קיא:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא
בתרא
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
אמר ליה רבי ינאי לשמעיה גוד. משוך אותי
ואלך: לית דין רוצה
ולמאן דדריש בעל
משארו איצטריך
לעבור עליו בשני לאוין ומיהו
יב א מיי' פ"ב מהלכות
א) [נדה כג:], ב) [בכורות
נב.], ג) [לעיל קט:],
נחלות הלכה ח סמג
למילף. אלא להקשות דברים שאינן צריכין כלומר דדבר קל הוא
קשה לרשב"א דאמאי איצטריך הכא היקשא דמטות כיון דשמעינן
ד) [מנחות עד. ערכין כו.],
עשין צו טוש"ע ח"מ סי'
לתרץ כדלקמן: ואימא הני מילי. דאין נוטל: בבחור שנשא אלמנה.
מואם אין לו בת ומלא תסוב דבן יורש את אמו תיפוק ליה מקל וחומר
א
ה) [יומא מח. זבחים כה.
רעח סעיף א:
יג ב מיי' פ"א שם הלכה ח
בכורות מד: עי' בערוך
דבן קודם לבת והשתא לא אמר דיו כיון דמפריך ק"ו ומיהו פלוגתא
שהיו לה בנים מאיש אחר הילכך לו ולא לה דהוי ראשית אונו ולא
ערך גרע א' שכתב ביאור
ופכ"ב מהל' אישות הלכה
היא בכיצד הרגל (ב"ק דף כה.) דאיכא
ראשית אונה אבל בחור שנשא בתולה
יפה בשם רבינו חננאל],
א סמג שם וסי' מח טור
ו) ב"ק מב:, ז) [בכורות
מ"ד אפילו היכא דמיפרך ק"ו אמר
דהוי אונו ואונה הכי נמי דשקיל
ושו"ע אה"ע סי' צ סעיף א
אמר ליה לשמעיה גוד לית דין צבי למילף
מז.], ח) גליון אע"ג דלרבא
וסי' נז:
בנכסי האם פי שנים: אונו ולא אונה.
דיו ומיהו אפילו למ"ד לא אמר דיו
וטעמא מאי אמר אביי אמר קרא בכל אשר
יד ג מיי' פ"א מהלכות
נמי הקרוב אליו קאי אדלעיל
1
❖
איכא למימר דמילתא דאתיא בק"ו
דמצי למיכתב ראשית און כדלקמן
ל"ק ליה אלא לאביי דצריך
נחלות הלכה ח סמג שם:
ימצא לו לו ולא לה ואימא הני מילי בחור
טרח וכתב לה קרא: לו משפט
לאוקמה אדלבתריה והקרוב
והלכך אפילו בבתולה דהוי ראשית
שנשא אלמנה אבל בחור שנשא בתולה ה"נ
אליו אדלעיל ומפסיק באמצע
הבכורה. השתא לא שייך למיפרך
אונה לא שקיל חלק בכורה: ומקשינן
הציווי ושדי נמי למ"ד דלשארו
מוסף תוספות
דשקיל א"ר נחמן בר יצחק אמר קרא ראשית
על הקרוב ע"כ, ט) גליון
1
אפילו בלא הנך קראי דלעיל ואימא
האי ראשית אונו איצטריך לדרשא
הקשה ר"א כיון דמאונו ולא
א. ודרשינן לקמן עיין
אונו אונו ולא אונה ההוא מבעיא ליה לבא
ה"מ בבחור שנשא אלמנה מדכתיב
אחרינא לאשמועינן דהבא אחר
אונה ממעטינן אלמון שנשא
עליה להביא בן הבת ובת
אחר נפלים דלהוי בכור לנחלה מי שלבו
בתולה ומהשתא מאשר ימצא
הבת אלמא הבת יורשת
משפט הבכורה משמע דלא שייך
נפלים שילדה אמו לפניו הרבה נפלים
א)
לו נמעט אפי' בחור שנשא
אמה. ריטב"א. ב. ומשום
דווה עליו יצא זה שאין לבו דווה עליו אם כן
משפט הבכורה אלא באיש וקרא
כגון נולדו מתים או בן ח' חיים וזה
בתולה ונראה דלעולם הוה
הכי כתוב בכל הספרים
מוקמינן ליה בבחור שנשא
דלעיל אתי לדרשה אחריתי :
נולד אחריהם הוי בכור לנחלה דאע"ג
אלא אמר רבא. שיטמ"ק
ט) ב
לימא קרא כי הוא ראשית און מאי אונו שמע
❖
הוא יורש אותה. משמע ליה
אלמנה דלא שמעינן ליה
בשם תוס' הרא"ש.
