קיב:
יש
נוחלין פרק שמיני
בבא בתרא
רבינו גרשום
מסורת הש"ס
אי הכי האי לאחד כו'. וה"פ אביי האי קרא דוכל בת יורשת נחלה [במדבר לו]
כי מינסבא לשבטא
דאבוה מתעקרא נחלת האם משבטא דאימא
א) [מכאן חוזר לע"א],
כתיבי אפי' בר בריה ירית
❖
ב) [ע"כ מע"א],
ליה לאב ואיכא סיבת נחלה
לשבטא דאבא כיון דלא אמר שכבר הוסבה ומשני דמנסבינן לה
מספקא ליה אי דוקא קאמר לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה
משבטא דאמא לשבטא
וכו' ועל פ"ה יש לתמוה שאין זה שיטת גמרא דרב פפא אקשי לאביי
אבל לשבט דאמה דידה לא חיישינן או דלמא בעינן נמי שיהא
דאבא והבן שייך בתר
האב לחודיה. תריץ הכי
אברייתא ואביי לא מהדר מידי ועושה
בעיא שלו בלשון קושיא ועוד
ממשפחת אמה והאי דקאמר משפחת אביה לאו דוקא דהוא הדין
תורה אור השלם
דלא מזהר קרא דכי תסוב
דמסיק אביי שכבר הוסבה לא אמרינן
דבעינן שיהא ממשפחת אמה כדלקמן
1 וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי
אלא בשעת נישואין דבשעת
ולפירושו הוה ליה למימר ודלמא דהא
במסקנא והכי קמבעיא ליה האי קרא
נישואין מזהיר דמנסבין
אי הכי האי לאחד
ממשפחת מטה אביה
יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי
לה כי היכי דלא תסוב
אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו
מספקא ליה ואין בספרים ודלמא
דוכל בת יורשת נחלה ממטות הא
ואמה מיבעי ליה אי כתיב הכי הוה אמינא
אבל מן הבן והיורשין
יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ועוד דבכל הספרים גרסינן אמר ליה
אוקימנא ביורשת שני מטות שהיה
לא מזהיר הואיל דנישאת
במדבר לו ז
[קיא.]
אפילו איפכא קא משמע לן תניא בסבת
2 וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה
למשפחת אביה. ומקשי רב
אביי דמשמע דאקושיא דאקשי ליה
אביה משבט ראובן ואמה משבט
הבן ותניא בסבת הבעל (א) תניא בסבת
יימר אי הכי כדמוקמת לה
לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ
ה"ג
רב פפא מהדר לשנויי:
ר"ת
שמעון ומתו וירשתן זו הבת ואמרה
האי דכתב בקרא לאחד
בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי
❖
הבן ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה
1
ממשפחת אביה מטה אביה
במדבר לו ט
תניא בסיבת הבעל לא תסוב נחלה
תורה לאחד ממשפחת מטה אביה
יִשְׂרָאֵל:
ואמה מיבעי ליה ומשני
אל מטה בסבת הבן הכתוב מדבר אתה
לבני ישראל ממטה למטה (ג) (אחר)
תהיה לאשה והוא שבט ראובן עכשיו
אע"ג דלא כתב בקרא
אומר בסבת הבן או אינו אלא בסבת הבעל
ממשפחת מטה אביה ואמה
משתנשא לאחד משבט ראובן ותלד
הרי בסיבת הבעל הכתוב מדבר אתה
הגהות הב"ח
משמע הכי דכי האי גוונא
כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה
בן ויירשנה בנה או תמות ויירשנה
אומר בסיבת הבעל או אינו אלא
(א) גמ' ותניא בסיבת הבעל
2
קיימי נכסים כדקיימי קיימי
ולא תסוב כצ"ל ותיבות
בעלה הלא הבן ההוא או הבעל ההוא
בסיבת הבן כשהוא אומר לא תסוב
וגלי רחמנא ממשפחת מטה
למטה אחר הרי בסבת הבעל אמור הא מה
תניא בסיבת הבן נמחק:
אביה והוא הדין למשפחת
לשבט ראובן מתייחסים למשפחת
