יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קיא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קל
וחומר לשכינה י"ד. אור"ת דלכך נקט י"ד משום דאמר בהמפלת
וכל בת יורשת נחלה ממטות וגו'. סיפא דקרא לאחד ממשפחת מטה
יא א מיי' פ"א מהל' נחלות
א) ב"ק כה. זבחים סט:,
ב) [ע"ז לו.], ג) גי' רש"ל
הלכה ג סמג עשין צו
אביה תהיה לאשה כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר. ומיהו לא
(נדה דף לא.) שלשה שותפין יש באדם הקדוש ברוך הוא אביו
אמר ליה, ד) [עי' תוס'
טוש"ע ח"מ סי' רעו סעיף
❖
ואמו ונותן בו הקב"ה כנגד שניהן אבל קשה קצת דאם כן אין זה
נהג אלא באותו הדור כדלקמן בפירקין (דף קכ.). ולקמן
מפרשינן
א
[קיב.] (א)
ד:
זבחים סט: ותוס' ב"ק כה.
ד"ה ק"ו], ה) [לא ידעתי
קל וחומר דמן הדין יש להיות כנגד שניהן ועוד אמר בספרי בתוספתא
כיון דיורשת שני מטות והיא נשאת
למטה אביה הרי מכל מקום
ב
מקומו. ודע דבתוס' ב"ק כה.
נוסבת נחלת האם למטה אחר ולקמן
קל וחומר למלך וכהן י"ד פירוש משה
כתבו וכן מוכח בתוספ' דאבות
רבינו גרשום
מתרצינן לה: בת יורשת נחלה
רבינו שהיה מלך וכהן גדול ששימש
וכן העתיק התוי"ט בפ"ב
וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל
1
מ"ה דב"ק ד"ה דיו וכו' לשון
נוחל ממון שלה ואינה
ממטות. משמע שבת אחת מקבלת
שבעת ימי המילואים ואמשה רבינו
היאך בת יורשת שני מטות אלא זו שאביה
התוס' וכן מוכח בתוספתא
נוחלת היא את ממון בנה
נחלה משני מטות ואי אתה מוצא
אמאי נקט י"ד ודוחק לומר דמלך
דאבות ע"ש והנה לפנינו לא
דבתר משפחת האב רמינן
משבט אחד ואמה משבט אחר ומתו וירשתן
נמצא שום תוספתא על מס'
נחלת הבן: מנהני מילי. דבן
קרובים לה שתקבל נחלה מהם יותר
היינו הקדוש ברוך הוא וכהן משה ד) ג
ואין לי אלא בת בן מנין אמרת קל וחומר
אבות וחפשתי באבות דרבי נתן
יורש את אמו וקודם לבת
מאביה ואמה וכגון שאביה משבט
ורבינו חיים כהן מפרש קל וחומר
ולא מצאתי אלא בפ"ט תניא
הוא: דכתב רחמנא וכל
ומה בת שהורע כחה בנכסי האב יפה כחה
בזה"ל א"ל הקב"ה למשה אילו
בת יורשת נחלה ממטות
ראובן ואמה משבט שמעון וכשנישאת
לשכינה יותר מעט מז' וכיון דאפיקתיה
מלך נזף בה אילו אביה נזף
בני ישראל היאך וכו'
בנכסי האם בן שיפה כחו בנכסי האב אינו
אמה לאביה היו לה אחין לאמה של
מז' דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרות
ד
בה כראוי היה לה שתכלם
שאביה משבט אחד ואמה
דין שיפה כחו בנכסי האם וממקום שבאת
ז' ימים אני שאני מלך מלכי
משבט אחר. והיו אחין
בת זו שיירשו נחלת אביהן דליכא
וכן משמע (ד) באבות ה):
המלכים על אחת כמה וכמה
לאמה הראוין לירש את
דין
שיעוריה כשק. ואם תאמר וכי
מה להלן בן קודם לבת אף כאן בן קודם
הסבת נחלת אם לאב בשעת נישואין
לא דין הוא שתכלם י"ד יום
