יש
נוחלין
פרק שמיני בבא בתרא
קיג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תרוייהו
נמי ידבקו כתיב בהו. פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים
תניא אידך לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר בסיבת
הבעל הכתוב
טו א מיי' פ"א מהל' נחלות
א) י"ל שהוא שם אמורא,
ב) [לקמן קכה: ב"ק מב:],
הלכה יא סמג עשין צו
מדבר אתה אומר בסיבת הבעל או אינו אלא בסיבת הבן כשהוא
וכן מצינו בסוף שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נה.) מפני
ג) [לקמן קטו.], ד) [ועי' תוס'
טוש"ע אה"ע סי' צ סעיף א:
אומר לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה הרי סיבת הבן
מה לא נאמר בדברות הראשונות טוב כו' א"ל עד שאתה שואלני
טז ב מיי' שם הלכה ג
שבת קנ ע"א ד"ה וריב"ק
ותוס' בכורות נח ע"א ד"ה
וסמג שם טוש"ע ח"מ
אמור הא מה אני מקיים ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב
כו' שאיני יודע אם נאמר בהן טוב או לאו כלך אצל ר' תנחום כו'
❖
חוץ ותוס' פסחים קיב. ד"ה
סי' רעו סעיף א:
❖
מדבר. ומשמעות דורשין איכא
ומיהו הכא תימה דמדאקשי ליה
צוה],
בינייהו תנא דברייתא קמייתא פשיטא
תרוייהו איש כתיב בהו משמע דידע
תניא אידך ולא תסוב נחלה ממטה למטה
1
רבינו גרשום
ליה דקרא בתרא דהיינו ממטה
פסוקים ולא היה לו לתרץ אמר קרא
אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר
תורה אור השלם
למטה אחר בסיבת הבעל מיירי
ידבקו כיון דתרוייהו נמי ידבקו כתיב
וה"ג לה לא תסוב נחלה
בסיבת הבעל או אינו אלא בסיבת הבן
1 וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה
לבני ישראל ממטה אל
כדמפרש לקמיה מדכתיב ביה אחר
ובקונטרס פי' יפה וקמא נמי ידע
כשהוא אומר 2 ולא תסוב נחלה לבני ישראל
מטה בסיבת הבעל הכתוב
לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ
והלכך מוקי לקמא בסיבת הבן דתרי
דתרוייהו איש כתיב בהו ואתא לשנויי
מדבר אתה אומר בסיבת
בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי
ממטה אל מטה הרי הסיבת הבן אמור הא
הבעל או אינו אלא בסיבת
במדבר לו ט
קראי בסיבת הבעל למה לי וסבירא
הא דקא בעי מאי משמע דשפיר
יִשְׂרָאֵל:
2 וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי
הבן כשהוא אומר לא
מה אני מקיים ולא תסוב נחלה ממטה למטה
ליה להאי תנא כדאמרינן בעלמא
משתמעי תרוייהו דאיירי בסיבת הבעל
תסוב ממטה למטה אחר
יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי
אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר דכולי
הוי אומר בסיבת הבעל
מדכתב בהו איש אלא דמוקי תנא
(פסחים כד.) דכל היכא דאיכא למידרש
אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו
הכתוב מדבר. דילפינן סתום
יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
עלמא מיהת ממטה למטה אחר בסיבת
איש דקרא קמא לדרשא אחרינא
דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי ותנא
ממפורש וליכא למשמע
במדבר לו ז
3 וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר
וההוא דקאמר אמר קרא ידבקו לא
בתרא לא סבירא ליה הך דרשא
מהכא כי אם בסיבת הבעל:
הבעל הכתוב מדבר מאי משמע א) סימן אמר
דכולי עלמא מיהת. בין תנא
וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ
משמע ליה מאיש מידי דדריש מידבקו
עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד: דאחר דלקמן ומוקי מסברא לקרא
רבה בר רב שילא אמר קרא איש תרוייהו
קמא בין תנא בתרא: ממטה
וידבקו דקרא קמא דריש לדרשא
קמא בסיבת הבן דקריב ליה טפי
למטה אחר בסיבת הבעל
דברי הימים א ב כב
איש כתיב בהו אלא אמר רב נחמן בר יצחק
ומטו
4 וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת
הכתוב מדבר כו': אמר קרא
בה משמיה דרבי
אחרינא:
מבעל ומתוך כך אייתר ליה קרא
איש. איש כתיב ביה דכתיב
אמר קרא 1 ידבקו תרוייהו ידבקו כתיב בהו
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס
יהושע בן קרחה. אומר ר"י דקרחה
תניינא לסיבת הבעל. כן נראה בעיני
איש בנחלתו ידבקו וגו'
בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר
❖
אלא אמר רבא אמר קרא ידבקו מטות רב
ואיש היינו סיבת הבעל.