נחלה ממטה למטה אחר הרי בסיבת
אני מקיים ולא תסוב נחלה לבני ישראל
(ב) רשב"ם ד"ה אי הכי
אמה דאי כתב רחמנא לאחד
אביו והנה נמצאת הנחלה שירשה
הבעל הכתוב מדבר דכמו שזה בסיבת
וכו' וכיון דלא חייש שמעינן
ממשפחת מטה אביה ואמה
ממטה אל מטה בסבת הבן הכתוב מדבר
מינה: (ג) תוס' ד"ה ה"ג
הוה אמינא אפי' איפכא
מאמה שהיתה משבט שמעון הוסבה
הבעל א גם זה בסיבת הבעל ב דלפירוש
ר"ת וכו' ממטה למטה
דאבא של בעל ממשפחת
תניא
משבט שמעון לשבט ראובן והכתוב
הקונטרס לא אתי שפיר אמאי קרי
בסיבת הבעל כצ"ל ותיבות
אמה של בת ואמו של
אחר הרי נמחק ונ"ב כך
בעל ממשפחת אביה של
הזהיר לנו ולא תסוב נחלה כלומר הזהרו בכל נשואי נשים שבשעת
הך בסיבת הבן והך בסיבת הבעל והא תרוייהו איירי בין בסיבת הבן
היא גירסת ר"ת תניא בסיבת
בת דהשתא מתעקרא נחלה
נישואין לא יוכלו לבא לידי הסבת נחלה לא שנא הסבת נחלת אב
ובין בסיבת הבעל וזהו דוחק לומר דמשום דהאי תנא פתח בקרא דסיבת
הבן תניא בסיבת הבעל תניא
משום דבעל שייך אחר
בסיבת הבן ולא תסוב נחלה
אביו קמ"ל דאיפכא לא
של אשה לא שנא הסבת נחלת אמה בתרוייהו איכא למימר דקפיד
הבן והאי תנא פתח בקרא דסיבת הבעל קאמר הכי ולגירסת רבינו
ממטה וכו' תניא בסיבת
אלא אביו משבט אביה
קרא שלא תסוב למטה אחר ולקמיה פריך הא בעל כרחך קרא
תם אתי שפיר הא דתניא בסיבת הבעל דתרי קראי מוקי להו בסיבת
הבעל ולא תסוב נחלה לבני
ואמו משבט אמה כי היכי
ישראל ממטה למטה בסיבת
קאמר למשפחת מטה אביה וגו' אבל למשפחת אמה לא חייש וכיון
הבעל ותניא בסיבת הבן דקרא קמא מוקי בסיבת הבן ועוד דלפ"ה
דמתוקמי קראי שפיר: תנא
ג
הבעל הכתוב מדבר אתה
בסבת הבן. ולא תסוב נחלה
הוה מצי למימר נמי דכ"ע מיהת קרא קמא בסיבת הבן מאי משמע:
דלא (ב) שייך שמעינן מינה דהאי לא תסוב לא קפיד אלא אנחלה
אומר כו' כשהוא אומר לא
לבני ישראל ממטה למטה
שיורשת מאב ולאביי משנינן לה לקמן [לעיל ע"א] דאיכא למימר דמנסבין לה
תרוייהו
תסוב נחלה ממטה למטה
בסיבת הבן הכתוב מדבר
אחר הרי בסיבת הבעל הכתוב
כו'. ובהאי לישנא איכא
גברא דדמי לה שאביו מראובן ואמו משמעון: א) ומשנינן דלמא שאני התם שכבר הוסבה. כלומר לעולם אימא לך דקרא לא קפיד אם
❖
מדבר:
למשמע בין בסיבת הבן בין
מוסבת נחלת אם למטה אחר שהרי בעל כרחך כבר הוסבה משעה שנפלה ירושת האם שמשבט שמעון לזו הבת שאביה משבט ראובן
בסיבת הבעל אבל באידך
לישנא ליכא למשמע מינה
והיא מתייחסת למטה אביה נמצא שמעצמה הוסבה הנחלה של שמעון לשבט ראובן בלא נישואי הבת הלכך כי מנסבינן לה לאחד ממשפחת
כי אם בסיבת הבעל לחוד
מוסף תוספות
מטה אביה שפיר דמי ולא קפיד קרא אלא אנחלה שהיא יורשת מאביה שלא תוסב למטה אחר דההיא שיורשת מאביה כדקיימא קיימא
א. מדכתיב למטה אחר
דאכתי בחזקת שבט ראובן איתא לנחלה שהבת על שם שבט ראובן מתייחסת. ואביי פריך ודלמא שכבר הוסבה לא אמרינן כלומר בשביל
וכדמפרש לה תלמודא
שהוסבה קצת אין לנו לומר לא חיישי תו אי מתעקרא לגמרי ומנסבינן לה לגברא דהוא משבט ראובן מאביו ומאמו ומתעקרא נחלת אם
ואזיל. שם. ב. כי ילמד
סתום מהמפורש. ריטב"א.