דלא הוי בכור לכהן דבפטר רחם תלא
מינה תרתי ואכתי אימא הני מילי אלמון
מאלמון שנשא בתולה דה"א
מיעוטא מדלא כתיב וירשה
רחמנא וזה לא פטר את הרחם
דהיכא דהוי אונו אע"ג דלא
ז)
שנשא בתולה אבל בחור שנשא בתולה הכי
הוי אונה נוטל פי שנים דמיגו
רבינו גרשום
ומדכתיב אותה משמע מיעוט דאין
אפילו הכי הוי בכור לנחלה דבולד
❖
דשקיל דידיה שקיל דידה ע"כ,
נמי דשקיל אלא אמר רבא ב)אאמר קרא 1 לו
היא יורשת אותו ועוד דלגמרי וירש
ראשון שלבו דווה עליו אם ימות
על ד' מה שאין כן בשאר
משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא
בגדים: אמר ליה ר' יהודה
אותה מיותר דמשארו שמעי' תרתי
תלא רחמנא וזה שנולד אחר הנפלים
לר' ינאי מנין שבן קודם
תורה אור השלם
משפט הבכורה לאשה: והאיש את אשתו
דכיון שהיא יורשת אותו מטעם שהיא
הוא ראשון שלבו דווה עליו אם ימות
לבת א) כלומר אף מטה
1 כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה
האם בכור נוטל פי שנים
וכו': מנהני מילי דתנו רבנן שארו זו
שארו גם הוא יירשנה מטעם שארו
דבן קיימא הוא אבל נפלים קמאי
ג)
2
בנכסי האם: אמר ליה
יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל
אין לבו דווה עליהן: יצא נפל שאין
ומיהו קשה דאמאי איצטריך כלל
אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו יכול
ב
לשמעיה גוד. כלומר ב)
אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא
לבו דווה עליו. ולא יהא קרוי בכור
מיעוט דמדקפיד בסיבת הבעל
עבור זה רוצה ללמוד
רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט
אף היא תירשנו תלמוד לומר וירש אותה הוא
2
שאני אומר לו דבר של
דברים כא יז
הַבְּכֹרָה:
ולא קפיד בסיבת האשה משמע
לנחלה לעשות פשוט אותו הבא
2 וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו
יורש אותה ג ואין היא יורשת אותו והא קראי
טעם והוא מקנתר כנגדי
אחריו: ואימא הני מילי. דממעט
דאינה יורשת אותו:
(אמר ליה) אעפ"כ טעמא
וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ
לאו הכי כתיבי אמר אביי תריץ הכי ונתתם
מאי אינו נוטל פי שנים
הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ
קרא דקאמר אונו ולא אונה ה"ק אם
מנין
בנכסי האם וכו': הכי נמי
וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי
את נחלתו לקרוב אליו שארו וירש אותה אמר
הוא בחור שנשא אלמנה דראשית אונו
דשקיל. הואיל דבכור מן
יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט
רבא ד) סכינא חריפא מפסקא קראי אלא אמר רבא הכי קאמר ונתתם את
האב הוא: ואימא (הוא)
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
נוטל פי שנים בכל אשר ימצא לו אבל
הני מילי באלמון שנשא
במדבר כז יא
נחלת שארו לו קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין והאי תנא מייתי לה מהכא
לא אונה שאם הוא אלמון שנשא
ה)
3 וְכָל בַּת יֶֹרשֶׁת נַחֲלָה
בתולה דקרינן ביה דבכור
שלו שהיה לו קודם לכן
דתניא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דברי ר"ע רבי ישמעאל
בתולה דאיכא אונה לחוד אינו נוטל
מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד
ו)
נוטל פי שנים דאונו בעינן
מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ
בה פי שנים אבל היכא דהוי גם אונו
אומר אינו צריך הרי הוא אומר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל
ולא אונה אבל בחור שנשא
3
תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ
בתולה דאונו ואונה הוא
כגון בחור שנשא בתולה אימא מגו
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת
לאחד ממשפחת וגו' בהסבת הבעל הכתוב מדבר ואומר ולא תסוב נחלה
4
הכי נמי דשקיל פי שנים
במדבר לו ח
אֲבֹתָיו:
דשקיל פי שנים בשלו שקיל נמי פי
4 וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי
בנכסיה: לאיש ולא לאשה.