יהושע כד לג
ועיקר: דכולי עלמא מיהת. אפילו
אֶפְרָיִם:
הוא רבי עקיבא שהיה קרח כדאיתא
ומקשינן תרוייהו נמי איש
אשי אמר אמר קרא ממטה למטה אחר ובן
תנא דברייתא קמייתא סבירא ליה
בפרק בתרא דבכורות (דף נח. ושם
כתיב בהו דהכי נמי כתיב
באידך לא תסוב נחלה לבני
לאו אחר הוא א"ר אבהו אמר ר' יוחנן אמר
הגהות הב"ח
דהאי ממטה למטה אחר בסיבת הבעל
ד"ה חוץ) דקאמר בן עזאי כל חכמי
ישראל ממטה אל מטה כי
מיירי: מאי משמע. לתנא קמא קבעי
ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ
רבי ינאי אמר רבי ומטו בה משמיה דרבי
(א) גמ' ומתה וירשה
איש בנחלת אבותיו: ידבקו
תלמוד לומר: (ב) תוס' ד"ה
ליה דבשלמא לברייתא בתרייתא קרא
מן הקרח הזה והיה לו בן ששמו
כתיב. דמשמע בסיבת הבעל
יהושע בן קרחה מנין לבעל שאינו נוטל
ב)
א
מתה בחיי מורישיה ומתו
דכתיב ודבק באשתו: אמר
קמא סבירא ליה בסיבת הבן משום
יהושע כדאמרינן בשבועות (דף ו.)
מורישיה וירשה יאיר וא"ת
בראוי כבמוחזק שנאמר 3 ושגוב הוליד את
קרא ידבקו מטות. דמשמע
❖
דקרוב לאמו טפי מבעל אייתר
א"ל רבי יהושע בנו של רבי עקיבא
כיון דבן יורש בראוי בנכסי:
הסיבת הבעל וכדאמר לעיל
יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד
וכל בת יורשת נחלה
ממטה למטה אחר לסיבת הבעל ולאו
לר"ע ואין נראה לרבינו תם דנהי
ממטות וגו' ודביקת מטות
מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב אלא מלמד
ממשמעותא מוקי ליה הכי אלא
דבן עזאי הוא דקאמר ליה הכי בלשון
על ידי בעל הוא: ובן
מוסף רש"י
שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו
לאו אחר הוא. דשייך בתר
מייתורא אלא לת"ק דאמר דהאי
בדיחותא חס ושלום שהיה להעלות לו
לבעל שאינו נוטל בראוי
האם: מנין לבעל שאין
מורישיה וירשה יאיר ואומר ואלעזר בן
ממטה למטה אחר פשיטא ליה
שם על שום קרחות דגנאי הוא כמו
4
כבמוחזק. אין הבעל יורש
יורש את אשתו מה שראוי
את אשתו בראוי לבא לאחר
לבוא לידה. כגון ירושת
אהרן מת ויקברו וגו' מנין לפנחס שלא היה
דבסיבת הבעל מיירי ואיהו מגלי
עלה קרח (מלכים ב ב) ובפרק שואל
מיתתה, כבמוחזק לה בידים
אביה אם אין לו בן ומתה
❖
אאידך קרא דבסיבת הבן מיירי ממאי
(שבת דף קנב.) דאמר ליה ההוא גוזאה
לו לאלעזר מלמד שנשא אלעזר אשה ומתה
(ב"ק מב:).
בחיי האב ואחר כך מת
משמע ליה סיבת הבעל: אמר קרא
אביה שאינו יורש ירושה
לרבי יהושע מהכא לקרחינאה כמה
בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה פנחס
זו אלא מה שמוחזק בידיה
איש. דמשמע בעל כמו איש נעמי
הוי כו' שהיה מגנה אותו על שהיה
בחייה הוא יורשה: ומתה
ומאי ואומר וכי תימא יאיר דהוה נסיב איתתא
מוסף תוספות
(רות א) כלומר בסיבת הבעל קפיד
קרח ועוד דאמרינן בפרק בתרא
בחיי מורישיה. היינו חמיו
ומתה וירתה תלמוד לומר ואלעזר בן
א. דמסתבר שלא הוליד
וחמותו של שגוב ואח"כ
(א)
קרא. סיפא דהאי קרא דממטה למטה
דמגילה (דף כח.) שאל רבי את רבי
ממנה עד שעשה בי רב
מתו הן ועכשיו ראוי היה
אהרן מת וכי תימא דנפלה ליה בשדה חרמים
אחר כי איש בנחלתו ידבקו מטות
יהושע בן קרחה במה הארכת ימים
תרתי סרי ותרתי סרי שנין.