אביה דהא מציא למיעבד
אלא למענך מחול לה שנאמר
דלא קפיד קרא אלא שבשעת נישואין
גרע ממטלניות דפרק לא
שפיר דליכא משום לא
לבת ר' יוסי בר' יהודה ור"א בר' יוסי
ויאמר ה' אל משה וכו'],
תסוב נחלה הואיל דאחיה
לא תהא ראויה לירש נכסי אביה ומיהו
יחפור (לעיל דף כ. ושם) דאוקימנא כעין
אמרו משום רבי זכריה בן הקצב אחד הבן
ו) נ"א דסקא, ז) גי' רש"א
קיימין ולאחר שנישאת
אחרי כן מתו אחיה ואחר כך מת
[רסקא] ואפילו הכי שיעורייהו בג'
בבן הבן, ח) גליון ואכתי
ו)
אמה של זו מת אחיה
ואחד הבת שוין בנכסי האם מאי טעמא דיו
אמאי איצטריך אין לו דבת
ונפלה ירושתן לאמה והיה
אביה וירשה אותו ומתו האם והאב
על ג' וי"ל דהתם לא מוקי לה כעין
למשמוש נילף לי' ממשמוש
לה בת זו ומתו אביה
לבא מן הדין להיות כנדון ותנא קמא לא דריש
❖
ולא היה להם כי אם בת זו וירשתן
שקא אלא לענין דלא חזו לאומנא
דבן בהיקשא דמטות,
ואמה וירשתן בת זו שלא
דיו והא דיו דאורייתא הוא דתניא מדין קל
היה להן בן אלמא דבת
א)
נמצאת יורשת שני מטות נחלת אמה
לקנח הדם אבל האי קשה יותר
יורש' את אמה היא: ואין
מדאי: מקיש מטה האם למטה
וחומר כיצד ויאמר ה' אל משה ואביה ירק
ממטה שמעון ונחלת אביה ממטה
2
לי. דיורשת את אמה:
תורה אור השלם
אלא בת. כדכתיב וכל בת
ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר
האב וכו'. תימה לרשב"א אמאי
ראובן: בן מנין. שיורש את אמו
1 וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה
יורשת וכו': בן מנין אמרת
דאיכא למימר בהכי קפיד קרא הבן
איצטריך לאשמועינן דבן קודם לבת
לשכינה ארבעה עשר אלא דיו לבא מן הדין
ק"ו ומה בת שהורע כחה
מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד
יירש את האב והבת תירש את האם:
בנכסי האם מהיקשא דמטות תיפוק
בנכסי האב. שבמקום בן לא
מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ
להיות כנדון בעלמא דריש דיו ושאני הכא
ירתא בת. יפה כחה בנכסי
תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ
שהורע כחה בנכסי האב. דבן קודם
ליה מוירש אותה דאמר לקמן (דף קיג:)
דאמר קרא ממטות מקיש מטה האם למטה
האם. וכדאמרינן הכא דהא
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת
לה: יפה כחה בנכסי האם. דיורשת
מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה
אשכחן מיהא מן קרא
במדבר לו ח
אֲבֹתָיו:
האב מה מטה האב בן קודם לבת אף מטה
2 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
דבת יורשת נכסי האם. בן
את האם: אינו דין שיפה כחו
מה ירושה ראשונה בן קודם לבת אף
שיפה כחו בנכסי האב אינו
וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא
האם בן קודם לבת רב ניתאי סבר למעבד
בנכסי האם.
שיירש כמו הבת. אבל
ירושה שניה בן קודם לבת דמיניה
דין וכו': וממקום שבאת.
תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר
עובדא כר' זכריה בן הקצב אמר ליה שמואל
כלומר מאותו ק"ו מצי
שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
עדיין לא למדנו שיקדום לבת והיינו
ילפינן לקמן דבני אחות קודמין לבנות
למידרש נמי דבן קודם
וְאַחַר תֵּאָסֵף:
❖
כמאן כזכריה אפס זכריה רבי טבלא עבד
דקאמר וממקום שבאת וממקום
אחות לירש בנכסי אחי האם ובנכסי
לבת בנכסי האם דמה להלן
במדבר יב יד
גבי נכסי האב בן קודם
עובדא כרבי זכריה בן הקצב א"ל רב נחמן
שהתחלת ללמוד דהיינו מנכסי האב
אבי האם דמה ירושה ראשונה דהיינו
לבת כדאמרי' לעיל טעמא
חזור ולמד עוד מה להלן כו'. ולקמיה
בנכסי האב בן קודם לבת אף ירושה
מאי האי א"ל דאמר רב חיננא בר שלמיא
דאין לו בן הא יש לו
הגהות הב"ח
בן קודם לבת אף כאן
פריך לימא דיו לבא מן הדין להיות
שניה כגון בן הבת קודם לבת הבת
משמיה דרב הלכה כרבי זכריה בן הקצב
(א) רשב"ם ד"ה וכל בת וכו'
נמי גבי נכסי האם בן
כנדון: שוין. דירתון כחדא: מדין
בנכסי אבי האם ה ואומר רשב"א דבן
ולקמן פרכינן כיון דיורשת:
קודם לבת: איכא למימר
אמר ליה זיל אהדר בך ואי לא מפיקנא לך רב
(ב) ד"ה ויאמר וכו' להחמיר
קל וחומר כו'. בריש תורת כהנים
בנכסי האם היינו נמי ירושה ראשונה
בהא ק"ו דיו לבא מן
חיננא בר שלמיא מאוניך רב הונא בר חייא
בחמור מבקל: (ג) ד"ה א"ל
הדין של ק"ו להיות כנדון
תניא רבי ישמעאל אומר בשלש
הבאה מכח האם ואי לאו דנפקא לן
רבי יהודה נשיאה לר' ינאי
דהבן דלירת בנכסי האם
סבר למעבד עובדא כרבי זכריה בן הקצב
עשרה מדות התורה נדרשת בהן מקל
מהיקשא דמטות דבן קודם לבת
מנין לבן שקודם לבת:
מק"ו של בת קאתי ומש"ה
(ד) תוס' ד"ה קל וחומר וכו'
אמר ליה רב נחמן מאי האי אמר ליה דאמר
בדין הוה דלהוי שוין בן
וחומר ומגזרה שוה ומבנין אב כו'
בנכסי האם היכי הוה שמעינן דקודם
וכן משמע בתוספתא
ובת בנכסי האם: ותנא
❖
רב הונא אמר רב הלכה כר' זכריה בן הקצב
בנכסי אבי האם דלא אתי אלא מכח
והדר מפרש להו חדא חדא מקל וחומר
באבות:
דידן דמתני' דיליף לה
מבריית' ואמר דבן קודם
כיצד באיזה ענין אנו דורשין דבר
היקשא דירושה ראשונה הלכך
אמר ליה אשלח ליה איכסיף אמר ליה
ב)
לבת לא דרש דיו: והא
מדבר ע"י קל וחומר: ויאמר ה' כו'.
איצטריך הכא למילף מעיקרא דבן
השתא כי נח נפשיה דרב הונא איתריסת
דיו דאורייתא הוא דתניא
מוסף רש"י
מדין ק"ו כיצד. אחד מי"ג
כלומר לא להחמיר (ב) על החמור
קודם לבת בנכסי האם שהיא ירושה
לקבלי ואיהו כמאן סברה כי הא דרב
מדין קל וחומר כיצד. גבי
מדות שהתורה נדרשת בהן:
מבקל הואיל ובא ללמוד מן הקל אלא
ראשונה הבאה מכח האם ושוב נפקא
י"ג מדות בתורת כהנים (ב"ק
הלא תכלם שבעת ימים.