לבני ישראל ממטה אל מטה ואומר 5 ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר
שנים בשלה דהוי בכור לנחלה בין
משום הכי אין נוטל מנכסי
יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי
ואומר ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו וכי מנין
האם פי שנים:
6
אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו
לאב בין לאם דליכא לאוקמי מיעוטא
פיסקא האיש את אשתו
יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
לפנחס שלא היה לו לאלעזר אלא מלמד שנשא פנחס אשה ומתה וירשה
דאונו ולא אונה אלא במאי דדמי
יורש אבל היא אינה יורשת
במדבר לו ז
5 וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה
ואומר 7 ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד
אותו. והא קראי לאו
למעוטי טפי כגון היכא דליכא ראשית
הכי כתיבי כי אם ונתתם
לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ
וכי
און משני צדדין: לו משפט הבכורה.
את נחלתו לשארו דמשמע
בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי
דאשתו יורשתו ואין הוא
במדבר לו ט
האי לו דריש ליה לגבי אב לומר שמשפט הבכורה בנכסי האיש ולא בנכסי האשה. והכא ליכא למימר הני מילי בבחור שנשא אלמנה כדלעיל
יִשְׂרָאֵל:
6 וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת
יורש אותה: אמר אביי
דמדקאמר משפט הבכורה כלל הוא שכלל דיני בכורה בנכסי איש ולא בנכסי אשה: והאיש יורש את אשתו. אפילו היכא דאיכא בן שהרי
תריץ. לקראי הכי ונתתם
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס
את נחלתו לקרוב אליו
הבעל אינו קרוב לה כשאר קרובים שלה שקרובים לה ממשפחתה ואפילו הכי אמרינן שהוא יורש את אשתו הלכך ודאי לקדם כל קרובים
בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר
ואת שארו הוא יורש אותה
יהושע כד לג
אֶפְרָיִם:
שלה הוא דאמרינן דבעל יורש ולא הם: מנהני מילי. דהאיש נוחל את אשתו ולא מנחיל: שארו. ונתתם את נחלתו לשארו זו אשתו
7 וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר
דמשמע הוא יורשה: אמר
כדכתיב (בראשית ב) והיו לבשר אחד. ולאו אדכתיב לעיל מיניה ואם אין אחים לאביו קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא. והאי דכתיב הקרוב
רבא כמה סכינא חריפא
וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ
מפסקי קראי. כלומר היכי
עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:
❖
אליו מסקנא דמילתא דההוא קרא הוא דכתיב ואם אין אחים לאביו: יכול אף היא תירשנו. דעיקר פשטיה הכי משמע ונתתם את נחלתו
מצינן לפסוקי קראי דכתיבי
דברי הימים א ב כב
לשארו לאשתו ונדרשיה לקרא הכי ונתתם את נחלתו אם ימות לשארו וירש כלומר וגם הוא יירש שארו אם תמות היא: ת"ל וירש אותה.
