין הכי נמי וכי
איצטריך קרא לאשמועי'
אחרת אלא אם כן מקשה לו מצד אחר.
הפקר ודוקא בן בנכסי האם צריך
דכיון דלית ליה וכו' אלא
איתמר דרבה לענין יבום איתמר: והאיש
הא אתא לאשמועינן דבן
ונראה בעיני דה"פ ודלמא הא קמ"ל
למילף לפי שניסבת נחלה ממטה
קודם לבת: ומאי קורביה
את אמו וכו': מנא הני מילי דתנו רבנן
האי והעברתם דבת נמי כמו בן בת
אביה ע"י הבן:
דבן מבת. משום דאיכא
וכל
למימר שבן קם תחת
ירושה הויא שישנה בכלל ירושת אב
קל
אביו ליעדה ולשדה אחוזה
דסד"א לא תירש בת כלל לא עם הבן ולא בלא בן דבזכרים קפיד רחמנא כדכתב ונתתם את נחלתו לאחי אביו וכתב נמי ממשפחתו משפחת
מה שאין כן בבת ב)
אב קרויה משפחה [לעיל קט:] קא משמע לן דיורשת הויא והלכך כי איכא בן נמי תפלוג בהדיה דמהיכא ממעטינן לה דלמא ה"ק קרא איש כי ימות
מש"ה אינה קמה תחת
אביה ליעדה דלאו בת
ובן אין לו שיירש עם הבת והעברתם את כל הנחלה לבתו כלומר אז עוברת כל הנחלה משבט לשבט על ידי בתו כדרבי [שם] אבל היכא דאיכא
יעוד היא שדה נמי איכא
בן בהדה אין כל הנחלה נעקרת משבט זה ומשום דאתא קרא לאשמועינן כדרבי לא הוה מצי למכתב לבנו ולבתו: ומשני ההוא מוכל בת
למימר דהיא קמה תחת
אביה דאם היא פרקה
יורשת נחלה נפקא. דמינה שמעינן דבת יורשת כל נכסי אביה כי ליכא בן בהדה דבבת בלא בן מיירי קרא. וללשון האחרון שפירשתי שמעינן
אותו שדה הדרא לאביה
מיהת דבת ישנה בכלל ירושה וה"מ למכתב איש כי ימות וזרע אין לו ונתתם את נחלתו לאחיו ולא איצטריך ובן אין לו אלא להקדים בן
ביובל דכגוף של אביה
דמיא כבן עצמו ומהאי
לבת: רב אחא בר יעקב אמר מהכא. נפקא דבן קודם לבת דקאמרי בנות צלפחד למשה למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו שלא ליטול
טעמא דקי"ל לתנא דשדה
כלום בנחלה בשביל שאין לו בן ולא תעשה לנו תקנה ליטול במקום בן מאחר דליכא בן שאילו היה לאבינו בן היינו שותקות ולא היינו תובעות
אחוזה אי פריק לי' הבן
חוזר לאביו ביובל מצינן
נחלה שהרי לא היה נגרע שם אבינו אבל עתה כי אין לו בן תנה לנו נחלה וגו': דקאמרן הכי. שהיו סבורות שיהיה הדין כן: ניתנה תורה.
למימר נמי דאי פרקא לה
לאחר דברי בנות צלפחד שלאחר דבריהן נאמרה פרשת נחלות ונתחדשה הלכה דברא וברתא יירתון כחדא ולא כשהיו סבורות: כדשנין מעיקרא.