ושמואל דאמרי תרוייהו אין הלכה כר' זכריה
דיו ללמד שיהא כמלמד כלומר דיו
לן מהיקשא דלקמן דמקיש ירושה
כה.) מנין שהתורה ניתנה
כדין מצורע שהמצורע היה
בן הקצב מיסתמיך ואזיל רבי ינאי אכתפא
לידרש ק"ו (זבחים ע.). הלא
מצטרע משום שהי' מוציא
לבא מן הדין כו' לפיכך תסגר שבעת
שניה לירושה ראשונה בין ירושה שניה
תכלם. לשון תימה הוא ולשון
שם רע וזו דברה כלפי
דרבי שמלאי שמעיה ואתי ר' יהודה נשיאה
ימים כו' [במדבר יב]: מקיש מטה האם כו'.
דאב בין ירושה שניה דאם ור"י אומר
ק"ו שם). אלא דיו לבא מן
שכינה. ק"ו שהיא טעונה
הדין להיות כנדון. הכתוב
י"ד יום הסגר דכל מצורע
לאפייהו א"ל בר אינש דאתא לקיבלנא הוא
מאחר דאתא בן בקל וחומר דיורש
דאע"ג דנפקא לן לקמן דבן קודם
לימדך שאינך רשאי להטיל על
ז' ימים היה טעון הסגר:
יאי וגולתיה יאי כי מטא לגביה גששה אמר
את אמו כבת והוקשו המטות בתיבה
לבת בנכסי אבי האם היינו משום
הבא מן הדין יותר מן הנדון,
אלא דיו לבא מן הדין
דכתיב תסגר שבעת ימים
להיות כנדון. ושכינה מאדם
אחת דלא כתב שני מטות הלכך
דמכח אבוה דאימיה קאתי ולא שמעינן
❖
ליה דין שיעוריה כשק ג) בעא מיניה א מנין
.
ילפינן אלמא דאורייתא
(שם)
דרשינן מה מטה האב כו'. ולקמיה
מינה דקודם בנכסי האם עצמן ואין
היא: ומשני ודאי בעלמא
לבן שקודם לבת בנכסי האם אמר ליה דכתיב
דריש דיו ושאני הכא
פרכינן אי מה מטה האב בכור נוטל
נראה לרשב"א דהא מכח דאבוה דאם
מטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה
דלא דרש דיו ואמר דבן
מוסף תוספות
בה פי שנים כו': ניתאי. שם חכם:
לא ירית אלא ע"י משמוש דנפלו לפני
קודם לבת דאמר קרא
האב בן קודם לבת אף מטה האם בן קודם
כר' זכריה בן הקצב. דהבן והבת
א. שנותן בו פרצוף פנים
האם והוא יורש את אמו וא"ת כיון
וכו': אפס זכריה. כלומר
לבת א"ל אי מה מטה האב בכור נוטל פי
ונפיחת נשמה. ריטב"א.
אין הלכה כמותו: ואי
יחלקו בשוה בנכסי האם: אפס
דמהכא שמעינן דמהיקש דמטות דבן
ב. דנימא לשכינה י"ד
לא תיהדר מפיק לך ר'
שנים
אף מטה האם
בכור נוטל פי שנים
זכריה. כמו כי אפס כסף (בראשית מז).
קודם לבת בנכסי האם אמאי איצטריך
לפי חשבון חלק שותפות.
חנניא ב"ר שלמיה דאמר
רמב"ן. ג. [ו]א"ל הקב"ה
הלכה כר' זכריה מאוניך.
אמר
כלומר בטלו שאין הלכה כמותו:
כל הנך קראי דלא תסוב נחלה דאיירי
למשה אילו אביה נזף בה
כלומר משלך אוציא בעל
מפיקנא לך כו'.