אלא גורעין ו' דנחלתו ול'
דלשארו ומוסיפין אהדדי
דמצי למיכתב וירש בלא אותה דהוה שמעינן מקרא דהוא יורשה והיא יורשתו כדפרישית ונתתם את נחלתו לשארו וירש קרי ביה ונתתם
ודורשין לו דמשמע הוא
הגהות הב"ח
נחלתו לשארו וקרי ביה נמי שארו יורש שהוא יורש את אשתו הלכך כתב רחמנא אותה למעוטי שהיא לא תירשנו ואתא לגלויי ארישא
יורשה: והאי תנא מייתי ליה
(א) רשב"ם ד"ה והאי תנא
מהכא. מסיפיה דקרא דבעל
דקרא דכתיב ונתתם את נחלתו לשארו דמיבעי לן לפרושי דבעל יורשה כדלקמן: והא קראי לאו הכי כתיבי. דכתיב ונתתם את נחלתו
ר' ישמעאל כצ"ל ותיבת דבי
יורש את אשתו: וירש אותה
❖
לשארו דמשמע שהאשה יורשת את בעלה: ונתתם את נחלתו להקרוב אליו. דהקרוב קרוב קודם: שארו וירש אותה. מילתא אחריתי
נמחק:
כו' ר' ישמעאל אומר אינו
צריך. לאפוקי מהכא דהבעל
היא דאשתו יירשנה בעלה: מפסקא קראי. שאתה מסרס התיבות לעשות שארו המוקדם מאוחר והקרוב אליו שהוא מאוחר אתה עושה
יורש את אשתו משום
מוקדם ח): אלא אמר רבא ה"ק ונתתם את נחלת שארו לו קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין. גרע וי"ו מנחלתו ולמ"ד מלשארו ומוסיפין
דמדוכתא אחריתי מצינן
מוסף רש"י
שתי אותיות הללו זו על גב זו לעשותו תיבה אחת והיא לו ודרוש הכי ונתתם את נחלת שארו לו. ולאו דוקא מגרע ומוסיף דאם כן רבא נמי
למידרש. הרי הוא אומר וכל
מי שלבו דווה עליו. לב
בת יורשת נחלה ממטות בני
סכינא חריפא הוא אלא פשטיה דקרא איכא לפרושי כאילו גורעין ומוסיפין ודורשין דהכי משמע ונתתם את נחלתו כלומר תתנוה לזה האיש
אביו מתאבל על מותו הוא
ישראל לא' ממשפחת מטה
שתהיה נחלתו: לשארו. כלומר על מי מצוה אני ונתתם את הירושה להיות נחלתו לשארו לאותו האיש שאשה זאת שארו כלומר נחלת
דחשיב לענין נחלה (נדה כג:).
אביה תהיה לאשה. היאך
לו משפט הבכורה. משמע
בת אחת יורשת שני מטות
האשה תתנו לבעל. אי נמי איכא למימר דלא חשיב פיסוק קראי אלא בהקדמת תיבות שלימות להקדים הקרוב לשארו אבל בשינוי אותיות ליכא
דאדידיה קאי, כלומר בנכסיו
אלא שהיתה משבט ראובן
פיסוקי קראי והרי הוא כמו שכתוב ונתתם את נחלת שארו לו וירש אותה אהני לו לאשמועינן דיורש את אשתו ואהני אותה למעוטי אשה
משפט הבכורה ולא בנכסי
ובשעת נישואיה שנישאת
אשתו (בכורות נ.). שארו זו
לשבט שמעון היו לה אחין
שאינה יורשת לבעלה וממילא שמעינן דצריך לגרוע ולהוסיף ולדרוש ראשו של פסוק כמו שאמרנו דלא תקשי ראשו לסופו: והאי תנא.
אשתו. כדכתיב והיו לבשר
הראוין לירש את אביה
(א) דבי ר' ישמעאל: מייתי לה. לבעל שיורש את אשתו: וירש אותה. משום דעיקר דרשא נפקא לן לעיל מוירש אותה הלכך נקט ליה דאיהו
אחד, וכתיב נמי שארה כסותה
דאי לא הוו לה אחי לא
ועונתה לא יגרע (לעיל קט:).