לו לשגוב אילו מת חמיו
אמר קרא בנו נחלה הראויה לו וירשה בנו:
תוס' בכורות נח. ב. דאמר
ואחר [היתה] מתה אשתו
בני ישראל כלומר הבעל בנחלתו
כו' א"ל רבי ברכני א"ל יהי רצון
בירושלמי שהיה קרח. שם.
היה מוחזק בהן שגוב לפי
ובני אחות: תנא בני אחות ולא בנות אחות
ידבק ולא בנחלת שבט אחר: תרוייהו
שתגיע לחצי שנותי ואי קרחה הוא
ג)ב
שבאו לו מאשתו ועכשיו
שמתה אשתו ואחר מתו
נמי איש כתיב בהו. דכתיב בקרא
ר' עקיבא הלא לא נשא בת כלבא
למאי
הן להכי חוזרת הירושה
קמא ממטה אל מטה כי איש בנחלת
שבוע עד שקבל עליו ללמוד ואז היה
לבן אשת שגוב והיינו יאיר
בנו והכי נמי יתפרש אידך
מטה אבותיו ידבקו בני ישראל ואי איש משמע ליה סיבת הבעל
כבר בן ארבעים שנה כדתניא (ספרי פ' הברכה) ארבעים שנה עסק
דפנחס: מאי ואומר. הואיל
תרוייהו נמי בסיבת הבעל ומיהו גם המתרץ היה יודע דבהאי קרא
בפרקמטיא וארבעים שנה למד וארבעים שנה לימד וכל ימיו ק"כ
דשמעינן מיאיר דאין הבעל
איש כתיב דזיל קרי בי רב הוא ואמאי דבעינן לעיל ממאי משמע
שנה ואפילו נולד ר' יהושע בנו מיד כשנשאה אכתי לא היה כי אם
נוטל בראוי כבמוחזק אמאי
איצטריך קרא דפנחס להכי
דהאי קרא ממטה למטה אחר בסיבת הבעל מיירי אתא איהו למימר
בן פ' כשנולד רבי דאמר בפרק בתרא דקידושין
(דף עב:) עד שלא
אצטריך דכי תימא מעשה
דשפיר משמע דבסיבת הבעל מיירי דהא כתיב ביה איש ותמה על
מת רבי עקיבא נולד רבינו הקדוש ופחות ממאה וארבעים לא היה
דיאיר לא הוה כדאמרי'
אלא הכי הוה שיאיר נשא
עצמך למה גם הראשון אינו מדבר בסיבת הבעל כיון דכתיב ביה
ר' יהושע כשבירך את רבי דבפחות משבעים לא היה מברכו וכבר
אשה שהיו לה ל"ג ערים
איש אלא מתוך שמיותר מוקי ליה בסיבת הבן וההוא איש דקרא
היה רבי בן ששים שנה ומה ברכה היא זו לברכו
בעשר שנים ועוד
ומתה וירשה בעלה יאיר
ומהכא ליכא למשמע דאין
קמא לדרשא בעלמא אתא וגם המקשה משיב תרוייהו נמי איש כתיב
דסברא שלא נולד עד שחזר ר' עקיבא מבי רב אחר כ"ד שנה א א"כ
הבעל נוטל בראוי כבמוחזק
בהו ומה ראית שיהא אחרון דוקא וקמא לדרשא אדרבה קמא לגופיה
כשהיה ר' יהושע בן ק' וארבעים כבר היה רבי בן פ"ד שהוא
ת"ש מפנחס וכי תימא
פנחס נמי ירש את אשתו
לסיבת הבעל ובתרא לדרשא ואכתי מאי משמע דבתרא בסיבת
יותר מחצי ימיו ועוד שפי' רבינו נסים במגלת סתרים שמצא בבראשית
וא"כ תרי קראי לחד מלתא
הבעל: ידבקו. אין לשון דבק אלא בין איש לאשה כדכתיב ודבק
רבה דחוץ מן הקרח היה רבי אלעזר בן עזריה אלא אומר ר"ת
ב
למה לי אלא ודאי פנחס
דקרחה הוא שם אדם כמו קרח : מתה בחיי מורישיה
באשתו (בראשית ב) דכיון דמפורש כל כך דכתיב ביה לשון דביקה
ירש את אמו משום דאין
ד)
(ב)
הבעל נוטל בראוי וכי תימא
וירשה יאיר. וא"ת דבן יורש בראוי נכסי אמו ובעל אינו יורש
ודאי בסיבת בעל מיירי ומהכא הוא דהוה פשיטא ליה לתנא ואע"ג
מפנחס לא שמעינן דההיא
דבקרא קמא נמי ידבקו כתיב תיתי לדרשא בעלמא: מטות. משמע
מנלן דבעל קודם לבן וי"ל כיון שהבעל אינו יורש מחמת קורבה
גבעה משדה חרמים נפלה
לו כדאמרי' לעיל ת"ש
בעל דדביקת מטות על ידי בעל הוא: תרוייהו נמי מטות כתיב בהו
אלא מחמת שאירות שהן חשובין כבשר אחד אם כן כמו שהוא
מלישנא דקרא דכתיב אשר
לא גרס: רב אשי אמר.