איהי הוה חוזרת לאביה
מאיש כי ימות ובן אין לו: רבינא אמר מהכא. [נפקא] בן קודם לבת: הקרוב. יש מפרשין דהקרוב דריש כדאמר רבא (פסחים דף נח:)
משום דלענין ייבום בן
ובת כי הדדי נינהו וכי
דהעולה [ויקרא ו] עולה ראשונה ואמרינן נמי (חולין דף צא.) הירך ט) המיומנת שבירך הכא נמי הקרוב קרוב קודם מי שקרוב יותר קודם לחבירו ובן קרוב
היכי דאיכא למיפרך כלום
מבת כדמפרש ואזיל: ופרכינן ומאי קורביה דבן. לאב טפי מבת אם תאמר שבן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה מה שאין כן בבת הא לאו
יש ייבום אלא במקום
שאין בן הכא נמי איכא
מילתא היא דאי משום יעדה אינו קרוב יותר אלא מפני שהבת אינה בת יעדה שאי אפשר לאשה להנשא לאשה אחרת וגבי שדה אחוזה נמי איכא
למיפרך מבת כלום יש
למימר דקמה תחת אביה דמהך פירכא דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן קיימא ליה לתנא דהבן קם תחת אביו לשדה אחוזה ולא האח [ערכין כה:]
ייבום במקום בת ומאי
קורביה דבן מבת אלא
והכי נמי איכא למימר גבי בת כלום יש יבום אלא במקום שאין בת ואע"ג דבמס' ערכין פרק אין מקדישין (דף כה:) ממעט לה לבת משדה
מחוורתא כו': ואיבעית
אחוזה מדכתב [ויקרא כז] אם מכר את השדה לאיש אחר ותנא דבי ר' ישמעאל כל שהוא אחר במקום בן ובת נמי במקום בן כי אחר דמיא הני מילי
אימ' מהכא. איכא למשמע
דבן קודם לבת: אמר ליה
דחשבינן לה כי אחר לגבי בן משום דדרשינן איש כי ימות ובן אין לו וגו' שהבן קודם לבת אבל אי לא הך דרשה דאיש כי ימות וגו' הוה
ברכה שאני. דכולל להו
אמינא בין לגבי ירושה בין לגבי שדה אחוזה כי הדדי נינהו: אלא מחוורתא כו'. ומהשתא איכא למידרש מיניה גבי שדה אחוזה דבת במקום
אהדדי אבל בעלמא לא
אמרי' הכי: פיס' האחין
בן כאחר דמיא כדאשכחן גבי ירושה: לבניכם אחריכם. הוה מצי למכתב לזרעכם: ולא בנותיכם. במקום שיש בן: ברכה שאני. דלכל ישראל
מן האב נוחלין ממונן
מברך ולא איצטריך למכתב זרעכם דסברא היא דבין אבנים בין אבנות קאי דאין ברכה לחצאין אבל גבי ירושה אם איתא דבנות יורשות
של בנים בני אחין והם
במקום בן הוה ליה למכתב זרעכם: אחוה אחוה. כתיב הכא ונתתם את נחלתו לאחיו וכתיב התם (בראשית מב) שנים עשר עבדיך אחים
עצמן מנחילין ממונם לבנים
דהיינו נכדיהן: ומנלן.
אנחנו בני איש אחד וגו' בני איש מיותר הוא לדרוש דסתם אחין אינן אלא מן האב: למה לי. גזרה שוה גבי ירושה הא נפקא לן מדכתיב
דבתר אחין מן האב שייכי:
ממשפחתו ואחין מן האם אינן ממשפחתו: לענין יבום. כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' (דברים כה) דאחיו מאביו
אמר רבא אתיא אחוה אחוה
מבני יעקב. כתיב הכא
מייבם את אשתו ולא אחיו מאמו: מה"מ. דהאיש יורש את אמו ולא הבת את אמה דבן קודם לבת בנכסי האם דכי כתיב בן קודם
ונתתם את נחלתו לאחיו
לבת בנכסי האב הוא דכתיב איש כי ימות ובן אין לו והעברתם וגו' אבל אשה כי תמות מנלן
דירית לה בן וגם מנלן שיקדום לבת:
וכתיב ביעקב שנים עשר
אחים אנחנו בני אבינו:
וכל
למה לי. למשמע מהכא.
פיס' והאיש את אמו
ממשפחתו שלו אמר רחמנא של אב: אין הכי נמי. מהכא עיקר: לענין יבום אתמר. דאחיו מן האם
אין זקוק ליבום אלא אחין מן
האב חולצין ומייבמין:
א) נראה דצ"ל אבל היכא דאיכא בן ובת אימא דלירתו בהדדי.
ב) אולי דצ"ל ופרכינן דלמא מש"ה כו' ליעדה משום דלאו כו'.