מציא לאינסובי לשבט אחר
מגלי עליה דרישיה דקרא לפרושי שהבעל יורש את אשתו: אינו צריך. דלית ליה גורעין ומוסיפין ודורשין ומוקי לה בשארו זה האב כדאמר
סכינא חריפא מפסקי
משום דכתי' לא תסוב נחלה
בריש פירקא [דף קח:]: בסיבת הבעל הכתוב מדבר. כלומר בשביל הסבת נחלה ממטה למטה על ידי הבעל שיורש את אשתו והוא משבט אחר
קראי. וכי יכול אדם להפסיק
ממטה למטה אחר. והשתא
המקרא להטיל סופו לתחלתו
לאחר נישואיה איתרמי דמת
ונמצא שהוסבה משבט לשבט בכך דבר הכתוב והקפיד שלא תנשא למטה אחר אלא לאחד ממשפחת מטה אביה כיצד אם תנשא אשה
בענין זה (מנחות עד.) כלומר
אחיה בלא בנים ונפלה לה
מבנות שבט ראובן לאחד משבט שמעון והיא יורשת שלא הניח אביה בן אלא אותה הבת לכשתמות יירשנה בעלה ונמצאת נחלת שבט ראובן
דדריש סיפא דקרא לרישא
נחלת אביה בירושה והוה
הוסבה לשבט שמעון לפיכך הזהירה תורה שלא תנשא בת יורשת אלא לאחד ממשפחת מטה אביה מכאן שהבעל יורש את אשתו. ולקמיה
(שם מכת"י) הא לא כתיבי
לה בת אח' משבט ראובן
הכי (ערכין כו.). גורעין
ומשבט שמעון ולא בן ומת
[קיב.] פריך ודלמא בסיבת הבן הכתוב מדבר שהבן יירש את אמו והוא מתייחס אחר מטה אביו ונמצא שעל ידו הוסבה נחלה אם תנשא לשבט
ומוסיפין ודורשין. גורעין
אבי' וירשתו הבת ועכשיו
אחר אבל הבעל איכא למימר דלא ירית ואינו מיסב הנחלה לשבט שלו ובשביל סיבת הבעל לא אזהר רחמנא להנשא לשבט שלה אלא
אות מתיבה זו ומוסיפין על
הנכסים עדיין בחזקת שבט
תיבה זו ודורשין (יומא מח.
שמעון כל זמן שלא נישאת
בשביל סיבת בנה: [ואומר]. לקמיה [שם] מפרש מאי ואומר: בגבעת פנחס בנו. מכלל דלא היתה של אלעזר: מנין היה לו לפנחס.
. וירש אותה.
ולפיכך הזהירה תורה שלא
וזבחים כה.)
שום קרקע אלא אם כן ירשה מאביו: וירשה. ולקמיה [שם] פריך דלמא זבן מיזבן: ויהי לו. ליאיר ולא לשגוב דכתיב לעיל מיניה ותלד לו
ונתתם את נחלתו לשארו
להנשא לשבט אחר כי אם
הקרוב אליו וגו' שארו זו
למשפחת מטה אביה לפי
את שגוב והתם הוה ליה למכתב ויהי לו וגו' אלא איאיר קאי ועוד דכתיב בתריה ויקח גשור וארם את חות יאיר מאתם וגו':
אשתו, והא ליכא למימר
שאם תנשא לאחד משבט
וכי דלדידה ניתיב ירושה דידיה,
אחר היתה ניסבת נחלה
דהא ממשפחתו כתיב, אלא ה"ק ונחתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו, ושארו שהיא אשתו הוא יורש אותה (ב"ק מב:).
ממטה למטה לפי שאם תמות יורשה בעלה משום הכי תנשא לאחד משבט אביה כי היכי דיירש לאשתו וקיימי נכסים בחזקת
שבט אביה. ואיכא למישמע מהכא דמשום הכי הזהיר שלא להינשא לשבט אחר דבהסיבת הבעל הכתוב מדבר דכיון דבעל יורש
את אשתו היה ניסבת נחלה ותיפשוט לך מהא דבעל יורש את אשתו: או אינו אלא בהסיבת הבן. כלומר או אומר אני שאמר הכתוב לאחד ממטה אביה לאו משום דבעל יורשה אלא משום דבנה יורשה ובנה משבט אחר הוא והיתה ניסבת נחלה: לא ס"ד דבהסיבת
הבן לחוד מיירי ובעל לא ירית. דכשהוא אומר לא תסוב נחלה לבני ישראל ואומר לא תסוב נחלה ממטה. תלתא קראי דכתיבי בהסיבה למה לי אלא לאו לאשמועינן דבעל יורש את אשתו: ואומר ואלעזר בן אהרן מת כו' וירשה פנחס. משום דהבעל יורש את אשתו:
א) צ"ל מנין שבן קודם לבת כלומר אף במטה האם א"ל אי מה מטה האב וכו' אף מטה האם בכור נוטל וכו'. ב) נראה דצ"ל עבור מזה שאינו רוצה ללמוד וכו'.