שירשה בת זו שהיא מנחלת מטה שמעון אין לנו לומר כן שהרי לא תסוב כתיב [במדבר לו] דמשמע לא תסוב על ידי נישואין כלל שאע"פ שהוסבה
אבל בהסבת הבן לא קפיד
קצת לא נוסיף להסיבה יותר ולעקרה לגמרי אלא נעשה לה תקנה שלא תעקר לגמרי כדלקמן [לעיל ע"א] לפי שהיה יודע אביי שאפשר לעשות תקנה
רחמנא דירך אמו הוא.
שלא תעקר נחלת האם כדלקמן הלכך פריך הכי ודלמא שכבר הוסבה לא אמרינן שאפשר בתקנה או דלמא קרא לא חייש לההיא
רמב"ן. שאין ירושת הבן
נחשבת כעקירה. רשב"א.
הסבה דלא קפיד אלא שתנשא לאחד ממטה אביה אבל לאמה לא חייש: א"ל רב יימר לרב אשי. אמאי מספקא ליה לאביי אי אמרינן
ג. ובעינן בגמ' דכו"ע
שכבר הוסבה או לא אמרינן הא ודאי מקרא שמעינן דאמרי' שכבר הוסבה דהא לא קפיד קרא אי מיעקרא נחלה דאימא כדכתיב
לאחד
מיהת ממטה למטה אחר
[במדבר לו]
בהסבת הבעל הכתוב
ממשפחת מטה אביה וגו' ולאמה לא חייש דאי אמרת בשלמא אמרינן שכבר הוסבה שפיר דהא לא קפיד קרא אי מיעקרא נחלה דאימא
מדבר כלומר דבהך פסוקא
כדכתיב לאחד ממשפחת מטה אביה דהא השתא ודאי מיעקרא לגמרי נחלת אימא אלא אי אמרת לא אמרינן דכבר הוסבה כדקאמר אביי
פשיטא להו טפי, ובאידך
לא פשיטא להו אי בהסבת
והלא כשניסת לאחד ממשפחת אביה כדכתב בקרא הא ודאי מיעקרא נחלה משבטא דאימא לשבטא דאבא אלא לאו שמע מינה דאמרינן
הבן אי בהסבת הבעל
שכבר הוסבה והלכך כי אמר רחמנא לא תסוב אירושת אב קאי אבל ירושה דאימא כבר הוסבה ולא חיישינן אם תעקר לגמרי: דמנסבינן
לברייתא קמייתא וכ"ש
לבתרייתא. רמב"ן.