הכי משמע קרא לא תסוב נחלה ממטה
קודם לשאר קרובים כך הוא קודם לבן דמאי לי האי ומאי לי האי:
נתן לו להכי כתב אשר נתן
לו דב"ד נטלוה מאלעזר
האשה למטה אחר שיירשנה בעלה אם תנשא לו שהוא אחר לגבה
וירש ונתנוה לפנחס בנו משום
אבל אם נוסבת הנחלה על ידי בנה שיורשה אינו אחר ממש לגבה דיורש כרעיה דאמיה הוא: בראוי.
כגון שמתה אשתו ואח"כ מת
דאין הבעל נוטל בראוי
כבמוחזק כדאמרינן: פיס'
אביה דנחלה זו ראויה לה אילו היתה קיימת מנין שלא יירש אלא קרוביה מצד האב או בנה יירשנה שהבן יורש את זקנו כדכתיב [במדבר כז]
ובני אחיות נוטלין כל אחד
ואם אין לו בת עיין עליה שבן הבת יורש אביה: כבמוחזק. ירושה שהיא מוחזקת כבר קודם מיתתה כגון שמת אביה ואחר כך
ממון אחות אמו אם אין
לה לא בן ולא בת. ולא
מתה היא ומנין שלא יירש דסד"א כיון דבעל קודם לבנה לירשה וה"נ כשמתה ואחר כך נפלה לה ירושה יקדים האב לבנו דק"ו
מנחילין ממון לאחות אמן
הוא כיון דבמקום בן הוא קודם ליטול במוחזק בראוי נמי הוא יורש ק"ו מבן שיורש בראוי: וירשה יאיר. ולא שגוב אביו לפי שאין
משום דבאין מכח אמן
הבעל נוטל בראוי דאילו היה נוטל בראוי הוא היה יורשה ולא יאיר בנה שהאב קודם לבנו בירושת אשתו: וירשה יאיר. לאשתו: נחלה
דכשם דאמן יורשת אחותה
בשאין לה בנים כך בניה
הראויה לו וירשה בנו. מאשר ניתן לו בהר אפרים [יהושע כד] קדייק דמשמע שבאו לדין אלעזר ופנחס על עסק ירושה זו לפי שהיתה ראויה
יורשין ממון אחות אמן
לאלעזר ונתנה בבית דין לפנחס בנו לפי שאין הבעל נוטל בראוי. ורבינו חננאל פירש דדייקינן מדכתיב בהאי קרא בנו וכי אילו כתב
אם אין אמן קיימת בשעת
מיתת אחותה אבל אם מתו
בגבעת פנחס ולא אמר בנו הלא ידוע שפנחס בן אלעזר הוא ומפני מה כתב בנו ללמד כי זו הגבעה היתה ראויה לאלעזר וירשה פנחס
בניה של זו אין אחיות
בנו דבנו מיעוט משמע בנו ולא הוא מכלל שהיתה ראויה לאלעזר והלכך ליכא למימר דנפלה ליה משדה חרמים שחלק פנחס לא היה
אמן יורשות אותן הואיל
דאין האם עצמה יורשת
כתוב בפירושי רבינו חננאל: ובני אחות. יורשין אחי אמן: תנא בני אחות ולא בנות אחות. וכדמפרשינן לקמיה:
ראוי לאלעזר כן
את בניה כך אחות האם
למאי אין יורשת את אחותה. ואית
דמפרשי בני אחיות הכי בני אחיות נוחלין ממון אחי אמן משום דאשה יורשת אחיה ואין אחי האם יורש את בן אחותו דכשם שהאם אינה יורשת את בנה כך אין אחיה