משמתינא לך ולא יסייע לך רב חיננא בר שלמיא:
בסיבת הבן וקרא דאם אין לו בת דאמר לקמן בן הבת ובת הבת מנין
אילו כהן גדול נזף בה
כרחך ואהדר ליה: אשלח
כדאי הוא שתכלם שבעת
ליה לרב הונא דאמרת
דאמר רב הונא אמר רב כו'. רב הונא בר חייא מהדר הכי
ת"ל אם אין לו עיין עליו דמשמע דאתא לאשמועינן דבן יורש את
ימים, אני מלך מלכי
משמי' הלכה כר' זכריה
לרב נחמן: אמר ליה. רב נחמן לרב הונא בר חייא: אשלח ליה.
אמו ומיהו ההוא דואם אין לו בת איצטריך טובא דלא הוה ידעינן
המלכים לא דיה שתכלם
אם אמר הכי אי לא.
י"ד יום. ר"ן. ד. לפי
ואיכסף ר' הונא בר חייא.
לרב הונא ואודיענו שאתה אומר כן משמו ואדע אם אמת הוא שאמר
שהיה בן הבת יורש כלל ע"י משמוש והא דדרשינן נמי מוירש אותה
שכיון שאנו באין להוסיף,
דאיהו לא הוה אמר הכי
רב הונא כן: אכסיף. דשמא חזר בו רב הונא או לא היה סומך
להקיש ירושה שניה לראשונה הוה מוקמינן ז)בבת הבן דוקא ח) ולא
פחות מכדי הסגר דהיינו ז'
משמיה דרב הונא אלא
ימים אחרים אי אפשר
כדי להעמיד דבריו ותלה
בשמועתו: איתריסת לקבלי. ולא היית חוזר בך: ואיהו. רב נחמן:
תסוב נמי איצטריך ללאו בסיבת הבן ולא תסוב שני בסיבת הבעל
להוסיף. שם. ה. דירושה
בגברא רבא כרב הונא:
רבי ינאי. זקן היה והחלו עיניו כהות: א"ל. שמעיה דר' ינאי:
ולמאן
שניה היינו בן הבן ובת
איתרסת לקבלי. כלומר
בר אינש דאתי לקיבלנא הוא יאי. אדם חשוב בא כנגדנו: וגולתיה יאי. כלומר טלית של תלמידי חכמים. אי נמי נאה ממש כדמוכח
הבן בן הבת ובת הבת,
היית מקנטר בדבריך כנגדי:
דהיקשא קאי אכל הנך
אינהו. שמואל דאמר אפס
לקמיה דאמר דין שיעוריה כשק: גששה. רבי ינאי לגולתיה דרבי יהודה נשיאה: דין שיעוריה כשק. בגד עב וגרוע ושיעורו
דכתיבי בקרא. תוס' לקמן
זכריה ורב נחמן נמי.
לקבל טומאה ד' טפחים על ד' טפחים כשק כדתנן
השק ד' על ד' הבגד ג' על ג' במסכת שבת (דף עו.) ובמסכת סוכה (דף יז:):
קיג:
ס"ל כרב ושמואל דאמרי
[כלים פכ"ז מ"ב]
תרוייהו וכו': מסתמיך
אמר ליה. רבי יהודה נשיאה לרבי
ינאי (ג) בן קודם לבת כו': אמר ליה. רבי יהודה נשיאה לרבי ינאי אי מה מטה האב כו':
ואזיל ר' ינאי אכתפיה
אמר
דר' שמלאי שמעיה. משום
דמחמת שיבה הוה סגי נהור וכהה מאורו:
אמר ליה שמעיה בר
אינש דאתי לקבלנא הוא יאה וגולתיה יאה. כלומר יפה במעשים טובים וטליתו נאה: גששיה. משמש ר' ינאי לטלית
של ר' יהודה: אמר
ליה. לשמעיה אמרת
לי דגולתיה
יאה דין
שיעוריה כשק
הוא כלומר שיעורו של טלית
זו
כשק הוא שאין דבר
חשוב ואין מקבל
טומאה עד שיהא בו ד'