לה כו'. אליבא דאביי קא משני דהכי קמיבעיא ליה מי אמרינן שכבר הוסבה כדמוכח קרא כדכתיב ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה
דהשתא מיעקרא נחלה דאימא וכי כתיב לא תסוב אנחלת אב קא מזהר רחמנא ולא אנחלת אם או דלמא לא תסוב דוקא דאפילו בנחלת
אם מזהר לן רחמנא ולא אמרינן שכבר הוסבה והאי דכתיב מטה אביה לאו דוקא אלא דמנסבינן לה לגברא שהוא דומה לה מכל וכל
שאביו משבט ראובן כמותה ואמו משבט שמעון דוגמת האשה הזאת דהשתא ליכא עקירת נחלה כלל דבודאי נחלתה מאביה לא מיעקרא
כלל דמשבט ראובן היתה והשתא נמי של שבט ראובן היא דבין בנה ובין בעלה מתייחסין על שבט ראובן ואע"ג דמעיקרא היתה משבט
ראובן לגמרי והשתא נהפכה לאיש שמקצת משמעון שהרי אמו משמעון אין זו הוסבה שהרי לא אסר הכתוב ליקח לאיש משבט ראובן אשה
משבט שמעון כדי שלא יירש הבן שהוא משבט אחר מצד אמו ואע"פ שנהפכה נחלת איש שכולו מראובן לבנו שמשבט שמעון מצד אמו ונחלת
אמה של בת זו שמשבט שמעון לא מיעקרא כלל דאי ירית לה בעל שהוא משמעון מצד אמו ואביו מראובן או בנו נמצאת גם עתה הנחלה
בחזקת איש שמקצת מאב ומקצת מאם כמו שהיתה בחזקתה שהיא מראובן ומשמעון ב): אי הכי. דאשה היורשת ב' מטות בעינן נמי
שתנשא לאיש שנולד מהנהו ב' מטות ממשפחת מטה אביה ואמה מיבעי ליה אלא מדכתב מטה אביה לחוד שמעינן דלא קפיד קרא
אעקירת נחלת אם לפי שכבר הוסבה ואכתי מאי איבעיא ליה לאביי: ומשני אי כתב. רחמנא הכי מטה אביה ואמה הוה אמינא אפילו
איפכא אביו משמעון ואמו מראובן ואע"פ שאביה מראובן ואמה משמעון דסד"א לא קפיד קרא אלא שיהא הוא נמי מאותן שני מטות
שלה בין באותו ענין בין למפרע דהשתא נמי לא מיעקרא לא נחלת אב ולא נחלת אם לגמרי דהא בהאי בעל איכא חד צד מראובן וחד
צד משמעון ונמצאו שני הנחלות של שבט שמעון וראובן בחזקתן קיימי קמ"ל דוקא ממשפחת מטה אביה יהא עיקר היחס של בעלה
שיהא נמי אביו משבט ראובן שאילו היה אביו משמעון אע"פ שאמו מראובן הרי הוסבה נחלת ראובן למטה שמעון שעיקר יחס הבן אחר
אביו והבת אחר אביה ומדכתב לא תסוב ממילא שמעינן דמנסבינן לה גברא דאימיה נמי משבטא דאימא של זו כדי שלא תעקר
נחלת האם יותר והיינו דמספקא ליה מעיקרא סוף סוף הא קא מתעקרא כו' אם לא תרצה לומר דמנסבינן לה גברא דאימיה משבטא
דאימה ואבוהי משבטא דאבוה משום דקשיא לך מטה אביה ואמה מיבעי ליה וללא תסוב לא חיישת דלא איירי קרא בהסבת נחלת
אם משום דכבר הוסבה אדרבה לא תסוב דוקא הוא ולא אמרינן שכבר הוסבה אבל מטה אביה לאו דוקא דהאי דלא כתב מטה
אביה ואמה משום דהוה אמינא אפילו איפכא ולעולם מנסבינן לה לגברא דהוא נמי משבטא דאימה ולא מיעקרא נחלה דאימא
וכיון דאיכא למימר הכי לא אמרינן שכבר הוסבה: תניא בסיבת הבן תניא בסיבת הבעל. כלומר אע"ג דאוקמינן להני תרי קראי
לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר תרוייהו בסיבת הבן ולשני לאוי כדקתני ואומר אפילו
הכי אשכחן ברייתות דמוקי לקמא בסיבת הבן ולתניינא בסיבת הבעל וקדייק לה לקמן מדכתב ביה למטה אחר ובן לאו אחר הוא
אלא בבעל מיירי ומדבתרא בסיבת הבעל קמא בסיבת הבן ושני הברייתות תנו בסיבת הבן ותנו נמי בסיבת הבעל דבשני הברייתות
להני תרי קראי ומוקמי חד בסיבת הבן וחד בסיבת הבעל: ה"ג תניא בסיבת הבן ותניא בסיבת הבעל לא תסוב נחלה לבני
מפרש
ישראל
ממטה אל מטה בסיבת הבן הכתוב מדבר אתה אומר בסיבת הבן או אינו אלא בסיבת הבעל כשהוא אומר לא תסוב נחלה
ממטה
למטה אחר
הרי הסיבת הבעל
אמור הא מה אני מקיים לא
תסוב נחלה
לבני ישראל ממטה אל מטה בסיבת הבן הכתוב מדבר
תניא